הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 67511-05-19

ניתנה ביום 09 יולי 2019

החברה למוסדות חינוך ותרבות בנשר בע"מ
המבקשת
-
הדס פישמן
המשיבה

בשם המבקשת: עו"ד דניאל פלד ועו"ד גלעד לסר
בשם המשיבה: עו"ד רון נחשון

ה ח ל ט ה

השופט אילן סופר

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופט טל גולן ונציג הציבור מר חיים מויסי; סע"ש 31606-03-16).

הרקע לבקשה ופסק דינו של בית הדין האזורי
המשיבה הועסקה כספרנית בספרייה העירונית בנשר המופעלת על ידי המבקשת, החל מיום 3.9.2006. למשיבה נכות רפואית בשיעור של 62%, אשר הוגדלה בחודש ספטמבר 2014 לשיעור של 83%. בחודש ינואר 2014, בעקבות רוטציה והחלפת עמדות העבודה בספריה, המשיבה עברה לעבוד מהקומה העליונה לקומה התחתונה במשך יומיים בשבוע (להלן- החלטת הרוטציה). שינוי זה גרם מתח בעבודה, ובמסגרת הידברות בין הצדדים הוחלפו גם מסמכים רפואיים הנוגעים למצבה הבריאותי של המשיבה. על רקע החרפה במערכת היחסים נערכו למשיבה שני הליכי השימוע: הראשון ביום 15.4.2015 והשני ביום 2.7.2015. ביום 14.7.2015 הסתיימה העסקתה של המשיבה בפיטוריה.
במסגרת התביעה שהגישה לבית הדין האזורי טענה המשיבה כי פוטרה שלא כדין מעבודתה תוך התנכלות תעסוקתית ויצירת סביבת עבודה עוינת, וכי היא פוטרה בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998 (להלן - חוק השוויון). עוד טענה המשיבה כי תנאי שכרה שונו והורעו ללא כל סיבה. מנגד טענה המבקשת כי המשיבה הייתה עובדת בעייתית שנקלעה למריבות עם הממונים עליה ועם העובדים בספרייה, ומשכך היא פוטרה מעבודתה.
בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעתה של המשיבה ברובה הגדול. להלן עיקרי הנימוקים בפסק הדין:
א. לא הוכחו בעיות משמעת ובכלל זה היעדרויות תכופות, וכשלים בעבודתה של המשיבה טרם המשבר שפרץ בגין החלטת הרוטציה במסגרתה אולצה המשיבה לשנות את תנאי עבודתה;
ב. החלטת הרוטציה התקבלה ללא בסיס מקצועי, ובמיוחד כזאת שהביאה בפועל ובאופן שרירותי להשפעה רק על עובדת אחת והיא המשיבה;
ג. התנהלותה של המבקשת ביישום החלטה הייתה כוחנית ובעייתית;
ד. התנהלותה של המבקשת בבדיקה מחדש לאור מצבה הגופני של המשיבה, הייתה בניגוד להוראות חוק השוויון, תוך כדי שהמבקשת לא ביצעה התאמות, כנדרש ולאור ההמלצות הרפואיות שהציגה המשיבה, תוך הערמת קשיים מיותרים על המשיבה.
כפועל יוצא מכך, קבע בית הדין כי הייתה מוטלת על המבקשת החובה להתחשב במשיבה, עד שיתברר מצבה הרפואי והפיזי עד תום, ולהשהות את ההחלטה בנוגע למעברה לקומה התחתונה של הספרייה. זאת כאשר המשיבה שבה והתריעה לפני הממונים עליה בדבר הקושי והחששות מנפילה או החלקה בשל חוסר יציבותה. עוד נקבע כי המבקשת גם הערימה קשיים מיותרים על המשיבה, ללא שהתחשבה במצבה הרפואי ובמוגבלותה, ושלחה אותה שוב ושוב להביא מסמכים ואישורים רפואיים, ללא הגדרה ברורה ומדויקת אילו מסמכים להביא; פיטוריה של המשיבה נעשו למרות ההמלצות הרפואיות, ומבלי שהמבקשת עשתה אי אלו התאמות לגבי עבודת המשיבה ( למרות זעקת המשיבה בדבר מצוקתה), באופן שיאפשר המשך עבודתה התקינה, כפי שהמשיבה התנהלה עד להחלטת הרוטציה.
אשר לתביעה בגין פיטורים שלא כדין, נמצא כי במקביל להחלטת הרוטציה ולאחריה, אירעו מספר אירועים שהצביעו על התנכלויות חוזרות ונשנות כלפי המשיבה ועל יצירת סביבת עבודה עוינת, שפגעה בה נפשית, יצרה קשיים רבים עבורה בעבודה, והביאה להתדרדרות במערכת היחסים בין המשיבה למבקשת. כן נקבע כי התנהלות המבקשת הייתה התנכלות והתעמרות תעסוקתית לכל דבר ועניין, הנוגדת את חובת תום הלב המוטלת על מעסיק, ובמיוחד בכל הקשור ליצירת תלונות יש מאין כנגד המשיבה.
בכל הנוגע להליך פיטורים נקבע כי כנגד המשיבה הוגשו תלונות שווא בגין התנהלותה שהובילו להעמדתה לשימוע לקראת פיטורים, ותוך כדי שהמבקשת אטמה ליבה למצב הנפשי הקשה שאליו הגיעה המשיבה. עוד נקבע כי שני הליכי השימוע שנערכו למשיבה נעשו בחוסר תום לב, כאשר לא ניתנה למשיבה הזדמנות של ממש לשנות את התנהלותה, חרף הבטחה שניתנה לה בשימוע הראשון כי יפתח דף חדש וכי המשיבה תעמוד בתקופת ניסיון; אירוע משמעותי אחד נוסף ( אירוע ' הספר הקרוע') שהתרחש בין השימוע הראשון לשני, שגם הוא לא אירע באשמת המשיבה, הוא זה שהוביל לעריכת השימוע השני, ובסוף לפיטוריה של המשיבה; המבקשת פעלה בניגוד להוראות חוק השוויון, התעלמה מהאישורים הרפואיים שהציגה המשיבה, ולא פעלה באופן אקטיבי כדי לבצע את ההתאמות הנדרשות מהמעסיק במסגרת העסקת אדם בעל מוגבלות.
כפועל יוצא מקביעות אלה, ובהתחשב בנסיבות החמורות של המקרה, לרבות הוותק הרב של המשיבה במבקשת ( כמעט 9 שנים), חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה פיצוי ברף הגבוה, בגין פיטורים שלא כדין בסך של 35,000 ש"ח, ובגין נזק לא ממוני לפי חוק השוויון בסך של 50,000 ש"ח. התביעה ביחס לטענה בגין הקטנת היקף המשרה והעבודה בימי שישי, נדחתה. לאור התוצאה, ובהתחשב בהיקף ההשקעה בהליך ובכלל זה קיומם של שני דיונים מוקדמים ושני דיוני הוכחות, חויבה המבקשת בהוצאות ושכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 12,000 ש"ח.

הבקשה וטענות הצדדים
המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, ובמקביל הגישה את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעור. המבקשת טוענת במסגרת הבקשה, אשר נתמכה בתצהיר יו"ר ועדת כוח אדם וחבר דירקטוריון של החברה, כי סיכויי ערעורה גבוהים. בקשר לכך נטען בהודעת הערעור, בין היתר, כי בית הדין התעלם מהשאלה מה ידעה המבקשת אודות מצבה הנפשי של המשיבה ואודות הקשר שלו לרוטציה, שעה שהמשיבה עצמה הודתה שהחלק הניכר לעין במוגבלותה הוא רק עודף משקל; לא הייתה מחלוקת שהמשיבה עבדה בעבר בקומה התחתונה, ולא הוצג כל מסמך רפואי שקושר בין מצבה הרפואי לבין העבודה בקומה התחתונה עד למועד פיטוריה; קביעת בית הדין לפיה הרוטציה יצרה אצל המשיבה משבר קשה, היא קביעה רפואית שלא הוכחה על ידי המשיבה; שגה בית הדין בכך שדחה את הטענות כי נעשו התאמות לטובת המשיבה ובכלל זה התקנת המעלית, וגם התעלם מעדותה של המשיבה ששוחררה מעבודה בעמידה.
עוד נטען כי שגה בית הדין עת קבע כי לא הוכח צורך מקצועי ברוטציה בשל מחסור בכוח אדם, ושהרוטציה נגעה למשיבה בלבד; שגה בית הדין בקובעו כי המבקשת התעמרה במשיבה, וגם ביחס לניתוח האירועים השונים בו נפלו טעויות; שגה בית הדין בכך שקבע כי המשיבה פוטרה שלא כדין, ובכך שקשר בין הליך הפיטורים לבין מצבה הרפואי; משעה שבמוקד השימוע עמדה התנהלות המשיבה כלפי הממונה עליה, לא הייתה על המבקשת כל חובה לעצור את השימוע רק מהטעם שהמשיבה טענה שבקרוב תמציא אישורים רפואיים התומכים בטענתה כי יש לפטור אותה מן הרוטציה; בית הדין לא ייחס משקל לדבריה של המשיבה לפיה אם נדרש ממנה לציית להוראות הממונה עליה, כי אז אכן מסכימה היא שיש מקום לפטרה; בית הדין הכניס למשיבה מילים לפה שכלל לא אמרה, ולפיהן לא טענה כי היא מסכימה לפיטוריה, אלא כי " לאור ההמלצות החבריות שאותן היא קיבלה ממנהליה" עמדה לפני המבקשת הזכות לקבל החלטה בדבר פיטוריה.
אשר לגובה הפיצוי נטען כי לא היה מקום לפסוק למשיבה פיצוי בגין אי תקינות הליך הפיטורים, וזאת על אף שהיא זנחה טענה זו בסיכומיה; שגה בית הדין עת קבע כי נסיבות המקרה מצדיקות פיצוי על הצד הגבוה, מבלי להביא בחשבון את המכתב הפוגעני שכתבה המשיבה להנהלת המבקשת ובו דברי בלע על הממונה עליה ועל עמיתיה; מבלי להתחשב בכך שהיה קשה לקבוע שהמבקשת הייתה מודעת לטיב חששותיה של המשיבה; מבלי שהוצג כל מסמך רפואי המעיד על צורך בשחרור המשיבה מן הרוטציה; וכי גובה ההוצאות חורג מהסכום המקובל בבית הדין לעבודה.
המבקשת מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה לקבלת הבקשה. בקשר לכך נטען כי המבקשת הינה גוף המתנהל מכספי ציבור, והסכום הפסוק (85,000 ש"ח ועוד 12,000 ש"ח בגין הוצאות) שהינו סכום לא מבוטל, יבוא על חשבון סבסוד פעילויות לתושבי השכונה, וגם צפוי לבוא על חשבון איוש תפקיד סייעת בגנים או מדריך חוגים, כשהסכום הפסוק השווה בערך לשכר שלהם לשנה שלמה. כן נטען כי המבקשת פועלת לרווחת הציבור, ויש להקל עימה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין ולאפשר לה לפנות לערכאת הערעור. עוד נטען כי המשיבה הינה אדם פרטי המשתכרת פחות משכר המינימום, וסכום הפיצוי שנפסק לטובתה ( ללא הוצאות משפט) שווה לסך של כ- 37 משכורות מלאות שלה אצל המבקשת. לפיכך, קיים חשש ממשי כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ויועברו תשלומים לידי המשיבה, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו ולקבל את הכספים בחזרה, והמבקשת תמצא את עצמה מול שוקת שבורה. מנגד, לא ייגרם למשיבה כל נזק שאינו בר תיקון בדרך של חיוב בריבית ובהצמדה, שכן הסכום הפסוק אינו מכוח חוקי מגן וזכויות סוציאליות אלא מדובר בפיצוי בגין נזק לא ממוני. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין או לחלופין לחייב את המשיבה להפקיד ערובה מתאימה להבטחת כספי פסק הדין.
המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת קלושים, שכן הטיעונים של המבקשת הינם עובדתיים, וערכאת הערעור בדרך כלל אינה נוהגת להתערב בהם. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי בית הדין העדיף את גרסת המשיבה וקבע כי אמינות עדיה של המבקשת מוטלת בספק; נקבע עובדתית כי מנהלת הספרייה התעמרה באופן עקבי במשיבה ולבסוף אף הביאה לפיטוריה שלא כדין; בית הדין שוכנע, בהסתמך על מכלול חומר הראיות שהובא בפניו, לרבות המסמכים הרפואיים, כי המבקשת הייתה מודעת למצבה הרפואי של המשיבה, אך העדיפה לעצום עיניה, ולטרטר אותה בדרישות מכבידות; דבריה של המשיבה במהלך השימוע לפיהם הסכימה לפיטוריה אם המשך העסקתה ידרוש שלא להתעמת עם המנהלת, הוצאו מהקשרם. זאת תוך עיוות המציאות, שבמהלך כל השימוע המשיבה הדפה טענה שהופנתה כלפיה כאילו אינה ממלאת אחר דרישות המנהלת או ממשיכה בהתנהלות שזקפו לה קודם לשימוע הראשון; בית הדין קבע בצדק כי יש לראות בפיטורי המשיבה על ידי המבקשת כפיטורים שלא כדין; בית הדין בחן את המקרה על כל פניו ושוכנע כי בנסיבות העניין ראוי לפסוק את הפיצוי ברף הגבוה.
אשר למאזן הנוחות נטען כי טענת המבקשת לפיה לא תוכל לגבות בחזרה את הסכום הפסוק ככל שישולם למשיבה ולאחר מכן יתקבל ערעורה, הינה טענה ספקולטיבית שנטענה בעלמא. עוד נטען כי לא הוצגה כל ראיה בדבר קשיים כלכליים או חובות שיש למשיבה כלפי צדדים שלישיים. בתוך כך הציגה המשיבה תצהיר המעיד על איתנותה הכלכלית והיעדר חובות כלפי צדדים שלישיים, וכי לא תהיה לה כל בעיה כלכלית להשיב את הסכום הפסוק, ככל שתידרש לכך.
בתגובה לתשובת המשיבה חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה ומדגישה כי המשיבה לא מזכירה בתצהירה נכסים כלשהם או מקורות מימון שמהם ניתן להשיב סכום לא מבוטל, קרוב ל- 100,000 ש"ח. על פני הדברים, המשיבה צפויה להתקשות להשיב את הסכום הפסוק, ויידרשו לה שנים רבות כדי לפרוע את חובה. עוד מציינת המבקשת כי הערעור סב בחלקו הרחב ( לצד טיעונים משפטיים ובכלל זה היקף החובה של מעסיק להשקיע משאבים בהתאמת מקום העבודה לצרכי העובד, אשר לא הוכחו) על קביעות שאינן עולות בקנה אחד עם גרסאות הצדדים. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, ובהתחשב בסיכויי הערעור הגבוהים, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

הכרעה
נקודת המוצא בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין, משהכלל הוא כי הזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מידי. סטייה מנקודת מוצא זו מוצדקת רק אם עומד המבקש בשני תנאים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע ( ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ. ג'או ויז'ן אינק, מיום 10.3.14). בין שני התנאים מתקיים יחס של " מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך ( ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ. קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ, מיום 10.3.14).
לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לעיכוב חלקי של ביצוע פסק הדין, בעיקר לנוכח שיקולי מאזן הנוחות, כך שלמשיבה ישולם כעת סך של 40,000 ש"ח מתוך סכום הפיצוי שנפסק לזכותה ( הן על פיצוי על פיטורים שלא כדין והן על נזק לא ממוני), וכן ישולמו לה כעת סכומי ההוצאות ושכר הטרחה כפי שנפסקו על ידי בית הדין האזורי, בעוד שתשלום יתרת פסק הדין יעוכב עד למתן פסק הדין בערעור, בכפוף להפקדת הסכום בקופת בית הדין כמפורט להלן.
לעניין מאזן הנוחות - לא ניתן להתעלם מהקושי הממשי בגבייה ככל שהערעור יתקבל ולו בחלקו. בנוסף, גובה הסכום שלעצמו מלמד על קושי בהשבתו כאשר מדובר באדם פרטי ( ע"ע ( ארצי) 9701-02-16 רשת עמל 1 בע"מ – נבילה אלעביד (5.5.16)), קל וחומר כשהמשיבה לא פירטה את שיעור השתכרותה.
לעניין סיכוי הערעור – בית הדין האזורי קבע כי הייתה מוטלת על המבקשת החובה להתחשב במשיבה, עד שיתברר מצבה הרפואי והפיזי עד תום, ולהשהות את ההחלטה בנוגע למעברה. עוד נקבע כי שני הליכי השימוע שנערכו נעשו בחוסר תום לב, ולא ניתנה למשיבה הזדמנות של ממש לשנות את התנהלותה. בקשר לכך מעלה המבקשת טענות שונות שחלקן עובדתיות וחלקן משפטיות , ובכלל זה גם טענה בעניין שיעור הפיצוי, שראוי כי ערכאת הערעור תיתן עליהן את דעתה. באשר להוצאות משפט – ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסיקתן, והסכום שנפסק אינו גבוה בהתייחס להיקף החיוב שנפסק.
לאור האמור, ובשקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, שוכנעתי כי מתוך הסכום הפסוק לא יעוכב סכום של 40,000 ש"ח וגם לא יעוכבו הוצאות המשפט, ואילו יתרת סכום פסק הדין בסך של 45,000 ש"ח , תעוכב ( להלן – הסכום המעוכב). זאת, כנגד הפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין עד לא יאוחר מיום 28.7.19. לא יופקד הסכום האמור, לא יהא תוקף לעיכוב הביצוע.
סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה כמפורט בסעיף 12 לעיל. המבקשת תפקיד בקופת בית הדין את הסכום המעוכב עד ליום 28.7.19. אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ט (09 יולי 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .