הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 53275-04-19

ניתנה ביום 04 יוני 2019

אגודת בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים ע"ש פרופ' רנה קאסן
המבקשת
-
רחל קורש
המשיבה

בשם המבקשת: עו"ד סיגל פעיל ועו"ד יפעת תבור
בשם המשיבה: עו"ד מאירה נועם

ה ח ל ט ה
השופט אילן סופר

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגן הנשיא כאמל אבו קאעוד ונציגי הציבור מר נתן מזרחי ומר מימון אסולין; סע"ש 43853-05-16), שבו חויבה המבקשת לשלם למשיבה את יתרת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, פדיון ימי מחלה ושכר עבודה בסך כולל של 782,494 ש"ח. התביעה שכנגד שהגישה המבקשת נדחתה במלואה. לאור התוצאה, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 85,000 ש"ח.
בהחלטת הרשמת בבית דין זה (השופטת אפרת קוקה) מיום 5.5.19 הערעור התקבל לרישום, והבקשה לעיכוב ביצוע הועברה להכרעה.
הרקע לבקשה
המבקשת, אגודת "רנה קאסן" הינה עמותה רשומה שמטרותיה הן בין היתר מתן שירותים לעיריית ירושלים בתחום החינוך והתרבות, ניהול חשבונות והעסקת עובדים בבתי הספר השונים בעיר (להלן- המבקשת או האגודה לפי העניין). המשיבה עבדה באגודה החל משנת 1981. במהלך עבודתה ביצעה המשיבה מגוון תפקידים והאחרון שבהם היה מנהלת כספים. להשלמת התמונה יצוין כי לאורך השנים, ועד לשנת 2000 או בסמוך לכך, האגודה התנהלה ללא מנכ"ל, והניהול השוטף של האגודה נעשה על ידי יו"ר האגודה וחברי הנהלת האגודה. מר בנימין ולר היה המנכ"ל הראשון שכיהן באגודה ולאחריו מר יחזקאל גבאי שהוחלף ביום 1.6.2013 על ידי מר צביקה לוין.
ביום 7.7.2015 הוזמנה המשיבה לשימוע לפני פיטורים, בטענות לאחריותה לאי הסדרים באגודה והגרעון הכלכלי אליה נקלעה, ולכך שבמשך שנים רבות אישרה לכאורה לעצמה תוספות שכר שונות והעלאות דרגה בניגוד לדין. ביום 10.8.2015 התקיימה ישיבת השימוע, וביום 25.8.2015 הוחלט על פיטורי המשיבה שנכנסו לתוקפם ביום 7.10.2015, תוך שלילה חלקית של פיצויי פיטורים. למשיבה נצברו בקרנות הפנסיה סך של 519,462 ש"ח על חשבון פיצויי הפיטורים אשר שוחררו לזכותה.
בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי טענה המשיבה, בין היתר, כי בחודש יוני 2013, מר גבאי סיים את תפקידו על רקע טענות ביחס לאי סדרים שונים באופן שבו פעל. החליף אותו בתפקיד מר צביקה לוין כמנכ"ל חדש לאגודה, אשר עשה כל מאמץ להקטין את תפקיד המשיבה ולצמצם את סמכויותיה עד שבסופו של דבר הביא לפיטוריה. לפיכך, עתרה המשיבה להשלמת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, הלנת שכר ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך כולל של 1,138,162 ש"ח. המבקשת מצידה הגישה תביעה שכנגד להשבת הכספים שלטענתה נטלה המשיבה בניגוד לדין ובחוסר סמכות, בסך כולל של 638,981 ש"ח. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי המשיבה זכתה לקידומי שכר באמצעות עליות בדרגה, תוספות שכר והטבות נוספות שלא בהתאם לדרוג המקצועי שלה, שאישרה אותם לעצמה בין ישירות ובין בעקיפין.
בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעת המשיבה בחלקה הארי, והתביעה שכנגד נדחתה במלואה. בית הדין קבע, בהתאם לחוק העמותות, ובהסתמך על התשתית הראייתית שהונחה בפניו לרבות עדי המבקשת, כי המבקשת לא הוכיחה את טענותיה באשר לאחריות לכאורה של המשיבה לגרעונות של האגודה, לאי הסדרים או לניהול רשלני בכספי האגודה, ולכך שהמשיבה נטלה כספים בניגוד לדין, באמצעות העלאת שכר ותוספות שכר. למסקנה זו הגיע בית הדין מהטעמים הבאים:
א. המשיבה הוגדרה כמנהלת כספים (החל משנת 2000 לערך), והיא ניהלה את מחלקת החשבונות של האגודה; המשיבה, הייתה בהכשרתה מנהלת חשבונות, ולא ניתן היה לייחס לה אחריות כמצופה ממי שהוסמך על פי חוק לבצע תפקיד של רואה חשבון, וממילא לא הופקדו בידיה סמכויות המסורות על פי חוק לוועדת הביקורת.
ב. לא נסתרה עדות המשיבה לפיה עוד טרם מינויו של מנכ"ל לאגודה בשנת 2000, יו"ר הוועד המנהל באגודה עמד בראש הנהלת האגודה ומתחתיו סגן מנהלת חינוך ירושלים, והיא הייתה מתחתיו בהיררכיה; פעולותיה של המשיבה נעשו בגלוי ובהתאם להוראות שקיבלה מהממונים עליה, והיו ידועות לוועד המנהל שתמך בה, והצגתה כעובדת הבכירה ביותר באגודה ששלטה בכל יחידותיה לרבות במחלקת חשבונות השכר, לא הלמה את המציאות וגרמה עוול למשיבה.
ג. נדחתה עדותו של מנכ"ל האגודה מר לוין לפיה המשיבה הייתה הבכירה ביותר בעמותה לפני מינויו של המנכ"ל מהטעמים שהוא לא כיהן בעמותה בתקופה זו; הוא אישר שהוועד המנהל פיקח על עבודת העמותה; וכי בהעדר מנכ"ל הסמכות הניהולית בעמותה הייתה ליו"ר הוועד המנהל. בנוסף, מר לוין אישר בחקירתו כי המשיבה לא הייתה העובדת הבכירה ביותר בעמותה, וכי מעליה היה מנכ"ל שהוא הסמכות הניהולית העליונה.
ד. המשקל ראייתי של דו"חות הביקורת (קופת הורים ושכר), אשר עמדו ביסוד הזמנתה של המשיבה לשימוע, היה נמוך, וזאת מהטעמים הבאים: הדו"חות היו מסורבלים ולא הובאו בהם מלוא הנתונים ולא צורפו להם אסמכתאות; הם לא הוגשו באמצעות עורכיהם בתצהירים או כחוות דעת מומחה; מר לוין העיד שהוא עצמו לא הבין את כל האמור בדו"חות הביקורת, וגם אישר בעדותו שהדו"חות הכספיים השנתיים לא הצביעו על המשיבה כאחראית לגרעון.
ה. העמותה הייתה מבוקרת כדבר שבשגרה, ופעולותיה של המשיבה נעשו בגלוי, בהתאם להוראות שקיבלה מהממונים עליה, היו ידועות לוועד המנהל וקיבלו את תמיכתו. בקשר לכך נקבע כי בעניין מינויה של המשיבה כמורשית חתימה יחידה לביצוע העברות בין חשבונות הבנק של האגודה, לא יכולה להיות ביקורת כנגד תפקודה שלה, אלא ביקורת כנגד האסיפה הכללית או הנהלת האגודה שלא הסמיכה בעל תפקיד נוסף; המבקשת העידה כי עת היו גרעונות באגודה כתוצאה מאי העברת כספים במועד לעירייה, היא הייתה מבצעת את ההעברות בהתאם להוראות המנכ"ל; לא הוצגה ראיה המעידה שהמשיבה ידעה על אי הסדרים המיוחסים למר גבאי שנעשו בחשבון הבנק של האגודה; לא הובאו חוות דעת מומחים באשר להיקף אחריותה של המשיבה כמנהלת כספים באגודה, והאמור בדו"חות הביקורת, כשעורכיהם לא הועמדו לחקירה, לא היה מספיק.
ו. מדו"ח ביקורת השכר ומהעדויות עלה כי אופן העסקת העובדים באגודה לא היה מסודר, שכן לא נקבעו בתקנונה כללים לתשלומי שכר לעובדים ומנהלים אלא צוין באופן כללי כי ישולם "שכר סביר ובתום לב"; שכרם של עובדי האגודה לא הוצמד לשכר עובדי המגזר הציבורי או לעובדי העיריה, ותפקידה של המשיבה לא היה מוגדר בצורה מפורשת; לא הוכח כי המשיבה אישרה לעצמה את תוספות השכר, ומהעדויות עלה כי התוספות הוענקו לה באישור הממונים עליה; בהעדר אישורים ואסמכתאות להעלאות שכרה של המשיבה אין לקבל את טענות האגודה כי שכרה הועלה שלא כדין; מעדות מר אלי מעוז הממונה על השכר באגודה, שלא נסתרה, עלה כי לא נעשה שינוי בשכרה של המשיבה ללא החלטה של הממונים עליה, וגם המבקשת נמנעה מלחקור אותו בעניין זה, דבר שנזקף לחובתה.
לאור האמור קבע בית הדין קמא כי, משלא נקבעו כללים ברורים ושכרם של עובדי האגודה לא הוצמד לשכר עובדי המגזר הציבורי, ושולם למשיבה שכר ותוספות באישור הממונים עליה באגודה, תחת עינו הפקוחה של הועד המנהל, המנכ"ל וועדת הביקורת, ובהעדר ראיה כי המשיבה פעלה שלא כדין כדי להביא לתוספות אלה, אין הצדקה לשלול מהמשיבה את הזכויות או כדי להצדיק השבה. לפיכך, התביעה שכנגד נדחתה.
לאחר מכן, דן בית הדין בשכרה הקובע של המשיבה וקבע, בהתאם לאמור בתלוש שכר חודש ספטמבר 2015 שעליו נסמכו הצדדים, ובניכוי מענק היובל והחזר הוצאות, כי שכרה של המשיבה עמד על 29,639 ש"ח. בהתאם לכך נקבעו זכויות המשיבה והמבקשת חויבה לשלם לה את הסכומים הבאים: יתרת פיצויי פיטורים בסך 488,264 ש"ח; פדיון חופשה שנתית בסך 64,020 ש"ח; פדיון ימי מחלה בסך 227,931 ש"ח; ושכר עבודה בסך 2,279 ש"ח, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודה (7.10.15) ועד לתשלום בפועל. התביעות לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, סביבת עבודה פוגענית, התנכלות ועגמת נפש, נדחו. אשר לשיעור ההוצאות, שקל בית הדין את אופי הטענות שהועלו כנגד המשיבה ולא הוכחו, והיקף החומרים הרבים שהמשיבה נאלצה להתמודד עמם כדי לעמוד על זכויותיה, וחייב את המבקשת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, כאמור לעיל.
טענות הצדדים
המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין הן בשל מאזן הנוחות הנוטה לטובתה והן בשל סיכויי הערעור. בהתייחס למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי אם יבוצע פסק הדין ולאחר מכן יתקבל הערעור, ייגרם לה נזק בלתי הפיך, וודאי כאשר המדובר במוסד ללא כוונת רווח ובכספי ציבור. עוד טוענת המבקשת כי ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין והכספים יועברו אל המשיבה ולאחר מכן יתקבל ערעורה, עלול להיווצר קושי להיפרע מהמשיבה, הואיל ומדובר בסכומים גבוהים ביותר.
המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, שכן פסק הדין לוקה בטעויות, הן בניתוח הראיות והן במסקנות ובממצאים שנקבעו בו. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי שגה בית הדין בכך שלא קיבל את טענת המבקשת לפיה המשיבה, שמילאה תפקיד בכיר, הייתה בעלת אחריות בלתי מבוטלת לגרעון הכלכלי אליו נקלעה האגודה, כפי שעלה מדוחות הביקורת שנערכו על ידי רואי חשבון; שגה בית הדין עת קבע כי המשיבה פעלה כדין ושלא בניגוד למתחייב מתוקף תפקידה כמנהלת כספים, בין היתר תוך שפעלה לאשר לעצמה, או לכל הפחות תוך הכשלת ממוניה, תוספות שכר מופלגות ותשלומים נוספים ללא אישור הגורמים המוסמכים לכך; שגה בית הדין בכך שדחה את חישוביו של הכלכלן מר אהרון עוזיאל וקבע כי אינם נכונים ולא ניתן להתבסס עליהם; שגה בית הדין עת קבע כי דווקא על המבקשת היה להביא לעדות את המנכ"ל דאז, מר גבאי; שגה בית הדין עת השית על המבקשת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכומים גבוהים מן המקובל.
המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי היא פוטרה מעבודתה לאחר 34 שנים, ללא תשלום זכויות קוגנטיות שגררו אותה להליך משפטי ארוך ויקר שנמשך כשלוש שנים. כן נטען כי בקשת המבקשת, שבמסגרתה היא עותרת לדחייה נוספת בתשלום כספים שהיא חייבת למשיבה מאז פיטוריה בשנת 2015, משוללת יסוד. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מקיף ומנומק כראוי, מבוסס על קביעות עובדתיות פרי התרשמות בית הדין מהעדויות ומהראיות שהובאו בפניו, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי בית הדין קמא בחן ביסודיות את העובדות, כפי שהוכחו בפניו, וקיבל את מרבית טענות המשיבה, תוך שדחה את גרסת המבקשת; בית הדין קבע שהוכח באמצעות מסמכים רבים והעדויות שנשמעו, כי העלאות השכר ניתנו לאורך שנות העבודה הרבות של המשיבה באישור הממונים עליה ובידיעת האחראים בעיריית ירושלים; נקבע כי תחשיב השכר שהגישה המבקשת היה ספקולטיבי, מבוסס על הנחות יסוד שגויות, ומבלי להכיר את העובדות הקשורות להעסקת המשיבה. עוד נטען כי בהתחשב בכך שהתקבלה תביעה על סך 782,494 ש"ח ונדחתה תביעה נגדית על סך של 638,981 ש"ח, שכר הטרחה שנפסק הינו צנוע ביחס לסכומי התביעות, ומהווה פחות מ- 6% מהסכום המצטבר של התביעות; התנהלותה של המבקשת והטענות שהעלתה במטרה להתחמק מתשלום המחויב על פי הדין, הצדיקו פסיקת שכר טרחה גבוה בהרבה מזה שנפסק.
אשר למאזן הנוחות נטען כי לבקשה לא צורף תצהיר התומך ומטעם זה בלבד יש לדחותה. כן נטען כי המבקשת לא הביאה כל ראיה שיש בה כדי להצביע על כך שיהיה קשה להיפרע מהמשיבה אם תשלם את הסכום הפסוק ולאחר מכן יתקבל ערעורה, ואין די בהפניה לגובה הסכום הפסוק. עוד נטען כי אין להתעלם מכך שמדובר בזכויות קוגנטיות שלא שולמו, תוך גרימת נזק של ממש למשיבה, ועובדה זו, כשלעצמה, מהווה טעם לדחיית הבקשה. כן צוין כי הסכום הגבוה שבו חויבה המבקשת נובע מתקופת העבודה הממושכת של המשיבה במבקשת ומהיקף התשלומים שלא שולמו לה בניגוד לדין, ומלמד על העוול שנגרם לה. עוד נטען כי ככל שהבקשה תתקבל יש להתנות את העיכוב ביצוע פסק הדין בהפקדת הסכום המעוכב במלואו בקופת בית הדין.
הכרעה

נקודת המוצא הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות); השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ. ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ. קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).
כאשר פסק הדין הינו כספי - גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, שכן ההנחה הינה כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו. לפיכך, "עיכוב ביצועו של חיוב כספי יינתן, על דרך הכלל, רק כאשר בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו" (ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני (16.1.14); להלן: עניין מנורה). לצורך כך לא די בהעלאתן של טענות כוללניות אלא נדרשת הנחת תשתית עובדתית מפורטת ומבוססת, ככלל תוך תמיכתה בתצהיר (ע"א 2730/13 פלוני נ. פלוני (30.5.13)). דרך כלל אין מקום לעיכוב ביצוע " רק בשל העובדה שעסקינן בחיוב כספי בשיעור ניכר" (שם), ועם זאת "ניתן להניח כי כל אדם ממוצע יתקשה בהשבת סכומים בסדרי גודל כה גבוהים, באם יכלה את הסכומים ששולמו בידיו בתקופה שבה ערעור על פסק הדין שמכוחו בוצעו התשלומים תלוי ועומד" (עניין מנורה).
לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לעיכוב חלקי של ביצוע פסק הדין, כך שלמשיבה ישולם כעת סך של 582,494 ש"ח מתוך הסכום הפסוק, וכן ישולמו לה כעת סכומי ההוצאות וסך של 45,000 ₪ מתוך שכר הטרחה כפי שנפסקו על ידי בית הדין האזורי, בעוד שתשלום יתרת הסכום הפסוק (200,000 ש"ח) ו- 40,000 ש"ח שכר טרחת עו"ד יעוכב עד למתן פסק הדין בערעור, בכפוף להפקדת הסכום בקופת בית הדין כמפורט להלן.
הטעם להחלטתי זו הוא מאזן הנוחות. על פני הדברים, הסכום שנפסק לטובת המשיבה הינו סכום גבוה ביחס לכל אדם. כפי שפורט לעיל, גובה הסכום שנפסק עשוי להוות שיקול בהערכת מידת הקושי בהשבתו, ולכן קיים סיכון כי המשיבה תתקשה בהשבת הסכום ככל שערעורה של המבקשת יתקבל במלואו או בחלקו. המשיבה לא התייחסה כלל, במסגרת תשובתה, למצבה הכלכלי והאפשרות להחזיר את הסכום הפסוק, והציעה להתנות את העיכוב הביצוע בהפקדת מלואו הסכום הפסוק בקופת בית הדין. בהתחשב בקביעה זו לגבי מאזן הנוחות, לא מצאתי כי יש צורך להידרש לסיכויי הערעור.
סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 12 לעיל. פסק הדין יעוכב באופן חלקי, בכפוף לביצוע התשלום למשיבה כאמור לעיל ובכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין, עד ליום 25.6.19. אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, א' סיוון תשע"ט (04 יוני 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .