הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 60788-08-19

ניתן ביום 23 יולי 2020

אחמד סואעד
המערער
-

  1. תמנון שווק מערכות התראה ומיגון בע"מ
  2. תמנון מוקד הגליל בע"מ
  3. אקוויטי ניהול משאבי אנוש בע"מ
  4. דניאל נוריאל

המשיבים

לפני: השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר, השופט מיכאל שפיצר
נציג ציבור (עובדים) מר שלמה כפיר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דן בן חיים

בשם המערער - עו"ד ח'אולה עאסי
בשם המשיבים - עו"ד דלית כסלו - ספקטור

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר אריה דקל ומר פסח דוד; סע"ש 5572-04-15) שבגדרו התקבלה תביעתו של המערער בחלקה הקטן כך שהמשיבות 3-1 חויבו לשלם לו תשלומים שונים בגין הוצאות נסיעה, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה וכן פיצוי בגין אי הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות. חלקה העיקרי של תביעת המערער שעניינו הפרשי שכר וגמול שעות נוספות נדחה, וכך גם יתר רכיבי התביעה ובהם תביעתו של המערער לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי עריכת שימוע. התביעה האישית נגד המשיב 4 נדחתה אף היא, תוך חיוב המערער לשלם למשיב 4 הוצאות בסכום של 500 ₪ וכן 3,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.

בתום הדיון בערעור הוצע למערער - באמצעות באת כוחו, מאחר שלא נכח בדיון - לשקול אם הוא עומד על הערעור. לאחר שהניסיונות להשיג את המערער טלפונית לא צלחו ביקשה באת כוחו, וקיבלה, שהות קצרה למתן הודעה מטעמו. ביום 15.7.20 הודיע המערער כי הוא "מבקש שייעשה איתו צדק ולפיכך הוא עומד על הערעור".

לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בכלל חומר התיק באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ופסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו, וזאת בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס על קביעות עובדתיות והערכת מהימנותם של המערער והעדים מטעמו, כמו גם התרשמותו מהעדים מטעם המשיבות. בית הדין האזורי ציין כי גרסת המערער בדבר כמות שעות העבודה שעבד הייתה בלתי סבירה; עברה שינויים במהלך ההתדיינות ולא הייתה אחידה; עמדה בסתירה למסמכים כגון הסכם העבודה, דוחות הנוכחות ותלושי השכר וכן התערערה במידה רבה מהעדויות שבאו בפני בית הדין. בקשר לכך פירט בית הדין כי "התובע הודה בחקירתו כי שימש כ"ראיס", חילק את שעות העבודה הנדרשות בינו לבין העובדים ודאג לתשלום במזומן לכל אחד לפי חלקו. מעדות התובע עולה כי התובע לא בחל בזיוף למעשה של חתימות העובדים והעברת התשלומים לחשבונו (עמ' 13, 15-16 לפרוטוקול), זאת גם בניגוד להצהרתו בישיבת 16.3.16 כי האדם הנוסף היה חותם לו על הצ'ק, וכן לא מצא כל דופי, לשיטתו, לדווח על ראסם כעובד, לבקשת אביו של ראסם - ולא לבקשת הנתבעות - "כדי שיהיה לו ביטוח", לטענתו, מבלי שיעבוד (עמ' 12 לפרוטוקול)."

לעומת ה"עדויות המפוקפקות" (כלשון פסק הדין) של המערער ועדיו, ציין בית הדין האזורי כי עדויות המפקחים מטעם המשיבים מהימנות עליו, וכי המשיבים הניחו בפניו הסכם עבודה וכרטיסי נוכחות "עליהם חתומים התובע וראסם."

בית הדין לא שוכנע בגרסת המערער גם בנוגע לנסיבות סיום העבודה, תביעתו לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, עבודתו בחגים והחזרי הוצאות נסיעה.

אשר לטענות המערער בעניין חיובו בהוצאות בסכום של 8,000 ₪ בהתאם להחלטת בית הדין האזורי מיום 12.2.18 - פסיקת הוצאות היא עניין הנתון לערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה אלא במקרים חריגים בלבד. הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין ושאר השיקולים הרלוונטיים לקביעת שיעור ההוצאות (ע"ע (ארצי) 140/05 סילביה שטינמץ - נאגו מריאטה (29.9.05)). לא מצאנו לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית הדין גם בנקודה זו.

סוף דבר, הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ב' אב תש"פ (23 יולי 2020), בהעדר הצדדים וי ישלח אליהם.

רועי פוליאק,
שופט, אב"ד

אילן סופר,
שופט

מיכאל שפיצר,
שופט

מר שלמה כפיר,
נציג ציבור (עובדים)

מר דן בן-חיים,
נציג ציבור (מעסיקים)