הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 56431-02-20

ניתנה ביום 15 יולי 2020

בשארה ארט גלאס בע"מ
המערערת
-
אסכנדר קסיס
המשיב

בשם המערערת – עו"ד עלאא אבו חאטום
בשם המשיב – עו"ד מרגרט אבו רחמן

החלטה

הרשמת אפרת קוקה

לפני בקשת המשיב לחיוב המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 23.1.2020 (כב' השופטת רויטל טרנר ונציגי הציבור מר ג'ואד אגבאריה והגב' נעמה מנדלר; סע"ש 18950-11-17, להלן: פסק הדין).

רקע הבקשה

בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת התבררה תביעתו של המשיב נגד המערערת, לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי על פיטורים שלא כדין, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, פיצוי חלף ביטוח תאונות עבודה, דמי מחלה, הפרשות לפנסיה, גמול שעות נוספות, פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה, ופיצוי לדוגמה לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. סכום התביעה עמד על סך כולל של 272,306 ש"ח.
תביעתו של המשיב התקבלה באופן חלקי ובית הדין האזורי חייב את המערערת לשלם לו סך כולל של 187,778 ש"ח. טענת קיזוז שהעלתה המערערת התקבלה אף היא באופן חלקי ובית הדין האזורי הורה לקזז סך של 15,000 ש"ח מהסכומים שנפסקו ל טובת המשיב. בנוסף לכך, המערערת חוייבה לשלם למשיב הו צאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ש"ח.
המערערת הגישה ערעור על פסק הדין , בצירוף ב קשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטת כב' השופטת דוידוב-מוטולה מיום 18.5.2020, התקבלה חלקית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, כך שעוכב תשלום סך של 86,204 ש"ח מתוך הסכום הפסוק. התשלום שעוכב מתייחס לרכיבים אלה: דמי המחלה, סכום הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, סכום הפיצוי בגין פגמים בתלושים ומחצית מגמול השעות הנוספות . עיכוב הסכום האמור הותנה בהפקדת 'הסכום המעוכב' בקופת בית הדין. בשלב זה, הוארך עד ליום 21.7.2020 המועד להפקדת 'הסכום המעוכב' בקופת בית הדין.
המשיב הגיש לבית הדין ביום 9.6.2020 בקשה לחיוב המערערת ב הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעו ר, היא הבקשה שלפני.

תמצית טענות הצדדים בבקשה

המשיב סבור , כי יש לחייב את המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעור . זאת, נוכח אי תשלום הסכומים בהם חויבה בפסק הדין - אשר לא עוכבו בהחלטת בית דין זה מיום 18.5.2020 - לרבות סכום ההוצאות ושכר הטרחה. לטענת המשיב, מצבה הכלכלי של המערערת הוא 'רעוע', היא חבה לרשויות המדינה סכומי עתק ו מנוהלים נגדה הליכי הוצאה לפועל. כך, שעולה חשש ממשי שהמערערת לא תוכל לשלם את הוצאותיו בערעור, ככל שידחה.
המערערת התנגדה לבקש ה. לטענתה, המסמכים שצורפו לבקשת המשיב אינם מלמדים על כך שמצבה הכלכלי "רעוע" או על קיומם של חובות לרשויות. המערערת ציינה, כי המשיב לא הצביע על ניסיונות שערך לגביית ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לו בפסק הד ין, ומכל מקום המערערת לא התחמקה מתשלומם. עוד טענה המערערת, כי יש לדחות את הבקשה בשל שיהוי בהגשתה ולנוכח סיכויי הערעור הטובים לטעמה.

דיון והכרעה

זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקתו של בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה (ראו: ע"א 733/95 (עליון) ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 628; ע"ע 1424/02 ( ארצי) פתחי אבו נסאר - SAINT PETER IN GALLICANTU, פד"ע לג (54) 38 (להלן: פסק דין אבו נסאר). בדומה לזכויות אחרות, גם זכות הגישה לערכאות איננה מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים, ובכללם האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא הצדקה ולגבות את הוצאותיו.
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה), אינן כוללות הוראות מקבילות לתקנות 427-433 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), העוסקות בחיוב מערער בהפקדת ערובה. על כן קבעה ההלכה הפסוקה שככלל, ובהעדר נימוקים מיוחדים, אין לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משיב בערעור. עם זאת, במקרים המתאימים, בהם עולה חשש כי בעל דין ימנע מלפרוע הוצאות שיוטלו עליו בערעור, אימץ בית דין זה את ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי והורה על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות משיב בערעור (ראו: ע"ע (ארצי) 48183-03-17 ברבירו - ניקדו מכשירים אלקטרו מכניים (1986) בע"מ, 17.1.2018 וההפניות שם).
בבוא ערכאת הערעור להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליה לשקול את ההבדל בין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאה ראשונה, בטרם היה לו יומו בבית הדין, לבין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור, לאחר שתביעתו נדונה על ידי הערכאה הראשונה ונדחתה. במקרה השני, זכות הגישה לערכאות כבר מומשה, ולו ּ באופן חלקי. עניין זה ימצא ביטויו במשקל שעל בית הדין לתת לאינטרסים השונים של הצדדים: זכות הערעור, המהווה חלק מזכות הגישה לערכאות, וזכותו של בעל הדין לגבות את הוצאותיו (ראו: בש"א (ארצי) 1349/04 גביש שלטים בע"מ - נעמה כץ, פד"ע מ 865, 17.1.2018).
אחד הטעמים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר (ראו: ע"ע 1064/00 (ארצי) קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע (לה) 625). אמנם, ככלל, אין לחייב בעל דין בהפקדת ערובה בשל אי קיום החיובים המהותיים בפסק הדין קמא. בית הדין אינו לשכת ההוצאה לפועל, ואינו עוסק באכיפת פסקי דין. עם זאת, אי תשלומן של הוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית הוא אחד הנימוקים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה. משקלו של נימוק זה בערעור עולה, כיון שמדובר בהוצאות שנפסקו בפסק דין סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער (ראו: ע"ע (ארצי) 251/03 אילוז – מישל אילת הסעות בע"מ , 22.6.2004).
לצד תקנה 519, תקנות 433-427 לתקנות סדר הדין האזרחי ותקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה נקבע בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ''ט-1999 (להלן: חוק החברות), הסדר מיוחד לחיוב חברה מוגבלת במניות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד, וזה לשון הסעיף:

הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

הוראת סעיף 353א ל חוק החברות הוחלה בהליכים בבית הדין לעבודה, לרבות בהליכי ערעור (ראו: ע"ר (ארצי) 15046-12-11 חווה נחמני - קאנטרי פלורס בע"מ, 28.1.2013).
בהתאם להלכה הפסוקה, ככל שמדובר בבעל דין שהינו חברה בע"מ, 'גובר' סעיף 353א לחוק החברות על תקנה 519 ל תקנות סדר הדין האזרחי, היות ומדובר בחקיקה ראשית, ספציפית ומאוחרת לחקיקת המשנה שבתקנות סדר הדין האזרחי (ראו: רע"א (עליון) 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, 11.2.2009).
סעיף 353א לחוק החברות קובע למעשה חזקה, לפיה חברה בע"מ תחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד. חזקה זו ניתנת לסתירה בשתי דרכים חלופיות: האחת – "אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין"; השנייה – "אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה" (ראו: רע"א (עליון) 10905/07‏ נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר, 13.7.2008). לאמור, סעיף 353א לחוק החברות מקנה לבית הדין שיקול דעת לחייב חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, אלא אם הוכיחה החברה שביכולתה לשאת בהוצאות המבקש, או שנסיבות העניין אינן מצדיקות חיובה בהפקדת ערובה. מבחינה ראייתית, נטל השכנוע מוטל על החברה להראות שמתקיימות נסיבות מעין אלה.

מן הכלל אל הפרט

המערערת היא חברה בע"מ אשר חל עליה סעיף 353א לחוק החברות. בטיעוניה לפנינו, המערערת לא הרימה את נטל השכנוע הרובץ על כתפיה ולא הוכיחה שיהא ביכולתה לשאת בהוצאות המשיב בערעור, ככל שיפסקו. המערערת טענה אמנם, כי המסמכים שצירף המשיב לבקשה אינם מלמדים על מצב כלכלי רעוע שלה או על חובות הרובצים עליה כיום . אולם, טענות אלה נטענו בעלמא , לא נתמכו בתצהיר ולא צורפה להן אסמכתא כלשהי . מכל מקום, אין בטענות המערערת משום הוכחה שיהא ביכולתה לשלם את ההוצאות בערעור, ככל שיפסקו.
זאת ועוד, דעותיהם של הצדדים אינן חלוקות על כך, שהמערערת לא שילמה למשיב את הוצאות המשפט ושכר הטרחה ב הם חויבה בפסק דינו של בית הדין האזורי , הגם שמדובר בסכומים שתשלומם לא עוכב. התנהלות זו של המערערת מקימה חשש שלמשיב צפוי קושי בגביית ההוצאות בערעור, ככל שידחה.
אשר לסיכויי הערעור, עולה מהחלטת כב' השופטת דוידוב-מוטולה מיום 18.5.2020, כי סיכויי הערעור אינם מובהקים במידה שהם מהווים טעם מספיק לדחיית הבקשה לחיוב המערערת בהפקדת ערובה , חרף קיומן של נסיבות המצדיקות הטלת ערובה.
מסקנת הדברים היא, כי מתקיימות בענייננו נסיבות המצדיקות חיוב המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור.
יוער, כי טענותיה של המערערת בעניין מועד הגשת הבקשה לחיוב בערובה, אינן מצדיקות בנסיבות העניין את דחייתה. הבקשה להפקדת ערובה הוגשה אמנם בחלוף למעלה משלושה חודשים ממועד הגשת כתב הערעור. אולם, מדובר בבקשה שהוגשה בשלב מוקדם של ההליך, טרם הגשת סיכומי הצדדים וטרם קיום דיון. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הבקשה להפקדת ערובה הוגשה בשיהוי המצדיק את דחייתה.
גובה הערובה – בהתאם להלכה הפסוקה, גם כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות חיוב בעל דין בהפקדת ערובה, סכום הערובה צריך שייקבע בזיקה לגובה ההוצאות אותן מטיל בית דין זה בערעורים הבאים בפניו , תוך עריכת איזון בין זכות הגישה לערכאות של המערערת לבין זכותו של המשיב לגבות הוצאותיו, תוך צמצום הפגיעה בזכות הגישה לערכאות של המערער (ראו פסק דין אבו נסאר). לאחר שקילת מכלול נסיבותיו של ההליך, לרבות מועד הגשת הבקשה, אני מורה למערערת להפקיד בקופת בית הדין עד ליום 22.7.2020 סך של 7,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיב בערעור.
מזכירות בית הדין תעקוב אחר הפקדת הערובה. ככל שלא תופקד הערובה במועד, ידחה הערעור בהתאם לתקנות, ויבוטל הדיון המוקדם הקבוע ליום 26.7.2020.
אין צו להוצאות בבקשה.

מזכירות בית הדין תשלח לצדדים החלטה זו ותוודא קבלתה.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תש"פ (15 יולי 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .