הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 53446-01-17

ניתן ביום 18 מרץ 2019

סטפני ביתן
המערערת
-

אוניברסיטת בן גוריון
המשיבה

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק
נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי טבצ'ניק

בשם המערערת – עו"ד אופיר הלל; עו"ד אסף אבידן
בשם המשיבה - עו"ד נועה בר-שיר; עו"ד מעין אמיר

פסק דין

השופט רועי פוליאק
ערעור, לאחר הארכת מועד, על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע ( השופט אילן סופר ונציגי הציבור מר יאיר טבת ומר דב אבדור; תע"א 2630/09) מיום 2.7.2012, בה נדחתה בקשה לביטול פסק דין מיום 14.2.2012.

רקע והליכים קודמים
המערערת היא מורה לאנגלית באוניברסיטה המשיבה ( להלן - האוניברסיטה). לפני כמעט עשר שנים הגישו המערערת ומורה נוסף תביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע, לפיה הם זכאים להיחשב כמורים במסלול המקביל הבכיר באוניברסיטה ומשכך הם זכאים גם להפרשי שכר. סכום התביעה שהגישה המערערת עמד על 829,635 ₪ ( להלן – התביעה הראשונה). האוניברסיטה, לעומת זאת, טענה בכתב הגנתה בתביעה הראשונה, כי המעבר בין המסלול המקביל הזוטר בו דורגו המערערת והמורה הנוסף לבין המסלול המקביל הבכיר אינו אוטומטי ומחייב עמידה בדרישות הקידום והחלטה של ראש המחלקה, אשר החליטו שלא לקדם את התובעים בתביעה הראשונה.
בשלב הסיכומים בתביעה הראשונה, לאחר שהאוניברסיטה פרסמה מכרז בקשר לתקן שהתפנה ולנוכח המידע שעלה מעדויות האוניברסיטה, שונתה חזית טענותיהם של המערערת והמורה הנוסף. לטענתם, באותו שלב, האוניברסיטה מנעה מהם את המידע המלא בכל הקשור לקידומם. בית הדין התבקש, לפיכך, ליתן סעד הצהרתי כי האוניברסיטה פעלה שלא בתום לב ועליה לנהל את המחלקה להוראת אנגלית מכאן ואילך לפי כללי המנהל התקין. התביעה הכספית נזנחה וחלף כך נתבע החזר הוצאות ההליך.
בית הדין האזורי דחה את התביעה, מאחר ש"הסעדים שהתבקשו בסיכומים שונים לגמרי מאלו המופיעים בכתב התביעה המתוקן" ולא נתבעו ולוּ כסעד תיאורטי ( להלן – פסק הדין בתביעה הראשונה).
המערערת לא הגישה ערעור על פסק הדין בתביעה הראשונה, אך לאחר חלוף המועד להגשת הערעור הגישה בקשה לביטולו. המערערת טענה כי עורכת הדין שייצגה אותה בתביעה הראשונה ( להלן – עורכת הדין) פעלה בחריגה מהרשאה, ברשלנות ותוך הפרת אמון עת הסכימה להוצאה מהתיק של תצהירי חישוב הזכויות ושינתה את חזית הטיעון בסיכומיה ללא הסכמת המערערת ובניגוד לעמדתה.
לאחר דיון בבקשת הביטול, דחה בית הדין האזורי בהחלטה קצרה, מושא הערעור שבפנינו, את הבקשה. בית הדין האזורי קבע כי העילה מכוחה מבקשת המערערת לבטל את פסק הדין הראשון, קשורה למערכת היחסים בינה לבין עורכת הדין שייצגה אותה ואינה מהווה טעם מוצדק לביטול פסק הדין. למערערת, כך נפסק, "דרכים אחרות בהם תוכל לפעול ובית דין זה אינו המקום לבירור תוצאות מערכת היחסים שבין התובעת לבין באת כוחה" (להלן – ההחלטה). בשולי ההחלטה ציין בית הדין האזורי, כי מאחר שלא הכריע בתביעה לגופה, לא התקיים מעשה בית דין ו"התובעת רשאית להגיש את תביעתה מחדש".
התובעת אכן הגישה תביעה חדשה ( סע"ש 53681-01-13; להלן – התביעה השניה), אך התביעה השניה נדחתה על ידי בית הדין האזורי ( הנשיאה אורלי סלע ונציגי הציבור מר יהודה דדון ומר יאיר כפיר) על הסף מחמת השתק עילה ( להלן – פסק הדין בתביעה השניה).
ערעור שהוגש על פסק הדין בתביעה השניה ( ע"ע 33143-09-13) נדחה על ידי בית הדין הארצי בפסק דין מפורט שניתן מפי חברתנו השופטת חני אופק-גנדלר ( להלן – פסק הדין בערעור הראשון). עם זאת, בשולי פסק הדין בערעור הראשון, הוארך המועד להגשת ערעור על ההחלטה, אם וככל שהמערערת תגיש ערעור בתוך 21 ימים ממועד המצאת פסק הדין בערעור, תוך שבית דין זה מדגיש כי " אין בהארכת המועד משום נקיטת עמדה לגבי סיכויי הערעור זה או אחר ככל שיוגש".
הערעור וטענות הצדדים
הערעור בפנינו הוא, אפוא, ערעור על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין הראשון, אשר ניתנה בסמוך למתן פסק הדין הראשון. נקדים ונציין, כי המערערת לא ערערה על פסק הדין הראשון ואינה חולקת על תוצאתו ( כהודאת המערערת במוצג י' בבקשה לביטול פסק הדין הראשון) לאור שינוי החזית וזניחת הטענות הכספיות ב"מסמך חסר ערך שנחזה להיות סיכומיה".
במוקד הערעור עומדת טענת המערערת לפיה מדובר ב"נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ... הפורצות את גדריה של רשלנות והנושקות למעשים חמורים, בהן לא ניתן לייחס למערערת את מעשיה של באת כוחה". המערערת פרטה בהודעת הערעור ובטיעוניה המשלימים את הנסיבות המיוחדות ויוצאות הדופן, לטענתה, בעטין יש לקבוע כי בפני בית הדין לא הונחו סיכומיה. בין היתר נטען בערעור, בהסתמך על תרשומת שערך בעלה של המערערת, כי רקטור האוניברסיטה הציע לעורכת הדין הצעות בקשר לתיק אחר שניהלה וכי התנהלות עורכת הדין והאוניברסיטה " מעלה פליאה ממשית ( בלשון המעטה)". המערערת מוסיפה וטוענת, בין היתר, כי דחיית ערעורה תפגע בתקנת הציבור וכי ניתן לראות בה כמי שלא הגישה סיכומים בתביעה הראשונה, כך שיש לגזור גזירה שווה מתקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – תקנות בית הדין) ולבטל את פסק הדין בתביעה הראשונה בהתאם למבחני ביטולו של פסק דין שניתן במעמד צד אחד. המערערת גורסת, לפיכך, כי עיוות הדין ואי הצדק בנסיבות החריגות של המקרה מצדיקים את קבלת הערעור באופן שהמערערת תקבל את יומה וייערך בירור ענייני של תביעתה.
האוניברסיטה מתנגדת לביטול פסק הדין בתביעה הראשונה. לגישת האוניברסיטה הנמענת האמיתית לטענותיה של המערערת היא עורכת הדין, כך שהמערערת כפתה על בית הדין ועל האוניברסיטה הליך מיותר שבית הדין אינו מוסמך לפסוק בו משטענות המערערת אינן מתחום משפט העבודה. האוניברסיטה מוסיפה וטוענת, בין היתר, כי המערערת העלתה טענות חדשות בשלב הערעור וצרפה, שלא כדין, ראיה חדשה, אשר לא צורפה לבקשת ביטול פסק הדין הגם שהיתה בידי המערערת. לצד בקשה נפרדת שהגישה האוניברסיטה למחיקת סעיפים מהודעת הערעור עקב הרחבת החזית הנטענת והוצאת הראיה החדשה, טוענת האוניברסיטה שקבלת הטענות והראיה החדשה תגרום לפגיעה אנושה בזכותה לטעון ולהתגונן תוך פגיעה בשמה הטוב של האוניברסיטה ובשמה של עורכת הדין שלא צורפה להליך.
טענתה העיקרית של האוניברסיטה היא, כי לא ניתן לבטל פסק דין שניתן בסמכות במעמד הצדדים ללא הסכמת הצד שכנגד וכי תקנה 50 לתקנות בית הדין המאפשרת לבטל פסק דין מצטמצמת לביטול פסק דין הניתן במעמד צד אחד. בענייננו, לגישת המשיבה ניתן פסק הדין בתביעה הראשונה לאחר הליך ארוך וממצה, במסגרתו הוגשו כתבי טענות, בקשות ביניים, תצהירים, סיכומים ואפילו סיכומי תשובה ולא ניתן לראות בו פסק דין במעמד צד אחד עקב חוסר שביעות הרצון של המערערת מהסיכומים שהוגשו מטעמה. האוניברסיטה אף סבורה כי מלכתחילה סיכויי ההצלחה של התביעה הראשונה היו קלושים וכי חלוף הזמן ושינוי הנסיבות מונעים החזרת הדיון לבית הדין האזורי.
דיון והכרעה
לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה ועיינו בכלל חומר הראיות בהליכים השונים שנסקרו לעיל, הגענו למסקנה לפיה דינו של הערעור להידחות, מבלי שנידרש לטענות העובדתיות והמשפטיות של הצדדים באשר לנסיבות מתן פסק הדין בתביעה הראשונה. להלן נבאר טעמינו.
הסעד המבוקש על ידי המערערת הוא ביטולו של פסק הדין בתביעה הראשונה, תוך הסגתו לאחור של ההליך בתביעה הראשונה, באופן שההליך יתנהל משלב הראיות שטרם נשמעו בעקבות משיכת תצהירים, יוגשו בו סיכומים חדשים ויינתן פסק דין.
ואולם, פסק דין שניתן בתום הליך משפטי במעמד הצדדים אינו ניתן לביטול שלא בהסכמת כל בעלי הדין ( חמי בן נון – טל חבקין הערעור האזרחי 433 ( מהדורה שלישית, התשע"ג-2012); להלן – הערעור האזרחי).
ביטולו של פסק דין שלא בהסכמתם המשותפת של הצדדים, אפשרי רק אם פסק הדין ניתן במעמד צד אחד ( ראו: תקנה 50 לתקנות בית הדין; תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), באמצעות הגשת ערעור או בדרך של " משפט חוזר אזרחי" (הערעור האזרחי, שם; יצחק לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה פרק 14 עמ' 26 ואילך ( מהדורה חמישית, 2016)), אשר " במסגרתו יועמד מחדש לבירור עניין שהוכרע והפך לחלוט" (בש"א ( ארצי) 589/05 אונגר – המוסד לביטוח לאומי לאומי. פסקה 7 (2.8.2005)):
"ההסדר החקיקתי לקיומו של " משפט חוזר", שבגדרו ניתן להעמיד לדיון מחדש ( de novo) עניין שהוכרע בפסק-דין חלוט, הוגבל לפלילים ( ראו: סעיף 19 לחוק-יסוד: השפיטה וסעיף 31 לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בדין החרות לא נקבע הסדר דומה לבירורו של עניין אזרחי. אך כבר נקבע, בעקבות פסיקה אנגלית, כי חרף היעדרו של הסדר חקיקתי מקביל, נתונה לבית-משפט אזרחי סמכות טבועה, לבטל פסק-דין חלוט, בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין ( ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד ( תשנ"ט-1999) 213; נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי ( תשנ"א-1991) 610-598, 636-625). הליך זה כונה לעתים " משפט חוזר" אזרחי".
(ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ. פסקה 5 (7.4.2003); לסיכום ההלכה בסוגיה ראו: ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר ( ניהול) בע"מ (25.2.2010). השוו גם: ע"ע ( ארצי) 2277-04-11 סופר – צברי. פסקה 21 (15.7.2012; ע"ע ( ארצי) 28342-02-17 שמיר – מדינת ישראל. פסקה 10 (17.5.2018)).

הדרך הדיונית לביטולו של פסק דין סופי באמצעות בקשה למשפט חוזר אזרחי, היא על ידי פתיחת הליך חדש בדרך של תובענה בסדר דין רגיל שתוגש לערכאה שנתנה את פסק הדין ולא בדרך של הגשת בקשה בהליך המקורי ( אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 586 וההפניות שם ( מהדורה 12, 2015)), כפי שנעשה בענייננו, מאחר שהדיון בבקשת הביטול כרוך, מעצם טבעו, בהגשת ראיות חדשות ובבירור עובדתי ( חמי בן נון משפט חוזר אזרחי ופלילי – הדין הנוהג ומגמות חדשות המשפט י"ב 37, 48 (2007)). ואכן, תשובה לשאלה אם נפל כשל בייצוגה של המערערת על ידי עורכת הדין, מחייבת עריכת בירור עובדתי, תוך צירוף תגובתה ( רע"פ 8421/15 וייל נ' מדינת ישראל. פסקה 8 (3.1.2016)) ואולי אף העדתה של עורכת הדין, כמו גם העדת המערערת ובעלה.
אמנם, בהודעת הערעור טענה המערערת, מבלי שהטענה הופיעה בבקשת ביטול פסק הדין בתביעה הראשונה, כי יש לגזור גזירה שווה מתקנה 50 לתקנות בית הדין ולהתייחס לבקשת הביטול כאל בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר סיכומים, אך אין בידנו לקבל טענה זו, לא רק לנוכח עיתוי העלאתה, כמעט חמש שנים לאחר מתן פסק הדין בתביעה הראשונה, אלא גם לגופה.
הלכה ולמעשה יוצגה המערערת בידי עורכת דין בת סמכא בתחום דיני העבודה, אשר הגישה מטעמה, כשלוחתה על פי דין, סיכומים, גם אם תוכנם של הסיכומים אינו עולה בקנה אחד עם ציפיות המערערת ואפילו הוגשו שלא על דעתה ותוך חריגה מהרשאה. יתר על כן, בשלב זה כאשר כבר היה ידוע למערערת כי נוצר משבר אמון בינה לבין עורכת דינה המשיך התיק להתנהל, האוניברסיטה השיבה לסיכומי המערערת ועורכת הדין הגישה סיכומי תשובה. משכך, גם אם טענות המערערת כלפי עורכת הדין נכונות, ובהיעדר ראיות לא קיימת האפשרות לקבוע בשלב זה כך או אחרת, לא ניתן לראות במערערת כמי שלא הגישה סיכומים ולהתייחס לפסק הדין בתביעה הראשונה כפסק דין שניתן במעמד צד אחד. ממילא, משדחינו לגופה את הטענה, איננו נדרשים לטענות הדיוניות של האוניברסיטה, שאין להקל בהן ראש, באשר להרחבת חזית הדיון ולעיתוי העלאת הטענה שלא הועלתה בבקשה לביטול פסק הדין.
הנה כי כן, דין הערעור על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין להידחות, מבלי שנידרש לטענות המערערת באשר להתנהלות עורכת הדין במהלך ההתדיינות בתביעה הראשונה, המחייבות ליבון עובדתי בהליך נפרד ועל ההשלכות המשפטיות של כשל בייצוגה של המערערת, ככל שכך ארע. על מנת להסיר ספק נבהיר, כי אין לראות בפסק דיננו התייחסות להתאמת הליך של משפט חוזר אזרחי לנסיבות העובדתיות הנטענות וכי לאור תוצאת פסק דיננו איננו נדרשים לשאלה האם היה על המערערת להגיש בנסיבות העניין ערעור, כפי שהגישה, או בקשת רשות ערעור ( השוו: הערעור האזרחי 432; ע"א 6729/00 כהן רהב נ' אלשיך (8.11.2000)).
סוף דבר – הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות האוניברסיטה ובשכר טרחת עורכי דינה בסכום ( כולל) של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"א אדר ב' תשע"ט (18 מרץ 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה,
שופטת

רועי פוליאק,
שופט

גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)

מר צבי טבצ'ניק,
נציג ציבור (מעסיקים)