הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 33774-10-10

ניתן ביום 30 מאי 2016

מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רובין בע"מ

המערער והמשיב שכנגד
-

אמיר אוזן ואח'

המשיבים והמערערים שכנגד

לפני: הנשיא יגאל פליטמן, השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן
נציג ציבור (עובדים) מר ראובן רבינוביץ, נציג ציבור (מעסיקים) גב' אושיק פלר

בשם המערער והמשיב שכנגד – עו"ד דניאל פלד ועו"ד שרי שמחיוף - סלם
בשם המשיבים והמערערים שכנגד – עו"ד מיכל ראובן

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן:

לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת רוית צדיק ונציגי הציבור מר אלכסנדר לוין ומר יוסף פרלמן; עב 9748-08), שבו נקבע כי המערער והמשיב שכנגד (להלן – המתנ"ס) היה מעסיקם של המשיבים והמערערים שכנגד (להלן- המשיבים או השחקנים), שחקני כדורגל וצוות מקצועי של קבוצת הכדורגל הידועה בשם "עירוני אופקים", וכפועל יוצא מכך חייב בתשלום שכרם, בצירוף פיצויי הלנה חלקיים או הפרשי הצמדה וריבית ובתשלום פיצויי פיטורים.
ערעור המתנ"ס סב על שני נושאים עיקריים: האחד – קביעתו של בית הדין האזורי כי המתנ"ס היה מעסיקם של המשיבים (ולא קבוצת "עירוני אופקים", המאוגדת משפטית בעמותה בשם "מועדון כדורגל אופקים" או העירייה). לטענת המתנ"ס, גם בתקופה שבה המתנ"ס שילם שכר למשיבים והנפיק להם תלושי שכר, הוא היה רק "צינור תשלום" לכספים שהועברו מהעירייה, ולא מעסיקם של המשיבים; השני – החיובים הכספיים שהוטלו על המתנ"ס, ובמיוחד החיוב הכספי המתייחס לשכר עבודה בעד עונת המשחקים 2006 – 2007. בהתייחס לתקופה זו טען המתנ"ס כי אין תוקף לחוזים שעליהם ביססו המשיבים את תביעתם, וכן כי בתקופה זו היה ברור כי העירייה לא תמשיך לתקצב את פעילות קבוצת הכדורגל, וכפועל יוצא מכך המתנ"ס לא יוכל להמשיך לפעול כ"צינור תשלום" לשכרם של המשיבים.
הערעור שכנגד של המשיבים סב על פסיקת פיצויי הלנה חלקיים בלבד בעד שכר החודשים אפריל 2006 ומאי 2006, וכן על שיעור הוצאות המשפט שנפסקו לזכות המשיבים.
וזה יהיה מהלך הדיון בערעור: תחילה נפרט את הרקע העובדתי, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק, ואת פסק דינו של בית הדין האזורי; לאחר מכן נדון בזכאות המשיבים לשכר ופיצויי הלנת שכר לחודשים אפריל ומאי 2006, ובזכאות המשיבים לשכר ופיצויי הלנת שכר לעונת 2006/2007.

רקע עובדתי:
המשיבים הם שחקני כדורגל וצוות מקצועי של קבוצת הכדורגל הידועה בשם "עירוני אופקים" (להלן – הקבוצה או עירוני אופקים), אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה השתתפה במשחקי ליגה א' לכדורגל בישראל.
המתנ"ס הוא חברה העוסקת במתן שירותי תרבות, חינוך, פנאי, קהילה וחוגי ספורט לציבור באופקים וסביבתה. המתנ"ס הוא מוסד עצמאי, הפועל כחברה בע"מ, בבעלות הסוכנות היהודית.
במשך שנים ארוכות שולם שכרם של המשיבים באמצעות המתנ"ס, בהמחאות של המתנ"ס שנמשכו מדי חודש בחודשו. כמו כן, המתנ"ס הנפיק תלושי שכר למשיבים.
במהלך השנים, למעט תקופה בת מספר חודשים בשנת 2003, נוהלה הקבוצה על ידי יושב ראש הקבוצה מר ראובן כהן (להלן – כהן). כהן היה עובד המתנ"ס עד לפיטוריו ביום 23.9.2007. בעניין פיטוריו של כהן התנהל הליך משפטי בין כהן לבין המתנ"ס [עב (ב"ש) 2889/07 כהן ראובן – מרכז תרבות אופקים (11.5.2008)], ותביעתו של כהן לביטול פיטוריו נדחתה.
קבוצת עירוני אופקים מאוגדת כעמותה בשם "מועדון כדורגל אופקים" אשר הוקמה בשנת 2001 (להלן – העמותה). יו"ר העמותה הוא כהן.
בחודש יולי 2006 נחתמה תוכנית הבראה במתנ"ס, שבה נקבע, בין היתר, כי תחום הספורט התחרותי יוצא מאחריותו.
אין מחלוקת כי לא שולם לחלק מהמשיבים שכר בעד החודשים אפריל 2006 ומאי 2006, אם כי המתנ"ס הנפיק תלושי שכר לחודש אפריל 2006. כמו כן לא שולם למשיבים שכר בעד עונת המשחקים 2006/2007 – ספטמבר 2006 עד אפריל 2007.

ההליך ופסק דינו של בית הדין האזורי
כל המשיבים הגישו תצהיר עדות מטעמם, ובהסכמת הצדדים נחקרו רק חלק מהם על תצהיריהם. כן העידו מטעם המשיבים: כהן; מוטי נעמני שעבד במתנ"ס שנים רבות. משנת 2001 עד 2005 כיהן כמנהל כספים של המתנ"ס, בתקופה מאפריל 2005 עד אוגוסט 2006 שימש כמנהל המתנ"ס, ובחודש אפריל 2007 סיים עבודתו במתנ"ס; מר יאיר דהן, אשר שימש כגזבר עיריית אופקים בתקופה הרלוונטית לתביעה.
מטעם המתנ"ס העידו מר רן יול – מנהל המתנ"ס מאז חודש אוגוסט 2006; ד"ר מרט גנדלר – יו"ר הדירקטוריון של המתנ"ס בתקופה הרלוונטית לתביעה; מר דניאל ללוש – שימש כמנהל המתנ"ס בשנים 2001 – 2005; מר חיים אמזלג, מר שקד בוארון ומר דוד קנבסקי – שחקני הקבוצה אשר הגישו תביעה כנגד הקבוצה במסגרת המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל בעניין תביעתם לשכר עבודה לעונת המשחקים 2005/2006.
בית הדין האזורי קבע כי המתנ"ס היה מעסיקם של המשיבים, וכן חייב את המתנ"ס לשלם למשיבים שכר עבודה בעד החודשים אפריל ומאי 2006 בצירוף פיצויי הלנת שכר חלקיים, שכר עבודה בעד עונת המשחקים 2006/2007 ופיצויי פיטורים. להלן נביא את עיקרי קביעותיו של בית הדין האזורי.

זהות המעסיק:
בית הדין האזורי בחן את שאלת קיום יחסי עובד מעביד בין המשיבים לבין המתנ"ס על בסיס "המבחן המעורב", אשר המרכיב הדומיננטי בו הוא "מבחן ההשתלבות". בית הדין האזורי קבע כי יישומו של מבחן זה מביא למסקנה כי המתנ"ס היה מעסיקם של המשיבים, וזאת נוכח הנתונים העובדתיים שיפורטו להלן:
קבלה לעבודה: המשיבים התקבלו לעבודה על ידי כהן, והמשא ומתן על תנאי העבודה וסיכום תנאי העבודה נעשה בין המשיבים לבין כהן, אשר היה עובד המתנ"ס.
תשלום השכר ומימונו: במשך שנים רבות המתנ"ס הנפיק תלושי שכר למשיבים, ושכר עבודתם של המשיבים שולם באמצעות המחאות של המתנ"ס. העובדה כי חלק מתקציב הספורט וכפועל יוצא מכך תשלום השכר מומן על ידי העירייה היא בלבד כשלעצמה אינה הופכת את הקערה על פיה ומגדירה את המשיבים כעובדי עירייה. תקצוב פעולות הספורט על ידי העירייה אין בו כדי להקים יחסי עבודה בין המשיבים לבין העירייה, שעה שלעירייה לא היה כל קשר למשיבים, לרבות בעניין תשלום שכר, פיקוח על עבודתם או היכולת לפטרם.
מימון פעילות: המתנ"ס מימן את פעילות ותפעול קבוצת הכדורגל, כגון הסעות, עת כהן נזקק לקבלת אישור מנהל המתנ"ס להוצאות אלה. גם מזכירת העמותה הייתה עובדת המתנ"ס, והוא נשא בעלות העסקתה; המתנ"ס מימן גם את שכרם של עובדי משק קבוצת הכדורגל, כגון שכר האפסנאי.
שליטה ופיקוח על כספי העמותה: הפיקוח והשליטה על הכספים אשר התקבלו בעמותה נעשה על ידי המתנ"ס.
פיקוח על ידי המתנ"ס: על פי דו"ח ועדת ביקורת יזומה הומלץ כי המתנ"ס יערוך סדר בתיקים האישיים של העובדים, לרבות המשיבים, והדו"ח לא החריג את המשיבים או קבע כי אינם עובדי המתנ"ס, ולכן אין לערוך חוזה עמם. המשיבים הודיעו לצוות המקצועי ולכהן על היעדרויות, ימי מחלה וכו', והלכה למעשה פיקח המתנ"ס על זמני עבודתם של המשיבים. מנגד, לא הוכח ולו לכאורה כי העירייה פיקחה בצורה כלשהי על עבודתם של המשיבים או הייתה מעורה בתנאי העסקתם, היעדרויות וכדומה.
ביצוע פעילות בתחומי המתנ"ס: על פי עדויות המשיבים, הפעולות הכרוכות והנלוות להעסקתם נעשו באמצעות המתנ"ס ובכלל זה – קבלת תלושי שכר וטופסי 106, הגשת אישורי מחלה, הרמת כוסית לפני חגים, מסיבות סיום וקבלת גביעים. כמו כן, על פי עדותו של המשיב ניסים אביטן הקשר בין המשיבים למתנ"ס לא היה רק באמצעות כהן. כך למשל, היה איש משק בשם חנוך שנתן שירות לקבוצה וטיפל בענייני הבגדים של השחקנים.
בית הדין האזורי התייחס בהרחבה לעניין פועלו של כהן, והאם כטענת המשיבים היה נציג המתנ"ס. בית הדין האזורי קבע כי "הרוח החיה" אשר עמדה מאחורי קבוצת הכדורגל היה מנהל הקבוצה כהן, אשר שימש כיו"ר העמותה והיה עובד המתנ"ס. כהן היה איש הקשר של המשיבים אל מול הגורמים החיצוניים, קיבל את המשיבים לעבודה, ניהל עמם משא ומתן על תנאי העסקתם, חתם על חוזי העסקה, פיקח עליהם (ביחד עם המאמן המקצועי), דאג לטפל בבעיותיהם, וכל תלונה מצד מי מהמשיבים הופנתה תחילה אליו. בהקשר זה ציטט בית הדין האזורי בהרחבה את עדויות המשיבים, שמהן עלה כי בכל דבר ועניין פנו לכהן, והם ראו אותו כנציג המתנ"ס, נוכח היותו עובד המתנ"ס, וכן נוכח העובדה שבמשך שנים המתנ"ס שילם להם שכר על בסיס הסיכומים שנערכו בינם לבין כהן. בית הדין האזורי קבע, על יסוד עדותו של כהן, ועדויות נוספות, לרבות עדויות מטעם המתנ"ס, כי המתנ"ס ניהל ושלט בקבוצת הכדורגל, וכי כהן ניהל את קבוצת הכדורגל במסגרת תפקידו במתנ"ס ומטעם המתנ"ס. ממכלול העדויות עולה כי כל הנוגעים בדבר ידעו שכהן פועל מטעם המתנ"ס, וכי המתנ"ס הוא המנהל והמפעיל של קבוצת הכדורגל עירוני אופקים, ומתקבלת תמונה ברורה שלפיה אף לשיטת המתנ"ס המשיבים הועסקו באמצעותו עד לעונת המשחקים 2006/2007. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי ההחלטה שהמתנ"ס יפעיל וינהל את הקבוצה הייתה החלטה משותפת של המתנ"ס ושל הרשות המקומית. אכן, גם אינטרסים פוליטיים היו מעורבים בכל התהליכים, וככל הנראה היו קשרי חברות בין כהן לבין ראש עיריית אופקים. אולם, אין בכך כדי לשנות מהעובדה כי בסופו של יום הופעלה הקבוצה על ידי המתנ"ס.
בהתייחס לטענת המתנ"ס כי במשך שנים הושרש נוהל פסול במסגרתו שימש כ"צינור" להעברת כספים מהרשות המקומית למשיבים קבע בית הדין האזורי כי לא שוכנע בכך שהמתנ"ס שימש כ"צינור" להעברת כספים בלבד. זאת, נוכח קביעותיו כי המתנ"ס היה מעורב בפיקוח על המשיבים, כי ההתקשרות ותנאי ההתקשרות נעשו מול המתנ"ס, כי המתנ"ס מימן פעילויות נלוות, פעילויות חברתיות, פעילויות בערבי חג וכיו"ב. כמו כן הוכח כי למתנ"ס הייתה שליטה בתזרים המזומנים, והוא היה רשאי לקבוע את מועדי תשלום שכר המשיבים, והיה רשאי לנתב תקציבים שקיבל למטרות אחרות אשר אינן קשורות בקבוצה. כך, עולה מעדותו של מר יול, מנהל המתנ"ס, כי הכספים לעונת 2005/2006 הגיעו בחודש אוקטובר 2006, והוא החליט לנתבם לתשלום חובות אחרים של המתנ"ס, ולא לשלם מכספים אלה את שכרם של המשיבים. זאת, בעוד שלגורם המשמש כ"צינור תשלום" בלבד אין סמכות לעשות שימוש כרצונו בכספים המועברים באמצעותו או לבחור העברתם על פי סדרי עדיפויות וכללים משלו.
בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי קבלת טענת המתנ"ס משמעותה היא כי העירייה הייתה המעסיקה של המשיבים, אולם מחומר הראיות עולה כי על פי המבחנים והסממנים לקביעת זהות המעסיק המתנ"ס הוא שהיה המעסיק; גם פעילותו של כהן בעירייה להעברת התקציב לקבוצה, או מעורבות העירייה בכל הנוגע לתקציב הקבוצה אינה מקימה יחסי עבודה בין המשיבים לבין העירייה.
בהתייחס לטענת המתנ"ס כי המשתמשת האמיתית בכוח עבודתם של המשיבים היא הקבוצה, המאוגדת בעמותה, שהיא אישיות משפטית עצמאית, ושגם היא וגם חבריה אינם קשורים למתנ"ס, וכי העמותה, באמצעות כהן ששימש בתפקיד יו"ר העמותה, הפעילה וניהלה את הקבוצה, ולכן הייתה המעסיקה, קבע בית הדין האזורי כי הוכח שפעילותה ותפעולה של העמותה, היו חלק מפעילות המתנ"ס, והיא פעלה תחת פיקוח המתנ"ס, בשיתוף עם הרשות המקומית. בית הדין האזורי קבע כי העמותה הוקמה לשתי מטרות: האחת – שיתוף ורישום בהתאחדות הכדורגל; והשנייה - קבלת תקציבים מהמועצה להסדר הימורים בספורט בסכום של 40,000 לשנה. זאת, נוכח הוראות תקנון ההתאחדות לכדורגל בישראל, המחייבות מכוח הוראות חוק הספורט, תשמ"ח – 1988. בית הדין האזורי קיבל את עדותו של כהן כי הקמת העמותה הייתה באישור הממונים עליו במתנ"ס, שאף קבעו את הרכב המייסדים, והקמתה בוצעה כחלק מתפקידו. כאמור, העמותה הוקמה על מנת לאפשר לקבוצה רישום בהתאחדות הכדורגל ולקבל הקצבות מהספורט טוטו, אולם לא הייתה כוונה להפעיל באמצעות העמותה את ענייני כוח האדם והשכר של שחקני הקבוצה והצוות המקצועי שלה, והמתנ"ס הוא זה שקיבל לשם כך תקציבים מהרשות. כמו כן, ממסמכי היסוד של העמותה ניתן ללמוד כי החברים בעמותה היו רובם ככולם עובדים בכירים בעירייה ו/או במתנ"ס. בית הדין ציין גם כי העמותה הוקמה רק בסוף שנת 2001, בעוד הקבוצה פעלה באמצעות המתנ"ס למעלה מ- 15 שנה.

חבות המתנ"ס בשכר עבודה לחודשים אפריל 2006 ומאי 2006:
בית הדין האזורי קבע כי מספר פעמים במהלך ההתדיינות הודה המתנ"ס בחבותו לשלם למשיבים שכר עבודה בעד החודשים אפריל 2006 ומאי 2006, וגם אין מחלוקת כי העירייה העבירה למתנ"ס את הכספים שיועדו לתשלום שכר למשיבים בעד חודשים אלה; מהעדויות עלה כי המתנ"ס בחר לנתב את הכספים שהעבירה העירייה לצורך תשלום שכר למשיבים לתשלומים אחרים, ולכן ברי כי בנוגע לתקופה זו יש לחייב את המתנ"ס בתשלום שכרם של המשיבים, על פי התחשיב שהציגו המשיבים, המבוסס על תלושי השכר לחודש אפריל 2006, ובהיעדר תחשיב נגדי מטעם המתנ"ס.
לעניין פיצויי ההלנה קבע בית הדין האזורי כי המתנ"ס בחר באופן מודע שלא לשלם את השכר למשיבים; במהלך תקופת ההלנה בת ארבע שנים היו אכן תקופות בהן עקב מצבו הכספי הקשה המתנ"ס הלין את שכר עובדיו, אולם היו גם תקופות בהן המתנ"ס כלל לא חב משכורות לעובדיו; המתנ"ס בחר להחריג את המשיבים ולא לשלם להם שכר, גם לאחר שקיבל מהעירייה כספים ייעודיים לצורך זה, והעדיף להעביר את הכספים לגורמים אחרים. בכך, התעלם מזכותם הבסיסית והיסודית של המשיבים לתשלום שכר עבודה; עם זאת, יש להתחשב בכך שהמתנ"ס היה בעיצומו של הליך הבראה בתקופה זו, ויש לאזן בין יכולת המתנ"ס להמשיך בפעילותו ככל שיחויב במלוא פיצויי ההלנה לבין זכאות המשיבים לפיצויי הלנת שכר; בהתחשב בכלל השיקולים, האיזון הראוי הוא חיוב המתנ"ס בפיצויי הלנת שכר מופחתים בשיעור של 25% שנתי (אפקטיבי) מהשכר המולן.

יחסי עבודה והסכמי העבודה בעונת המשחקים 2006/2007:
טענתו החלופית של המתנ"ס הייתה כי גם אם העסיק את המשיבים בעונת המשחקים 2005/2006, העסקתם של המשיבים על ידו הסתיימה בתום עונת 2005/2006, וממועד זה ואילך לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין המשיבים. בהתייחס לטענה זו, בחן בית הדין האזורי את טענתו של המתנ"ס כי ההסכמים לעונת 2006/2007 אשר נחתמו עם המשיבים הם פיקטיביים, נערכו ונחתמו על ידי כהן ללא הרשאה, אגב שימוש במסמכי המתנ"ס. לטענת המתנ"ס, כהן ידע כי לא יועסק עוד במתנ"ס, ובמהלך התקופה בה נוהלו כלפיו הליכים לסיום העסקתו, חתם על הסכמים עם המשיבים תוך ידיעה ברורה כי הוא פועל ללא הרשאה, בניגוד מוחלט להוראות מנהל המתנ"ס, ועת ידע על ההחלטה שלא לתקצב את הקבוצה.
בית הדין האזורי דחה גם טענות אלה של המתנ"ס. בית הדין האזורי קבע כי אמנם כהן לא היה "מורשה חתימה" במתנ"ס, אולם במשך עשור נכרתו הסכמים עם שחקני הקבוצה והצוות המקצועי על ידו. מכך שההסכמים כובדו על ידי המתנ"ס ניתן ללמוד כי הוא הוסמך לפעולות אלה על ידי המתנ"ס ופעל בשמו; יתר על כן. מדו"ח הביקורת עולה כי המתנ"ס בדק הסכמים אלה, ואף נמתחה ביקורת על כך שההסכמים נושאים את הלוגו "עירוני אופקים", ועל פי העדויות ניתנה לכהן הוראה שלא להחתים את השחקנים והצוות המקצועי על הסכם הנושא את הלוגו "עירוני אופקים" אלא להחתימם על נוסח הנושא לוגו המתנ"ס; מחומר הראיות עולה כי אין שוני בין ההסכם שנחתם בעונה 2005/2006 לבין ההסכם שנחתם לעונה 2006/2007, ולכן יש לדחות גם את טענת המתנ"ס כי לעונה 2006/2007 הוכן נוסח הסכם שונה שתכליתו לקשור את המתנ"ס בהסכם.
בהתייחס לטענה כי כהן חתם על הסכמי העסקה עת ידע אודות תוכנית ההבראה וההחלטה שלא לתקצב את הקבוצה ולהוציאה מאחריות המתנ"ס, נפסק כי לא הוכח שכהן קיבל את מכתביו של רן יול מיום 1.8.2006 ומיום 30.11.2006, שהם על פי הנטען מקור ידיעתו של כהן. בכל מקרה, מהמכתב מיום 1.8.2006 לא ניתן ללמוד על הפסקת פעילות הקבוצה, והמכתב מיום 30.11.2006 נשלח למעלה מחודשיים לאחר חתימת הסכמי ההעסקה, שנחתמו בחודשים אוגוסט וספטמבר 2006, ולאחר שעונת המשחקים החלה זה מכבר. לכן, ממכתב זה אין להסיק כי כהן ידע על הפסקת התקצוב עת חתם על הסכמי ההעסקה; בית הדין האזורי סמך קביעה זו גם על עדותו של גזבר העירייה, מר יאיר דהן, אשר העיד כי עד חודש ינואר 2007 נאמר לכהן כי עליו להפעיל את הקבוצה במתכונת שהופעלה בעבר, ורק במהלך חודש ינואר 2007 נתקבלה החלטת העירייה שלא לתקצב את קבוצת הכדורגל.
בהמשך למסקנתו כי התקיימו יחסי עבודה בין המתנ"ס לבין המשיבים גם בעונת המשחקים 2006/2007 קבע בית הדין האזורי כי על המתנ"ס לשלם למשיבים שכר עבודה לעונה זו, על פי התחשיב שהוצג על ידי המשיבים, ובהיעדר תחשיב נגדי מטעם המתנ"ס. באשר לפיצויי הלנה נפסק כי בנוגע לתקופה זו הייתה מחלוקת כנה בדבר שאלת זהות המעסיק, וכן יש להתחשב במצבו הכספי הקשה של המתנ"ס בתקופה זו, שפעל בכפוף להוראות תוכנית הבראה שחייבה הוצאת הספורט התחרותי מתוכו, ובהפסקת תקצוב פעילות הקבוצה על ידי העירייה החל מיום 1.12.2006. נוכח האמור, קבע בית הדין האזורי שיש להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית בלבד.
בהתייחס לתביעה לפיצויי פיטורים קבע בית הדין האזורי כי משלא חודשו הסכמי ההעסקה של המשיבים הם זכאים לפיצויי פיטורים, כ"עובדים עונתיים", ולכן אותם משיבים שעבדו במשך יותר משנתיים זכאים לפיצויי פיטורים בהתאם לחלק היחסי שבו עבד כל אחד מהם, בכל שנה. בכל מקרה, יש לראות בהפסקת העסקתם של המשיבים בין עונה לעונה כהפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד מעביד, בהתאם לסעיף 2(9) סיפא לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963. חישוב תקופת העבודה צריך להיעשות על בסיס הנתון בדבר מועד תחילת העבודה בתלושי השכר, ובהתאם לחודשי העבודה בפועל. נוכח קיומם של חילוקי דעות כנים בדבר עצם זכאותם של המשיבים לפיצויי פיטורים, נפסק שאין לחייב את המתנ"ס בתשלום פיצויי הלנה, אלא בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.
בית הדין האזורי חייב את המתנ"ס לשלם לכל המשיבים יחדיו, 20 במספר, שכ"ט עו"ד בסך של 11,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

הערעורים
ערעור המתנ"ס:
ערעור המתנ"ס סב על שני נושאים עיקריים: האחד – הקביעה כי המתנ"ס היה מעסיקם של המשיבים; השני – החיובים הכספיים הנגזרים מכך, ובמיוחד חיוב המתנ"ס בתשלום שכר לעונת המשחקים 2006/2007, עת היה ברור שהעירייה לא תמשיך לתקצב את הקבוצה, וכפועל יוצא מכך המתנ"ס לא יכול להמשיך לפעול כ"צינור תשלום" לשכרם של המשיבים.
המתנ"ס הקדים וטען כי המקרה הנדון נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, נוכח התעלמות בית הדין האזורי מעובדות, מראיות וממסמכים, ונוכח העובדה שבית הדין האזורי לא הפעיל את המבחנים הנכונים בהכרעתו בדבר זהות המעסיק של המשיבים.
בכל הנוגע לזהות המעסיק טען המתנ"ס כי בית הדין האזורי התעלם מכך שמדובר במודל של "משולש העסקה", וכפועל יוצא מכך לא בחן את שאלת זהות המעסיק ב"משקפיים הנכונים", על פי המבחנים שנקבעו לעניין זה בפסיקה. המתנ"ס טען כי הן הקבוצה והן השחקנים ראו בקבוצה את המעסיק; מי שקיבל את השחקנים לעבודה, שיבץ את השחקנים וקבע את מכלול תנאי עבודתם היה כהן, יו"ר הקבוצה, ולא המתנ"ס, וזאת על יסוד התקציב לקבוצה שסוכם בין כהן לבין העירייה; המתנ"ס רק שילם טכנית את השכר, אולם זאת בהתאם לדרישות תשלום שקיבל מיו"ר הקבוצה כהן, שהועברו על ידי המתנ"ס לעירייה, וזו העבירה את סכום הכסף הכולל למתנ"ס, ששילם סכום זה באמצעות הנפקת תלושי שכר למשיבים; יו"ר הקבוצה כהן והמאמן פיקחו על עבודתם של השחקנים ולמתנ"ס לא הייתה כל נגיעה לכך; גם על פי עדותם של המשיבים, לא היה להם שום קשר עם המתנ"ס, ומבחינתם המעסיק שלהם היה כהן. הבעלות על אמצעי הייצור – המגרש, האצטדיון והמועדון – הייתה של העירייה, והיא העמידה אותם לרשות הקבוצה.
המתנ"ס הדגיש כי הפעלת קבוצת כדורגל בוגרים אינה משתלבת בפעילות הקהילתית עליה אמון המתנ"ס. לעומת זאת, העירייה ראתה חשיבות רבה בקיום קבוצת כדורגל מקומית, כעולה ממכתב היועמ"ש של העירייה לרשם העמותות. העירייה משיקולים שונים, בעיקר בשל רצונה שלא לתמוך במישרין בעמותה מתוך חשש שאז תידרש לתמוך בעמותות נוספות, בחרה להפעיל את קבוצת הכדורגל באמצעות המתנ"ס, עת העבירה לו את התקציב המיועד לקבוצה.
המתנ"ס הוסיף וטען כי בית הדין האזורי אף התעלם מכך שהקבוצה מאוגדת בצורת עמותה, ולכן היא ישות משפטית עצמאית; העמותה הוקמה בשנת 2001 וקיבלה אישור ניהול תקין, לרבות בתקופה הרלוונטית לתביעה; ההחלטה על הקמת העמותה לא התקבלה על ידי המתנ"ס; חברי העמותה אינם קשורים למתנ"ס, אינם עובדי מתנ"ס ואינם חברי הנהלה בו; כתובת העמותה נרשמה ככתובתו הפרטית של כהן ולא כתובת המתנ"ס; העמותה אף נשאה בהוצאות שונות לטובת השחקנים בקבוצה ובכלל זה חומרי רחצה וניקיון, קניית גביעים ומדליות, תרופות, משחות וטיפולים ועוד, עובדה המעידה על היותה המעסיק של המשיבים.
בכל הנוגע לכהן נטען כי כהן אכן היה עובד המתנ"ס, אך בלא כל קשר לעבודתו במתנ"ס שימש כיו"ר הנהלת הקבוצה, וכאמור כתובת העמותה נרשמה ככתובתו הפרטית. כמו כן, גם לאחר שפוטר מעבודתו במתנ"ס המשיך כהן לכהן בתפקיד יו"ר הקבוצה ויו"ר העמותה; כהן בכובעו כיו"ר הנהלת העמותה שהפעילה וניהלה את הקבוצה ניהל באופן בלעדי את יחסי העבודה עם השחקנים, ואף החתימם על הסכמי ההעסקה; כהן גם לא דיווח למתנ"ס על ענייני הקבוצה ועל התנהלות הקבוצה; כהן קיבל את תפקידיו עקב קשריו עם ראש העיר; בתביעתו לביטול פיטוריו תבע כהן צו למניעת פיטוריו מתפקידו כרכז כוח אדם ומנהל משאבי אנוש, ולא טען כי שימש כיו"ר הקבוצה במסגרת תפקידו במתנ"ס.
נוכח כל האמור לעיל, היה על בית הדין האזורי לקבוע כי המתנ"ס היווה "צינור תשלום" בלבד, ולא היה מעסיקם של השחקנים. כך גם נקבע בדו"ח ביקורת פנימי משנת 2002 עליו הסתמך בית הדין האזורי בקביעתו כי התקיימו יחסי עבודה בין המתנ"ס לבין השחקנים. המשתמש האמיתי בכוח עבודתם של המשיבים הייתה קבוצת עירוני אופקים, שהינה עמותה וישות משפטית עצמאית ונפרדת.
בכל הנוגע לחיובו בתשלום שכר לעונה 2006/2007 טען המתנ"ס כי כהן חתם לעונה 2006/2007 על הסכמים שנשאו לוגו של המתנ"ס, ללא שהייתה לו הרשאה לעשות כן, ובניגוד מפורש להנחיות שקיבל בעניין, תוך שעשה שימוש כוזב במסמכי המתנ"ס, ובלא שהביא לידיעתו של המתנ"ס את דבר חתימת החוזים, עליהם למד המתנ"ס לראשונה לאחר הגשת התביעה נגדו; כהן פעל כך נוכח ההחלטה על פיטוריו במסגרת תכנית ההבראה, והוא אף גרם ועודד את המשיבים להגיש את תביעתם. בעניין זה טעה בית הדין האזורי בהעדיפו את עדותו של כהן, למרות הממצאים החמורים שנקבעו בפסק הדין בהליך שהגיש כהן כנגד פיטוריו; החוזים עליהם חתם כהן בעונת 2006/2007 היו שונים מהחוזים שנחתמו בעונות קודמות, שכן במשך כל השנים נחתמו החוזים בין השחקנים לבין עירוני אופקים, ואף היה סעיף בהסכם שפטר את המתנ"ס מאחריות, ואילו בחוזים לעונת 2006/2007 המתנ"ס נחזה כצד לחוזה; גם מהתנהלותם של המשיבים, שלא פנו אל המתנ"ס במשך כל העונה, אלא לכהן ולעירייה בלבד, וכן לא הגישו תביעה לבית הדין, ניתן ללמוד כי המשיבים ידעו שאינם עובדי המתנ"ס, וכי תשלום שכרם תלוי בקבלת תקצוב מהעירייה. גם מכתב ההגנה שהגישה הקבוצה כנגד תביעה של שלושה שחקנים שהגישו תביעה במסגרת הליך בוררות בהתאחדות לכדורגל, שהוכן על ידי כהן, ניתן ללמוד כי המשיבים ידעו שאין כל התחייבות כספית כלפיהם לעונת המשחקים 2006/2007, וכי לא היה ידוע מה יהיה התקציב שתקצה העירייה להפעלת הקבוצה. מעבר לכך, בית הדין האזורי התעלם מהוראות תכנית ההבראה של המתנ"ס, שבה נקבע במפורש כי תחום הספורט התחרותי יוצא מפעילות המתנ"ס, כך שהמתנ"ס יפסיק לשמש צינור תשלום לפעילות זו, ומידיעתו של כהן על תכנית ההבראה ופעילותו ובניגוד לה. כמו כן התעלם בית הדין האזורי מכך שכהן ואביטן פנו למתנ"ס רק בדרישה לתשלום שכר בעד עונה 2005/2006, ולא העבירו דרישות תשלום לעונה 2006/2007, בשל העדר תקצוב של העירייה בשנת 2007. נוכח כל האמור, לא היה מקום לחייב את המתנ"ס בתשלום שכר למשיבים בעד עונה 2006/2007, ולמצער לא היה מקום לחייבו בתשלום שכר ביחס לחודשים ינואר – אפריל 2007, למרות שהעירייה חדלה לתקצב את פעילות הקבוצה החל מיום 1.12.2006 והשחקנים ידעו על כך החל מחודש ינואר 2007, גם מהעיתונות המקומית.
המתנ"ס טען כי טעה בית הדין האזורי בכך שסירב לצרף את העירייה או את העמותה כנתבעות. בעניין זה הסביר המתנ"ס כי תחילה שיתפה העירייה פעולה עם המתנ"ס וסוכם לפיכך שהמתנ"ס לא יפעל לצירופה כנתבעת. אולם בהמשך, חזרה בה העירייה מעמדתה, ובית הדין הנכבד לא נעתר לבקשה לצרפה. ככל שהעירייה והעמותה היו מצורפות, לא היה על בית הדין לחשוש כי זכויותיהם של המשיבים יקופחו, שכן למשיבים זכות תביעה הן כלפי העירייה והן כלפי העמותה.
מעבר לטענתו כי נוכח העובדה שלא היה המעסיק לא היה מקום לחייבו בתשלום כלשהו למשיבים, טען המתנ"ס לעניין חיוב המתנ"ס בתשלום שכר לעונה 2005/2006 כי לא היה מקום לפסוק תשלום בגין חודש מאי 2006, נוכח העובדה שהוכח, וכך גם נטען בכתבי התביעה של המשיבים, כי עונת הפעילות הסתיימה בחודש אפריל 2006. לעניין חיוב המתנ"ס בתשלום פיצויי פיטורים נטען כי בית הדין האזורי התעלם מהטעויות החישוביות של המשיבים, וכי מתחשיב פיצויי הפיטורים בפסק הדין לא ברור בגין אלו חודשים ושנים בוצעו החישובים, והאם נתקבלו טענת ההגנה של המתנ"ס ביחס לחודשי ההעסקה המוצגים בתלושי השכר של המשיבים.
המשיבים טענו כי ערעורו של המתנ"ס סב על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, המבוססות על התרשמותו מהעדויות ומהראיות שלפניו, ואין מקום להתערב בהן; בית הדין האזורי, בפסק דין מפורט ויסודי, בחן את מערכת היחסים שבין הצדדים על בסיס מכלול המרכיבים של המבחן המעורב, והגיע לכלל הכרעה כי התקיימו יחסי עבודה בין המשיבים לבין המתנ"ס, מהנימוקים שפורטו בפסק דינו, ובכלל זה: במשך תקופה ארוכה בת כ- 15 שנה קיבלו המשיבים את שכרם מהמתנ"ס, בהמחאות שנמשכו על ידי המתנ"ס; כהן היה עובד המתנ"ס ותפקידו העיקרי היה ניהול קבוצת הכדורגל; במסגרת תפקידו, כהן הוסמך לחתום על חוזים עם השחקנים בקבוצה, וכך נהג במשך שנים רבות; גם ביקורת יזומה של המתנ"ס הגדירה את השחקנים כעובדי המתנ"ס; המתנ"ס מימן את פעילויות הקבוצה, כגון הסעות; המתנ"ס העסיק עובדים שנתנו שירות לקבוצה; המתנ"ס פיקח ושלט גם על הכספים שהתקבלו בעמותה; המתנ"ס העביר את כהן מתפקידו כיו"ר קבוצת הכדורגל ומינה אחרת תחתיו במהלך שנת 2003; למתנ"ס הייתה סמכות להחליט על ניתוב הכספים שהתקבלו מהרשות המקומית לתשלום חובותיו האחרים; העמותה הוקמה רק בשל העובדה שהקמתה הייתה תנאי לרישום בהתאחדות לכדורגל ולקבלת תקציבים מהמועצה להסדר הימורים בספורט, ובכל מקרה הוקמה רק בשנת 2001, בעוד שהקבוצה פעלה במסגרת המתנ"ס שנים רבות קודם לכן; גם מנהל המתנ"ס הודה כי המתנ"ס היה מעסיקם של המשיבים עד תום עונת המשחקים 2005/2006; גם אם תחום הספורט המקצועי אינו מהווה חלק מפעילותו הרגילה של המתנ"ס, הרי שהמתנ"ס עסק בכך במהלך שנים רבות, ורק בתוכנית ההבראה הוחלט שאין מקום לקיים פעילות זו.
לעניין חיובו של המתנ"ס בתשלום שכר למשיבים בעד עונה 2006/2007 טענו המשיבים, בין היתר, כי העירייה העבירה למתנ"ס תקציב על בסיס שנתי, וכפועל יוצא מכך הועבר תקציב למימון הפעילות במהלך כל שנת 2006, לרבות החודשים הראשונים של עונת 2006/2007; מר כהן לא קיבל את המכתבים עליהם סומך המתנ"ס את טענתו כי כהן ידע על תכנית ההבראה והפסקת פעילות הקבוצה במסגרת המתנ"ס; כוונת העירייה והמתנ"ס היתה להוציא את ניהול ותפעול קבוצת הכדורגל מהמתנ"ס ולהעביר את ניהול הקבוצה לרשות ספורט שתקום ביום 1.1.2007. רשות או גוף חלופי לא הוקמו, והמשיבים "נפלו בין הכסאות", עת המתנ"ס התכחש להם ולזכויותיהם, למרות שחתם עמם על הסכמים בתחילת עונת 2006.

ערעור המשיבים:
עיקר ערעורם של המשיבים סב על שיעור החיוב בפיצויי הלנה שהושת על המתנ"ס בגין שכר החודשים אפריל ומאי 2006. המשיבים טענו כי המתנ"ס הודה בחבותו לשלם שכר בעד תקופה זו כבר בישיבת קדם משפט הראשונה, ואף חזר על כך בישיבות נוספות, ובית הדין האזורי בהחלטתו מיום 19.2.2008 הזהיר את המתנ"ס מפני השלכות אי תשלום שכר שאינו שנוי במחלוקת; למרות שהעירייה העבירה את התקצוב לשנת 2006 בחודש אוקטובר 2006, ולמרות שהחל מחודש נובמבר 2007 המתנ"ס לא היה חייב שכר לעובדיו האחרים, המתנ"ס לא שילם למשיבים את השכר בעד התקופה שאינה שנויה במחלוקת. העולה מהאמור הוא שהמתנ"ס במודע לא שילם את שכרם של המשיבים לתקופה אפריל - מאי 2006, למרות שלא הייתה מחלוקת על הזכאות לשכר, ונטל במודע את הסיכון שיחויב בתשלום פיצויי הלנה. לפיכך, יש לחייב את המתנ"ס בתשלום פיצויי הלנה מלאים ולא בתשלום פיצויי הלנה בשיעור מופחת, כפי שפסק בית הדין האזורי.
המשיבים ערערו גם על שיעור ההוצאות שנפסק לזכותם; פסיקת הוצאות משפט לכלל המשיבים בסך של 11,000 ₪, משמעותה שלכל אחד מהמשיבים נפסק סך של 550 ₪ בלבד; סכום זה אינו ריאלי, בהתחשב במורכבות ההליך, מספר הישיבות שהתקיימו, היקף העדויות, ומכלול נסיבות המקרה.
המתנ"ס טען כי בתקופה הרלוונטית מצבו הכספי היה קשה ביותר, גם עקב העובדה שעד ערב פסח 2007 עיריית אופקים הייתה חייבת למתנ"ס סך של 600,000 ₪; כפועל יוצא מכך לא שולם שכרם של עובדי המתנ"ס במשך כחצי שנה, ובנוסף היה המתנ"ס חב כספים רבים לקרנות פנסיה; בנובמבר 2007 לראשונה המתנ"ס לא היה חייב משכורות, אך עדין היו למתנ"ס חובות במיליוני שקלים; כמו כן, על פי החלטת ההנהלה תכנית ההבראה חייבה הוצאת הספורט התחרותי מפעילות המתנ"ס, והחברה למתנ"סים אסרה על מימון פעילות ספורט תחרותי, כך שהעברת כספים לספורט תחרותי הייתה עלולה לסכן את תמיכת החברה למתנ"סים בתכנית ההבראה; נוכח מכלול הנסיבות והמצב הכלכלי הקשה של המתנ"ס (וכן העירייה) לא היה מקום לחייב בפיצויי הלנה כלל, ובוודאי שלא היה מקום לחייב בפיצויי הלנה בשיעור גבוה יותר מהשיעור שנפסק. לעניין החיוב בהוצאות משפט נפסק כי סכום ההוצאות שנפסק תואם את פסיקת ההוצאות הנהוגה בבתי הדין לעבודה, ואין מקום לחריגה מהכלל שלפיו ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין ההוצאות; המתנ"ס אינו תאגיד עסקי או כלכלי, המשופע בנכסים ובכספים, וכל סכום שניטל ממנו בא על חשבון הציבור, שמורכב ברובו מאוכלוסיות קשות יום, אשר יקבל פחות שירותים נוכח המצב הכלכלי.

הכרעה:
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין שני הערעורים להידחות. טעמינו לכך נפרט להלן.
נקדים ונאמר כי הליך זה הינו בין המתנ"ס לבין המשיבים, שחקנים והצוות המקצועי של הקבוצה, ולא בין המתנ"ס לבין העירייה או בין המתנ"ס לבין העמותה או בין המתנ"ס לבין כהן. לפיכך, עלינו לבחון את מערכת היחסים שבין המתנ"ס לבין המשיבים. בבחינת מכלול נסיבות המקרה, לרבות שאלת תום הלב של המשיבים, יש לבחון בין היתר, את המצג שיצר המתנ"ס כלפי המשיבים ואת המידע שהיה למשיבים בזמן אמת. ובמלים אחרות: גם אם למתנ"ס טענות כנגד העירייה, על כך שמינואר 2007 הפסיקה להעביר כספים לתקצוב פעילות הקבוצה, או טענות כנגד כהן, כגון שפעל ללא הרשאה, בחריגה מסמכות ובניגוד להוראות שקיבל, אין בכך בהכרח כדי להשליך על זכויותיהם של המשיבים מהמתנ"ס. יתכן, ואיננו קובעים כל ממצא בנדון, בהתחשב בכך שהעירייה, כהן והעמותה לא היו צד להליך זה, שבמערכת היחסים בין המתנ"ס לבין העירייה, כהן או העמותה, קמה למתנ"ס עילת תביעה לשיפוי על הסכומים שחויבה לשלם למשיבים על פי פסק הדין. אולם, בחינת זכויותיהם של המשיבים מהמתנ"ס צריכה להיעשות, כאמור, על יסוד התשתית העובדתית הרלוונטית בדבר יחסי המתנ"ס והמשיבים.
בהתייחס לטענת המתנ"ס בדבר דחיית בקשתו למשלוח הודעת צד ג' לעירייה, ובמשתמע גם לקבוצה ולכהן, הרי שבקשה זו הוגשה על ידי המתנ"ס בשלב מאוחר בהליך, בתחילת הליך ההוכחות, כשנתיים לאחר הגשת התביעה ולאחר שנתקיימו דיוני קדם משפט. מעבר לכך, בהתייחס לטענת המתנ"ס בדבר זכאותו לשיפוי, להבדיל מהטענה כי המשיבים היו עובדי העירייה או עובדי הקבוצה, בית הדין לעבודה אינו הערכאה המוסמכת לבירור טענה זו [ע"ע (ארצי) 23018-05-12 תדיר גן (מוצרים מדוייקים) 1993 בע"מ – רימס אינטרשניונל בע"מ (3.7.2014)].

זכאות המשיבים לשכר ופיצויי הלנת שכר בעד עונת המשחקים 2005/2006:
מכלל חומר הראיות, לרבות העדויות מטעם המתנ"ס עצמו, עולה כי במשך תקופה ממושכת, בת כ- 15 שנה, עד תום עונת המשחקים 2005/2006, הייתה הסכמה בין העירייה לבין המתנ"ס שלפיה תפעול הפעילות של קבוצת הכדורגל ייעשה על ידי המתנ"ס, הן בהיבט של תשלום שכר לשחקנים ולצוות המקצועי והן בהיבט של ניהול הקבוצה על ידי כהן, שהוא עובד המתנ"ס ושכרו משולם על ידי המתנ"ס. יש לציין, כי מתכונת זו, שלפיה המתנ"ס מעסיק עובדים על פי בקשת העירייה, הייתה גם בתחומים אחרים – סייעות בחינוך, אחראיות הסעה (עדות דניאל ללוש, ע' 272, ש' 8 – 10).
על ההסכמה כאמור לעיל ניתן ללמוד מהראיות הבאות:
מר יול אישר בתצהירו כי "הושרש נוהל פסול" לפיו המתנ"ס היווה צינור להעברת הכספים מאת העירייה לקבוצת הכדורגל (סעיף 3 לתצהיר).
בדו"ח ביקורת יזומה שהתקיימה בחודש מרץ 2002 נמצא כי המתנ"ס מממן, לא ברור אם באופן חלקי או מלא, את העסקתה של אילנה איטה כמזכירת העמותה. בכל הנוגע לכהן נמצא כי למרות שרשמית הוא מועסק ביחידה לקידום נוער ומקבל שכר מהמתנ"ס על תפקיד זה, בפועל הוא לא ממלא תפקיד זה ועיסוקו היחיד הוא ניהול קבוצת הכדורגל עירוני אופקים ובית הספר לכדורגל. עוד נקבע באותו דו"ח כי המתנ"ס אינו מנהל את תקציב הקבוצה והוא משמש "צינור כספי" בלבד לתשלום משכורותיהם של השחקנים. כן צוין בדו"ח שכהן הוא זה שחותם על הסכם עם השחקנים, וכל החוזים נושאים את הלוגו של עירוני אופקים; עם זאת, בין השחקנים לבין המתנ"ס קיימים יחסי עבודה, מאחר שהמתנ"ס מנפיק להם תלושי שכר. בדו"ח הומלץ כי המתנ"ס ידון בהגדרת תפקידה והאחריות המקצועית של גב' איטה, ויקבע את תנאי עבודתה באמצעות ועדת כוח האדם ובאישור ההנהלה. בכל הנוגע למר כהן נקבע בדו"ח כי על המתנ"ס "להפסיק לאלתר את ההתקשרות עם עמותת 'עירוני אופקים' ולסיים את העסקתו של ראובן כהן". כעולה מעדותו של דניאל ללוש, המתנ"ס יזם את הביקורת כדי להציף את הנושא, ולהשתמש בדו"ח כדי להפסיק את תפעול קבוצת הכדורגל. אולם, דו"ח הביקורת לא יושם, עקב עמדת ראש העיר, שלמתנ"ס לא הייתה אותה עת יכולת לפעול בניגוד לעמדתו (ע' 271, ש' 6 – 19; ע' 272, ש' 1 – 3). על פי עדותו של דניאל ללוש, כהן היה עובד המתנ"ס, קיבל את שכרו מהמתנ"ס, ולבקשתו של ראש העיר הוא עסק רק בניהול קבוצת הכדורגל (ע' 264, ש' 1 – 14). זאת, נוכח העובדה שהעירייה משיקוליה העדיפה להפעיל את הכדורגל באמצעות המתנ"ס, ולא באמצעות העמותה. המתנ"ס הסכים לכך, עקב דרישתו החד משמעית של ראש העיר, למרות דו"ח הביקורת ולמרות שהיה מעוניין שלא לעסוק בתפעול קבוצת הכדורגל (ע' 265 ש' 11 – 20; ע' 266 ש' 1 – 4; ע' 271, ש' 5 – 18; ע' 272, ש' 1 – 3).
מחומר הראיות עולה כי מהלך לשינוי המצב בנוגע לכהן נעשה במכתב מיום 20.2.2003, עת נדרש כהן להפסיק את פעילותו כיו"ר עירוני אופקים (נספח א' לתצהיר ללוש), ואף התקיימה פגישה שבה דובר על החזרת כהן לתפקידו כעובד היחידה לקידום נוער או תפקיד אחר (נספח ב' לתצהיר ללוש). במכתב מיום 14.9.2003 (נספח ג' לתצהירו של ללוש) הורה מר ללוש לכהן שלא להשתמש בשם המתנ"ס או במכתבי המתנ"ס לכל נושא הקשור להפעלת קבוצת הכדורגל, וכי כל פעילותו בנושא קבוצת הכדורגל תיעשה שלא במסגרת שעות העבודה במתנ"ס. מעדותו של ללוש עלה כי הרקע למהלך היה העובדה שכהן הפסיק לנהל את קבוצת הכדורגל עקב סכסוך בין כהן לבין ראש העיר המכהן, ולא עקב החלטה של המתנ"ס להפסיק את מתכונת התפעול של הקבוצה במתכונת שבה הופעלה, ולאחר שנערכו בחירות במסגרתן נבחר ראש עיר חדש שכהן תמך בו, הוא שב לנהל את קבוצת הכדורגל (ע' 267, ש' 9 – 12). כפי העולה מעדותו של כהן, במשך התקופה של שמונה חודשים בשנת 2003 שבה כהן לא ניהל את הקבוצה, הופקד ניהול הקבוצה בידי גב' סימה הרמטי, שמונתה על ידי ראש העיר, והיא הייתה גם חברת מועצה וגם חברת הנהלת המתנ"ס (ע' 157, ש' 6 – 9 וראו גם עדות ללוש ע' 268, 17 – 20; ע' 269 ש' 1 – 3), והמתנ"ס המשיך לתפעל את הקבוצה.
העולה מהאמור הוא כי המתנ"ס, עקב החלטה ובתקופות מסוימות אף לחץ של ראשי העיר באופקים, הסכים להעסיק את כהן ולשלם את שכרו, למרות שכל עיסוקו היה ניהול קבוצת הכדורגל והוא לא ביצע עבודה כלשהי של המתנ"ס. עובדה זו אושרה גם בעדותו של רן יול (ע' 246, ש' 12 – 14). ובלשונו של דניאל ללוש, עת נשאל מדוע לא יזם הליך של פיטורים למר כהן אם חשב שאינו עושה כלום ומקבל משכורת מהמתנ"ס: "עד שנת 2003 הוא היה חביבו של ראש העיר, זה היה בלתי אפשרי. אח"כ הוא הפך להיות חביבו של ראש העיר החדש וזה היה בלתי אפשרי" (ע' 273, ש' 1 – 2).
במסגרת הסכמה זו, המתנ"ס לא פיקח על עבודתו של כהן בניהול קבוצת הכדורגל ולא התערב בה, ובלשונו של מר דניאל ללוש "לא התקיימו יחסי עובד מנהל בין המתנ"ס לבין ראובן ביחסי כדורגל. לא התקיימו פגישות עבודה ולא קיבלתי ממנו שום דיווח בנושא הכדורגל" (ע' 263, ש' 6 7). במשך כל השנים, כהן חתם על הסכמים עם השחקנים, עת הוא קבע על פי שיקול דעתו את שכרם (עדות ללוש ע' 265, ש' 1 – 3), והמתנ"ס כיבד את ההסכמים שחתם עם השחקנים (עדות ללוש, ע' 272 ש' 16 – 18). הנוהל היה שכהן היה מעביר מדי חודש את רשימת השחקנים והשכר המגיע להם, הרשימה הייתה מועברת לעירייה, העירייה הייתה מעבירה את הסכום הנדרש למתנ"ס, שהיה משלם לשחקנים ולצוות המקצועי את שכרם ומנפיק תלושי שכר (עדות יאיר דהן, גזבר העירייה, ע' 224, ש' 7).
על פי עדותו של מר יאיר דהן, גזבר העירייה, המתנ"ס היה הגורם שהפעיל את קבוצת הכדורגל שנים רבות עד שנת 2006 (ע' 218, ש' 4 – 6), ועניין העסקת השחקנים "תופעל באמצעות שירותי כוח אדם של המתנ"ס", שקיבל לעניין זה תקציב ייעודי מהעירייה. לעומת זאת, העמותה לא הפעילה שירותי שכר, ולא קיבלה תקציב מהעירייה, והיא נוצרה כדי לקבלה הקצבות מהספורט טוטו, שבהם נעשה שימוש להוצאות אחרות (שיפוט ושיטור, מזון וכו') (ע' 222, ש' 9 – 14; ע' 223, ש' 11 – 14).
בתוכנית ההבראה שגובשה למתנ"ס בחודש יולי 2006 (נספח 2 לתצהירו של מר רן יול) נקבע כי "תחום הספורט התחרותי יוחזר לאחריות הרשות או בא כוחה. התחום ייצא מיידית מאחריות המתנ"ס, בהתאם לדו"ח ביקורת מבקרת החברה למתנ"סים ונוהלי החברה". מעדותו של מר גנדלמן, יו"ר הדירקטוריון בתקופה הרלוונטית לתביעה, עולה כי במועד זה, במסגרת תוכנית ההבראה, המתנ "ס הצליח "לשחרר את הכדורגל הייצוגי מהמתנ"ס כשראש העיר לא יכל לכפות עלינו להמשיך עם זה" (ע' 279, ש' 2 – 3).
כללו של דבר: כעולה מהראיות שפורטו לעיל, במשך תקופה ממושכת, בת
כ- 15 שנה, עד תום עונת 2005/2006 ולמעשה עד חודש יולי 2006, הייתה הסכמה בין העירייה לבין המתנ"ס שלפיה תפעול הפעילות של קבוצת הכדורגל ייעשה על ידי המתנ"ס, הן בהיבט של תשלום שכר לשחקנים ולצוות המקצועי והן בהיבט של ניהול הקבוצה על ידי כהן, שהיה עובד המתנ"ס ושכרו שולם על ידי המתנ"ס. במסגרת הסכמה זו, לאורך כל התקופה (למעט מספר חודשים בשנת 2003, ראו סעיף 46.3 לעיל) הייתה הסכמה כי כהן יועסק כעובד המתנ"ס שיישא בעלות העסקתו, והוא יעסוק בפועל בניהול קבוצת הכדורגל, והעירייה מצדה תעביר כספים למימון פעילות הקבוצה ותשלום שכר לשחקנים ולצוות המקצועי של הקבוצה. הסכמה זו אמנם לא הייתה לרצונו של המתנ"ס, לפחות בחלק מהתקופה, אולם המתנ"ס פעל לפיה עקב כוחו של ראש העיר לכפות עליו הסכמה זו. נוכח הסכמה זו, יש לדחות את טענתו של המתנ"ס, כי ניהול הקבוצה על ידי כהן נעשה "בלא קשר לעבודתו במתנ"ס". כעולה בבירור מהאמור לעיל, מכוח הסכמה זו, עבודתו של כהן במתנ"ס הייתה ניהול קבוצת הכדורגל, ולא הייתה לו שום עבודה אחרת במתנ"ס. גם העובדה כי במועד פיטוריו לא דרש כהן החזרתו לתפקיד מנהל קבוצת הכדורגל אינה מעידה אחרת, שכן במועד פיטוריו – קיץ 2007 – הושלם הניתוק בין המתנ"ס לבין קבוצת הכדורגל. יתר על כן. בין השיקולים העניינים שבית הדין האזורי מונה לפיטוריו של כהן הוא מדיניות המתנ"ס שלא להפעיל גופי ספורט תחרותיים במסגרתו (סעיף 10 לפסק הדין בעניין פיטוריו של כהן). גם העובדה שלאחר סיום עבודתו של כהן במתנ"ס הוא המשיך להיות יו"ר הקבוצה אינה שוללת את המסקנה שבתקופה הרלוונטית לתביעה הוא ניהל את הקבוצה במסגרת עבודתו במתנ"ס.
כאמור, תביעה זו עניינה במישור היחסים בין המתנ"ס לבין המשיבים. אנו סבורים, כי בהתנהלותו כמתואר לעיל במשך שנים רבות, ובמיוחד תשלום שכר על פי ההסכמים שכהן חתם מול השחקנים, נטל על עצמו המתנ"ס במישור היחסים שבינו לבין המשיבים את החובות החלות על מעסיק, ובראשן החובה לתשלום שכר, על יסוד ההסכמים שחתמו המשיבים מול כהן. כפי העולה מעדויות המשיבים, שבית הדין האזורי מצא אותן כעדויות אמינות, מבחינת המשיבים, כהן שהיה עובד המתנ"ס היה "המוציא והמביא": כהן קיבל אותם לעבודה, ניהל איתם מו"מ, סיכם עמם את תנאי העסקתם, וחתם על הסכמים, שכובדו על ידי המתנ"ס, ששילם את שכרם. כהן גם היה זה שפיקח על עבודתם, ועמו היו בקשר בכל הנוגע להיעדרויות, חופשים, וכל עניין הקשור לעבודתם. מעבר לכך, מנקודת מבטם של המשיבים, היו היבטים נוספים שלפיהם הם עובדי המתנ"ס: בהיבטים הפורמליים של העסקתם (כגון קבלת תלושי שכר, טופסי 106, מכתבים למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת דמי אבטלה) הם נעזרו בשירותי הנהלת חשבונות של המתנ"ס; לעתים הבדיקות הרפואיות נערכו במתנ"ס; אירועים שונים (הרמת כוסית לפני החג, ציון סוף עונה וכו') נערכו במתנ"ס; הם קיבלו שירותי אפסנאות מעובד המתנ"ס; המתנ"ס דאג ושילם תמורת ההסעות. נוכח האמור, ונוכח קביעתנו כי כהן עסק בניהול קבוצת הכדורגל במסגרת עבודתו במתנ"ס, אין לקבל את טענת המתנ"ס כי בעיני המשיבים המעסיק שלהם היה כהן או הקבוצה, ויש לקבל את גרסתם של המשיבים כי בעיניהם המתנ"ס היה המעסיק שלהם, וכהן היה הממונה עליהם ואיש הקשר מטעם המתנ"ס. לא נטען על ידי העדים מטעם המתנ"ס, לא כל שכן לא הוכח, כי הובהר למשיבים שהם אינם עובדי המתנ"ס אלא עובדי העיריה או עובדי העמותה, וכי המתנ"ס משמש "צינור תשלום" להעברת שכרם בלבד.
אכן, ניתן לטעון, ובוודאי שזכותה של החברה למתנ"סים ושל הנהלת המתנ"ס להחליט כי פעילות של ספורט תחרותי, לרבות פעילות קבוצת כדורגל, אינה חלק מהפעילות הקהילתית – תרבותית עליה אמון המתנ"ס. אולם, גם אם כנטען על ידי המתנ"ס ההסדר בינה לבין העירייה בעניין תפעול קבוצת הכדורגל והעסקתו של כהן במתנ"ס בניהול הקבוצה היה לא תקין, אין לכך השלכה על חובות המתנ"ס כלפי המשיבים. זאת, נוכח העובדה שבמשך שנים רבות המתנ"ס יצר כלפיהם מצג כי הוא המעסיק שלהם וחב בתשלום שכרם.
נוכח המסקנה אליה הגענו, איננו מוצאים מקום להידרש לטענות המתנ"ס בנוגע לקביעות בית הדין האזורי מהן הסיק כי התקיימו יחסי עבודה בין המתנ"ס לבין המשיבים. אכן, חלק מהקביעות אינן נקיות מספקות. כך למשל, לטעמנו לא הוכח כי המתנ"ס הקים את העמותה ופיקח על כספי העמותה, והרושם המתקבל הוא שכהן ניהל לבדו את כספי העמותה והמתנ"ס לא שלט בכספי העמותה. עם זאת, כאמור, הייתה הסכמה שלפיה תפעול העסקת שחקני קבוצת הכדורגל לא נעשה באמצעות העמותה. כמו כן, איננו סבורים כי ניתן להסיק מהתנהלות חד פעמית של המתנ"ס - אי תשלום שכר לחודשים אפריל ומאי 2006 לשחקנים גם לאחר העברת הכספים מהעירייה וניתובם למטרה אחרת – כי לאורך השנים המתנ"ס נהג בכספים שהעבירה העירייה לתשלום שכרם כבכספים שלו וניתב אותם גם למטרות אחרות.
אין מחלוקת, כי גם בעונת 2005/2006 תפעול קבוצת הכדורגל נעשה על פי ההסדר המוסכם בין העירייה לבין המתנ"ס, ובכלל זה המתנ"ס שילם את שכרם של המשיבים בעונת המשחקים 2005/2006, למעט השכר לחודשים אפריל 2006 ומאי 2006, שלא שולם עקב מצבם הכספי הקשה של העירייה ושל המתנ"ס. לא היה שום הבדל בין ההתנהלות בעונה זו לבין ההתנהלות בעונות קודמות. למעשה, גם המתנ"ס הודה בדיונים המקדמיים כי הוא חייב בתשלום השכר לחודשים אפריל 2006 עד מאי 2006, ורק עם התפתחות ההליך טען כי הוא מנוע מלשלם את השכר נוכח הוראות תוכנית ההבראה.

אשר לסכומים המגיעים בעד החודשים אפריל 2006 ומאי 2006:
ראשית, עיון בכתבי התביעה ובתצהירים שהגישו המשיבים מעלה כי בניגוד לנטען על ידי המתנ"ס חלקם כן תבע שכר בעד חודש מאי 2006, וגרסתם כי הם זכאים לשכר גם בעד חודש מאי 2006 לא נסתרה. בהקשר זה נציין גם כי מר יול בדבריו בדיון המוקדם ביום 13.12.2007 התייחס לכך שהמתנ"ס חייב שכר בעד חודשים אפריל ומאי 2006, והתייחס לשכר המגיע בעד חודשים אפריל ומאי 2006 כאל מקשה אחת מבלי שהבחין בין החודשים (ע' 5, ש' 20; ע' 7, ש' 22).
שנית, כפי שקבע בית הדין האזורי, המשיבים ביססו את הסכום הנתבע על תלוש השכר לחודש אפריל 2006 שהנפיק המתנ"ס, ובכל מקרה המתנ"ס לא הציג תחשיב המפריך את תחשיבי המשיבים.
לאור האמור, אין מקום להתערב בשיעור הסכומים שנפסקו על ידי בית הדין האזורי בגין שכר החודשים אפריל 2006 ומאי 2006.
אשר לחיוב בפיצויי הלנה: בפסק הדין בעניין מוטור אפ [ע"ע (ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ – יניב ורד (1.11.2011)] עמד בית הדין על מהותם של פיצויי ההלנה, תכליתם ודרך הפעלת שיקול הדעת בפסיקתם.
אשר לתכלית: פיצויי ההלנה נועדו "לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק". תכלית נוספת היא "מתן פיצוי הולם לעובד אשר לא זכה לקבל את שכר עבודתו במועד, תוך הכרה בכך שכאשר מדובר באי תשלומו של שכר עבודה, עליו מתבסס האדם למחייתו וכנגדו העמיד את כושר עבודתו, לא די בשמירה על ערך הכסף ויש לקחת בחשבון את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כאדם ולתנאי מחייתו הבסיסיים". (עניין מוטור אפ, סעיפים 17 ו- 18 לפסק הדין).
אשר לאופן הפעלת שיקול הדעת: סעיפים 18 ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר מקנים לבית הדין שיקול דעת להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה. כפי שנפסק בעניין מוטור אפ, על פי הפסיקה כיום מוקנה לבית הדין שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם. באשר לדרך הפעלת שיקול הדעת נפסק כי -
"יש לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים – לרבות לעובדים אחרים של המעסיק עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם ....
במסגרת זו יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה, לרבות התנהגות הצדדים ותום לבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות".
בנסיבותיו של המקרה הנדון, ובכלל זאת: מחד - במשך תקופה ממושכת העירייה לא העבירה למתנ"ס את התקציב לתפעול קבוצת הכדורגל וגם במועד בו הועברו הכספים היה לעירייה חוב בסכום גבוה למתנ"ס; בתקופה הרלוונטית היה המתנ"ס במצב כלכלי קשה וכפוף לתוכנית הבראה שהוכתבה על ידי החברה למתנ"סים, אשר אסרה על מימון ספורט תחרותי; מהות עיסוקו של המתנ"ס, כך שחיובו בפיצויי הלנה גבוהים יביא לפגיעה בפעילותו לרווחת כלל הציבור; ומאידך - בסופו של יום המתנ"ס קיבל את הכספים מהעירייה, ולא שילם את השכר למשיבים גם כאשר מצבו הכלכלי השתפר, ומנהל המתנ"ס הודה במהלך הדיון המוקדם בחבותו לשלם את השכר בעד חודשים אלה (ע' 5, ש' 19 – 20); הרי שהאיזון שבית הדין האזורי ערך, ביישמו את אמת המידה שנקבעה בעניין חיוב רשות מקומית הנתונה בקשיים בפיצויי הלנה [ע"ע (ארצי) 1242/04 עירית לוד – אבלין דהן (28.7.2005)], דהיינו חיוב בפיצויי הלנה בשיעור של 25% שנתי (אפקטיבי) מהשכר המולן, הוא איזון ראוי ואין מקום להתערב בו. אשר על כן, אנו דוחים הן את ערעור המתנ"ס והן את ערעור המשיבים בסוגיית פיצויי הלנת שכר שנפסקו בגין הלנת שכר לחודשים אפריל 2006 – מאי 2006.

זכאות המשיבים לשכר בעד עונת המשחקים 2006/2007 ולפיצויי פיטורים:
המשיבים ביססו את תביעתם על הסכמים, שנחתמו בשם המתנ"ס על ידי כהן. המתנ"ס טוען, גם על יסוד פסק הדין בהליך בעניין פיטוריו של כהן, כי כהן חתם על החוזים עם המשיבים ללא שהייתה לו הרשאה לעשות כן, בניגוד מפורש להנחיות שקיבל ולתוכנית ההבראה, מתוך שימוש כוזב במסמכי התאגיד, וללא שהביא לידיעת המתנ"ס כי חתם על החוזים, אשר התגלו למתנ"ס רק לאחר הגשת התביעה; כהן פעל כך נוכח ההחלטה לפטרו במסגרת תוכנית ההבראה, ואף עודד את המשיבים להגיש את תביעתם. נוכח האמור, טוען המתנ"ס כי להסכמים שנחתמו על ידי המשיבים וכהן אין תוקף. לטענת המתנ"ס, מהתנהלות המשיבים, העובדה שלא פנו למתנ"ס במהלך כל העונה והגישו את תביעתם רק בתום העונה, ומתביעתם של שלושה שחקנים אחרים של הקבוצה אשר הגישו תביעה למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל, עולה כי המשיבים ידעו כי המתנ"ס אינו חייב בתשלום שכרם לעונת 2006/2007; מעבר לכך, בית הדין האזורי התעלם מהוראות תכנית ההבראה של המתנ"ס, שבה נקבע במפורש כי תחום הספורט התחרותי יוצא מפעילות המתנ"ס, כך שהמתנ"ס יפסיק לשמש צינור תשלום לפעילות זו, ומידיעתו של כהן על תכנית ההבראה ופעילותו ובניגוד לה; נוכח כל האמור, לא היה מקום לחייב את המתנ"ס בתשלום שכר למשיבים בעד עונה 2006/2007, ולמצער לא היה מקום לחייבו בתשלום שכר ביחס לחודשים ינואר – אפריל 2007, למרות שהעירייה חדלה לתקצב את פעילות הקבוצה החל מיום 1.12.2006 והשחקנים ידעו על כך החל מחודש ינואר 2007, גם מהעיתונות המקומית.
מכלל חומר הראיות שבתיק עולות העובדות הבאות:
כאמור, בחודש יולי 2006 נחתמה תוכנית הבראה, שבמסגרתה נקבע כי "תחום הספורט התחרותי יוחזר לאחריות הרשות או בא כוחה. התחום יצא מיידית מאחריות המתנ"ס, בהתאם לדו"ח ביקורת מבקרת החברה למתנ"סים ונוהלי החברה".
ביום 20.7.2006 התקיים דיון, שבו השתתפו נציגים של עיריית אופקים, ובראשם מר אבי אסרף ראש העיר, ונציגים של החברה למתנ"סים ומנהל מתנ"ס אופקים. בדיון זה הוחלט לאשר את תוכנית ההבראה, ונקבע כי המתנ"ס יופעל במתכונת חירום. לענייננו נקבע בסעיף 3 כך:
"הרשות המקומית תקיים רשות ספורט עירונית, שתרכז את הפעלת הספורט בעיר, החל מ- 1.07.06. ראובן כהן יהיה ראש צוות ההקמה של רשות הספורט. הרשות המקומית מבקשת מהמתנ"ס להעסיק את ראובן כהן בתפקיד זה עד 01.01.07, ותעביר תקציב יעודי מיוחד לצורך העסקתו מעבר לתקציב הרגיל".
בפועל, לא הוקמה רשות הספורט עירונית.
ביום 1.8.2006 שלח מר רן יול מכתב לכל "רכזי המחלקות", שבו נקבע בין היתר כי "כל פעולה כספית המבוצעת ע"י המתנ"ס ומתקציבו כרוכה בישיבה מקדימה איתי ובאישורו של כרטיס הפרויקט המצ"ב. רק לאחר שלב זה ניתן להתחייב לתשלום כלשהו; .. פעולות אשר כיכול מאושרות שנתית על ידי הרשות מחייבות הרשאה כספית + סעיף תקציב חתום ע"י גזבר העירייה" (ההדגשה הוספה – ל.ג.).
מר יול העיד כי כהן פעל בהתאם להנחיה הזו, שכן בכל הקשור לתשלום עבור הסעות לקבוצה הוא ביקש את אישורו, וביחד היו מתקשרים אל גזבר העירייה מר דהן ומקבלים אישור למימון התשלום, ורק אז היה מאשר את ההזמנות להסעות.
ביום 30.11.2006 שלח מר יול מכתב המופנה לכהן, לגרסתו בדואר, ובו נאמר כך:
"על רקע עמימות התקופה ולמען הסר ספק (אם קיים כזה) אני מבקש לחדד ולהבהיר מספר נושאים:
מתנ"ס אופקים אינו נושא בכל אחריות כזו או אחרת לפעילות קבוצת עירוני –אופקים – ביטוחית חוזית וכיוצא באלה.
הפעילות המתקיימת בעונה זו – חוזית וביטוחית הינה בעייתית ביותר בהעדר תקציב עירוני בנושא.
ברמה המקצועית – ממליץ להפסיקה לאלתר ו/או למצוא מסגרת הפעלה אשר לוקחת אחריות בנושא.
החל – 1.12.06 לא יועבר כל מימון מכל סוג שהוא לפעילות עירוני אופקים.
החל מתאריך 10.12.06 יחדל המתנ"ס מלשלם את עלויות השכרת רכב בהיעדר מימון – ראה מכתב נפרד בנושא.
ממליץ בחום – להתמקד בפעילות ביה"ס לכדורגל ולהרחיבה ככל האפשר. ..."
בחודש ינואר 2007 אושר תקציב במליאת העירייה, אשר לראשונה לא כלל את קבוצת עירוני אופקים. להחלטה זו היו הדים בעיתונות המקומית של אופקים.
ביום 29.1.2007 במזכר ששלח גזבר העירייה, מר יאיר דהן, למר רן יול, מנהל המתנ"ס, הודיע מר דהן כי לרשות אין כל תקציב לספורט התחרותי בשנת הכספים 2007 וכי הרשות לא תכיר בשום הוצאה בנושא זה.
כאמור, בית הדין האזורי דחה את טענות המתנ"ס וקבע כי לא הוכח כי כהן קיבל את המכתב מיום 1.8.2006, ובכל מקרה אין בו כדי ללמד על הפסקת פעילות הקבוצה אלא מדובר בריענון הנחיות בקשר לפעילות כספית במתנ"ס; כהן הכחיש גם את קבלת המכתב מיום 30.11.2006 שמוען אליו, ובכל מקרה ההסכמים עם המשיבים נחתמו קודם למשלוח המכתב; גם בשנים קודמות, החל מעונת 2004/2005, חתמו השחקנים על חוזה הנושא לוגו מתנ"ס אופקים; על פי עדותו של מר יאיר דהן עד חודש ינואר 2007 נאמר לכהן כי עליו להמשיך להפעיל את הקבוצה באותה מתכונת, ורק במהלך חודש ינואר 2007 נתקבלה ההחלטה שלא לתקצב כלל את נושא הספורט התחרותי בשנת 2007.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי דין הערעור להידחות. כמוסבר לעיל, גם ההכרעה בשאלת זכאותם של המשיבים לשכר בעד עונת 2006/2007 צריכה להיבחן במישור היחסים בין המתנ"ס לבין המשיבים, ולא במישור היחסים בין המתנ"ס לבין כהן. לשון אחר: גם אם כהן פעל בניגוד להוראות המתנ"ס, אין בכך כדי לשלול את זכאותם של המשיבים לשכר, אלא אם הוכח כי המשיבים היו מודעים לכך או שיתפו עמו פעולה.
קביעותיו של בית הדין האזורי לעניין פועלו של כהן בכל הנוגע לעונת המשחקים 2006/2007 אינן נקיות מספקות. ראשית, נוכח קשריו של כהן עם ראש העיר, ונוכח העובדה שבדיון ביום 20.7.2006 סוכם על הקמת רשות ספורט שכהן יהיה ראש צוות ההקמה שלה, הקביעה כי כהן לא ידע כי במסגרת תוכנית ההבראה הוחלט שהמתנ"ס לא יתפעל את הקבוצה מוקשית. שנית, גם הקביעה כי דווקא מר כהן לא קיבל את המכתב מיום 1.8.2006 שנשלח לכל רכזי המחלקות במתנ"ס, ולמרות האמור דאג לקבלת אישור לכל ההסעות לקבוצה, בעייתית. בהקשר זה נציין כי בניגוד לקביעתו של בית הדין האזורי, אנו סבורים כי נוכח האיסור להתחייב לתשלום כלשהו ללא אישור תקציבי מראש של הרשות, ברור כי היה אסור לכהן להתחייב בחוזים לתקופה קצובה, בטרם ניתן אישור העירייה לתקציב קבוצת הכדורגל לעונת 2006/2007. עם זאת, מחומר הראיות גם עולה, כי עד חודש ינואר 2007 היתה עמימות בנוגע לתקצוב קבוצת הכדורגל ואופן הפעלתה בעונת 2006/2007. כך, מעדותו של יאיר דהן, גזבר העירייה, עולה כי בשנת 2006 היה ידוע שתקציב הספורט של העירייה יופחת משמעותית, אך לא היה ברור כי הוא יבוטל לחלוטין, ורק לאחר כניסתו של חשב מלווה חדש, בתחילת שנת 2007, הובהר כי תקציב הספורט בוטל לחלוטין (ע' 217, ש' 1 – 11). עוד עולה מעדותו כי למרות ההחלטה מיום 20.7.2006, ראש העיר ידע שאין סיכוי שתקום רשות ספורט ושניתן יהיה לתקצב אותה, ותמך בתפיסה של המשך תפעול קבוצת הכדורגל באמצעות המתנ"ס, ועשה ניסיונות להמשיך לתקצב את הקבוצה, אם כי בסכומים נמוכים יותר (ע' 232, ש' 12 – 15; ע' 233, ע' 234, ש' 1 – 4). גם מעדותו של מר גנדלר עולה כי מהשיחות בינו לבין כהן עלה כי האחרון "לא השלים" עם ההחלטה כי לא יהיה תקציב לפעילות הקבוצה, ופעל בעניין מול ראש העיר, וכי כהן סיפר לו שראש העיר הבטיח כי יהיה כסף (ע' 275, ש' 10 – 17; ע' 276, ש' 1 – 2). גם מעדותו של אביטן עולה כי לא נאמר חד משמעית לפחות בשלב זה שלא יהיה תקציב. על כך שבחודשים האחרונים של שנת 2006 שררה עמימות בכל הנוגע לתקציב קבוצת הכדורגל ולתפעולה על ידי המתנ"ס ניתן ללמוד גם ממכתבו של מנהל המתנ"ס מר יול מיום 30.11.2006 (צוטט בסעיף 58.4 לעיל), ומכך שבחודשים האחרונים של שנת 2006 המתנ"ס כן מימן הסעות לקבוצה, בכפוף לאישור התקציב על ידי העירייה (עדות מר יול, ע' 255, ש' 1 – 5).
נוכח העובדה כי כהן אינו צד להליך זה, ונוכח המסקנה אליה הגענו כי במישור היחסים בין המתנ"ס לבין המשיבים ההסכמים שחתם כהן מחייבים את המתנ"ס, אין לנו צורך להכריע אם כהן פעל במודע בניגוד להוראתו של המתנ"ס, ואף בזדון מתוך מטרה לפגוע בו עקב פיטוריו הצפויים, כנטען על ידי המתנ"ס, או שכהן קיבל מסרים סותרים מהמתנ"ס ומראש העיר, וסבר כי בסופו של דבר יוסדר עניין התקציב לקבוצה, ויימשך ההסדר לתפעול הקבוצה שהיה נהוג במשך שנים רבות, למרות הקביעה בתוכנית ההבראה כי הספורט התחרותי יוצא מתחום אחריותו של המתנ"ס.
אשר למישור היחסים בין המתנ"ס לבין המשיבים: כאמור בהרחבה לעיל, במהלך השנים, אופן פעולתו של המתנ"ס בתפעול קבוצת הכדורגל, ובמיוחד העובדה שבמשך כל השנים המתנ"ס כיבד את ההסכמים שערך כהן עם השחקנים בנוגע לתשלום שכרם, יצר מצג כלפי המשיבים, שלפיהם הסיכום בין כהן לבינם מחייב את המתנ"ס, והמתנ"ס נטל על עצמו מחויבות כמעסיק כלפיהם בכל הנוגע לתשלום השכר שנקבע בהסכם בינם לבין כהן. לפיכך, השאלה אותה יש לבחון היא האם בתחילת עונת 2006/2007 ידעו המשיבים על שינוי הנסיבות, דהיינו שנתקבלה החלטה שלפיה הספורט התחרותי יוצא מאחריות המתנ"ס והם לא יועסקו בעתיד על ידי המתנ"ס, ומה הייתה חובתו של המתנ"ס בהקשר זה.
נקדים ונאמר, כי אנו סבורים כי מחובתו של המתנ"ס היה להודיע למשיבים, מיד לאחר קבלת ההחלטה על הוצאת הספורט התחרותי מהמתנ"ס, כי המתנ"ס חדל מלתפעל את קבוצת הכדורגל ולא יעסיק אותם בעונה הבאה וכי לכהן אין סמכות להתחייב בשם המתנ"ס בכל הנוגע להעסקתם ולתנאי העסקתם. כעולה בבירור מחומר הראיות, המתנ"ס לא נהג כך, לא בסוף עונת 2005/2006, לא לאחר קבלת ההחלטה במסגרת תוכנית ההבראה, לא בתחילת עונת 2006/2007 ולא במהלך העונה. לעניין זה יש לציין עובדות אלה:
מר יול העיד כי הוא נתן הנחיה "להפסיק את פעילות הקבוצה או לפחות שהמתנ"ס לא קשור כספית לפעולה הזאת לפ[נ]י עונת המשחקים 2006/2007" (ע' 248, ש' 2 – 13), אולם הבהרה זו ניתנה לכהן ולא לשחקנים (ע' 249, ש' 6 – 8). מר יול אישר בעדותו גם כי נוכח תפיסתו כי הקבוצה מעולם לא הייתה חלק מהמתנ"ס, ניהל שיג ושיח רק עם כהן (ע' 251, ש' 5 – 14). גם מר גנדלר העיד כי המתנ"ס לא פנה לשחקנים (ע' 277, ש' 10 – 15).
כעולה בבירור ממכתבו של מר יול מיום 30.11.2006, מר יול ידע שקבוצת הכדורגל ממשיכה לפעול ובזיקה מסוימת למתנ"ס, וכי קיימת "עמימות". למרות האמור, גם במועד זה, מר יול לא יזם כל פנייה לשחקנים, אלא הסתפק במשלוח מכתב לכהן.
כעולה מעדותו של ניסים אביטן, במהלך העונה הוא שוחח עם רן יול מנהל המתנ"ס בעניין אי תשלום שכרם של השחקנים, כך שמר יול ידע שהשחקנים אינם מקבלים שכר שלגישתם על המתנ"ס לשלם. בשיחותיו עם מר יול לא הובהר כי לא ישולם לשחקנים שכר, והוא לא נתבקש להעביר לשחקנים מסר לעצור את הפעילות ולא לשלם לשחקנים שכר, ובאחת השיחות מר יול אף אמר שאולי יימצא פתרון על ידי העברת השחקנים לחברה הכלכלית (ע' 196, ש' 1 – 5). כמו כן, באותה תקופה, האפסנאי של הקבוצה עובד המתנ"ס טיפל בנושאים הקשורים לקבוצה (ע' 200, ש' 1 – 14; ע' 201, ש' 1 – 3). גם במהלך העונה, מר יול או גורם אחר במתנ"ס לא נפגש עם השחקנים ולא הבהיר להם שלא ישולם להם שכר וכי עליהם לעצור את הפעילות (ע' 197, ש' 10 – 15). מר יול שהעיד לאחר מר אביטן לא הכחיש את האמור בעדותו של אביטן, ואף אישר בעדותו כי שוחח עמו (ע' 251 ש' 4).
אנו סבורים, כי המתנ"ס לא הוכיח כי המשיבים ידעו בתחילת העונה 2006/2007 על החלטתו של המתנ"ס להפסיק להפעיל את קבוצת הכדורגל, ועל כך שכהן אינו מוסמך להתחייב להעסקתם בעונה 2006/2007. מנקודת מבטם של המשיבים, נוכח אופן התנהלות הקבוצה במשך שנים רבות, סיכום בינם לבין כהן היה סיכום בינם לבין המתנ"ס, ובלשונו של אביטן: "השחקנים לאורך שנים ידעו שמילה של מר כהן שווה ברזל ואני מתכוון שהוא אומר משהו וחותם על משהו זה יוצא לפועל על יד המתנ"ס" (ע' 197, ש' 7 – 9). בנסיבות אלה, היה על המתנ"ס להודיע למשיבים באופן ברור וחד משמעי, בין לפני תחילת העונה, בין בראשית העונה בתקופה שבה יכלו השחקנים לממש את זכותם לעבור לקבוצה אחרת, ולכל הפחות במהלך העונה כי אין כוונה לשלם להם שכר. בהקשר זה נציין כי איננו סבורים כי מתביעתם של שלושה שחקנים במוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל אפשר להסיק כי המשיבים ידעו על כך, ובוודאי לא בתחילת העונה, עת סיכמו על העסקתם במסגרת הקבוצה.
אכן, בחודש ינואר 2007 ידעו השחקנים כי העירייה לא תקצבה את הקבוצה. אולם, ההסכמים שנחתמו עם השחקנים הם הסכמים לתקופה קצובה, למשך כל עונת המשחקים, ולאחר חודש ינואר 2007 כבר לא יכלו השחקנים לעבור לשחק בקבוצה אחרת. כמו כן המתנ"ס לא הרים את הנטל, המוטל עליו, להוכיח כי המשיבים יכלו להקטין את נזקם לאחר חודש ינואר 2007. לאור האמור, המשיבים זכאים לשכר בעד כל העונה, לרבות בחודשים ינואר 2007 עד אפריל 2007, אפילו אם בחודש ינואר 2007 ידעו כי העירייה אינה מתקצבת את הקבוצה. זאת ועוד. כפי שהעיד אביטן, בפגישה בה השתתפו ראש העיר, כהן והוא, הבטיח ראש העיר כי יעביר כסף למתנ"ס, והוא וכהן העבירו מסר זה לשחקנים (ע' 202, ש' 9 – 15; ע' 203, ש' 1 – 2). נוכח האופן בו התנהלו הדברים בשנים קודמות, ובהעדר הודעה מפורשת וסותרת מצד המתנ"ס, אין בידיעתם כי בחודש ינואר 2007 העירייה לא תקצבה את פעילות הקבוצה כדי לשלול את צפייתם לתשלום שכר על ידי המתנ"ס. כפי שעלה מעדותו של אביטן, כהן גם המשיך להעביר מסרים כי עניין תשלום השכר יוסדר, והשחקנים סמכו עליו, כבעבר.
כללו של דבר: נוכח אופן התנהלות המתנ"ס בכל הקשור לתפעול הקבוצה במשך שנים רבות, ובמיוחד כיבוד ההסכמים שנחתמו בין כהן לבין השחקנים ותשלום שכר על פי הסיכום בין כהן לבין השחקנים, היה על המתנ"ס להודיע באופן מפורש וחד משמעי למשיבים כי החל מעונת 2006/2007 כהן אינו מוסמך להתחייב בשם המתנ"ס להעסקתם ולתנאי העסקתם, כי אין בדעת המתנ"ס להעסיק את המשיבים בעונה 2006/2007 וכי לא ישולם להם שכר בעונה זו. המתנ"ס לא עשה כן, לא בתום עונת 2005/2006, לא לאחר שנתקבלה ההחלטה על יישום תוכנית ההבראה, ובשום שלב במהלך עונת 2006/2007. זאת, למרות שהמתנ"ס ידע כי הקבוצה פועלת, תוך זיקה מסוימת למתנ"ס, שכן לפחות בתחילת העונה המתנ"ס מימן את ההסעות לקבוצה, כנגד קבלת תקציב מהעירייה. נוכח אופן הפעלת הקבוצה בעבר, הייתה למשיבים צפייה סבירה כי המתנ"ס יכבד את ההסכמים בינם לבין כהן, כפי שהיה במשך כל השנים לפני עונת 2006/2007, והמתנ"ס לא הוכיח כי המשיבים היו מודעים להחלטה מחודש יולי 2006 שלא להמשיך לתפעל את הקבוצה במסגרת המתנ"ס, וכי אינם יכולים להסתמך על הסיכומים בינם לבין כהן. כמובהר לעיל, גם אם כהן פעל בניגוד להנחיות שניתנו לו, ואיננו קובעים ממצא בנדון נוכח העובדה שהוא לא היה צד להליך, אין בכך כדי להשליך על מישור היחסים בין המתנ"ס לבין המשיבים. לפיכך, המשיבים זכאים לשכר בעד עונה 2006/2007.
אשר לזכאות לפיצויי פיטורים – משסיים המתנ"ס את העסקתם של המשיבים בתום עונת 2006/2007, אותם משיבים שעבדו שתי עונות ויותר זכאים לפיצויי פיטורים.
אשר לסכומים שנפסקו לזכות המשיבים – בית הדין חישב את השכר המגיע למשיבים על יסוד ההסכמים שנחתמו בינם לבין כהן, והמתנ"ס לא הציג שום תחשיב שהפריך את התחשיב שהציגו המשיבים. בכל הנוגע לפיצויי פיטורים, כעולה במפורש מפסק הדין, בית הדין קבע את מועד תחילת עבודתו של כל משיב בהתאם לנתון זה בתלוש השכר, שלא נסתר על ידי המתנ"ס, וחישב את פיצויי הפיטורים רק על יסוד חודשי עבודה בפועל, ולא קיבל את תחשיב המשיבים, שכלל גם חודשים בהם לא עבדו בפועל. עוד נציין, כי מעבר לטענות כלליות ולא מפורטות בערעור בעניין הסכומים שנפסקו, לא הצביע המתנ"ס על טעויות שנפלו בתחשיב שערך בית הדין האזורי. על כן, גם הערעור בעניין זה נדחה.
ערעור המשיבים על הוצאות משפט: החלטה בעניין חיוב בהוצאות ושיעור ההוצאות נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ורק במקרים נדירים תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה [ע"ע (ארצי) 48431-02-11 משה חננאל - אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונל, לימיטד (15.9.2014) והאסמכתאות שם]. לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל במקרה הנדון.

סוף דבר – הערעור והערעור שכנגד נדחים. לאור התוצאה, כל צד יישא בהוצאותיו בערעור.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ו (30 מאי 2016), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

יגאל פליטמן,
נשיא, אב"ד

רונית רוזנפלד,
שופטת

לאה גליקסמן,
שופטת

מר ראובן רבינוביץ,
נציג ציבור (עובדים)

גברת אושיק פלר,
נציגת ציבור (מעסיקים)