הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 40577-02-19

ניתן ביום 02 ינואר 2020
אפרת רוה
המערערת
-

.1 מרכז ישיבות בני עקיבא
.2 רפי קופרשטוך

המשיבים

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק, השופט מיכאל שפיצר
נציגת ציבור (עובדים) הגברת חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר
<#1#>

ב''כ המערערת עו''ד יעל טישלר
ב''כ המשיבים עו''ד שחר עוז ארי

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגן הנשיא כאמל אבו קאעוד ונציגי הציבור גב' מירה חזות ומר יוסף חיים דרדיגר;
סע"ש 35922-05-16) אשר דחה את חלק הארי של תביעתה של המערערת. לטענת המערערת, היא הופלתה עקב הריון ולידה, ובכלל זאת אולצה לצאת לחל"ת במשך ארבע שנים, והיא תבעה פיצוי בגובה שכר עבור ארבע שנים, פיצוי בגין הפסד שנת ותק, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא שימוע, פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954, פיצוי בגין נזק ממוני בשל שיבוצה לעבודה במערכת שעות לא תקנית, ופיצוי בגין נזק לא ממוני. סכום תביעתה הכולל של המערערת עמד על 931,008 ₪. חלק הארי של תביעתה של המערערת נדחה, ונפסקו לזכותה פיצוי מכוח סעיף 13א(א)(ב) לחוק עבודת נשים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי לא ממוני על הפרת חוק עבודת נשים, הפרש פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים ללא שימוע. הסכום שנפסק לזכות המערערת עמד על סך של 51,482 ₪. כמו כן, במהלך ההתדיינות, שוחררו לזכות המערערת כספי פיצויי הפיטורים שהופקדו לקרן הפנסיה, בסך של 49,918 ₪. אשר לעניין הוצאות משפט, קבע בית הדין האזורי כי נוכח העובדה שהסכום הנפסק מהווה אך אחוז קטן מסכום התביעה, ובהתחשב בכך שהתביעה האישית נגד משיב 2 נדחתה, כל צד יישא בהוצאותיו.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת כלל החומר שבתיק, אנו סבורים כי דין הערעור להידחות, ויש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, בהתאם לתקנה 108( ב) לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), תשנ"ב – 1991.

עיקר ערעורה של המערערת סב על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. לא מצאנו מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלה, המעוגנות היטב בראיות שלפניו, ומבוססות על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדויות שלפניו. בית הדין האזורי ניתח נכונה את הסוגיות המשפטיות על יסוד הראיות וקביעותיו העובדתיות, ומסקנותיו המשפטיות של מבוססות על הדין ועל ההלכה הפסוקה.

על האמור נוסיף זאת:
טענתה של המערערת כי היא זכאית לפיצוי בשיעור שכר של שנה, בהתאם להלכה הפסוקה כי עובד הוראה שמפוטר לאחר יום 31 למאי זכאי לשכר בעד שנת לימודים מלאה, לא הועלתה בכתב התביעה המתוקן, שבו נתבע פיצוי בשיעור 12 חודשי שכר בשל הליך פיטורים שלא כדין וללא שימוע. טענה זו אפילו לא הועלתה בסיכומי המערערת בבית הדין האזורי, וטענה כוללנית כי המערערת "הפסידה שנה" אין די בה. נוכח העובדה שהטענה, המחייבת בירור עובדתי, הועלתה לראשונה בערעור, דינה להידחות מטעם זה בלבד
אשר לתביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הרי שבנסיבות העניין, ונוכח המחלוקת על נסיבות סיום עבודתה של המערערת, אנו סבורים כי לא היה מקום לחייב את המעסיקה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
אשר להוצאות –נוכח הפער הגדול בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק (גם אם מביאים בחשבון את סכום פיצויי הפיטורים ששוחרר מהקרנות) ודחיית התביעה האישית כנגד המשיב 2 לא היה מקום לחייב את המשיבים בהוצאות.

סוף דבר – הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך של
10,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ה' טבת תש"פ (02 ינואר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

רועי פוליאק,
שופט

מיכאל שפיצר,
שופט

גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)

מר דורון קמפלר,
נציג ציבור (מעסיקים)