הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 58255-03-19

ניתנה ביום 12 ספטמבר 2019

אלטזוס מריה לורדס
המערערת

-
1.עזבון המנוחה הרונס אלכסנדרה סנדרה ז"ל
2.לינדה גולומב
3.יצחק רוזליס
המשיבים

בשם המערערת – עו"ד עדנה מרין
בשם המשיבה 2 – עו"ד רן אורן
בשם המשיב 3 – עו"ד אידית ארואץ'

החלטה

הרשמת אפרת קוקה

לפני בקשותיהם של המשיבים 2 ו - 3 לחיוב המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב מיום 24.2.2019 (סע"ש 1505-07-15 ; להלן: פסק הדין).

רקע הבקשה בתמצית
המערערת, אזרחית הפיליפינים, הגישה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת העסקתה כמטפלת סיעודית של הגב' הרונס אלכסנדרה סנדרה ז"ל (להלן: המנוחה), החל מיום 1.10.2006 ועד פטירת המנוחה ביום 21.2.2015.
תביעתה של המערערת הוגשה נגד עזבון המנוחה, נגד המשיבה 2 - בת ה של המנוחה ונגד המשיב 3 - מי שלטענת המערערת היה בן זוגה של ה מנוחה בתקופה הרלוונטית לתביעה . המערערת ציינה בתביעתה, כי התביעה כנגד המשיבים 2 ו – 3 מוגשת מתוקף היותם יורשיה של המנוחה , ומטעם זה בלבד, וכי אין בפיה טענה שמשיבים אלה היו מעסיקיה.
בפסק דינו מיום 24.2.2019 קבע בית הדין האזורי, שהמערערת זכאית לתשלום זכויות סוציאליות בסך כולל של 84,526 ש"ח בגין תקופת עבודתה אצל המנוחה וסיומה, ו כן להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח.
בית הדין האזורי ציין בפסק דינו, כי עד מועד מתן פסק הדין, לא התבקש ולא ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה בעניינה של המנוחה, וכי המשיבה 2 הבהירה שהעיזבון מצוי בחובות ו כי אין בכוונתה לפעול להוצאת צו ירושה. לגבי המשיב 3 קבע בית הדין האזורי, שספק אם ניתן לראות בו יורש על פי דין של המנוחה, אולם מכל מקום , אין מדובר בקביעה ה מצויה בסמכות בית הדין לעבודה.
בהעדר צו ירושה, קבע בית הדין האזורי, ש לא ניתן לחייב את המשיבים 2-3 בחובות העיזבון . משכך, ניתן פסק דין הצהרתי נגד עיזבון המנוחה, ונגדו בלבד, אודות זכאותה של המערערת לתשלומים שונים, כ מפורט בפסק הדין . זאת, תוך שנקבע, שמימוש פסק הדין יתאפשר עד לגובה חלקו של כל יורש בעיזבון לאחר מתן צו ירושה, ככל שינתן , על ידי הערכאה המוסמכת.
בהתאם לאמור, התביעה נגד המשיבה 2 ונגד המשיב 3 נדחתה ובית הדין האזורי חייב את המערערת לשלם לכל אחד מהם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך די ן בסך של 3000 ש"ח.
המערערת הגישה ערעור על פסק הדין. לאחר הגשת הערעור, פנו המשיבים 2 ו- 3 לבית דין זה בבקשה לחייב את המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בערעור, היא הבקשה שלפני.

טענות הצדדים בבקשה
המשיבים טענו , כי המערערת לא שילמה את ההוצאות בהן חויבה בפסק הדין , בסך כולל של 6,000 ש"ח, באופן המקים חשש שלא תפרע את הוצאותיה גם בערעור , ככל שיפסקו. עוד טענו, כי סיכויי הערעור קלושים, וכי הדרך לאכיפת זכויותיה של המערערת היא באמצעות הליך פשיטת רגל של העיזבון, מינוי מנהל מיוחד והגשת תביעת חוב, אשר תשלומה יוכל להיעשות באמצעות המוסד לביטוח לאומי. עוד ציינו המשיבים, כי אם לא תוטל ערובה, ישנו חשש ממשי שהמערערת תפתח בהליכים נוספים נגד המשיבה 2 .
המערערת טענה מנגד, כי סיכויי הערעור טובים, משום שהערעור מעורר לדיון שאלות משפטיות בעלות השלכות רוחב בכל הנוגע לזכויותיהם של מטפלים סיעודיים עם פטירת המטופל/ת. המערערת לא הכחישה שלא שילמה את ההוצאות בהן חויבה בפסק הדין.

הכרעה
לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה, כי יש להורות על דחיית הבקשה לחיוב המערערת בהפקדת ערובה , כמפורט מטה:
זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה. אולם, בדומה לזכויות אחרות, גם זכות הגישה לערכאות איננה מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים, ובכללם האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא הצדקה ולגבות את הוצאותיו.
בכל הנוגע לשלב הערעור קבע בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו, שככלל, ובהעדר נימוקים מיוחדים, אין לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות. כאשר כן מתקיימים נימוקים המצדיקים חיוב מערער בהפקדת ערובה, על בית הדין לאזן בין זכות הגישה של המערער לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו . נוסף על כך, נדרשת ערכאת הערעור לקחת בחשבון את ההבדל בין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאה ראשונה, בטרם היה לו יומו בבית הדין, לבין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור, לאחר שתביעתו נדונה על ידי הערכאה הראשונה ונדחתה. במקרה השני, זכות הגישה לערכאות כבר מומשה, ולו באופן חלקי. עניין זה ימצא ביטויו במשקל שעל בית הדין לתת לאינטרסים השונים של הצדדים; זכות הערעור, המהווה חלק מזכות הגישה לערכאות, מקום בו מוקנית זכות ערעור על פי הדין, וזכות בעל הדין לגבות את הוצאותיו.
אחד הטעמים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר . משקלו של נימוק זה עולה בערכאת הערעור, כיון שמדובר בהוצאות שנפסקו בפסק דין סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער . זאת, בשונה מהוצאות שנפסקות בערכאה הראשונה בהליכי ביניים, אשר לעתים נפסקות בשל מחדלים בניהול ההתדיינות, ואין בהן כדי להעיד על מהות התביעה ועל סיכוייה. לפיכך, אי קיום חיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור .

מן הכלל אל הפרט

בענייננו, מכלול נסיבותיו של העניין מטה את הכף שלא להורות על חיוב המערערת בהפקדת ערובה.
אכן, המערערת אינה חולקת על כך שלא שילמה את ההוצאות ושכר הטרחה בהם חוייבה בפסק דינו של בית הדין האזורי, עובדה היכולה דרך כלל ובנסיבות מתאימות להוות טעם לחיוב בערובה. עם זאת שוכנעתי, ש מכלול נסיבותיו של המקרה, מצדיק להעדיף את זכות הגישה של המערערת לערכאות על פני יישום החריג של חיוב מערער בערובה. העדפת זכות הגישה של המערערת לערכאות מוצדקת בנסיבות העניין, בין היתר, לנוכח העובדה עליה אין חולק, שהמערערת זכאית לתשלומים שונים בגין תקופת עבודתה אצל המנוחה וסיומה , בסך כולל של למעלה מ – 80,000 ש"ח. אל א, שבהעדר מנהל עזבון, צו ירושה או צו קיום צוואה, טרם עלה בידה של המערערת לגבות סכומים אלה.
זאת ועוד, על פני הדברים, נוכח פטירתה של המנוחה, אין למצוא פגם בהגשת התביעה בבית הדין האזורי גם נגד מי שהמערערת סבורה שהם יורשיה. משכך, לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור, למצער, בהתייחס לחיובה של המערערת בהוצאות המשיבים 2-3 , בסך כולל של 6,000 ש"ח.
יוטעם עם זאת, כי אין בדחיית הבקשה לחיוב בערובה מהטעמים האמורים על מנת ללמד על קיומם של סיכויי ערעור טובים ב התייחס לעתירתה של המערערת לחיוב המשיבים 2-3 בתשלום זכויותיה. שכן, כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי, בהתאם להוראות חוק הירושה, תשכ"ה-1965, עד חלוקת העזבון, אין היורשים אחראים לחובות הע יזבון אלא בנכסי העיזבון בלבד, ואחריותו של יורש לחובות הע יזבון תהא מעבר לחלקו בעיזבון רק במקרים מיוחדים. בענייננו, בהעדר צו ירושה או צו קיום צוואה, נראה שסיכויי הערעור בעניין אי חיובם של המשיבים 2-3 בחובות העיזבון אינם גבוהים . אוסיף, כי בהתאם להלכה הפסוקה, יתכן שלא היה מקום לנהל את התביעה טרם בירור זהות היורשים או מינוי מנהל עזבון (ראו: רע"א 4197/19 בסמה אבו ריא קסום נ' תאופיק חסן, 9.9.2019).
לאור האמור, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

מזכירות בית הדין תזמין את הצדדים לדיון מוקדם בערעור .

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ט (12 ספטמבר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .