הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 67539-12-14

שירותי בריאות כללית
המערערת והמשיבה שכנגד
-

ד"ר אוסאמה אבו אחמד

ההסתדרות הרפואית בישראל
מדינת ישראל
המשיב והמערער שכנגד

מתייצבות בהליך
לפני: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק
נציג ציבור ( עובדים) מר רן קידר, נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' יודפת הראל-בוכריס

בשם המערערת: עו"ד גלית גולן רותם
בשם המשיב: עו"ד ד"ר לואי זרייק, עו"ד קלודין מטר
בשם ההסתדרות הרפואית בישראל: עו"ד נועה בר שיר, עו"ד ליאת סעדון לוי
בשם מדינת ישראל: עו"ד דורון יפת

פסק דין

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ( השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר שמעון ניזרד ומר דודי נחום; ס"ע 315-06-11), במסגרתו התקבלה בחלקה תביעתו של ד"ר אוסאמה אבו אחמד ( להלן: המשיב) נגד שירותי בריאות כללית ( להלן: הקופה). השאלה שהועמדה להכרעתנו נוגעת לתחולתם של ההסכמים הקיבוציים של הרופאים גם על " תורני חוץ" וביניהם המשיב, בתקופה שטרם חתימתו של הסכם קיבוצי ספציפי החל עליהם.

התשתית העובדתית
המשיב הועסק על ידי הקופה החל מיום 11.12.03, בבית חולים " העמק" בעפולה, במעמד של " תורן חוץ" היינו כרופא המבצע תורנויות בלבד, ואינו עוסק בעבודה הרפואית השוטפת. בשלב זה היה המשיב לאחר השלמת התמחות ברפואת נשים ברומניה, וטרם קבלת הכרה כמומחה ברפואת נשים בישראל. במקביל לעבודתו בקופה עבד המשיב בבית החולים הצרפתי בנצרת ( שאינו קשור לקופה) - תחילה במעמד של " תורן חוץ", והחל מדצמבר 2005 במעמד של " מתמחה" במחלקת הנשים. בנוסף עבד המשיב חודש אחד ( יוני 2005) גם כרופא מחליף במרכז בריאות האישה של הקופה.

בין הצדדים נחתם ביום 10.12.03 " הסכם אישי מיוחד לעבודה זמנית", בו נקבע כי המשיב יועסק ב"תורנויות בלבד" במחלקת נשים ויולדות, ויקבל " שכר לפי דרגה 3 + 5 שנות ותק". עוד נקבע כי " העסקה זו הינה לפי חוקת העבודה למעט פרק 4 ( העדר קביעות)" (להלן: ההסכם הראשון).

ביום 7.4.05 חתמו הצדדים על הסכם נוסף שכותרתו " הסכם עבודה אישי מיוחד לתורני חוץ - רופאים", ותחולתו ממועד תחילת עבודתו של המשיב ( להלן: ההסכם השני). בהסכם נקבע כי המשיב יבצע תורנויות ערב וסופי שבוע " לפי הצורך", כאשר " תמורת כל תורנות אשר הרופא יבצע, הוא יקבל תשלום על פי דרגתו וותקו כמקובל בהסכמים הקיבוציים החלים על רופאים כללית" ( כך במקור; סעיף 7.1). עוד נקבע כי תבוצענה בגין המשיב הפקדות לקרן פנסיה בגין 70% משכרו, ובגין הפרש השכר תבוצענה הפקדות ל"קרן בר" (סעיף 8). עוד הודגש כי " בתקופת חלותו של הסכם זה, וכל עוד לא יוסכם אחרת, לא תחולנה על היחסים בין הצדדים הוראות הסכם קיבוצי ו/או הסדר קיבוצי ו/או כל הסכם אחר, בלתי ההוראות המנויות בהסכם זה, לרבות לא חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות" (סעיף 14).

שכרו של המשיב שולם בהתאם לדרגה ולוותק שנקבעו לו בהסכם הראשון, ולפי תעריפי התורנויות הקבועים בהסכמים הקיבוציים החלים על הרופאים כפי שנחתמו לאורך השנים בין המעסיקות ברפואה הציבורית ( וביניהן המדינה והקופה) לבין ההסתדרות הרפואית בישראל ( להלן: הר"י ו - ההסכמים הקיבוציים של הרופאים בהתאמה). כדוגמא, בגין תורנות מחלקה בימי חול ( מהשעה 16.00 עד 8.00 למחרת) קיבל תמורה בשיעור שכר של 4 ימי עבודה; בגין תורנות חדר מיון בשבת או חג ( מהשעה 8.00 עד 8.00 למחרת) קיבל תמורה בשיעור של 7.5 ימי עבודה; וכן הלאה.

בנוסף בוצעו בגין המשיב הפקדות לקרן פנסיה ולקרן " בר" בהתאם להוראות ההסכם השני. עם זאת לא בוצעו בגינו הפקדות לקרן השתלמות, ואף לא שולמו לו תוספות אחרות מכוח ההסכמים הקיבוציים של הרופאים. התנהלות זו של הקופה תאמה את התנהלותה כלפי כלל הרופאים שהועסקו על ידה אותה עת כ"תורני חוץ", ואף את הדרך בה נהגה המדינה כלפי הרופאים שהועסקו על ידה במעמד זה, כמפורט בחוזר נציבות שירות המדינה מיום 19.8.01 ( שדן בתנאי העסקתם של תורני חוץ בבתי החולים הממשלתיים, ועוסק בדרך תשלום זכויותיהם הסוציאליות היינו חופשה, מחלה, הבראה, נסיעות ופיצויי פיטורים).

עבודתו של המשיב בקופה באה לידי סיום לבקשתו, ביום 22.6.06, כיוון שעבר לעבוד בתקן מלא בבית החולים הצרפתי. מחלקת משאבי האנוש הודיעה לו כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, ובהתאם שוחררו לזכותו מלוא הכספים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה ובקרן " בר", ושולמה לו יתרת פיצויי פיטורים בסך של 452 ₪. בחודש יוני 2011, היינו חמש שנים לאחר סיום עבודתו, הגיש המשיב את תביעתו לבית הדין האזורי, ובמסגרתה טען כי חלים עליו ההסכמים הקיבוציים של הרופאים במלואם ובהתאם הוא זכאי לתוספת פריפריה, תוספת שקלית, הפרשי הפקדות לפנסיה, תוספת טלפון והפקדות לקרן השתלמות. בנוסף תבע הפרש דמי הבראה, דמי ביגוד והפרש פיצויי פיטורים.

להשלמת התמונה בהקשר הרחב יותר נציין כי כלל המעסיקות ברפואה הציבורית נוהגות מזה שנים להעסיק רופאים מחוץ לתקני המחלקות כ"תורני חוץ", במטרה לסייע לבתי החולים לתגבר את הצוות הרפואי בביצוע תורנויות בשעות שהן מעבר לשעות העבודה הרגילות ( בימי חול החל מהשעה 16.00 ועד השעה 8.00 למחרת, בימי ו' החל מהשעה 13.00, וכן בשבתות וחגים). כתוצאה מכך נוצרה הבחנה בין רופאים המועסקים בבית החולים בעבודת בוקר ומבצעים את התורנויות כ"עבודה נוספת" כחלק ממחויבויותיהם במסגרת משרתם הרגילה, לבין רופאים המבצעים באותו בית חולים אך ורק תורנויות ( להלן גם: תורני חוץ).

במאמר מוסגר נעיר כי קיימים מספר סוגים של " תורני חוץ" - וביניהם רופאים המועסקים אך ורק בביצוע תורנויות ואין להם עבודת יום קבועה; רופאים המועסקים אצל מעסיק אחד בעבודת היום ואצל מעסיק אחר בביצוע התורנויות; ורופאים המבצעים הן את עבודת היום והן את התורנויות אצל אותו מעסיק, אך במוסדות רפואיים שונים. ההבחנות הללו אינן רלוונטיות לצורך הערעור שלפנינו, וההגדרה הרחבה של " תורני חוץ" לעיל נעשתה לצרכי הליך זה בלבד.

בתחילת שנות ה- 2000 החלה הר"י בפעילות כזו ואחרת בעניינם של תורני החוץ ( שתפורט בחלקה להלן), שהיו עד אז מעין " בן חורג" של המערכת וזכויותיהם לא הוסדרו בצורה מסודרת ואף לא יושמו באופן זהה אצל כל המעסיקים. ביום 27.4.06 הגישה הר"י לבית הדין האזורי בתל אביב בקשת צד בסכסוך קיבוצי כנגד מדינת ישראל, הקופה, הסתדרות מדיצינית הדסה, עיריית תל אביב ועיריית חיפה ( ס"ק ( אזורי ת"א) 218/06). בקשתה העיקרית של הר"י במסגרת הליך זה הייתה לקבוע כי ההסכמים הקיבוציים של הרופאים חלים גם על רופאים המועסקים כ"תורני חוץ". הליך משפטי זה הוביל למשא ומתן ארוך אשר בסיומו נחתם - ביום 17.12.12 - הסכם קיבוצי בין המעסיקות ברפואה הציבורית לבין הר"י ( להלן: הסכם 2012 ).

הסכם 2012 מסדיר את זכויותיהם ותנאי עבודתם של " תורני חוץ" ו"תורני בית" כהגדרתם בהסכם (" תורן חוץ" מוגדר כ"רופא המועסק אצל מעסיק, שלא במסגרת התמחות, לצורך ביצוע תורנויות בלבד", בעוד ש"תורן בית" מוגדר כרופא המבצע לפחות 4 תורנויות בחודש וכן מועסק אצל אותו מעסיק שלא בביצוע תורנויות, בהיקף שאינו עולה על שליש משרה). ככלל - ומבלי לקבוע מסמרות לגבי פרשנותו של הסכם 2012 - מעניק ההסכם לתורני החוץ זכויות דומות לאלו של רופאים אחרים המועסקים בבתי החולים, אך לא את כולן ותוך התאמתן לייחודיות העסקתם של תורני החוץ ( וכדוגמא - כיוון שאינם מוגדרים כעובדים קבועים, הוסדר לגביהם מנגנון סיום העסקה המקנה הגנה מפני פיטורים בתלות בוותק ובהיקף העסקה). עוד מודגש בהסכם כי " הוראות הסכמים קיבוציים אחרים החלים על עובדים בדירוג הרופאים לא יחולו על תורני החוץ אלא אם יוסכם אחרת במפורש בין הצדדים להסכם זה" ( סעיף 15( א)).

תחולתו של הסכם 2012 היא מיום 1.7.11, ונקבע בו כי הוא מהווה " מיצוי מלא ומוחלט של כל תביעות הצדדים בעניינים שהוסדרו בהסכם זה" (סעיף 17). במכתבים שהוחלפו בין הצדדים במקביל לחתימתו התחייבה הר"י שלא ליזום מהלך משפטי או להצטרף מיוזמתה לתביעות של רופאים בנושאים שהוסדרו בהסכם בגין התקופה שקדמה למועד תחילתו, אך הובהר כי " אין בחתימה על ההסכם האמור משום ויתור של הר"י על תביעות פרטניות של רופאים בגין התקופה שקדמה למועד תחילתו של ההסכם". עוד הודגש כי ההסכם לא ימנע מהר"י - ככל שבית הדין יורה לה להגיש עמדה בתביעת רופא כפרט - להביע את עמדתה.

פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי פירט בפסק דינו את ההסכמים הקיבוציים של הרופאים, ואת ההגדרות הנקובות בכל אחד מהם על מנת לבחון אם הן כוללות גם את " תורני החוץ", והגיע למסקנות הבאות:
"זיכרון דברים" מיום 29.11.76 ( שנרשם מאוחר יותר כהסכם קיבוצי) בין הר"י לבין המדינה, הקופה והסתדרות מדיצינית הדסה ( להלן: הסכם 1976 ) - קובע כי יחול " על הרופאים הקבועים, הזמניים, הארעיים המקבלים משכורת לפי דרגה של סולם הדירוג של הרופאים וכן על רופאים העובדים על פי חוזה מיוחד הקובע כי משכורתם משתלמת לפי דרגה מסוימת של הסולם הנ"ל" ( סעיף 32). בית הדין שוכנע כי המשיב נכלל בהגדרה רחבה זו, שהרי הועסק כעובד זמני או ארעי ( לפי כותרת ההסכם הראשון) ולכל הפחות כעובד בחוזה מיוחד, וקיבל את שכרו לפי דירוג הרופאים.

הסכם קיבוצי מיום 15.3.79 ( להלן: הסכם 1979 ) - כולל הוראה דומה לזו המופיעה בסעיף 32 להסכם 1976, ובהתאם חל אף הוא על המשיב.

פסק בוררות מיום 3.7.85, שנרשם כהסכם קיבוצי ( להלן: הסכם 1985 ) - אינו כולל התייחסות לרופאים שעליהם הוא חל. גם " רשימת התביעות" שהוסכם להעבירן להכרעת הבוררים אינה כוללת התייחסות לרופאים שלגביהם מתייחסות התביעות, למעט הקביעה שמדובר ב"רופאי בתי החולים". כיוון שהמשיב עבד בבית חולים, אין סיבה שלא לראות את הסכם 1985 כחל עליו.

הסכם קיבוצי מיום 21.7.91 ( להלן: הסכם 1991 ) - קובע כי " הסכם זה חל על העובדים הקבועים, הזמניים והארעיים המקבלים שכרם על פי דירוג הרופאים וכן על הרופאים העובדים על פי חוזה מיוחד הקובע כי שכרם נקבע לפי דרגה בסולם השכר של הרופאים, אלא אם נקבע במפורש אחרת בהסכם זה" ( סעיף 32.1). ההסכם ממשיך ומבהיר כי " המעסיקים לא יגיעו להסדרים עם הרופאים בחוזים מיוחדים ו/או אחרים הפחותים מהקבוע בהסכם זה, למעט במקרים של רופאים המועסקים במימון קרן קליטה או במקרים אחרים אשר יוסכמו בוועדת המעקב" (סעיף 32.2). בית הדין קבע כי תורני חוץ לא הוצאו במפורש מתחולת הסכם 1991 ( בין לפי הסיפא של סעיף 32.1 ובין בהחלטה של ועדת המעקב לפי סעיף 32.2) והמשיב אף לא הועסק במימון קרן קליטה. משכך, גם הסכם 1991 חל עליו.

הסכם קיבוצי מיום 20.6.94 ( להלן: הסכם 1994 ) - אינו כולל הוראה בדבר הרופאים שהוא חל לגביהם או שמוחרגים מתחולתו. בנסיבות אלה, אין לראותו כגורע דבר מה מההוראות שנקבעו בהסכמי הרופאים שקדמו לו. ניתן ללמוד זאת גם מהוראת ההמשכיות שנקבעה בסעיף 13.3 להסכם, ולפיה " תנאים ותניות, שנקבעו בעבר בין הצדדים בהסכמים קיבוציים או בהסדרים קיבוציים, או בהתחייבויות אחרות שבכתב, יוסיפו להיות תקפים בתקופת ההסכם אלא אם תוקנו, או בוטלו, במפורש ע"י הוראה מהוראות הסכם זה". בית הדין הוסיף כי העובדה שלוח התפקוד שצורף להסכם 1994 אינו כולל תפקיד של תורן חוץ, אינה יכולה לשלול את תחולתו על המשיב. קל וחומר, כאשר מטרתו של לוח התפקוד היא להתאים תפקידים לדרגות החדשות שנקבעו בהסכם 1994, והוא אינו מתיימר לשקף את מלוא ממלאי התפקידים שהסכם 1994 חל עליהם.

הסכם קיבוצי מיום 13.7.00 ( להלן: הסכם 2000 ) - אינו כולל הוראה בדבר הרופאים שהוא חל על העסקתם, ואף הוא כולל הוראת המשכיות בנוסח זהה לזה שבסעיף 13.3 להסכם 1994. משכך, גם נוסחו של הסכם זה, כמו נוסחיהם של שאר ההסכמים, מלמד כי הוא חל גם על יחסי העבודה שבין המשיב לקופה.

בית הדין הוסיף והתייחס לטענת הקופה, לפיה הרופא קיבל תשלום בעד תורנויות בלבד, ולכן אין לראותו כמי שקיבל " משכורת" לפי דירוג הרופאים לצורך סעיף התחולה בהסכם 1976 ( שכן " משכורת" לפי הגדרתה בהסכמים הקיבוציים של הרופאים היא התשלום בעד העבודה הרגילה בלבד, ואינה כוללת את התשלום בעד תורנויות וכוננויות). בית הדין דחה טענה זו שכן " משמעות קבלת הטענה תהיה שהתובע אינו אמור להיראות כמי שקיבל שכר כלל... בפועל התובע קיבל שכר, ולא סתם " שכר" אלא שכר ששיעורו נקבע על פי דירוג הרופאים". בית הדין הדגיש כי בהסכמים הקיבוציים של הרופאים אין אחידות לגבי המונחים " שכר" ו"משכורת", והם משמשים שם בערבוביה במקביל למונח " שכר משולב".

על בסיס כל האמור לעיל, שוכנע בית הדין כי " ככלל, הסכמי הרופאים היו אמורים לחול גם על תורני חוץ ( כולל התובע)".

בית הדין הוסיף ודן בזכויות הקונקרטיות שנתבעו על ידי המשיב, והאם הוא זכאי להן:
תוספת " פריפריה" - נקבעה לראשונה בהסכם 1985, אך לא ביחס לכלל הרופאים המועסקים בפריפריה אלא בנוגע למתמחים, מומחים ומנהלים בלבד. חוג הזכאים לתוספת לא הורחב בהסכמים הקיבוציים המאוחרים יותר. כיוון שהמשיב, בעבודתו בקופה, לא היה מתמחה, ואף לא מומחה או מנהל, יש לקבוע כי אינו זכאי לתוספת האמורה.
תוספת שקלית - נקבעה בסעיף 3 להסכם 2000 והתווספה לשכר הרופאים החל מחודש יולי 2000, בסכומים שהשתנו: לגבי רופאים מתמחים ומומחים לפי דרגתם, ולגבי רופאים שאינם מומחים ואינם מתמחים - בסכום קבוע של 1,500 ₪ למשרה מלאה ( שנקבע לו מנגנון עדכון). כיוון שהתוספת הוחלה במפורש גם על מי שאינו מתמחה ואינו מומחה, יש לקבוע כי המשיב זכאי לה בכפוף לתקופת ההתיישנות, היינו בגין התקופה שמיום 1.6.04 ועד סיום עבודתו, ובאופן יחסי להיקף משרתו ( לפי טבלה מפורטת בסעיף 68 לפסק הדין ובסך כולל ( קרן) של 17,415 ₪). בנוסף, וכיוון שהתוספת השקלית כלולה בשכר הקובע לצורך ביצוע הפקדות לפנסיה, נקבעה לרופא זכאות גם לפיצוי בשיעור 6% מהתוספת השקלית שנפסקה לזכותו.
תוספת טלפון - נקבעה בהסכם קיבוצי מיום 20.10.77 ( להלן: הסכם 1977 ), אך רק לגבי מנהלי מחלקות, מומחים, מתמחים ו"סטז'רים". בהסכמים קיבוציים מאוחרים יותר הוגדלה המכסה, אך לא הוגדל חוג הזכאים. כיוון שהמשיב לא הועסק בתפקידים אלו על ידי הקופה, לא הוכיח את זכאותו לתוספת.
הפקדות לקרן השתלמות - הזכאות להן נקבעה לראשונה בהסכם קיבוצי מיום 27.7.78 ( להלן: הסכם 1978 ), בו הוסכם " שקרן ההשתלמות תחול על כל הרופאים השכירים במוסדות הרפואה פרט למתמחים בבתי חולים", בשיעור של 5% על חשבון המעסיק ו - 2.5% על חשבון העובד ( בהמשך הורחבה הזכאות גם ביחס למתמחים, תוך הגדלה לגביהם לשיעור של 7.5%). כיוון שהמשיב לא היה מתמחה, לא הוצא במפורש מגדר הזכאים ויש לקבוע כי היה זכאי לביצוע הפקדות לקרן השתלמות בשיעור 5% משכרו ה"רגיל" (כפי שיפורט להלן), החל מחודש יוני 2004 ( בהתחשב בתקופת ההתיישנות) ואילך, לפי טבלה מפורטת בסעיף 84 לפסק הדין ובסך כולל של 2,019 ₪ ( קרן).

אשר להיקף משרתו של המשיב - קבע בית הדין כי יש לחשבו לפי האמור בהסכם השני, הקובע כי " שמונה השעות הראשונות בתורנות בכל יום כרונולוגי... תהיינה הבסיס לצורך חישוב שיעור המשרה" ( ויתר השעות תירשמנה כעבודה נוספת). בהתאם, וכיוון שתורנות לילה נמשכה על פני 16 שעות ולאורך שני ימים קלנדרים, כל תורנות כזו תיראה כעבודה של שני ימים. בהתחשב בכך ולאחר חילוץ מספר התורנויות הכולל שביצע המשיב לאורך תקופת עבודתו לפי תלושי השכר ( בהיקף משתנה הנע בין תורנות אחת בחודש ל - 8 בחודש), יש לראותו כמי שהועסק בהיקף משרה ממוצע של 46.4%. בהתחשב בשונות שבין החודשים וכיוון שהתביעה לתוספת שקלית התקבלה ביחס לחלק מתקופת העבודה בלבד, קבע בית הדין כי אין לחשבה לפי היקף המשרה הממוצע אלא לפי היקף המשרה בכל חודש וחודש.

אשר לשכרו הקובע של המשיב - קבע בית הדין כי נוכח השוני המשמעותי בהיקפי העבודה לאורך השנים, ראוי לחשבו לפי היקף המשרה הממוצע בכל תקופת עבודתו. בנוסף, יש לקחת בחשבון את השכר ה"רגיל" בלבד בהתאם להסכמת הצדדים כמפורט בהסכם השני, היינו שכר לשני ימי עבודה בגין כל תורנות ( שאר התמורה נחשבה כ"עבודה נוספת"). בהתאם, השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים עומד על 1,727 ₪.

אשר לזכאות המשיב לפיצויי פיטורים - קבע בית הדין כי זו מבוססת הן על הסכמת הקופה בזמן אמת לשלמם והן על ההסכם השני אשר החיל על המשיב את הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. בהתאם לשכר הקובע כפי שנקבע לעיל, זכאי היה המשיב לפיצויי פיטורים בסך של 4,375 ₪. כיוון שקיבל בפועל ( אף בלא להחשיב את ההפקדות לקרן " בר") סך של 7,798 ₪ ( רכיב הפיצויים בקרן הפנסיה בצירוף הסך של 452 ₪ ששולם לו) - תביעתו ברכיב זה נדחתה.

המשיב תבע בנוסף דמי הבראה בשיעור הקבוע בחוקת העבודה לעובדי ההסתדרות ( להלן: החוקה), אך בית הדין קבע שוויתר במפורש על תחולתה של חוקה זו לגביו בהסכם השני, וויתור כזה הוא לגיטימי שכן החוקה אינה במעמד של הסכם קיבוצי. בנוסף, ההסכם השני חל בהתאם להסכמת הצדדים החל מתחילת העבודה, ולכן גובר על הוראות ההסכם הראשון. כפועל יוצא מכך, המשיב זכאי לדמי הבראה בהתאם לצו ההרחבה הכללי, ולא בהתאם להוראות החוקה. לאחר חישוב הזכאות לפי היקף המשרה המשתנה בכל תקופה ודמי ההבראה ששולמו בפועל, הגיע בית הדין למסקנה כי המשיב קיבל תשלום עודף של דמי הבראה לעומת זכאותו החוקית ומשכך תביעתו ברכיב זה נדחתה. התביעה לדמי ביגוד נדחתה אף היא, שכן התבססה על הוראות החוקה וכאמור נקבע שזו אינה חלה. ממילא, מדובר לפי הפסיקה בזכות נלווית שלא ניתן לפדותה לאחר סיום יחסי העבודה.

התביעה התקבלה לפיכך בחלקה הקטן, ביחס לתוספת השקלית; שווי ההפקדות בגינה לקרן הפנסיה; ושווי ההפקדות לקרן ההשתלמות. נוכח הפער הגדול בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לזכות המשיב, לא ניתן צו להוצאות. להשלמת התמונה נציין כי בהתאם להסכמת הצדדים, פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן בהתבסס על טענות הצדדים והראיות שהוגשו על ידם, בלא שנערכו חקירות נגדיות.

טענות הצדדים בערעור ובערעור שכנגד
הקופה הגישה ערעור בהתייחס לקביעה העקרונית לפיה ההסכמים הקיבוציים של הרופאים חלים על המשיב, ובנוגע לסכומים שנפסקו לזכותו בגין התוספת השקלית וקרן ההשתלמות. המשיב הגיש ערעור שכנגד בנוגע לאי פסיקת הוצאות לזכותו; בנוגע לחישוב זכאותו להפקדות לקרן השתלמות וקרן פנסיה בהתעלמות מהעבודה ה"נוספת"; ובנוגע להיקף המשרה שנקבע לו. טרם שמיעת הדיון בפני המותב סברנו כי נדרשת שמיעת עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בסוגיות המתעוררות, כמו גם עמדתה של הר"י, ובהתאם הוזמנו הם להתייצב בהליך. להלן יפורטו לפיכך טיעוני הצדדים וטיעוני המתייצבות, ביחס לכל אחד מהערעורים בנפרד.

ערעור הקופה
הקופה טוענת כי טעה בית הדין בקבעו כי ההסכמים הקיבוציים של הרופאים חלים על תורני החוץ, והמשיב בכללם, תוך התעלמות מוחלטת מההקשר התעשייתי המלמד אחרת. בית הדין ביסס קביעה מרחיקת לכת זו על בחינה לשונית מוטעית של סעיפי התחולה המופיעים בחלק מההסכמים הקיבוציים, ובמנותק ממכלול הוראותיהם. בית הדין אף התעלם מראיות מרכזיות בנוגע לאומד דעתם של הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית ביחס לאי תחולת ההסכמים הקיבוציים על תורני החוץ, ובכלל זאת מכתבים ששלחה הר"י בקשר לכך. בנוסף טעה בית הדין באי מתן משקל כלשהו להוראותיו של הסכם 2012, שנחתם לאחר משא-ומתן ממושך והסדיר לראשונה את זכויותיהם של תורני החוץ, תוך שנקבעה בו במפורש העדר תחולה להסכמים הקיבוציים של הרופאים; העדר זכאות לתוספת השקלית; ותחולה חלקית בלבד של הזכאות לקרן השתלמות ( החל מחודש מאי 2012 בלבד). פסק דינו של בית הדין האזורי מוביל לפיכך לתוצאה אבסורדית, לפיה תורני חוץ מהעבר, שלא חל עליהם הסכם 2012, יקבלו זכויות מועדפות לעומת אלו שנקבעו בהסכם 2012.

הקופה מסבירה כי עיון בהוראות ההסכמים הקיבוציים כפי שנחתמו במהלך השנים מלמד כי הם מתייחסים לרופאים המועסקים במסגרת שעות הבוקר, ומבצעים עבודה נוספת לאחר שעות העבודה הרגילות במסגרת של כוננויות ותורנויות. בהתאם נקבעים שכרם המשולב, וכן התוספות המשולמות להם, באופן יחסי להיקף משרתם הרגילה בשעות הבוקר, וללא קשר להיקף עבודתם הנוספת בתורנויות או כוננויות.

מסגרת העסקתם של תורני החוץ לעומתם שונה בתכלית, לא רק מבחינה פורמאלית ( העסקה מחוץ לתקן המחלקה ובשעות שאינן שעות העבודה הרגילות) אלא גם בהיבט של מהות העבודה - בעוד שרופאי המחלקה עוסקים בשעות הפעילות הרגילות בעבודה שוטפת של אבחון, בירור וטיפול רפואיים בכלל מטופלי המחלקה וכן בקבלה ושחרור של חולים, תורני החוץ עסוקים בעיקר בשמירה על חיי המאושפזים, קבלת חולים המגיעים בשעות הערב והלילה, ופעולות אבחון ובירור רפואיים רק במקרים דחופים. גם האיכות המקצועית של הרופאים המועסקים בתקן גבוהה לפי הנטען מזו של תורני החוץ.

הקופה מציינת כי בפועל הועסקו תורני החוץ לאורך השנים, לאור האמור לעיל, לא רק אצלה אלא גם במדינה ואצל שאר המעסיקים הציבוריים, בהסכמים אישיים מיוחדים, מבלי שהוחלו עליהם ההסכמים הקיבוציים של הרופאים, וכאשר בהסכם האישי השני שנחתם מול המשיב הסכים במפורש לאי תחולתם עליו של ההסכמים הקיבוציים.

בהעדר הסדרה מתאימה, קבעה המדינה מנגנון הצמדה ספציפי, לפיו תשלום התורנויות בלבד לתורני החוץ ייעשה בהתאם לתמורה שנקבעה בהסכמים הקיבוציים, כאשר דרגתם הועמדה על 3 ( ללא מנגנון של קידום בדרגות) ונקבע להם ותק מינימאלי של 5 שנים. מנגנון זה הוחל גם בקופה, לפנים משורת הדין, על אף שהתמורה המשולמת בגין התורנויות היא תמורה מוגדלת, ועל אף שתורני החוץ לא מבצעים את התורנויות בהמשך למשרה בשעות הבוקר. בנוסף שילמה הקופה לתורני החוץ זכויות סוציאליות בהתאם לדין ולחוזרי משרד הבריאות, וכן תשלומים פנסיוניים מלאים החל משנת 2000.

הקופה מדגישה שלא די בבחינה לשונית של סעיף התחולה מהסכם 1976 כפי שעשה בית הדין האזורי, שכן תורני החוץ כלל לא היו כלולים בקבוצת הרופאים עליה חל ההסכם, ומשכך לא הוצאו ממנה במפורש. עם זאת לא הייתה כל כוונה לצדדים להחיל את ההסכמים גם על מי שמועסק כתורן חוץ, ולא בכדי תפקידם אינו כלול בלוח התפקוד שצורף להסכם 1994 ומתייחס לכל קשת תפקידי הרופאים בבתי החולים ( לקביעה לפיה אין תחולה להסכם הקיבוצי למי שמשרתו אינה כלולה בלוח התפקוד הפנתה הקופה ל-דב"ע ( ארצי) מט/3-132 מדינת ישראל - מנשה נבעה, פד"ע כא 326 (1990)). המשיב ממילא אינו במעמד של עובד " זמני" או " ארעי" בקופה, אלא הועסק ב"משרת סירוגין" (דב"ע ( ארצי) נו/3-269 ד"ר איסר מזר - הסתדרות מדיצינית הדסה (31.12.96)). הוא אף אינו זכאי ל"משכורת" כהגדרתה בהסכם 1976 שהרי מהגדרה זו הוצאו באופן מפורש כל התשלומים בגין עבודת התורנויות.

מטעם זה אף אין בהוראות ההסכמים הקיבוציים כל התייחסות לתורני החוץ, על אף שאין חולק בדבר ייחודיות העסקתם שאף הצדיקה בסופו של דבר הסכם קיבוצי ספציפי ( הסכם 2012).

הקופה ממשיכה וטוענת כי אי תחולת ההסכמים הקיבוציים על תורני החוץ עולה באופן ברור גם מההקשר התעשייתי, מאומד דעתם של הצדדים הקיבוציים ומהתנהגותם של הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית לאורך השנים, עובדות מהן התעלם בית הדין קמא לחלוטין. מעבר להתנהלות המעסיקים ( לרבות המדינה) המלמדת על כך, מלמדת על כך גם התנהלותה של הר"י ( מכתבים מיום 9.9.01, 30.7.02, 14.12.03 שצורפו לתצהיר מטעם הקופה). לא בכדי, הסכימה הר"י לאחר משא ומתן ממושך בן כעשר שנים, במסגרת הסכם 2012, להחריג במפורש את תורני החוץ מגדר ההסכמים הקיבוציים של הרופאים.

לחלופין ולשם הזהירות טוענת הקופה, כי גם אם ייקבע בניגוד לעמדתה שההסכמים הקיבוציים של הרופאים חלים על תורני החוץ, גם אז לא זכאי המשיב לתשלום התוספת השקלית ולהפקדות לקרן השתלמות, שכן קביעה כזו תוביל למצב אנומלי בו המשיב " נהנה מכל העולמות". הקופה מדגישה כי המשיב קיבל תשלום גבוה במיוחד עבור מספר מצומצם של תורנויות בחודש, על אף שלא ביצע אותן בהמשך לעבודת יום בקופה, ולכן השתכר ( כאשר בוחנים את היקף עבודתו) הרבה מעבר לשכר המשולם בגין משרת בוקר מלאה בבית החולים. שכר זה אמנם שולם לו בהסכמה, אך מתוך נקודת מוצא כי הוראות ההסכמים הקיבוציים אינן חלות עליו, וכאשר בתביעתו הוא מבקש " ללקט לעצמו בחוסר תום לב את ההוראות הטובות ביותר מהמקורות השונים".

לאמור יש להוסיף כי התוספת השקלית נקבעה בהסכם 2000 לפי " סכום למשרה מלאה", וממילא ברור כי לא נועדה להשתלם למי שמועסק בביצוע תורנויות בלבד. גם הזכאות להפקדות לקרן השתלמות נקבעה ביחס לרופאים מומחים ומתמחים בלבד, כאשר התשלומים לה מועברים מהמשכורת בגין עבודת יום בלבד ולא בגין עבודת התורנויות.

המשיב תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, בכל הנוגע לקביעתו העקרונית על חלות ההסכמים הקיבוציים עליו ובכל הנוגע לקביעת זכאותו לתוספת השקלית ולהפקדות לקרן השתלמות. לגישתו, בית הדין ניתח נכונה את סעיפי התחולה של ההסכמים הקיבוציים ולא יעלה על הדעת כי תתקבל גישת הקופה לפיה יש להתעלם מלשון ההסכמים ולהתייחס אך ורק להיגיון הדברים הנטען על ידה. אף אין כל סבירות בטענתה לפיה יש להחריג את תורני החוץ מתחולת ההסכמים הקיבוציים, על אף שהדבר לא קבוע בהם, אך ורק בשל שתורני החוץ אינם עובדים במשמרות בוקר אלא בערב ובלילה, וקביעה כזו תוביל ליצירת אפליה בלתי מוצדקת בין רופאים המבצעים עבודה זהה. מכוח קל וחומר שאין ליצור אפליה כזו באמצעות פסיקה, ובניגוד ללשונם של ההסכמים הקיבוציים.

המשיב מדגיש כי הועסק בהתאם לדירוג הרופאים, וכך נקבע במפורש בהסכם האישי עליו חתם, כאשר הקופה " מזגזגת" בעמדתה ומחליטה אם להחיל על תורני החוץ את ההסכמים הקיבוציים לפי נוחותה. כך, למשל, את השכר התעריפי הנמוך הקבוע בהסכמים הקיבוציים היא מחילה על תורני החוץ, אך זכויות מעבר לכך - לא. עוד טוען המשיב כי הקופה לא יכולה להיעזר בעצם הפרת ההסכמים הקיבוציים על ידה, באי תשלום הזכויות לתורני החוץ, כראיה כביכול לדרך פרשנותם הנכונה. אף אין רלוונטיות להסכם 2012, שנחתם לאחר סיום עבודתו של המשיב בקופה, והודגש בו במפורש שאינו חל באופן רטרואקטיבי. המשיב מוסיף כי כיוון שההסכמים הקיבוציים של הרופאים לא יושמו בפועל על תורני החוץ - אין מחלוקת כי הסכם 2012 שיפר את מצבם, אך זאת בשל כך שהמעסיקים התייחסו לתורני החוץ עד לאותה עת כאל " רופאים סוג ב'" וזאת שלא כדין.

המשיב מציין כי בית הדין האזורי בנצרת כבר קבע קביעה זהה לגבי תחולת ההסכמים הקיבוציים על תורני החוץ בהליך קודם ( תע"א ( אזורי נצ') 2943/03 ד"ר ודים צ'רקסקי - שירותי בריאות כללית (18.8.10, שנדון אף הוא בפני השופט ארמון), עליו בחרה הקופה שלא להגיש ערעור. כנגד טיעון זה נציין כבר עתה כי אי הגשת הערעור נבעה מהסכם פשרה שנחתם מול ד"ר צ'רקסקי ( בייצוגו של אותו בא כוח המייצג את המשיב), ובו הושאר בידו הסכום שנפסק אך כנגד הצהרתו כי כלל לא הועסק כ"תורן חוץ" ולא תבע זכויות ככזה. לאור הסכמה זו, לא מצאנו כי יש לתת משקל כלשהו להליך הקודם.

המדינה תומכת בעמדת הקופה, ומוסיפה עליה. המדינה טוענת כי ההסכמים הקיבוציים של הרופאים מעולם לא חלו ולא אמורים היו לחול על תורני החוץ, והדברים עולים מלשון ההסכמים ותכליתם; מאופי ותבנית ההעסקה של המשרה, שאינה דומה כלל לרופאי המחלקות בבתי החולים; מהתמורה המשולמת בגין העבודה כתורן חוץ; מהעובדה כי המונח " תורן חוץ" נפקד מההסכמים הקיבוציים של הרופאים; וכן מהתנהלותה של הר"י, לרבות בכתובים, ממנה עולה כי נתנה הסכמה חד משמעית לאי החלת ההסכמים הקיבוציים על תורני החוץ. עצם חתימתו של הסכם 2012, והחלתו רק מיום 1.7.11, מדברת בעד עצמה ומלמדת כי הר"י התייחסה למחלוקת בין הצדדים כאל סכסוך כלכלי ולא משפטי.

המדינה מוסיפה כי בתחילת שנות ה-2000 עוררה הר"י את שאלת זכויותיהם הסוציאליות של תורני החוץ, ובעקבות פנייתה פרסמה נציבות שירות המדינה את החוזר מיום 19.8.01 המנחה את המנהלים האדמיניסטרטיביים של בתי החולים הממשלתיים בדבר החובה בתשלום זכויות סוציאליות לתורני החוץ וכיצד ליישמה. המדינה סבורה כי המסמכים שיצאו מטעם הר"י בתקופה זו ואחריה מלמדים כי הר"י הסכימה שבמישור המשפטי זכאים תורני החוץ לזכויות סוציאליות מכוח חוקי המגן וצווי ההרחבה בלבד, וביקשה במקביל לכך לפעול במישור הכלכלי על מנת להרחיב את קשת הזכויות במסגרת משא ומתן קיבוצי ( כפי שאכן היה בפועל).

כתמיכה לטיעונה בהיבט זה צירפה המדינה מסמכים חדשים שלא עמדו בפני בית הדין האזורי, לרבות חוזרים נוספים שפורסמו על ידה לאחר החוזר מיום 19.8.01 וכן מכתבים ופרסומים של הר"י, המלמדים לטעמה כי הר"י ידעה והסכימה במהלך השנים שתורני החוץ אינם זכאים לזכויות מכוח ההסכמים הקיבוציים של הרופאים. הר"י מצידה הגישה מסמכים המלמדים לטעמה אחרת. יצוין כבר כעת כי לא מצאנו לנכון לפרט מסמכים אלו, שלא עמדו בפני בית הדין האזורי.

הר"י טוענת כי ההסכמים הקיבוציים וההסדרים הקיבוציים המעגנים את תנאי העסקתם של הרופאים ברפואה הציבורית חלו עד לחודש יולי 2011 על כלל הרופאים, לרבות תורני החוץ. בהתאם לכך, ורק לאחר שנודע לה שזכויותיהם של תורני החוץ מופרות, ניהלה משך מספר שנים משא ומתן עם המעסיקות הציבוריות על מנת להבטיח הענקת זכויות לתורני החוץ, כאשר בתחילת הדרך לא שילמו המעסיקות לתורני החוץ אפילו את הזכויות הסוציאליות הבסיסיות ביותר. עם תחילת טיפולה של הר"י בעניין נעשה תיקון חלקי והממונה על השכר הודיע כי תורני החוץ יקבלו את זכויותיהם כעובדים מכוח חוקי המגן, כאשר הר"י לא הסתפקה בכך והמשיכה לדרוש כי תורני החוץ יקבלו את מלוא המגיע להם מכוחם של ההסכמים הקיבוציים. משהמגעים לכך לא צלחו, הוגשה בשנת 2006 בקשת הצד לבית הדין, בה התבקש בית הדין להצהיר על תחולתם של ההסכמים הקיבוציים של הרופאים גם על תורני החוץ.

הר"י מציינת כי גם לאחר הגשת בקשת הצד המשיך המו"מ בין הצדדים להתנהל, כאשר ניסיונו של ארגון עובדים להסדיר בהסכמה עניין המצוי במחלוקת משפטית בינו לבין המעסיק, אינו מעיד כי הארגון אינו סבור שיש זכות משפטית. נהפוך הוא, ביחסי עבודה קיבוציים ברירת המחדל תמיד תהא הסדרת המחלוקת בהסכמה על פני הכרעה שיפוטית, גם בשעה שתביעה משפטית כבר תלויה ועומדת. לאחר משא ומתן ממושך נחתם הסכם 2012, אשר אינו מסדיר את התקופה שקדמה למועד תחילתו ( יולי 2011), ואף אינו מתייחס לרופאים המועסקים אצל אותו מעסיק במשרה נפרדת בשעות הבוקר בהיקף העולה על שליש משרה. ביחס לנושאים אלו, כל צד מוסיף להחזיק בעמדותיו הקודמות, ואין בהסכם 2012 - שהוא תולדה של משא ומתן המאזן בין שיקולים רבים ושונים - כדי ללמד על ויתור עליהן.

הר"י טוענת שההסכמים הקיבוציים של הרופאים עיגנו לאורך השנים את תנאי העסקתם של כלל הרופאים המועסקים על ידי הקופה והמעסיקות הציבוריות הנוספות, מבלי שהגבילו עצמם בסעיפי התחולה לרופאים המבצעים עבודת בוקר או לכל מסגרת שעות אחרת. במרבית ההסכמים אין סעיפי תחולה מפורטים, אלא הם קובעים שכר ותנאי עבודה שיחולו על " הרופאים" המועסקים על ידי הגופים המהווים צד להסכמים. מסקנת הדברים הפשוטה היא כי ההסכמים חלים במלואם על כל רופא ורופא המועסק על ידי הקופה בתפקיד של רופא. גם כאשר נכללו סעיפי תחולה במיעוט ההסכמים, הבהירו הם כי תחולת ההסכם היא גורפת וכי הוא חל על כל הרופאים המועסקים בדירוג הרופאים, בכל מעמד והיקף משרה. מכך נובע, כי ההסכמים הקיבוציים חלים גם על תורני החוץ, המועסקים כרופאים, מקבלים שכרם לפי דירוג הרופאים ולא הוחרגו מתחולת ההסכמים.

הר"י מדגישה שחלק מהתנאים חלים רק על סוגים מסוימים של רופאים, כפי שנקבע במפורש בהסכם שיצר את הזכות, אך אין באי הענקת תנאי זה או אחר לתורני החוץ כדי ללמד כי ההסכמים הקיבוציים בכללם אינם חלים עליהם.

הר"י מפנה לדב"ע ( ארצי) נג/3-104 עיריית תל אביב יפו - ד"ר ליאורה לשבסקה (9.3.94), בו נקבע כי אין הצדקה לפרש את הסכם 1976 " באופן שיהא בו כדי להבחין בין שכר וזכויות סוציאליות המשולמות לרופאים עבור ביצוע תורנויות וכוננויות כעבודה נוספת לעבודתם הרגילה, ובין שכר וזכויות סוציאליות עבור תורנויות וכוננויות המבוצעות כעבודה יחידה באותו בית חולים...". עם זאת נציין כבר כעת כי המשך המשפט שצוטט הוא " ביחס לרכיבי השכר שמעבר לשכר הרגיל, עבורם אין זכאות לפיצויי פיטורים". הערעור באותו עניין עסק בהפקדות לתגמולים בגין חלק השכר המהווה עבודה נוספת וככזה לא זיכה בפיצויי פיטורים, ולגביהן בלבד שוכנע בית הדין בדעת רוב כי אין לבצע את ההבחנה המצוינת בציטוט.

עוד מפנה הר"י להליכים בבתי הדין האזוריים בהם התעוררה מחלוקת לגבי דרך תשלום השכר לתורני החוץ, כאשר נקודת המוצא של כל הצדדים - לרבות המעסיקים באותם הליכים והמדינה עצמה - הייתה לתחולתם של ההסכמים הקיבוציים על תורני החוץ. רק במסגרת הליכי הערעור באותם מקרים שינתה המדינה את עמדתה וטענה אחרת ( לפירוט ההליכים האזוריים ושינוי העמדה ראו בע"ע ( ארצי) 29831-09-15 ד"ר גלי אורטנברג - עיריית חיפה (19.9.17); להלן: עניין אורטנברג). הר"י מדגישה עוד שאין למצוא תמיכה לעמדת המדינה והקופה בע"ע ( ארצי) 202/08 ד"ר לידיה סוטובסקי - שירותי בריאות כללית (17.11.08); להלן: עניין סוטובסקי), שכן הליך זה עסק ברופאים שנתנו " שירות קנוי" בתעריף מיוחד ושלא לפי סולם השכר של הרופאים. פסיקה נוספת שעסקה בתורן חוץ נגעה לדרך חישוב פיצויי הפיטורים שלו ( דב"ע ( ארצי) נג/3-31 ד"ר יוסף אלדור - המרכז הרפואי שערי צדק (29.6.93)), ואך קבעה כי יש לחשבם לפי שכר של יום אחד לכל יום תורנות, ולא לפי כל תמורת התורנויות ששולמה לו בפועל.

הר"י מוסיפה שאין ממש בטענת הקופה בדבר " הנאה מכל העולמות". ראשית, תמורת התורנויות לתורני החוץ מחושבת בהתאם לאותם כללים לפיהם משולמות התורנויות לרופאים המחזיקים במקביל במשרת יום. שנית, זכאותו של כל רופא לתנאי שכר מחושבת בהתאם לדין ולהוראות ההסכמים הקיבוציים, ואין מקום לבצע השוואה בין קבוצות שונות. קל וחומר, בהתחשב במאפייני ההעסקה הייחודיים של תורני החוץ ( המובילים לפגיעה באיכות החיים, העדר אפשרויות קידום וכיו"ב) וכאשר לרופאי בתי החולים המועסקים בשעות הבוקר משולמות תוספות שכר נוספות.

הר"י מכחישה מכל וכל כי הסכימה בהתנהגות להחרגת תורני החוץ מתחולת ההסכמים הקיבוציים. עצם דאגתה בשלב ראשון לכך שישולמו לתורני החוץ זכויות סוציאליות בסיסיות מכוח חוקי המגן - ודאי אינה מלמדת כי לשיטתה בכך מתמצות זכויותיהם. לא בכדי, כאשר נחתם הסכם 2000 דרשה הר"י לשלם גם לתורני החוץ מענק שכר שנקבע במסגרתו, והממונה על השכר אף נענה לכך. הר"י סבורה שדווקא התנהלות הקופה לאורך השנים משקפת את הבנתה כי ההסכמים הקיבוציים חלים על תורני החוץ, וכראיה - כי את התנאי הבסיסי ביותר, שכרם, שילמה לפי הסכמי הרופאים ( הן בהתייחס לדרגה בדירוג הרופאים והן בהתייחס ל"מקדם התורנות"). העובדה שהקופה הפרה תנאים אחרים מכוח ההסכמים הקיבוציים, אינה יכולה להצדיק את פרשנותה.

הערעור שכנגד
כאמור, המשיב הגיש ערעור שכנגד, וטוען במסגרתו כי לא הייתה כל הצדקה שלא לפסוק לזכותו הוצאות, כאשר תביעתו התקבלה בעיקרה ונקבע כי ההסכמים הקיבוציים של הרופאים חלים עליו. בנוסף, לא הייתה הצדקה שלא לזכותו בהפקדות לקרן השתלמות ולקופת גמל מהעבודה ה"נוספת" (ככל הנראה כוונתו היא לעבודה שביצע משך חודש כרופא מחליף במרפאה לבריאות האישה). המשיב סבור כי בית הדין האזורי טעה גם בחישוב היקף משרתו, שכן היה עליו לקחת בחשבון לצורך כך גם את העבודה הנוספת שבוצעה על ידו בלילות, שבתות וחגים, וזאת לפי ערך התורנויות ולא רק לפי מספר השעות בהן עבד בפועל.

היינו, לגישתו, ככל שתמורה בגין תורנות מסוימת נקבעה כשכר של ארבעה ימי עבודה, יש לקחת בחשבון לצורך חישוב היקף המשרה ארבעה ימי עבודה וזאת ללא תלות במספר השעות שעבד בפועל. ככל שזהו החישוב, יש לראותו כמי שעבד ב"משרה מלאה" ואף מעבר לכך, וזאת בהתאם לנהוג במקום העבודה לגבי תורני חוץ.

הקופה טוענת כי יש למחוק את הערעור שכנגד על הסף הן כיוון שהוגש באיחור, והן כיוון שהוא חורג מגדר הנושאים שהועלו בערעור העיקרי. לחלופין יש לדחותו לגופו, שכן אין בו ממש. הקופה סבורה כי אין כל הצדקה לחישוב היקף המשרה בהתאם לערך התורנויות, והדרך בה חישב בית הדין קמא את היקף המשרה תואמת את הנחיות נציבות שירות המדינה בקשר לכך וגם את הקבוע בהסכם 2012 ( כך שתורנות המתחילה בשעה 16.00 ומסתיימת בשעה 8.00 ביום למחרת, נחשבת כשני ימי עבודה). דרישת המשיב כי תורנות כזו תיחשב כארבעה ימי עבודה ( או חמישה ימי עבודה ככל שבוצעה בחדר מיון) לצורך חישוב היקף המשרה - היא אבסורדית ומנוגדת למושכלות יסוד. המשיב בוודאי לא עבד בהיקף של משרה מלאה בקופה, ורופא בית חולים המועסק בשעות היום עובד כ - 193 שעות בחודש, הרבה מעבר לשעות עבודתו של המשיב.

הקופה מוסיפה וטוענת כי אין לקחת בחשבון עבודה זמנית שביצע המשיב משך חודש אחד בלבד בשנת 2005 כרופא מחליף, לצורך חישוב היקף משרתו כתורן חוץ בבית החולים " העמק", וממילא לא הוצגו על ידו הנתונים המאפשרים לבדוק טענה זו. ככל שהוא עותר במסגרת ערעורו להפקדות לקופת גמל בגין עבודה נוספת זו, הרי שזו הפעם הראשונה בה הוא מעלה דרישה כזו וכבר מטעם זה יש לדחותה. אשר להפקדות לקרן השתלמות - בצדק קבע בית הדין האזורי כי יש לבצען ( ככל שיש לבצען) רק מהשכר ה"רגיל" (שווה ערך לשני ימי עבודה), שכן אינן משולמות מעבודה נוספת. אשר לסוגיית ההוצאות - הלכה פסוקה היא כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בקשר לכך, ודאי במקרה זה כאשר בית הדין האזורי נימק את קביעתו והקופה תומכת בה.

המשיב השיב לטענות הקופה כי בהתחשב במועד בו קיבל לידיו את הערעור מטעמה, ובהתחשב בכך שעשרה ימים לאחר מכן חל יום ו' בשבוע - הוארך המועד להגשת ערעור שכנגד עד יום א' שלאחריו ובו אכן הוגש. אשר לתוכנו של הערעור שכנגד - בהתחשב בכך שהערעור העיקרי עוסק בשאלת תחולתם של ההסכמים הקיבוציים על המשיב כתורן חוץ, די בכך כדי לקבוע שכל הנושאים שהועלו על ידו הם " באותו עניין", ולא ניתן לבצע נתק מלאכותי בין הנושאים. המשיב מבהיר כי דרישותיו מתייחסות אכן לעבודה ה"נוספת" במרפאה לבריאות האישה, שלטענתו היא חלק בלתי נפרד מהעבודה כתורן חוץ.

דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים כפי שהובאו לפנינו בכתב ובעל פה ועיינו בכל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעורה של הקופה להתקבל, וכי לא הייתה הצדקה לקבוע באופן גורף כי ההסכמים הקיבוציים של הרופאים חלים על תורני החוץ והמשיב בכללם. אף לא הייתה הצדקה לקבוע כי המשיב זכאי היה בתקופת עבודתו לתשלום התוספת השקלית ולביצוע הפקדות לקרן השתלמות. כן מצאנו לנכון לדחות את הערעור שכנגד, מטעמים שיפורטו להלן.

גידורן של השאלות שבמחלוקת
ראשית נזכיר כי תביעתו של המשיב היא תביעה אינדיבידואלית של רופא ספציפי כנגד מעסיקתו לזכויות קונקרטיות, ואין מדובר בסכסוך קיבוצי הנוגע לכלל תורני החוץ אצל כל המעסיקות הציבוריות. כך גם התנהל הסכסוך בבית הדין האזורי, ללא צירופן של הר"י והמעסיקות הציבוריות הנוספות ( לרבות המדינה) ובלא שמיעת עמדתן. כבר מטעם זה קיים קושי בקביעתו הגורפת של בית הדין האזורי לפיה " ככלל הסכמי הרופאים היו אמורים לחול גם על תורני חוץ ( כולל התובע)". בתביעתו של המשיב לא התבקש סעד הצהרתי כזה וממילא לא אמור היה בית הדין להגיע למסקנה כזו, שיש לה השלכה רוחבית, וניתן היה להסתפק בבדיקת זכאותו של המשיב לזכויות הקונקרטיות שנתבעו על ידו מכוח ההסכמים הקיבוציים המגדירים את אותן זכויות. מובן כי בית הדין רשאי היה להיעזר לצורך כך גם בהסכמים קיבוציים אחרים על מנת ללמוד ממכלול התשתית ההסכמית הרלוונטית, אך ללא צורך להגיע למסקנות כלליות בעלות השלכות רוחב משמעותיות בלא שהדבר נדרש וללא שמיעת עמדתם של כל הצדדים הנוגעים לעניין ( ואף בלא שהתקיים דיון הוכחות, על אף קיומם של היבטים עובדתיים).

טרם הדיון בפנינו אמנם התבקשה, ביוזמת בית הדין, עמדתם של המדינה ושל הר"י, אך לא צורפו המעסיקות הציבוריות הנוספות וממילא לא ניתן - ואף אין צורך - לראות בערעור פרטני זה כתחליף לבקשת הצד בסכסוך הקיבוצי שהוגשה בעבר והסתיימה בהסכמה. קל וחומר, כאשר התשתית הנורמטיבית הנוגעת לתנאי עבודתם של רופאים היא רחבה במיוחד, ומבוססת על מספר רב של הסכמים קיבוציים והסדרים קיבוציים שנחתמו לאורך שנים רבות ונבנו " טלאי על טלאי", כאשר לא כל ההסכמים הובאו לעיוננו ולכל אחד מהם עשויים להיות סעיפי תחולה ומאפיינים ייחודיים משלו ( ובנוסף לכך לכל מעסיק - המדינה, הקופה והסתדרות מדיצינית הדסה - תשתית הסכמית נוספת שמתייחסת רק לעובדיו). גם מטעם זה לא ראינו הצדקה לדון בתחולתם הגורפת של " כל" ההסכמים הקיבוציים של הרופאים על תורני החוץ. לאמור נוסיף כי גם " תורני החוץ" אינם מקשה אחת, וייתכנו הבדלים משמעותיים בין מי שמועסק על ידי אותו מעסיק גם בעבודת היום שלו ( כך שההסכמים הקיבוציים של הרופאים ממילא חלים עליו במלואם ביחס למשרת היום); מי שמועסק על ידי מעסיק ציבורי אחר בעבודת היום שלו ( כך שגם עליו מוחלים ממילא ההסכמים הקיבוציים של הרופאים בנוגע למשרת היום); מי שמועסק על ידי מעסיק פרטי בעבודת היום שלו; ומי שאינו מועסק בעבודת יום כלל. זהו טעם נוסף המסביר מדוע לא ניתן לקבוע באופן גורף את תחולת ההסכמים הקיבוציים של הרופאים על " כל" תורני החוץ.

אנו מבטלים לפיכך כבר כעת ומהטעמים לעיל את קביעתו של בית הדין האזורי ביחס לתחולת ההסכמים הקיבוציים של הרופאים על תורני החוץ, אך גם לא קובעים קטגורית ובאופן רוחבי שההסכמים אינם חלים עליהם. שוכנענו כי זו שאלה שיש להשיב עליה ביחס לכל הסכם בנפרד ולמעשה ביחס לכל הוראה בנפרד, בהתחשב במכלול הנסיבות וביניהן גם דרך יישומה בפועל של אותה הוראה במהלך השנים. להלן נדון לפיכך בזכאותו של המשיב כפרט, לזכויות הקונקרטיות שנפסקו לזכותו בפסק דינו של בית הדין האזורי ( לא הוגש ערעור מטעם המשיב על הזכויות מכוח ההסכמים הקיבוציים אותן תבע ונדחו).

כללי הפרשנות של הסכמים קיבוציים
טרם פירוט ההוראות הרלוונטיות בהסכמים הקיבוציים יש להזכיר מושכלות יסוד לגבי פרשנות הסכמים קיבוציים. פרשנות הסכם קיבוצי מתבצעת, לפי ההלכה הפסוקה, בהתבסס על כללי הפרשנות של דיני החוזים הרגילים, בשינויים המחויבים הנובעים מאופיים המיוחד של הסכמים קיבוציים. בהתאם נקבע, כי הסכם קיבוצי יפורש " פרשנות תכליתית תוך איתור אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, בהתאם לאינטרסים, המטרות והערכים שההסכם נועד להגשים", כאשר " אומד דעת הצדדים יילמד בראש ובראשונה מלשון ההוראה הרלוונטית, תוך התחשבות במכלול הנסיבות לרבות לשון החוזה בכללותו, מהות ההסדר, הנסיבות שקדמו לכריתת ההסכם, ההקשר התעשייתי - המפעלי, הענפי והמשקי, התנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם ודרך יישומו בפועל, כמו גם הסכמים מאוחרים יותר שנכרתו בין הצדדים" ( ע"ע ( ארצי) 23030-07-10 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ - יעקב פומפן (4.7.12); להלן: עניין פומפן; עניין אורטנברג).

עוד נקבע כי בעת פרשנות הסכם קיבוצי, בפרט חלקיו הנורמטיביים, יינתן משקל גם לתכליתו האובייקטיבית של ההסכם, שאמורה לשקף " אומד דעת של צדדים הפועלים על פי אמות מידה של סבירות, היגיון ותום לב, ותוך התחשבות בהוראות הדין הכללי ובתכליתו של משפט העבודה" (עניין פומפן; כן ראו את עס"ק ( ארצי) 8298-08-12 ההסתדרות הרפואית בישראל - שירותי בריאות כללית (4.11.13)).

עוד ראוי להזכיר את סעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957, הקובע כי הסכם קיבוצי מיוחד חל ( בין היתר) על " כל העובדים הכלולים בהסכם, המועבדים על ידי מעביד שהוא בעל ההסכם... במקצועות או בתפקידים הכלולים בהסכם". בהתאם לסעיף זה ולמושכלות יסוד בדיני חוזים נקבע בהלכה הפסוקה, כי צדדים ליחסי עבודה קיבוציים רשאים לקבוע שהוראות ההסכם הקיבוצי, כולו או מקצתו, יחולו על קבוצות מוגדרות של עובדים ולאו דווקא על כלל העובדים המיוצגים על ידי הארגון היציג ( עניין סוטובסקי). במקביל נקבע כי " הוראות שבהסכם קיבוצי, המגבילות היקף תחולתו של ההסכם או הקובעות סייגים לתחולה, יש לפרש פירוש דווקני" (דב"ע ( ארצי) מד/4-20 חלמיש חברה ממשלתית עירונית - ועד העובדים של חלמיש, פד"ע טו 320 (1984), כך שיש לנקוט משנה זהירות טרם שמגיעים למסקנה כי קבוצת עובדים מסוימת אכן הוחרגה מהוראות ההסכם ( ע"ע ( ארצי) 56763-05-17 פנחס אפרימוב - הרשות לשיקום האסיר (23.8.18); להלן: עניין אפרימוב).

עלינו לפרש לפיכך כל הסכם קיבוצי וכל הוראה רלוונטית מתוכו בנפרד, ולבחון אם המשיב כלול בקבוצת העובדים עליה ביקשו הצדדים להחיל את ההוראה. להסרת ספק נבהיר כי איננו מעניקים משקל כלשהו בהקשר זה להוראות ההסכמים האישיים שנחתמו עם המשיב בהם הסכים שההסכמים הקיבוציים אינם חלים עליו, שהרי זכויות קוגנטיות אינן ניתנות לוויתור ( לקביעה דומה לאחרונה ראו בעניין אפרימוב). השאלה היחידה היא לפיכך אם מכוח ההסכם הקיבוצי עצמו, תכליתו ופרשנותו - קיימת זכאות אם לאו.

על מנת לפשט את הדיון בהמשך נציין כבר כעת כי לא מצאנו באף אחד מפסקי הדין של ערכאה זו שהוזכרו על ידי הצדדים ופורטו לעיל השלכה ישירה למחלוקת שבפנינו. עוד נציין להשלמת התמונה כי בערעור שהגיע בעבר לפתחו של בית דין זה על קביעת בית דין אזורי כי ההסכמים הקיבוציים של הרופאים אינם חלים על תורני חוץ - הוסכם במהלך הדיון על מחיקת הערעור תוך שבית הדין מבהיר כי " אין במחיקת הערעור כדי לחוות דעה באשר לסוגיות העקרוניות שעלו לדיון..." (ע"ע ( ארצי) 585/05 מיכאל קילימניק - מדינת ישראל (28.2.08)). בערעור נוסף, על קביעת מותב אחר של בית דין אזורי לפיה ההסכמים הקיבוציים של הרופאים חלים על תורני חוץ - הסכימו הצדדים כי הסכומים שנפסקו לזכות הרופא יישארו בידיו אך פסק דינו של בית הדין האזורי יבוטל ( ע"ע ( ארצי) 60404-01-16 עיריית תל אביב יפו - ד"ר שלמה ברק (10.1.17)). גם פסיקה זו אינה מסייעת לנו, לפיכך, להכריע במחלוקת.

הסכם 1976 והחלת תמורת התורנויות שנקבעה בו על תורני חוץ
טרם כניסה להסכמים הקיבוציים אשר קבעו את הזכויות הספציפיות שנפסקו לזכות המשיב, ראוי להתחיל בהסכם 1976 אשר הגדיר את דרך תשלום תמורת התורנויות, שכן אין מחלוקת שחלק זה בהסכם 1976 הוחל הלכה למעשה גם על תורני החוץ והמשיב. הסכם 1976 נחתם בין הר"י לבין מדינת ישראל, הקופה והסתדרות מדיצינית הדסה, ונקבעה במסגרתו בין היתר " תמורה עבור תורנויות" בהתאם למועד ביצוען ( יום חול, שישי/שבת וחג); מקום ביצוען ( במחלקה בבית חולים או בחדר מיון); והתמחותו של הרופא. חישוב התמורה עבור כל תורנות נעשה במכפלות של " שכר של יום עבודה".

בהסכם נקבע כי " זכ"ד זה חל על הרופאים הקבועים, הזמניים, הארעיים המקבלים משכורת לפי דרגה של סולם הדירוג של הרופאים וכן על רופאים העובדים על פי חוזה מיוחד הקובע כי משכורתם משתלמת לפי דרגה מסוימת של הסולם הנ"ל" (סעיף 32), והוא אכן הוחל בפועל - לפחות בכל הנוגע לתשלום תמורת התורנויות - על תורני חוץ ( כפי שיפורט להלן). עם זאת עולה מהוראות ההסכם כי כאשר נוסח - מי שעמד לנגד עיני הצדדים לו ( בכל הנוגע לרופאי בתי החולים) הם הרופאים המועסקים בעבודת יום כחלק מתקן המחלקה, ולא תורני החוץ. בהתאם, בנספח א' להסכם - המפרט את " דרגותיהם של רופאי בתי החולים לסוגיהם" (סעיף 4 להסכם) - אין כל אזכור לתורני חוץ. באותו אופן, כאשר הוגדר " שכר יום עבודה" לצורך חישוב התמורה בגין התורנויות, נקבע כי יילקחו בחשבון רק " שכר יסוד + תוספת ותק + תוספת יוקר + תוספת משפחה + תוספת בית חולים + 2.5% מן השכר המשולב... " (סעיף 27), תוך פירוט רכיבי השכר המשולמים לרופא המועסק בבית חולים במשרת יום, והתעלמות מרכיבי השכר שעשויים להיות חלק בלתי נפרד משכרם של תורני החוץ.

בהוראות ביצוע שפורסמו על ידי משרד הבריאות ביום 18.3.77 והופנו ל"כל בתי החולים הממשלתיים" בוצעה התאמה של האמור לעיל ל"תורני חוץ", במילים הבאות ( סעיף 8.1):
"תשלום יום עבודה יחשב לרופאים הבאים למלא תורנות ממוסד אחר בהתאם לשכר שהם מקבלים עבור יום עבודה במוסד בו הם מועסקים בקביעות.
רופאים עולים, אשר טרם נקבעה להם משכורת קבועה בהתאם לסולם הדירוג, יחשב יום עבודה לפי דרגה ד' של דירוג הרופאים [שהפכה במהלך הזמן לדרגה 3 - ס.ד.מ] עם חמש שנות ותק.
לתורן חוץ יחשב יום עבודה, באם לא משובץ בדרגה מוגדרת, לפי דרגה ד' עם חמש שנות ותק"

(להלן: הוראות הביצוע).

בערעור קודם שהובא להכרעתנו התעוררה מחלוקת לגבי דרך חישוב תמורת התורנויות לתורני חוץ מכוח סעיף 27 להסכם 1976 והוראת הביצוע האמורה, וקבענו כי יש לפרש את הסעיף וההוראה באופן תכליתי ולא מילולי-טכני. בהתאם, קיבלנו את עמדת הר"י לפיה יש לקחת בחשבון - בעת חישוב ערך יום עבודה לתורן חוץ - גם רכיבי שכר שאינם מנויים במפורש בסעיף 27 להסכם 1976, אך מהווים חלק בלתי נפרד משכרם של תורנים אלו בעבודת היום שלהם ( עניין אורטנברג). כאחד הטעמים לפסיקתנו ציינו שהצדדים למערכת היחסים הקיבוצית לא ראו לנגד עיניהם את תורני החוץ בעת שניסחו את הסכם 1976, ולכן לאחר שהוחלט להחילו עליהם בכל הנוגע לדרך תשלום תמורת התורנויות - יש לעשות זאת באופן שיגשים את תכלית ההסכם, גם לגבי רכיבי שכר שאינם מנויים בו במפורש. וכך קבענו:
"קריאתו של הסכם 1976 כמכלול מלמדת כי הגדרת " שכר יום עבודה" בסעיף 27 לו התייחסה לשכרם של רופאי בתי חולים - שהם אלו שמבצעים את התורנויות כדבר שבשגרה כחלק מעבודתם, ובהתאם נקבעה בהסכם 1976 חובה על רופאי בתי חולים לבצע תורנויות בהיקף מינימלי מסוים מדי חודש. הקשר הדברים מלמד כי ההגדרה בסעיף 27 לא לקחה כלל בחשבון רופאים המבצעים תורנויות על אף שאינם מועסקים בעבודת יום בבתי חולים ואינם מקבלים - כדוגמא - " תוספת בית חולים" אלא תוספות אחרות.

מקובלת עלינו לפיכך טענת הרופאים, כי אין ליישם הגדרה זו באופן טכני על שכרם של רופאים שאינם מועסקים בבתי חולים, שכן יהא בכך עיוות של כוונת הצדדים. יש ללמוד מההגדרה מה התכוונו הצדדים שייכלל במסגרת " שכר יום עבודה" מבחינה מהותית, ולהקיש ממנה - בהתאמה ובשינויים המחויבים - לשכרם של רופאים שעבודתם העיקרית היא בקהילה או במוסדות רפואיים אחרים שאינם בתי חולים.

בהתאם, ועל בסיס פרשנותו הרחבה של סעיף 27 כפי שאומצה על ידינו כמפורט לעיל, יש לקבוע כי " שכר יום עבודה" של תורני החוץ לצורך חישוב תמורת התורנויות המשולמת להם יחושב לפי כלל הרכיבים הנחשבים כחלק מ"שכרם" לצורך ערך יום, בין אם נקובים בסעיף 27 להסכם 1976 ובין אם לאו".

קביעה זו, לפיה הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית לא ראו לנגד עיניהם את מאפייני העסקתם הייחודית של תורני החוץ בעת ניסוחו של הסכם 1976, עשויה להשליך גם על השאלה אם התכוונו להחיל עליהם את הוראות ההסכם בנסחם את סעיף התחולה שלו ( סעיף 32) באופן כה רחב. בעניין אורטנברג ציינו כי " לצורך הסוגיה הספציפית של תמורת התורנויות ודרך חישובה, הוחלו הוראותיהן הרלוונטיות של ההסכמים הקיבוציים הלכה למעשה, הן על רופא המבצע תורנויות אצל אותו מעסיק אצלו הוא מועסק במקום עבודתו העיקרי... והן על רופא שעבודת התורנויות שלו מבוצעת אצל מעסיק אחר" (ההדגשה במקור). עם זאת עצם החלת חלק מהוראות הסכם 1976 על תורני החוץ - בנוגע לדרך תשלום תמורת התורנויות וחישובה, מכוח הוראות הביצוע שהוציאה המדינה ואומצו על ידי הקופה - אינה מלמדת בהכרח שיש להחיל עליהם את שאר הוראות ההסכם, כמו גם את שאר הוראות ההסכמים הקיבוציים של הרופאים. בהקשר זה קיימת לכאורה חשיבות לרקע שהוביל להוצאתן וניסוחן של הוראות הביצוע, אשר נכתבו - לפחות לפי טענתה של הר"י בעניין אורטנברג - בתיאום בין הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית, וכללו כאמור סעיף נפרד ומפורש המתייחס לתורני חוץ. רקע זה עשוי היה ללמד על הדרך בה תפסו הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית את מעמדם של תורני החוץ באותה תקופה, ואילו הוראות הסכמיות התכוונו להחיל עליהם. אלא, שהצדדים כלל לא התייחסו להוראות אלה בטיעוניהם ובראיות שהוצגו על ידם, ולכן קשה להסיק מהן מסקנות.

דברים אלה נכתבים לצורך הבנת מכלול הדברים בהקשרם הרחב, שכן המשיב ( כמו שאר תורני החוץ) קיבל בפועל את תמורת התורנויות בהתאם להוראות הסכם 1976, ולא עתר לקבלת זכות אחרת כלשהי מכוח אותו הסכם כך שאין לנו צורך לפרש את הוראותיו. נפנה אם כך כעת לבחינת הוראות ההסכמים המאוחרים יותר, אשר יצרו את הזכויות שבמחלוקת.

התוספת השקלית מכוח הסכם 2000
הזכאות לתוספת השקלית שנפסקה לזכות המשיב קבועה בהסכם 2000, שנחתם ביום 13.7.00 בין הר"י לבין מדינת ישראל, הקופה והסתדרות מדיצינית הדסה, ואין בו סעיף תחולה ( לרבות לא במבוא לו, כפי שהיה למשל בהסכם 1991 והסכם 1994, בהם צוין כי הצדדים " מעוניינים להסדיר את יחסי העבודה ביניהם, ואת תנאי העבודה והשכר שיחולו על העובדים בדירוג הרופאים...").

סעיף 3 להסכם 2000 קובע כי " החל מיום 1.7.00... תשולם לרופאים תוספת שיקלית ( להלן: התוספת השיקלית) בסכומים שונים בהתאם לדרגות הרופאים, כמפורט להלן:
דרגה סכום למשרה מלאה
700 ₪
+2-3 2,700 ₪
+4-6 1,500 ₪
7 ומעלה 1,000 ₪
רופאים שאינם מומחים
ואינם מתמחים
(ללא קשר לדרגתם) 1,500 ₪...".

עוד נקבע כי התוספת " תהווה שכר לעניין פיצויי פיטורים, לעניין הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, ולעניין גמלאות", אך "לא תהווה שכר לעניין חישוב ערך יום ולעניין חישוב התשלום עבור עבודה נוספת, ולא תיכלל בבסיס לחישוב תוספות אחוזיות" (סעיף 3.3). בנוסף הוסכם כי " אם מעסיק יידרש להביא את התוספת בחשבון לעניין חישוב התשלום עבור עבודה נוספת, תופחת בהתאמה משכר הרופאים העלות הנוספת שנוצרה... כך שלא תהיה חריגה מהעלות הכוללת שנקבעה להסכם..." ( סעיף 3.5). במאמר מוסגר נבהיר כי רופאים " שאינם מומחים ואינם מתמחים" המצוינים בטבלה לעיל מכונים " רופאים תחומיים", ואינם ( בדרך כלל) תורני חוץ.

הגם שהסכם 2000 אינו מוציא מתחולתו ( בכלל וביחס לסעיף 3 בפרט) באופן מפורש את תורני החוץ, הגענו לכלל מסקנה כי המשיב אינו זכאי לקבלתה של התוספת השקלית האמורה בסך של 1,500 ₪ לחודש ( גם לא באופן יחסי להיקף משרתו כפי שעשה בית הדין האזורי), וכי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית לא התכוונו להחיל את הזכאות לכך גם על תורני חוץ.

שוכנענו כאמור ממספר טעמים מצטברים, ובראש ובראשונה דרך ניסוח הסעיף שיצר את הזכאות. כפי שעולה מהציטוט לעיל, הצדדים מצאו לנכון להדגיש כי מדובר בתוספת שאינה אמורה להילקח בחשבון לצורך " עבודה נוספת", היינו לצורך תשלומה של תמורת תורנויות וכוננויות, וגם לא לצורך חישוב ערך יום. משמעות הדבר היא כי התוספת השקלית מתווספת לשכר החודשי למי שמקבל שכר כזה, באופן יחסי להיקף משרתו הרגילה. המשיב קיבל תשלום בגין תורנויות בלבד על פי חישוב שהתבסס על ערך יום, וממילא אינו נופל לגדר הזכאים לקבלת התוספת. גם אם התורנויות לא נחשבו עבורו כעבודה " נוספת" מבחינה פורמאלית שכן את עבודת היום שלו ביצע אצל מעסיק אחר - שוכנענו כי הקופה לא אמורה הייתה להוסיף באופן מלאכותי את התוספת לתמורת התורנויות שהיוותה את כל שכרו.

נזכיר בהקשר זה כי אין מחלוקת בדבר השוני בין עבודתם של הרופאים המועסקים במחלקה בעבודת יום רגילה לבין עבודתו של המשיב כתורן חוץ - הן בסוג העבודה ( מתן מענה לבעיות דחופות להבדיל מאבחון וטיפול שוטפים); הן במחויבות הנדרשת מהרופא ( עבודה כחלק מצוות המחלקה על כל המשתמע מכך לרבות חובה בביצוע מינימום מסוים של תורנויות, לעומת עבודה מעת לעת בביצוע תורנויות בלבד); והן בהיקף העבודה ( משרה מלאה לעומת היקף משתנה, שהופחת גם בעקבות אילוצי המשיב עצמו ועמד בחלק מהחודשים על משמרת אחת בחודש בלבד). הבדלים אלו מצדיקים, ולכל הפחות מאפשרים, התייחסות אחרת במסגרת ההסכמות הקיבוציות לכל אחת מצורות ההעסקה השונות ( ובכך שוני בין ענייננו לבין עניינם של תורני החוץ ברנטגן, אשר נקבע עובדתית כי עבודתם הייתה זהה לזו של עובדי הרנטגן הקבועים: ע"ע ( ארצי) 507/08 מדינת ישראל - מירב ברונר (14.7.09)).

הצדדים לא הביאו ראיות ולא התייחסו בטיעוניהם לשאלת תכליתה של התוספת השקלית והרקע להענקתה, אך דווקא הפערים בשיעור התוספת ( הבולטים לעין בציטוט הסעיף לעיל) - באופן שאינו עולה באופן ליניארי עם התקדמות הדרגות אלא יורד בשלב מסוים - עשויים ללמד כי נועדה לתמוך בעיקר ברופאים בשלב מוקדם יחסית של התקדמותם המקצועית. גם נתון זה מלמד כי הצדדים ראו לנגד עיניהם את הרופא המשתלב במחלקה בעבודת יום רגילה כחלק מצוותה ומהתקנים שלה תוך התקדמות בסולם הדרגות, להבדיל מתורן חוץ שאינו מתקדם כלל בדרגתו.

קבלת עמדת המשיב לא רק שאינה תואמת את לשון ההסכם ותכליתו אלא עלולה גם לגרום לעיוותי שכר. זאת, שכן רופא המועסק באותו בית חולים במשרת יום, וכחלק ממנה מבצע גם תורנויות ערב ולילה ( שזהו המצב הרגיל והשכיח) - מקבל את התוספת השקלית עבור משרת היום בלבד לפי היקפה, ואינו מקבל את התוספת בגין התורנויות המבוצעות על ידו גם אם הן רבות. משמעותה המעשית של פרשנות המשיב היא שרופא המועסק בבית חולים ( או במשרה ציבורית אחרת) בעבודת היום ומבצע תורנויות כתורן חוץ בבית חולים אחר - יקבל את התוספת השקלית גם בגין עבודת היום שלו וגם בגין ביצוע התורנויות, תוך הפלייתם לרעה של הרופאים המבצעים את התורנויות באותו בית חולים בו הם מבצעים גם את משרתם הרגילה.
שוכנענו לפיכך כי ככל שהצדדים למערכת היחסים הקיבוצית היו מבקשים להחיל את התוספת השקלית גם על תורן חוץ, היו עושים זאת במפורש, וכי תשלומה למשיב בנוסף ועל גבי תמורת התורנויות המשולמת לו תהא מלאכותית ותיצור " יציר כלאיים" שהצדדים לא התכוונו לו. בכך תואמת פרשנותנו גם את תכליתו האובייקטיבית של ההסכם.

מעבר ללשון ההסכם ותכליתו, תמיכה נוספת ומשמעותית לפרשנותנו ניתן למצוא בדרך יישומו של הסכם 2000 הלכה למעשה. כידוע, ובהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין מייחס חשיבות רבה - בעת פרשנותו של הסכם קיבוצי - לדרך בה יושם ההסכם בפועל במהלך השנים שלאחר כריתתו, כמו גם להתנהגות הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית ביחס אליו ( ע"ע ( ארצי) 66554-09-14 מדינת ישראל - ד"ר עליזה רינג (9.10.16); להלן: עניין רינג; ס"ק ( ארצי) 12/07 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מרכז השלטון המקומי (10.8.09)).

בהקשר שלפנינו לא הייתה מחלוקת כי התוספת השקלית לא שולמה בפועל לתורני החוץ, על ידי כלל המעסיקים הציבוריים, משך שנים רבות החל ממועד היווצרות הזכאות לכך בשנת 2000, ואינה משולמת להם עד היום. זאת, על אף שהסכם 2000 נחתם בשלב בו עניינם של תורני החוץ כבר הוצף מול בעלי התפקידים בהר"י שהחלה לטפל בזכויותיהם, ועל אף שסעיף 4 להסכם 2000 - הקובע זכאות למענק חד פעמי בגין השנים 1998-2000 - יושם לבקשת הר"י גם על תורני החוץ ( כפי שעלה גם מטיעוני הר"י וגם ממכתבו של המשנה לממונה על השכר מר יוסי כהן מיום 25.9.00, שצורף לעמדת המדינה, תוך הסבר כי המענק שימש תחליף לתוספת שכר שאמורה הייתה להשליך גם על תמורת התורנויות, ולכן הייתה הצדקה לשלמו גם לתורני החוץ). העובדה שהר"י לא ביקשה בזמן אמת להחיל על תורני החוץ גם את סעיף 3 להסכם 2000 הקובע זכאות לתוספת השקלית, על אף שביקשה להחיל עליהם סעיף אחר מאותו הסכם - מדברת בעד עצמה ומלמדת כי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית אכן לא התכוונו להחילה על תורני החוץ.

עוד נוסיף כי בהתאם להלכה הפסוקה ניתן להיעזר בהסכמים קיבוציים מאוחרים ככל שיש בהם כדי ללמד על ההסכמה הקיבוצית שקדמה להם ( עניין פומפן; ע"ע ( ארצי) 49651-01-11 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ - סוניה רייף (30.10.11)). בהקשר שלפנינו, גם אם הוסכם בין הצדדים שאין בהסכם 2012 כדי ללמד על ויתור מצד הר"י על זכויות המגיעות לרופאים בגין התקופה שטרם חתימתו, לא ניתן להתעלם מכך שהזכות לתשלומה השוטף של התוספת השקלית מדי חודש בחודשו אינה כלולה בין הזכויות המוענקות לתורני החוץ במסגרת אותו הסכם ( אם כי הוכללה כחלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים, כמעין תוספת רעיונית, בהתאם להוראות סעיף 7 להסכם 2012). גם אם הדבר נעשה במסגרת " תן וקח" ומכלול שלם של איזונים ואינו מלמד בהכרח על המצב שקדם להסכם, יש בכך תמיכה נוספת למסקנתנו לעיל, כי מבחינה כלכלית לא הייתה מעולם כוונה להוסיף את התוספת השקלית גם לשכרם של תורני החוץ, המשולם אך ורק לפי תמורת תורנויות.

נוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי המשיב לא היה זכאי, בתקופת עבודתו בקופה כתורן חוץ, לקבלת התוספת השקלית מכוח הסכם 2000. משכך, מבוטל חיובה של הקופה לשלם לו את התוספת האמורה, וממילא מבוטל גם החיוב בשווי ההפקדות לפנסיה שנפסק לזכותו בגין התוספת השקלית.

הזכאות להפקדות מעסיק לקרן השתלמות

נעבור אם כך לדון בזכות השנייה שנפסקה על ידי בית הדין האזורי לזכות המשיב, והיא הזכאות לביצוע הפקדות מעסיק עבורו לקרן השתלמות. סעיף 40 להסכם 1976 קבע כי " תוקם ועדה פריטטית של המעסיקים והר"י אשר תדון בהצעות השונות להשתלמות כולל קרן השתלמות לרופאי בתי החולים והמינהל הרפואי". ביום 27.7.78 נחתם הסכם בין הר"י לבין " המעסיקים במגזר הרפואי", שהקופה לא חלקה על מעמדו כהסכם קיבוצי ועל תחולתו עליה, אשר קבע כי " מוסכם שקרן ההשתלמות תחול על כל הרופאים השכירים במוסדות הרפואה פרט למתמחים בבתי חולים", וכי " גובה ההפרשות לקרן יהיה כמקובל - 5% ע"י המעביד ו - 2.5% על ידי העובד אלא אם יוסכם אחרת בהסכם השכר לשנת 1978" . בהסכם 1979 או מכוחו הוגדל שיעור הפקדות המעסיק ל - 7.5% ( סעיף 30). בהסכם 1985 נקבעה הזכות לקרן השתלמות גם למתמחים, באותו שלב בשיעור של 5%, וכן נקבע כי לגבי " רופאים מומחים ומתמחים... המועסקים באיזור פריפרי", יוגדל שיעור ההשתתפות של המעסיק. בהסכם 1991 הוגדל שיעור הפקדת המעסיק גם ביחס לרופאים מתמחים לשיעור של 7.5% ( סעיף 6). הוראות הסכמיות נוספות קובעות שיעור מוגדל של השתתפות המעסיק גם ביחס למנהלים.

בית הדין האזורי פירש את הסכם 1978 כקובע זכאות להפקדות לקרן השתלמות לכל רופא המועסק על ידי הקופה ואינו במעמד של " מתמחה", לרבות תורן חוץ. דעתנו שונה. לטעמנו עולה ממכלול ההוראות הקשורות בקרן ההשתלמות, וכפי שיפורט להלן, כי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית לא התכוונו להחיל את הזכאות לכך גם ביחס לתורני חוץ, עד הסכם 2012 אשר קבע זאת במפורש אך באופן הנושא פני עתיד בלבד.

ראשית, השכר ממנו מבוצעות ההפקדות לקרן ההשתלמות הוא השכר הרגיל המשולם עבור עבודת יום, לא כולל עבודה נוספת. מכאן שבדומה לקביעתנו לעיל לגבי התוספת השקלית - ככלל, ובהעדר הוראה ספציפית אחרת, לא אמורות להתבצע הפקדות לקרן השתלמות משכר שהוא תמורת תורנויות בלבד. כפי שהוסבר לעיל, הדבר אף עלול ליצור עיוותים, והפליה לרעה של אותם רופאים שמבצעים תורנויות באותו בית חולים בו הם מבצעים את עבודת היום ( המקרה הרגיל והשכיח), שהרי בגינם לא מופקדים ( ככל הידוע) כספים לקרן השתלמות מתמורת התורנויות.

שנית, בית הדין האזורי הסתפק בניסוחו המילולי הרחב-לכאורה של הסכם 1978 שאינו מוציא מגדרו באופן מפורש את תורני החוץ, אך ההסכמים המאוחרים יותר העלו בכל פעם לקבוצה אחרת ( מתמחים, מומחים, מנהלים וכיו"ב) את שיעור ההפקדה המוטל על המעסיק, מבלי שהזכירו כלל בין הקבוצות השונות את תורני החוץ. בית הדין האזורי הסיק מכך כי ביחס לתורני החוץ נותר שיעור ההפקדה על 5% כפי שהיה בתחילת הדרך, אך לטעמנו יש ללמוד מכך כי תורני החוץ לא היו כלולים מלכתחילה בחוג הזכאים לביצוע ההפקדות.
שלישית, עצם כך שלא נלוותה להסכם 1978 ( או כל הסכם מאוחר יותר עד הסכם 2012) הוראת ביצוע שקבעה כיצד יש לבצע את ההפקדות לקרן ההשתלמות מתמורת התורנויות המשולמת לתורני החוץ - מלמדת אף היא כי הצדדים מעולם ( עד 2012) לא התכוונו שחובה זו תוחל עליהם. לא בכדי נדרשו הצדדים במסגרת הסכם 2012 להגדיר מה ייחשב כבסיס השכר ממנו תבוצענה ההפקדות לקרן ההשתלמות ( וקבעו כי עבודה של 8 שעות ומעלה ביממה קלנדרית תיחשב כיום עבודה אחד, ובכל מקרה לא יובאו בחשבון יותר מ - 21.67 ימי עבודה בחודש). העדרה של הסכמה קיבוצית טרם הסכם 2012 ביחס לדרך בה אמורות להתבצע ההפקדות בסיטואציה ייחודית של קבלת תמורת תורנויות בלבד - מלמדת אף היא כי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית לא התכוונו להחיל את חובת ביצוע ההפקדות גם על תורני חוץ.

בנוסף, ובדומה לניתוח לעיל לגבי התוספת השקלית, גם בעת בדיקת הזכאות לקרן השתלמות לקחנו בחשבון את דרך יישומה של ההסכמה הקיבוצית לאורך השנים, כאשר לא הייתה מחלוקת שבפועל לא בוצעו הפקדות בגין תורני החוץ לקרן השתלמות, משך כל השנים מאז חתימתו של הסכם 1978.

בהקשר זה נציין כי הן המדינה והן הר"י צירפו לעמדות מטעמם מסמכים רבים שהוחלפו ביניהם במהלך השנים, מהם ביקשו ללמוד על התנהלותה של הר"י בנוגע לתורני החוץ. הצדדים חלוקים אם מסמכים אלה מלמדים כי הר"י הסכימה לאי יישומם של ההסכמים הקיבוציים על תורני החוץ במהלך השנים ( כטענת המדינה והקופה), או שמא לא ידעה על הפרת ההסכמים הקיבוציים כלפיהם ולכן עצם הפרתם על ידי המעסיקים אינה יכולה לתמוך בפרשנותה של הקופה ( כטענת הר"י והמשיב). לטעמנו יש קושי בצירופם לראשונה של מסמכים אלו בבית הדין הארצי, ולציפייה מערכאת הערעור כי תכריע בסוגיה כזו - שיש לה היבטים עובדתיים - ללא חקירות ועל סמך מסמכים בלבד, אשר הערכאה הדיונית אף כלל לא נחשפה אליהם. מטעם זה לא מצאנו לנכון לפרט את המסמכים, ונסתפק במסקנה הלכאורית אליה הגענו אשר עולה גם מהמסמכים הבודדים שהוגשו בקשר לכך לתיק בית הדין האזורי על ידי הקופה ( מכתבים מטעם הר"י מהימים 9.9.01 ו- 30.7.02, שכן המכתב הנוסף שהוגש על ידי הקופה הוא של טרום מתמחה במחלקה המשפטית של הר"י וממילא לא ניתן להסיק ממנו דבר).

לטעמנו לא עולה מהמסמכים שהר"י ויתרה על החלת ההסכמים הקיבוציים של הרופאים על תורני החוץ כטענת המדינה והקופה. כל שעולה מהם הוא כי לאחר שהסוגיה הוצפה בפניה פעלה הר"י בשלב ראשון - במהלך שנת 2001 או בסמוך לכך - להבטחת תשלומן של זכויות סוציאליות בסיסיות לתורני החוץ ( שמשום מה לא שולמו להם עד למועד בו החלה לטפל בכך), ובהמשך בשנים שלאחר מכן פעלה להסדרה כוללת של זכויותיהם - תחילה בניסיון להחיל עליהם את כלל ההסכמים הקיבוציים של הרופאים באמצעות בקשת הצד שהוגשה על ידה לבית הדין האזורי, ובהמשך בדרך של משא ומתן קיבוצי שצלח והוביל לחתימת הסכם 2012. עם זאת, גם אם הר"י לא ויתרה בתחילת שנות ה-2000 על החלת ההסכמים על תורני החוץ, עולה לטעמנו מהמסמכים שתורני החוץ לא עמדו לנגד עיניה ( כמו גם נגד עיני המעסיקים) כאשר הצדדים ניסחו את ההסכמים הקיבוציים של הרופאים עד לאותה עת ( בדומה לקביעה בעניין אורטנברג לגבי הסכם 1976). לאור זאת, לבעלי התפקידים שטיפלו בנושא מטעם הר"י לא היה ברור מאליו שתורני החוץ זכאים לכלל הזכויות הנקובות בהסכמי העבר ( וייתכן גם שהיה ברור להם שאינם זכאים להן), ובהתאם ניסחו את מכתבי הדרישה בהתייחס לזכויות קוגנטיות בלבד, וללא כל אזכור של זכויות נוספות מכוח ההסכמים הקיבוציים.

דברים אלה נכתבים באופן לכאורי בלבד שכן כאמור לעיל לא נשמעו עדים בסוגיות אלו; חלק מהמסמכים הוגשו לראשונה בערכאת הערעור; וכאמור לעיל איננו מתיימרים לקבוע קביעות גורפות לגבי תחולת " כלל" ההסכמים הקיבוציים של הרופאים על " כל" תורני החוץ. עם זאת לצורך ענייננו שוכנענו כי דרך יישומו של הסכם 1978 לאורך השנים - באופן בו לא בוצעו בגין תורני החוץ הפקדות לקרן השתלמות - היא בעלת משמעות לפרשנות ההסכם, ומלמדת על כוונתם המקורית של הצדדים.

בנוסף, לא ניתן להתעלם מההוראה שנקבעה בסוגיית קרן ההשתלמות בהסכם 2012, ומדגישה כי הזכאות לביצוע הפקדות לקרן השתלמות תתחיל לגבי תורני החוץ רק בחודש מאי 2012 ואילך ( ולא ממועד תחילת ההסכם בחודש יולי 2011), וכן לא תחול לגביהם ( לכאורה) הזכאות המוגדלת לגבי רופאים המועסקים בפריפריה. גם אם הוראה זו אינה מלמדת על ויתור מצד הר"י על זכויות עבר, וגם אם אין בה כדי ללמד בהכרח שלא הייתה זכאות משפטית טרם לכן ( אלא רק שהייתה מחלוקת בנושא זה, שהצדדים למערכת היחסים הקיבוצית השכילו לסיים בהסכמה) - יש בה כדי לתמוך במסקנה העולה ממכלול הדברים, ולפיה כוונתם המקורית של הצדדים להסכמים הקיבוציים לא הייתה לכלול גם את תורני החוץ דוגמת המשיב בחוג הזכאים לביצוע הפקדות לקרן השתלמות בתקופה שטרם חתימת הסכם 2012.

נשוב ונזכיר בקשר לכך את מאפייני העסקתם הייחודית של תורני החוץ, לרבות היקף העסקתם המשתנה שעשוי להיות נמוך במיוחד, ולרבות צורך מופחת ( אם כי קיים) בהשתלמות בהתחשב בכך שאינם מהווים חלק מהאבחון והטיפול הרפואי השוטפים המתבצעים במחלקה בשעות הבוקר. עוד נזכיר כי כל אותם תורני חוץ המבצעים את עבודת היום שלהם אצל מעסיק ציבורי, זכאים היו ממילא מכוח משרתם זו לביצוע הפקדות לקרן השתלמות משכרם ה"רגיל". לא בכדי כרתו הצדדים את הסכם 2012 כהסכם ייחודי ונפרד המעגן את כלל זכויותיהם ותנאי העסקתם של תורני החוץ, וזאת מתוך הכרה הדדית במאפיינים הייחודיים של העסקתם. לא בכדי לא מוזכרים תורני החוץ ולו ברמז בכל שאר ההסכמים הקיבוציים, על אף מאפייניהם הייחודיים, והדבר תומך אף הוא במסקנה כי בעת כריתתם של ההסכמים הקודמים - ולפחות ההוראות ההסכמיות בהן אנו עוסקים בערעור זה - לא התכוונו הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית להחילם גם עליהם.

כפי שהבהרנו לעיל, הוראות הסכמים קיבוציים אין לפרש באופן טכני, אלא בהתאם להקשר הכולל והתכלית ( וראו בקשר לכך את עמדתי בעניין רינג, בה שוכנעתי - כתמונת ראי לסיטואציה שבפנינו - כי אומד דעת הצדדים היה להחיל זכות מכוח הסכם קיבוצי גם על קבוצת רופאים שלא צוינה בו במפורש). לא בכדי נקבע כי הסכם קיבוצי " יש לקרוא... בשלמות, ולפיכך אין ללמוד על היקף תחולתו של הסכם קיבוצי רק מהאמור בסעיף התחולה או החלות שבו... היקף התחולה או החלות יכול שיבוא גם מהוראות אחרות שבהסכם הקיבוצי..." ( דב"ע ( ארצי) שן/4-10 קרן היסוד - הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח, פד"ע כב 111, 121 (1990)). לפיכך גם אם מצופה כי הוצאת קבוצת עובדים מגדר הוראה מזכה בהסכם קיבוצי תהא חד משמעית ומפורשת - בנסיבותיו של מקרה זה שוכנענו כי ההקשר הכולל מוביל למסקנה כי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית לא הקנו לתורני החוץ זכות לביצוע הפקדות לקרן השתלמות טרם שנוצרה זכאותם לכך בהסכם 2012.

משכך, אנו מבטלים את חיובה של הקופה בתשלום שווי ההפקדות שאמורות היו להתבצע לקרן ההשתלמות בגין המשיב.

הערעור שכנגד
נותר לדון בערעור שכנגד שהגיש המשיב. טרם לכן נבהיר כי נוכח מסקנותינו לגבי הערעור שכנגד לגופו - אין צורך כי נדון בטענות הסף שהעלתה הקופה. אשר לסוגיית ההוצאות - נוכח קביעותינו לעיל בערעורה של הקופה ממילא ברור שאין לפסוק הוצאות לזכות המשיב. אשר לביצוע הפקדות לקרן השתלמות בגין העבודה ה"נוספת" - קבענו לעיל כי למשיב לא הייתה כלל זכאות לביצוע הפקדות משכרו לקרן השתלמות. אשר לביצוע הפקדות לקופת גמל מהעבודה ה"נוספת" שביצע המשיב משך חודש במרכז לבריאות האישה - שוכנענו כי נושא זה אכן לא היה כלול בתביעתו המקורית כטענת הקופה.

אשר לטענה לגבי דרך חישוב היקף המשרה - נוכח קביעותינו לעיל אין לכך משמעות מעשית. עם זאת נבהיר כי לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי בנושא זה, ואין כל סבירות בדרישת המשיב לחשב את היקף משרתו שלא לפי העבודה שבוצעה על ידו בפועל אלא לפי דרך חישוב התמורה הכספית ששולמה לו.

סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל:
ערעורה של שירותי בריאות כללית מתקבל. מתבטלת הצהרתו הגורפת והכללית של בית הדין האזורי בדבר תחולת כל ההסכמים הקיבוציים של הרופאים על " תורני החוץ" והמשיב בכללם, ומתבטלים החיובים שהוטלו על הקופה בתשלום תוספת שקלית ( והפקדות ממנה לקרן פנסיה) והפקדות לקרן השתלמות למשיב. ככל שסכומים אלה כבר שולמו למשיב, יוחזרו על ידו תוך 90 יום מהיום.
הערעור שכנגד נדחה.
המשיב יישא בהוצאות הקופה בהליך הערעור בסך של 8,000 ₪. לא מצאנו ליתן צו להוצאות לזכות המדינה והר"י.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ט (14 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

ורדה וירט-ליבנה,
נשיאה, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה,
שופטת

רועי פוליאק,
שופט

מר רן קידר,
נציג ציבור (עובדים)

גברת יודפת הראל בוכריס,
נציגת ציבור (מעסיקים)