הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 5476-11-19

בפני כב' השופט מיכאל שפיצר

המבקשת

מאפה הפנינים בע"מ

המשיבה

נטלי פרשין

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי תל – אביב, (סגנית הנשיאה רוית צדיק ונציגת ציבור גב' רונית סדן (סע"ש 16530-11-16) אשר קיבל בחלקה את תביעת המשיבה נגדה. יצויין כי גם המשיבה ערערה על פסק הדין האמור (ע"ע 25281-11-19).

המבקשת חויבה לשלם למשיבה סכומים שונים בגין תקופת עבודתה מחודש 4.2011 ועד לחודש 7.2016. בגין אי מתן הודעה לעובד, דמי חגים ופגמים בתלושי השכר בסכום כולל של כ – 50,000 ₪, וכן חייבה בהוצאות בסכום של 9,000 ₪.

בערעור על פסק הדין וכן בבקשתה, תוקפת המבקשת את קביעותיו של בית הדין קמא ואת מסקנותיו, וסבורה כי טעה בית הדין בנושא ההודעה על תנאי עבודה, שכן המשיבה עצמה היתה בתפקיד ניהולי והיא זו שמסרה הודעות לעובדים חדשים, ולאורך כל תקופת העסקתה לא העלתה טענה כלשהי בהקשר זה; לא היה מקום לחיוב בדמי חגים שכן למשיבה שולם סך של 15,000 ₪ בגין כל זכויותיה; לא היה מקום לחייבה בסכום "עתק" של 40,000 ₪ כפיצוי בשל אי תקינות תלושי השכר, שכן המשיבה היא זו שהתוותה את אופן פיצול התלושים תוך שהיא מנצלת את חולשתם של מנהלי המבקשת; בית הדין האזורי לא דן בטענת הקיזוז של המבקשת בשל אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות של המשיבה; לאור העובדה שרק חלק קטן מהתביעה התקבל, היה על בית הדין לחייב את המשיבה בהוצאות, ובכל מקרה להימנע מלהשית עליה את ההוצאות בהן חוייבה בסכום של 9,000 ₪.
המבקשת סבורה כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכן מעלה היא טענות ביחס לסיכויים לגבות חזרה כספים מהמשיבה, ככל שערעורה יתקבל.

המשיבה בתגובתה טוענת כי מדובר בבקשה בעלמא וכי המבקשת השמידה כרטיסי נוכחות של המשיבה, נמנעה מלהעיד עד רלבנטי, וכי למעשה אין בפיה מענה של ממש וערעורה חסר סיכוי כלשהו. באשר למצבה הכלכלי טוענת המשיבה כי נישאה לאחרונה, ושמצבה הכלכלי איתן, ואין לה או לתא המשפחתי חובות, וככל שתידרש להחזיר סכומים כלשהם, תעשה זאת ללא כל מניעה או עיכוב.

המבקשת בתשובתה, חוזרת על טענותיה בבקשה, וטוענת שהמשיבה לא הביאה אסמכתא כלשהי המבהירה את מצבה הכלכלי ויכולתה להשיב סכומים שישולמו לה ככל שיידחה הערעור. כן שבה המבקשת ומזכירה את קביעותיו של בית הדין קמא בנושא הדרישה לפיצול תלושי השכר.

הכרעה
נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות); השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). בין שני התנאים מתקיים יחס של " מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ, (10.3.14).

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה. עיקר הסכום שנפסק משקף פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, הפרת חוק הגנת השכר, והוצאות משפט ומיעוטו בזכויות מכח חקיקת מגן.
אני סבור שעל פני הדברים יש ממש בחלק מרכיבי הערעור ועל כן נכון יהיה לעכב ביצוע של 30,000 ₪ מתוך החוב שנפסק, ובלבד שהסכום המעוכב יופקד בקופת בית הדין. לאור האמור, לא מצאתי לנכון להתייחס בשלב לשאלת מאזן הנוחות, שמשקלה פוחת בנסיבות אלו .

אשר על כן אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי כאמור לעיל. על המבקשת להפקיד את הסכום של 30.000 ₪ בקופת בית הדין או להמציא ערבות בנקאית, וזאת, לא יאוחר מיום 20.1.2020. ככל שעד למועד האמור לא יופקד הסכום ולא תופקד ערבות תבוטל החלטה זו מאליה. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' טבת תש"פ, 02 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.

מיכאל שפיצר, שופט