הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 66106-02-18

ניתן ביום 17 אפריל 2019

טי ג'את סיסטמס 2006 בע"מ
המערערת
-

מור אלמוג
המשיבה
לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק-גנדלר, השופט אילן סופר
נציג ציבור ( עובדים) מר ירון לוינזון, נציג ציבור ( מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ

ב"כ המערערת עו"ד שחר אגמון
ב"כ המשיבה עו"ד ליאור חאיק

פסק דין
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב ( השופט אורן שגב; סע"ש 27207-02-16) אשר קיבל את תביעת המשיבה להחזר ימי מחלה שקוזזו, הפרשי שכר, זקיפת תשלום ביתר, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עגמת נפש. תביעת המערערת להחזר שכר ששולם ביתר נדחתה.
המשיבה, גב' מור אלמוג ( להלן – העובדת) עבדה אצל המערערת, טי ג'את סיסטמס 2006 בע"מ ( להלן – החברה) כמתכנתת בכירה החל מיום 19.2.2012 ועד יום 7.7.2005, שאז התפטרה לצורך טיפול בבתה. בתביעה שהגישה טענה כי במסגרת גמר חשבון שערכה לה החברה, קוזזו ימי מחלה ששולמו לה בגין ימי אי כושר החל מהיום הראשון. עוד טענה העובדת כי לא קיבלה העלאה בשכרה שקיבלו העובדים האחרים שהועסקו במחלקה בזמן שהיתה בחופשת לידה ולאחר מכן כשהיתה בהריון ובכך הופלתה מחמת הריונה והורותה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח - 1988 ( להלן – חוק השוויון). כמו כן עתרה העובדת להשבת זקיפת יתר בגין שווי הטבה של קרן הפנסיה, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשל תשלום פיצויי פיטורים באיחור של ארבעה חודשים ופיצוי בגין עגמת נפש בשל התנהלות החברה בקיזוז ימי המחלה, בשל הדרישה לחתום על כתב ויתור כתנאי לקבלת פיצויי הפיטורים, ובשל הפקדת התשלומים לקרן פנסיה באיחור של 10 חודשים. החברה הגישה תביעה להשבת שכר עבודה ששולם בעד שעות בהן העובדת לא עבדה ותשלום ביתר בגין ימי מחלה.
בית הדין האזורי קיבל כאמור את תביעת העובדת וקבע כי אין בכתב הוויתור עליו חתמה העובדת כדי למנוע ממנה הגשת התביעה, משהחברה לא העידה את מי שהיה מעורב בהליך החתמת העובדת. העובדת זכאית להחזר ימי המחלה שקוזזו על ידי החברה בסך 34,207 ₪. זאת, משלא הוכיחה החברה כי ימי המחלה שולמו מהיום הראשון עקב טעות, ולא הוכח כי הקיזוז התבצע גם לעובדים אחרים. ביחס להפרשי השכר, בית הדין קבע כי טענת העובדת לפיה היא היחידה שלא קיבלה העלאה בשכרה לא נסתרה, וגם לא הוכחה טענת החברה לפיה חלה ירידה בתפוקת העובדת. בנסיבות אלו נקבע כי העובדת הופלתה על רקע הריונה והורותה ועל החברה לשלם לעובדת הפרשי שכר בסך של 34,000 ש"ח. בית הדין לא מצא צידוק לאיחור בתשלום פיצויי הפיטורים וחייב את החברה בפיצויי הלנה בסך 5,000 ש"ח. עוד נקבע כי בשל האפליה בקשר לשכר העובדת עת לא קיבלה העלאה בשכר, ובשל כך שחויבה לחתום על כתב ויתור לצורך קבלת פיצויי פיטורים, היא זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש בסך 5000 ש"ח. ביחס לסכום שנזקף לחובת העובדת בסך 1,377 ש"ח, בהעדר התייחסות החברה, סכום זה נפסק לזכות העובדת. תביעת החברה להחזר הפרשי שכר נדחתה לאחר שלא הוכח כי מדובר בטעות ובשל כך שטענת העובדת לפיה הרבתה לעבוד מהבית לא נסתרה. החברה חויבה גם בסך של 17,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.
לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בכלל חומר התיק מצאנו כי דין הערעור להתקבל בחלקו - ברכיבים של הפרשי השכר הנובעים מאי העלאה בשכר ופיצוי בגין עוגמת נפש, מהטעמים שנפרט להלן.
כתב הוויתור – החברה טענה כי חתימת העובדת על כתב הוויתור מתייחסת לזכויות שאינן קוגנטיות ובכלל זה תשלום ימי המחלה מהיום הראשון. בנקודה זו ציין בית הדין האזורי כי על מנת שיינתן תוקף לכתב ויתור עליו להיות מפורש ביחס לזכויות עליהן העובד מוותר. מבחינה זו כתב הוויתור לא כלל התייחסות מפורשת לימי מחלה ולא היה מפורט אף ביחס לרכיבים אחרים. כמו כן, העובד אשר היה מעורב מטעם החברה בהליך ההחתמה לא הובא לעדות על ידי החברה. משכך בדין נקבע כי אין לתת תוקף לכתב הוויתור. יצוין כי טענת חברה ביחס לסך של 1,377 ש"ח בגין זקיפת היתר של שווי הטבת קרן הפנסיה, מצאה ביטוי בערעור בפרק העוסק בכתב הוויתור, לפיה העובדת נתנה בגדרו את הסכמתה לניכוי זה. משנקבע כי אין תוקף לכתב הוויתור, נדחית גם טענה זו.
הפרשי שכר – בית הדין האזורי קבע כי טענת העובדת לפיה היא היחידה שלא קיבלה העלאה בשכר לא נסתרה. בעניין זה העובדת ציינה בתצהירה בסעיף 36 כי במהלך החודשים יוני 2013 ודצמבר 2014 ניתנה העלאה בשכר בסך של 1,000 ש"ח לכל העובדים במחלקה שלה לבד ממנה. עם זאת, העובדת אישרה בחקירתה הנגדית כי מלבדה עבדו בחברה רק שני מתכנתים נוספים, שהיו מתחילים שהרוויחו הרבה פחות ממנה – 16,000 ש"ח ורק הם קיבלו העלאה של 1,000 ש"ח. אין חולק כי שכרה של העובדת עמד בסיום עבודתה על 23,000 ש"ח וכפי שהודתה לגבי עובדים אחרים ( מלבד שני המתכנתים) כמו אולג, גידי וירון, היא לא ידעה אם קיבלו העלאה בשכר ( עמוד 13 שורות 1-6).
אנו סבורים כי בנסיבות אלה, כאשר מדובר במקום עבודה קטן, בו שכר המתכנתים לא היה אחיד בשל ניסיונם, לא ניתן לקבוע כי העלאה שניתנה למתכנתים מתחילים בעלי שכר נמוך מחייבת העלאה גם למתכנת בעל ניסיון ושכר גבוה. העובדת לא עמדה אפוא בנטל הראיה הראשוני לצורך ההוכחה כי מדובר באפליה ועל כן לא ניתן היה לקבוע כי הופלתה בשכרה על רקע הריון והורות ( בג"צ 1758/11 אורית גורן נ' הום סנטר ( עשה זאת בעצמך) בע"מ, (17.5.12)). על כן דין החיוב בגין הפרשי שכר להתבטל.
פיצוי בגין עגמת נפש – בית הדין האזורי פסק לעובדת פיצוי בסך 5,000 ש"ח בשל כך שהופלתה לרעה מחמת הריונה והורותה באי קבלת תוספת השכר, כמו גם בשל כך שנפגעו זכויותיה הקוגנטיות עת נדרשה לחתום על כתב ויתור כתנאי לקבלת פיצויי הפיטורים. משדחינו את תביעת העובדת מכוח חוק השוויון הרי שנשמטה ההצדקה לנימוק זה בפסק הדין. אשר לנימוק הנוסף, הרי שהמענה לו ניתן במסגרת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אשר נפסקו במקרה דנן. על כן, דין החיוב בפיצוי בגין עגמת נפש להתבטל.
לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו האחרות של בית הדין האזורי. בעניין החזר ימי המחלה - מדובר בקביעה עובדתית לפיה אין מדובר בתשלום יתר שיסודו בטעות. בנסיבות אלה אכן אין החברה רשאית לקזז בדיעבד את תשלומי היתר לטענתה. כך גם ביחס לקביעת בית הדין בנוגע לחיוב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אשר הייתה מבוססת על האיחור בתשלום מבלי שנמצא לו צידוק. אשר לתביעה של החברה, בית הדין האזורי קבע כי לא הוכח כי העובדת קיבלה תשלומים ביתר עקב טעות, ועל כן מדובר בהטבת שכר שהיא חלק מתנאי העבודה המוסכמים ולא ניתן לקזזה בדיעבד. בנוסף, התקבלה טענת העובדת לפיה הרבתה לעבוד מהבית. לא מצאנו מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלו, אשר העיקרון המנחה אותן מצא ביטויו בקבלת התביעה של העובדת להחזר קיזוז ימי המחלה שבוצע בגמר החשבון. כזכור, מעסיק הטוען בתום יחסי העבודה כי נפלה טעות בחישוב השכר, עליו הנטל להוכיח זאת. נטל זה לא הורם על פי קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, ודי בכך כדי לדחות את הערעור ברכיבים אלה.
סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו כמפורט לעיל – ביטול החיוב בהפרשי שכר ופיצוי בגין עגמת נפש.
לנוכח התוצאה אליה הגענו, כל צד יישא בהוצאותיו. לא ראינו מקום להתערב בסכום ההוצאות שנפסק על ידי בית הדין האזורי, לאחר שבקביעת סכום זה הובאה בחשבון גם דחיית תביעת החברה. לא ראינו צורך להידרש לטענות שהועלו בסעיף 2 לסיכומי החברה ביחס לסעיפים 5 ו- 48 לפסק הדין, שכן ממילא ערעור החברה התקבל בחלקו. ביחס לחלק שלא התקבל, ממילא פסק דינו של בית הדין האזורי לא התבסס על האמור בסעיפים הנ"ל.

ניתן היום, יב' בניסן התשע"ט (17 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

חני אופק-גנדלר, שופטת

אילן סופר,
שופט

מר ירון לוינזון,
נציג ציבור (עובדים)

מר עצמון ליפשיץ,
נציג ציבור (מעסיקים)