הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 45568-11-13

ניתן ביום 09 ינואר 2017

ליאור מועלם

המערער בע"ע 45568-11-13
המשיב בע"ע 23860-12-13

-

מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ

מדינת ישראל – הממונה על שוק ההון
המשיבה בע"ע 45568-11-13
המערערת בע"ע 23860-12-13

מתייצבת בהליך

לפני: השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן, השופטת נטע רות
נציג ציבור (עובדים) מר ראובן רבינוביץ, נציג ציבור (מעסיקים) מר מיכה ינון

בשם מר ליאור מועלם – עו"ד משה קפלנסקי ועו"ד בן צ'בוטר
בשם מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ – עו"ד הילה לוי
בשם מדינת ישראל – עו"ד אביגיל בורוביץ'

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן:
לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אופירה דגן טוכמכר ונציגי הציבור גב' שרה ברנפלד ומר רפי וייס; .
ק"ג 30709-10-10), אשר קיבל חלקית את ערעורו של מר ליאור מועלם על החלטת הוועדה הרפואית העליונה שבבית החולים לוינשטיין.

רקע עובדתי
מר ליאור מועלם (להלן - ליאור) יליד שנת 1971.
לאחר שחרורו מצה"ל, במשך כ- 3.5 חודשים למד ליאור בקורס נהיגה ברכב ציבורי וקיבל רשיון נהיגה סוג ג'. במהלך השנים עבד ליאור במשרות שונות ששילבו נהיגה ברכב כבד (אוטובוס או משאית).
ביום 20.5.2004 ליאור הצטרף כעמית עצמאי לקרן הפנסיה "מבטחים יותר" המנוהלת על ידי מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (להלן – קרן הפנסיה או הקרן ו מנורה מבטחים, בהתאמה). בעת הצטרפותו של ליאור לקרן הפנסיה הוא ציין כי הוא עובד בחנות ירקות בתפקיד ירקן/נהג.
ביום 8.10.2008 החל ליאור לעבוד כנהג גרר בחברת שלמה SIXT.
ביום 28.12.2008 אירע לליאור אירוע אפילפטי. הוא הובהל לבית החולים, ושוחרר מאשפוז ביום 5.1.2009. ביום 15.1.2009 ניתן לליאור אישור מחלה לתקופה בת חודש. האישור הוארך מעת לעת.
ביום 15.2.2009 נבדק ליאור על ידי רופאה תעסוקתית שקבעה כי הוא אינו כשיר לנהיגה ואינו מתאים לעבודתו כנהג גרר.
ביום 20.5.2009 פסל המכון לבטיחות בדרכים את רישיון הנהיגה של ליאור (פרטי ומקצועי) לצמיתות, בגין מצבו הרפואי.
נוכח פסילת רשיונו כנהג ליאור פוטר מעבודתו בשלמה SIXT.
ביום 7.5.2009 הגיש ליאור לקרן הפנסיה תביעה לתשלום גמלת נכות.
ועדה רפואית של קרן הפנסיה בדקה את ליאור וקבעה לו נכות זמנית מלאה עד סוף חודש מרץ 2009, וכן קבעה כי החל מיום 1.4.2009 ליאור מסוגל לעבוד בעבודה מתאימה בהיקף של משרה מלאה.
ביום 4.1.2010 הגיש ליאור ערעור על החלטת הוועדה הרפואית במסגרתו טען כי בוטח במקצוע נהג, ובמקצוע זה הוא אינו יכול לעסוק לצמיתות.
ביום 14.1.2010 הוחזר לליאור רשיון הנהיגה ברכב פרטי.
בטרם ניתנה הכרעה בערעור על החלטת הוועדה הרפואית, ביום 2.4.2010 ליאור חווה התקף אפילפטי נוסף.
ביום 7.6.2010 נבדק ליאור על ידי הוועדה הרפואית העליונה (להלן – הוועדה או הוועדה הרפואית). במכתב מנורה מבטחים מיום 10.8.2010 הודע למערער כי בהחלטתה קבעה הוועדה כי איבד את כושרו לעבוד בשתי תקופות, כמפורט להלן:
"תקופה ראשונה – החל מיום 28/12/2008 ועד סוף חודש 3/09 יש לראותך נכה מלא וזמני. החל מיום 1.4.09 היית מסוגל לעבוד בעבודה מתאימה בהיקף משרה מלאה.
תקופה שנייה – החל מיום 2/4/2010 ועד לסוף חודש 4/10 יש לראותך נכה מלא וזמני. החל מיום 1/5/2010 היית מסוגל לעבוד בעבודה מתאימה בהיקף משרה מלאה".
בשנת 2010 ליאור החל לעבוד כאב בית בבית ספר בפתח תקווה, וכיום הוא עובד מחלקת החינוך בעיריית פתח תקווה. על פי קביעתו של בית הדין האזורי, בעבודתו החדשה משתכר ליאור כ- 4,500 ₪ לחודש, בעוד שבעבודתו כנהג מקצועי השתכר כ- 8,500 ₪ לחודש.
מאז שנת 2010 לא היו לליאור התקפים אפילפטיים נוספים.

ההליך בבית הדין האזורי
ליאור טען כי נפלו פגמים בהחלטת הוועדה הרפואית אשר קבעה כי הוא כשיר לעבודה במשרה מלאה; הוועדה הרפואית לא התייחסה להשפעת מחלת האפילפסיה על יכולתו לעבוד במקצועו כנהג, ובכלל זאת לא התייחסה לחוות הדעת של הרופאה התעסוקתית אשר קבעה כי אינו כשיר לנהוג, ולהחלטת המכון לבטיחות בדרכים בדבר שלילת רישיון הנהיגה של ליאור לצמיתות, ושלפיה יוכל לשוב ולבקש את חידוש הרישיון המסחרי רק ככל שלא יחווה התקף אפילפטי במשך חמש שנים רצופות; הוועדה לא נתנה דוגמא לעבודה שבה יכול ליאור לעבוד בהתחשב בכישוריו ובהשכלתו מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע בפרנסתו; בעת שנבחנת יכולתו להשתכר בעיסוק אחר, יש לתת את הדעת למכלול הנסיבות ולוודא שהעיסוק האחר שווה ערך לעיסוק הקודם ואינו פוגע באופן משמעותי בכושרו להשתכר; מבחן ההשתכרות הוא המבחן הראוי ביותר לבחינת סבירות העיסוק החלופי, שכן הפרמיה המשולמת בגין פוליסה לביטוח אבדן כושר עבודה נגזרת באופן ישיר משכרו של המבוטח לפני קרות האירוע המזכה. ליאור הסתמך על הפסיקה בעניין ע"א 300/97 חסון נ' שמשון, פ"ד נב(5) 749 (1999); ע"א 1322/07 הפניקס הישראלי נ' שלמה סלוצקי (15.7.2009).
מנורה מבטחים טענה כי הפסיקה אליה הפנה ליאור חלה במקרים בהם למבוטח הייתה פוליסת אובדן כושר עבודה בחברת ביטוח, ואינה רלוונטית לנסיבות המקרה, שבהן היה מבוטח ליאור בקרן פנסיה חדשה מקיפה (כמשמעה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופת גמל), התשכ"ד – 1964) אשר איננה קופת ביטוח; לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה, שהתייחסה במפורש למחלת האפילפסיה; חוות דעתה של הרופאה התעסוקתית עמדה בפני הוועדה כחלק מהחומר הרפואי, והוועדה אינה חייבת לאזכר בהחלטתה כל מסמך שעמד לפניה; הוועדה אף התייחסה במפורש לכך שליאור אינו כשיר לעבוד כנהג עקב מחלתו, ונימקה בפירוט את מסקנותיה; היה מקום לדחות את התביעה על הסף, נוכח העובדה שעל פי תקנון קרן הפנסיה ממצאי הוועדה הרפואית העליונה יהיו סופיים וליאור אף חתם על הסכמתו לכך.
בית הדין האזורי בחן את הוראות תקנון קרן הפנסיה, וקבע כי על פי הוראת תקנון הקרן "נכה" מוגדר כ "עמית שלפחות 25% מכושרו לעבוד נפגע מחמת מצב בריאותו וכתוצאה מכך הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או נסיונו, במשך תקופה של למעלה מ- 90 ימים רצופים, והכל כפי שייקבע על ידי הוועדה הרפואית"; ההגדרה שבתקנון קרן הפנסיה שונה מההגדרה בפוליסות הביטוח בהן מחליפה ו' החיבור את המילה "או", שבהן מוגדר " נכה" כמי "שאינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה האחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו ונסיונו"; כך, בעניין חסון נ' שמשון נקבע כי אמנם אין צורך בזהות בין עיסוקו של המבוטח עובר לתאונה לבין עיסוקו לאחר התאונה, אולם צריך שהעיסוק הסביר האחר יהלום את הכשרתו ואת ניסיונו במובן זה "שהעיסוק יעלה בקנה אחד עם מכלול ההקשרים של עבודתו הקודמת של המבוטח", ו"עיסוק סביר" הוגדר גם ככזה שאינו פוגע באופן משמעותי בכושרו להשתכר ומתאים לאורח חייו של המבוטח; אולם, בתקנון קרן הפנסיה, נקבעה נוסחה רחבה יותר לתיאור העבודה המתאימה האחרת או "העיסוק הסביר", והעיסוק האחר צריך להתאים או להשכלתו או להכשרתו או לניסיונו של המבוטח, כך שהעבודה האחרת אינה צריכה להיות בעלת זיקה לעבודתו הקודמת של המבוטח; ליאור לא בוטח בביטוח אבדן כושר עבודה בקרן הפנסיה כ"נהג גרר". ראשית, אין מדובר בביטוח מקצועי, אלא הוא היה "מבוטח עצמאי" שהחל את הביטוח עת עבד בחנות ירקות, בשכר שאינו ידוע; שנית, גובה "הפרמיה החודשית" שהפקיד נקבע על פי בקשתו, ואין זיקה בין הפקדותיו לקרן הפנסיה לבין הכנסתו כנהג גרר. נוכח האמור, נדחתה טענתו של ליאור כנגד קביעתה העיקרית של הוועדה – כי הוא כשיר לעבודה מתאימה אחרת.
בהתייחס לפגמים שנפלו לטענת ליאור בהחלטת הוועדה הרפואית נפסק כי הוועדה הרפואית העליונה דנה בעניינו של ליאור לאחר שבדקה אותו, ונתנה דעתה למצבו הרפואי של ליאור מחמת מחלת האפילפסיה; אין פגם בכך שהוועדה לא פירטה בהחלטתה חלק מהמסמכים הרפואיים שהיו לפניה (חוות דעת הרופאה התעסוקתית והחלטת המכון לבטיחות בדרכים), שכן קיבלה באופן מלא את מסקנתם, שלפיה ליאור אינו כשיר לעבוד כנהג רכב כבד.
למרות האמור, קבע בית הדין האזורי כי יש להחזיר את עניינו של ליאור לבחינת הוועדה הרפואית, בנימוק שבהחלטתה על הוועדה הרפואית – תעסוקתית להתחשב גם ביכולתו של העמית למצוא עבודה אחרת בפועל; במקרה שבו ברור כי העמית אינו יכול להמשיך לעבוד בעיסוקו הקודם, שאליו הוכשר במשך חייו המקצועיים, על הוועדה ליתן את הדעת לכך שמציאת עבודה מתאימה אחרת עשויה לארוך פרק זמן, ואולי אף כרוכה בהסבה מקצועית; פרשנות זו, המטילה על הוועדה את הצורך לבחון את היכולת הסבירה למצוא עבודה אחרת בפועל תואמת את תכליתה של הוראת התקנון, המיועדת להבטיח פרנסה לעמית שנפגע וכתוצאה מהפגיעה אינו מסוגל להתפרנס מעבודתו הקודמת, ואפשר שבאופן זמני, טרם השתלב בעבודה מתאימה, הוא נזקק לתקופת התארגנות מסוימת; "עבודה מתאימה" קובעת מבחן בעל מימד אובייקטיבי וסובייקטיבי, כך שיש להתחשב מחד במצבו הרפואי של העמית ובנתוניו האישיים (השכלתו, הכשרתו ונסיונו), ועם זאת יש לבדוק כיצד אדם סביר היה מתנהל אילו היה בנעליו של העמית וכמה זמן היה נדרש לו על מנת לאמץ תחום עיסוק אחר.
על יסוד האמור, קבע בית הדין האזורי כי עניינו של ליאור יוחזר לוועדה הרפואית על מנת שתתן דעתה לפרק הזמן שנדרש לליאור (ושהיה נדרש לכל אדם סביר בעל נתונים דומים) על מנת להשתלב בעבודה מתאימה אחרת בנסיבות העניין. בנוסף, חויבה מנורה מבטחים לשלם לליאור הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪.

הערעורים
הן ליאור והן מנורה מבטחים ערערו על פסק הדין.

ערעור ליאור:
לטענת ליאור, ביטוח הנכות בקרן הפנסיה הוא ביטוח אבדן כושר עבודה, ואין להבחין בין ביטוח נכות בקרן הפנסיה לבין ביטוח אבדן כושר עבודה הנרכש במסגרת פוליסת ביטוח אבדן כושר עבודה; על פי תקנון קרן הפנסיה, "נכה" הוא מי שכתוצאה ממצב בריאות אינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת "המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או ניסיונו". ליאור עונה על הגדרה זו כיוון שאינו מסוגל לעבוד בעבודתו כנהג או בכל עבודה מתאימה אחרת בהתאם להשכלתו (10 שנות לימוד) הכשרתו (נהג מקצועי) וניסיונו (למעלה מ- 20 שנים כנהג); יש לדחות את פרשנותו של בית הדין האזורי, שלפיה די בכך שהעבודה מתאימה לאחת החלופות (השכלה, הכשרה או ניסיון), וכי העבודה האחרת לא צריכה להיות בעלת זיקה לעיסוקו הקודם של עמית הקרן, ואין לייחס משמעות ללשון התקנה, אשר נעשה בה שימוש בביטוי "או" ולא ב-ו' החיבור; ליאור הצהיר בבקשת ההצטרפות לקרן הפנסיה כי תפקידו הוא "נהג", ובהתאם לכך בוטח, וקיימת זיקה בין גובה הכנסתו כנהג לבין שיעור ההפקדות לקרן הפנסיה, וגם המצהירה מטעם קרן הפנסיה הצהירה כי הפרמיה המשולמת בגין אבדן כושר עבודה נגזרת באופן ישיר משיעור השתכרותו של המבוטח לפני האירוע המזכה; ביטוח נכות בקרן הפנסיה כמוהו כביטוח אבדן כושר עבודה, והמבחן הנכון ל"עבודה מתאימה אחרת" הוא מבחן ההשתכרות; ככל שבעיסוק האחר ההכנסה נמוכה משמעותית מהכנסתו של העמית לפני האירוע, אין הוא בגדר "עיסוק סביר" ואין בו כדי לשקף "ניסיון, הכשרה או השכלה" של העמית; נוכח העובדה שקיימת לליאור ירידה בשיעור של למעלה מ- 50% ביכולת ההשתכרות, לא ניתן לקבוע כי עבודתו כאב בית היא בגדר "עבודה מתאימה", שכן פגיעה ברמת ההכנסה מבטאת באופן ישיר את הפגיעה בכושר ההשתכרות; על פי פסק דינו של בית הדין האזורי אילו היה ליאור יושב מובטל ולא מקטין נזקיו היה זכאי למלוא התגמולים בגין אבדן כושר עבודה.
בתשובה לערעור ליאור, טענה מנורה מבטחים כי ביטוח נכות בתוכנית פנסיה מקיפה בקרן פנסיה שונה מהותית מביטוח אבדן כושר עבודה הנרכש במסגרת פוליסת ביטוח; ביטוח הנכות בקרן הפנסיה, על פי תקנון הקרן, מעניק כיסוי ביטוחי רק עבור העדר יכולת לעבוד בעבודתו של העמית או בעבודה מתאימה אחרת ואינו מעניק כיסוי ביטוחי עבור אבדן כושר של העיסוק הספציפי של העמית, או אובדן כושר לעסוק בעיסוק שההכנסה ממנו שווה או דומה להכנסתו של העמית לפני האירוע הרפואי; עלותו של ביטוח הנכות בקרן הפנסיה היא הנמוכה ביותר בשוק, ונמוכה משמעותית מרכישת ביטוח אבדן כושר עבודה במסגרת פוליסת ביטוח; על פי תקנון הקרן "עבודה מתאימה אחרת" היא עבודה המתאימה לעמית לפי השכלתו או ניסיונו או הכשרתו, ומדובר בתנאים חלופיים ולא מצטברים; השכר כלל לא נזכר בתקנון הקרן, והוא אינו פרמטר לצורך בחינת יכולת תעסוקתית לעבוד ב"עבודה מתאימה אחרת"; ליאור מסוגל לעסוק ב"עבודה מתאימה אחרת", כמוגדר בתקנון הקרן, ועל כן אינו בגדר "נכה" על פי תקנון הקרן. על כך ניתן ללמוד גם מהעובדה שבפועל ליאור עבד בעבודות שונות. מנורה מבטחים הוסיפה כי בעת הצטרפותו של ליאור לקרן הוא ציין כי הוא עובד בחנות ירקות ועיסוקו הוא נהג – ירקן, כך שבעת הצטרפותו לקרן לא הועסק כנהג גרר או כנהג מקצועי, אלא כירקן שביצע שליחויות. מנורה מבטחים הדגישה כי זכויות העמיתים בקרן הפנסיה נגזרות מתקנון הקרן בלבד, וחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 אינו חל על קרנות פנסיה, על פי צו חוזה הביטוח (קביעת סוגי עסקאות שעליהן לא יחול החוק), תשמ"ו – 1986; להפעלת פוליסת ביטוח אבדן כושר עבודה אין השלכה על מבוטחים אחרים, בשונה מתשלום גמלת נכות לעמית הקרן, שיש לו השלכות על העמיתים האחרים; קבלת תביעתו של ליאור והענקה של ביטוח לעיסוק הספציפי כנהג ללא תשלום נוסף תיצור אי שוויון בינו לבין עמיתי הקרן האחרים.

ערעור מנורה מבטחים:
מנורה מבטחים טענה בערעורה כי תשלום בעד "תקופת התארגנות" אינו מסוג התשלומים המנויים בתקנון קרן הפנסיה; נוכח העובדה שקרן הפנסיה מחויבת לבצע תשלומים אך ורק על פי תקנונה, היא מנועה מלשלם לעמית הקרן תשלום בעד "תקופת התארגנות"; נוכח העובד שליאור אינו עונה להגדרת "נכה", על פי תקנון הקרן, ואינו זכאי לפנסית נכות מלאה או פנסית נכות חלקית, הוא אינו זכאי לתשלום אחר מהקרן; לתשלום בעד "תקופת התארגנות" השלכה על המאזן האקטוארי של קרן הפנסיה, ולכן נדרשת התייחסותו של הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר; הוועדה הרפואית מורכבת מרופאים בעלי ידע בתחום הרפואי ואינה הפורום הראוי לקביעת "תקופת התארגנות" שכן אין להם ידע או נתונים המתייחסים לשוק התעסוקה בישראל.
ליאור טען כי תקנון קרן פנסיה הוא מסמך בעל זיקה ישירה לחוק חוזה ביטוח, ומדובר במרכיב של ביטוח אבדן כושר עבודה הנרכש תמורת תשלום נוסף; נוכח האמור, יש להחיל על התקנון כללי פרשנות מקלים, מזכים ומרחיבים; לפיכך, לצורך ביצוע תשלום לעמית בעד תקופת התארגנות לא נדרשת הוראה מפורשת על כך בתקנון, והעמית לא נדרש לעמוד בכל התנאים שנקבעו בתקנון; קרן הפנסיה אינה רשאית לפסול את החלטתו ושיקול דעתו של בית הדין האזורי בנימוק שקביעתו אינה מעוגנת בתקנון קרן הפנסיה.

עמדת הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר
בדיון שהתקיים ביום 20.11.2014 קבע בית דין זה כי נוכח העובדה שלשאלות המתעוררות בשני הערעורים השלכות רוחב, יש מקום לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה. המדינה הודיעה כי לאחר התייעצות הוחלט שאין צורך בהתייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה, וכי תחת זאת תוגש עמדה מטעם הממונה על שוק ההון, הביטוח, והחיסכון במשרד האוצר (להלן – הממונה).
כעולה מעמדת הממונה, הוא תומך בעמדת מנורה מבטחים בשני הערעורים, כמפורט להלן.
בתגובתו, סקר הממונה את הוראות הדין והפסיקה החלות על קרן הפנסיה, והדגיש כי תקנון הקרן הוא מסמך היסוד של הקרן המהווה מעין "חוקה" שבה מוסדרות זכויות וחובות העמיתים, וכי הקרן מנועה מליתן לעמיתים זכויות החורגות מהוראות התקנון; יש להבחין בין ביטוח אבדן כושר עבודה הנרכש מחברת ביטוח לבין ביטוח נכות הנרכש במסגרת תוכנית פנסיה מקיפה בקרן פנסיה. שני המסלולים שונים זה מזה במהותם ובהיקף הכיסוי הביטוחי אותו הם מספקים; כך, בעוד שבפוליסות של חברות הביטוח אדם מוגדר כ"נכה" אם אינו מסוגל לעבוד בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו וניסיונו, כאשר שלושת התנאים מצטברים, הרי שבתקנון קרנות הפנסיה המילה או מחליפה את ו' החיבור, כך ששלושת התנאים - התאמת עבודה האחרת להשכלתו, הכשרתו וניסיונו של העמית - הם חלופיים. דהיינו, עמית בקרן פנסיה ייחשב לנכה אם לא מצא עבודה המתאימה לו לפי השכלתו או הכשרתו או ניסיונו. כפועל יוצא מכך, עמית בקרן הפנסיה אינו זכאי לגמלת נכות גם אם אינו יכול לעבוד במקצוע שבו עסק או עבד לפני התרחשות האירוע הרפואי, ככל שאין מניעה כי יעסוק במקצוע אחר המתאים להשכלתו או לניסיונו או להכשרתו. נוכח האמור, גם אין רלוונטיות לשאלת גובה ההשתכרות של העמית בעבודה המתאימה; הממונה הדגיש כי נוכח השוני בכיסוי הביטוחי בין ביטוח נכות במסגרת תוכנית פנסיה מקיפה בקרן פנסיה לבין ביטוח אבדן כושר עבודה הנרכש בפוליסת ביטוח התמחור של שני המוצרים שונה, וקביעה כי על קרן הפנסיה לתת כיסוי ביטוחי רחב יותר מזה שנקבע בתקנון עלולה לסכן את יכולת הקרנות לעמוד בהתחייבותן לעמיתים נוכח העובדה שהיא אינה תואמת את ההנחות האקטואריות שעל בסיסן פועלת קרן הפנסיה; תשלום גבוה החורג מהוראות תקנון קרן הפנסיה לחלק מהעמיתים יחייב תשלום נמוך יותר לעמיתים האחרים ויצור פגיעה בהם.
על יסוד האמור טען הממונה כי נוכח העובדה שליאור רכש ביטוח נכות במסגרת תוכנית פנסיה מקיפה בקרן הפנסיה, אין לבחון את זכאותו בהתאם לפסיקה שדנה בחבות חברת ביטוח על פי פוליסת אבדן כושר עבודה; נוכח קביעת הוועדה כי הוא יכול לעבוד בעבודה מתאימה אחרת, הוא אינו זכאי לגמלת נכות מקרן הפנסיה; נוכח העובדה שהקרן מנועה מלהעניק לעמיתים זכויות החורגות מהוראות התקנון, ונוכח העובדה שעל פי הוראות תקנון הקרן אין זכאות ל"תקופת התארגנות" למציאת עיסוק חלופי, אין מקום להחזיר את עניינו של ליאור לוועדה לבחינת זכאותו לתשלום בעד "תקופת התארגנות"; אכן, עניינו של ליאור מעורר אמפתיה, ומצב דברים בו המבוטח סובל מירידה משמעותית בהכנסתו בעקבות האירוע הרפואי שאירע לו נראה, על פניו, בלתי צודק. אולם, יש להיזהר מפסיקה שבה על מנת להגיע לתוצאה צודקת במקרה פרטני ייפגע הצדק במובנו הרחב, בשל השלכות הרוחב של הפסיקה, ובכל מקרה הפסיקה צריכה להיות כפופה להוראות הדין הרלוונטי.

הכרעה
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי עם כל ההבנה למצבו של ליאור, דין ערעורו של ליאור להידחות ודין ערעורה של מנורה מבטחים להתקבל. זאת, מטעמים שיפורטו להלן.

המסגרת הנורמטיבית:
נקדים ונאמר כי קיים שוני מהותי בין רכישת ביטוח פנסיוני (ביטוח המקנה זכאות לקצבה במקרה של זקנה, נכות או חלילה פטירה) בקרן פנסיה מקיפה לבין רכישת ביטוח פנסיוני במסגרת פוליסת ביטוח בחברת ביטוח. קרן הפנסיה היא בגדר "קופת גמל", וההוראות המסדירות את פעילותה כיום הן הוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים ( קופות גמל), התשס"ה – 2005 (להלן- חוק קופות הגמל). בעבר, הוסדרה פעילותן של קרנות הפנסיה במסגרת תקנות מס הכנסה ( כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד – 1964 . בניגוד לנטען על ידי ב"כ ליאור, הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח) אינן חלות במקרה הנדון, שכן צו חוזה הביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק), התשמ"ו – 1986 החריג את קרנות הפנסיה מתחולת חוק חוזה הביטוח.
על השוני בין רכישת ביטוח פנסיוני בקרנות הפנסיה לבין רכישת ביטוח מקביל בחברת ביטוח עמד בית המשפט העליון בבג"צ 2010/90 התאחדות חברות לביטוח חיים בע"מ נ' ממשלת ישראל פ"ד מה (1) 405 (31.12.1990). אכן, פסק דין זה עסק בביטוח פנסיוני בקרנות הפנסיה הוותיקות, שתנאיו שונים מתנאי הביטוח הפנסיוני בקרנות הפנסיה החדשות. אולם, גם לקרנות הפנסיה החדשות מאפיינים ייחודיים שיוצרים אבחנה בין רכישת ביטוח פנסיוני במסגרת קרן פנסיה לבין רכישת ביטוח פנסיוני במסגרת פוליסת ביטוח מחברת הביטוח.
על המאפיינים הייחודיים של קרן פנסיה, לרבות קרן פנסיה חדשה, עמד בית דין זה בעניין אבו נסאר [ע"ע (ארצי) 28489-06-12 סוהייל אבו נסאר - מנורה מבטחים פנסיה בע"מ (1.3.2015)]:

"קרן פנסיה, לרבות קרן פנסיה חדשה, הינה בעלת שלושה מאפיינים עיקריים. האחד, לקרן תכלית סוציאלית באשר היא נוסדה על מנת שלעמית או לשאיריו יהיו לאחר סיום עבודת העמית, בשל אירוע מזכה של נכות, מוות ( חו"ח) ופרישה מטעמי גיל, מקור הכנסה, ככל הניתן דומה לזה שהיה ערב הפרישה מהעבודה. השני, הקרן פועלת על פי עקרון השוויון ולפיו כל חבר יהא זכאי, בהתרחש האירוע המזכה, לקבל גמלה בהתאם להוראות התקנון שיהיה בתוקף באותו מועד. השלישי, בקרן קיימת ערבות הדדית בין חבריה, בעיקר בתחום הנכות והשאירים, שכן כל החברים מפרישים יחדיו כספים לקרן במהלך תקופת עבודתם מתוך מטרה שכל אחד מהם יזכה בעתיד לקבל גמלה מאותם הכספים שנצברו.
פעילותה של קרן פנסיה מוסדרת בתקנון של הקרן. תקנון הקרן הוא מסמך היסוד של הקרן ומהווה מעין " חוקה", שבה נקבעים בין היתר מדיניותה של הקרן, סמכותה, זכויות חבריה וחובותיהם. בעבר, הוסדר העניין בתקנה 41 כו' לתקנות [ תקנות מס הכנסה ( כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד – 1964 – ל.ג.] הקובעת כדלקמן:
"(א) זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקצבה לא ייקבעו אלא בתקנונה;...
קופת גמל לקצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, אף אם שולם עבורם.
קופת גמל לקצבה לא תקבל על עצמה התחייבויות חדשות לעניין זכויות העמיתים בקופה, אלא בהתאם ליכולתה לעמוד בהן, לפי חישוב אקטוארי, אשר יישמר בקופה ויוצג לממונה על פי דרישתו".
בהתאם להוראות אלה נקבע כי זכויותיהם וחובותיהם של העמיתים בקרן ייקבעו אך ורק בתקנונה של הקרן, והקרן תהיה מנועה מליתן לחברים זכויות שונות מאלה הקבועות בתקנון. בעניין זה הודגש לא פעם כי כל סטייה מהוראות אלה גורמת לפגיעה בזכויות החברים האחרים ולפגיעה בעקרון השוויון המונח ביסוד פעילות הקרן.
לימים, קיבלו הלכות אלה ביטוי בסעיף 16 לחוק קופות הגמל [ חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים ( קופות גמל), התשס"ה – 2005 – ל.ג.], אשר קובע:
"(א) קופת גמל תתנהל על פי תקנון שאישר לה הממונה.
(ב) הוראות התקנון כפופות להוראות לפי חוק זה, ולהוראות כל דין אחר החלות על ניהול קופת גמל; הוראה בתקנון קופת גמל הסותרת הוראה לפי חוק זה או הסותרת הוראת כל דין אחר כאמור, לא ינהגו לפיה, ויראו כאילו נקבעה במקומה ההוראה לפי חוק זה או הוראת הדין, לפי העניין.
(ג) בכפוף להוראות סעיף קטן ( ב), זכויות וחובות עמיתים בקופת גמל לא ייקבעו אלא בתקנונה, וחברה מנהלת לא תקנה לעמיתי קופת גמל זכויות ולא תטיל עליהם חובות, שלא בהתאם לתקנונה.
...."
(הערות השוליים הושמטו – ל.ג.).
בהקשר זה יש לציין גם כי מנורה מבטחים היא "חברה מנהלת" כהגדרתה בחוק קופות הגמל, והיא מנהלת בנאמנות את כספי קרן הפנסיה, עת רווחיה מושאים מדמי הניהול שהיא גובה, ולא מכספי קרן הפנסיה.
באשר לכללים לפרשנות תקנון קרן הפנסיה נפסק בעניין אבו נסאר, בהסתמך על ההלכה הפסוקה כי -
".....'פרשנות תקנות ' מבטחים', ככל תקנון של קרן פנסיה, תיעשה כדי להשיג את המטרה הסוציאלית הנובעת ממהותו של הביטוח הסוציאלי בקרן פנסיה, וכל מקרה של ספק יש לפרשו לטובת המבוטח ושאיריו'. יחד עם זאת נקבע כי את תקנון הקרן יש לפרש בשלמותו ועל פי מטרתו – שאינה רק הגנה על המבוטח הבודד אלא על כלל המבוטחים, תוך התחשבות בעקרונות השוויון וההדדיות העומדים בבסיס פעילות קרנות הפנסיה. דהיינו, 'אין לדבר על פירוש ' לטובת' מישהו, אלא פירוש המתחשב באיזון שנקבע בתקנות בין טובת הכלל לטובת הפרט' "
(הערות השוליים הושמטו – ל.ג.).
על רקע המסגרת הנורמטיבית כאמור לעיל יש לבחון את השאלות העומדות להכרעה בהליך זה.

הכרעה בערעור ליאור:
בכל הנוגע לערעורו של ליאור השאלה העומדת להכרעה היא פרשנותה של הגדרת "נכה" בתקנון קרן הפנסיה, כמפורט להלן:
""נכה" – עמית שלפחות 25% מכושרו לעבוד נפגע מחמת מצב בריאותו, וכתוצאה מכך הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודתו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או ניסיונו, במשך תקופה של למעלה מ – 90 ימים רצופים, והכל כפי שייקבע על ידי הוועדה הרפואית".
המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה מה היא "עבודה אחרת המתאימה לו [לעמית – ל.ג.] לפי השכלתו, הכשרתו או ניסיונו". לטענת מנורה מבטחים בה תומך הממונה, די בכך שהעבודה מתאימה לאחת מאמות המידה – השכלה או הכשרה או ניסיון – על מנת שתיחשב לעבודה מתאימה. לטענת ליאור, ככל שהעבודה האחרת אינה עונה על כל אמות המידה, היא אינה בגדר "עבודה אחרת המתאימה לו". כמו כן טוען ליאור כי ככל שבעיסוק החלופי חלה ירידה משמעותית בהכנסתו של העמית, אין מדובר ב"עבודה אחרת המתאימה לו" על פי אמות המידה שבהגדרה.
אנו סבורים, כי במחלוקת זו יש לקבל את עמדת מנורה מבטחים ולא את עמדתו של ליאור. פרשנות מנורה מבטחים נתמכת בלשון הסעיף, שכן לפני המילה "ניסיונו" מופיעה המילה "או". אין כל היגיון לקבוע כי אמות המידה של "השכלה" ו"הכשרה" הן מצטברות, ואילו אמת המידה השלישית "ניסיון" היא חלופית. לכן, המסקנה המתחייבת היא שכל אמות המידה המפורטות בסעיף – השכלה, הכשרה וניסיון – הן אמות מידה חלופיות ולא אמות מידה מצטברות. מכאן נובע, כי ההגדרה שבתקנון הקרן שונה מההגדרה המקובלת בפוליסת אבדן כושר עבודה שלפיה על העבודה האחרת להיות תואמת את שלוש אמות המידה – השכלה, הכשרה וניסיון – במצטבר. כמו כן, כפי שנטען על ידי הממונה, שיעור ההשתכרות בעבודה האחרת אינו בגדר אמת מידה להיותה עבודה מתאימה.
נוסיף, כי נוכח השוני המהותי בין ביטוח פנסיוני, לרבות ביטוח נכות, במסגרת תוכנית פנסיה מקיפה בקרן הפנסיה לבין ביטוח פנסיוני, לרבות ביטוח אבדן כושר עבודה, במסגרת פוליסת ביטוח בחברת ביטוח, אין להסיק מפסיקתו של בית המשפט העליון לעניין הגדרת עבודה מתאימה למבוטח שרכש ביטוח אבדן כושר עבודה בחברת הביטוח על הגדרת עבודה מתאימה על פי תקנון קרן הפנסיה. למען הסר ספק נבהיר כי איננו מביעים עמדה בשאלה אם במקרה שבו ליאור היה מבוטח בפוליסת אבדן כושר עבודה הייתה עבודתו כאב בית בגדר "עבודה אחרת המתאימה לו".
בהתייחס לטענתו של ליאור כי פרשנות זו מעודדת את העמית שלא לעבוד נשיב כי על פי ההגדרה שבתקנון הקרן יש לבחון אם העמית "מסוגל לעבוד בעבודתו או בעבודה אחרת המתאימה לו", כך שהזכאות לפנסית נכות אינה נקבעת על פי השאלה אם העמית עובד בפועל בעבודה אחרת אלא אם הוא מסוגל לעשות זאת.
כללו של דבר – דין טענתו של ליאור שלפיה אינו מסוגל לעבוד "בעבודה אחרת המתאימה לו", על פי תקנון הקרן להידחות, וכפועל יוצא מכך נדחה ערעורו על פסק דינו של בית הדין האזורי.

הכרעה בערעור מנורה מבטחים:
כמובהר לעיל, קרן הפנסיה מנועה מלשלם לעמית תשלומים שאינם מעוגנים בתקנון הקרן ובחריגה מתקנון הקרן. נוכח האמור, ונוכח העובדה שעל פי תקנון הקרן במצב של פגיעה בכושר העבודה מחמת מצב בריאות ניתן לשלם "פנסיה לעמית שהפך להיות נכה בעל דרגת נכות מלאה" או "פנסיה לעמית שהפך להיות נכה בעל דרגת נכות חלקית", הרי שככל שהעמית אינו בגדר "נכה" כמוגדר בתקנון הקרן, לא ניתן לשלם לעמית תשלום אחר, לרבות תשלום בעד "תקופת התארגנות" או "תקופת מעבר" עד למציאת עבודה מתאימה אחרת, ככל שהעמית היה מסוגל לעבוד בעבודה מתאימה אחרת, בין באופן מיידי לאחר שחלה ובין בתום תקופת הנכות הזמנית שנקבעה לו. נבהיר, כי אין באמור כדי לשלול עקרונית את סמכותה של ועדה רפואית בקביעת תקופת נכות זמנית להביא בחשבון, במקרים המתאימים, את השפעת מצבו הרפואי של העמית, לרבות מצבו הנפשי, על יכולתו להשתלב בעבודה מתאימה אחרת למשך פרק זמן מסוים לאחר האירוע הרפואי. נציין, כי במקרה זה איננו נדרשים להביע עמדה בשאלה אם קמה זכאות לקצבת נכות במקרה של צורך ברכישת מקצוע חדש כדי להשתלב בעבודה מתאימה וזאת לפרק הזמן של ההכשרה המקצועית [ השוו בעניין זה: רע"א 2840/10 פולה סלוצקר נ' אליעזר בר לב (10.5.2010)].
כללו של דבר - דין ערעורה של מנורה מבטחים על פסק דינו של בית הדין האזורי להתקבל, ואין להחזיר את עניינו של ליאור לוועדה הרפואית, כפי שקבע בית הדין האזורי.
הערה לסיום: תוצאת פסק הדין לליאור הינה קשה, שכן למרות שחלה ירידה משמעותית בהכנסתו עקב האירוע הרפואי הוא אינו זכאי לתשלום מקרן הפנסיה על פי תקנון הקרן. משמעות הדברים היא שרכישת ביטוח בקרן הפנסיה עשויה להקנות כיסוי ביטוחי חלקי בלבד בנסיבות שבהן נפגעת יכולתו של העמית להמשיך ולעסוק בתחום העיסוק המסוים שבו עבד בעבר, וכפועל יוצא מכך נגרמת לו גם ירידה משמעותית בהכנסות, כפי שהיה במקרה זה. אולם, תוצאה זו מתחייבת מתקנון קרן הפנסיה, כמובהר לעיל. נוסיף, כי על פני הדברים נראה שלפחות חלק מעמיתי קרנות הפנסיה אינם מודעים לכך שביטוח הנכות במסגרת הביטוח הפנסיוני מקנה להם ביטוח חלקי. נוכח האמור, נראה שיש מקום לשקול דרכים ליידע את עמיתי קרנות הפנסיה בדבר מהות והיקף הזכאות לפנסית נכות, על מנת שיוכלו לכלכל את צעדיהם ולשקול אם לרכוש ביטוח נוסף, למקרה שמצב בריאותם ימנע מהם להמשיך לעבוד בעיסוקם הספציפי ויגרום לירידה בהכנסתם.
סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל, ערעורו של ליאור נדחה וערעורה של מנורה מבטחים מתקבל. נוכח האמור, אין להשיב את עניינו של ליאור לוועדה הרפואית, וכן בטל חיובה של מנורה מבטחים בהוצאות משפט על פי פסק דינו של בית הדין האזורי. בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לחייב את ליאור בהוצאות.
נוכח האמור בסעיף 48 לעיל – אנו מורים לפרקליטות המדינה להעביר העתק מפסק הדין למנהלת רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון (שהוקמה ביום 1.11.2016).

ניתן היום, י"א טבת תשע"ז (09 ינואר 2017), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

רונית רוזנפלד,
שופטת, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

נטע רות,
שופטת

מר ראובן רבינוביץ,
נציג ציבור (עובדים)

מר מיכה ינון,
נציג ציבור (מעסיקים)