הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 32916-09-18

ניתן ביום 06 נובמבר 2019

מאיר וידל
המערער
-
1.אבי ביתן
2.המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה בע"מ- חל"צ
המשיבים

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב–מוטולה, השופטת חני אופק גנדלר
נציגת ציבור (עובדים), גברת יעל רון, נציג ציבור (מעסיקים), מר גדעון צימרמן

ב"כ המערער - עו"ד מיכאל נאור, עו"ד נתנאל חי
ב"כ המשיב 1 - עו"ד טל פרג'ון, עו"ד עופר שפירא
ב"כ המשיב 2 - עו"ד עמי פרנקל

פסק-דין

לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל-אביב (השופטת מיכל נעים דיבנר; סע"ש 1521-03-18), בה התקבלה בקשת המשיב 1 (הנתבע 2 בהליך שם; להלן - המשיב) לסילוק התביעה כנגדו על הסף.
ברקע הדברים עומדת תביעתו של המערער בבית הדין האזורי כנגד המשיבה 2 (הנתבעת 1 בהליך שם; להלן- המכללה) והמשיב, בשל הפסקת עבודתו במכללה לאחר כ-11 שנות עבודתו שם ובסמוך לפני הגיעו לגיל פרישה. לטענת המערער בכתב התביעה, המשיב הוא "בעל השליטה בפועל במרכז... כפי שיפורט, אבי ביתן חתם בעצמו על הסכם ההעסקה של התובע (בשם המוסד); והוא שגרם ביודעין וללא צידוק מספיק להפרתו של הסכם ההעסקה עם התובע ולנזקים שנגרמו לתובע בעקבות כך, וזאת באמצעות שליטתו במוסד" (סעיף 14 לכתב התביעה. המערער הרחיב עוד על אחריותו של המשיב בסעיפים 267- 271 לכתב התביעה). המערער ביסס את תביעתו כנגד המשיב בעילה של גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן- פקודת הנזיקין), הנתונה לסמכות בית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה הינם: צו המורה על שחרור קופות הפיצויים של המערער לידיו; פיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים; תמורת הודעה מוקדמת; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין עגמת נפש; פדיון ימי חופשה והבראה; פיצוי מוסכם לפי הסכם ההעסקה; וסעדים הצהרתיים.
המשיב הגיש כתב הגנה מטעמו, ובד בבד הגיש המשיב בקשה לסילוק התביעה כנגדו על הסף בשל היעדר יריבות בין הצדדים ובשל העדר עילה. בתשובת המערער לבקשה, טען המערער כי בכתב התביעה פירש את טענתו בכל חמשת יסודות עוולת "גרם הפרת חוזה" כנגד המשיב. בנסיבות אלו, לטענת המערער, המשיב הוא "בעל דין דרוש" בתובענה זו. כן טען, שבשל "המצוקה התזרימית" של המכללה, הרי שצירופו של המשיב מוצדק אף מעבר לכך שהינו בעל דין דרוש. בתגובת המשיב לתשובת המערער, חזר המשיב על טיעוניו כי כתב התביעה והעובדות המפורטות בו אינן מגלות עילת תביעה כנגדו וכי הסעדים המבוקשים אינם יכולים להיתבע ממנו.
בית הדין האזורי קיבל את הבקשה לסילוק התובענה כנגד המשיב על הסף ומחק אותה.
בערעור בפנינו טען המערער כנגד הנימוקים למחיקת התובענה על הסף וכן טען לקיומו של פגם בסמכות, שכן פסק הדין המוחק את התובענה ניתן בידי דן יחיד, ולא מותב תלתא.
לאור אופיה המקדמי של הטענה בנוגע לסמכות בית הדין החלטנו לדון בה תחילה, ונוכח כך שמצאנו בה ממש החלטנו – מהטעמים שיפורטו להלן - לקבל את הערעור בחלקו, במובן זה שהבקשה לסילוק על הסף תוחזר לבית הדין האזורי לצורך מתן החלטה בבקשה בידי מותב תלתא. לא מצאנו מקום להידרש לעת הזו לטענות המערער לגוף הערעור, שכן נוכח קבלת הטענות בנוגע למותב, העניין ממילא מוחזר לבית הדין האזורי למתן החלטה במותב תלתא. אין מקום שערכאת הערעור תביע עמדתה לגוף ההחלטה טרם הערכאה הדיונית נתנה החלטתה במותב תלתא, ובהיבט זה טענות הצדדים שמורות להן.
סעיף 18(ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 קובע כך:

"בהליכים שבית הדין דן בהם בשלושה, יהיו לשופט לבדו הסמכויות המנויות בתוספת הרביעית".
פרט 14 לתוספת הרביעית, המונה סמכויות הנתונות לשופט לבדו, מחריג מסמכויות אלו מתן החלטה בבקשות לדחייה על הסף. היינו, על בקשות לדחייה על הסף להידון במותב תלתא כפי הכלל שבסעיף 18(א) לחוק. וכך נאמר בפרט 14:

"לדון ולהחליט בבקשות שהוגשו עד לתחילת שלב ההוכחות בהליך, בעניינים שאינם מנויים בתוספת זו, למעט בהליך של סכסוך קיבוצי ובבקשות לדחייה על הסף".

המשיב טען להבחנה בין בקשות למחיקה על הסף לבין בקשות לדחייה על הסף, כך שרק האחרונות צריכות להיות מוכרעות בידי מותב תלתא. טענה זו אין בידינו לקבל, שכן אלה ואלה – אם תתקבלנה – תוצאתן זהה בעיקרה, מתן פסק דין המסלק את ההליך על הסף. משעסקינן בבקשה לסילוק על הסף שהיא בעלת פוטנציאל למתן פסק דין בתובענה, ומשפסקי דין ניתנים ככלל בידי מותב תלתא – לא מצאנו מקום להבחנה הנטענת בין מחיקה לדחיה. לכך נוסיף כי בעבל (ארצי) 13568-12-18 גיטליס – המוסד לביטוח לאומי (28.3.19) נדון ערעור על החלטה למחוק תובענה על הסף מפאת אי צירוף מסמך, ואחד הנימוקים לקבלת הערעור היה כי "לא היה מקום לסילוק התביעה על הסף ללא התחשבות בנציגי הציבור".
המשיב מבסס את ההבחנה על עוצמת הפגיעה בזכות הגישה לערכאות, שכן הפגיעה בזכות הגישה לערכאות עקב מחיקת הליך נמוכה ביחס לדחייתו על הסף, שכן מחיקה אינה יוצרת מעשה בית דין. יחד עם זאת, איננו סבורים כי נתון זה מכריע. יש לזכור כי ההשלכה של מחיקה על הסף מחמת היעדר עילה קרובה במהותה לדחייה, שכן הכרעה זו נוטלת את התוחלת מהגשת הליך נוסף בעילה זו פעם נוספת. בנוסף, ההבחנה על יסוד היקף הפגיעה בזכות הגישה לערכאות  אינה מתיישבת עם רוח ההלכה שנקבעה בבר"ע (ארצי) 14104-12-18 מיטב ד"ש – נניקששוילי (26.12.18) לפיה אין מקום להתניית שאלת המותב (דן יחיד או תלתא) בתוצאות ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף. הלכה זו נומקה בכך שעצם הדיון צריך להיעשות בידי מותב תלתא משתוצאותיו אינן ידועות מראש. העובדה שגם החלטה הדוחה בקשה לדחיית תובענה על הסף צריכה להינתן בידי מותב תלתא, אף כי פגיעתה בזכות הגישה לערכאות נמוכה מזו הגלומה במחיקה על הסף, מחזקת את המסקנה כי גם פסק דין המוחק הליך על הסף צריך להינתן בידי מותב.
סוף דבר – החלטנו לקבל את הערעור בחלקו, כך שהבקשה לסילוק על הסף תוחזר לבית הדין האזורי לשם מתן החלטה בידי מותב תלתא. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.
בטרם נעילה נציין כי לאחר הדיון שקיימנו בערעור מסר המערער כי המכללה, היא המשיבה 2, מצויה בהליכי פירוק. טענה זו אכן מצריכה בירור, שכן היא בעלת השלכות דיוניות, ואולם משההליך בפנינו מתמקד אך במערכת היחסים שבין המערער לבין המשיב לא מצאנו מקום לבררה בהליך זה.
ניתן היום, ח' חשוון תש"פ (06 נובמבר 2019) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת

חני אופק גנדלר,
שופטת

גברת יעל רון,
נציגת ציבור (עובדים)

מר גדעון צימרמן,
נציג ציבור (מעסיקים)