הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 46314-11-11

ניתן ביום 21 יולי 2016

סיגל מוניטין
המערערת
-
משרד החינוך - הגף להערכת תארים ודיפלומות
המשיב

לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופטת יעל אנגלברג שהם
נציגת ציבור ( עובדים) מר ראובן רבינוביץ, נציג ציבור ( מעסיקים) מר אמנון גדעון

בשם המערערת - עו"ד אביגור פלדמן
בשם המשיב - עו"ד קרן סרור

פסק דין

השופטת יעל אנגלברג שהם

ערעור זה שבפנינו עניינו עתירת המערערת להכיר בתואר אקדמי במינהל עסקים - מנהל בתי מלון, שניתן לה מהמכללה האמריקאית צ'מפליין, לצורכי דירוג ושכר.
בית הדין האזורי בתל אביב-יפו דחה את תביעתה (תעא 3947/10; סגן הנשיאה שמואל טננבוים ונציגי הציבור מר בנימין זוהר ומר שלמה קוגן; מיום 11.10.11).

רקע עובדתי

1. בשנת 1996 החלה המערערת את לימודיה בקולג' למלונאות ותיירות אשר נוסד בישראל בשנת 1995 (להלן: "הקולג'") לקראת תואר ראשון במינהל עסקים עם התמחות במינהל בתי מלון, במסלול של למידה מרחוק.

הקולג' הציג עצמו כשלוחה של Nova Southeastern University ממדינת פלורידה שבארצות הברית (להלן: " אוניברסיטת נובה"). אלא שהקולג' לא הוכר על ידי הרשויות המוסמכות בארצות הברית כשלוחתה של אוניברסיטת נובה בישראל ומעולם לא ניתן לו רישיון לפעולה מהמועצה להשכלה גבוהה בישראל (להלן: "המל"ג") כנדרש על פי חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק המל"ג").

2. משהתברר לתלמידים כי הלימודים בקולג' אינם צפויים לזכות אותם באישורי שקילות מטעם המשיב, פנו רבים מהם, בעידוד הקולג', ללימודים בשלוחת אוניברסיטת צ'מפליין בישראל (להלן: "המכללה").

המכללה פעלה ברישיון מאת המל"ג והתארים שניתנו על ידה הוכרו על ידי המועצה להשכלה גבוהה ועל ידי הרשויות המוסמכות בארצות הברית. גם המשיב נהג להכיר בתארים שהעניקה המכללה לצורכי דירוג ושכר.

המערערת עצמה, עברה בשנת 1998 (שנת הלימודים השלישית לתואר) ללמוד במכללה, שלוחת אוניברסיטת צ'מפליין, שם השלימה את התואר. בתום הלימודים, בחודש 11/99, הוענק לה תואר ראשון במנהל עסקים (B.SC) ממכללת צ'מפליין.

3. שתי השלוחות - הקולג', שהציג עצמו כשלוחת אוניברסיטת נובה והמכללה, שלוחת אוניברסיטת צ'מפליין, פעלו תחת אותה קורת גג.

4. המשיב הוא הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל שליד משרד החינוך (להלן: "המשיב" או "הגף"). תפקידו של הגף לבחון ולאשר את שקילותו של תואר ממוסד אקדמי בחו"ל אל מול תואר של מוסד אקדמי ישראלי מוכר, זאת לצורך קביעת תנאי דירוג ושכר של עובדים בשירות המדינה, בצה"ל, במשטרה ובשירות בתי הסוהר.

5. ביום 20.7.00 הגישה המערערת למשיב בקשה לאישור שקילות התואר הראשון שהוענק לה מהמכללה. ביום 22.10.00 דחה המשיב את בקשת המערערת תוך שנמסר לה כי בגין לימודיה במכללה זכאית היא ל-51 נקודות זכות ואילו בגין לימודיה בקולג' הוכרו לה, לפנים משורת הדין, 20 נקודות זכות שכן הקולג' פעל ללא רישיון מאת המל"ג ו/או הכרה מטעם המשיב.

6. המערערת השלימה לימודים נוספים בהיקף של 18 נקודות זכות במכללה וערערה על החלטת המשיב. ביום 14.2.01 הודע למערערת כי ההחלטה בעניינה בעינה עומדת וכי עליה להשלים במכללה לימודים בהיקף של 31 נקודות זכות החסרות לה לצורך שקילת התואר לתואר ישראלי. בין הצדדים התנהלה תכתובת נוספת שבמסגרתה הוסברו למערערת האפשרויות העומדות בפניה להשלמת התואר האקדמי, בעוד המשיב עומד על החלטתו.

ההליכים בבית הדין האזורי

7. המערערת הגישה תביעתה לבית הדין האזורי אשר שמע את טענות הצדדים, בחן את התשתית העובדתית והמשפטית החלה בעניינה של המערערת וקבע כי הקולג' לא עמד בתנאי הסף להכרה בלימודים שקיים לצורך הערכת השקילות, דהיינו - לא הוכר על ידי הרשויות המוסמכות בארצות הברית כשלוחתה של אוניברסיטת נובה בארץ, ואף לא קיבל רישיון לפעילות מהמועצה להשכלה גבוהה בישראל. על כן קבע בית הדין האזורי כי בדין סירב המשיב להכיר בלימודים שהתבצעו במסגרת קולג' זה בארץ לצורך שקילותם והכרה בהם לצורכי דירוג ושכר.

בית הדין האזורי הסתמך בקביעתו על קביעת בית דין זה בפרשת פאוור (ע"ע 1269/04 שרון פאוור ואח' - מדינת ישראל-משרד החינוך (28.5.06) להלן: "פרשת פאוור") אשר דנה באותו מוסד לימודים ובאותו עניין וקבע כי קיים השתק פלוגתא ביחס לעניינים שנדונו בפרשת פאוור. בית הדין האזורי דחה את טענת המערערת שלפיה יש להבחין בין עניינה לבין העניין הנדון בפרשת פאוור שכן היא למעשה השלימה את לימודיה במכללה אשר ממנה אף קיבלה בסופו של דבר את תעודת התואר האקדמי ועל כן יש לראות בתואר שבידה "תואר שלם".

בית הדין קבע כי התעודה האקדמית אינה מהווה תחליף לאישור הגוף המפקח אשר פועל לפי כללים המבהירים אלו לימודים ילקחו בחשבון במסגרת הערכת שקילות התואר לצורכי דירוג ושכר. בית הדין האזורי אף דחה את טענת המערערת שלפיה פעל המשיב בחוסר סמכות משביקש לבחון את מרכיביו של "התואר השלם".

8. בית הדין הוסיף ודחה את טענת המערערת בדבר המצג שהציג בפניה המשיב בטרם קיבלה את החלטתה להמשיך את לימודיה במכללה. בית הדין קבע כי המשיב לא התחייב לאשר באופן אוטומטי את התואר שיוענק על ידי המכללה, אלא התנה את אישורו בכך שהמבקש את שקילת התואר יציג מסמכים על פי הכללים שפורטו.

כך גם ציין בית הדין האזורי כי מהמכתבים שעליהם מבססת המערערת טענותיה בדבר הסתמכות, לא עולה התייחסות לכך שמדובר בתואר של המכללה המשלב לימודים בקולג', לא ברור מהי מהות הפנייה והאם המערערת נמנתה על הפונים. בית הדין האזורי קבע כי משהמערערת לא הוכיחה כי פנתה באופן אישי לבירור זכויותיה אין היא יכולה לטעון להסתמכות על הבטחה או מצג כלשהו.

9. על יסוד כל האמור, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערת.

הערעור

טענות המערערת

10. המערערת טענה כי נרשמה ללימודים באוניברסיטת נובה על יסוד מצג מטעם המשיב שעל פיו מופיעה אוניברסיטת נובה ברשימת המוסדות שבהן מכירה המל"ג כמוסדות הרשאים להעניק תארים אקדמיים בישראל. לגרסתה, רק לאחר שנתיים של לימודים, נמסר לה על ידי הקולג' שעל מנת להשלים את התואר האקדמי תאלץ לעבור ללמוד באוניברסיטה אחרת ומבירורים שערכו היא וסטודנטים נוספים, נתקבלה תשובה מנציגת המשיב כי התואר המוענק על ידי המכללה מוכר על ידי משרד החינוך כשקול לתואר אקדמי לצורכי דירוג ושכר. בהסתמך על האמור, פנתה המערערת להשלמת לימודיה במכללה.

11. לטענת המערערת, רק לאחר סיום לימודיה ולאחר שפנתה להכיר בתואר שניתן לה, נענתה כי לפנים משורת הדין יוכרו 20 נקודות זכות בלבד וכי תאלץ להשלים 31 נקודות זכות נוספות. עוד נמסר למערערת, כי שלילת השקילות מבוססת לא רק על העדר רישיון מטעם הקולג' לפעול בארץ אלא גם על הוראות סעיף ג(1) לכללי הערכת התואר מיום 12.11.97 הקובעים כי לימודים קודמים ילקחו בחשבון במסגרת הערכת התואר האקדמי רק אם הם לימודים בקורסים אקדמיים שנלמדו במוסד מוכר. המערערת קובלת כנגד הדרישה להשלמת לימודים נוספים הן בטענה כי הסתמכה על מצגי המשיב בהשלמת לימודיה במכללה הן בטענה כי הכללים שעליהם נסמך המשיב לא יכולים לחול בעניינה עת החלה לימודיה בשנת 1996 שאז הסתמכה על מצג שלפיו המכללה היא מוסד מוכר.

12. לטענת המערערת, אין להתייחס למעמדו של הקולג' במועד שבו החלה את לימודיה, אלא למעמדה של המכללה שבו סיימה את לימודיה בשנת 1999 בהיות מוסד זה מוסד מוכר העומד בתנאיו של המשיב לצורך בחינת השקילות. לעמדתה, יש להבחין בין עניינה לבין עניינם של אלה שנדונו בפרשת פאוור, זאת על רקע העובדה שבשונה מהתובעים בפרשת פאוור, אשר סיימו את לימודיהם לתואר באוניברסיטת נובה, סיימה היא את לימודיה במכללה שהייתה אותה עת מוסד אקדמי מוכר לצורך שקילות התואר.

13. המערערת טוענת כי דרישת המשיב שלפיה עליה להשלים את לימודיה באותה מכללה שהעניקה לה את התואר אינה מעשית משאין המכללה ממשיכה לפעול בישראל. עוד מוסיפה המערערת כי אין להחיל בעניינה את עקרון השתק הפלוגתא או השתק העילה נוכח החלטת בית הדין בפרשת פאוור שכן עניינה שונה מהעניין הנדון שם הן מבחינה מהותית הן על שום כך שהאינטרס שבשמו פונה המערערת לבית הדין אינו זהה לאינטרס שבו פנו לבתי הדין הגב' פאוור וחבריה.

טענות המשיב

14. לטענת המשיב, הכרעת בית הדין האזורי מבוססת היטב, לאחר שסקר ובחן את כל טענות המערערת והמערערת לא הצביעה על פגם או טעות משפטית. מכאן שיש לדחות את הערעור.

15. המשיב סבור כי בדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערת, בהסתמך על קביעותיו של בית הדין הארצי בפרשת פאוור, שם נדונה והוכרעה טענה זהה ונקבע כי הקולג' לא מילא אחר התנאים הדרושים כדי שהלימודים בו יוכרו לצורך דירוג ושכר.

באשר לטענת המערערת כי נרשמה ללימודים בקולג' על יסוד מצג מטעם המשיבה, טוען המשיב כי אף טענה זו כבר נדונה והוכרעה בפרשת פאוור, וכך גם קבע בית הדין האזורי בנדון דנן, ולפיה, מכתביו של המשיב בתשובה לפניות המערערת לא נגעו לקביעת שקילותו של התואר הספציפי מטעם הקולג' ואף לא ניתנה כל התחייבות לאשר באופן אוטומטי תואר כלשהוא אלא לאחר בחינתו על פי הכללים להערכת תארים שפורסמו. לעמדת המשיב, המערערת בחרה שלא לברר את השלכת העובדה כי הלימודים בקולג' אינם מוכרים לצורך דירוג ושכר ואת התנאים הנדרשים לצורך הכרה בלימודיה הקודמים בקולג' לצד לימודים בשלוחה מוכרת כמו זו של המכללה. בהקשר זה מציין המשיב כי פנייתה הראשונה של המערערת עצמה אל המשיבה, להבדיל מפניותיהם של אחרים, התבצעה לראשונה רק עם סיום לימודיה במכללה.

16. לטענת המשיב, יש לדחות את הערעור בשל קיומו של השתק עילה ביחס לעילת התביעה ולחילופין, צדק בית הדין קמא משדחה את תביעת המערערת על יסוד השתק פלוגתא. לעמדת המשיב, סקר בית הדין בהרחבה את פסיקת בית הדין הארצי ואת פסיקת בית המשפט העליון וקבע כי שאלות עובדתיות אשר הועלו במסגרת תביעתה של המערערת - בהן השאלה בדבר הבטחה מנהלית או מצג לפיו הלימודים בקולג' יוכרו לצורך דירוג ושכר, שאלת מעמדו של הקולג' וכן תוקפם של הכללים שפרסמה המשיבה לציבור - כבר נדונו והוכרעו על ידם. בנסיבות אלה, משהקביעות בפרשת פאוור נוגעות לצדדים הקרובים למתדיינים, כאשר המשיב הוא אותו משיב והמחלוקות קשורות באותו מוסד לימודים בלתי מוכר, הקולג', וכאשר המערערת סטודנטית בעלת אינטרסים זהים לאלה של התובעים בפרשת פאוור, מתקיים הכלל של השתק פלוגתא. לאור האמור, טוען המשיב כי מתקיים מעשה בית דין ואין להעמיד שוב את העניין לביקורת שיפוטית.

17. לסיום גורס המשיב, אין לקבל את טענת המערערת בדבר היותו של התואר מהמכללה תואר "שלם". לשיטתו, יש לקבל את קביעת בית הדין האזורי בעניין זה שלפיה התואר שהתקבל מהמכללה אינו תחליף לאישור הגוף המפקח, דהיינו, המשיב; המשיב מוסמך לבחון את תוכנו ומרכיביו של התואר המוצג לו על מנת לבחון את שקילותו לתואר אקדמי ישראלי, שאם לא כן, יזכה כל תואר, באופן מיידי וללא צורך בבחינה, בהטבות דירוג ושכר.

הכרעה

18. השאלה העומדת בפנינו נוגעת להיקף שיקול הדעת המוקנה למשיב במסגרת בחינת שקילות תואר לצרכי דירוג ושכר? והאם בעת שמוכרת סמכותו של מוסד להעניק תואר, יש בכך משום התחייבות מטעם המשיב לקבל את התואר כתואר "שלם" השקול לתואר אקדמי ישראלי המזכה בהטבות דירוג ושכר?

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל החומר שהונח בפנינו, מצאנו כי יש להשיב את עניינה של המערערת למשיב, לצורך הערכה מחדש של התואר שבידיה וקביעת שקילותו. ונפרט.

רקע - הכרעות קודמות

19. עניינם של תלמידים אשר למדו במוסדות לימוד בחו"ל או בשלוחות בישראל של אוניברסיטאות בחו"ל, ונדחו על ידי המשיב עת ביקשו את אישורו לשקילות התואר שניתן להם ממוסדות אלה, הובא לא אחת בפני בית הדין הארצי ובית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. ההכרעות אשר ניתנו בפסקי דין אלה מהוות, בין היתר, את הרקע להכרעתנו זו. לפיכך, ובטרם נפנה לענייננו אנו, נעמוד עליהן בקצרה.

(א) בשנת 1999 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בפרשת השכלה ותואר בע"מ (בג"ץ 6977/98 השכלה ותואר בע"מ נ' שר החינוך התרבות והספורט, פד"י נה(1) 316 (1999); להלן: "פרשת השכלה ותואר"), שם נדון עניינם של 13 עותרים, עובדי מדינה, אשר קיבלו תואר אקדמי מאוניברסיטאות אנגליות, חלקם בלימודי התכתבות (לימוד מרחוק) וחלקם בשלוחות של אותן אוניברסיטאות בישראל.

המשיב קבע כי על העותרים להשלים את לימודיהם במוסדות שבהם למדו לשם הכרה בשקילות התארים, וזאת בנימוק שהתארים שבהם החזיקו, כללו פעילות חוץ אקדמית בהיקף גבוה מן ההיקף המקסימלי שמתירה המל"ג וכן בשל משך הלימודים של העותרים שהיה קצר מהמינימום שנקבע בכללי המל"ג.

בית המשפט העליון (מפי השופט י. אנגלרד) דחה את העתירה וקבע כי במסגרת סמכותו, רשאי המשיב להשוות את מספר שעות הלימוד ואת היקף הפטורים הניתנים על ידי המוסד מחו"ל או שלוחתו אל אלה המוכרים בתואר האקדמי הישראלי המקביל ומבחנים אלה הם סבירים. עוד נקבע, כי אין המשיב מתערב בשיקולים אקדמיים של המוסד שהעניק את התואר אלא מפעיל מבחני שקילות, שהם קריטריונים אובייקטיביים המנחים את פעילותו ואשר מטרתם להבטיח שוויון כלפי מקבלי תואר ממוסד אקדמי ישראלי.

(ב) בשנת 2006 נדונה בבית דין זה פרשת שרון פאוור (להלן: " פרשת פאוור"). בפרשת פאוור בחן בית הדין את התארים שהוענקו למערערים, תלמידי הקולג', וקבע כי תואר של בוגרי הקולג' אינו מזכה בתואר אקדמי לצרכי דירוג ושכר. זאת מאחר שהקולג' לא עמד בתנאי הסף להכרה בו כמוסד היכול להעניק תואר מוכר לצורך דירוג שכר. בית הדין פסק עוד כי לא התגבשה הבטחה מנהלית מטעם המל"ג או משרד החינוך כלפי המערערים וכי ההבחנה בין המערערים, בעלי התואר מטעם הקולג', לבין בוגרי המכללה, אשר התואר מטעמה הוכר על ידי המשיב לצורך דירוג שכר, היא הבחנה לגיטימית בין שתי קבוצות שונות. לפיכך נקבע כי המערערים לא הופלו ביחס לבוגרי המכללה.

(ג) בפרשת אביבה מוסטקי (2004) (2007) נדונה בקשתם של העותרים לקבל אישורי שקילות לתארים שקיבלו מאוניברסיטת לטביה בשיטה של למידה מרחוק. נקבע כי ההחלטה הגורפת של המשיב שלא ליתן לעותרים אישורי שקילות בטלה וכי על המשיב לבצע בדיקה פרטנית של בקשות העותרים להכרה בתואר שקיבלו לצורך קביעת שקילותו לתואר האקדמי הישראלי (בג"ץ 3397/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, ניתן ביום 18.3.04; (להלן: "פרשת מוסטקי"). בהמשך, פנו לבג"ץ חלק מן העותרים אשר בקשותיהם לאישורי שקילות נדחו ובית המשפט קבע כי מקום שהוכח באופן ברור ומשכנע, על פי מבחן הראיה המנהלית, שהתואר הושג בדרך שאינה הולמת, רשאי המשיב לשלול את הזכות להטבה בדמות אישור השקילות (בג"ץ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך התרבות והספורט, ניתן ביום 26.4.07).

יודגש כי החלטת המשיב שנדונה בפרשת מוסטקי שלא להעניק אישורי שקילות לעותרים, התבססה על ליקויים ועל מעשים פסולים שנתגלו בנציגות אוניברסיטת לטביה במהלך חקירת משטרה ויוחסו למעורבים שונים, בהם אנשי צוות ותלמידים, ולא על בסיס בחינת תכנית הלימודים האקדמית ומוסד הלימודים.

(ד) בשנת 2011 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בפרשת בתיה וידל (ע"ע 106/10 בתיה וידל - מדינת ישראל, משרד החינוך, ניתן ביום 19.9.11; להלן: "פרשת וידל"), שם אושרו קביעותיו של בית הדין האזורי ונדחו טענות המערערת. הפרשה נסובה על החלטת המשיב לדחות את בקשת המערערת להכיר בשקילותם של שלושה תארים שהוענקו לה, תואר ראשון מאוניברסיטת ברייטון באנגליה אשר נלמד בשלוחת האוניברסיטה בישראל, תואר ראשון מאוניברסיטת חרקוב באוקראינה אשר נלמד בשיטת הלמידה מרחוק ותואר שני מאוניברסיטת לטביה. פסיקת בית הדין התבססה בין היתר על כך שמוסדות הלימוד שבהם למדה המערערת לא קיימו את תנאי הסף להכרה בתואר שהעניקו כשקיל לתואר אקדמי שניתן על ידי מוסד לימודים ישראלי מוכר.

(ה) בפרשת הריסון (ע"ע 56967-09-11 דוד הריסון - מדינת ישראל-משרד החינוך, ניתן ביום 24.12.13) נדון עניינם של בוגרי ישיבות גבוהות. בית דין זה אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי, שם נקבע כי בתקופות הרלוונטיות לתביעת המערערים לא היה בידי השלוחה של מוסד הלימודים שבו למדו, רישיון מטעם המל"ג ללמד את התחומים המזכים בדרגת שכר כשקולים לתואר שלישי ולפיכך היה המשיב רשאי לסרב להנפיק עבורם אישורי השקילות.

(ו) בפרשת אבו גוש (ע"ע 49504-05-11 סאמר אבו גוש - מדינת ישראל-משרד החינוך והתרבות, ניתן ביום 15.12.14) נדון עניינו של מערער אשר למד באוניברסיטת המזרח הקרוב שבצפון קפריסין, אזור הנשלט על ידי תורכיה, ומשכך לא הוכרה כמוסד להשכלה גבוה על ידי הגורמים המוסמכים בקפריסין. בית הדין חזר וקבע כי תפקידו של המשיב הוא במישור התעסוקה בשירות המדינה לעניין דירוג והטבות שכר וכי להכרתו אין מעמד לעניין הכרת תארים במישור אקדמי או לעניין עיסוק מקצועי. עוד נקבע כי התנאי הראשון שנקבע בכללי רכלבסקי ולפיו מוסד הלימודים מוכר על ידי הרשות המוסמכת לכך בארצו, הוא תנאי ראוי וסביר. אלא שבמקרה דנן, העדר ההכרה על ידי הרשויות המוסמכות בקפריסין נבע משיקולים שאינם אקדמיים ולכן נקבע כי ניתן לסטות מן הכלל ולקבוע כי המוסד עומד בתנאים ויש לראות בו כמוסד אקדמי מוכר לצורך העניין.

הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל

20. הגף לתארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל (המשיב בענייננו), הוקם עוד בשנת 1973 במטרה לתת מענה להכרה בתארים שהוענקו על ידי מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל ובשלוחותיהם בישראל, לצורכי דירוג ושכר לעובדים בשירות הציבורי.

הסמכות לפעולתו של המשיב מעוגנת בהסכם הקיבוצי משנת 1977, בהוראות התקשי"ר המעודכנות מעת לעת (כיום בפרק 24.2), בכללים שגיבשו וועדות בינמשרדיות: כללים להערכת תארים אקדמיים ראשון ושני ממוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל ולבוגרי שלוחות בישראל של מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל, משנת 2000 (להלן: "כללי רכלבסקי"), וכללים להערכת תארים הנוגעים לשיטת ה"לימוד מרחוק" ולתארים שלישיים שניתנו ממוסדות בחו"ל, משנת 2005 (להלן: "כללי ועדת כץ"), וכן בכללים בינלאומיים שונים להערכת תארים, דוגמת אלה הקבועים באמנת ליסבון (המדריך הבינלאומי של מוסדות להשכלה גבוהה של התאחדות האוניברסיטאות הבינלאומית וכן אמנת ליסבון והצהרת בולוניה (ראו: הכנסת - מחלקת מידע ומחקר, "הערכת תארים אקדמיים מחו"ל לצורכי דירוג ושכר", עמ' 5-6, 2008).

21. אין חולק כי למשיב אין סמכות או מעמד בכל הנוגע להכרה במשמעות האקדמית של התואר (לצרכי לימודי המשך וכיוצ"ב) או לעיסוק במקצוע שלו נדרש תואר מתאים. וכך נקבע בפרשת אבו גוש:

"תפקידו של הגף להערכת תארים הוא במישור התעסוקה בשירות המדינה לעניין דירוג והטבות שכר, ולהחלטת הגף להערכת תארים אין מעמד לעניין הכרת תארים במישור האקדמי או לעניין עיסוק מקצועי".

היקף פעילותו של המשיב וסמכויותיו נדונו, כאמור, גם בפרשת השכלה ותואר, שם נקבע:

"אין להטיל ספק בכך כי במסגרת השוואת תארים רשאית הוועדה להשוות את מספר שעות הלימוד ואת היקף הפטורים הניתנים אל אלו המוכרים בתואר המקביל הישראלי. לכן אין לראות בדרישותיה משום דרישות שרירותיות אשר כביכול הונחתו על העותרים לאחר מעשה" (בפס' 15).

ובהמשך:

"תפקיד הוועדה להפעיל מבחני שקילות שמטרתם, בין היתר, להבטיח שוויון כלפי מקבלי תואר בישראל. בהפעילה מבחנים אלה אין הוועדה מתערבת במובן כלשהו בשיקולים אקדמיים של המוסד שהעניק את התואר. תואר זה כבודו במקומו מונח, אך אין הוא שקול כנגד התואר המעניק יתרונות במסגרת תנאי עבודה. שקילה זו היא סבירה" (בפס' 17; הדגשה שלי - י.א.ש.).

מן הכלל אל הפרט

22. המערערת החלה את לימודיה לקראת תואר ראשון בקולג', בשנת 1996. בשנת 1998 עברה המערערת ללמוד במכללה, שם השלימה את לימודיה. בשנת 1999, בתום לימודיה, הוענק לה תואר ראשון במנהל עסקים (B.SC) מהמכללה.

23. המערערת החלה את לימודיה בתקופה שבה טרם הוסדרה פעילותם של מוסדות להשכלה גבוהה מחו"ל המקיימים לימודים באמצעות שלוחות בישראל. בעקבות פרסום הצעת החוק לחוק המל"ג (תיקון מס' 11) שנועד לבצע הסדרה כאמור, וכפי שפורט בהרחבה בפרשת פאוור, פרסם המשיב תנאי סף להכרה בתארים שהעניקו מוסדות לימודים שכאלה לצורכי דירוג ושכר שעל פיהם על מוסד הלימודים למלא שני תנאים על מנת שתאריו יוכרו לצורך דירוג ושכר: אישור להכרה על ידי הרשות המוסמכת במדינת האם ו/או אישור לפעולה מאת המל"ג.

ביני לביני, בשנת 1998, נכנס לתוקפו תיקון 11 לחוק המל"ג ונקבע כי מוסד להשכלה גבוהה מחו"ל המפעיל שלוחה בישראל לא יוכר מבלי שיהיה בידיו היתר ו/או רישיון זמני מאת המל"ג (סעיף 21 לחוק המל"ג), וכי היתר שכזה יינתן לאחר שאותו מוסד מילא אחר הכללים שייקבעו לעניין זה וכן דרישה מדעית נאותה.

24. הנה כי כן, עם כניסתו לתוקף של תיקון 11 הנ"ל, על מוסד לימודים אקדמי שהוא שלוחה של מוסד להשכלה גבוהה מחו"ל לעמוד בשני תנאי סף מצטברים על מנת להסדיר את מעמדו בישראל: האחד, היות המוסד להשכלה גבוהה מחו"ל מוסד מוכר על ידי הרשויות המוסמכות בארצו, והשני, אישור המל"ג לשלוחה של אותו מוסד אקדמי זר הפועלת בישראל (ראו בפרשת פאוור).

עמידת השלוחה בתנאי הסף הכרחית לצורך קבלת היתר לפעול בישראל. בהמשך לכך, עם הענקת התואר ולצורך קבלת אישור השקילות, בוחן המשיב את הבקשה על פי הכללים שהותוו להערכת תארים אקדמיים מחו"ל.

25. בעקבות הכרעת בית דין זה בפרשת פאוור קבע בית הדין קמא כי מתקיים השתק פלוגתא בעניינה של המערערת. כך נקבע באשר לשאלת מעמדו של הקולג' והלימודים בו בין השנים 1995-1998, כי הקולג' לא עמד, בשום שלב, בתנאי הסף השני להערכה לצורכי דירוג ושכר, היינו, לא ניתן לו היתר מאת המל"ג ואף לא רישיון פעולה זמני, זאת לא בעת שהחל לפעול בשנת 1995 ואף לא לאחר התיקון לחוק המל"ג בשנת 1998; עוד נקבע כי ההודעות שפרסמו המשיב (הודעה מיום 7.11.95 בעניין תנאי הסף להערכת תואר של שלוחה של מוסד אקדמי זר) והמל"ג (הודעה מיום 01/1997 בנוגע למוסדות אקדמיים זרים המקיימים לימודים באמצעות שלוחות בישראל), אינן מהוות הבטחה מנהלית להכיר בתואר שהעניק הקולג' לצורכי דירוג ושכר וכך גם המכתבים מטעם המשיב כמפורט בסעיף ג2 לפרשת פאוור; לבסוף קבע בית הדין קמא כי משמדובר באותו עניין שנדון בפרשת פאוור, יש להחיל על הצדדים בענייננו את הכלל בדבר השתק פלוגתא.

נוכח האמור, קבע בית הדין האזורי כי בדין סירב המשיב להכיר בלימודים שלמדה המערערת במסגרת הקולג' בישראל, להבדיל מלימודים שנתקיימו במוסד עצמו בארצות הברית.

26. אכן, מקובלת עלינו מסקנת בית הדין האזורי שלפיה מהוות הקביעות הנוגעות למעמדו של הקולג' ואי עמידתו בתנאי הסף הנדרשים, השתק פלוגתא. בקביעות אלה, כמו גם בדחיית טענות המערערת לעניין הסתמכות או הבטחה מנהלית, לא מצאנו כל טעות. אלא שלטעמ נו, המקרה שבפנינו אינו דומה לנדון בפרשת פאוור. ונפרט.

המערערת החלה את לימודיה בקולג' בשנת 1996 ולאחר שנתיים שבהן למדה בקולג', עברה ללמוד בשנה השלישית במכללה, שם השלימה את התואר והוענק לה תואר ראשון מטעם המכללה. ואילו המערערים בפרשת פאוור, למדו את לימודיהם בקולג' והוענק להם תואר ראשון מטעם הקולג'. הם כלל לא למדו במכללה ואינם מחזיקים בתואר מטעמה.

מאחר שהקולג' לא קיבל היתר מאת המל"ג ואף לא רישיון פעולה זמני, הוא לא עמד כלל בתנאי הסף להכרה בתואר שהעניק לצורכי דירוג ושכר, והתואר שהעניק לבוגריו לא יכול היה לזכות אותם באישור שקילות מטעם המשיב. המכללה, לעומת זאת, מילאה אחר תנאי הסף להכרה בתארים שהעניקה לצורכי דירוג ושכר, היא הוכרה על ידי הרשויות המוסמכות בארצות הברית וקיבלה רישיון זמני מאת המל"ג להעניק תארים שיוכרו לצורכי דירוג ושכר. וכך אף נקבע בפרשת פאוור, כי מדובר בהבחנה בין שונים (סעיף ד לפסק הדין).

המקרה שבפנינו אף אינו דומה לפרשת וידל, שם הוענק למערערת תואר של אוניברסיטת ברייטון באנגליה. גם במקרה זה, כמו בפרשת פאוור , שלוחת המוסד האקדמי הזר בישראל לא עמדה בתנאי הסף להכרה בלימודים בה לצורכי דירוג ושכר - היא לא קיבלה הכרה מאת הרשויות המוסמכות באנגליה ואף לא היתר או רישיון פעולה זמני מאת המל"ג, ולפיכך בדין סרב המשיב לבחון את שקילות התואר שהוענק למערערת שם לצורכי דירוג ושכר.

27. בענייננו, דחה בית הדין קמא את טענת המערערת כי בידיה תואר שלם מהמכללה, וקבע שתואר מהמכללה, הגם שעמדה בתנאי הסף להכרה לצורכי דירוג ושכר, אינו תחליף לאישור הגוף המפקח, דהיינו, המשיב. בית הדין קבע עוד כי המשיב היה מוסמך ואף חייב לבחון את תוכן התואר ומרכיביו בכדי למלא את תפקידו ולהכריע בשאלת שקילות תוארה של המערערת לתואר אקדמי ישראלי, וכי קריטריונים אלה הם אובייקטיביים.

הצדק עם בית הדין האזורי בקביעתו כי המשיב מוסמך ואף חייב לבחון את תוכן התואר, גם כאשר מובא בפניו תואר שלם ממוסד אקדמי מוכר. עם זאת, סברנו כי נפלה שגגה במסקנות בית הדין האזורי שלפיהן אין מדובר ב"תואר שלם" ולא נפלה כל טעות בהחלטת המשיב אשר דוחה את ההכרה במרכיבי התואר. ונסביר.

28. בפרשת בן שמעון, עמד בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ על טיב שיקול הדעת המסור בידי המשיב, וקבע:

"שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך ייטה בית המשפט כבעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם קיימת עילה מינהלית להתערבות שכזו" (בג"ץ 973/08 בן שמעון נ' משרד החינוך (קשרי חוץ ואונסקו), בפס' 13, ניתן ביום 15.9.2009; להלן: "פרשת בן שמעון").

29. בפרשת השכלה ותואר נקבע כי בבסיס פעילות המשיב מצוי רעיון השוויון, אשר נועד לשמור על זכויותיהם של מקבלי התארים של המוסדות מחו"ל בהשוואה למקבלי התארים מהמוסדות הישראליים וכן על זכויותיהם של מקבלי התארים מהמוסדות הישראליים. בעניין זה, דרשו העותרים כי יתאפשר להם להשלים את לימודיהם לתואר באוניברסיטה זרה שאינה האוניברסיטה שממנה קיבלו את התואר וכי המשיב עצמו יבצע את ה"חיבור" בין שני מוסדות הלימודים המוכרים לצורך הכרה בהם כתואר "שלם". עתירה זו כאמור נדחתה ונקבע כי אין זה מתפקידו של המשיב לשקול שיקולים אקדמיים ולבצע את ה"חיבור" בין הלימודים במוסדות הלימוד השונים.

נמצאנו למדים, כי במסגרת תפקידו וסמכותו של המשיב, עליו להפעיל שיקולים מקצועיים של גוף מפקח, אשר נועדו להשוות בין תארים אקדמיים ממוסדות זרים לבין תארים אקדמיים ממוסדות ישראליים, כך שיהיו שקולים זה לזה. שיקולים אלה אינם שיקולים אקדמיים כגון תוכנית הלימודים ורמת הלימודים. שיקולים אלה מסורים למועצה להשכלה גבוהה ונבחנים על ידה בעת שמחליטה היא אם להעניק לשלוחה של מוסד אקדמי זר רישיון פעולה או היתר (על חשיבות ההיתר מאת המל"ג ובחינת השיקולים האקדמיים שמפעילה המל"ג בבואה להכיר במוסד אקדמי זר ראו בג"ץ 9486/96 ליאת איילון נ' ועדת הרישום על פי חוק הפסיכולוגים, התשלז-1977, פ"ד נב(1) 166 (1998)).

בפרשת בתיה וידל נקבע כי:

"עניין לנו בכללים מינהליים-מקצועיים אשר ערכאת השיפוט אינה מתערבת בתוכנם או בשיקול דעתם המקצועי של אלה המפעילים את הכללים וביקורתה היא ביקורת שיפוטית חיצונית בלבד" (פרשת וידל, בפס' 11).

עם זאת, נתונה החלטת הגף לביקורת שיפוטית ככל החלטה מינהלית מן השורה. היינו, בית הדין יעביר תחת שבט ביקורתו את סבירותה ומידתיותה של החלטת הרשות המינהלית בנסיבות הספציפיות הנוגעות לעותר שעניינו נדון. בעניין זה נקבע:

"... בתי הדין לעבודה, שעה שהם מבקרים הפעלתה של סמכות שלטונית, בוחנים סמכות זו לא על פי אמות מידה של משפט העבודה בלבד, אלא גם על פי אמות מידה של המשפט המינהלי (ראה, למשל, דב"ע שמ/4-18). גישה זו נכונה היא ורצויה. בתי המשפט הם רבים, אך המשפט המינהלי הוא אחד ויש ליישמו בכל בית משפט שבפניו מתעוררת שאלת התוקף של החלטה מינהלית" (בגץ 578/80 ג'מיל אחמד גנאים נ' עבד-אל לטיף מואסי, פ"ד לה(2) 29 (1980).

30. על פי הכללים להערכת תואר מיום 12.11.97, אשר תוקנו ביום 5.7.1998 (להלן: "הכללים להערכת תואר"), קורס אקדמי יקנה נקודות זכות ויילקח בחשבון לצורכי דירוג ושכר רק אם נלמד במוסד מוכר להשכלה גבוהה. אין חולק כי המכללה הייתה מוסד מוכר, אשר מילא אחר תנאי הסף להערכה לצורכי דירוג ושכר, הן בכך שקיבל את אישור הגורמים המוסמכים בארצות הברית, הן בקבלת רישיון פעולה זמני מאת המל"ג. זאת ועוד, ככלל, למוסד אקדמי החופש לקבוע מהן הדרישות האקדמיות אותן הוא מציב כתנאי לקבלת התואר. אין מחלוקת כי המכללה אשר הכירה בלימודי המערערת בקולג' כחלק מדרישותיה לקבלת תואר פעלה תחת רישיון המל"ג. זו נקודת המוצא לדיוננו.

31. בעניינה של המערערת, דחה המשיב את הבקשה על סמך סעיף ג(1) לכללים להערכת תואר, שם נקבע:

"לימודים קודמים שיילקחו בחשבון במסגרת הערכת התואר האקדמי לצורך דירוג בשכר הם כדלקמן:
1. קורסים אקדמיים שנלמדו במוסד מוכר להשכלה גבוהה המקנים נקודות זכות ואשר הלומד בהם סיים אותם בציון עובר לפחות".

32. כאמור, בית דין זה כבר דן לא פעם בהחלטות המשיב בעניין שקילותם של תארים שניתנו מטעם מוסדות לימוד זרים להשכלה גבוהה, מהיבטים שונים. ענייננו כאן אינו בדרישת המערערת מהמשיב לחבר חלקי תואר לכלל "תואר שלם" (כפרשת השכלה ותואר). המערערת אף אינה עותרת להכרה בתואר של מוסד שאינו מוכר (כפרשת פאוור). הערעור שבפנינו נוגע לשאלה אם רשאי המשיב לדחות את בקשת המערערת להכיר בתואר השלם שהעניקה לה המכללה (מוסד מוכר על ידי המל"ג) הטומן בחובו קורסים שלמדה בקולג', וזאת אך ורק על סמך היותו של הקולג' מוסד בלתי מוכר ומבלי לבצע בדיקה פרטנית בעניינה של המערערת.

33. בפרשת השכלה ותואר, טען המשיב עצמו בפני בית המשפט הגבוה לצדק, כי הוא מוכן להכיר בתואר "שלם" המוענק על ידי מוסד מוכר. באותו עניין יעץ המשיב לעותרים להשלים את לימודיהם במסגרת אותו מוסד מוכר שבו למדו, אך לא התנגד לכך שהעותרים ישלימו את לימודיהם במוסד מוכר אחר המוכן להעניק תואר משלו על יסוד לימודיהם הקודמים בתוספת הלימודים המשלימים (סעיפים 18-19 לפסק הדין). בג"ץ קיבל עמדה זו וקבע כי דרישת המשיב כי יובאו בפניו תארים "שלמים" ולא צירופים של אישורי לימודים אשר הוא עצמו יחבר לכדי תואר "שלם", היא דרישה סבירה.

34. אף בענייננו חזר המשיב על הטענה כי סמכותו מוגבלת בכך שהוא מוסמך להעריך רק תואר "שלם", ולא "לתפור" יחדיו זה לזה קורסים נפרדים ממקומות שונים. המשיב הפנה את בית הדין לעמדתו זו אשר התקבלה על ידי בג"ץ בפרשת השכלה ותואר. עם זאת, לשיטת המשיב, מדובר בדרישת סף, ומשמוצג בפניו "תואר שלם" שכזה ממוסד זר או משלוחתו, מוסמך הוא לבחון את תוכנו ומרכיביו על מנת לוודא כי הוא שקול לתואר אקדמי ממוסד ישראלי.

המערערת טענה כי משמתנגד המשיב עצמו לפירוק התואר לרכיבים ומשהציגה בפני המשיב תואר שלם מאת המכללה, שהייתה מוסד מוכר להענקת תארים מוכרים לצורכי הערכת שקילות לצורכי דירוג ושכר, אין לשוב ולבחון עוד את הקורסים האקדמיים שלמדה במסגרת הקולג', אלא יש להתייחס אל התואר כיחידה שלמה. זו השאלה המשפטית העומדת להכרעתנו בהליך זה.

35. לעמדתנו, כאשר מדובר בתואר שניתן על ידי מוסד לימודים מוכר, המכיר, לצרכים אקדמיים, בלימודים קודמים ומוכן לכללם במסגרת דרישותיו לתואר, על בחינת השקילות להיעשות באופן מהותי ולא די בבחינה צורנית בסיסית בלבד. היינו, משטוען המשיב עצמו כי כאשר מוצג בפניו "תואר שלם", מוסמך הוא לבחון את תוכנו ומרכיביו על מנת לוודא כי הוא שקול לתואר אקדמי ממוסד ישראל, חייב הוא בבחינה אמיתית ואין הוא יכול לקבוע על הסף, ללא בחינה מהותית, כי הלימודים אינם שקולים. ויודגש כי אין זו בחינה אקדמית אלא בחינה מקצועית של שקילות (ראו פרשת אבו גוש ופרשת בן שמעון).

36. כעולה מפרשות אבו גוש ובן שמעון, רשאי המשיב, בנסיבות מסויימות, אף לבחון בקשות באופן החורג מן הכללים המנחים אותו דרך כלל. לטעמנו, בפנינו אחד המקרים החריגים המצדיקים זאת.

37. נסיבות המקרה שבפנינו הן חריגות ביותר. מדובר במערערת שהחלה את לימודיה לפני שנים רבות, בשנת 1996, בטרם נכנסו לתוקפם הכללים להערכת תואר אשר ציינו כי לימודים קודמים יילקחו בחשבון רק כאשר נלמדו במוסד מוכר להשכלה גבוהה. אין בכך משום התעלמות מהעובדה כי המשיב פרסם כבר בשנת 1995 הודעה בעיתונות שעניינה לימודים במוסד מוכר ואולם, אין מחלוקת כי בשלב זה טרם נתגבשו כללים מסודרים ונהירים.

נוסף על כך, אין מדובר במקרים הבאים בפני בית הדין חדשות לבקרים שבהם עולה הטענה כי מבקש האישור לא מילא אחר הדרישות האקדמיות הבסיסיות של לימודי התואר ובהן נדרשת הוכחה כי ביצע את המוטל עליו במסגרת הלימודים. על פניה לא נסתרה טענת המערערת שלפיה למדה וביצעה את מטלותיה כנדרש.

38. כאן המקום לציין כי בפרשת פאוור, נערכה הבחנה בין התארים שהעניקו הקולג' והמכללה מבחינת תוכנם ומהותם, על בסיס הקריטריונים הבאים: תנאי הקבלה ללימודים, הקורסים ותוכניות הלימוד, הנקודות אשר בגינן ניתן קרדיט אקדמי (נמצא כי הקולג' נתן פטור בגין לימודים מחו"ל מבלי לפרט את תוכנם ובהיקף העולה על הפטור בתקנות), רק 30 נקודות מתוך תוכנית הלימודים בקולג' הוכרו על ידי מוסד האם בחו"ל (אוניברסיטת נובה) כלימודים הזהים במתכונתם ללימודים בחו"ל והנערכים על ידי מורים מוסמכים מטעמו ואילו הקורסים הנלמדים בקולג' מוכרים על ידי מוסד האם בחו"ל כלימודים חיצוניים המזכים בפטור ולכן אינם עומדים בדרישות הפיקוח (בפס' 38 לפסק הדין). נוכח הבדלים אלה נקבע כי בוגרי הקולג' לא הופלו לעומת בוגרי המכללה בכך שסורבו לבחינת שקילות התואר שהוענק להם לצורכי דירוג ושכר. עם זאת מפרשת פאוור עולה גם כי חלק ניכר מלימודי התלמידים בקולג' נעשו יחד עם תלמידי המכללה תחת קורת גג אחת, כאשר לקראת סיומם של הלימודים במסגרת התואר פוצלו התלמידים בין המכללה לקולג' (סעיף 7 לפרשת פאוור).

בנסיבות אלה, משהמכללה מכירה בלימודים הקודמים של המערערת בקולג' כעומדים בתנאים האקדמיים לתואר הניתן על ידה, ואשר ככל הנראה נלמדו במקביל לתוכנית הלימודים שלה עצמה, ספק אם ניתן לומר שהחלטת הגף שלא להכיר בהם היא מידתית ובוודאי מקום שבו לא נעשתה בחינה לגופה של השקילות האקדמית. המשיב עצמו מקנה למערערת חלק מנקודות הזכות על בסיס הלימודים בקולג' וזאת על פי הסכמה שאליה הגיע עם נציג אוניברסיטת נובה. מכאן, אין חולק כי גם מקום שבו נעשו הלימודים במוסד לא מוכר, יכול ובנסיבות מסויימות וחריגות יהא נכון להכיר בהם במסגרת אישור השקילות לתואר.

39. כאמור, סברנו כי הנסיבות שבפנינו חריגות הן. בהבדל מפרשת השכלה ותואר , שם נקבע כי החלטת הגף שלא להכיר בפעילות חוץ לימודית כשקולה ללימודים אקדמיים היא סבירה, משאין מדובר בפעילות אקדמית והבחינה הנעשית על ידי הגף היא על פניה שקילות אקדמית להבטחת שוויון כלפי מקבלי תואר ממוסד אקדמי ישראלי (ראה פרשת השכלה ותואר). במקרה דנן, לא מצאנו כי הגף שקל ובחן, בבחינה מהותית, את העובדה כפי שעולה מהטענות שהובאו בפני בית הדין ומהפסיקה בפרשת פאוור ולפיהן המערערת למדה את אותם הקורסים שלמדו תלמידי ה מכללה, תחת קורת גג אחת, ועל כן בדין ולא בחסד הכירה בהם המכללה כממלאים אחר דרישותיה לקבלת התואר וברי כי הדרישה לחייב את המערערת בלימודים אלה בשנית, חסרת תועלת. עובדה זו מחייבת לפחות בדיקה פרטנית ועניינית של הלימודים שאותם למדה המערערת וזאת להבדיל מדחייה כללית של לימודיה הקודמים על בסיס לימודים במוסד זר שאינו מוכר (ראו לעניין חובת הרשות כעולה מפרשת מוסטקי, בסעיף 38 לפסק הדין).

40. סיכומם של דברים, נוכח כל האמור, אנו מורים למשיב לבחון באופן פרטני ומהותי את עניינה של המערערת, במובן זה שעליו לבחון האם הקורסים שאותם למדה התובעת בפועל זהים או דומים לקורסים הנכללים במסגרת התואר המקביל במכללה. היה וכן, על המשיב לשקול להכיר בלימודים אלה כמזכים את המערערת בנקודות זכות לתואר.

מכל מקום, היה ובדיקות המשיב יעלו כי המערערת לא למדה קורסים מקבילים לתוכנית הלימודים של המכללה, יש מקום לדרישתו להשלמת הלימודים במוסד מוכר. עם זאת, ודאי שדרישתו כי המערערת תשלים את לימודיה באותו מוסד (המכללה) אינה מעשית כיום (ואף לא היתה מעשית עובר להגשת התביעה, שכן המכללה הפסיקה לפעול זה מכבר) ופוגע בזכויות המערערת. במצב דברים כזה, ומתוך איזון הולם ישקול המשיב לאפשר למערערת להשלים לימודיה במוסד מוכר אחר בארץ, אשר יכיר בלימודיה הקודמים במכללה ובלימודים שהוכרו על ידי המשיב, וזאת בהיקף הנדרש להשלמת התואר המוכר.

41. נוכח התוצאה, יישא המשיב בהוצאות המערערת בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום זה ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ו (21 יולי 2016) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא

יעל אנגלברג שהם,
שופטת

מר ראובן רבינוביץ,
נציג ציבור (עובדים)

מר אמנון גדעון,
נציג ציבור (מעסיקים)