הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 39115-01-21

ניתנה ביום 11 נובמבר 2021

1.יונתן שי תירוש
2.שיר תירוש
3.אור משה תירוש
4.טל יעקב תירוש
המערערים

-
1.יפעת בן שחר
2.ישראל בן שחר
המשיבים

בשם המערערים – עו"ד אייל אבידן
בשם המשיבים – עו"ד שי בן-נתן

החלטה

הרשמת אפרת קוקה

לפני בקשת המשיבים להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד.
המערערים הגישו לבית הדין ביום 20.1.2021 ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 24.12.2020 (סגנית הנשיא כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה ונציגי הציבור הגב' דרורה נבון ומר יצחק אופנהיים; סע"ש 11511-09-16) (להלן: הערעור העיקרי ופסק הדין, בהתאמה).
המשיבים הגישו לבית הדין ביום 14.3.2021 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד , בה טענו, כי הערעור העיקרי לא הומצא לה ם כדין. המשיבים לא פירטו בבקשה מיום 14.3.2021, מהם העניינים שהם מבקשים לכלול בערעור שכנגד. לאחר שהוגשו תגובות הצדדים, הורה בית הדין למשיבים, בהחלטה מיום 3.6.2021, להודיע לבית הדין מהם העניינים שהם מבקשים לכלול בערעור שכנגד. המשיבים הגישו הודעתם ביום 7.6.2021. בתום דיון מקדמי שהתקיים לפני כבוד השופט פוליאק ביום 23.6.2021, הורה בית הדין למשיבים להגיש "בקשה מתוקנת ומנומקת להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד בגין שלושת הסוגיות שפורטו בהודעה מטעם המשיבים" . בקשה מתוקנת הוגשה ביום 4.7.2021, וצורף לה נוסח הערעור שכנגד.

טענות הצדדים בבקשה
לטענת המשיבים, יש לה יעתר לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד מן הטעמים הבאים: ב"כ המשיבים לא היו מודעים ל כך שעותק של כתב הערעור העיקרי נמסר במשרדם ביום 18.2.2021, שכן העותק הונח במגירה של עורכת דין אשר עבדה נכון לאותו מועד מביתה, מטעמים בריאותיים ; המשיבים יידעו את המערערים אודות כוונתם להגיש ערעור שכנגד בהודעת דואר אלקטרוני מיום 16.2.2021; סיכויי הערעור שכנגד טובים. המשיבים הוסיפו וטענו, כי מתקיימת הזיקה העניינית הנדרשת בין נושאי הערעור שכנגד לבין נושאי הערעור העיקרי.
המערערים התנגדו לבקשה, בטענה שהערעור שכנגד הוגש באיחור של ממש ובהעדר טעם המצדיק ארכה להגשתו. עוד טענ ו המערערים, שסיכויי הערעור שכנגד 'אפסיים', וממילא הטענות המועלות בערעור שכנגד חורגות מאלו שהועלו בערעור העיקרי, וגם מטעם זה יש להורות על דחיית הבקשה.

א – קיימת זיקה עניינית בין נושאי הערעור שכנגד לבין נושאי הערעור העיקרי

תקנה 99 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן : תקנות בית הדין לעבודה) קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד, וזו לשונה: "היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית הדין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים".
תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה מקבילה ל תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן : תקנות סדר הדין האזרחי 1984), שעמדה בתוקף עד ליום 31.12.2020. בית הדין הארצי אימץ לאורך השנים את פסיקת בית המשפט העליון בכל הנוגע להגשת ערעור שכנגד על פי תקנה 434 ל תקנות סדר הדין האזרחי 1984.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי החדשות ) שנכנסו לתוקף ביום 1.1.2021, אינן כוללות הליך של ערעור שכנגד . בהתאם ל תקנה 137(ב) ל תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, רשאי המשיב בערעור העיקרי להגיש ערעור עצמאי מטעמו תוך 60 ימים מהמועד בו הומצא לו הערעור העיקרי. לנוכח העובדה שבשלב זה תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה עומדת בתוקפה, ולא הוחלו בבתי הדין לעבודה ההוראות הרלוונטיות בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, יתקיים דיוננו להלן על יסוד תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה וההלכה הנוהגת על פיה.
תקנה 99 ל תקנות בית הדין לעבודה מקנה למשיב בערעור הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות כן. זאת, הואיל והעניין מובא ממילא לפני ערכאת הערעור. מטעם זה, "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, פסקה 798).

באשר לשאלה מה יחשב "אותו עניין", נקבע בפסיקה, כי "שאלת התקיימותה של הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין העניין המועלה בערעור עשויה ללבוש צורות שונות, אשר לא ניתן לחזותן מראש, ודומה, כי מוטב לא לתחום קווים נוקשים בנושא זה וכי ראוי לבחון כל מקרה לגופו" [בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' שמעון אוזן, פ"ד מה (5) 695 (להלן – עניין אוזן)].

בית המשפט העליון קבע לעניין זה אמות מידה כדלקמן: "התיבה "אותו עניין" מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור... הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר, שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור באותו עניין. התוצאה היא שבחינת העניין נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד... שאלת הזיקה היא שאלה של דרגה, ואינה חייבת להתבטא בחפיפה מלאה של השאלות אליהן מופנים הערעורים" (ע"א 2124/00 עזבון חיננזון ואח' – עזבון טמיר, 30.10.2000).
עוד נקבע כי: "בין ערעור עיקרי ובין ערעור-שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה. ערעור-שכנגד, מעצם טיבו וטבעו מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגדו ערעור, וכתגובה לו. מכאן, שעליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם" (רע"א 6947/99 קו לו עבודות בניין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות קיסריה פולימרים (1992) בע"מ, 7.12.1999. ראו גם: ע"ר (ארצי) 19292-11-16 רוזנברג – אדוריקה מדיה בע"מ, 6.6.2017).

בית הדין הארצי לעבודה אימץ את אמות המידה שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון (דב"ע נה/3-72 (ארצי) מיכאל בן טובים – אביק בע"מ, 24.8.1995) בקבעו: "בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע, אפוא בעניין זה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, הכלל כי ערעור שכנגד יוגש רק בעניין שהוא נשוא הערעור העיקרי. הווה אומר שרק אותם נושאים, ואותם עניינים, אשר הוכרעו בפסק הדין של בית הדין קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המערער לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד ...בכל מקרה אחר, על משיב המבקש לטעון לשינוי פסק הדין שבערעור, להגיש מצדו ערעור, שאם לא יעשה כן – לא ידון בית הדין הדן בערעור הראשי בטענות שהעלה בערעור שכנגד.  דרוש אפוא קשר ישיר בין הנטען בערעור העיקרי לטענות שניתן להעלותן בערעור שכנגד".

עוד נפסק, כי מבחן 'הזיקה העניינית' מתקיים גם כאשר לאחד העניינים השלכה על עניין אחר (ראו: ע"א 3034/94 זילברמן נ' שינפלד, פ"ד מט (1) 2; ע"א 3507/03‏ ‏ אורי כץ נ' יניב מידד, 20.7.2003. ע"א 11115/02 מס שבח מקרקעין חדרה נ' דור אנרגיה 1988 בע"מ, 14.4.2003. השוו: ע"ר (ארצי) 30827-01-17‏ ‏ דורית אבנשטיין - עיריית חיפה, 17.10.2017). כך למשל, אם הוגש ערעור בעניין גובה הפיצויים בנזיקין, יכול הערעור שכנגד להתייחס לקביעת האשם. כאשר הערעור העיקרי עוסק במיעוט ההוצאות, יכול הערעור שכנגד לעסוק בעצם החבות, שכן עניין אחד משליך על משנהו. מכל מקום נקבע, כי כאשר קיים ספק בנוגע לקיומה של זיקה, יש לאשר את הגשת הערעור שכנגד (ראו עניין אוזן).

מן הכלל אל הפרט

בערעור העיקרי, משיגים המערערים על פסיקת בית הדין האזורי בעניינים אלה: הקביעה לפיה לא הוכח שהמערער 4 הוא בנה של המנוחה, הגב' מרסל מרסיאנו ז"ל (להלן: המנוחה), ולפיכך אינו זכאי לקצבת שאירים; סכום הפיצוי שנפסק בגין אובדן קצבת שאירים למערערים 2-3 ; דחיית חוות הדעת של האקטואר מטעם המערערים.
בכתב הערעור שכנגד מבקשים המשיבים להשיג על פסיקת בית הדין האזורי בעניינים אלה: שיעור האשם התורם שיוחס למנוחה; דחיית טענת המשיבים בעניין אי עמידתה של המנוחה בתקופת אכשרה ; שיעור ההפרשות הפנסיוניות שהובא בחשבון לצורך תחשיב הפיצוי שנפסק .

יישום אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה על נסיבות המקרה מביא לכלל מסקנה, כי מתקיימת הזיקה העניינית הנדרשת בין נושאי הערעור שכנגד לבין נושאי הערעור העיקרי, כדלקמן:
הטענה בעניין האשם התורם - בערעור העיקרי משיגים המערערים על גובה הפיצוי שנפסק בגין אובדן קצבת שאירים של המערערים 2 ו- 3 ועל אי ההכרה בזכאותו של המערער 4 לפיצוי בגין אובדן קצב ת שארים. סוגיית שיעור האשם התורם שיש לייחס למנוחה רלוונטית לקביעת גובה הפיצו י למערערים ויכולה להיות בעלת השלכה עליו . מדובר בסוגיה אשר תובא ממילא להכרעת בית דין של ערעור ו מתקיימת לגביה זיקה עניינית בין שני הערעורים.
הטענה בעניין אי עמידתה של המנוחה בתקופת אכשרה – מדובר בטענה שרלוונטית לבחינת הזכאות לתשלום תגמולי ביטוח (נכות ושאירים) . לנוכח העובדה שהערעור העיקרי עוסק בשיעור הפיצוי שנפסק למערערים , ניתן לדון בסו גיית עצם הזכאות לקבלת הפיצוי במסגרת של ערעור שכנגד . זאת מן הטעם, ש מדובר בעניינים המשליכים בהכרח האחד על משנהו.
הטענה בעניין שיעור ההפרשות הפנסיוניות שיש להביא בחשבון לצורך חישוב הפיצוי – נראה, שגם בעניין זה מתקיימת זיקה עניינית בין הערעורים. זאת מן הטעם , ש ההשגה באשר לשיעור ההפרשות הפנסיוניות, משליכה על תחשיב הפיצוי למערערים, עניין שעומד לדיון כאמור במסגרת הערעור העיקרי.
בהקשר זה יוטעם, שעיון בתיק בית הדין האזורי מעלה, שהטענה בעניין שיעור ההפרשות הפנסיוניות שהובאו בחשבון לצורך תחשיב הפיצוי עלתה לראשונה על ידי המשיבים במסגרת סיכומיהם בהליך לפני בית הדין האזורי, והיא לא באה לידי ביטוי בחוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעמם ואומצה על ידי בית הדין האזורי בפסק דינו. בנוסף נראה , שטענה זו לא נדונה בפסק הדין. עניין זה ישקל על ידי המותב במסגרת הדיון בערעור.

טרם חתימת פרק זה נעיר, שחלק הארי של טענות המערערים בערעור העיקרי מכוון לזכאותו של המערער 4 לקצבת שארים ושיעורה, וכן לשיעור קצבת השארים שנפסקה למשיבים 2-3. על פני הדברים, המערערים לא כללו בערעור העיקרי השגה מפורשת על שיעור קצבת הנכות שנפסקה להם (ראו: סעיף 82(ג) לערעור) . זאת, באופן שמעורר לפחות ספק לגבי זכותם של המשיבים לכלול בערעור שכנגד השגות הנוגעות לקצבת הנכות (להבדיל מקצבת השארים). עם זאת, ועל מנת למנוע עיוות דין, לא מצאנו להגביל את הדיון בערעור שכנגד לעניין קצבת השארים בלבד. זאת, בשים לב לכך, שהדיון בשלושת נושאי הערעור שכנגד עשוי להיות בעל השלכה על עצם הזכאות לקצבת נכות ו/או על שיעורה. במסקנה זו הובאה בחשבון גם העובדה, שקיימת בערעור העיקרי השגה כללית על דחיית חוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעם המערערים, ואשר כללה חישוב גם של קצבת הנכות.

ב – הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד

הערעור העיקרי הוגש לבית הדין ביום 20.1.2021. דעותיהם של הצדדים אינן חלוקות על כך, שהערעור העיקרי הומצא לב"כ המשיבים במסירת עותק קשיח במשרדו, ביום 18.2.2021. בהתאם, חל המועד האחרון להגשת הערעור שכנגד ביום 28.2.2021. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד הוגשה ביום 14.3.2021, בחלוף ארבעה עשר ימים מהמועד האחרון להגשתו.
תקנה 125 ל תקנות בית הדין לעבודה מסמיכה את בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו".
בפסיקה נקבע כי: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" (עא"ח (ארצי) 56/05 איתן – הילטון תל אביב בע"מ, 23.5.2005), וכן כי: ''יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם כשלעצמו אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד'' (עא''ח (ארצי) 1005/02 קובטי הישאם – מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת, 19.6.2002).
הצורך להצביע על 'טעם מיוחד' נובע מכלל סופיות הדיון, לגביו נפסק כדלקמן: "סופיות הדיון מחייבת תחימת מועדים להתמשכותם של הליכים, כאשר בחלוף זמן סביר מסיומם, מתגבשת צפייתו של הצד שכנגד כי מסכת ההתדיינות בה נטל חלק תהפוך לנחלת העבר... לאור עקרון "סופיות הדיון" עומדת לצד שכנגד הזכות לכלכל ענייניו מבלי שחרב הערעור תהא תלויה על צווארו זמן ממושך" (עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב - מדינת ישראל-משרד החינוך, 21.12.06). בבואו להכריע האם להאריך את המועד להגשת ערעור, על בית הדין לשקול זה מול זה את משקלו של 'הטעם המיוחד' ואת אינטרס הסופיות של בעל הדין האחר, כאשר: "ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה" (ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה (2) 904).
עוד נפסק, כי "הליך תלוי ועומד לפני בית הדין מהווה טעם אשר בצירופו לטעמים אחרים יכולים אלה להוות טעם מיוחד להארכת המועד..." (עא''ח (ארצי) 1005/02 קובטי הישאם - מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת, 19.6.2002).
על כל אלה נוסיף, כי סיכויי הערעור מהווים אף הם שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת מועד (ראו: בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 21.8.2005; ע"ר 25156-09-16 איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ – רחל סילמו, 15.5.2017; עא"ח 19/07 חיים גלעד – צים חברת השיט הישראלית בע"מ, 28.6.2007).

מן הכלל אל הפרט

נפתח ונציין, כי טענת המשיבים בעניין אי ידיעת באי כוחם אודות המצאת כתב הערעור העיקרי במשרדם, אינה מהווה 'טעם מיוחד' להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד. בהתאם להלכה הפסוקה, הארכת מועד במקרה של טעות או תקלה משרדית תינתן רק "אם הוכח שהטעות אינה נובעת מרשלנות, מהזנחה או מזלזול בסדרי הדין, והסיבה לעיכוב בהגשת הערעור במועד, נעוצה, ולוּ בחלקה, בנסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור ושאינן בשליטת המבקש" (ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904). טענת המשיבים אודות התרחשות התקלה המשרדית אשר הובילה לטענתם לאיחור בהגשת הערעור שכנגד לא נתמכה בתצהיר או באסמכתא כלשהי, וממילא לא הוכח שהטעות נעוצה בנסיבות חיצוניות שלא היו בשליטת המשיבים או באי כוחם .

טענה נוספת שהעלו המשיבים עניינה בכך , שהודיעו לב"כ המערערים בדואר אלקטרוני מיום 16.2.2021 אודות כוונתם להגיש ערעור שכנגד. אמנם, הודעה זו ניתנה למערערים טרם חלוף המועד להגשת ערעור שכנגד, ואמנם בהתאם לפסיקה , הודעה של בעל דין לצד שכנגד על כוונה להגיש ערעור שניתנה בתוך במועד מהווה 'טעם מיוחד' שיש לשקלו במכלול הנסיבות (ראו: ע"ר 50482-06-16 רם פל סלולר סטוקמרקט בע"מ - קרן, 7.7.2017). אלא, שלא מצאנו לתת לטעם זה משקל משמעותי בנסיבות העניין, משום שלאחר שליחת ההודעה לב"כ המערערים על כוונה להגיש ערעור שכנגד, בוצעה ביום 18.2.2021 המצאה כדין של כתב הערעור העיקרי לב"כ המשיבים, באופן שהחל את מניין הימים להגשת ערעור שכנגד. חרף ביצוע ההמצאה ביום 18.2.2021, המשיבים לא הגישו את כתב הערעור שכנגד במסגרת התקופה הנתונה בדין להגשתו, ובנסיבות אלה סביר שתתגבש ציפיית המערערים לסופיות ההליך.
מכל מקום, קיומו של ערעור תלוי ועומד באותו עניין, יש בו כדי להוות בנסיבות העניין 'טעם מיוחד' להארכת המועד. הטעם לכך הוא, "שככל שעניין מסוים התלוי ועומד לפני בית-המשפט טרם נדון, אין הצדקה למנוע הגשת הליך אחר הסב על אותו עניין, גם אם הוגש באיחור, ובלבד שהערעור שהוגש באיחור הוא באותו עניין 'במובן הצר' של הערעור התלוי ועומד" (עא"ח 35/06 אלכסנדר לבון – סיגל קדושים, 31.12.2006). השאלה אם מדובר 'באותו עניין' נבחנת על-פי אמת מידה מחמירה, כאשר בדרך כלל אין להתיר הצגת עילה חדשה, או עניין שאינו תלוי ועומד בערעור המקורי (ראו: ע"א 550/01 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים פ"ד נה (3) 486; בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל,  20.10.04). כפי שפירטנו בחלקה הראשון של ההחלטה, נושאי הערעור שכנגד הם כולם בעלי זיקה עניינית ברורה לנושאי הערעור העיקרי. זאת ועוד. עובדת קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין מפחיתה את עוצמת הפגיעה באינטרס סופיות הדיון של המערערים, אשר ידרשו ממילא לניהול ההליך.
לאמור יש להוסיף, כי הערעור שכנגד כולל טענות ראויות לדיון, ומכל מקום מן הנכון להעמיד להכרעת בית דין שלערעור את כלל היבטיה של המחלוקת בין הצדדים.
סוף דבר - תוצאת הדברים היא, שהבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד מתקבלת וכתב הערעור שכנגד מתקבל ל רישום.
בהעדר הצדקה של ממש לאיחור בהגשת הערעור שכנגד ובשים לב לכך שהארכת המועד ניתנה על יסוד קיומו של הליך תלוי ועומד ומהותן של הסוגיות העומדות לדיון בערעור שכנגד, ישלמו המשיבים למערערים בתוך 30 ימים את הוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח.
לנוכח העובדה שקבוע ביום 29.11.2021 דיון בתיק אחר המתנהל בין ב"כ הצדדים בסוגיות דומות (ע"ע 6471-03-21), יתקיים גם הדיון בערעור זה לפני מותב בית הדין ביום 29.11.2021 בשעה 11:00.
חרף סד הזמנים ועל מנת להימנע מדחיית הדיון, המערערים והמערערים שכנגד יגישו סיכומיהם בערעור ובערעור שכנגד עד ליום 17.11.2021, או יודיעו לבית הדין עד לאותו מועד, כי הם מבקשים לראות בערעור ובערעור שכנגד סיכומים מטעמם בערעורים. המשיבים והמשיבים שכנגד יגישו סיכומיהם עד ליום 24.11.2021. כתבי הסיכומים יוגשו בהיקף שלא יעלה על 10 עמודים מודפסים בריווח של שורה וחצי.

מזכירות בית הדין תוודא קבלת ההחלטה בידי הצדדים ללא דיחוי .

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ב (11 נובמבר 2021) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .