הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 40728-07-19

ניתנה ביום 12 אוגוסט 2019

יצחק ( איזו) יוספוביץ המבקש

רשות הטבע והגנים המשיבה

ועד עובדי רשות הטבע והגנים
הסתדרות העובדים הכללית החדשה המשיבים הפורמליים

בשם המבקש: עו"ד דן אל אגליק
בשם המשיבה: עו"ד נעמה שבתאי בכר ועו"ד יובל בלנדר

ה ח ל ט ה
השופט אילן סופר

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים ( השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור מר אלי קדוש ומר עופר נוראני; סע"ש 41768-03-15), במסגרתו נדחתה תביעתו של המבקש, והוא חויב לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ש"ח.

הרקע לבקשה
המשיב הועסק ברשות הטבע והגנים (להלן- הרשות או המשיבה) החל מיום 1.11.2003. בחודש אוקטובר 2012 המשיב מונה לתפקיד פקח רישוי סחר, יבוא ויצוא של חיות בר באגף פיקוח ואכיפה בחטיבת האכיפה במשיבה. כפי שעולה מפסק הדין, מאז חודש מאי 2013 התגלו קשיים בתפקודו של המבקש כפקח, התקיימה פגישה עם הממונה הישיר עליו בשל סגנונו התוקפני והמעליב כלפי מזכירת ההיתרים בחטיבה, הוא נעצר ושהה במעצר בית בשל עבירת אלימות במשפחה, וכן משטרת ישראל הודיעה שהיא מתנגדת להעסקתו כפקח (בהתאם לסעיף 58 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח- 1998). בעקבות אירועים אלה, והמלצת מנהל החטיבה למנהלת חטיבת משאבי אנוש במשיבה לסיים את העסקתו ברשות או בחטיבה, ביום 3.9.13 זומן המבקש לשימוע בעניין סיום העסקתו. ישיבת השימוע התקיימה ביום 23.3.14, ונכחו בה, בין היתר, המבקש ובא כוחו וגם נציג ועד העובדים. ביום 24.4.14 ניתנה החלטת מנכ"ל הרשות לפיה המבקש ימשיך את העסקתו בכפוף למספר תנאים, אך הוא לא עמד בהם ולא שיפר את התנהלותו כלפי עובדים ומנהלים ברשות ואף לא ביצע את עבודתו. ביום 21.10.14 הושעה המבקש מעבודתו ברשות, על פי החלטת נציב שירות המדינה, על רקע פתיחת חקירה משטרתית בשל חשדות לביצוע עבירות של מרמה והפרת אמונים, החזקת נכס חשוד כגנוב והחזקת נשק/תחמושת שלא כדין. ביום 19.11.14 התקיים הליך השימוע לפני פיטורים, וביום 5.2.15 נמסר למבקש מכתב פיטורים, בתוקף החל מיום 8.2.15.
המבקש הגיש לבית הדין האזורי בקשה לסעדים זמניים למניעת פיטוריו ולהשבתו לעבודה, מהטעם שפיטוריו מנוגדים להסכם הקיבוצי בהיותם נעוצים בעבירות משמעת. הבקשה לסעדים זמניים נדחתה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 20.7.15, ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה אף היא על ידי בית דין זה (בר"ע 16045-09-15; החלטה מיום 24.9.15). בנוסף, עתר המבקש למתן סעד הצהרתי בעניין בטלות פיטוריו שנעשו לטעמו בהליך פגום, החזרתו לעבודה, וכן למתן סעדים כספיים בסך 310,000 ש"ח.
בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המבקש במלואה. בפסק דין מפורט ומנומק סקר בית הדין את העדויות והראיות שלפניו, ועל יסוד התרשמותו מהן קבע כי מרכז הכובד של העילה העומדת בבסיס החלטת הפיטורים היה אי ההתאמה של המבקש לתפקידו בשל קשייו בהתנהלות הבינאישית כלפי עמיתיו והממונים עליו. כמו כן קבע בית הדין כי לפי החלטת מנכ"ל הרשות מיום 29.4.14 נדרש המבקש לשפר באופן משמעותי את התנהלותו כלפי עובדים ומנהלים, אך לא עשה כן.
עוד נקבע כי מניתוח עילות הפיטורים המפורטות בסעיף סעיף 12 להסכם הקיבוצי, עלה כי ההסכם הקיבוצי אינו עורך הבחנה דיכוטומית בין מסלול הפיטורים המנהליים לבין מסלול פיטורים מטעמי המשמעת, ומכל מקום על פי ההלכה הפסוקה, עובד שהתגבשה לגביו עילת פיטורים בגין אי התאמה, אינוחסין מפני פיטורים על רקע זה בשל כך שעבר עבירת משמעת; החלטת מנכ"ל הרשות בדבר פיטורי המבקש בשל תפקוד לקוי מתמשך מנומקת ומבוססת על ראיות שהמנכ"ל עיין בהן ואשר הוגשו לבית הדין; למבקש נעשו הליכי שימוע והליכים מול נציגות העובדים לפי ההסכם הקיבוצי, ומכלול הראיות "המינהליות" הובאו לפני המנכ"ל, אשר קיבל את ההחלטה בהתאם לסמכותו. בהתאם לכך נדחתה תביעת המבקש לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן נדחו יתר רכיבי התביעה ובכלל זה לפיצוי בשל פרסום לשון הרע ופיצוי בגין עוגמת נפש עקב פרסום לשון הרע, תביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וכן התביעה ל"השלמת שכר". נוכח האמור, נדחתה תביעתו של המבקש על כל רכיביה, והמבקש חויב בתשלום הוצאות, כאמור לעיל.

הבקשה וטענות הצדדים
במסגרת הבקשה טוען המבקש כי יש הצדקה לעכב את תשלום ההוצאות שהושתו עליו מאחר שקיים סיכוי סביר שחלק מטענותיו בערעור יתקבלו. עוד מציין המבקש כי חיובו בהוצאות באופן מידי עלול לגרום לו מצוקה כלכלית, בעוד שעיכוב התשלום עד להכרעה בערעור לא יגרום לרשות חסרון כיס, מה גם שהצד הזוכה אינו אדם פרטי או חברה או שותפות. כן נטען כי לו הייתה מתקבלת עילה אחת מתביעותיו, המבקש לא היה מחויב בהוצאות כלל ובהוצאות כבדות בפרט.
המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לפעול בהתאם לכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, וטענותיו של המבקש מתמקדות בעיקר במישור העובדתי, כאשר לגביו נקבע כי ערכאת הערעור לא נוטה להתערב. עוד צוין כי אין לאפשר למבקש לנהל הליכים משפטיים מבלי לשאת בתשלום הוצאות, ומכל מקום אין חשש שהתשלום לא יוחזר למבקש אם הערעור יתקבל. בקשר לכך חוזרת המשיבה ומדגישה כי המבקש הגיש כנגדה תביעה בסכום כולל של 310,000 ש"ח, וגרר אותה לניהול הליך משפטי סבוך, הכרוך במשאבים רבים. כן נטען כי המבקש לא הניח תשתית עובדתית בדבר הנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין במועדו, ולא צירף תצהיר או כל אסמכתא אחרת להוכחת טענותיו, אלא טען בעלמא כי " חיובו של התובע בהוצאות מדרדר אותו למצוקה כלכלית המתווספת לשבר הכלכלי שהמיטה עליו הרשות". מכל מקום, כך לטענת המשיבה, גם אם מצבו הכלכלי של המבקש אינו מאפשר לו לשלם הוצאות, אין בכך כדי לפטור אותו מתשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו, והיה עליו להביא זאת בחשבון בעת שבחר לנקוט הליך משפטי מופרך על בסיס אותן טענות שנדחו זה מכבר. כן צוין כי עצם העובדה שהמשיבה היא תאגיד סטטוטורי, לא יכולה להוות שיקול בהחלטה בדבר עיכוב ביצוע תשלום הוצאות. לטענת המשיבה, כידוע, תאגיד סטטוטורי ממומן, בין היתר, באמצעות כספי הציבור, ואין כל הצדקה שהציבור יממן בעבור המבקש את ניהול הליך הסרק שהוא ביקש לנקוט כלפי הרשות. בנסיבות אלה, יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

הכרעה
נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). מטבע הדברים, כי בשלב זה של הדיון עמדתו של בית הדין בנוגע לסיכויי הערעור משקפת את התרשמותו על פני הדברים, ואין בה כדי לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי הערעור (ע"א 6146/00 עיריית תל אביב יפו נ' בצלאל אהובה (19.11.2000)); השני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).
לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את תשלום ההוצאות שהוטל על המבקש.
אשר למאזן הנוחות - בהתאם להלכה הפסוקה, משמדובר בחיוב כספי מובהק, בתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצוע של תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ע"א 7419/13 חג'ג' נ' מגן דוד אדום בישראל (3.11.13)). אמנם, סכום ההוצאות שנפסק אינו על הצד הנמוך, אולם מדובר בסכום שנופל במתחם הסבירות, במיוחד נוכח סכום התביעה שעמד על סך של 310,000 ש"ח, לא ניתן לומר שסכום ההוצאות גבוה. זאת כאשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין זה. בנוסף, המבקש לא ניסה לטעון כי לא יוכל להיפרע מהמשיבה אם ישלם לה את ההוצאות ולאחר מכן יתקבל ערעורו. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כך שקיים חשש ממשי כי המבקש לא יוכל לגבות את סכום ההוצאות ככל שערעורו יתקבל.
אשר לסיכויי הערעור - לאור מסקנתי לעיל אין צורך כי אדון בהם, ודי אם אציין כי לא שוכנעתי שסיכויי הערעור בפני עצמם מצדיקים את עיכוב הביצוע. פסק דינו של בית הדין האזורי מנתח באופן מנומק ומפורט את העדויות והראיות שהיו בפניו, ועל פני הדברים אין הצדקה להתערב בקביעותיו העובדתיות בעניין הסיבה לפיטורי המבקש – אי התאמה – ובעניין הליכי הפיטורים.
סוף דבר – לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. בהתחשב בסכום ההוצאות שנפסק בבית הדין האזורי לא מצאתי לנכון לפסוק בשלב זה הוצאות נוספות, אך הוצאות הבקשה י ילקחו בחשבון בעת פסיקת הוצאות בתום הליך הערעור.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ט (12 אוגוסט 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .