הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 69368-06-20

ניתן ביום 20 אפריל 2021

ליאת אהרן
המערערת והמשיבה שכנגד
-

  1. "סי אנד סאן מנג'מנט (1989)" בע"מ
  2. יגאל לוין

המשיבים והמערערים שכנגד

בפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק גנדלר, השופט אילן סופר
נציגת ציבור (עובדים), גב' חיה שחר , נציגת ציבור (מעסיקים), גב' יעל עפרון

בשם המערערת והמשיבה שכנגד – עו"ד סיגל פעיל ועו"ד טל איסק
בשם המשיבים והמערערים שכנגד – עו"ד שלום בר ועו"ד יקטרינה ברנגולץ

פסק דין

לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור גב' הלן הרמור ומר חיים הופר; סע"ש
6190-05-18), במסגרתו התקבלה חלקית תביעת המערערת והמשיבה שכנגד (להלן – העובדת), באופן שהמשיבים והמערערים שכנגד (להלן – המשיבים) חויבו לשלם לעובדת פיצויים בסך של 50,000 ₪ בגין חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. בית הדין קמא דחה את תביעת העובדת לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין; אבדן השתכרות ופיצויים בגין אי זכאות לדמי אבטלה; הודעה מוקדמת; פיצויים בגין התעמרות בעבודה והתעללות תעסוקתית; הפרת חובת תום הלב.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שהונח לפנינו אנו סבורים כי דין הערעורים להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי וזאת לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

עיקר הערעור של העובדת סב על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי כי התפטרה מעבודתה ולא פוטרה, וכי לא הוכיחה כי חוותה התעמרות בעבודה.
הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות, שכן קביעת ממצאים שבעובדה היא עניין המסור לערכאה הדיונית. קביעת ממצאים עובדתיים היא "המנדט המוחלט כמעט של הערכאה הדיונית באשר לאלה, הוא מאדני היסוד של שיטת המשפט האדברסרית, והדברים ידועים". אמנם, כך נפסק, "ממצאים עובדתיים אינם חומה בצורה שאינה ניתנת להבקעה ובמקרים ראויים – תיכנס ערכאת הערעור בנעליה של הערכאה הראשונה על מנת להעמיד דברים על דיוקם. אם אכן שגתה ערכאה קמא באופן ברור ומובחן, לא תהסס ערכאת הערעור להתערב". אולם, התערבות בקביעות עובדתיות שקבעה הערכאה הדיונית תיעשה על ידי ערכאת הערעור רק במקרים חריגים, שבהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין, כאשר מדובר בקביעות שאינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר והדברים אינם מבוססים ומופרכים על פניהם. הטעם לכך הוא שבשאלות של עובדה ומהימנות יש לערכאה הדיונית, שהתרשמה במישרין מהעדים ומהראיות, יתרון על פני ערכאת הערעור. בעניין קוהרי קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים:

"אם נגיע לכלל מסקנה, כי המימצאים העובדתיים מעוגנים בחומר הראיות, שניתוח המשמעויות סביר והגיוני ואין בקביעת העובדות או בהבנת השלכותיהן שגיאה עקרונית ובסיסית; ואם נשתכנע שהדין יושם על התשתית העובדתית כהלכה, כי אז אין לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית. אין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו העונה, לפי הבנתנו, על כל מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק הדין של הדרגה הראשונה. עלינו, כאמור, רק להיווכח, כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן והדין."
(הדגשה הוספה)
בעניין מטבחי שרת חזרה השופטת ארד, כתוארה אז, והטעימה את הדברים הבאים המדברים בעד עצמם:

"אף אם סבור בית דין שלערעור, כי בראיות שהובאו בפניו יש תימוכין לגרסה האחרת, גם אז לא יתערב בפסיקתה של הערכאה הדיונית, וייתן '.... משקל מכריע להתרשמותו של בית הדין קמא' [ע "ע 125/06, 125.1/06 ארנון רצון - רבוע כחול - ישראל בע"מ, ניתן ביום 18.1.07]."
לא מצאנו כי מתקיימות בענייננו נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל והתערבות בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. בכל הנוגע לקביעה העובדתית כי העובדת התפטרה, מסקנתו של בית הדין האזורי מעוגנת לא רק בעדויות ובמסמכים של העדים מטעם המשיבים, אלא בהודעות ווטסאפ ששלחה העובדת עצמה, שאף העובדת אישרה כי עולה מהן שהודיעה על התפטרות מעבודתה. מעבר לכך, לא מצאנו כי יש להתערב בניתוח הראיות והעדויות שערך בית הדין האזורי בעניין זה, ובכלל זה בהסקת מסקנות מהמסמכים שהוגשו. כמו כן, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעה העובדתית כי העובדת לא הוכיחה כי חוותה התעמרות במהלך עבודתה. לא מצאנו כי יש עילה להתערב במסקנת בית דין קמא, שלפיה דברי המשיב 2 בפגישה ביום 7/2/2018 ומכתבו של המשיב 2 לדיירים, שבגינו חויב בתשלום פיצוי על לשון הרע אינם תומכים בטענה שהמערערת חוותה התעמרות בעבודה. מדובר באירועים מאוחרים יותר, שהתרחשו לאחר "השבר" ביחסי הצדדים כתוצאה מהחסר בגבייה, עת לטענת המשיב 2 וגב' אילנה קידר, יו"ר ועד הדיירים, העובדת הייתה אחראית לחסר בגבייה, ולא בהכרח ניתן להסיק מהם על התנהלות המשיב 2 כלפי העובדת בתקופה שקדמה לכך. זאת ועוד. מקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי כי מבחינת תמלול הפגישה מיום 7.2.20218 עולה כי המשיב 2 וגב' קידר העבירו ביקורת קשה על העובדת, אולם אין בדברים שנאמרו משום התעמרות בעובדת. לאור מסקנה זו, אין לנו צורך להידרש לטענת העובדת כי קשת הנסיבות שבהן עובד יכול לחזור בו מהתפטרותו עקב התעמרות רחבה יותר מהחריג של התפטרות בעידנא דרתחא.
אשר לערעור שכנגד שהגישו המשיבים: ראשית, בכל הנוגע לערעור על החיוב בפיצוי בגין לשון הרע, הרי משלא נכלל עניין זה בערעור העיקרי, לא ניתן לדון בו במסגרת ערעור שכנגד. שנית, בכל מקרה, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי, העולות בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה. שלישית, לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל שלפיו ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקת ההוצאות, אלא במקרים חריגים.
סוף דבר – הערעור והערעור שכנגד נדחים. נוכח התוצאה, משנדחו שני הערעורים, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' אייר תשפ"א (20 אפריל 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

חני אופק-גנדלר, שופטת

אילן סופר,
שופט

גברת יעל אסתר עפרון,
נציגת ציבור (מעסיקים)

גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)