הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 72642-05-19

ניתנה ביום 11 אוגוסט 2019

רן דמתי
המבקש
-
ישי עדיקה
המשיב

בשם המבקש: עו"ד אלי כהן
בשם המשיב: עו"ד יובל דנון

ה ח ל ט ה

השופט אילן סופר
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר אלי קדוש וגב' דניאלה דרור; סע"ש 4226-10-15), בו חויב המבקש לשלם למשיב זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו אצלו וסיומה בסך של 50,572 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 675 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ש"ח.

הרקע לבקשה
המשיב עבד כדוור אצל המבקש, קבלן משנה של חברת " בר הפצות" (להלן- חברת בר), החל מיום 1.11.12. רוב הזמן עבד המשיב במתכונת של ארבעה ימים בשבוע, וחילק דואר בכל שכונת רמת שלמה בירושלים (אזורי חלוקה 40 ו- 41). בחודשים פברואר -ספטמבר 2015, עבד המשיב במתכונת של יומיים בשבוע, במהלכם חילק דואר באזור 41 בלבד (כמחצית משכונת רמת שלמה). השכר החודשי של המשיב נקבע על פי תוצרת, בהתאם לכמות המכתבים שחילק בפועל, כך שעל כל מכתב עד 10,000 מכתבים, שכרו עמד על 33 אגורות למכתב, ומעל 10,000 מכתבים שכרו עמד על 26 אגורות למכתב. החל מיום 1.1.14 הופחת שכרו של המשיב באופן שמעל 10,000 מכתבים עמד על 25 אגורות למכתב. בסוף שנת 2014 המבקש הודיע למשיב בשנית כי שכרו עד 10,000 מכתבים ירד ל- 32 אגורות למכתב. ביום 2.9.15 התפטר המשיב מהעבודה.
בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המשיב כנגד המבקש לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו וסיומה, ובכלל זה הפרשי שכר, השלמת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו, פדיון חופשה שנתית וזכויות סוציאליות נוספות.
בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה תביעתו של המשיב בחלקה. להלן בתמצית הכרעותיו של בית הדין הרלוונטיות לענייננו אשר פועלן הוא חיוב המבקש:
פדיון חופשה: נקבע כי המבקש לא הציג פנקס חופשה; מתלושי השכר עלה כי מדי חודש צבר המשיב 0.84 ימי חופשה, אולם ימים אלו לא נצברו, ולא ניתן היה ללמוד דבר ביחס למספר ימי החופשה הצבורים; המשיב זכאי לתשלום מלוא ימי החופשה למרות שהודה שנטל ימי חופשה, זאת מאחר שהמבקש לא הוכיח בכמה ימים היה מדובר. עוד נקבע כי לפי הסכם העבודה צבירת ימי חופשה היתה אפשרית רק בנסיבות מיוחדות ובאישור בכתב של המעסיק; אולם המבקש לא טען כי המשיב לא היה רשאי לצבור את ימי החופשה בהתאם לחוק חופשה שנתית, ונוכח הסכם העבודה.
לפיכך, התקבל חישוב המשיב, בהתאם לשכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר ב - 12 החודשים שקדמו לחופשה. עוד נקבע כי יש להכליל בחישוב שכר עבודה את התשלום עבור חופשה, אך אין להכליל את התשלום בגין הבראה ונסיעות. לפיכך נפסק כי המשיב זכאי לסך של 5,572 ש"ח בגין פדיון חופשה (192 ש"ח השכר היומי כפול 29 ימי חופשה).
הפרשי שכר: נקבע כי המשיב זכאי לתשלום עבור אי תשלום שכר בהתאם לכמות המכתבים שחילקו בפועל, זאת בהתאם לנתונים שמסרה חברת בר, אליה פנה בעקבות התנגדות המבקש לבקשה לגילוי מסמכים. בקשר לכך נקבע, בין היתר, כי חרף הודעת המבקש שאין בידו מידע אודות כמות המכתבים שחילק המשיב באזורים 40 ו-41 (למעט דף בודד המתייחס לחודש יולי 2014 בלבד), הוא העיד שיש לו את נתוני כמויות המכתבים של כל אזור, אך לא הביא אותם למעט המסמך שביקש בא כוחו; טענת המשיב לפיה המבקש חייב לשמור דו"חות בדבר כמות מכתבים לרשויות המס, נתמכה בעדויות המבקש ועדים מטעמו, לפיהן המידע אודות כמויות המכתבים היה שמור על המחשב. לאור האמור, סיכם בית הדין כי מהתנהלות המבקש עלה שביקש להתחמק מהגשת הנתונים האמיתיים בדבר כמויות המכתבים, למרות שהמסמכים היו בידיו ולא היה צורך בפניה לחברת בר.
נדחתה טענת המבקש בעניין הפחתת 4% בממוצע בגין מכתבים שחזרו, וזאת מהטעמים הבאים: הדבר לא נרשם בחוזה העבודה, וגם אין כל הגיון בקיזוז שכר בשל כך; המבקש הודה בעדותו כי לא נקבע מנגנון למכתבים שחזרו, וזאת בניגוד לטענתו בסיכומים לפיה יש להפחית 4% בגין מכתבים שחזרו; המבקש לא נתן כל הסבר לפער בין מספר המכתבים לפי נתוני חברת בר, לבין התשלום בפועל, שעלה על 4%. כפועל יוצא מכך, נקבע כי המשיב הוכיח, בהתאם לנתונים שמסרה חברת בר, שהיה פער משמעותי בין מספר המכתבים שחילק לבין השכר שקיבל בפועל. לפיכך, התקבלה הטבלה שערך המשיב, בהתאם לתעריפים המשתנים שקבע המבקש. אשר לחודשים מרץ-אוגוסט 2015, במהלכם יחד עם המשיב עבד מחלק נוסף, לא הוצגו נתונים בדבר כמות המכתבים שחילק כל אחד מהם, והמשיב לא הוכיח טענתו כי חילק 60% מהמכתבים, ולכן נקבע כי כמות המכתבים שחילק המשיב בתקופה זו עומדת על 50% מכמות המכתבים שציינה חברת בר. לפיכך, נפסק לזכותו של המשיב סך של 34,000 ש"ח בגין הפרשי שכר.
פיצוי בשל תלושי שכר לא תקינים: נקבע כי תלושי השכר לא עמדו במספר תנאים שנקבעו בחוק הגנת השכר ובכלל זה לא צוין בהם בסיס השכר, שכר בגין כל אחד מהתעריפים השונים, וגם בתיבות המתייחסות ל "כמות" ו"תעריף" לא צוין דבר, ביחס לשכר, אלא רק סכום התשלום; הרישום בדבר ימי החופשה נעשה באופן לא תקין ושלא כדין. לאור האמור נקבע כי תלושי השכר נערכו בניגוד לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, ונפסק לזכות המשיב פיצוי בסך של 11,000 ש"ח.
המבקש הגיש ערעור על פסק הדין אשר סב על כלל הרכיבים בהם חויב, ובמקביל הגיש את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעור. להשלמת התמונה יצוין כי המשיב הגיש ערעור שכנגד, המתייחס בעיקר לרכיבי התביעה שנדחו (הודעה לעובד, הבראה, נסיעות, חגים ונסיבות סיום העבודה), כך שעל פני הדברים ערעורו אינו מתייחס לנושאים שעלו בערעור העיקר.
כן יצוין כי במהלך דיון קדם ערעור שהתקיים ביום 14.7.19 הצדדים לא הגיעו להסדר מוסכם, והבקשה לעיכוב ביצוע הועברה להכרעה.
הבקשה וטענות הצדדים
במסגרת הבקשה טוען המבקש כי סיכויי הערעור טובים, שפסק הדין לא עולה בקנה אחד עם מכלול הממצאים העובדתיים שנקבעו ומידת מהימנות, וגם נגזרה גזרה לא שווה בין הצדדים בכל הנוגע לחובת הבאת הראיות והשלכתה על תוצאתו. אשר לפדיון חופשה נטען כי היה מקום לחשב את ימי החופשה בהתאם לחלקיות המשרה של המשיב עד שנת 2015, ובהתאם לנוסחה שקבע המחוקק לעניין חישוב ערך יומי בכל הנוגע לעובד בשכר, לרבות עובד ששכרו נקבע על פי תוצרת כמו במקרה דנן, בהתאם להוראות סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית; שגה בית הדין בכך שלא נתן משקל לכך שהמשיב הודה כי נטל ימי חופשה במהלך תקופת עבודתו, והטיל על המבקש תשלום כפול, באופן בלתי מידתי וראוי זאת רק משום שלא הוכיח בכמה ימים היה מדובר; לא היה מקום לדחות את הנתונים המופיעים בתלושי השכר ביחס ליתרת ימי החופשה, שעה שהמשיב לא הביא ראיה הסותרת את האמור בהם; אומנם נקבע כי התלוש לא תקין, אך לא נקבע כל ממצא שיתרת ימי החופשה שצוינה בתלוש היא פיקטיבית, וגם עיון בתלושי השכר מעלה כי נתוני החופשה הובאו במלואם.
אשר לתשלום הפרשי שכר נטען כי, המשיב הודה שנהג לספור את כמות המכתבים שעמם יצא לחלוקה ולא אחת מצא פערים בין כמות המכתבים שחילק לשכרו בפועל; על גרסה זו חזר המשיב בדיון ההוכחות והבהיר כי כשערך "ספירות" מצא פער של כ- 2,000 מכתבים בין הכמות שחילק לבין הכמות שעליה חתם בדו"ח היומי, כך שלא היה מקום לפסוק תשלום העולה על הכמות שציין המשיב; משעה שהמשיב טען שבידיו תרשומות שערך, היה על בית הדין ליישם את ההלכה הפסוקה בדבר חובת בעל דין להביא ראיה, ולא לגזור גזירה לא שווה בין המבקש למשיב בכל הנוגע להימנעותם מהבאת ראיה; עיון בנתוני חברת בר מעלה כי הסכום בו חויב המבקש גבוה משמעותית מהפער שבין נתוני החברה לגובה השכר המופיע בתלוש; החברה עצמה ציינה כי יש להפחית בין 1-8% בממוצע בשל החזרת מכתבים מסיבות שונות; מכל מקום, על יסוד נתוני החברה המוצלבים עם תלושי השכר, המשיב זכאי להפרש שכר של 8,917 ש"ח בלבד; המבקש חויב בתשלום של 5,850 ש"ח בגין מכתבי חברת החשמל, למרות שחברת בר הבהירה כי נתוניה לא התייחסו למכתבי חברת החשמל; העובדה שהמשיב עתר לתשלום 18,642 ש"ח בגין הפרשי שכר, מעידה שהוא הסתמך על האמור בתלושי השכר, ולא היה מקום להתעלם מטענה עובדתית חלופית זו.
בכל הנוגע לחיוב בפיצוי בשל אי תקינותם של תלושי השכר נטען כי המשיב ידע ששכרו כלל את דמי הנסיעות וההבראה ואין לכלול אותם בחישוביו, וכי שכרו בתלושים לא פוצל באופן מלאכותי; פגמים קלים אלו נפלו בתלושים שמהם לא ניתן היה להסיק כל כוונה להסתיר נתונים או לעוותם; בית הדין התעלם מכך ששכרו של המשיב הורכב מתעריפים שונים ומכמה פרמטרים, ובגלל מורכבות ם לא ניתן היה לפרט אותם בתלוש תחת התיבות "שכר" או "כמות"; למעט הקביעה כי השכר לא תאם את נתוני חברת בר, לא קיים כל ממצא עובדתי הנוגע לתלושי השכר ובכלל שהשכר שצוין בו היה פיקטיבי, עובדה המחזקת את הטענה כי תלושי השכר נערכו כדין.
כן נטען כי בעוד שמרבית טענותיו של המשיב נדחו תוך קביעת ממצאים עובדתיים המשליכים על מהימנותו, לגבי המבקש לא נקבע ממצא עובדתי אחד המצביע על חוסר תום ליבו או מסירת עדות שקר; המשיב שמר על עמימות לאורך כל ההליך, תיקן את כתב התביעה וגם מסר עדות כבושה ובלתי מהימנה בנוגע לכל רכיבי תביעתו; חיובו של המבקש בחלק מרכיבי התביעה שהתקבלו נבע אך ורק בשל מחדלים שיוחסו לו, ולא בשל הרמת נטל ההוכחה מצד המשיב, עובדה כשלעצמה המעידה על סיכויי הערעור הטובים.
המבקש מוסיף וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בקשר לכך נטען כי המשיב הוא בחור צעיר, שלמיטב ידיעתו של המבקש אינו בעל יכולת כלכלית להחזיר את הסכום הפסוק ככל שיתקבל הערעור. עוד נטען כי דחיית הבקשה עלולה לגרום ל"תמריץ שלילי" כנגד המבקש, במובן זה שעובדים רבים עלולים להגיש נגדו תביעות, וללא שימתינו לתוצאות הערעור. בנסיבות אלה, כך נטען, הנזק שייגרם למבקש ככל שתידחה הבקשה עולה לאין שיעור על נזק שעלול להיגרם למשיב אם תתקבל הבקשה ובסופו של דבר ידחה הערעור. לטענת המבקש, לאור האמור, ובהתחשב בסיכויי הערעור הטובים, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, ועיקר קביעותיו מבוססות על התרשמות מהעדויות ומהמסמכים שהוגשו. בכל הנוגע להפרשי שכר נטען, בין היתר, כי בית הדין בדק וקבע עובדתית, בהסתמך על הנתונים של חברת בר, כי המבקש לא שילם למשיב שכר בגין כמות המכתבים שחילק בפועל; המשיב הודה שספר את כמויות המכתבים, אך לא שמר את דפי הספירות, אולם העד מטעם המבקש אישר בעדותו שהמשיב פנה אליו לעניין חוסרים בתשלום; העד שלטענת המבקש היה צריך להיות מוזמן ולהעיד לגבי כמויות המכתבים, לא חילק את אזורי העבודה של המשיב בזמנים הרלוונטיים.
אשר לפיצוי בגין תלושי שכר לא תקינים נטען כי לא מדובר בפגמים קלים או פגמים באחריות רואה חשבון, שכן הוכח שהמבקש פיצל את השכר הכולל דמי חופשה בניגוד לחוק הגנת השכר, וגם פדה ימי חופשה מידי חודש בניגוד לחוק חופשה שנתית; תלושי השכר לא היו מפורטים, לא נעשתה אבחנה בין מכתב עד ומעל 10,000 מכתבים, וגם אבחנה בין מכתב חברת החשמל והודעה לבוחר למכתב רגיל.
אשר לפדיון חופשה שנתית נטען כי הוכח שלמשיב לא שולמו דמי חופשה בפועל, ושהמבקש הכליל אותם בשכר הכולל שלא כדין; המבקש לא הציג פנקס חופשה או ראיה אחרת המעידה כמה ימי חופשה נטל המשיב. עוד נטען כי נספח ב' לבקשה, טבלה הנוגעת לכמויות המכתבים לפי התלוש, לא ברורה וגם לא הוצגה בערכאה הדיונית.
אשר למאזן הנוחות נטען כי המבקש לא העלה כל טענה ביחס לנזק שייגרם לו אם לא תתקבל בקשתו; המבקש לא הניח כל תשתית ראייתית לעניין מצבו הכלכלי של המשיב, ומלבד טענה בתצהירו הלאקוני על החשש שאם יזכה בערעור לא תהיה באפשרותו להיפרע, לא תמך טענתו בראשית ראיה. בקשר לכך הציג המשיב תצהיר ממנו עולה כי הוא מועסק בחברת החשמל ומתחייב להחזיר ללא כל קושי את הסכום הפסוק, ככל שיידרש לכך. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה, תוך חיובו בהוצאות.
בתשובה לתגובת המשיב חוזר המבקש על האמור בבקשתו.

דיון והכרעה
נקודת המוצא הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל ומותנה, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ - מוחמט סווחטורק (14.6.12)). כאשר פסק הדין הינו כספי - גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, שכן ההנחה הינה כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו. לפיכך, "עיכוב ביצועו של חיוב כספי יינתן, על דרך הכלל, רק כאשר בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו" (ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני (16.1.14)).
לאחר שנתתי דעתי לנסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי.
אשר לסיכויי הערעור - מבלי לקבוע מסמרות ו על פני הדברים, פסק הדין מבוסס בעיקרו על התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין קמא לאחר שקילת העדויות והראיות שהובאו בפניו, ובעניינים אלה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. יחד עם זאת, מעיון בתלושי השכר יכול שתצא מסקנה שונה בנוגע לרישום ימי החופשה וניצולם. גם שיעור הפיצוי שנפסק בגין אי תקינות תלושי שכר הוא עניין המצוי ככלל בשיקול דעת הערכאה הדיונית, ובענין זה הפיצוי נקבע גם בשל אי תקינות רישום ימי החופשה.
אשר למאזן הנוחות - יש לתת את הדעת לכך שפסק הדין עוסק ברובו בזכויות סוציאליות מכוח משפט העבודה המגן, אשר נקבע כי המשיב היה זכאי להן זה מכבר. המבקש לא הניח תשתית עובדתית קונקרטית המצביעה על חשש שאם ימומש פסק הדין ויתקבל הערעור יהא קושי בהשבת המצב לקדמותו, מלבד הצהרה כוללנית כי מדובר בבחור צעיר שאינו בעל יכולת כלכלית. בהקשר זה נקבע כי טענה בדבר העדר יכולת כלכלית, או קיום קושי ממשי להיפרע מן המשיב ככל שהערעור יתקבל, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת ומבוססת, ככלל תוך תמיכתה בתצהיר, ולא ניתן להסתפק בטענות כוללניות בקשר לכך ( ע"א 2730/13 פלוני נ. פלוני, מיום 30.5.13; ע"ע ( ארצי) 27143-01-13 בן עמי שאול גינון והשקיה בע"מ - יוסף אווקה, מיום 20.2.13). המשיב הבהיר כי הוא מועסק, וכי אין חשש שהמבקש לא יוכל להיפרע ממנו, ככל שייפסק כך.
בשקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, שוכנעתי כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין באופן חלקי ועל סך של 10,000 ש"ח ( להלן- הסכום המעוכב). זאת בכפוף להפקדת הסכום המעוכב (או ערבות בנקאית בלתי מותנית בגובה הסכום), עד ליום 29.8.19.
סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כמפורט בסעיף 12 לעיל. המבקש יפקיד בקופת בית הדין את הסכום המעוכב, או ערבות בנקאית בלתי מותנית בגובה הסכום המעוכב, לא יאוחר מיום 29.8.19 . לא יופקד הסכום כאמור, לא יעוכב הביצוע. אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, י' אב תשע"ט (11 אוגוסט 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .