הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 52161-06-18

ניתנה ביום 09 אוגוסט 2019

שמריהו הלל
המבקש
(המערער והמשיב שכנגד)
-
עמותת אולפנת צפירה
המשיבה
(המשיבה והמערערת שכנגד)

בשם המבקש – עו"ד יונתן פסי
בשם המשיבה – עו"ד אדם עדי, עו"ד אלי בלושבסקי

החלטה

הרשמת אפרת קוקה
לפני בקשת המבקש (להלן: המערער) למחיקת מרבית רכיבי הערעור שכנגד מן הטעם שהם חורגים מעניינו של הערעור העיקרי.

תמצית ההליכים לפני בית הדין
בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב התבררה תביעתו של המערער לתשלום ה חזר הפחתה שנעשתה בשכרו בין השנים 2004 ל – 2010 בסך 979,380 ש"ח, וכן לתשלום זכויות שונות המגיעות לו לטענתו בגין תקופת העסקתו בת כ – 27 השנים במשיבה וסיומה. המערער טען בתביעתו, כי יש לראות בו עובד המשיבה לאורך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים, לרבות בתקופה שלאחר ינואר 2003, בה שולמה למערער תמורת עבודתו כנגד חשבונית.

הזכויות שנתבעו על ידי המערער בתביעתו הן אלה:
החזר הפחתה של 30% משכרו החל משנת 2004 ועד שנת 2010 ;
החזר הפחתה נוספת בשכ רו החל מינואר 2013.
פיצויי פיטורים;
פדיון חופשה;
פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים;
פיצוי בגין עוגמת נפש;
החזר הוצאות שיפוץ הדירה שהועמדה לשימוש המערער ומשפחתו מטעם המשיבה;
המשיבה הגישה תביעה שכנגד, בה טענה שהיא זכאית ל"קיזוז ו/או השבה" של ההפרש בין התמורה הקבלנית שקיבל המערער לבין 'שכר חלופי' של עובד שכיר בתפקיד מקביל. עוד טענה המשיבה במסגרת התביעה שכנגד, כי היא זכאית לתשלומים מהערער כדלקמן: שכר דירה לשנת 2012, חוב בגין רכישת רכב, חוב בגין הוצאות תיקון רכב, חוב מס הכנסה וחוב בגין שימוש בטלפונים ניידים.
בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 28.5.2018 ( סע"ש 12439-07-14; סגנית הנשיאה הדס יהלום ונציגי הציבור מר משה כהנא ומר איתן קירשנר), התקבלו באופן חלקי התביעה והתביעה שכנגד, כמפורט להלן:
בית הדין האזורי קבע כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים לאורך כל תקופת ההתקשרות ביניהם, לרבות בתקופה שלאחר ינואר 2003;
התביעה להחזר ה"הלוואה" שהמערער טען שהעניק למשיבה החל מינואר 2004 , בדרך של הפחתת 30% משכרו, נדחתה. נקבע בתמצית , כי דובר בקיצוץ שכר רוחבי שנעשה במשיבה נוכח קשיים כלכליים אליהם נקלעה, ואשר המערער לא הוכיח שהוא זכאי להחזר בגינו. דחיית התביעה ברכיב זה נומקה במספר טעמים, ובהם: בתקופה הרלוונטית להפחתת השכר המערער ראה עצמו כקבלן עצמאי ולא כעובד המשיבה ו לא חל עליו ההסכם שנחתם עם הסתדרות המורים בעניין החזר הפחתות השכר ל"מורים ולעובדים"; לא הובטח למערער על ידי מר קופרמן, מנכ"ל המשיבה דאז, שיקבל בחזרה את ההפחתה בשכרו; נדרש אישור ועד העמותה לשם החזר הכזפים ואישור כזה לא ניתן; שתיקתו של המערער לאורך זמן בנוגע לקבלת החזר ההפחתה בשכרו.
התביעה לפיצוי בגין הפחתת שכר ב"תקופה הרביעית" (החל מינואר 2013) נדחתה.
התביעה לתשלום פיצויי פיטורים התקבלה ונפסקו למערער פיצויי פיטורים בסך 221,638 ש"ח.
התביעה לפדיון חופשה התקבלה בחלקה, ונפסק למערער פדיון חופשה עבור שנת עבודתו האחרונה בסך 15,180 ש"ח.
התביעה לפדיון ימי מחלה לא מנוצלים התקבלה באופן חלקי ובית הדין האזורי הורה ל משיבה להגיש תחשיב ברכיב זה. התחשיב הוגש לבית הדין האזורי ביום 10.6.2018 ובהחלטה מיום 4.7.2018 נקבע, שהמשיבה תשלם למערער את הסכום הנקוב בתחשיב מטעמה.
התביעה להחזר הוצאות שיפוץ הדירה שהועמדה לשימוש המערער ומשפחתו מטעם המשיבה התקבלה באופן חלקי. בית הדין האזורי חייב את המשיבה בהחזר הוצאות סיוד הדירה בשל נזקי חורף 2013 . בהעדר אסמכתאות לסכום ההחזר הנטען, בסך 12,000 ש"ח, נפסק מחצית מסכום זה, על דרך האומדנא. התביעה להחזר יתר עלויות השיפוץ נדחתה.
התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחתה.
התביעה שכנגד שהגישה המשיבה ל'קיזוז והשבה' של ההפרש בין השכר הקבלני שקיבל המערער לבין שכרו של עובד שכיר בתפקיד מקביל, נדחתה; כך אף התביעות שכנגד לתשלום בגין רכישת רכב; לתשלום בגין הוצאות תיקון רכב; לתשלום בגין חוב מס הכנסה; ובגין שימוש בטלפונים ניידים - נדחו. התביעה שכנגד לתשלום חוב שכר דירה התקבלה בהתייחס לשנת 2012 בלבד , עד חודש אוגוסט, מועד בו פונתה הדירה.
המערער הגיש לבית דין זה ערעור על פסק הדין ביום 21.6.2018. המשיבה הגישה ביום 1.7.2018 ערעור שכנגד. במהלך דיון מוקדם שהתקיים לפני כבוד השופט שפיצר ביום 27.1.2019 טען ב"כ המערער, כי הערעור שכנגד נעדר את הזיקה הנדרשת לעילות הערעור העיקרי. זאת, למעט הרכיב שעניינו החזר הוצאות שיפוץ הדירה, אשר המערער אינו חולק על כך שניתן לכלול אותו במסגרת ערעור שכנגד. לאחר הדיון המוקדם, הגיש המערער בקשה בכתב ל מחיקת מרבית רכיבי הערעור שכנגד . המשיבה השיבה לבקשה והמערער הגיב לתשובתה.

הכרעה
לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למחיקת הערעור שכנגד להתקבל באופן חלקי. זאת, בהתייחס לרכיב פדיון החופשה וכן לטענות המשיבה בערעור שכנגד שעניינן קיזוז והשבה, כמפורט מטה:
תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב-1991 מסדירה את האפשרות להגשת הערעור שכנגד, ומקנה למעשה למשיב ארכה להגשת ערעור על פסק דינה של הערכאה קמא, אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות כן. זאת, משהעניין מובא ממילא לפתחה של ערכאת הערעור. מטעם זה, "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה".
באשר לשאלה מה יחשב " אותו עניין" נקבע בפסיקה, כי "שאלת התקיימותה של הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין העניין המועלה בערעור עשויה ללבוש צורות שונות, אשר לא ניתן לחזותן מראש, ודומה, כי מוטב לא לתחום קווים נוקשים בנושא זה וכי ראוי לבחון כל מקרה לגופו" (עניין אוזן).
בית המשפט העליון קבע אמות מידה לעניין זה כדלקמן:

"התיבה " אותו עניין" מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור ... הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר, שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור באותו עניין. התוצאה היא שבחינת העניין נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד ... שאלת הזיקה היא שאלה של דרגה, ואינה חייבת להתבטא בחפיפה מלאה של השאלות אליהן מופנים הערעורים".

עוד נפסק בהקשר זה, כי מבחן ' הזיקה העניינית' מתקיים גם כאשר לאחד העניינים השלכה על עניין אחר. למשל, כאשר הערעור העיקרי עוסק במיעוט ההוצאות, יכול הערעור שכנגד לעסוק בעצם החבות, שכן עניין אחד משליך על משנהו ( עניין זילברמן).
עם זאת נפסק כי:
"בין ערעור עיקרי ובין ערעור-שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה. ערעור-שכנגד, מעצם טיבו וטבעו מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגדו ערעור, וכתגובה לו. מכאן, שעליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם".

בית הדין הארצי לעבודה אימץ את אמות המידה שנקבעו בבית המשפט העליון, בקבעו:
"בפסיקת בית הדין לעבודה נקבע, איפוא, בעניין זה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, הכלל כי ערעור שכנגד יוגש רק בעניין שהוא נשוא הערעור העיקרי, הווה אומר שרק אותם נושאים, ואותם עניינים, אשר הוכרעו בפסק הדין של בית הדין קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המשיב לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד... בכל מקרה אחר, על משיב המבקש לטעון לשינוי פסק הדין שבערעור, להגיש מצידו ערעור, שאם לא יעשה כן – לא ידון בית הדין הדן בערעור הראשי בטענות שהעלה בערעור שכנגד".

מן הכלל אל הפרט
בכתב הערעור משיג המערער על קביעותיו של בית הדין האזורי בעניינים אלה: דחיית התביעה ל החזר כספי ה"הלוואה", היא ההפחתה בשיעור 30% משכרו החל מינואר 2004; גובה 'שכרו הקובע' בשנים 2004-2010 , אשר בית הדין האזורי קבע שעמד על 26,000 ש"ח כולל מע"מ ולא על סך 29,000 ש"ח בתוספת מע"מ כטענת המערער. זאת, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ופדיון ימי מחלה שלא נוצלו ; אי זכאות המערער להחזר מלוא הוצאות שיפוץ הדירה שהועמדה לשימושו מטעם המשיבה.
בכתב הערעור שכנגד מבקשת המשיבה להשיג על קביעותיו של בית הדין האזורי בעניינים אלה: הקביעה לפיה התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים בתקופה שלאחר ינואר 2003; דחיית טענות שונות של המשיבה או אי הכרעה ב הן בקשר לתביעת המערער להחזר ההפחתה בשכרו החל מינואר 2004 ; חיוב המשיבה בתשלום פיצויי פיטורים; חיוב המשיבה בתשלום פדיון חופשה בגין שנת העבודה האחרונה ; חיוב המשיבה בתשלום פדיון ימי מחלה לא מנוצלים; חיוב המשיבה בהחזר חלקי של הוצאות שיפוץ הדירה; דחיית התביעה שכנגד ל 'קיזוז והשבה' של ההפרש בין התמורה הקבלנית ש קיבל המערער לבין שכר חלופי של עובד שכיר בתפקיד מקביל; קבלה חלקית בלבד של התביעה שכנגד בעניין חוב שכר דירה; העדר הכרעה בטענת קיזוז בעניין חוב בסך 29,000 ש"ח של המערער ולחלופין ב סך 1,424 ש"ח. פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לזכות המערער בסך 10,000 ש"ח.
בבקשה שלפנינו, עותר המערער למחיקת כלל רכיבי הערעור שכנגד, למעט זה הנוגע להחזר הוצאות שיפוץ הדירה, אשר המערער אינו חולק על כך שניתן לכלול אותו בערעור שכנגד.
נפנה לבחון, האם יתר נושאי הערעור שכנגד הם בעלי זיקה מהותית לעניינים הנדונים בערעור העיקרי.

הקביעה לפיה התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים לאורך כל תקופת העבודה

לטענת המערער, הערעור שכנגד בסוגיה זו, אינו בעל זיקה עניינית לערעור שהגיש. המשיבה טוענת לעומתו, כי הערעור שכנגד בסוגיה זו הוא בעל זיקה מהותית לנושאי הערעור העיקרי משני טעמים: האחד, מדובר בקביעה המשמשת נקודת מוצא לדיון בסוגיית החזר ההפחתה בתשלום שכרו של המערער החל משנת 2004. השני, דחיית התביעה להחזר הפחתת ה שכר נעשתה על ידי בית הדין האזורי , בין היתר , על יסוד הממצא העובדתי לפיו במועדים הרלוונטיים להפחתת השכר , המערער לא ראה עצמו כעובד שכיר אלא כקבלן עצמאי. המערער משיג בערעורו על קביעה זו וטוען שהיא מנוגדת לקביעת בית הדין האזורי לפיה חלו במהלך כל תקופת ההתקשרות יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים.
בהתאם לאמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה, באתי לכלל מסקנה, שהמשיבה רשאית לכלול בערעור שכנגד טענות בהתייחס לקביעותיו של בית הדין האזורי בעניין קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים בתקופה שהחל מינואר 2003. זאת מן הטעם, שמדובר בסוגיה שהכרעה בה היא בעלת השלכה על הדיון בכלל נושאי הערעור העיקרי. שכן, ככל שתתקבל טענת המשיבה בערעור שכנגד בדבר העדר קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים החל משנת 2003, ממילא ייתר הדבר את הדיון בנושאי הערעור העיקרי. זאת ועוד, כטענת המשיבה, קביעתו של בית הדין האזורי בדבר העדר זכאות ו של המערער להחזר ההפחתה בשכרו החל מ ינואר 2004 – עליה משיג המערער בערעור העיקרי – מבוססת בין היתר על ההנמקה לפיה המערער ראה עצמו בתקופה הרלוונטית להפחתת השכר כקבלן עצמאי ולא הוכיח שניתנה לו התחייבות להחזר ההפחתה בתמורה הקבלנית שקיבל . המערער בערעורו משיג על קביעה זו של בית הדין האזורי, תוך שהוא טוען, שהיא עומדת בניגוד לקביעתו של בית הדין בעניין קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים לאורך כל התקופה (סעיף 88 לערעור) . לאמור, אחד מ טעמיו של בית הדין האזורי לדחיית התביעה בגין החזר הפחתת השכר החל מינואר 2004 – העומדת לדיון בערעור העיקרי – יוצר זיקה בין נושא "החזר ההלוואה" לבין שאלת קיומם של יחסי עובד -מעסיק בין הצדדים בתקופה הרלוונטית . המערער עצמו קושר אף הוא בין הנושאים בערעורו. די בכך על מנת לקבוע כי מתקיימת הזיקה העניינית הנדרשת בין שני הנושאים.
לסיכום נושא זה, המערערת שכנגד רשאית לכלול בערעור שכנגד השגה על קביעת בית הדין האזורי בדבר קיום יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים לאור ך כל תקופת העבודה .

דחיית התביעה להחזר הקיזוז בתמורה הקבלנית
רכיב תביעה זה נדחה במלואו על ידי בית הדין האזורי בפסק דינו ומשכך לא ברורה הכללתו על ידי המשיבה במסגרת הערעור שכנגד. ככל שלמשיבה טענות בהתייחס להנמקותיו של בית הדין האזורי ברכיב זה, מקומן בסיכומיה כמשיבה בערעור העיקרי ולא במסגרת ערעור שכנגד.

פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ופדיון ימי מחלה לא מנוצלים
המשיבה טענה, כי ערעורו של המערער בכל הנוגע להחזר ההפחתה בשכרו החל מינואר 2004 ובנוגע לשכרו הקובע בשנים 2004-2010 ( להלן: החזר ההפחתה והשכר הקובע) הוא בעל השלכה ישירה וברורה על שיעור פיצויי הפיטורים ופדיון ימי המחלה הלא מנוצלים המגיעים לו , והמערער עצמו קושר בין העניינים בסעיף 193 לכתב הערעור.
אשר לפדיון החופשה טוענת המשיבה, כי מעת שהמערער קשר בין ההכרעה בשאלת יחסי עובד- מעסיק לבין ההכרעה בשאלת החזר ההפחתה בשכר, הרי שפָּתח פֵתח לערעור שכנגד בנושא פדיון החופשה, הנובע ממעמדו של המערער כעובד המשיבה.
דין בקשת המערער למחיקת הערעור שכנגד ברכיב פיצויי הפיטורים וברכיב פדיון ימי המחלה שלא נוצלו להידחות, ובנושא פדיון חופשה - להתקבל. מעת שהמערער משיג בערעורו על גובה שכרו הקובע, כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי בשנים 2004-201 0 (לעניין תחשיב פיצויי הפיטורים ותחשיב פדיון ימי המחלה המגיעים לו), רשאית המשיבה לכלול בערעור שכנגד את סוגיית עצם הזכאות לפיצויי פיטורים ולפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, משום שלעניין אחד יש הלשכה על משנהו.
שונה הדבר בכל הנוגע לרכיב פדיון החופשה, אשר לגביו נפסק על ידי בית הדין האזורי כי המערער זכאי לפדיון חופשה עבור שנת העסקתו האחרונה בלבד ( סעיפים 69-70 לפסק הדין). נזכיר, שהמערער סיים את העסקתו במשיבה במהלך שנת 2013, ומשכך אין לתקופה שבגינה מבוקש "תיקון השכר" על ידי המערער בערעורו ( בשנים 2004-2010) השפעה על חישוב פדיון החופשה שנפסק למערער בגין השנים 2012-2013. ממילא, עיון בכתב התביעה מעלה, שהמערער תבע פדיון חופשה על יסוד התמורה שקיבל בפועל בשנים 2012-2013 (18,000 ש"ח ו – 10,000 ש"ח בהתאמה ).
לאור האמור, ומשהמערער לא כלל בערעורו השגה על רכיב פדיון החופשה, המשיבה אינה רשאית להעלות נושא זה במסגרת הערעור שכנגד.
לאור האמור סעיפים 30-35 לכתב הערעור שכנגד, שעניינם פדיון החופשה, ימחקו.

התביעה שכנגד
לטענת המשיבה, קבלת ערעורו של המערער בכל הנוגע להחזר ההפחתה בשכרו החל מינואר 2004 ולשכר הקובע בשנים 2004-2010, תשליך על חישוב הזכויות הסוציאליות המגיעות לו. אולם, משסכומי "הקיזוז וההשבה" להם טוענת המשיבה גבוהי ם מסכומי הזכויות הסוציאליות שנפסקו למערער וגם מאלה שהוא מבקש לקבל בערעור, ממילא יש לאפשר לה לכלול טענות אלה בערעור שכנגד.
דין טענת המשיבה להידחות, מש אינה מלמדת על זיקה עניינית בין נושאי הערעור העיקרי ל בין רכיב הערעור שכנגד שעניינם "קיזוז והשבה".
אוסיף, כי ערעורו של המערער בהתייחס להחזר הפחתת שכרו החל מ ינואר 2004 ולשכרו הקובע בין השנים 2004-2010 מתייחס להפרש שבין הסך של 26,000 ש"ח כולל מע"מ שקיבל בפועל החל מינואר 2004 לבין הסך של 29,000 ש"ח בצירוף מע"מ שה מערער טוען שמגיעים לו בתקופה זו . זאת ועוד, ערעורו של המערער ברכיבים אלה מתייחס לשנים 2004 עד 2010 בלבד. לעומת זאת, טענתה של המשיבה בערעור שכנגד בעניין 'קיזוז והשבה' של ההפרש בין הת מורה הקבלנית שקיבל המערער בפועל, לבין שכר חליפי של עובד שכיר בתפקיד מקביל , מתייחסת להפרש שבין הסך של 14,246 ש"ח אשר נטען שהוא 'השכר החליפי', לבין ה סך של 26,000 כולל מע"מ שקיב ל המערער בפועל. כמו כן, טענת ה"קיזוז וההשבה" מתייחסת לטווח שנים רחב יותר מזה שעוסק בו הערעור העיקרי (2003-2013). לאמור, הדיון בסוגיית "הפחתת השכר" שונה בתכלית מהדיון בסוגיית "הקיזוז וההשבה", ומתן היתר להגשת ערעור שכנגד בהתייחס לרכיב "הקיזוז וההשבה" יפתח חזית התדיינות רחבה שאינה עומדת להכרעת ערכאת הערעור בערעור העיקרי.
לא נעלמה מעיני העובדה, שטענתו של המערער בעניין החזר הפחתת שכרו בשנים 2004-2010 מתבססת על השכר המוסכם בחוזה הקבלנות מראשית שנת 2003, בו נכללה גם 'תניית גדרון' שהיא בעלת משמעות לסוגיית "הקיזוז וההשבה". עם זאת שוכנעתי, שאין בכך די על מנת להצביע על זיקה עניינית מספקת בין הערעור העיקרי לערעור שכנגד ברכיב 'הקיזוז וההשבה'. זאת מן הטעם, שמוקד הדיון בערעור העיקרי סב על טענתו של המערער בעניין זכאותו להחזר ההפחתה שבוצעה בשכרו החל מינואר 2004, לרבות ההבטחה הנטענת שניתנה לו בגין כך. הכרעה בטענותיו אלה של המערער אינ ה מצריכ ה דיון בהוראות הסכם הקבלנות משנת 2003 או בסוגיות הקשורות לקיזוז והשבה. לעומת זאת, מתן היתר להכללת רכיב הקיזוז וההשבה במסגרת הערעור שכנגד, יפתח חזית התדיינות רחבה וחדשה שאינה מונחת לפתחה של ערכאת הערעור בערעור העי קרי. ככל שרצתה המשיבה להשיג על קביעת בית הדין האזורי ברכיב זה היה עליה להגיש ערעור עצמאי במועד, דבר שלא נעשה.

בסעיף 70 לערעור שכנגד, מבקשת המשיבה להשיג על קבלת טענת הקיזוז שהעלתה בעניין תשלום שכר דירה באופן חלקי בלבד . המשיבה לא הבהירה בתגובתה כיצד רכיב זה הוא בעל זיקה לערעור העיקרי. משסוגיית קיזוז שכר הדירה אינה עולה לדיון בערעור העיקרי, אין לכלול אותה במסגרת הערעור שכנגד. הוא הדין באשר לטענת הקיזוז הנזכרת בסעיף 71 לכתב הערעור שכנגד, שהמשיבה לא ביארה כיצ ד היא קשורה בנושאי הערעור העיקרי. נעיר למעלה מן הצורך, שלא מצאנו כי טענת הקיזוז שהוזכרה בסעיף 71 לכתב הערעור שכנגד, נטענה באותו אופן בכתב ההגנה או בכתב התביעה שכנגד שהוגשו לבית הדין האזורי.
לאור האמור, יש להורות על מחיקת סעיפים 50-71 לכתב הערעור שכנגד, שעניינם בתביעה שכנגד.

הוצאות ושכר טרחת עו"ד

הלכה היא כי " ערעור שכנגד הנסב על פסיקת הוצאות או אי פסיקתן קשור בזיקה מספקת לערעור העיקרי, שכן שינוי הפסיקה המהותית כמבוקש בערעור העיקרי יכול להשליך גם על עניין ההוצאות". לכן יש לאפשר למשיבה להעלות נושא זה בערעור שכנגד.

סוף דבר
הבקשה למחיקת סעיפים מהערעור שכנגד מתקבלת באופן חלקי, באופן שיימחקו מהערעור שכנגד סעיפים 30-35 וסעיפים50-71.
הוצאות הבקשה יובאו בכלל חשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בסיום ההליך.
המערער והמערערת שכנגד יגישו סיכומי טענותיהם עד ליום 18.8.2019. המשיבה והמשיב שכנגד יגישו סיכומי טענותיהם עד ליום 26.8.2019. המערער והמערערת שכנגד רשאים להגיש סיכומי תשובה עד ליום 4.9.2019. סיכומי הצדדים יוגשו לבית הדין ב-6 עותקי נייר.

ניתנה היום, ח' אב תשע"ט (09 אוגוסט 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .