הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 38658-11-18

ניתנה ביום 13 דצמבר 2018

יעקב ליברמן
המבקש
-
קרגו תיקים ומזוודות בע"מ
המשיבה

בשם המבקש - עו"ד אלכסנדרה סוקולובסקי
בשם המשיבה - עו"ד קובי רפאלי

החלטה
השופט אילן סופר
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציג הציבור מר גיל אלוני; סע"ש 17204-07-16), בו התקבלה בעיקרה תביעה שכנגד שהגישה המשיבה והמבקש (להלן- העובד) חויב להשיב לה סך של 20,194 ש"ח, בגין התשלום המוטעה ששולם לו עבור יתרת הודעה מוקדמת ועבור שכר העבודה העודף. התביעה שהגיש העובד נדחתה במלואה. לאור התוצאה חויב העובד לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.
הרקע לבקשה
העובד הועסק במבקשת, חברה העוסקת ביבוא תיקים ומזוודות, בתפקיד מנהל חשבונות, החל מיום 1.6.12. בין הצדדים נחתם חוזה עבודה לפיו שכרו החודשי של העובד יעמוד על 9,500 ש"ח ברוטו בתוספת 1,500 ש"ח בגין נסיעות. העובד התחייב לעבוד שעות נוספות על פי דרישת המשיבה ובתמורה לקבל גמול שעות נוספות גלובליות (10% משכרו). ביום 13.8.13 נמסר לעובד מכתב פיטורים. העובד ידע אודות פיטוריו עוד בחודש יוני, אך הוא ביקש להמשיך ולעבוד עד שימצא עבודה חדשה, כך שמועד סיום העסקתו נדחה בתיאום עימו ליום 15.8.13.

בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של העובד כנגד המשיבה לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות בצירוף פיצויי הלנת שכר, יתרת הודעה מוקדמת, וכן פיצוי בגין אי עריכת שימוע ופיטורים שלא כדין, בסכום כולל של 49,925 ש"ח. המשיבה הגישה תביעה שכנגד לתשלום 23,444 ש"ח בגין שכר ששולם לו ביתר בתקופת העסקתו בחברה, וכן להחזר ימי הודעה מוקדמת בסך של 5,652 ש"ח.

בפסק הדין מושא הבקשה נדחתה תביעת העובד במלואה, והתביעה שכנגד שהגישה המשיבה התקבלה בעיקרה. בכל הנוגע לתביעת העובד, קבע בית הדין, בהסתמך על מכלול הראיות שהובאו בפניו, כי על סמך עדותו לא ניתן היה לקבוע ממצאים עובדתיים. בקשר לכך נקבע כי בחקירתו הנגדית העיד העובד שלא ביצע את הפרשות הכספים לעובדי החברה, בעוד שבדיון השיב שהוא הזין את הנתונים הרלוונטיים לצורך ההפרשות לעובדים; העובד העיד שידע ששעות נוספות אינן מזכות בהפרשות סוציאליות, אך בפועל שילם לעצמו הפרשות סוציאליות על השעות הנוספות. עוד נקבע כי העובד עשה שימוש לרעה בתפקידו ופעל בניגוד להסכם שנערך עימו, לא פיצל את השכר לפי שכר ושעות נוספות גלובליות, וגם דיווח שעבד בימי שישי (עד לשעה 19:00) למרות שהוא איש דתי ושהשבת נכנסה באותה עת; המשיבה הוכיחה ששילמה לעובד יתרת ההודעה המוקדמת; העובד אישר בדוא"ל מיום 9.6.13, ששלח אל המשיבה, שקיבל זימון לשימוע; הוכח שהעובד פוטר עקב קיצוצים, כפי שפוטרו עובדים אחרים. בית הדין קבע כי עדותו של העובד הייתה מבולבלת והתגלו בה סתירות רבות.
בכל הנוגע לתביעה שכנגד, קבע בית הדין כי לעובד ניתנה בעבר הודעה מוקדמת, והוא אישר בעדותו שקיבל סך של 5,652.30 ש"ח, כך שאותו הסכום שולם לו ביתר. עוד קבע בית הדין כי המשיבה הוכיחה שקיים פער של 14,541.74 ש"ח (סכום מופחת מהסכום שנתבע) בין הסכום ששולם לעובד בפועל לבין השכר שהוא היה אמור לקבל, שנבע מהרכיבים הבאים: העובד לא לקח בחשבון את העובדה ששכרו כבר כולל תשלום בגין שעות נוספות גלובליות; ביצע שעות נוספות במכוון והגיע פעמים רבות לעבודה בימי שישי, על דעת עצמו ובלא ידיעת הממונים עליו; הודה שהיה עליו לשלם לעצמו רק עבור השעות הנוספות שחרגו ממכסת השעות הנוספות הגלובליות ששולמה לו, אך הוא לא עשה כן וקיבל שכר ביתר; לא ניכה את הח וסרים הרבים בשעות העבודה ואת ההפסקות הארוכות שלקח; העובד שילם לעצמו שעות נוספות בשיעור של 150% מבלי ששילם תחילה עבורן בשיעור של 125%, וטענתו שביצע "המרות" נדחתה מאחר שהדבר נעשה ללא ידיעת המשיבה. עוד נקבע כי טענת המשיבה לפיה העובד חישב והפיק את התלושים באמצעות תוכנה שרק לו הייתה גישה אליה, לא נסתרה; המשיבה שילמה לעובד שכר מלא גם בחודשים שבהם הוא החסיר שעות עבודה ולא השלים את שעות התקן. לפיכך, חויב העובד להשיב למשיבה תשלום מוטעה ששולם לו בגין יתרת ימי הודעה מוקדמת ובגין שכר העבודה העודף שהעובד שילם לעצמו עבור שעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.13. לאור התוצאה, חויב העובד בהוצאות, כאמור לעיל.

הבקשה וטענות הצדדים

העובד הגיש ערעור על פסק הדין, ובמקביל הגיש את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצועו. במסגרת הבקשה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן שגה בית הדין בכך שלא בחן את מחדלי המשיבה והטיל לפתחו של העובד (שלא היה עובד בכיר) את האחריות באי עמידה בהוראות חוקי העבודה, וכן התעלם מראיות שהובאו בפניו. עוד נטען כי שגה בית הדין בכך שחייב את העובד לשלם למשיבה סכום אסטרונומי, אשר עולה כמה מונים על משכורתו החודשית; הושתו על העובד הוצאות חריגות, למרות שהמשיבה סרבלה את ההליך בהגשת ראיות נוספות סמוך לדיון ההוכחות. כן נטען כי פסק הדין עושה עוול לעובד, ופוגע בתקנת הציבור באופן שמאפשר למעסיק, אשר לא עמד בהוראות דיני הפיטורים וחוק שעות עבודה ומנוחה, לפעול באופן כוחני כנגד עובד העומד על זכויותיו.
בכל הנוגע למאזן הנוחות נטען כי אין נתונים לגבי מצבה הכלכלי של המשיבה. עם זאת, בהתחשב בכך שהעובד פוטר יחד עם עובדים אחרים בשל צמצומים ובעקבות סגירת פעילותה של המשיבה והעברתה לחברה אחרת (חברת בת שלא נתבעה), קיים חשש אמיתי כי הוא לא יכול לגבות ממנה בחזרה את כספיו, דבר שעלול לפגוע במצבו הכלכלי ולהשפיע על משפחתו. עוד נטען כי ייתכן שבכל רגע, המשיבה תפסיק פעילותה ותפורק, והעובד יישאר בלא כלום, ככל שערעורו יתקבל.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי לא נתמכה בתצהיר וכבר מטעם זה דינה להידחות על הסף. עוד נטען כי העובד לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו הואיל ומדובר בפסק דין כספי וכן נוכח הסכום הנמוך יחסית שנפסק ( כ- 30,000 ש"ח). לגופו של עניין נטען כי העובד לא הוכיח את מצבה הכלכלי של המשיבה ולא הציג כל מסמך בעניין. לטענת המשיבה, החשש שלא יהיה באפשרות העובד להיפרע ממנה, נסמך על אמירה כללית ולקונית, ללא ראשית ראיה לכך. בנוסף, העובד לא הציג כל ראיה בדבר ההכבדה שעלולה להיגרם לו בשל תשלום סכום פסק הדין. בתוך כך מדגישה המשיבה כי הינה חברה פעילה ותשיב כל סכום ככל שייפסק כך. המשיבה מוסיפה וטוענת כי סיכויי הערעור קלושים עד אפסיים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, מבוסס על ממצאים עובדתיים ועל התרשמות מן העדים שנשמעו. עוד מציינת החברה כי נדחתה גרסתו העובדתית של העובד במלואה ונקבע כי לא ניתן להסתמך על עדותו כלל; הוכח שהעובד שילם לעצמו משכורת וחישב את השעות הנוספות ביתר; העובד אף אישר שלא קיזז את השעות שהחסיר מהעבודה ולא ניכה תשלום בגין הפסקות ארוכות שלקח; סכום ההוצאות הוא סביר לאור התוצאה ובשים לב לחוסר המהימנות של העובד. כן נטען כי המשיבה זכתה בדין לאחר שנתיים שבהן נאלצה לנהל תביעה ותביעה שכנגד ולהוכיח שהעובד, אשר היה אמון על ענייני הכספים של החברה, ערך את תלושי השכר ועשה בהם כבתוך שלו.

דיון והכרעה
נקודת המוצא הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות); השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ. ג'או ויז'ן אינק, מיום 10.3.14). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ. קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ, מיום 10.3.14).

לאחר שנתתי דעתי לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, שוכנעתי כי כי הובאה הצדקה מספקת לעיכוב ביצועו חלקי של פסק הדין ולפיכך יש לקבל את הבקשה. מחד העובד לא הציג כל מידע אודות מצבה הכלכלי של המשיבה, ולא הציג נתונים המעידים כי יקשה עליו לגבות ממנה את הסכומים שנפסקו לזכותה ככל שיזכה בערעורו. העובד הסתפק בטענות כוללניות שאין די בהן לפי ההלכה הפסוקה. גם טענות העובד כי יתקשה לשלם את הסכום הפסוק בהיותו עובד שכיר ממוצע נטענה בעלמא ללא ראשית ראיה.
מאידך, בשים לב לסיכויי הערעור, חלק מהשגותיו של העובד מתייחס לתחשיב השכר שהוכן על ידי המשיבה. על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, ראוי שערכאת הערעור תיתן דעתה על כך. על כן הסכום של 15,000 ש"ח יעוכב באם המבקש יפקיד אותם במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית הדין עד ליום 27.12.18.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 9. בהתחשב בתוצאה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ט (13 דצמבר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .