הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 40429-06-20

ניתנה ביום 08 יולי 2020

1.בית הספר לתלמוד תורה דרכי חיים
2.בית הספר שערי תורה וחסד
המבקשות
-
1.דורית סופר
2.יפה כהן
3.ריקי סבח
4.איריס חיה סויסה
5.אתי ביטון
6.מירב אטשואל
7.מלכה אסרף
8.יאיר כהן (פורמלי)
המשיבות

בשם המבקשות – עו"ד עדיאל גלס
בשם המשיבות – עו"ד אדמית בכר

החלטה

השופט מיכאל שפיצר
לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (סגן הנשיא צבי פרנקל; סע"ש 12707-05-19, באיחוד דיון עם תיקים נוספים) (להלן – פסק הדין) שלפיו, חויבו המבקשות לשלם לכל אחת מהמשיבות, סכומים שונים וזאת לאחר שהצדדים הסמיכו את בית הדין לפסוק בתביעותיהן לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – החוק), בדן יחיד וללא הנמקה. כמו כן, דחה בית הדין את התביעה האישית נגד מר יאיר כהן.
המבקשות ערערו על פסק הדין ובה בעת בקשו לעכב את ביצועו.
לאחר שבחנתי את פסק הדין, הבקשה, הודעת הערעור והמסמכים המצויים בתיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני תנאים: האחד – סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). מטבע הדברים, בשלב זה של הדיון עמדתו של בית הדין בנוגע לסיכויי הערעור משקפת את התרשמותו על פני הדברים, ואין בה כדי לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי הערעור (ע"א 6146/00 עיריית תל אביב יפו נ' בצלאל אהובה (19.11.2000)); השני – הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).
על פניו נראה כי סיכויי הערעור, בהתחשב במתווה הדיוני שעליו הסכימו הצדדים, אינם משמעותיים. בעניין זה התחשבתי בכך שבית הדין פעל על פי ההסכמות שגיבשו הצדדים , לאחר שהוסברו משמעויותיו של פסק דין לפשרה , לרבות ביחס לסיכויי הערעור, ובכך ש בית הדין לא חרג מההסכמות שגובשו במתווה . בעניין זה מצאתי לנמק את החלטתי במספר טעמים:
בישיבה מיום 19.2.2020 נרשמו בפרוטוקול הדיון הדברים הבאים:
"אנו מבקשים שבית הדין יפסוק לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. מקובל עלינו כי בית הדין יפסוק כדן יחיד ללא נימוקים. מקובל עלינו כי הדבר ייעשה לאחר שכל צד אמר את דברו בפני בית הדין ועל יסוד החומר המצוי בתיק.
אנו מאשרים שבית הדין הבהיר לנו כי עילות הערעור על פסק דין מסוג זה מצומצמות ביותר. הנתבעים מבקשים שהסכום ישולם ב-10 תשלומים. התובעות מבקשות שהסכום ישולם במס' תשלומים קטן אך הצדדים משאירים לשיקול דעת בית הדין בטווח שבין תשלום אחד לבין עשרה תשלומים בין היתר בהתחשב בגובה הסכום שייפסק. כמו כן ובנוסף מתבקש בית הדין לפסוק הוצאות ושכ"ט לכל תובעת על פי שיקול דעתו וכמובן להורות על השבת האגרה לתובעות בהתאם לתקנות".
כעולה מהפרוטוקול, המשמעויות של פסיקה לפשרה לפי סעיף 79א לחוק הובהרה לצדדים שאף אישרו את הסכמתם, הם ובאי כוחם בחתימת ידם.
בית הדין קמא אפשר למבקשים להמציא מסמכים נוספים. אלו הוגשו לעיונו קודם למתן פסק הדין, כך ש במועד מתן פסק הדין, הייתה לפניו תמונה מלאה של מצב הדברים.
הגם שהצדדים לא קבעו סכומי רצפה ותקרה פסק בית הדין את הסכומים הבאים:
לגב' דורית סופר, סכום בסך 69,248 ₪ מתוך תביעה בסך 170,704 ₪.
לגב' יפה כהן, סכום בסך 52,168 ₪ מתוך תביעה בסך 177,135 ₪
לגב' איריס סויסה, סכום בסך 114,589 ₪ מתוך תביעה בסך 203,470 ₪.
לגב' ריקי סבח, סכום בסך 47,235 ₪ מתוך תביעה בסך 110,295 ₪.
לגב' אתי ביטון, סכום בסך 82,461 ₪ מתוך תביעה בסך 191,211 ₪.
לגב' מירב אטשואל , סכום בסך 68,536 ₪ מתוך תביעה בסך 180,668 ₪.
לגב' מלכה אסרף, סכום בסך 106,183 ₪, מתוך תביעה בסך 294,955 ₪. בית הדין ציין בעניינה כי ככל שיוצגו אסמכתאות להפקדות של חלק המעסיק לפנסיה ולפיצויים, יקוזזו הסכומים המופקדים מהסכום הפסוק.
מכאן ניתן להסיק, כי, על פניו ובלי לקבוע מסמרות בדבר, שבית הדין קמא נטה לקולא בפסיקתו. זאת עשה כאמור על פי החומר שהיה מצוי לפניו. כך גם פעל בית הדין גם ביחס למספר התשלומים והוצאות המשפט שגם לגביהם הוסמך על ידי הצדדים . פה המקום לציין כי גם ביחס לגובה הוצאות המשפט לא הכביד בית הדין קמא את ידו על המבקשים ופסק סכום של 1,200 ₪ לכל תובעת.
בהתייחס לערעורים על פסקי דין הניתנים לפי סעיף 79א לחוק, הלכה פסוקה היא כי:
"התערבות ערכאת הערעור בפסיקה לפשרה תהיה אך באותם מקרים בהם קיימת חריגה קיצונית ממתחם הסבירות, במסקנות או בקביעת הסכומים" (ע"ע (ארצי) 274/07 א.ד.א שמירה אבטחה ניקיון וכ"א בע"מ - אנה וישובסקי, 25.12.07).
משכך, מצאתי כי דין הבקשה להידחות גם מבלי להתייחס לגופו של עניין למאזן הנוחות.
עם זאת, מאחר שמדובר בסכום מצטבר משמעותי ומכיוון שהתקופה בה אנו מצויים , אין בה כדי להקל על המבקשות, מוצע לצדדים לבוא בדברים כדי לגבש הסדר תשלומים, שהמבקשות תוכלנה לעמוד בו.
סוף דבר – הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, החלטתי שלא לחייב את המבקשות בהוצאות הבקשה.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תש"פ (08 יולי 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .