הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 5403-05-20

ניתנה ביום 08 יוני 2020

קפלן את לוי בע"מ
המבקשת

-
MOHAMED AHMED NOURELDIN
המשיב

בשם המבקשת – עו"ד כרמית זמיר
בשם המשיב – עו"ד נתן שמולביץ
החלטה
השופט אילן סופר
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת שגית דרוקר ונציגת הציבור שושנה שורק; סע"ש 59123-11-17) (להלן – פסק הדין), במסגרתו חויבה המבקשת (להלן – המעסיקה), לשלם למשיב (להלן – העובד) סך של 27,767 ש"ח בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ש"ח.
הרקע לבקשה
העובד, אזרח סודן, הועסק במעסיקה בעבודות ניקיון מחודש מאי 2016 ועד לחודש ינואר 2017. העובד בחר להתפטר ולסיים את תקופת העסקתו לאחר שבקשתו להעלאת שכר נדחתה.
העובד הגיש תביעה לבית הדין האזורי בסך של 30,938 ש"ח. בית הדין קבע כי עדויות העובד ועדים נוספים מטעמו היו אמינות יותר מזו של העד היחיד שהעיד מטעם המעסיקה, אשר לא יכול היה לענות על שאלות הנוגעות לרכיבי השכר המצוינים בתלושי השכר. משכך, קבע בית הדין כי תלושי השכר לא ייצגו באופן נאמן את השכר שקיבל העובד בפועל. כתוצאה מכך, פסק בית הדין לעובד פיצוי בסך 2,000 ש"ח. בית הדין קבע עוד כי לעובד לא ניתנה הודעה לעובד בשפתו. על כן, פסק כי על המעסיקה לשלם לעובד פיצוי בסך 2,500 ש"ח בגין אי מתן הודעה לעובד. בית הדין דחה את טענת המעסיקה כי העובד התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת והעדיף את גרסת העובד שלפיה, נתן הודעה מוקדמת בטרם סיים את העסקתו.
בית הדין קבע גם כי על המעסיקה לשלם לעובד את הסכום שהיה עליה להעביר לקופת הגמל בגין חלק המעסיק בסך 8,986 ש"ח; הפקדות לקרן השתלמות בסך 3,763 ש"ח; דמי חגים בסך 1,225 ש"ח; פדיון חופשה שנתית בסך 2,205; שי לחג בסך 212 ש"ח; ופיצויי הלנת שכר בסך 1,875 ש"ח.
תביעת העובד לשכר עבור עבודה בשעות נוספות נדחתה שכן העובד העלה טענותיו בעניין זה באופן כללי ואף ציין כי הועסק במשך שישה ימים במשך 7 שעות. היקף משרה כולל שעל פי קביעת בית הדין האזורי, איננו מזכה בגמול שעות נוספות.
עוד קבע בית הדין כי המעסיקה חייבת גם בפיצוי העובד בגין היעדר שימוע בסך 5,000 ש"ח, וכן חייבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דינו של העובד בסך 3,500.
על פסק הדין הגישה המעסיקה ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 6.5.2020 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין על מנת למנוע את סיכול הבקשה.
תמצית טענות הצדדים
המעסיקה טוענת כי סיכויי הערעור משמעותיים משום שבית הדין סטה מנטל ההוכחה הנהוג בבתי הדין. המעסיקה טוענת כי הנטל להוכיח כי תלושי שכר אינם מייצגים את אשר שולם בפועל מוטל על הטוען לכך ובמקרה שלפנינו זהו העובד. לעומת זאת, בית הדין קבע כי דווקא המעסיקה היא זו שלא הצליחה להפריך את טענותיו של העובד בעניין זה. זאת ועוד, טוענת המעסיקה כי בית הדין קיבל את טענות העובד לכך ששכר העסקתו היה גבוה משכר המינימום ב-8 ש"ח עד 10 ש"ח מבלי שדרש ממנו להוכיח טענה זו באופן כלשהו. המעסיקה טוענת עוד כי התשלום שקיבלה מהעירייה, אינו מאפשר תשלום לעובדים מעבר לשכר מינימום.
זאת ועוד, המעסיקה מפנה בעניין זה לפסק דין נוסף שניתן בנסיבות דומות (סע"ש 59117-11-17) שם נדחו טענות התובע אשר היו, לטענתה, זהות לאלה של העובד במקרה הנדון. המעסיקה מציינת כי בפסק הדין השני סבר בית הדין כי היה על העובד לזמן את חשבת השכר של המעסיקה על מנת להוכיח שתלושי השכר היו פיקטיביים, ובכך דחה את טענת התובע שם כי החובה להעיד את חשבת השכר מוטלת על המעסיקה.
נוסף על כך, טוענת המעסיקה כי עדויות העדים שהביא העובד לא תמכו בטענותיו; כי העובד נמצא לא מהימן בעדותו; וכי לא הצליח להוכיח ששכרו היה בגובה שנקבע בפסק הדין. המעסיקה הוסיפה כי קיימות סתירות בפסק הדין. זאת בהסתמך על קביעת בית הדין כי העובד זכאי לפיצוי בגין היעדר שימוע למרות שקבע כי העובד התפטר בעצמו. עוד מעלה המעסיקה טענות נגד קביעת בית הדין ביחס להודעה לעובד; לזכאות לדמי חגים, פדיון חופשה שנתית, שי לחג, דמי הבראה, והפקדות לקופת תגמולים וקרן השתלמות.
בהתייחס למאזן הנוחות טוענת המעסיקה כי בשל מעמדו של העובד כמבקש מקלט, אשר כתובתו והימצאותו בארץ אינם ברורים, קיים חשש ממשי כי המעסיקה לא תוכל להשיב את המצב לקדמותו היה ותשתנה תוצאת פסק הדין. זאת ועוד, המעסיקה טוענת כי תהיה באפשרותה לשלם את הסכום שייפסק בהליך מושא בקשה זו ואף הסכימה להפקיד בקופת בית הדין את הסכומים שנפסקו בפסק הדין לצורך הבטחת ביצועו.
העובד ציין בתחילת תגובתו כי יש למחוק את הפיצוי שנפסק לטובתו בגין היעדר חובת שימוע. העובד טוען כי התפטר תוך מתן הודעה מוקדמת כדין ועמד בכל נטלי ההוכחה שנדרשו על מנת להוכיח את תביעתו. העובד ממשיך וטוען כי טענות המעסיקה נוגעות לממצאים עובדתיים שבהם אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, ולנטלי הוכחה שמהם התעלמה המעסיקה.
העובד טוען עוד כי העירייה הפסיקה לעבוד עם המעסיקה בגלל טענות להפרת זכויות עובדים. בהתייחס להליך הנוסף אליו הפנתה המעסיקה טוען העובד כי המעסיקה נמנעה מלהתייחס למספר רב של הליכים נוספים כנגד המעסיקה שהסתיימו בפשרה ובתשלום סכומים לא מבוטלים על ידה לעובדים. העובד טוען גם כי לא נפלו פגמים משמעותיים באופן חישוב הרכיבים שנפסקו לטובתו, וכי המעסיקה לא השכילה להעיד את חשבת השכר שתוכל להסביר את הפגמים שנמצאו בתלושים. משכך, סבור העובד כי סיכויי הערעור נמוכים. דבר המביא למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.
באשר למאזן הנוחות טוען העובד כי הוא שוהה בישראל ואף העיד בהליכים של עמיתיו נגד המעסיקה. כמו כן, טוען העובד כי המעסיקה לא הציגה כל ראיה כי לא תוכל לגבות ממנו את הסכומים שנפסקו היה ותוצאת פסק הדין תשתנה בערעור. לטענתו, לא תהיה לו כל בעיה להשיב את הסכומים שנפסקו אם יהיה בכך צורך.
דיון והכרעה
נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני תנאים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). מטבע הדברים, בשלב זה של הדיון עמדתו של בית הדין בנוגע לסיכויי הערעור משקפת את התרשמותו על פני הדברים, ואין בה כדי לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי הערעור (ע"א 6146/00 עיריית תל אביב יפו נ' בצלאל אהובה (19.11.2000)); השני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. עיון בפסק הדין ובטענות המעסיקה בהודעת הערעור ובבקשה מעלה כי טענותיה נוגעות לנטלי הוכחה, קביעות שבעובדה ולתחשיבים כפי שהוכרעו בפסק הדין. בעניין זה יש להבחין בין הטענות הנוגעות לנטלי ההוכחה בדבר אמיתות תוכן תלושי השכר – טענות אשר לא ניתן על פניהן לקבוע כי הן משוללות כל יסוד; ובין הטענות הנוגעות לקביעות עובדתיות ותחשיבי שכר – שאלות סיום ההעסקה והזכאות לרכיבים מסוימים. בטענות מן הסוג השני, נמנעת ערכאת הערעור מלהתערב על פי רוב (ראו למשל: ע"ע (ארצי) 25818-05-17 קבלן – טאבון בן יהודה בע"מ עמ' 7 (8.7.2018)). יחד עם זאת משאופן חישוב חלק מהזכויות נגזר מהשאלה המקדימה הנוגעת למעמד תלושי השכר ותוכנם הרי יוצא שהעניינים שלובים זה בזה. משכך השיקול של סיכויי הערעור מטה את הכף לטובת קבלת הבקשה.
באשר למאזן הנוחות – לא ניתן להתעלם מכך שהעובד הוא נתין מדינה זרה וכי מעמדו בישראל ארעי. דבר אשר יכול להשפיע על יכולתה של המעסיקה לגבות את התשלום היה ותוצאת פסק הדין תשתנה בערעור.
סוף דבר – הבקשה מתקבלת: ביצוע פסק הדין יעוכב אם המעסיקה תפקיד בקופת בית הדין 26,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית עד ליום 22.6.2020. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תש"פ (08 יוני 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .