הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 30331-01-21

ניתנה ביום 04 פברואר 2021

מועדון הפועל עמאד אכסאל
המבקש

-
בן גבריאל אלגרבלי
המשיב

בשם המבקש – עו"ד אמל חינאוי
בשם המשיב – עו"ד יהב ארגמן

החלטה

השופט מיכאל שפיצר

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו המאוחד של בית הדין האזורי לעבודה תל אביב (השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט ונציג ציבור (מעסיקים) מר מנחם אקרמן; ת"ב 24495-05-20 ו-66980-06-20) במסגרתו התקבלה בקשת המשיב לאישור פסק הבוררות מיום 2.4.2020 (להלן – פסק הבוררות) על ידי עו"ד בנימין טמיר, ששימש כבורר במסגרת המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל בישראל (להלן – ההתאחדות). בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיב את הסכומים שנפסקו לזכותו בפסק הבוררות. בנוסף, חויב המבקש בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.

טענות הצדדים

עיקר טענת המבקש בבקשתו כי פסק הבוררות ניתן בחוסר סמכות ומפנה לערעורו כדי ללמוד על סיכוייו, ואשר ממנו עולה כדלקמן:

הסכם העבודה מטעם ההתאחדות אשר נכרת בין הצדדים מעגן בתוכו זכויות קוגנטיות החוסות תחת משפט העבודה המגן. בית דין זה פסק כי זכויות אלה אינן ניתנות לוויתור ולכן אין להעבירן להכרעת בורר. לטענת המבקש, פסק הבוררות ניתן בחוסר סמכות, שכן המשיב ביקש לחייב את המבקש בתשלום משכורת הבסיס על פי הסכם העבודה, ולכן הסמכות לדון בתובענה אינה נ תונה לבורר אלא לבית הדין לעבודה.
בסמכות בית דין זה לדון בבקשה לביטול פסק בוררות, וזאת מכוח הוראת סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה). הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות) קובעת כי "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". בענייננו, הן זכויות המשיב אשר מקורן במשפט העבודה המגן שבסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, שכן נקבע כי "הזכאות לשכר עומדת בליבת משפט העבודה והזכויות הקוגנטיות. צדדים אינם רשאים להתנות על הזכות לשכר. מכאן שהבורר לא היה מוסמך לדון בשאלת זכאות התובע לשכר..." (ת"ב 24483-05-20 אוהד דוד – בני כפר אכסאל לתרבות וספורט (16.6.2020)) (להלן – עניין דוד). מכאן, לטענתו, שאין מדובר בעניין חוזי בין הצדדים שניתן להעבירו לבוררות, אלא בסכסוך עבודה שבסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, ועל כן שגויה קביעתו של בית הדין.
באשר לגופו של פסק הבוררות, טוען המבקש שפסק הבוררות אינו מתיישב נכונה עם חומר ה ראיות ועם גרסת המשיב שאינה מהימנה. בעניין זה, שגויה קביעתו של בית הדין ולפיה טענות המבקש כי הבורר לא הכריע במלוא העניינים שהובאו בפניו ומבלי שנתן משקל לאמינות גרסה זו או אחרת, אינ ן מהוו ת עילה לביטול פסק הבוררות.

בנוסף, המבקש מציין בבקשתו כי ההתאחדות מתעתדת לפעול משמעתית נגדה וכי הוכרזה סנקציה של מניעת רישום שחקנים חדשים אצל המבקש, דבר שפוגע בהתנהלותה של הקבוצה.

המשיב, בתגובתו, מתנגד לבקשה וטוען כדלקמן:

באשר לבקשה בעניין עיכוב ביצוע הליך משמעתי כנגד המבקש על ידי ההתאחדות, טוען המשיב –

ההתקשרות בין הצדדים נעשתה באמצעות ההתאחדות, ולכן מצוי הדבר בסמכות בתי הדין המשמעתיים מטעמה, המהווה מנגנון שיפוט פנימי לסכסוכים הקיימים בעולם הכדורגל, וזאת מכוח הוראות חוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן – חוק הספורט) ותקנונים פנימיים שהתקינה ההתאחדות מכוח הוראות הדין , כנהוג במדינות רבות בעולם .
המשיב פנה למיצוי זכויותיו – הלנת שכר, בפני המוסד לבוררות של ההתאחדות המהווה המוסד השיפוטי שלה , ולאחר ניהול הליך מלא והוגן, ניתן פסק בוררות שבתי הדין לעבודה אינם הכתובת ל ניהול ההליכים המשפטיים האמורים.
אין מקום לטענות המבקש בעניין סמכות בית הדין לעבודה לתת סעד או צו המורה להתאחדות להימנע מלהפעיל את סמכותה כדין בה עמדה לדין של המבקש במוסדותיה. לטענת המשיב, התערבות בסמכות המוסד השיפוטי תפגע קשות במוסד הבוררות של ההתאחדות , וככל שבית הדין ימצא טעם או סמכות להכריע בסכסוך, הרי שמבוקש לצרף את ההתאחדות כצד להליך.

באשר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי, טוען המשיב –

אין בהגשת ערעור כשלעצמו כדי להוות טעם מוצדק לקבלת הבקשה. מכל מקום, המבקש לא ציין בבקשתו כל נימוק נוסף או אחר שיש בו כדי להוות טעם מוצדק לקבלת הבקשה, ועל כן דינה להידחות.
למען הזהירות ולגופו של עניין, טוען המשיב כי המבקש לא העלה את טענת חוסר הסמכות העניינית בהזדמנות הראשונה. הטענה נטענה לראשונה בבקשה לביטול פסק הבוררות שהוגשה לפני בית הדין קמא, ועל עובדה זו לא ניתן לחלוק.
התנהלות המבקש בחוסר תום לב ובשימוש לרעה שפועל המבקש באופן שיטתי בהליכי ם השונים מהווים כשלעצמם טעם נוסף לדחיית הבקשה.

דיון והכרעה

נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד – הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות); השני – סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ – ג'או ויז'ן אינק (10.3.2014)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקשת, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ – קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.2014).

כאשר פסק הדין הוא כספי גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו, שכן ההנחה היא כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו. לפיכך "עיכוב ביצועו של חיוב כספי יינתן, על דרך הכלל, רק כאשר בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו" (ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ – פלוני (16.1.2014)). הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בפסיקת הוצאות (ע"א 1256/16 ‏אי.סי. אמ. יצרני מיזוג אויר בע"מ – עוז ניצן ז"ל (17.4.2016)); ע"ע (ארצי) 15070-09-12 ירונה מרנין – אס. ג'י. די הנדסה בע"מ (28.10. 2013)).

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה שלפני, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. בית הדין האזורי סקר בהרחבה את המסגרת הנורמטיבית של הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים, לרבות עת מדובר ב פסק בוררות שעניינו בתביעת שכר, כאשר זה ניתן על ידי מוסדות השיפוט הפנימיים של איגודי הספורט. שלא כטענת המבקש בהפנייתו לעניין דוד , הרי שבענייננו ה בורר לא הכריע בשאלת זכאותו לשכר, אלא עניינה של תביעת המשיב בהליך הבוררות היא בגין עצם תשלום שכר עבודתו אשר לטענתו לא שולם לו, והיא זכות בת בוררות. אלה מכבידים על סיכויי הערעור להתקבל, וזאת מלבד הכלל כי התערבות בפסק בוררות הינה צרה ומוגבלת. בנסיבות העניין, לא מצאתי שיש צורך להידרש למאזן הנוחות , מה גם שהסכום הפסוק אינו מן הגבוהים, והחשש שלא ניתן יהיה להשיבו – נמוך .

סוף דבר – הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשפ"א (04 פברואר 2021) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .