הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 44015-07-19

ניתנה ביום 23 אפריל 2020

אורי יצחקי
המבקש

-
החברה לקידום הספורט והכדורסל בנתניה בע"מ (חל"צ)
המשיבה

בשם המבקש – עו"ד איציק אבישר
בשם המשיבה – עו"ד רם גליציה ו עו"ד אמיר רוזנברג

החלטה

הרשמת אפרת קוקה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 23.3.2018 ( כבוד השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור מר מאיר בר-אל ומר יהונתן דקל; ת"ב 58922-01-17), אשר דחה את בקשתו של המבקש לביטול פסק בוררות מיום 10.11.2016 וחייב את המבקש בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ש"ח (להלן: פסק הדין).
לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, כמפורט מטה:
בראשית הדברים, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין במסגרת ע"ע 49112-06-18. ערעור זה נמחק על פי החלטה מיום 14.7.2019 , מפאת איחור בהגשתו (להלן: ההחלטה הראשונה). המערער הגיש ערעור על ההחלטה הראשונה, התלוי ועומד לפני מותב בית הדין במסגרת ע"ר 55504-07-19. לאחר מתן ההחלטה הראשונה, הגיש המבקש לבית הדין ביום 18.7.2019 את הבקשה שלפני להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. הדיון בערעור על ההחלטה הראשונה עוכב עד מתן החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת הערעור.
נזכיר, כי בהחלטה הראשונה נקבע , שיש להחיל על המבקש את 'כלל הידיעה', מהטעמים שפורטו בהחלטה. בהתאם נקבע, שיש למנות את הימים להגשת הערעור מיום שהוכחה ידיעתו של המבקש (או בא כוחו) אודות פסק הדין בתאריך 25.3.2018.
נוכח קביעה זו ובהתחשב בפגרת חג הפסח, חל המועד האחרון להגשת הערעור ביום 2.5.2018. הערעור הוגש רק ביום 20.6.2018, באיחור ניכר של למעלה מחודש וחצי.
תקנה 125 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מסמיכה בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" כדלקמן:
"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

(ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה (2) 904).

עוד קבעה ההלכה הפסוקה את הכלל לפיו, איחור של ימים בודדים או אף של יום אחד בהגשת הערעור טעון תרוץ והצדקה (ע"א (עליון) 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, מיום 30.07.01). וכי "אכן יש ולעיתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצדו התרשלות חסרת הסבר" (עא"ח (ארצי) 30/06 רוני שמעון בע"מ – חארבי עליאן, מיום 20.12.06).
הלכה פסוקה היא, כי גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" (דב"ע (ארצי) נג/59 -9 אליעזר גת – הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552).

הצורך להצביע על 'טעם מיוחד' נובע מכלל סופיות הדיון, לגביו נפסק כדלקמן:

"סופיות הדיון מחייבת תחימת מועדים להתמשכותם של הליכים, כאשר בחלוף זמן סביר מסיומם, מתגבשת צפייתו של הצד שכנגד כי מסכת ההתדיינות בה נטל חלק תהפוך לנחלת העבר... לאור עקרון "סופיות הדיון" עומדת לצד שכנגד הזכות לכלכל ענייניו מבלי שחרב הערעור תהא תלויה על צווארו זמן ממושך".

(עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב - מדינת ישראל-משרד החינוך, 21.12.06).

שיקול מרכזי בהכרעה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, עניינו בעוצמת הפגיעה בציפיית הצד שכנגד לסופיות ההליכים. בבואו להכריע האם להאריך את המועד להגשת ערעור, על בית הדין לשקול זה מול זה את משקלו של 'הטעם המיוחד' ואת אינטרס הסופיות של בעל הדין האחר, כאשר ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה.

על אלה נוסיף, כי סיכויי הערעור מהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת מועד (בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 21.8.2005; ע"ר 25156-09-16 איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ – רחל סילמו, 15.5.2017; עא"ח 19/07 חיים גלעד – צים חברת השיט הישראלית בע"מ, 28.6.2007).
במקרה שלפני, מדובר באיחור של ממש בן למעלה מחודש וחצי בהגשת הערעור , אשר המבקש נדרש להצביע על טעם מיוחד בעל אופי מובהק להצדקתו. המבקש לא עמד בנטל זה. טענותיו של המבקש בעניין שהותו בחו"ל במועד מתן פסק הדין ועד חודש מאי 2018, ו בעניין השהות שנדרשה לאחר שובו מחו"ל לשם קבלת החלטה בעניין הגשת הערעור, אינן מהוות 'טעם מיוחד' להארכת המועד. בהתאם להלכה הפסוקה, שהייתו של בעל דין בחו"ל, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, ובעל דין המנהל הליך שיפוטי , נדרש לכלכל את צעדיו בהתאם. הדברים אמורים במיוחד בהתחשב באפשרויות הטכנולוגיות המתקדמות הקיימות כיום ליצירת קשר בין המבקש לבא כוחו (ראו: עא"ח (ארצי) 69/05 דריהם – בוסי , 25.7.2005; ב"ש 1094/83 יחזקאל ארז נ' דוד הווארד, לז(4) 559). נוסיף, כי המבקש לא טען וממילא לא הוכיח ששהייתו בחו"ל הייתה בנסיבות מיוחדות אשר לא אפשרו יצירת קשר עם בא כוחו. זאת ועוד, המבקש אישר בטיעוניו שחזר מחו"ל לכל המאוחר ביום 23.5.2018, ו חרף זאת, הערעור הוגש רק ביום 20.6.2018, כאשר טענותיו של המבקש בהתייחס לתקופה זו אינן מהוות טעם מיוחד להארכת המועד ואינן מצדיקות היע תרות לבקשה.
טענה נוספת שהעלה המבקש בבקשה להארכת מועד, נוגעת להעדר פגיעה באינטרס סופיות הדיון של המשיבה. לטעמו, הן העובדה שהמשיבה אינה פעילה והן העובדה שבא כח המשיבה שלח לו את פסק הדין בדואר אלקטרוני ביום 23.5.2018 , מצביעות על כך שהמשיבה לא ציפתה לסופיות ההליכים וממילא לא תגרם לה פגיעה מהמשך ניהולם. יש לדחות טענה זו בהעדר בסיס משפטי לקבלתה. לא מצינו בטיעוני הצדדים טענה לפיה החברה המשיבה פורקה או חוסלה פעילותה מבחינה משפטית. כל עוד זהו מצב הדברים, נדרשת החברה לנהל את הליכים משפטיים שהיא צד להם, כפי שנעשה בפועל בענייננו . מבחינה זו, אינטרס סופיות הדיון של המשיבה אינו פחוּת מזה של כל מתדיין אחד.
לאמור יש להוסיף, כי על פני הדברים, סיכויי הערעור אינם גבוהים הואיל ופסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס בהוראות הדין וההלכה הפסוקה, הן בכל הנוגע לסמכותו של הבורר להכריע במחלוקת שהובאה לפניו ו הן בכל הנוגע לעילות האחרות לביטול פסק הבורר, כפי שנטענו על ידי המבקש.
כללם של דברים: נוכח האיחור בהגשת הערעור, בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד ומשלא ניתן לקבוע כי טובים סיכויי הערעור, הבקשה נדחית.
בית הדין מתנצל על העיכוב במתן ההחלטה.
בהתחשב בסכום ההוצאות בו חוייב המבקש בפסק דינו של בית הדין האזורי, לא יעשה צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תש"פ (23 אפריל 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .