הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 4474-10-19

ניתנה ביום 23 ספטמבר 2020

רשבי פיצוחי השוק בע"מ
המערערת
-
אריאל חתן
המשיב

בשם המערערת – עו"ד מרדכי נבון
בשם המשיב – עו"ד אורי דדו

החלטה

הרשמת אפרת קוקה

לפני שתי בקשות: בקשת המשיב למחיקת סעיפים מכתב הערעור בהם כלולה השגה על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 9.9.2019 (כבוד השופט מוסטפא קאסם; סע"ש 5783-08-18, להלן: ההחלטה מיום 9.9.2019), ובקשתה החלופית של המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ה החלטה מיום 9.9.2019.
לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשות ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין שתי הבקשות להתקבל, כמפורט מטה.

רקע הבקשות בתמצית
בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת התבררה תביעתו של המשיב לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו אצל המערערת וסיומה. המערערת הגישה תביעה שכנגד למתן סעד הצהרתי, לפיו המשיב אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים וכן למתן סעד המורה לחברת הביטוח להשיב לה את הכספים שהופרשו עבור המשיב ברכיב פיצויי הפיטורים.
ביום 22.7.2019, ניתן פסק דין בתביעה ובתביעה שכנגד, על דרך הפשרה , לפי סעיף 79א ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). זאת, על יסוד הסכמת הצדדים כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 20.6.2019 (להלן: פסק הדין). בפסק הדין, הורה בית הדין האזורי למערערת לשלם למשיב סך כולל של 86,636 ש"ח בגין זכויות שונות, לרבות פיצויי פיטורים ושכר עבודה. בנוסף, חויבה המערערת בתשלום שכר טרחת ב"כ המשיב בסך 7,500 ש"ח. בכל הנוגע לתשלומים שנפסקו ברכיבי פיצויי הפיטורים ושכר העבודה הורה בית הדין האזורי, כי אלה ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו פיצוי הלנת שכר או פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, לפי העניין, מיום 1.7.18 ועד התשלום בפועל.
המערערת הגישה לבית הדין האזורי ביום 23.8.2019 בקשה לתיקון פסק הדין . הבקשה הוגשה בהתייחס לחיובהּ בתשלום שכר טרחת ב"כ המשיב בסך 7,500 ש"ח, חרף הסכמת הצדדים בדיון מיום 20.6.2019, לפיה "כל צד יישא בהוצאותיו" (להלן: בקשת התיקון). בהחלטה מיום 3.9.2019, נעתר בית הדין האזורי לבקשת התיקון, קבע כי נפלה טעות שבהיסח הדעת בפסק הדין, והורה על ביטול סעיף 6 לפסק הדין שעניינו בחיוב המערערת בשכר טרחת ב"כ המשיב.
המערערת הגישה לבית הדין האזורי ביום 9.9.2019 בקשה להארכת מועד לביצוע תשלום הסכום הפסוק על פי פסק הדין. בהחלטה מאותו יום נקבע, כי "עם מתן פסק הדין, בית הדין סיים את מלאכתו" , ולמעשה הבקשה נדחתה.
המערערת הגישה לבית דין זה ביום 3.10.2019 ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 22.7.2019 . בגוף הערעור ציינה המערערת, כי הוא מוגש גם בהתייחס להחלטת בית הדין האזורי מיום 9.9.2019, אשר דחתה את בקשתה להארכת מועד לביצוע התשלומים על פי פסק הדין.
דיון מוקדם בערעור התקיים לפני כבוד השופט אילן סופר ביום 1.3.2020. סמוך לאחר הדיון המוקדם, הגיש המשיב לבית הדין בקשה למחיקת הערעור, ככל שהוא סב על החלטת בית הדין האזורי מיום 9.9.2019. לטענת המשיב, החלטתו של בית הדין האזורי מיום 9.9.2020 היא 'החלטה אחרת' שניתנה לאחר פסק הדין, וככזו הערעור עליה טעון רשות בית הדין הארצי. המערערת התנגדה לבקשה למחיקת חלקית של כתב הערעור ולחלופין עתרה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 9.9.2019. בקשות אלה עומדות להכרעתנו.

טיעוני הצדדים בבקשות
לטענת המשיב, החלטת בית הדין האזורי מיום 9.9.2019 היא 'החלטה אחרת' שניתנה לאחר מתן פסק הדין ועוסקת באופן יישומו, ו דרך ההשגה עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. משהמערערת לא הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 9.9.2019, דין ערעורהּ, ככל שהוא מתייחס להחלטה זו, להימחק על הסף.
המערערת התנגדה לבקשה למחיקה חלקית של כתב הערעור, תוך שטענה, כי מתוקף תקנה 84 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה) כל 'החלטה אחרת', למעט החלטה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, ניתנת לערעור במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי בהליך. לחלופין, עתרה המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 9.9.2019. זאת נוכח טעות שבדין בפ ירוש תקנה 84 לתקנות בית הדין לעבודה, העדר נזקי הסתמכות למשיב, ו אף לאור סיכוייו הטובים של ההליך הערעורי לטעמה .
המשיב התנגד לבקשתה החלופית של המערערת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, תוך שטען, כי המערערת לא ה עלתה 'טעם מיוחד' כנדרש בדין להארכת המועד.

הכרעה

הערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 9.9.2019 טעון רשות

החלטתו של בית הדין האזורי מיום 9.9.2019 ניתנה לאחר מתן פסק הדין בתביעה ובתביעה שכנגד, ובהתייחס לבקשה להארכת המועדים לביצוע התשלומים על פי פסק הדין. מדובר ב'החלטה אחרת' שניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נוגעת לחיובים שבפסק הדין, אלא לאופן ביצועם. זאת ועוד, הבקשה להארכת המועד ל ביצוע התשלום על פי פסק הדין, אינה בקשה לתיקון טעות בפסק הדין על פי סעיף 81 (א) ל חוק בתי המשפט, אלא בקשה לשינוי המועדים שנקבעו בפסק הדין, שלא מחמת טעות שנפלה בו.
לאור האמור, לא עומדת למערערת זכות ערעור על ההחלטה מיום 9.9.2019 והערעור טעון רשות בית הדין הארצי (ראו: ראו: חמי בן נון וטל חבקין, הערעור האזרחי, מהדורה שלישית, 2012 (להלן: בן נון וחבקין), עמ' 102, 104 וההפניות שם).
יוטעם בהקשר זה, כי תקנה 84 ל תקנות בית הדין לעבודה, המקבילה לתקנה 411 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), הקובעת כי ניתן לערער על 'החלטה אחרת' במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי בהליך, אינה עוסקת בהשגה על החלטות הניתנות לאחר מתן פסק דין (ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 767, פסקה 595, בש"א 7697/95 אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ‎ ‎נ' אליהו חברה לבטוח, פ''ד מט (5) 78), אלא בהשגה על החלטות אחרות אשר ניתנו במהלך ניהול ההליך המשפטי ונבלעו בפסק הדין (ראו: בן נון וחבקין, עמ' 102, 106).
מסקנת הדברים היא, כי הערעור על ההחלטה מיום 9.9.2019 טעון רשות בית הדין הארצי, וכי לא ניתן לכלול השגה על החלטה זו במסגרת ערעור בזכות על פסק הדין מיום 22.7.2019. יוער, כי תקנות בית הדין לעבודה אינן כוללות הליך של 'הפיכת' ערעור לבקשת רשות ערעור (השוו: תקנה 83 לתקנות בית הדין לעבודה) וממילא ההליך הערעורי דכאן הוגש בחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 9.9.2019, כפי שיבואר להלן. בנסיבות אלה, יש להורות על קבלת הבקשה למחיקת אותם סעיפים בכתב הערעור הנוגעים להחלטת בית הדין האזורי מיום 9.9.2019.
כללם של דברים: אני מורה על מחיקת החלקים הבאים מתוך הודעת הערעור אשר הוגשה ביום 3.10.2019:
פסקה שנייה בעמוד 1 להודעת הערעור.
סעיף ב) בעמוד 1 הודעת הערעור.
סעיפים 55-79 להודעת הערעור (תחת הכותרת "חלק שני").

הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 9.9.2019
החלטת בית הדין האזורי מיום 9.9.2019 הומצאה למערערת ביום בו ניתנה, באמצעות 'הודעה באתר', בהתאם לתקנה 497ג(ג1) ל תקנות סדר הדין האזרחי, החלה בבית הדין לעבודה על פי תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה. המערערת לא חלקה על המצאה זו. בהתאם, חל המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור ביום 24.9.2019. הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור הוגשה לבית הדין ביום 25.3.2019, במענה לבקשה למחיקת חלקים מכתב הערעור, ובאיחור ניכר של כחצי שנה. עם זאת, השגה על ההחלטה מיום 9.9.2019 נכללה כאמור בכתב הערעור שהגישה המערערת על פסק הדין לבית דין זה ביום 3.10.2019, בחלוף תשעה ימים מהמועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה .
תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה מסמיכה את בית הדין להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בעניין זה נקבע בפסיקה כי: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" (ע"ע (ארצי) נג/59 -9 אליעזר גת – הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552), וכן כי: ''יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם כשלעצמו אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד'' (עא''ח (ארצי) 1005/02 קובטי הישאם - מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת, 19.6.2002).
עוד נקבע בפסיקה, כי "ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה" (ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה (2) 904).
בכל הנוגע לקיומו של הליך תלוי ועומד נפסק: "הליך תלוי ועומד לפני בית הדין מהווה טעם אשר בצירופו לטעמים אחרים יכולים אלה להוות טעם מיוחד להארכת המועד" (פס"ד קובטי הישאם).
על אלה נוסיף, כי סיכויי הערעור מהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בבקשה להארכת מועד (ראו: בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 21.8.2005; ע"ר 25156-09-16 איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ – רחל סילמו, 15.5.2017; עא"ח 19/07 חיים גלעד – צים חברת השיט הישראלית בע"מ, 28.6.2007).

מו הכלל אל הפרט
במקרה שלפני שוכנעתי, כי מתקיימים טעמים אשר משקלם המצטבר מצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 9.9.2019 .
ראשית, המועד הרלוונטי לבחינת עוצמת הפגיעה באינטרס סופיות הדיון של המשיב הוא יום 3.10.2019 - מועד הגשת הערעור על פסק הדין . שכן, המערערת כללה בערעור השגה על ההחלטה מיום 9.9.20219, אף שהדבר נעשה במסגרת דיונית שגויה (השוו: בש"א 3094/01 שמואל שמואלי נ' עתים סוכנות החדשות הישראלית, 8.5.2001; בר"ע (ארצי) 334/03 משה אלקיים נ' רשיפן הנדסה אזרחית והובלות 1999 בע"מ, 20.5.2004; בש"א 1483/04 לופו – מיני מרקט עזרא, 10.11.2004). הימצאותה של השגה על ההחלטה מיום 9.9.2019 במסגרת כתב הערעור שהוגש ביום 3.10.2019 הביאה לידיעת המשיב את כוונתה של המערערת להשיג את ההחלטה. לאמור, אין לפנינו תקופה ארוכה במהלכה התגבש אצל המשיב אינטרס מובהק לסופיות ההליכים. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח קיומו של 'הליך תלוי ועומד באותו עניין', הוא הערעור שהגישה המערערת על פסק הדין, ועוסק בעיקרו של דבר בחיובה ּ בתשלום פיצויי הלנה מלאים החל מיום 1.7.2018. זאת, ככל שהתשלומים על פי פסק הדין לא יפרעו בתוך 30 יום. כאמור, ההשגה על החלטת בית הדין האזורי מיום 9.9.2019, עניינה בדחיית בקשתה של המערערת להארכת המועד לתשלום הסכום הפסוק. מטבע הדברים, דיון בהשגה זו, יכול להיות בעל השלכה על הצורך בקיום הדיון בערעור על פסק הדין. מדובר איפוא בסוגיות שיש ביניהן זיקה מהותית. עובדת קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין, מפחיתה את עוצמת הפגיעה באינטרס סופיות הדיון של המשיב, אשר ידרש ממילא לניהול ההליך.
אשר לסיכויי בקשת רשות הערעור - עיון בטענות המערערת מעלה, כי על פני הדברים, סי כויי בקשת רשות הערעור על החלטה מיום 9.9.2019 טובים. זאת, כפי שהדברים עולים מפרוטוקול הדיון המוקדם מיום 1.3.2020, לרבות הפניית הצדדים לפסיקה רלוונטית אודות קיומה של סמכות לבית הדין להכריע בבקשה להארכת מועד לביצוע תשלום שנקבע בפסק דין.
סוף דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 9.9.2019 מתקבלת. המערערת תגיש בקשת רשות ערעור מנומקת עד ליום 30.9.2020. עם הגשתה, תועבר בקשת רשות הערעור להחלטת שופט/ת.
בנוסף, המערערת תגיש עד ליום 30.9.2020 כתב ערעור מתוקן בהליך זה, בהתאם למפורט בסעיף 12 להחלטה זו. מובהר, כי אין בהוראה זו על מנת להתיר למערערת עריכת שינויים או תיקונים נוספים בכתב הערעור.
המשך הליכי הערעור יקבעו במידת הצורך לאחר מתן החלטה בבקשת רשות הערעור.
נוכח תוצאת הדברים, יישא כל צד בהוצאותיו.
בית הדין מתנצל על העיכוב במתן ההחלטה.

ניתנה היום, ה' תשרי תשפ"א (23 ספטמבר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .