הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 39365-03-20

ניתנה ביום 08 אוקטובר 2020

1.תומר בן יוסף
2.אריאל הרוש
3.אוהד סיידוף
4.שי חדד
5.רועי זיקרי
6.ברק משה
המבקשים

-
מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ

ההתאחדות לכדורגל בישראל
המשיבה

צד דרוש

בשם המבקשים – עו"ד איציק אבישר ועו"ד ערן דגן
בשם המשיבה 1 – עו"ד רונן מוזסון ועו"ד שני סדוף-פרל

החלטה

הרשמת אפרת קוקה

  1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת ו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 17.2.2020 , אשר הורה על עיכוב ההליכים בתביעתם של המבקשים ועל העברת המחלוקות בין הצדדים לבירור לפני המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל (כבוד הנשיא אייל אברהמי ונציגי הציבור מר יוסף קשי ומר יצחק אופנהיים; סע"ש 57268-08-18, להלן: ההחלטה).
  2. בפתח הדברים יוטעם, כי הערעור על החלטתו של בית הדין האזורי, אשר ניתנה על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: חוק הבוררות), טעון רשות בית הדין הארצי ואין המדובר בערעור בזכות (ראו: ע"ע 44075-02-17 סוקר - עמותה לפתוח הכדורגל בראשון לציון - אלעד חלימי, 7.2.2018).

ההליך הערעורי הוגש באיחור
3. החלטתו של בית הדין האזורי ניתנה ביום 17.2.2020 ונשלחה לב"כ המבקשים ביום בו ניתנה באמצעות 'הודעה באתר', שמשמעותה שליחת הודעה לתיבת הדואר האלקטרוני של ב"כ המבקשים עם קישור להחלטה (ראו: בש"א (עליון) 8839/18 כהן – המאגר הישראלי לביטוחי רכב, 19.12.2018). מדובר בהמצאה כדין על פי תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה). המבקשים לא חלקו על המצאה זו. בהתאם, ונוכח הוראת תקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה, חל המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור ביום 3.3.2020. המבקשים הגישו לבית הדין ביום 19.3.2020 ערעור בזכות על ההחלטה ולא בקשת רשות ערעור. זאת, באיחור של 16 יום.
4. בהחלטה מיום 11.6.2020 הביא בית הדין לידיעת המבקשים, כי הערעור על ההחלטה טעון רשות בית הדין הארצי, ו כי על פני הדברים, ההליך הערעורי הוגש בחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. נוכח האמור בהחלטה, הגישו המבקשים לבית הדין ביום 15.6.2020, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שלפני.

הכרעה
5. לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
בראשית הדברים יצויין, כי אכן כטענת המשיבה , תקנות סדר הדין בבית הדין לעבודה, אינן כוללות הוראה בעניין הפיכת כתב ערעור לבקשת רשות ערעור. זאת, במובחן מהוראת תקנה 83 לתקנות בית הדין לעבודה, המסמיכה את בית הדין להורות על הפיכת בקשת רשות ערעור לכתב ערעור. אלא, שנוכח האמור בהחלטה מיום 11.6.2020, הגישו המבקשים לבית הדין בקשה עצמאית להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 17.2.2020 , והחלטתנו ניתנת בהתייחס אליה.
6. תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה מסמיכה את בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו".
בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" כדלקמן:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

)ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה(2) 904).

בהתאם להלכה הפסוקה, "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" (ע"ע (ארצי) נג/59 -9 אליעזר גת – הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552).
עוד קבעה הפסיקה, כי ''יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם כשלעצמו אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד'' (עא''ח (ארצי) 1005/02 קובטי הישאם - מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת, 19.6.2002).
בכל הנוגע להכרה בטעות כ'טעם מיוחד' להארכת מועד, קבעה בעבר ההלכה הפסוקה, כי טעות, ובמיוחד טעות בדין של בעל דין או בא כוחו, אינה בגדר 'טעם מיוחד'. במהלך השנים, חל ריכוך בפסיקה זו ונקבע:

"כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה ..".

(בש"א ( עליון) 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי ואח', דינים עליון סד 182 ; בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702 ).

סיכויי הערעור מהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת מועד, וכך נפסק לעניין זה:
"הלכה פסוקה היא כי סיכויי הערעור הם 'שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור' כאשר סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד (עאח 14/07 בריסק לירן – המוסד לביוח לאומי; עאח 44/06 משה קרסנטי – תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, ניתן ביום 30.10.16). עוד נפסק כי 'הנימוק העיקרי שצריך להנחות את בית הדין כאשר הוא שוקל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הוא סיכויי הערעור' (דב"ע נז/98 – 8 שלום כהן – מדינת ישראל – משרד התקשורת, מיום 12.2.97).

(עא"ח (ארצי) 38/08 עזרא מכאמל – המוסד לביטוח לאומי, 22.1.2009; בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 21.8.2005; ע"ר 25156-09-1 6 איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ – רחל סילמו, 15.5.2017. עא"ח 19/07 חיים גלעד – צים חברת השיט הישראלית בע"מ, 28.6.2007 ).

7. במקרה שלפני שוכנעתי, כי מתקיימים טעמים אשר משקלם המצטבר מצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור.
הטעם הראשון, עניינו בטעותו של ב"כ המבקשים ב נוגע לאופן ההשגה על ההחלטה, ובכך שסבר שעומדת למבקשים זכות ערעור על ההחלטה בתוך 30 יום. אכן, מדובר בטעות שניתן היה למנעה בבדיקה מעמיקה בהלכה הפסוקה. עם זאת, ניתן למצוא אחיזה גם לטענה, שלא מדובר בטעות מובנת מאליה, שכן המצב המשפטי בנוגע לאופן ההשגה על החלטות בענייני בוררות בבתי הדין לעבודה יוצר לעיתים בלבול ואי וודאות. זאת, במיוחד בשים לב לשכיחות הנמוכה של הליכים מסוג זה . יצויין בהקשר זה, כי חרף הוראתו של סעיף 38 לחוק הבוררות, קבעה ההלכה הפסוקה, כי בבתי הדין לעבודה יש לנהוג בערעור על פסק דין או על החלטה אחרת בענייני בוררות כפי שנוהגים בערעור על פסק דין או החלטה אחרת של בית הדין האזורי בעניינים 'רגילים' (ראו בעניין זה: 2363-03-16 סטימצקי (205) בע"מ – בראל, 4.5.2016, בפיסקה 15 להחלטה). במצב דברים זה נחה דעתי, שאף שטעותו של ב"כ המבקשים אינה מהווה לכשעצמה 'טעם מיוחד' להארכת מועד, הרי שניתן לצרפה לטעמים האחרים המצדיקים בנסיבות העניין את קבלת הבקשה. זאת, במיוחד לנוכח העובדה שהמבקשים הגישו את הערעור במסגרת המועדים הקבועים בדין להגשת ערעור בזכות.
טעם נוסף ועיקרי לקבלת הבקשה, נעוץ בכך שהחלטתו של בית הדין האזורי מעוררת לדיון סוגיות משפטיות בעלות חשיבות, אשר מן הנכון שיבואו לבחינת ערכאת הערעור. הדברים אמורים, בין היתר, נוכח תוצאת הדברים בהחלטתו של בית הדין האזורי, אשר על פני הדברים, שונה מפסיקה קודמת בעניין.
לטעמים אלה יש להוסיף, כי בבחינת עוצמת הפגיעה באינטרס סופיות הדיון של המשיבה יש לטעמנו להתייחס למועד הגשת הערעור (בזכות) ביום 19.3.2020, ולא למועד הגשת הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור . זאת מן הטעם, שעם הגשת ההליך הערעורי, הובאה לידיעת המשיבה כוונתם של המבקשים להשיג על ההחלטה. יש לציין בהקשר זה , כי המשיבה עצמה לא העלתה במשך קרוב לשלושה חודשים ממועד הגשת הערעור, טענה כי הערעור הוגש באופן לא נכון או כי הוגש באיחור, והדברים עלו מיוזמת בית הדין בלבד . כך, שהמשיבה העידה על עצמה שלא סברה ב'זמן אמת' כי נגרמה פגיעה באינטרס סופיות הדיון שלה.
יתרה מזו. לא מצאנו בתשובת המשיבה לבקשה להארכת מועד התייחסות קונקרטית לטענתו של ב"כ המבקשים, כי מספר ימים לאחר מתן ההחלטה, הודיע לכתבי ספורט שפנו אליו, על כוונת המבקשים להגיש ערעור על ההחלטה. בהעדר התייחסות לטענה זו , ניתן להניח שלא נגרמה פגיעה של ממש בציפייתה של המשיבה לסופיות ההליכים.
8. כללם של דברים: הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור מתקבלת , וכתב הערעור אשר הוגש לבית הדין ביום 19.3.2020 יחשב כבקשת רשות ערעור.
מזכירות בית הדין תשנה את סיווג ההליך לבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים ותעביר את בקשת רשות הערעור להכרעת שופט/ת.
9. נוכח צירוף הטעמים העומד ביסוד החלטה זו, ובהעדר הצדקה מובהקת לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור, ישלמו המבקשים למשיבה בתוך 30 יום הוצאות משפט בסך כולל של 1,500 ש"ח.

ניתנה היום, כ' תשרי תשפ"א (08 אוקטובר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .