הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 60018-12-14

ניתן ביום 29 ספטמבר 2016

יורדאו אסמרא
המערער

-

שאען אחזקות בע"מ
המשיבה

לפני: סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן

נציגת ציבור ( עובדים) גב' מיכל בירון בן גרא, נציג ציבור ( מעסיקים) מר שלמה נוימן

בשם המערער
-
עו"ד יצחק הוס

בשם המשיבה
-
עו"ד יוסף פיטרמן

פסק דין

השופטת רונית רוזנפלד
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בו התקבלה בחלקה תביעתו של המערער לזכויות שונות כפועל יוצא מתקופת עבודתו אצל המשיבה (השופט דורי ספיבק ונציגת הציבור גב' נעה נוריאל; ס"ע 9713-09-11). בפסק הדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער לפיצויי פיטורים, ועל כך סב הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית
2. המערער, מר יורדאו אסמרא, עבד כגנן אצל המשיבה, חברת שאען אחזקות בע"מ (להלן: החברה), מיום 1.3.01 ועד ליום 30.6.11. לחברה תחומי עיסוק שונים, ובהם גננות. בתום תקופת העבודה המערער התפטר. במהלך תקופת עבודתו הועסק המערער באתרי עבודה שונים שבהם נותנת החברה שירותי גינון. שש שנים הועסק בתחומי התעשייה האווירית, ולאחר מכן בתחומי התעשייה הצבאית. משנת 2010 לערך הועבר לאתרי עבודה אחרים. המערער היה עובד שעתי. בראשית העסקתו עמד שכרו על 20 ש"ח לשעה. לאחר עדכונים עיתיים, והחל מחודש מרץ 2008, עמד שכרו על 27 ש"ח לשעה.

3. ביום 16.5.11 פנה המערער לחברה בכתב באמצעות בא כוחו. במכתבו טען כי החברה פוגעת בזכויותיו כעובד ואינה משלמת לו את כל המגיע לו. החברה נוהגת לבטל לו ימי עבודה מבלי לשלם עבורם; שעות עבודתו נקבעות באופן שרירותי וכוללות שעות נוספות, שבעדן לא משולם לו גמול שעות נוספות; שכר עבודתו מולן; לא משולמות לו זכויות שונות כעובד המועסק בענף הגננות. במכתב זה נדרשה החברה לתקן לאלתר את אותן הפרות, ולהודיע על נכונותה לשלם למערער את כל אשר מגיע לו בגין תקופת עבודתו בשירות החברה, מיום תחילת עבודתו.
בעקבות פנייה זו נערכה פגישה בין המערער ובין מר אמיר חפצי, מנהל החברה.

4. ביום 31.5.11 פנה בא כוח המערער אל החברה פעם נוספת. במכתבו התריע על כך שהחברה לא השיבה לפנייתו הקודמת וציין כי בכוונתו לפעול נגד החברה משפטית, ללא התראה נוספת. ביום 1.6.11 מסר המערער לחברה הודעת התפטרות בכתב, בה ציין כי התפטרותו תיכנס לתוקפה בסוף אותו חודש, אלא אם תודיע לו החברה בכתב כי היא מוותרת על תקופת ההודעה המוקדמת. במסגרת זו דרש המערער פיצויי פיטורים וכן את "כל זכויותיו כעובד" בעד תקופת עבודתו.

5. ביום 14.6.11 פנה בא כוח החברה לבא כוח העובד. במכתבו ציין כי הודעת ההתפטרות התקבלה על ידי החברה בהפתעה, מאחר שבפגישה בין המערער ובין מר חפצי "הדברים לובנו בין הצדדים לשביעות רצונו המלא" של המערער, וכי הוצעו לו "מספר אפשרויות באשר להמשך העסקתו, לרבות שיפור תנאי שכרו".
ביום 15.6.11 הודיע בא כוח המערער לחברה שאין ממש בטענות מר חפצי בדבר הצעות החברה ובדבר סיכומים כלשהם עם המערער, וכי הודעת ההתפטרות עומדת בעינה. לפיכך חזר על דרישתו לתשלום זכויותיו של המערער, לרבות פיצויי פיטורים, במלואן. משפנייה זו לא נענתה הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי.

פסק הדין של בית הדין האזורי
6. בתביעתו טען המערער כי הוא זכאי לזכויות שונות מכוח צו ההרחבה החל בענף החקלאות. כמו כן תבע גמול בגין שעות נוספות בהן עבד, ופיצויי פיטורים. בית הדין האזורי קיבל טענתו של המערער בדבר תחולתו של צו ההרחבה בענף החקלאות על העסקתו, ופסק לו, מכוח צו ההרחבה, תוספת ותק בסך 28,700 ש"ח, מענק שנתי בסך 20,422 ש"ח, דמי כלכלה בסך 7,216 ש"ח ופדיון חופשה בסך 7,776 ש"ח.
כמו כן קבע בית הדין כי המערער עבד 12 שעות ביום, בין השעות 7:00 בבוקר ועד 19:00 בערב, מבלי ששולמה לו התוספת בשיעור 25% ו-50% עבור השעות הנוספות שבהן עבד. בית הדין פסק למערער גמול שעות נוספות בסך 50,931 ש"ח, עבור עבודתו בשעות נוספות במשך 7 שנים קודם להגשת התביעה. נוסף על כך קבע בית הדין כי המערער זכאי לשכר עבודה בגין יום עבודה שבוטל בתאריך 17.2.11 בסך 216 ש"ח ולפיצויי הלנת שכר בסך 1,000 ש"ח.
אשר לתביעתו של המערער לפיצויי פיטורים, בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות שביחסי העבודה בהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, קבע בית הדין כי המערער לא הוכיח עילה להתפטרות בדין מפוטר.
בית הדין קבע כי אין מחלוקת בין הצדדים שהחברה ביטלה למערער ימי עבודה מבלי ששילמה עבורם שכר עבודה, לא שילמה למערער גמול שעות נוספות עבור עבודה נוספת שבוצעה לאחר תום יום העבודה הרגיל, והלינה את שכרו ארבע פעמים (לתקופה של ימים ספורים). בית הדין בחן קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה בזכויותיו של המערער לבין התפטרותו. לעניין זה הפנה בית הדין לתמליל שיחה שהוקלטה בין המערער ובין מנהל העבודה בחברה, מר ישי יחיאל, במהלכה נשאל המערער מפורשות מדוע החליט להתפטר. על כך השיב המערער כי משכורתו אינה טובה, שעות עבודתו ארוכות וכי אולי ימצא עבודה עם משכורת יותר טובה באזור הקרוב לביתו. בית הדין ציין כי טענת המערער כי פנה בעבר בטרוניה בנוגע לאי תשלום זכויותיו לא הייתה משכנעת ולא באה לידי ביטוי בכתבי טענותיו ובתצהירו. לאור כלל האמור קבע בית הדין כי המערער החליט לסיים את עבודתו מטעמים שאינם קשורים לפגיעה בזכויותיו.
על פי קביעת בית הדין המערער אף לא אפשר לחברה לפעול לסילוק הסיבה להתפטרותו, על אף שמדובר היה בנסיבות שבכוחה לשנות. בקשר לכך ציין בית הדין כי פניית המערער מיום 16.5.11 לא נתקלה בסירוב או התעלמות מצידה של החברה, אף אם לא ניתן על ידה מענה מידי בכתב. לאחר פנייה זו החלה הידברות בין הצדדים ואף סוכם שיוצעו למערער אפשרויות בנוגע להמשך העסקתו בחברה, הוצע לו לשפר את תנאי העסקתו ובכלל זאת, להעבירו למקום עבודה אחר. בעקבות פגישה זו, החל המערער להגיע לעבודתו וממנה בהסעות של התעשייה האווירית, ויום עבודתו הסתיים בשעה ארבע אחר הצהריים.
בית הדין הוסיף כי לא שוכנע שבמועד התפטרותו של המערער סירבה החברה לשלם לו בעד ימי עבודה מבוטלים וגמול שעות נוספות. המערער הודה שבתלוש השכר האחרון שקיבל שולם לו עבור 200 שעות עבודה, וכן עבור גמול שעות נוספות. כמו כן שולם לו עבור לפחות חלק מימי העבודה שבוטלו בחודשים אפריל ומאי 2011. לאור הודאת המערער כי התפטר עוד לפני שקיבל תלוש שכר, ומאחר שהוא לא היה יכול לדעת במועד התפטרותו כי אין בכוונת החברה לשלם לו עבור זכויותיו, דחה בית הדין את טענתו כי במועד התפטרותו ביום 1.6.11 היה ברור לו כי החברה אינה מתכוונת לתקן את הטעון תיקון ולשלם עבור זכויותיו. על כן לא הוכיח המערער כי התקיימו נסיבות שביחסי העבודה בעטיין הוא לא יכול היה להמשיך בעבודתו.
בית הדין ציין כי יש ליתן משקל לכך שהמערער הודיע על התפטרותו כעבור כשבועיים ימים בלבד ממועד משלוח הפנייה מיום 16.5.11, וכבר יום למחרת פנייתו הנוספת מיום 31.5.11 אל החברה בעניין זה. בית הדין קבע כי טענות המערער הצריכו על פניהן בדיקה והיוועצות מצידה של החברה, וציין כי סמיכות הזמנים האמורה מקבלת משנה תוקף עת המדובר ביחסי עבודה שנמשכו למעלה מ-10 שנים, בשלה יש לצפות מן המערער ליתר אורך רוח כלפי מעסיקתו. בנסיבות אלה, לא נתן המערער לחברה פרק זמן סביר ומספק על מנת לתקן את הטעון תיקון, ומשכך, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים בדין מפוטר.
עם זאת קבע בית הדין האזורי, כי החל מיום 1.1.08 הייתה החברה מחויבת להפריש בעד המערער הפרשות בגין רכיב פיצויי פיטורים על פי צו ההרחבה הכללי בדבר עריכת ביטוח פנסיוני. מאחר שהחברה לא עשתה כן, ונוכח העובדה כי על הפקדת סכומי כסף ברכיב זה חלות הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, קבע בית הדין כי המערער זכאי לתשלום פיצוי בסך 3,744 ש"ח המשקף את הסכומים שהחברה נמנעה מלהפריש.

הערעור
עיקר טענות המערער
7. המערער מציין בערעורו כי הוא עולה מאתיופיה, המתקשה להתבטא בעברית. לטענתו, במשך שנות עבודתו הרבות בחברה לא שולמו לו זכויותיו כדבעי: החברה לא שילמה לו את מלוא המגיע לו בעבור שעות נוספות; ביטלה לו ימי עבודה רבים; הלינה את שכרו שוב ושוב; לא הפרישה עבורו הפרשות עבור רכיב פיצויי פיטורים; לא הוציאה אותו לחופשה; לא שילמה לו תוספת ותק, מענק שנתי ודמי כלכלה. בכל העניינים האלה קיבל בית הדין האזורי את טענותיו, ועל כך לא הגישה החברה ערעור. הפרות חוזרות ונשנות אלה של זכויותיו, על פני תקופה ארוכה, מצדיקות התפטרות בדין מפוטר. נוכח זאת, קביעתו של בית הדין האזורי לפיה המערער החליט לסיים את העסקתו בחברה "מטעמים שאינם קשורים בפגיעה הנטענת בזכויותיו" הינה מוקשית: ראשית, מדובר בפגיעה שהוכחה בזכויותיו. שנית, בשיחה בה הוקלט המערער לאחר שהודיע על התפטרותו הוא דיבר על עייפותו בשל שעות עבודתו המרובות, ועל דלות משכורתו. זאת, בשעה שהחברה לא שילמה לו את התשלומים המלאים המגיעים לו בגין שעות נוספות ועל פי צו ההרחבה בענף החקלאות החל עליו, הלינה את שכרו וגרמה לו לבטלה מאונס. המערער מדגיש כי פנה לבא כוחו בשל ביטול ימי עבודתו, דבר אשר הפחית ממשכורתו הנמוכה עוד יותר, ועד לפנייתו זו לא היה מודע כלל לזכויותיו על פי דין. זו, ככל הנראה, הסיבה לכך שהמערער לא העלה טענות לגבי הפרת זכויותיו בשיחת החולין שהוקלטה עם מנהל העבודה. המערער מדגיש עוד, כי השיחה הוקלטה ביוזמת מנהל העבודה, אך חרף זאת, הוא לא התייצב לעדות.
המערער מוסיף, כי בית הדין לא הבהיר בפסק דינו מה הפריע לחברה לתקן את דרכיה אחרי פניית בא כוחו ומכתב ההתראה שנשלח אליה. מכתבים אלה לא זכו להתייחסות, למעט השיחה שהוקלטה עם המערער על ידי מנהל העבודה, שלא ניהל את החברה ולא היה מבעלי מניותיה. גם מכתב בא כוחה של החברה, שנשלח כחודש לאחר פניית בא כוח המערער ושבועיים לאחר שהמערער התפטר, מלמד על דחיית טענותיו ביחס להפרת זכויותיו, ועל סירובה המפורש של החברה לתקן את דרכיה. מכתב זה לא כלל תשובות לטענות אודות הפרת זכויותיו של המערער, והכיל הבטחות עמומות ולא רלוונטיות, שאינן יכולות לעורר אמון בכנותן. מכאן, שלחברה לא הייתה כל כוונה לתקן את דרכיה. נוכח התנהלות החברה, השערת בית הדין לפיה אילו נתן המערער ארכה משמעותית יותר לפני הודעת התפטרותו אולי הייתה החברה מתקנת את דרכיה, היא חסרת בסיס.
המערער טוען עוד, כי העובדה שלאחר שנשלחה הפנייה לחברה, החלה היא להעסיקו רק עד השעה 16:00, אינה קשורה לתלונותיו על הפרת זכויות מתמשכת, ולא ברור מדוע ראה בית הדין זאת כדרך לתיקון המעוות. הודאת המערער לפני בית הדין האזורי כי "במשכורת האחרונה קיבלתי הכל", אינה אלא אישור כי קיבל את שכרו בחודש עבודתו האחרון עבור 200 שעות, שהינן 8 שעות עבודה ב-25 ימי עבודה. בחודש זה לא ביצע המערער שעות נוספות. לכך אין קשר לתשלומים האחרים שעל החברה היה לשלם לו על פי דין.
המערער מבהיר כי החברה לא הייתה נכונה לשלם לו את המגיע לו על פי דין, ולראיה, החברה לא שילמה את הסכומים שנפסקו על ידי בית הדין האזורי.

עיקר טענות החברה
8. החברה טוענת כי בית הדין האזורי דחה את גרסת המערער בנוגע לנסיבות סיום עבודתו, וקיבל באופן מלא את גרסת החברה, תוך מתן אמון בעדותו של מר חפצי. מקור הסכומים שנפסקו למערער הינו בצו ההרחבה בענף החקלאות, כאשר החברה חלקה בזמן אמת על תחולתו. משכך, וכל עוד לא הוכרעה המחלוקת המשפטית בין הצדדים, לא היה יכול המערער, אשר אף לטענתו לא היה מודע לזכויותיו, להתפטר בדין מפוטר מסיבה זו. מכל מקום, קיומה של מחלוקת בעניין חישוב זכויות סוציאליות אינה מהווה טעם מספיק להתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. החברה מבהירה כי אכן היא "הפרה שורה של הוראות החוק ביחס להעסקת המערער". עם זאת, בית הדין קבע קביעה עובדתית כי זו לא הייתה הסיבה להתפטרותו של המערער. החברה מוסיפה כי "המערער התפטר משום שהיה עייף, משום שרצה לעבוד קרוב יותר לביתו ולקבל שכר גבוה יותר".
בית הדין האזורי אף קיבל את טענת החברה לפיה מר חפצי שוחח עם המערער והבטיח לו שטענותיו יבדקו, וכן, כי היא החלה לפעול לתיקון המצב ושילמה למערער גמול שעות נוספות ובעד ימים שבוטלו באותו החודש. החברה מדגישה כי לא הסתפקה בהבטחה בלבד, וכי תשלום זה נועד להבהיר למערער כי טענותיו התקבלו, וכי כוונותיה לתיקון המצב רציניות. במכתב התשובה ששלחה החברה למערער חודש לאחר פנייתו הבהירה החברה כי חלק מטענותיו נמצאו מוצדקות, אך מכתב זה כלל לא הגיע לידיעתו. מכל מקום, נוכח קביעתו של בית הדין כי המערער לא העלה טענות כלשהן בנוגע לאי תשלום שעות נוספות לא ניתן לצפות מן החברה לבדוק את טענותיו אלה באופן מלא ממצה. לו התכוון המערער לתקן את תנאי עבודתו, הוא בוודאי היה נותן לחברה פרק זמן סביר לבדוק את זכאותו. אלא, כפי שקבע בית הדין האזורי בהסתמך על תמליל השיחה המוקלטת ועל מכתבי ההתראה שנתן טרם התפטרותו, לא זו הייתה הסיבה להתפטרותו. החברה מציינת כי "ייתכן ונסיבות העסקתו של המערער היו מצדיקים [כך במקור, ר.ר.] את התפטרותו בדין מפוטר", לו היה די בכך כדי לקבוע זכאותו של עובד לתשלום פיצויי פיטורים. אלא שמעבר לקיומם של תנאים אלה יש צורך בשני טעמים נוספים: מתן הזדמנות למעסיק להתמודד עם הטענות, וקשר סיבתי בין הרעת התנאים להתפטרות. בית הדין האזורי קבע קביעות ברורות לפיהן המערער לא הוכיח את שני התנאים הללו. לפיכך מבקשת החברה כי הערעור יידחה.

דיון והכרעה
9. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, באשר לטעמנו, הוכיח המערער כי התפטרותו היא בגדר "התפטרות אחרת שדינה כפיטורים", המצדיקה תשלום פיצויי פיטורים לפי הוראת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. על הטעמים העומדים בבסיס פסיקתנו נעמוד להלן.

"התפטרות אחרת שדינה כפיטורים" – אימתי
10. נפסק לא אחת, בקשר להוראת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן גם: החוק), כי על עובד המבקש כי התפטרותו תראה כפיטורים מחמת הרעה מוחשית שביחסי עבודה או מחמת נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, להוכיח את התנאים הבאים:
"ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת"
( ע"ע ( ארצי) 26706-05-11 חיים שבתאי - טכנובר בע"מ (10.6.13), בפסקה 26 ׁ, להלן: עניין טכנובר וכן ראו: דיון (ארצי) שנ/3-10 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא(1), 238, 242 (1990); ע"ע (ארצי) 1218/02 Xue Bin - חברת א. דורי – חברה לעבודות הנדסיים בע"מ , פד"ע לח 650, 706 (2003), להלן: פרשת דורי; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן- חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין ואח' (27.1.12), בפסקה 9ו' וההפניות שם, להלן: פרשת טקין; ע"ע ( ארצי) 54365-12-11 שותא יעקובשוילי - נוף-ים בטחון בע"מ (28.12.14), בפסקה 25.3).

לא למותר הוא להוסיף דברים אחדים בקשר לתנאים האמורים, כמפורט להלן.

11. ראשית נציין, בקשר לתנאי הראשון אותו חייב העובד המתפטר להוכיח, בדבר קיומה של "הרעה מוחשית בתנאי העסקה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", כי בתנאי זה מנויים לאמיתו של דבר שני מצבים שאינם זהים, שבשניהם תקום לעובד זכאות לפיצויי פיטורים. כך, המצב הראשון, הוא מצב בו יש הרעה מוחשית בתנאי העסקתו של העובד. הרעה שכזו כשלעצמה, היא בבחינת נסיבות שבהן אין לצפות מעובד כי ימשיך בעבודתו אצל המעסיק, ובהתקיים יתר התנאים כפי שנקבעו בפסיקה, תקום לו זכאות לפיצויי פיטורים. המצב השני הוא מצב שבו קיימות נסיבות שכאלה, מבלי שהן תולדה של הרעה מוחשית כאמור. כגון, שעובד הועסק במשך כל תקופת עבודתו תוך פגיעה בזכויות קוגנטיות, ואפילו הסכים לכך. בנסיבות שכאלה אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו, אף אם לא כרוכה בכך "הרעה מוחשית" בתנאי העסקתו, ויש לראותן כעונות על דרישת הסעיף. יפים לעניין זה דברי חברתי השופטת גליקסמן בעניין טכנובר בציינה כי:
"... גם אם במהלך תקופת העבודה לא שולמו לעובד זכויותיו מכוח החוק, הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה והעובד לא העלה טענה בעניין זה, בין בשל אי ידיעה על זכויותיו ובין מכל סיבה אחרת, כגון חשש לאבד את מקום עבודתו, העובד אינו חייב להמשיך להשלים עם התנהלות זו של המעביד, וזכותו להתפטר על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, גם אם לא חלו שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מעבודה. התנהלות המעביד, אי כיבוד זכויותיו של העובד, מהווה 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו' " (שם, בפסקה 27.3).

הנה כי כן, בנסיבות מעין אלה, ובהתקיים יתר התנאים כפי שנקבעו בפסיקה, תקום לעובד זכאות לפיצויי פיטורים אם התפטר עקב אותן נסיבות.

12. שנית, אך ברור הדבר, כי ככל שהפגיעה בזכויותיו של העובד חמורה יותר, ופרושה על פני תקופה ארוכה יותר, כך תגבר ותתחזק ההנחה שבחוק כי אין לדרוש ממנו להמשיך להיות מועסק באותם התנאים. בהנחה זו, הטמונה בהוראת הדין, יש כדי להשליך על רמת ההוכחה הנדרשת מן העובד להוכחת תנאי הזכאות לפיצויי פיטורים לפי הוראת הסעיף. על כן, ככל שהפגיעה בעובד חמורה יותר, ופרושה על פני תקופה ארוכה, כך מן הסתם יידרש העובד לרמת הוכחה פחותה יותר. מכאן גם החריג כפי שנקבע לתנאי השלישי לזכאות לפי הוראת סעיף 11 לחוק לפיו "אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת" (ראו לעיל בעניין טכנובר. ההדגשה שלי, ר.ר.). וכך בפרשת דורי הובהר כי: " כלל הוא כי מוטלת חובה על העובד למסור למעסיק התראה על כוונתו להתפטר מחמת הרעת תנאי עבודה, אולם לפנינו חריג לכלל ... במקרה שבו הסיכוי שההרעה המוחשית בתנאי העבודה תבוטל הוא מזערי, לא מוטלת על העובד חובת להתרות בפני המעסיק על כוונתו להתפטר. ... יתרה מזו, יש לראות את התפטרותם זו כ"פיטורים", על שום שנבעה מאי-תשלום שכרם משך זמן ממושך " (פרשת דורי, שם, ההדגשה שלי ר.ר.).

מן הכלל אל הפרט
13. בחנו את נסיבות המקרה לאור חומר הראיות כפי שנפרש לפני בית הדין האזורי, ומסקנתנו היא, לאור העקרונות כפי שהובהרו לעיל , כי עלה בידי המערער להוכיח את התנאים כפי שגובשו בפסיקה לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים, ונבהיר.

14. במשך למעלה מ-10 שנים הועסק המערער כגנן אצל החברה, שעיסוקה בתחומים שונים ובהם גננות, מבלי שהחברה הקפידה לשלם זכויותיו על פי צו ההרחבה החל בענף החקלאות. וחמור מכך, במשך שנים ארוכות הועסק המערער בעבודה בשעות נוספות מבלי ששולם לו גמול עבודה בשעות נוספות על פי הוראות החוק. בתקופה האחרונה להעסקתו אף בוטלה הזמנתו לעבודה בכמה הזדמנויות מבלי ששולם שכרו עבור אותם ימים. משאלה הן הנסיבות כפי שהוכחו בבית הדין האזורי ודאי התקיים במערער התנאי הראשון לזכאות לפיצויי פיטורים לפי הוראת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, כפי שנקבע בפסיקה, באשר נסיבות מעין אלה, ודאי בהצטברותן, הן נסיבות שבהן אין לדרוש מן המערער להמשיך לעבוד בחברה. המחלוקת מושא הערעור היא בשאלה אם התקיימו בנסיבות המקרה התנאים בדבר היות ההתפטרות קשורה בקשר סיבתי עם תנאי ההעסקה הפוגעניים כפי שהוכחו, ואם א יפשר המערער לחברה לפעול לתיקון תנאי העסקתו, כנדרש בפסיקה, על מנת שתוכר התפטרותו כמזכה בפיצויי פיטורים.

15. אשר להיות ההתפטרות קשורה בקשר סיבתי עם תנאי העסקתו של המערער. אכן, לאחר פנייתו הראשונה של בא כוח המערער אל החברה מיום 16.5.11 החלה הידברות ישירה עם המערער והוצע לו לשפר את תנאי העסקתו, ובכלל זאת, להעבירו למקום עבודה אחר. כמו כן, המערער החל להגיע לעבודתו וממנה בהסעות של התעשייה האווירית, ויום עבודתו הסתיים בשעה ארבע אחר הצהריים. דברים אלה עולים מן הראיות כפי שנפרשו לפני בית הדין האזורי, לרבות מהקלטת שיחה שהתקיימה בין המערער לבין מנהל העבודה שלו מר ישי יחיאל (להלן: ישי). עיון בתמליל השיחה מלמד על ניסיונות חוזרים ונשנים של ישי לחלץ מפיו של המערער אמירות המתייחסות לנסיבות הפסקת העסקתו, תוך הפניית המערער מדי פעם לימים משותפים טובים שהיו להם במהלך תקופת עבודתו הארוכה של המערער. במהלך השיחה, כשהמערער נשאל מדי פעם על הסיבות להתפטרותו, הוא חזר והפנה בין השאר לשכרו הנמוך, שגם בגינו הוא מבקש לעזוב. ישי הפנה אמנם את המערער להקלות והטבות המצפות לו לעתיד, אך לא הצביע על תיקונים והטבות לעניין שיעור השכר. לא למותר לציין בהקשר לתמליל כי ניכר בו שהמערער אינו דובר היטב את השפה העברית, והדברים אף מקוטעים. וכך נמצא בתמליל:
"ישי: רציתי קודם כל להבין ממך מה קרה.
...
יורדאו: נו, כן עבדנו, לא עבדתי מה שצריך ... אני סוף סוף זה נגמר אחי, זהו ... למשכורת לא עולה, גם לא מסתדר לי, וקצת רחוק על ההסעות וכל השטויות האלה.
ישי: אבל ככה זה עבד שנים.
יורדאו: לא, בסדר שנים ... עבד עבד זהו, גם מחר, היום, ... זהו."(ע' 2 ש' 5-15).

ובהמשך לכך:
"ישי: אז מה? סתם נמאס לך פתאום?
יורדאו: כן, זהו. לא עבדתי, עייף, זהו. ללכת אולי משכורת טובה, אולי באזור אולי באזור יבנה אולי אני אמצא עבודה יותר קרוב...
ישי: יותר קרוב?
יורדאו: זהו. ... ערב בבוקר בצהריים, השתגעתי, נמאס. מספיק. מה, אם אתה הולך מפה ליבנה כל אאא 10 שנים, 11 שנה אתה תשתגע בחודשיים בחצי שנה ....
...
יורדאו: לא עבדתי. הסתכלתי הרבה דברים. אני יוצא בחמש וחצי מהבוקר אני מגיע בשמונה בשבע וחצי. זהו, נמאס לי. מה אני מרוויח?
ישי: למה? הסעות של ארבע ...
יורדאו: בסדר בשעה ארבע, זהו, זה התחלנו לפני חודשיים ...
ישי: אבל זה מה שביקשת. בהתחלה
יורדאו: לא ביקשתי, מה ביקשתי. ...
...
ישי: אתה אמרת לאמיר להיות באר... בהסעות של ארבע, לא רוצה לעבוד יותר.
יורדאו: לא, אחרי זה הבלגן זה ... עד השעה שמונה עד שבע אני לא יכול לעבוד, זהו, גמרתי בשעה ארבע או בשעה שלוש, שלום זהו.
ישי: נו, אבל כל השנים היה ... עבדנו רגיל עד שבע-שמונה.
יורדאו: או-קי, בסדר עבדתי אבל ישי, אני עייף, מת, די, עייף. אתה יודע, עבדתי חבל על הזמן, אני זוכר, נכנס לי בראש עד עכשיו, כמו מטומטם אני. למה לפני לא הלכתי אני לא יודע." (ראו בתמליל ע' 20 ש' 16 – ע' 21 ש' 17. ההדגשות שלי, ר.ר.).

הנה כי כן, מתוך הדברים המוחלפים עולה כי "די" לו למערער במקום עבודתו. ככל שניתן להבין, שכרו הנמוך, שעות העבודה הארוכות וגם המרחק של מקום העבודה מביתו, כל אלה עומדים ביסוד החלטתו להתפטר.
ללא ספק, שיעור השכר עליו מלין המערער בדבריו, אפילו כך היה במשך שנים ומבלי שהתלונן על כך בזמן אמת, ושעות העבודה הארוכות, קשורים עם קיפוח המערער בזכויותיו. כך, בין משום שלאורך תקופת העבודה לא שולם לו גמול שעות נוספות ובין משום שלא שולמו זכויותיו על פי צו ההרחבה בענף החקלאות. ככלל, ובהיעדר נסיבות חריגות, התפטרות עובד עקב טענות שיש לו על שיעור שכרו ושאיפתו למשכורת גבוהה יותר לא תחשב "התפטרות בדין פיטורים", כאשר מדובר בשיעור שכר מוסכם, העומד בהוראות הדין, ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה החלים על העסקתו. לא כך כאשר מדובר במקרה שבו שולם לעובד שכר שהוא נמוך מן המגיע לו לפי הוראות הדין, ואפילו הסכים לכך. בנסיבות המקרה שלפנינו קופח המערער בזכויותיו הקוגנטיות על פני שנים, והדבר בא לידי ביטוי בשיעור שכרו, שאליו הוא מתייחס כאחד הטעמים להתפטרותו. לעניין הקשר הסיבתי הנדרש בין המניע להתפטרות לבין הזכאות לפיצויי פיטורים, אין לצפות מן העובד כי יקשור בין שכרו הנמוך העומד בבסיס התפטרותו, לבין פגיעה בזכויותיו על פי הוראות הדין. אנו סבורים כי בציפייה מעין זו יש משום החמרה שאינה נדרשת בנטל ההוכחה המוטל על העובד בכלל, ועל המערער, איש קשה יום שאף השפה העברית אינה שגורה היטב בפיו, בפרט. לכך יש להוסיף כי גם אם המערער הדגיש במהלך השיחה סיבות נוספות העומדות ביסוד התפטרותו, די בכך שאחת מן הסיבות להתפטרות נעוצה בנסיבות שבהן אין לדרוש מן העובד להמשיך בעבודתו, כדי למלא אחר התנאי בדבר קיומו של קשר סיבתי.
הנה כי כן, בשים לב לכל האמור, אנו קובעים כי עלה בידי המערער להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התפטרותו, לבין אותן נסיבות בהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו.

16. התנאי השני כפי שנקבע בפסיקה, בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התפטרות ובין הנסיבות שביחסי עבודה שבהן לא ניתן לדרוש מעובד להמשיך ולעבוד, קשור קשר הדוק עם התנאי השלישי הנדרש מן העובד, והוא התנאי בדבר מתן התראה סבירה למעסיק, על מנת שיפעל לתיקון הטעון תיקון. שהרי אם המעסיק יתקן את הנסיבות העומדות בבסיס ההתפטרות, ממילא לא תוכל עוד להיות טענה כלפיו. ואמנם, החברה טוענת לתיקונים שכבר הספיקה לבצע בתנאי העסקתו של המערער בעקבות פניות בא כוח המערער והשיחה שהתקיימה עם המערער. כך על פי טענת החברה, לא החסירו מן המערער גמול שעות נוספות בחודש העבודה אחרון, שילמו לו עבור ימים בהם בוטלה הזמנתו לעבוד, והוא החל לעבוד אך עד השעה ארבע אחר הצהריים. אכן, בכך תיקנה החברה תיקונים משמעותיים נושאי פני עתיד בתנאי העסקתו של המערער, אלא שבכך לא עשתה די. שהרי אין חולק כי החברה לא עשתה דבר בהתייחס לתנאי העסקתו של המערער כך שיחול עליהם צו ההרחבה בענף החקלאות. החברה לא שילמה לו כספים שהחסירה ממנו במשך השנים, ולא הציעה לשלם לו את המגיע לו. בית הדין האזורי קבע, כי נוכח העיתוי שבו התפטר המערער, יום למחרת מכתב ההתראה, לא התאפשר לחברה לבדוק טענותיו ולהיוועץ בקשר אליהן. משהמערער מיהר להתפטר קודם שנתן לחברה הזדמנות סבירה לתקן את כל הטעון תיקון לגביו, לא התקיים בו התנאי השלישי לזכאות לפיצויי פיטורים.

17. לאחר ששקלנו את כלל נסיבות המקרה ומתוך לימוד התנהלותה של החברה כפי שעלה מן הראיות הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה התקיים החריג לתנאי השלישי כפי שנקבע בפסיקה. משמע, העובדה שהמערער לא נתן התראה סבירה לחברה והתפטר יום למחרת ההתראה שנתן, לא תישקל בנסיבות העניין לחובתו. למסקנה זו הגענו מתוך כלל הנסיבות כפי שנפרשו לפני בית הדין האזורי, מהן עלה כי בפרק הזמן שמאז פנייתו הראשונה של בא כוח המערער ביום 14.5.11 ועד ההתפטרות ביום 1.6.11 לא נכתב ולא נאמר דבר למערער אודות בירור טענותיו או כוונה לבירור טענותיו בדבר תשלומים ששולמו לו בחסר במהלך תקופת עבודתו, ובניגוד להוראת חוק שעות עבודה ומנוחה וצו ההרחבה החל בענף החקלאות. לא זו אף זו. יש לזכור כי המערער נתן הודעה מוקדמת לחברה, כך שהחברה הייתה יכולה לבדוק טענותיו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת או לפחות להודיע בתקופת ההודעה המוקדמת כי בכוונתה לעשות זאת. אלא שהחברה לא ציינה זאת במכתב בא כוחה מיום 14.6.11 שנכתב בתוך תקופת ההודעה המוקדמת, ואף לא ציינה זאת בכל מועד אחר בתוך תקופת ההודעה המוקדמת. כך, במכתב מיום 14.6.11 ציין בא כוח החברה כי "תמוה כי מכתב ההתפטרות נשלח עוד בטרם קיבל מרשך תלוש משכורת שבמסגרתו קיבל תשלום מלא בגין חודש זה, לרבות הימים בהם לא שובץ לעבודה. ... יחד עם זאת ולמרות קבלת הודעת ההתפטרות של מרשך, נכונה מרשתי להוסיף ולהעסיק את מרשך באתרי תעשיה צבאית שבהם היא נותנת שירותי גינון". לא נמצאה במכתב כל התייחסות לטענות המערער בנוגע לבחינת תנאי ההעסקה לעתיד בקשר לתחולת צו ההרחבה כמו גם לעניין בחינת טענות המערער בדבר קיפוחו בעבר. אף לא נטען במכתב כי המערער מיהר להתפטר מבלי שניתנה לחברה אפשרות לבחון היטב את טענותיו. על כך יש להוסיף כי גם בכתב ההגנה לא טענה החברה כי נוכח המועד שבו התפטר לא התאפשר לחברה לערוך בדיקה ולהיוועץ בנוגע לזכויותיו. הנה כי כן, בנסיבות אלה דומה שמתקיים החריג לתנאי השלישי לזכאות במובן זה שהסיכוי שהחברה אכן תתקן את הפגיעה של המערער במבט קדימה וגם לאחור הוא מזערי (ראו בפרשת דורי). לא זו אף זו, מדובר במקרה בו תנאי עבודתו של המערער היו נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת (ראו ב פרשת טכנובר).
אשר על כן, נוכח כלל האמור, אנו קובעים כי המערער זכאי היה בנסיבות התפטרותו לפיצויי פיטורים.

שיעור פיצויי הפיטורים
18. בית הדין האזורי נזקק לנתוני השכר של המערער בשנים 2010 ו-2011, בדונו בתביעת המערער להפרשות לפיצויי פיטורים על פי הוראות צו ההרחבה. על פי קביעות בית הדין, שיעור שכרו הקובע של המערער לעניין פיצויי פיטורים, בצירוף תוספת ותק בשנת 2010 עמד על סך 64,022.5 ש"ח. בשנת 2011, בה כאמור סיים את עבודתו ביום 30.6.11, השתכר המערער סך 21,724 ש"ח.
על יסוד קביעותיו של בית הדין האזורי, שכרו של המערער לשנה האחרונה להעסקתו, מחודש יולי 2010 ועד לחודש יוני 2011 הינו 53,735 ש"ח (64,022.5/2 + 21,724). מכאן ששכרו החודשי הממוצע של המערער בשנת העסקתו האחרונה הינו 4,478 ש"ח. על כן סכום פיצויי הפיטורים שהמערער זכאי לו בהתחשב בתקופת עבודתו בת עשר שנים וארבעה חודשים עומד על סך 46,272.66 ש"ח (לפי 124/12 X 4,478). מסכום זה יש להפחית את סכום הפיצוי שפסק בית הדין האזורי בסך 3,744 ש"ח, בעד אי ביצוע הפרשות עבור רכיב פיצויי פיטורים על פי הוראות צו ההרחבה הכללי בדבר עריכת ביטוח פנסיוני.
מכאן, שעל החברה לשלם למערער פיצויי פיטורים בסך 42,528.66 ש"ח. סכום זה יישא תוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.11, ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר
19. הערעור מתקבל כאמור לעיל. המערער זכאי לפיצויי פיטורים מן החברה בסך 42,528.66 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.11 ועד למועד התשלום בפועל.
החברה תישא בהוצאות המערער בסך 10,000 ש"ח. סכום ההוצאות ישולם למערער בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ו (29 ספטמבר 2016) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא, אב"ד

רונית רוזנפלד,
שופטת

לאה גליקסמן,
שופטת

גברת מיכל בירון בן גרא,
נציגת ציבור (עובדים)

מר שלמה נוימן,
נציג ציבור (מעסיקים)