הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 47534-12-18

ניתנה ביום 12 אוגוסט 2019

TEAME BAHRE
המערער
-
דוד מעברי - תנובת השדה
המשיב
בשם המערער – עו"ד רוזי נמר
בשם המשיב – עו"ד יורם אסלמן

החלטה

הרשמת אפרת קוקה

לפני בקשת המשיב לחיוב המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 20.11.2018 ( סע"ש 51745-05-16).

רקע הבקשה בתמצית
המערער הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה כנגד המשיב לתשלום זכויות שונות המגיעות לו לטענתו בגין תקופת עבודתו וסיומה. בין הצדדים התגלעה מחלוקת של ממש באשר לתקופת העסקתו של ה מערער אצל המשיב. בעוד טען המערער, כי הועסק אצל המשיב כשלוש וחצי שנים ברציפות , עד ליום 1.5.2012, טען המשיב, שהמערער הועסק אצלו כחודשיים בלבד במהלך שנת 2012.
בפסק דינו של בית הדין האזורי, התקבלה גירסתו של המשיב לעניין תקופת העבודה ו נדחו בהתא ם מרבית רכיבי התביעה. בית הדין האזורי חייב את המשיב לשלם למערער פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסך 2,000 ש"ח ופיצוי בגין אי מתן תלושי שכר בסך 5,000 ש"ח. מנגד, חוייב המערער לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח.
יש לציין, שתביעה קודמת שהגיש המערער נגד המשיב נמחקה ביום 28.5.2014 , מחמת אי התייצבות המערער לדיון (סע"ש 20608-10-13). דחיית התביעה מושא הערעור שלפני נומקה בין היתר באי גילוי דבר קיומה של 'התביעה הראשונה', אשר בית הדין האזורי קבע כי הוא מהווה חוסר נקיון כפיים ושימוש לרעה בהליך המשפטי.

הכרעה
לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה לחיוב המערער בהפקדת ערובה, באופן בו יחוייב המערער בהפקדת ערובה בשיעור מתון, כמפורט מטה:
זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה. ואולם בדומה לזכויות אחרות, גם זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים, ובכללם האינטרס של הצד השני לא להיות מוטרד ללא הצדקה ולגבות את הוצאותיו.
בכל הנוגע לשלב הערעור, קבע בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו שככלל, ובהעדר נימוקים מיוחדים, אין לחייב המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות. כאשר כן מתקיימים נימוקים המצדיקים חיוב המערער בהפקדת ערובה, על בית הדין לאזן בין זכות הגישה של המערער לערכאות לבי ן זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו. נוסף על כך נדרשת ערכאת הערעור לקחת בחשבון את ההבדל בין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאה הראשונה, בטרם היה לו יומו בבית הדין, לבין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור, לאחר שתביעתו נדונה על ידי הערכאה הראשונה ונדחתה. במקרה האחרון, זכות הגישה לערכאות כבר מומשה, ולוּ באופן חלקי. עניין זה ימצא את ביטויו במשקל שעל בית הדין לתת לאינטרסים השונים של הצדדים; זכות הערעור, המהווה חלק מזכות הגישה לערכאות, מקום בו מוקנית זכות ערעור על פי הדין, וזכות בעל הדין לגבות הוצאותיו.
אחד הטעמים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר. משקלו של נימוק זה עולה בערכאת הערעור, כיוון שמדובר בהוצאות שנפסקו בפסק דין סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער.
עוד קבעה ההלכה הפסוקה, כי העובדה שבעל דין אינו תושב ישראל, אינה מהווה לכשעצמה טעם לחיובו בהפקדת ערובה ו כי נדרשות נסיבות נוספות המצדיקות השתת ערובה.

מן הכלל אל הפרט
במקרה שלפני, עובדת היותו של המערער תושב זר אינה מצדיקה בהתאם להלכה הפסוקה, לכשעצ מה, את חיובו ב הפקדת ערובה. עם זאת שוכנעתי, כי מתקיימים בנסיבות העניין טעמים אחרים המצדיקים את חיובו של המערער בערובה. דיעותיהם של הצדדים אינן חלוקות על כך שהמערער לא פרע הוצאות בהן חוייב לטובת המשיב בשני הליכים שונים, בסך כולל של 5,500 ש"ח. ב"כ המערער לא הכחיש בתגובתו, שהמערער לא שילם את ההוצאות בהן חוייב בפסק דינו של בית הדין האזורי בסך ש ל 3,000 ש"ח (לאחר ניכוי הסכומים להם נקבע ש הוא זכאי מאת המשיב). בנוסף, לא הוכחש שהמערער טרם שילם את סכום ההוצאות שנפסקו לחובתו בתביעה הראשונה בסך 2,500 ש"ח, בצירוף מע"מ, וכי המשיב נדרש לנקוט הליכי הוצאה לפועל לגביית סכום זה, אשר לא נשאו פרי. בנסיבות אלה עולה חשש, שצפוי למשיב קושי של ממש בגביית הוצאותיו בערעור, ככל שידחה . זאת, באופן המצדיק חיוב בערובה.
שיעור הערובה צריך שיקבע בהתאמה לסכומי ההוצאות המוטלים על ידי בית דין זה, תוך עריכת איזון בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכותו של המשיב לגבות הוצאותיו. במקרה שלפני, באתי לכלל מסקנה, כי יש לחייב את המערער בערובה בשיעור מתון. זאת לנוכח העובדה, שחלק מטענותיו של המערער בערעור ראויות לבחינת ערכאת הערעור ולא ניתן לשלול את סיכויי הערעור ל כל הפחות לגבי חלק מהטענות הכלולות בו.
ל אור האמור, המערער יפקיד בקופת בית הדין סך של 4,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיב בערעור. הערובה תופקד עד ליום 2 6.8.2019. לא תופקד הערובה עד מועד זה, ידחה הערעור בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
ככל שתופקד הערובה, יגיש המערער סיכומיו בערעור עד ליום 8.9.2019.
המשיב יגיש סיכומיו עד ליום 22.9.2019.
המערער יהא רשאי להגיש סיכומי תשובה עד ליום 26.9.2019.
מזכירות בית הדין תעקוב אחר הפקדת הערובה .

ניתנה היום, י"א אב תשע"ט (12 אוגוסט 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .