הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 30345-09-15

ניתן ביום 11 ספטמבר 2017

ד"ר לביב סאלח

המערער
-
מדינת ישראל
המשיבה

לפני: השופטת רונית רוזנפלד, השופט אילן איטח, השופט רועי פוליאק
נציג ציבור (עובדים) מר שי צפריר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

בשם המערער – עו"ד זוהר גיפס
בשם המשיבה – עו"ד ליטל סדובסקי
פסק דין

המערער, מורה בשירות המדינה, קיבל מן הגף להערכת תארים אקדמיים בחו"ל, הפועל במשרד החינוך, אישור שקילות בגין תואר שלישי. כעבור זמן, החליט הגף להערכת תארים לבטל את אישורו. בית הדין האזורי בנצרת (הנשיאה ורד שפר ונציגי הציבור מר יוסי עבאדי וגב' יפעת ליכט; ס"ע 22334-03-12) דחה את תביעת המערער כנגד ההחלטה לביטול אישור השקילות, ועל כך הערעור שלפנינו, בו אנו מתבקשים להתערב גם בדחיית תביעתו לפיצוי כספי.

רקע עובדתי
בית הדין האזורי עמד בפירוט על העובדות העיקריות שרובן לא היו שנויות במחלוקת, מתוכן נדגיש את העובדות הבאות:
המערער, בעל תואר ראשון ושני מאוניברסיטאות בישראל, שימש בתקופה הרלוונטית כסגן מנהל בית ספר, ונרשם ללימודי תואר שלישי ברוסיה באמצעות "מכון המורה". בשנת 2003 הוענק למערער תואר שלישי מאוניברסיטת לומונוסוב שבמוסקבה. באישור על הזכאות לתואר, עליו חתומה אוניברסיטת לומונוסוב, מצוין כי ההגנה על עבודת הדוקטורט של המערער בוצעה באוניברסיטת לומונוסוב, ואילו הכנת עבודת הדוקטורט והמבחנים לתואר השלישי, נעשו במסגרת אוניברסיטת סטנקין, גם היא ברוסיה.
ביום 11.01.04 פנה המערער לגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל שבמשרד החינוך (להלן - הגף ) בבקשה לקבל אישור שקילות לתואר השלישי. בחלוף מספר שנים, ניתן לו ביום 13.1.09 אישור שקילות. אישור השקילות ניתן, בין היתר, לאחר שהמערער הופיע לפני ועדת מומחים שראיינה אותו ולאחר שעבר את הריאיון בהצלחה. כפועל יוצא מאישור השקילות קיבל המערער הטבות שכר רטרואקטיבית מחודש מאי 2003 ואילך. נציין כי התארכות התקופה עד למתן החלטה בבקשתו של המערער קשורה בהקפאת הטיפול בשעתו בבקשות מסוג זה, עד לגיבוש נהלים חדשים בנושא. אין חולק כי הנהלים החדשים שגובשו (כללי ועדת כץ) אינם חלים על המערער (ראו בג"ץ 1398/07 ד"ר יעל לביא נ. משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל (10.5.2010)).
בעקבות בירור בקשות אחרות לאישור שקילות, בהן התגלו סתירות מסוימות וחוסר בהירות באשר לשיתוף פעולה בין אוניברסיטת לומונוסוב לבין אוניברסיטת סטנקין, שב הגף ובדק את מסמכי בקשתו של המערער. ביום 9.8.09 הודיע הגף למערער כי הוא שוקל לשלול את אישור השקילות שניתן לו, נוכח סתירות שהתגלו במסמכיו. במסגרת ההודעה הופנה המערער לסתירות הנטענות, וצוין כי בטרם תתקבל החלטה בעניינו, הוא רשאי להעלות את טיעוניו. בד בבד, פנה הגף לאוניברסיטאות לומונוסוב וסטנקין בצירוף המסמכים הרלבנטיים על מנת לקבל הסברים. לא מצאנו מקום להרחיב בקשר לתוכן פניות הגף והתגובות להן, משבמהלך הדיון בבית הדין האזורי הובהר כי אין הגף נסמך עוד על הסתירות האמורות, בהחלטתו מושא הדיון בערעור שלפנינו.
בהמשך לאמור וטרם קבלת החלטה, פנה הגף ביום 16.11.10 לאוניברסיטת סטנקין, בבקשה לבירור בעניינם של כמה מבוגרי אוניברסיטת לומונוסוב, שבתיקם נמצאו מסמכים מאוניברסיטת סטנקין, או לחלופין, צוין על גבי עבודת הדוקטורט שלהם, שהיא בוצעה בסטנקין. המערער היה בין הבוגרים אליהם התייחסה בקשת הגף.
במענה לבקשה האמורה, מספר ימים לאחר מכן, ציינה אוניברסיטת סטנקין ביחס למערער, כי הוא עבר אצלה את מבחני המינימום, וכי היא אינה מאשרת שעבודת הדוקטורט שלו הוכנה במסגרתה. זאת בעוד שבמסמך אישור התואר מאוניברסיטת לומונוסוב, צוין כי הן עבודת הדוקטורט והן מבחני המינימום, בוצעו באוניברסיטת סטנקין.
ביום 10.4.11 הודיע הגף למערער כי החליט לבטל את אישור השקילות שהוענק לו, בין היתר, מן הטעם שהוא לא עבר הליך לימודי תקין לתואר השלישי (להלן - החלטת הביטול). נדגיש כי זה הנימוק עליו נסמך הגף במסגרת ההליך לפני בית הדין האזורי ולפנינו.
בעקבות החלטת הביטול, פעלה המשיבה להחזר הטבות השכר שניתנו למערער על פי אישור השקילות, והופסקו התשלומים השוטפים בשכרו. חשבת המחוז במשרד החינוך הודיעה למערער, כי גובה תשלומי היתר ששולמו לו על פי אישור השקילות, עמד על סך של 68,299.37 "נטו".
יצוין כי משטרת ישראל פתחה בחקירה נגד המערער בחשד לביצוע עבירות של זיוף, קבלת דבר במרמה, ושימוש במסמך מזויף. בשנת 2013 נסגר תיק החקירה, הואיל ולא נמצאה אשמה פלילית במעשיו.

כנגד החלטת הביטול, הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי, במסגרתה עתר לביטול ההחלטה, להשבת הטבות השכר ולהמשך תשלומן כפועל יוצא מביטול ההחלטה. כמו כן עתר לפיצוי כספי.

ההליך לפני בית הדין האזורי ופסק הדין
לפני בית הדין האזורי העידו המערער וגב' ציפי ויינברג, מנהלת הגף. נציין כי המערער הגיש לבית הדין את תצהירו של מר עותמאן סמיר, אשר בתקופה הרלוונטית עבד ב"מכון המורה", והוא זה שלפי תצהיר המערער, ליווה אותו בתהליך הלימודים, כתיבת העבודה וההגנה עליה, והוא זה שהיה בקשר עם האוניברסיטה ואף קיבל ממנה מסמכים מקוריים כאלה ואחרים. אלא שהמערער הודיע במהלך הדיון בבית הדין האזורי כי החליט לוותר על עדותו של מר עותמאן.

לאחר שמיעת העדויות וטיעוני הצדדים, דחה בית הדין האזורי את התביעה וקבע כי החלטת הביטול "מבוססת על נימוקים ענייניים ותשתית ראייתית סבירה בהתאם למבחן הראיה המינהלית", וכי הוא לא מצא ש"ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות".
בהתייחסו לתקינות התהליך הלימודי של המערער לקראת קבלת התואר, קבע בית הדין כך בסעיף 11 ד' לפסק דינו:
"5) המסקנה היא, כאמור, שלא ברור היכן התובע ביצע את עבודת הדוקטורט שלו וכמו כן, שהתואר השלישי שהוענק לתובע על ידי אוניברסיטת לומונוסוב, מבוסס על הנחתה של אותה אוניברסיטה שעבודת הדוקטורט בוצעה באוניברסיטת סטנקין ... בעוד שאוניברסיטת סטנקין שוללת הנחה זו.
כאמור, סבורים אנו כי מדובר בממצאים משמעותיים.
ראשית, מאחר שלא ברור היכן התובע ביצע את עבודת הדוקטורט - ברי כי המסקנה שהתובע עבר הליך לימודי תקין מתערערת.
שנית, בשים לב שהאוניברסיטה מעניקת התואר, מתבססת על הנחה שההליך הלימודי בוצע במוסד פלוני, וקיימות ראיות טובות לכך שהנחה זו שגויה, הרי שמתעורר גם חשד ל"פגם מאיין" – בתעודתו של התובע אשר עומדת להערכה.
6) עד עצם היום הזה, התובע לא הציג טענות או ראיות לסתור או ליישב את הממצאים דלעיל: לא טרם הגשת התביעה ולא במסגרת ההליכים דנן. כל זאת, חרף העובדה שעמדו לרשותו שנים מספר לעשות כן.
...
הממצא שלפיו אוניברסיטת סטנקין מכחישה את ביצוע עבודת הדוקטורט אצלה נזכר בהחלטת הביטול מיום 10.04.11.
...
בסיכומיו טען התובע, כי במהלך ההליכים הוא הראה, כי, "ככל הנראה", מקור תשובת סטנקין הוא בעובדה שהמנחה שלו הייתה מאוניברסיטת לומונוסוב ולא מאוניברסיטת סטנקין.
טענה זו אינה מניחה את הדעת, ודאי שאינה יכולה לעמוד מול מסמכים רשמיים של האוניברסיטאות (להבדיל מתכתובות עם מנחים).
7) ...
לא ברור מדוע התובע נמנע מלבצע פעולה פשוטה: פנייה לאוניברסיטאות לומונוסוב וסטנקין על מנת שיבהירו את שטעון הבהרה.
...
אף אם תמצא לומר, כי בעקבות העובדה שעסקינן בשלילת זכות שכבר הוענקה, נטל ההוכחה חל או ראוי שיחול על הנתבעת, הרי שדי בממצאים שהציגה הנתבעת כדי להעביר את הנטל לכתפי התובע". (הדגשות הוספו)

מסכם בית הדין וקובע כך:
"8) ... בשים לב לממצאים שהציגה, הנתבעת רשאית הייתה להסיק שהתובע לא עבר הליך לימודי תקין, ומחדלי התובע להציג ראיות סותרות– ובעיקר לפנות לאוניברסיטאות - מחזקים מסקנה זו.
מסקנה זו, ובשים לב לטיבה של אי התקינות בהליך הלימודים, חותרת תחת תוקפה של התעודה האקדמית שהציג התובע, ויורדת לשורש מסקנת השקילות, באופן שההחלטה המקורית (להעניק לתובע אישור שקילות) מוצאת מחוץ לגדרי סמכות הנתבעת כך שנפגמת חוקיותה. בנסיבות אלו, מוטעם משקל האינטרס הציבורי בביטול אישור השקילות"(ההדגשה הוספה).

בית הדין האזורי מצא ממש בטענות המערער בדבר פגיעה שפגע הגף בזכות הטיעון שלו, בכך שלא נתן לו אפשרות להשמיע טיעוניו קודם לקבלת החלטת הביטול. עם זאת קבע, כי אין בפגם שנפל באופן קבלת ההחלטה כדי להצדיק ביטולה. בית הדין ציין כי בידי המערער נתונה הייתה האפשרות להציג טענות וראיות כנגד ממצאי הגף, על דרך של "שימוע מאוחר", אף במסגרת ההליך המשפטי, והוא בחר שלא לעשות כן. בית הדין הפנה לעניין זה להצהרת המשיבה בסיכומיה לפיה ככל שהמערער ימציא מסמכים מטעם האוניברסיטאות שיש בהם כדי לענות על הסתירות שהתבררו, היא תשקול מחדש את החלטתה לעניין שלילת אישור השקילות, ולעדותה של הגב' ויינברג מנהלת הגף, לפיה החלטת הביטול היא הפיכה. בית הדין ציין כי מאחר שאינו סבור כי יש להורות על ביטול החלטת הביטול, " מקרה זה אינו נמנה על המקרים החריגים שמצדיקים פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש", וכי הפרת זכות הטיעון תילקח בחשבון בפסיקת הוצאות המשפט .
אשר לטענת ההפליה- בית הדין דחה את טענת המערער כי הוא הופלה ביחס לאחרים שאליהם התייחס הגף בפנייתו לאוניברסיטת סטנקין מיום 16.11.10. בית הדין קבע לעניין זה, בין היתר, כי המערער לא הניח לפניו "טענות או ראיות מתאימות התומכות בטענתו בדבר הפליה ולו באופן ראשוני". בית הדין ציין כי טענת הגף, לפיה מקרהו של המערער שונה מזה של האחרים, לא נסתרה.

הערעור
במסגרת הערעור שב המערער והעלה טענותיו כנגד החלטת הביטול. לטענתו, אישור השקילות לתואר השלישי ניתן בידו כדין, ודין החלטת הביטול להתבטל, משהתקבלה מבלי שניתנה לו זכות הטיעון קודם קבלתה, ללא הצדקה ותוך הפלייתו לרעה לעומת אחרים. המערער הוסיף וטען כי הוא זכאי לפיצוי כספי.
המשיבה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי. המשיבה הדגישה בטיעוניה כי החלטת הגף נשענה על העילה העיקרית, לפיה התואר השלישי שהוענק למערער על ידי אוניברסיטת לומונוסוב מבוסס על הנחתה העיקרית של אותה אוניברסיטה כי עבודת הדוקטורט בוצעה באוניברסיטת סטנקין, בעוד שאוניברסיטת סטנקין שוללת הנחה זו. במצב דברים זה רשאי ואף חייב היה הגף לקבוע כי המערער לא עבר הליך לימודי תקין, ומחדלי המערער להציג ראיות סותרות מחזקים קביעה זו.

נציין כי בתום דיון ראשון שקיימנו בערעור הסכימו הצדדים להצעת בית הדין כי הגף יפנה בבקשת בירור מפורטת לאוניברסיטת לומונוסוב (ראו בפרוטוקול הדיון מיום 10.10.16). הגף פעל בהתאם, ופנה בבקשה לבירור אל אוניברסיטת לומונוסוב. אלא שלפניה זו לא התקבל כל מענה. משכך, ולאחר שנשמעו השלמות טענות הצדדים לפנינו עוד בדיון לתזכורת ביום 17.7.17 ( לפני השופט איטח) ובדיון ביום 5.9.17 לפני המותב הח"מ, נדרשת הכרעתנו בערעור.

הכרעה
לאחר שעיינו בכלל חומר התיק, ושמענו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי יש לדחות את ערעור המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי בכל הנוגע לתוקפה של החלטת הביטול. מקובלת עלינו החלטת בית הדין האזורי לעניין זה על כלל נימוקיה, ועליה ראינו לנכון אך להוסיף דברים אחדים. עם זאת, מצאנו מקום לקבל את הערעור ולפסוק למערער פיצוי כספי בגין הפגיעה בזכות הטיעון, והכל כפי שנפרט להלן.

העוצמה הראייתית הנדרשת
אין חולק בדבר משמעותה של החלטת הביטול בנוגע למערער, שהיא הפסקת תשלום הטבות שכר שכבר אושרו ואף ניתנו לו מכוח אישור השקילות, ובסכומים שאינם מבוטלים. להחלטת הביטול יש משמעות ומשקל מבחינתו של המערער הן רטרואקטיבית, והן עם הפנים לעתיד, לרבות בבוא העת, לכשיפרוש המערער לגמלאות. אף אין חולק, כי להחלטת הביטול יש משקל לעניין עמידת המערער בתנאי מכרזים בשירות הציבורי, בהם נדרש המועמד, כתנאי סף, להיות בעל תואר שלישי או בעת מתן עדיפות לבעלי תואר שלישי. בנסיבות מעין אלה, בהן כרוכה פגיעה משמעותית במערער, נדרש כי תעמוד לפני הגף תשתית ראייתית בעלת משקל לביסוס החלטתו. בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ עמד בפסיקתו בפרשת מוסטקי על הקשר בין הפגיעה בעובד, שהיא פועל יוצא של אי מתן אישור שקילות, או ביטולו לאחר שניתן, לבין עצמת הראיות הנדרשת לצורך קבלת החלטת הגף בעניין מתן האישור או ביטולו, בציינו, תוך הפניה לפסיקה עניפה בנושא כי:
"ראינו להדגיש את מהותה ואת עוצמתה של הפגיעה אשר נגרמה לעותרים בהחלטה הסופית, כי 'כגודל הזכות כך גם גודלה ועוצמתה של הראיה, המשמשת יסוד להחלטה בדבר הפחתתה של הזכות' (דברי השופט שמגר בע"ב 2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה.....; וראו גם: בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת .... בעמ' 426-423 וכן י' זמיר הסמכות המינהלית (כרך ב) [25], בעמ' 755). וכן כי '...כעוצמת הזכות הנפגעת או כעוצמת הפגיעה בזכות כן תהא עוצמת הקפדתנו עם הרשות בעילת המידתיות ( דברי השופט מ' חשין בבג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים ....) ננצור דברים אלה עמנו לעת שנדון בה אם יש די בראיות שהיו בפני המשיבים כדי להוות תשתית מספקת לקביעות העובדתיות על-ידיהם, וכן כשנבחן אם ההחלטה הסופית עומדת במבחן המידתיות".(בג"ץ 3379/03 מוסטקי נ. פרקליטות המדינה, פד"י נה(3), 889,865 (2004), להלן: פרשת מוסטקי, ההדגשות שלנו).

בהקשר שונה, ויפים הדברים בשינויים המחויבים לענייננו, הפנה גם בית דין זה לרף הראיות המינהליות הנדרש לרשות בכלל, קודם שהיא מקבלת החלטה על פגיעה בפרט, תוך שהדגיש את עצמת הראיות הנדרשת שעה שהרשות עומדת לקבל החלטה בדבר ביטול היתר או רישיון, החלטה שבה נשללת זכות או הטבה שכבר ניתנה. וכך בין השאר צוין לעניין זה בפרשת אינטרמאן מפי השופטת סיגל דוידוב מוטולה:
"....בעת שקלולן של כלל הראיות וקבלת ההחלטה האם מצדיקות הן את שלילת ההיתר אם לאו – עליו להדריך עצמו לפי רף ראייתי שנגזר מעוצמת הפגיעה בבעל ההיתר מחד ועוצמת הפגיעה באינטרס הציבורי ..... מאידך, ולהשתכנע כי החוק הופר רק ככל שהובאו בפניו ראיות ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות לכך. בנוסף, גם אם הגיע למסקנה כי החוק הופר – אין משמעות הדברים באופן אוטומטי כי יש לבטל את ההיתר, וכחלק מחובותיו מכוח המשפט המנהלי עליו לבחון האם קיים אמצעי מידתי יותר דוגמת סיוג ההיתר או התלייתו (עניין יורונט)." (עש"ר (ארצי) 31876-08-10 אינטרמאן ניהול ייזום וייעוץ בע"מ - מדינת ישראל (2.11.2010), בסעיף 52, וההפניות בפסק הדין).

כמו בפרשת מוסטקי, בה הנחה עצמו בית המשפט העליון מפי השופט תיאודור אור, "לנצור" כללים אלה לשלב הדיון בשאלה אם די היה בראיות שהונחו לפני המשיבים שם, כדי להצדיק אי מתן אישור שקילות לתואר או שלילת אישורי שקילות שכבר ניתנו (ראו שם), ניתן גם אנו דעתנו ליישומם של כללים אלה בענייננו, בהמשך הדברים.

נמשיך מכאן באותו המסלול כפי שהתווה השופט אור בפסיקתו בפרשת מוסטקי, באופן שתחילה נעמוד על הפגיעה בזכות הטיעון של המערער כפי שהתבררה לפני בית הדין האזורי. הפגיעה בזכות כפי שהובררה, תשליך בהמשך דברינו על בחינת קיומה של תשתית עובדתית מספקת בנסיבות המקרה לשלילת אישור השקילות מן המערער, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטת הביטול. בשלב השלישי נבחן האם להותיר את החלטת הביטול על כנה ומהו הסעד הנכון ליתן למערער.

זכות הטיעון
דומה שאין עוד צורך ומקום להכביר מילים על חשיבותה ומרכזיותה של זכות הטיעון למי שעומד להיפגע מהחלטת הרשות, ולחובת הרשות לקיים אחר חובת השימוע. חובת השימוע נגזרת מחובת ההגינות של הרשות הציבורית והיא מהווה אחד מכללי הצדק הטבעי. עמד על כך בית המשפט העליון באריכות ובפירוט בפרשת מוסטקי, בה נשללה זכות הטיעון מן העותרים בקשר לאישור שקילות לתארים אקדמיים, תוך שהפנה גם לפסיקתו של בית דין זה, בציינו בין היתר :
"על מקומה המיוחד של זכות זו ביחסים בין מעביד לעובד עמד בית-הדין הארצי לעבודה לא אחת. כך בדב"ע מח/3-148 שקם בע"מ – גרינברג ....., וכך בע"ע 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל ..., שבו אומר בית -הדין, בין היתר, כי "זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם יתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו...' ..."(שם בע' 890-891, וראו כלל ההתייחסות לנושא בע' 889-892).
לא למותר לציין כי קיום זכות הטיעון אך מבסס ומחזק את החלטת הרשות, במובן זה שהוא מבטיח כי ההחלטה ניתנת על בסיס מארג עובדתי רחב, הכולל עובדות שהובאו לידיעת הרשות מפי בעל הדבר ( ראו בספרו של יצחק זמיר "הסמכות המנהלית" כרך ב' 1147-1191, בע' 1148, מהדורה שניה, (2010)).

כאמור, ביום 9.8.09 נשלח אל המערער מכתב הגף בו פורטו לפניו סתירות שהתגלו במסמכים שהגיש, בגינם הודיע הגף כי הוא שוקל לבטל את אישור השקילות שניתן למערער. בין לבין, במסגרת בירורים שערך הגף מול אוניברסיטת סטנקין, התקבלה תשובתה מחודש נובמבר 2010, לפיה המערער נבחן אצלה בחינות מינימום, אך לא היה רשום אצלה ללימודי הדוקטורט. כך, בניגוד למסמכים שהונחו לפני אוניברסיטת לומונוסוב שבסופו של יום העניקה לו את התואר השלישי, לפיהם עבודת הדוקטורט הוכנה במסגרת אוניברסיטת סטנקין. על יסוד הודעה זו בעיקר, הודיע הגף למערער על ביטול החלטת השקילות, וזאת מבלי שבמועד כלשהו ביקש הגף לקבל תגובתו למידע החדש שהגיע אליו. בכך הפר הגף את חובת השימוע המוטלת עליו, ולמערער מנגד לא ניתנה זכות הטיעון, במסגרתה יכול היה לנסות ולהביא לפני הרשות עובדות שאינן ידועות לה, ולהפריך את המידע החדש שקיבלה מאוניברסיטת סטנקין.

התייחסות המערער למידע שבבסיס ההחלטה
המערער לא פנה אל הגף בבקשה לאפשר לו להגיב על המידע החדש שצוין לפניו בהחלטת הביטול. המערער בחר להגיש תביעתו לבית הדין האזורי כנגד ההחלטה. נוכח הפגם שנפל בהליך קבלת החלטת הביטול, שקודם שניתנה לא התאפשר למערער מיצוי זכות הטיעון לפני הגף, יכול היה בית הדין האזורי להורות על החזרת עניינו של המערער לגף, על מנת שישמע את טיעוני המערער בקשר למידע החדש שקיבל מאוניברסיטת סטנקין, וישוב וישקול החלטתו. לו כך היה בית הדין מורה, היה מתבצע למערער "שימוע מאוחר" (ראו על כך בפרשת מוסטקי ע' 891, 892, 911, וראו למשל ע"ע (ארצי) 48783-05-12 פלונית – מדינת ישראל (3.12.2013), וההפניות שם). אלא שנוכח כתבי הטענות והמחלוקת כפי שנפרשה לפניו, קיים בית הדין בירור מלא, בו התאפשר למערער להביא מלוא גרסתו באשר למידע החדש שהגיע לגף מפי אוניברסיטת סטנקין. בסופו של יום, לאחר הבירור המלא שקיים, הגיע בית הדין האזורי למסקנה, כי אין להתערב בהחלטת הגף לבטל את אישור השקילות. זאת, נוכח התשתית הראייתית כפי שנפרשה לפניו, כשמצד אחד, הודעת אוניברסיטת סטנקין כי המערער אינו רשום בין תלמידיה, היא ההודעה עליה התבסס הגף בהחלטתו, ומנגד, העדר ראיה ואף לא הסבר כלשהו מצידו של המערער, שבכוחם לכרסם בכוחה הראייתי של הודעת אוניברסיטת סטנקין. וראוי להדגיש , כי למערער ניתנה מלוא ההזדמנות להציג גרסה ולהביא כל ראיה שברשותו כנגד המידע שהגיע מאוניברסיטת סטנקין.

במצב דברים זה צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי אין בפגיעה שנפגע המערער באי מתן זכות טיעון כשלעצמה, כדי לאיין את החלטת הביטול. זאת משניתנה לו הזדמנות מלאה אף אם מאוחרת, להציג גרסה מלאה וכל ראיה שבה חפץ כדי לסתור את הראיה המינהלית עליה התבסס הגף בהחלטת הביטול (ראו לצורך השוואה ע"ע (ארצי) 772/06 שאול אליאס – משרד החינוך (26.5.08) להלן: פרשת אליאס, וכן עב"ל (ארצי) 748/06 בני מסטר- המוסד לביטוח לאומי 24.6.08, עב"ל (ארצי) 32046-09-10 בן משה – המוסד לביטוח לאומי (4.9.2011) ). על הסעד הראוי למערער בנסיבות המקרה בגין הפגיעה בזכות הטיעון, נעמוד בהמשך.

בשלב זה של הדיון תלויה ועומדת לבירור השאלה אם יש די בראיה המינהלית עליה נסמכת החלטת הגף, כדי לבסס ביטול ההחלטה בדבר אישור השקילות. זאת בשים לב למכלול השיקולים עליהם עמדנו בפתח דברינו, לרבות הפגיעה הכלכלית במערער, הסתמכותו על ההחלטה שכבר ניתנה, אינטרס הציבור והכלל לפיו "כגודל הזכות כך גם גודלה ועוצמתה של הראיה, המשמשת יסוד להחלטה בדבר הפחתתה של הזכות" (ראו לעיל בפסקה 10 ).
בבחינת שאלה זו, יש לתת את הדעת לכך שלאחר ההליך המשפטי שהתקיים בבית הדין האזורי, הודעת אוניברסיטת סטנקין אינה עומדת עוד בפני עצמה. להודעה זו מצטרפת התייחסותו של המערער עצמו להליך לימודיו לתואר שלישי. התייחסות זו נמצא בתצהיר שהגיש לבית הדין ובדברים שמסר בחקירתו הנגדית. כך, בסעיף 6 לתצהירו, מציין המערער כי "בשנים 1999-2003 למדתי בתכנית לימודים לתואר שלישי באוניברסיטת לומונוסוב ..." (הדגשה שלנו). נוסיף ונציין כי בתצהיר המערער אין כל התייחסות לטעם העומד בבסיס החלטת הביטול, בעניין המידע שהגיע מאוניברסיטת סטנקין, שאינו עולה בקנה אחד עם אישור הדוקטורט מאוניברסיטת לומונוסוב. בטיעון לפנינו הפנה ב"כ המערער לסעיף 16 לתצהיר המערער, אלא שהאמור שם עוסק במבחנים ולא בהליך הלימודי. ונזכיר כי אוניברסיטת סטנקין אישרה כי המערער ביצע אצלה את המבחנים, וכתבה מפורשות כי היא אינה מאשרת שעבודת הדוקטורט שלו הוכנה במסגרתה. על כך נסמכת החלטת הביטול. אולם גם אם נמצא לקבל טענה זו של המערער, הרי שבחקירתו הנגדית העיד המערער כך:
"ש. אתה נרשמת גם לאוניברסיטת סטנקין.
ת. ההרשמה הייתה באוניברסיטת סטנקין, הבחינות היו שם, המנחה שלי מלומונוסוב, ההגנה שלי בלומונוסוב והתעודה משם.
ש. נרשמת לסטנקין או ללומונוסוב.
ת. מי שרשם אותי זה מכון המורה, הבחינות נעשו בסטנקין.
ש. לאן רשם אותך מכון המורה.
ת. לאוניברסיטה ברוסיה, לסטנקין אבל אחר כך ההגנה הייתה בלומונוסוב והמנחה הייתה גם.
ש. אז לא היית רשום בלומונוסוב.
ת. לפי מיטב ידיעתי, בהתחלה לא, אבל המנחה שלי הייתה משם, אין לי תעודת סטודנט מלומונוסוב וגם לא מסטנקין, ולאף אחד אין."

נזכיר כי המערער הגיש לבית הדין האזורי תצהיר מפיו של מר עותמאן סמיר, שלפי תצהיר המערער, הוא זה שליווה אותו בתהליך הלימודים, כתיבת העבודה וההגנה עליה, והוא זה שהיה בקשר עם האוניברסיטה ואף קיבל ממנה מסמכים מקוריים כאלה ואחרים. אלא שהמערער ויתר על עדותו של מר עותמאן, ובית הדין האזורי התייחס למשמעות הראייתית שיש לכך.
בית הדין האזורי ששמע את עדות המערער והתרשם ממנה, קבע כי "מעדות התובע בפנינו, הרושם היה כי הוא אינו בקי בנוגע לפרטים יסודיים הקשורים במהלך לימודיו. כך, למשל, נשאל התובע אשר למוסד בו היה רשום, אולם תשובותיו היו מהוססות ועמומות". מדובר בקביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה, וכאמור היא עולה בבירור מדברי המערער ומתצהירו.
הנה כי כן, מכלל האמור עולה, כי יש בתשתית הראייתית כפי שהונחה לפני בית הדין האזורי כדי לבסס את המסקנה כי המערער לא קיים הליך תקין ללימודי התואר השלישי, במסגרת אף אחת משתי האוניברסיטאות – לומונוסוב או סטנקין. כך בניגוד למצוין באישור התואר שקיבל המערער מאוניברסיטת לומונוסוב.

ויודגש, אחת מאמות המידה המנחות את הגף במתן אישור השקילות לתואר השלישי היא קיום תהליך לימודי תקין לקראת קבלת התואר. נוכח החשיבות היתרה שיש לתהליך לימודי תקין לעניין מתן אישור שקילות התואר, ובכלל זה לעריכתו במסגרתו של מוסד אוניברסיטאי ולא אצל מנחה זה או אחר באופן אישי, מקובלת עלינו עמדת הגף כי היעדר תהליך לימודי כנדרש יורד לשורשו של אישור השקילות, ומצדיק ביטולו בנסיבות המקרה גם לאחר שניתן. זאת, חרף הפגיעה הטמונה בכך, לרבות באינטרס ההסתמכות של המערער על האישור שכבר ניתן בידו. המסקנה המתבקשת מכלל האמור היא כי צדק בית הדין האזורי כשלא התערב בהחלטת הגף לבטל את אישור השקילות שקיבל המערער.

פיצוי בגין הפגיעה בזכות הטיעון
במסגרת הערעור, עותר המערער לפסיקת פיצוי כספי בגין הפגיעה בזכות הטיעון. כבר עמדנו על הפגם המשמעותי בהליך שקיים הגף, בקבלו את החלטת הביטול מבלי ששמע קודם לכן את עמדת המערער. כאמור, דחינו את טענת המערער לפיה דין החלטת הביטול להתבטל עקב הפגיעה בזכות הטיעון. זאת, משהפגם שנפל בהליך תוקן בסופו של יום, במסגרת ההליך לפני בית הדין האזורי. עם זאת, אנו סבורים שבנסיבות המקרה ונוכח חומרת הפגם שנפל בהתנהלות הגף, זכאי המערער לפיצוי כספי בסכום משמעותי, וזאת אף אם לא נגרם לו נזק ממוני (ראו לצורך השוואה בפרשת אליאס).
אשר על כן, אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער פיצוי בסך של
50,000 ש"ח.

טרם נעילה
לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי שדחה את טענות המערער בדבר הפלייתו לרעה לעומת אחרים. קביעת בית הדין האזורי נסמכה על הראיות שהיו לפניו, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות מעין אלה.

אשר לסכומים שנוכו משכרו של המערער – אין למערער טענה כי הוא זכאי לסכומים שנוכו משכרו, ככל שהחלטת הגף בדבר ביטול אישור השקילות תיוותר עומדת על כנה. משכך, אין לנו צורך להידרש לסוגיה זו.

סוף דבר
ערעור המערער נדחה בעיקרו של דבר, למעט לעניין הזכאות לפיצוי כספי כאמור בסעיף 19 לעיל. המשיבה תשלם למערער סך של 50,000 ש"ח תוך 45 ימים ממועד
קבלת פסק הדין.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ז (11 ספטמבר 2017) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

רונית רוזנפלד,
שופטת [אב"ד]

אילן איטח,
שופט

רועי פוליאק,
שופט

מר שי צפריר,
נציג ציבור (עובדים)

מר דורון קמפלר,
נציג ציבור (מעסיקים)