הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 61962-09-16

ניתן ביום 20 מרץ 2018

גברטנסה (ג'רי) מהראטב
המערער והמשיב שכנגד
-

שיפודי הכיכר בע"מ
המשיבה והמערערת שכנגד
בפני השופט אילן איטח, שופטת חני אופק גנדלר, שופט אילן סופר
נציג ציבור (ע ובדים) מר יוסי רחמים, נציגת ציבור (מעסיקים) גברת אושיק פלר גיל

ב"כ המערער עו"ד אברהם ביטון
ב"כ המשיבה עו"ד גלעד מועלם

פסק דין

1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט מוסטפא קאסם ונציגי הציבור גברת שולמית בר וגברת דפנה מאור; סע"ש 27629-05-14) שבו התקבלה בחלקה תביעת המערער והמשיב שכנגד (להלן - העובד) כנגד המשיבה והמערערת שכנגד (להלן – החברה).

2. בקליפת אגוז נציין כי העובד אזרח אריתראה עבד כשוטף כלים במסעדה של החברה בתקופה שמיום 19.8.2012 ועד ליום 11.1.2014.

3. על פי קביעת בית הדין האזורי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בפיטורי העובד ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע. בהתאם נפסקו לעובד פיצוי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן נפסקו לעובד פיצוי בגין אי הפקדת כספים בקרן פנסיה, דמי חגים, פידיון חופשה, פדיון דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, הפרשי שכר עבודה, שכר ינואר 2011, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר והוצאות משפט. נדחו תביעות העובד לפיצויי הלנת פיצוי פיטורים ולפיצוי הלנת שכר, פיצוי בגין העסקה אסורה ופיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה.

4. ערעור העובד סב על רכיבי התביעה שנדחו ועל שיעור חלק מרכיבי התביעה שהתקבלו. הערעור שכנגד סב על הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, על הפיצוי בגין הפגמים בתלושי השכר ועל הוצאות המשפט.

5. לאחר שעיינו בחומר שבתיק ושקלנו את טענות הצדדים נחה דעתנו כי דין הערעורים להידחות, למעט בסוגיה אחת הנוגעת לערעור העובד. בכל יתר רכיבי הערעורים ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. לאמור נוסיף את הדברים הבאים:
א. ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לפסיקת פיצוי הלנה ולא מצאנו מקום לעשות כן במקרה הנוכחי.
ב. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעת פסיקת הוצאות. לא מצאנו הצדקה לסטות מכלל זה במקרה הנוכחי.
ג. אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי לא עלה בידי העובד להוכיח כי הוצאות הנסיעה ליום עבודה עלו על 6 ₪ ליום. לאמור נוסיף שגם אם תתקבל הטענה כי ההוצאה ליום היתה כפולה מזאת שנפסקה (דהיינו 12 ₪ ליום), הרי שאז פסיקת הוצאות הנסיעה לפי 25 ימי עבודה מובילה לסכום שעולה על עלות כרטיס חופשי חודשי.

6. אשר לדחיית התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בהתאם לחוק הודעה לעובד ומועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - החוק) – לא היה חולק כי הודעה לעובד כאמור בחוק לא נמסרה לעובד. משכך, זכאי העובד לפיצוי. גם אם בית הדין האזורי מצא כי אין מקום לפסוק לעובד פיצוי לפי סעיף 5(ב)(1) לחוק, שכן לא הוכח שאי מסירת ההודעה לעובד נעשתה על ידי החברה "ביודעין", עדיין מוסמך בית הדין לפסוק פיצוי לפי סעיף 5(א)(1) לחוק.
לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין הגענו למסקנה כי יש לחייב את החברה לשלם לעובד פיצוי בסכום של 8,000 ₪, זאת בשים לב להשלכות שהיו לאי מתן ההודעה על חוסר הוודאות בקביעת זכויותיו של העובד.
החברה תשלם לעובד את הפיצוי האמור בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

7. טרם נעילה נתייחס לטענת החברה בנוגע להצגת יפוי הכוח של העובד לבא כוחו – החברה היתה זכאית לעמוד על הצגת יפוי כוח מטעם העובד, אלא שעיתוי דרישתה במהלך הדיון בערעור הגם שעוד קודם לכן הוגש ערעור, התקיים קדם ערעור והוגשו סיכומי ב"כ העובד – נגועה בחוסר תום לב. כך או כך, ב"כ העובד המציא יפוי כוח של העובד שנחתם ביום 13.10.16 (בסמוך לאחר הגשת הערעור), ובכך מילא את חובתו. לא מצאנו כל ממש בטענת החברה כאילו נוכח עיתוי חתימת יפוי הכוח ערעור העובד הוגש ללא הסמכה. יפוי כוח יכול וינתן בעל פה ובכל מקרה ברי כי יפוי הכוח הכתוב מספק בכל הנוגע להמשך ההליך ומהווה אישרור של הפעולות שקדמו לו, ובכלל זה להגשת הערעור.

8. סוף דבר, בכפוף לאמור בסעיף 6 לעיל, הערעורים נדחים.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ח (20 מרץ 2018) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

אילן איטח,
שופט, אב"ד

חני אופק גנדלר, שופטת

אילן סופר,
שופט

מר יוסי רחמים,
נציג ציבור (עובדים)

גברת אושיק פלר-גיל,
נציגת ציבור (מעסיקים)