הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 5997-06-18

ניתן ביום 17 אפריל 2019
אוויה תקשורת ישראל בע"מ
המערערת בע''ע 5997-06-18
המשיבה בע''ע 21970-06-18
-

יצחק קופפרמן

תומר פרידור
המערער בע''ע 21970-06-18
המשיב בע''ע 5997-06-18

המשיב בע''ע 21970-06-18

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק גנדלר, השופט אילן סופר
נציג ציבור (עובדים) מר ירון לוינזון, נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ
ב"כ אוויה תקשורת עו"ד קובי רפאלי
ב"כ יצחק קופפרמן עו"ד אופיר רונן

פסק דין

לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופט הבכיר יצחק לובוצקי ונציגת הציבור גב' חנה קפלניקוב; סע"ש 15888-07-15), שבו נתקבלה בחלקה המזערי תביעתו של מר יצחק קופפרמן (להלן – העובד) כנגד חברת אוויה תקשורת ישראל בע"מ (להלן – החברה) וכנגד מר תומר פרידור (להלן – פרידור).
העובד הועסק בחברת נורטל בע"מ (להלן – נורטל) מדצמבר 2003 עד דצמבר 2009. לאחר מכן החברה רכשה את נורטל, והעובד המשיך בעבודתו תוך שמירת רצף זכויות עד יום 2.8.2014. התקופה הכוללת של העסקתו של העובד עמדה על 128 חודשים. קשר העבודה הגיע לסיומו בפיטורים. הן במסגרת עבודתו בנורטל והן במסגרת עבודתו באוויה העובד עסק במכירות, ושכרו הורכב משכר בסיס ועמלות.
כאמור, בפסק דינו של בית האזורי נדחתה רובה ככולה תביעתו של העובד, למעט פיצוי בגין פגם בהליך השימוע. ערעור העובד סב על דחיית רכיבי התביעה האחרים, וערעור החברה סב על חיובה בפיצוי בגין פגם בהליך השימוע. להלן, נתייחס לכל רכיב תביעה ולערעורי הצדדים בנוגע אליו.
הפרשי פיצויי פיטורים בשל שינוי מהותי בשכר:
לטענת העובד, נוכח העובדה שחלו פעמיים שינויים מהותיים בשכרו מאז חודש אוקטובר 2010, דהיינו כעשרה חודשים לאחר המעבר לעבודה בחברה, תחילה כתוצאה משינוי תכנית העמלות על ידי החברה, ולאחר מכן כתוצאה מהתנכלות אשר גרמה להפחתה ניכרת בשיעור העמלות שהשתכר, יש לחשב את פיצויי הפיטורים המגיעים לו בעד כל תקופה בנפרד, דהיינו בעד שלוש תקופות נפרדות, ולכל הפחות בעד שתי תקופות נפרדות: תקופה ראשונה - התקופה שעד חודש אוקטובר 2010 לפי משכורת קובעת של 91,225 ₪; התקופה השנייה – מחודש נובמבר 2010 עד סיום עבודתו לפי משכורת קובעת של 43,600 ₪.
בית הדין האזורי דחה תביעה זו וקבע כי גם אם היה מקום לחלק את תקופת העסקתו של העובד לשתי תקופות לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הרי שלא הובאו ראיות מספיקות כדי להוכיח את גובה השכר שהשתכר בנורטל ולא הוצגו תלושי שכר מלאים ורלוונטיים שיוכיחו את גובה השכר הנטען. על כן, השכר האחרון לחישוב פיצויי פיטורים עומד על סך של 43,600 ₪. (נציין, כי על פי הודעת החברה, שכרו של העובד לצורך חישוב פיצויי פיטורים עמד על סך של 44,568 ₪, ויש לראות בכך הודאת בעל דין של החברה).
לאחר בחינת טענות הצדדים אנו סבורים כי דין ערעור העובד בעניין זה להידחות. ראשית, משלא חל שינוי מהותי בשיטת תשלום השכר – שכר יסוד ועמלות, ומשתכנית עמלות מטבעה אינה סטטית אלא חלים בה שינויים מעת לעת, בהתחשב במציאות המשתנה, ספק אם יש מקום לראות בכל תקופה שבה הונהגה מתכונת מסוימת של תשלום עמלות כתקופה נפרדת לעניין חישוב פיצויי פיטורים. שנית, צדק בית הדין האזורי במסקנתו כי העובד לא הוכיח את תחשיב פיצויי הפיטורים, גם אם הייתה מתקבלת טענתו העקרונית. בהקשר זה נבהיר כי אין לקבל את תחשיב העובד, כך שמחד שכר הבסיס בשכר האחרון הוא שכר הבסיס הגבוה יותר שקיבל בתקופת עבודתו בחברה, ואילו שיעור העמלות בשכר האחרון ייקבע על פי שיטת תשלום העמלות בחברת נורטל, שכן ברור שיש קורלציה בין השניים, כך שככל ששיעור שכר הבסיס נמוך יותר שיעור העמלות גבוה יותר. כמו כן, בתקופת העבודה בנורטל שולם לעובד שכר יסוד וגמול שעות נוספות גלובלי, עת האחרון כעקרון אינו חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, והעובד לא הוכיח אחרת. שלישית , העובד לא הגיש ראיות מספיקות מהן ניתן ללמוד על שיעור העמלות בכל תקופה רלוונטית. בהקשר זה נציין כי בחלק מתלושי השכר של נורטל שהוגשו על ידי העובד שולמו עמלות בעד העבר, עת לא ברור מתלושי השכר לאיזו תקופה מתייחסות עמלות אלה, דהיינו האם הן אכן מתייחסות לתקופה הרלוונטית הנטענת, 12 החודשים האחרונים של תקופת העבודה בנורטל, או 12 החודשים האחרונים עד אוקטובר 2010. רביעית, בהתייחס לטענת העובד כי בתקופה השלישית שכרו היה נמוך בשל התנכלות החברה ומנהליה, הרי שבמהותה טענה זו מהווה תביעה לפיצוי על אחד מנזקי ההתנכלות הנטענת על ידי העובד, ומקומה במסגרת התביעה לפיצוי בגין התנהלות החברה ולא בתביעה להפרשי פיצויי פיטורים.
לאור כל האמור לעיל, התביעה להפרשי פיצויי פיטורים על יסוד הטענה שאין לחשב את פיצויי הפיטורים על יסוד השכר האחרון (שכר יסוד וממוצע עמלות ב- 12 החודשים האחרונים) אלא יש לחשב את פיצויי הפיטורים בעד שלוש או שתי תקופות עבודה נפרדות נדחית.
הפרשי פיצויי פיטורים בשל הסכום שעמד לזכות העובד בפוליסת ביטוח המנהלים:
העובד טען כי תחשיב הפרשי פיצויי הפיטורים הוכן על יסוד ההנחה כי בפוליסת ביטוח המנהלים נצבר לזכותו סך של 484,444 ₪ ברכיב פיצויי הפיטורים, בעוד שעל פי הודעת חברת כלל סכום זה הוא לצורך התחשבנות עם רשויות המס, ולצורך התחשבנות בין העובד לבין המעסיק סכום פיצויי הפיטורים הוא 416,445 ₪. על כן, לטענת העובד הוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך של 68,001 ₪.
אין לנו צורך להידרש לעניין זה, נוכח תחשיב פיצויי הפיטורים כמפורט להלן:
סכום פיצויי הפיטורים המגיע לעובד – 475,392 ₪ (44,568 X 128/12).
סכום פיצויי הפיטורים ששילמה החברה – 58,835.
יתרה לתשלום – 416,557 ₪.
נוכח האמור, יש לדחות את טענת העובד כי תחשיב פיצויי הפיטורים היה מבוסס על כך שבפוליסת ביטוח המנהלים סך של 484,444 ₪ ברכיב פיצויי הפיטורים, שכן כמובהר לעיל סכום פיצויי הפיטורים ששולם לעובד מפוליסת ביטוח המנהלים עמד על 416,557 ₪.
על כן, גם דין התביעה להפרשי פיצויי פיטורים ברכיב זה דינה להידחות.
תביעה להפרשי פדיון חופשה והודעה מוקדמת: כפועל יוצא מדחיית הערעור בעניין השכר האחרון לעניין חישוב פיצויי פיטורים נדחה הערעור גם בעניינים אלה.
החזר הוצאות בסך של 1,776 ש"ח: לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי לא הובאה ראייה לכך שמדובר בהוצאות שהוצאו דווקא במסגרת העבודה, וכי יש לקבל את גרסת עדי החברה שהעובד קיבל החזר עבור כל ההוצאות עליהן דיווח.
סיום קשר העבודה – עילות והליך הפיטורים:
לטענת העובד, מר אלכסנדר פארחומנקו (להלן – אלכסנדר) החליט לפטרו זמן רב לפני שפוטר. על מנת להכשיר את הקרקע לכך, התנכלו אליו החברה ומנהלו הישיר פרידור. התנכלות שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהצבת יעדי מכירות לא ריאליים, לקיחת תחומי אחריות, לקיחת ריסיילים שהיו באחריותו של העובד ועוד. כמו כן טען העובד כי אין יסוד לטענה כי פיטוריו נבעו מרה – ארגון שנערך בחברה. בנוסף, הלין העובד על תקינות הליך השימוע, ובכלל זאת סירוב החברה להעביר לעיונו את כלל המסמכים שדרש כדי להיערך לשימוע. על יסוד טענות אלה תבע העובד פיצוי על פיטורים שלא כדין השקול ל- 24 משכורות, אולם משיקולי אגרה העמיד את תביעתו לפיצוי על סך של 830,088 ₪, וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 100,000 ₪.
בית הדין האזורי דחה את עיקר טענותיו של העובד וקבע כי הוא הודה בשפה רפה כי גם בשנת 2012, עוד בטרם מינויים של אלכסנדר ופרידור ותחת ממונה אחרת, ניתנה לעובד הערכה נמוכה; העובד לא עמד בנטל להוכיח איזה שיקול זר או מניע אישי בלתי לגיטימי מצדם של אלכסנדר או פרידור, בהתנהלות מולו ו/או בהחלטה להביא לסיום העסקתו; מנגד, שוכנע בית הדין כי ההחלטה לפטר את העובד נבעה משיקולים ארגוניים ובחינת המשך התאמתו של העובד לתפקיד לאור התנהלותו וביצועיו הנמוכים. עם זאת, בית הדין האזורי קבע כי נפל פגם בהליך השימוע, בכך שלא נמסרו לעובד כל המסמכים שהתבקשו על ידו, וחייב את החברה לשלם לו פיצוי בגין כך בסך של 34,000 ₪.
העובד הלין על קביעות אלה, ובין היתר טען כי לא ניתן לו פרק זמן ראוי לעריכת חקירה נגדית, בהתחשב בהיקף החומר, ובכך קופחה זכותו להוכיח את טענותיו. כמו כן טען כי קביעותיו של בית הדין האזורי אינן מנומקות וניתנו תוך התעלמות מוחלטת מחומר הראיות הרב שהיה בפניו.
החברה מצדה ערערה על חיובה בתשלום פיצוי בסך של 34,000 ₪ בגין אי מסירת מסמכים, וטענה כי בקשתו של העובד הייתה למסמכים לא רלוונטיים, בהיקף החורג מגילוי המסמכים הנדרש כדין לצורך שימוע. החברה ציינה כי הועברו לעיון העובד המסמכים הרלוונטיים.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו קובעים כי אין מנוס מלהחזיר את הדיון בעניין נסיבות פיטוריו של העובד והליך הפיטורים לדיון מחדש בבית הדין האזורי, ומתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות החזרת הדיון למותב אחר [השוו: ע"ע (ארצי) 28706-09-16 TEDROS- המבורג הפקות בע"מ (22.12.2017); ע"ע (ארצי) 49582-01-18 מנטור הדרכה והשתלמויות מקצועיות בע"מ – שרית יונה סרוגסטי (3.12.2018)]. אכן, צודק העובד בטענתו כי נוכח היקף חומר הראיות, ובהתחשב בעובדה שעדותו של אלכסנדר הצריכה תרגום, לא הוקצה פרק זמן מספיק לחקירות נגדיות. כמו כן, ההנמקה בפסק הדין חסרה ואינה עומדת ביחס הראוי להיקף החומר שעמד בפני בית הדין האזורי. משכך, ומבלי להביע עמדה בנוגע לטענות הצדדים לגופן, יש להחזיר את הדיון בעילות התביעה הקשורות לפיטוריו של העובד לבית הדין האזורי למותב אחר, אשר ישמע מחדש את עדויות הצדדים. (אלא אם כן יוסכם על הצדדים בעניין עדות זו או אחרת כי בית הדין יסתמך על פרוטוקול החקירה הנגדית בפני המותב הקודם) וי יתן פסק דין משלים, חדש ומנומק בעניין זה.
עוד נבקש להעיר כי בהתאם להלכה הפסוקה שיעור הפיצוי בגין נזק בלתי ממוני, ככל שתימצא עילה לכך, אינו נגזר מגובה שכרו של העובד ואינו נקבע במכפלות שכרו של העובד אלא מדובר בפיצוי כולל בסכום גלובלי ששיעורו נקבע בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה [ע"ע (ארצי) 10940-10-15, 5994-10-15 יונתן רון - מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (06.09.2018); ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אריאל ברד – קנסטו בע"מ (28.2.2017)] .
אשר לערעור החברה: על פי הנטען על ידי החברה, היא הסכימה לדחות את מועד השימוע ומסרה לעובד העתק מתיקו האישי הכולל בין היתר את הערכות העובד התקופתיות ומסמכים נוספים שהיו בידה והיו רלוונטיים לשימוע. עוד הדגישה כי לעובד הייתה גישה מלאה לכל נתוני המכירות שהיו על גבי מערכות החברה, והם אלא שעמדו בבסיס טענותיה לעניין ביצועיו הנמוכים של העובד. החברה מסרה כי סירבה למסור מסמכים נוספים, ובכלל זה חוות דעת שניתנו על תפקודו המקצועי של מנהלו העקיף אלכסנדר, פירוט סיבות לפיטוריהם של עובדים אחרים בחברה, שיעור העובדים שמועסקים תחת אלכסנדר ואשר מוצאם בחבר העמים ועוד.
אשר לדעתנו: מובן, כי העובד זכאי לקבל עובר לשימוע מסמכים הרלוונטיים לתקופת עבודתו בחברה כגון משובים/הערכות עובד, מסמכים בתיקו האישי וכיו"ב. זאת, על מנת שזכות הטיעון תהיה אפקטיבית. ככל שדורש העובד מסמכים נוספים, שאינם מצויים בתיקו האישי ואינם נוגעים אליו אישית, עליו הנטל לשכנע בדבר רלוונטיות המסמכים וכי הדרישה לעיין בהם עומדת במבחן הסבירות והמידתיות. עיון ברשימת המסמכים שהעובד דרש מהחברה, (כגון - חוות דעת הן של עובדים והן של מנהלים על תפקודו של אלכסנדר בין 2008
ל- 2013, כמות האנשים אותם מנהל באופן ישיר אלכסנדר ופרק הזמן שבו הם מחזיקים מעמד תחת ניהולו, אחוז העזיבה ופיטורים באזורים אותם ניהל אלכסנדר בעבר ובהווה בהשוואה למנהלי אזור אחרים, תכתובות ותאריכי שיחות שניהל פרידור מול מי מהלקוחות ושותפים עסקיים בישראל שלא בידיעת העובד) מעלה כי דרישתו לא עמדה באמות מידה של סבירות ומידתיות. על כן, לא היה מקום לחייב את החברה בתשלום פיצוי נוכח העובדה שסירבה להמציא את כל המסמכים שהתבקשו. נציין, כי משבקשת העובד מופרזת בהיקפה לא מצאנו מקום להתעכב על כל מסמך ומסמך, ובכלל זאת איננו מביעים עמדה מה הדין ביחס למסמכים הנוגעים לעובד אך אינם מצויים בתיקו האישי (כגון תכתובת מייל) ועניין זה נותיר לעת מצוא. נוכח האמור, חיובה של החברה בתשלום פיצוי לעובד מבוטל. עם זאת, השבה בפועל תיעשה לאחר מתן פסק הדין של בית הדין האזורי בעניין נסיבות סיום קשר העבודה כאמור לעיל.
תביעה לפיצוי לפי חוק לשון הרע נגד פרידור:
לדעתנו, לא ניתן במקרה זה לנתק בין טענותיו של העובד בעניין נסיבות סיום קשר העבודה והתנהלותו של פרידור עובר לפיטוריו לבין תביעתו לפיצוי לפי חוק לשון הרע, שעילתה בין היתר חוות הדעת שנתן עליו פרידור, אשר היוותה אחד השיקולים להחלטה על פיטוריו. נוכח האמור, גם עילת תביעה זו תתברר מחדש על ידי מותב בית הדין האזורי, כאמור בסעיף 8.5 לעיל.
סוף דבר:
ערעור העובד בעניין תביעתו להפרשי פיצויי פיטורים ולהחזר הוצאות – נדחה. ערעור העובד בעניין נסיבות סיום קשר העבודה ועילות התביעה הקשורות לכך ובעניין פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע מתקבל, כך שתביעות אלה יתבררו מחדש בפני מותב אחר כאמור בסעיף 8.5 לעיל.
ערעור החברה בעניין חיובה בפיצוי על פגם בהליך השימוע מתקבל, אולם השבה בפועל תיעשה לאחר מתן פסק הדין המשלים של בית הדין האזורי בעניין נסיבות סיום קשר העבודה כאמור לעיל.
אין צו להוצאות בערעור, אולם הוצאות בגין הליך זה יובאו בחשבון בפסק הדין המשלים שיינתן בהליך. בשלב זה, לא יושב סכום ההוצאות לחובתו של העובד לטובת פרידור, וגם עניין זה יוכרע סופית בפסק הדין המשלים בהליך.

ניתן היום, יב' בניסן התשע"ט (17 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

חני אופק-גנדלר, שופטת

אילן סופר,
שופט

מר ירון לוינזון,
נציג ציבור (עובדים)

מר עצמון ליפשיץ,
נציג ציבור (מעסיקים)