הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 5867-10-17

ניתנה ביום 02 דצמבר 2017

  1. י.ב. שיא משאבים בע"מ
  2. צרפתי שמעון בע"מ

המבקשות

MABRIHET GEBREMRIAM
המשיבה

בשם המבקשת: עו"ד כרמית זמיר
בשם המשיבה: עו"ד אליסף אוחיון

ה ח ל ט ה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת דפנה חסון זכריה; ס"ע 13730-04-15) מיום 30.8.17 (כפי שתוקן ביום 10.9.17) , בו התקבלה במלואה תביעתה של המשיבה והמבקשות חויבו, ביחד ולחוד, לשלם לה זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתה וסיומה, בסך כולל של 50,000 ₪, וכן פיצויי הלנת שכר בסך 3,000 ₪, הוצאות בסך 2,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 8,000 ₪.

הרקע לבקשה:
המשיבה, אזרחית אריתריאה, עבדה כעובדת ניקיון באתרי עבודה של חברת הבנייה צרפתי שמעון בע"מ, המבקשת 2 ( להלן - חברת צרפתי), ובביתו של מר שמעון צרפתי, בעל המניות של חברת צרפתי, כאשר חברת י.ב. שיא משאבים בע"מ, המבקשת 1 ( להלן - חברת שיא) שילמה את שכרה וכן הנפיקה לה תלושי שכר. המשיבה הועסקה באמצעות חברת שיא מיום 1.6.12 ועד לסוף חודש דצמבר 2014, כאשר בחודשים ינואר - אפריל 2014 שהתה בחופשת לידה. למשיבה שולם שכר שעתי, כאשר שיעורו היה שנוי במחלוקת בין הצדדים. על יחסי העבודה בין הצדדים חלים צווי ההרחבה בענף הניקיון. החל מחודש ינואר 2015 המשיבה המשיכה לעבוד בחברת צרפתי באמצעות חברה אחרת (ותקופה זו אינה רלוונטית לצורך התביעה) .
בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי, עתרה המשיבה לחייב את המבקשות, ביחד ולחוד, לשלם לה גמול עבודה בשעות נוספות בצירוף פיצויי הלנת שכר; פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת; פדיון חופשה; דמי הבראה; פיצוי בגין הפרשות לפנסיה וזכויות סוציאליות נוספות.

בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה במלואה תביעתה של המשיבה. בית הדין דחה את טענת המבקשות בדבר פסילת תצהיר המשיבה; קבע כי יש לראות במבקשות מעסיקות במשותף של המשיבה, החל מיום עבודתה הראשון; קבע כי המשיבה לא קיבלה לידיה הודעה בכתב בדבר תנאי העסקתה (ולא הוכח כי הטופס שנטען כי נמסר לה אכן נמסר); וכן אימץ את גרסת המשיבה לפיה שולם לה שכר שעתי בסכום של 27 ₪ נטו, ובפועל לא שולמו לה זכויות סוציאליות כלשהן על אף שאלו רשומות כביכול בתלושי השכר.
לאור זאת, וכאשר לא הייתה מחלוקת שהמשיבה עבדה בשעות נוספות, היא זכאית לגמול שעות נוספות בהתאם לתחשיבה בסך של 11,337 ₪ נטו, וכן פיצויי הלנה בסך של 3,000 ₪. בנוסף, חויבו המבקשות לשלם למשיבה פדיון חופשה בסך של 6,026 ₪ נטו; דמי הבראה בסך של 4,383 ₪; דמי חגים בסך 4,536 ₪; ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 8,125 ₪.

בית הדין קיבל את גרסתה של המשיבה שלא נסתרה לפיה עבודתה הסתיימה עקב סיום ההתקשרות שבין המבקשות, וכי הממונים עליה לא הציעו לה לעבוד במקומות עבודה חלופיים. עוד נקבע כי חברת שיא נמנעה מלפרט אילו הצעות עבודה הוצעו לכאורה למשיבה; לא הוגשה כל ראיה המעידה על כך שהוצעה למשיבה משרה חלופית, ואף לא הוצגו מכתבי הפיטורים שלגרסת המבקשות נמסרו לעובדים אחרים שהוחלט שלא להמשיך ולהעסיקם; אף אם המשיבה המשיכה לעבוד באותו מקום עבודה, מכוח צו ההרחבה בענף הניקיון חלה על חברת שיא החובה לשלם לה פיצויי פיטורים בעת חילופי מעסיקים. לפיכך, חייב בית הדין את המבקשות, יחד ולחוד, לשלם למשיבה פיצויי פיטורים בסך של 12,974 ₪ נטו , ובנוסף חלף הודעה מוקדמת בגובה של שכר חודש אחד, בסך של 5,022 ₪ נטו . טענת המבקשות בדבר קיזוז שווי נקודות זיכוי - נדחתה.
בשורה התחתונה קבע בית הדין כי כיוון שהמשיבה הגבילה את סכום תביעתה לסך של 50,000 ₪ - יוגבל סכום פסק הדין לסכום האמור. לאור התוצאה חויבו המבקשות לשלם למשיבה הוצאות, כאמור לעיל. בהחלטה מיום 10.9.17 הבהיר בית הדין כי פיצויי הלנת השכר לא נכללו בסך של 50,000 ₪ אלא מצטרפים אליו.

הבקשה וטענות הצדדים:
המבקשות הגישו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, ובמקביל הגישו את הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בגובה הסכום הפסוק, וזאת בגין הרכיבים עליהם הוגש ערעור.
במסגרת הבקשה טוענות המבקשות כי סיכויי הערעור גבוהים. בין היתר נטען בהקשר זה כי שגה בית הדין עת קבע שאין לפסול את תצהיר עדותה הראשית של המשיבה למרות שהוגש ללא תצהיר המתרגם וללא פרטי המתרגם; הקביעה לפיה שכרה השעתי של המשיבה עמד על סך של 27 ₪ נטו לשעה אינה עולה בקנה אחד עם האמור בטופס תנאי ההעסקה, עם תלושי השכר, עם שכרם של שאר העובדים שקיבלו שכר מינימום, ועם העדויות שנשמעו; המשיבה לא הלינה מעולם בפני המבקשות על שכרה, מרכיבי שכרה או תלושי שכרה ולא הוכיחה כלל את טענתה שנטענה בעלמא כ"תיאוריית קונספירציה" שלא הוכחה; ומעדותה האמינה של בעלת המניות של חברת שיא, אשר לא נסתרה, עולה שהמשיבה לא פוטרה אלא נטשה את עבודתה והמשיכה מרצונה החופשי לעבוד באותו מקום עבודה . המבקשות טוענות עוד כי תלושי השכר אינם פיקטיביים והזכויות הסוציאליות הנקובות בהן אכן שולמו למשיבה, ומשמעות הדברים היא כי יש להקטין משמעותית את מרבית החיובים; בהתאם, הסכומים שיש לפסוק לזכות המשיבה הם הפרש פיצויי פיטורים בסך 1,803 ₪ (בכפוף לטענה כי כלל לא פוטרה); פדיון חופשה בסך של 2,285 ₪; דמי הבראה בסך של 2,368 ₪; דמי חגים בסך של 1,860 ₪; ופיצוי בגין הפרשות לפנסיה בסך של 1,259 ₪ בלבד.
אשר למאזן הנוחות נטען כי ככל שיבוצע פסק הדין באופן מידי ולאחר מכן יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להיפרע מהמשיבה, בשל היותה מבקשת מקלט, ללא כתובת קבועה ובלא כל נכסים. עוד נטען כי כלל לא ידוע האם המשיבה עדיין שוהה בארץ. המבקשות מציינות כי הן נכונות להפקיד בקופת בית הדין ערבות בנקאית בגובה הסכום הפסוק, בכל הנוגע לרכיבים עליהם הוגש ערעור.
המשיבה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע, וטוענת כי אין כל הצדקה להמשיך למנוע ממנה תשלום שכר עבודה וזכויות קוגנטיות בסיסיות, המעוגנות במשפט העבודה. לטענת המשיבה, בנסיבות דומות מאוד לעניינה נדחתה בקשת עיכוב הביצוע (ע"ע (ארצי) 55220-12-16 צרפתי שמעון בע"מ - Deseble Hagos Zewede (11.2.17) ועתירה לבג"צ שהגישו המבקשות בגין כך נדחתה (בג"צ 1895/17; החלטה מיום 1.3.17). לגופם של דברים טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור שהגישו המבקשות קלושים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט, ומבוסס כראוי על קביעות עובדתיות.
המשיבה מוסיפה וטוענת כי גם בהיבט מאזן הנוחות יש לדחות את הבקשה. לטענתה, מדובר בבקשה לאקונית, כאשר המבקשות לא ניסו לטעון שייגרם להן נזק בלתי הפיך. עוד נטען כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, וכי המבקשות לא הציגו ולו ראשית ראיה בדבר מצבה הכלכלי, אלא הסתפקו בטענות כלליות כי מדובר בעובדת זרה עם השתכרות נמוכה, ומטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות.
בתשובה לתגובת המשיבה חוזרות המבקשות על האמור בבקשתן, ומדגישות בין היתר כי בעניין Hagos היה מדובר בשכר שעתי של 27 ₪ נטו לשעה לעובד בניין ולא לעובדת ניקיון כמו במקרה דנן.
דיון והכרעה:
נקודת המוצא הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות); השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק , (10.3.14)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ , (10.3.14)).
לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.
אשר לסיכויי הערעור - מבלי לקבוע מסמרות, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור גבוהים באופן המצדיק בפני עצמו עיכוב ביצוע. פסק הדין מנומק היטב ומ בוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות ועל ממצאי מהימנות, כאשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים אלה.
אשר למאזן הנוחות - אמנם עשוי להתעורר קושי מסוים בהשבת הכספים למבק שות נוכח מעמדה של המשיבה בישראל. עם זאת, יש ליתן את הדעת לכך שפסק הדין עוסק בזכויות סוציאליות מכוח משפט העבודה המגן, אשר נקבע כי המשיבה היתה זכאית להן זה מכבר. בהתחשב בכך, ובהתחשב בסיכויי הערעור כמפורט לעיל, שוכנעתי כי לא די בעובדה שהמשיבה הינה נתינה זרה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין תוך עיכוב משמעותי נוסף בתשלום זכויותיה הקוגנטיות (ע"ע (ארצי) 6204-07-11 אודר הנדסה ובניין בע"מ - סטנילה צ'יפריאן אאורל (26.12.11)).
סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, ומשלא הובאה הצדקה מספקת לעיכוב ביצוע - הבקשה נדחית.
המבקשות יחד ולחוד ישלמו למשיבה את הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יתווספו לסכום זה ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.
12. המזכירות תזמין את הצדדים לדיון קדם ערעור בפני שופט.

ניתנה היום, י"ד כסלו י"ד כסלו תשע"ח (02 דצמבר 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .