הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 29856-11-18

ניתן ביום 28 יולי 2019

אורן סימניאן
המערער

-

ההתאחדות לכדורגל בישראל - איגוד השופטים
המשיבה

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר
נציגת ציבור (עובדים) גברת יעל רון, נציג ציבור (מעסיקים) מר אהוד פלד

ב''כ המערער עו''ד שי אליאס
ב''כ המשיבה עו''ד עמית פינס

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת, כתוארה אז, עידית איצקוביץ ונציגות הציבור גב' דבורה פינקלשטיין וגב' צביה דגני; סע"ש 43793-12-17), שבו נדחתה תביעת המערער להשבתו לתפקיד שופט כדורגל בליגת העל וכן תביעתו הכספית החלופית.

רקע
המערער החל לשמש כשופט כדורגל בחודש דצמבר 1997. מעונת המשחקים 2013/2014 שימש המערער כשופט גם בליגת העל, והחל מעונת המשחקים 2016/2017 הוסמך המערער לשמש גם כשופט קט רגל בין לאומי.
ההתאחדות לכדורגל בישראל היא עמותה רשומה המרכזת ומנהלת את ענף הכדורגל בישראל, נשים וגברים, ואת נבחרות ישראל השונות, מכוח חוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק הספורט). איגוד השופטים הינו אגף בתוך ההתאחדות ומי שאחראי על השיפוט בכל משחקי הכדורגל המתקיימים במסגרת ההתאחדות.
המערער חבר באיגוד השופטים.
איגוד השופטים מקיים דירוג של השופטים לאחר כל עונה. דירוגו המקצועי של המערער היה כדלקמן:
עונת 2013/2014 מקום 14 מתוך 16
עונת 2014/2015 מקום 8 מתוך 15
עונת 2015/2016 מקום 16 מתוך 16
עונת 2016/2017 מקום 14 מתוך 16
ביום 1.6.17 זומן המערער לשימוע לפני הוועדה המקצועית של איגוד השופטים (להלן – הוועדה) וזאת מן הטעם שהוועדה המקצועית שוקלת את המשך דרכו המקצועית בסגל ליגת העל בעונת המשחקים 2017/2018 משני נימוקים: האחד, יכולת מקצועית בעונה האחרונה; והשני, העדר אופק שיפוטי. השימוע התקיים ביום 8.6.17, וביום 13.6.17 נמסרה למערער החלטת הנהלת איגוד השופטים, על יסוד המלצת הוועדה, לפיה:
"... הוחלט כי תסיים את תפקידך כשופט בליגת העל.
בעונה הבאה (2017/18) ובהתאם להחלטתך, תוכל להשתייך לסגל עוזרי ליגת העל או לסגל המבקרים הבכיר ולשמש כשופט בסגל השופטים האזורי ולהמשיך להיות שופט בינלאומי בכדורגל לאולמות."
כנגד החלטה זו הגיש המערער, באמצעות באת כוחו הקודמת, עתירה לבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל (להלן – בית הדין העליון) ובה ביקש שלא לגרוע אותו מרשימת סגל שופטי ליגת העל לעונת המשחקים 2017/2018. בהחלטה מיום 17.7.17 דחה בית הדין העליון (השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, השופטת בדימוס אסתר קובו והשופט בדימוס עדי זרנקין) את עתירת המערער.
בית הדין העליון קבע, לאחר התייחסות מפורטת לטענות המערער, כי לא נפלו פגמים פרוצדוראליים בנושא השימוע הן ביחס לפרוטוקול השימוע והן ביחס למספר חברי הוועדה שנכחו בשימוע. אשר לקביעת מנגנון השקלול של ציוני השופטים באופן שעיקר הציון הסופי נקבע על בסיס ביקורת של מבקרי האיגוד במשחקים ו – 15% מהציון הסופי נקבע על בסיס חוות דעת חברי הוועדה, התעלם בית הדין העליון משינוי שנערך בתקנון האיגוד ולא אושר כדין (באופן ש – 20% מהציון הסופי נקבע על ידי הוועדה) וקבע כי לא מדובר בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין או לשורשה של החלטת האיגוד לגרוע את המערער מסגל שופטי ליגת העל וכי בסופו של דבר גורלו של המערער הוכרע על פי חוות דעת המבקרים. כן נקבע כי ניתנה למערער זכות שימוע מלאה, וזכויותיו המהותיות והפרוצדוראליות לא נפגעו פגיעה של ממש.
בית הדין העליון הוסיף וקבע כי החלטת האיגוד התבססה בעיקרה על תפקודו המקצועי החלש של המערער במהלך ארבע שנים אחרונות, בהן הוא סיים את העונה בתחתית דירוג שופטי ליגת העל (מקום 16 מתוך 16 בעונה 2015/2016) ולמרות ההזדמנות הנוספות שניתנה לו בסיום עונה זו, לא עלה בידיו לשפר את ביצועיו המקצועיים והוא זכה בסיום העונה 2016/2017 לדירוג נמוך.
ביום 30.8.18 פנה המערער לבית הדין העליון בבקשה ל"עיון מחדש". זאת בעקבות ראיה חדשה הנסמכת על תצהירו של מר אייל צור שנמנה עם חברי הוועדה). בתצהירו טען מר צור כי ניתנה הנחיה על ידי מי מחברי הוועדה לפיה על חברי הוועדה לגרוע את המבקש מסגל ליגת העל. ביום 20.9.17 דחה פרופ' מיגל דויטש, חבר הנשיאות של בית הדין העליון, את הבקשה. פרופ' דויטש קבע כי בקשה להורות על משפט חוזר מתקבלת רק במקרים חריגים ובמקרה זה לא מתקיימים התנאים לכך. פרופ' דויטש פירט את נימוקי החלטתו לפיהם גרסתו של מר צור נמסרה רק בעקבות התפטרותו מהוועדה המקצועית ומתפקידיו באיגוד שלושה ימים לאחר התפטרותו וכחודשיים לאחר החלטת הוועדה בעניינו של המערער. כמו כן צויין כי תצהירו של מר צור מכיל טענות כלליות בדבר קבלת הנחיה מ"גורם עלום" ומבלי להבהיר מדוע חברי הוועדה ראו עצמם כפופים להנחיה. עוד צויין כי בתכתובת הדואר האלקטרוני ששלח מר צור לאחר התפטרותו, אישר מר צור עצמו כי הועלו בדיון בוועדה טענות כנגד רמת השיפוט של המבקש.
פניה נוספת של המערער לנשיאות בית הדין העליון, אשר הוגדרה כבקשה לגילוי מסמכים, נדחתה על ידי נשיא בית הדין העליון (השופט בדימוס אמנון סטרשנוב) בהחלטתו מיום 2.10.17. נקבע כי המערער מיצה עד תום את זכויותיו לגבי הערכאות השיפוטיות אליהן הוא יכול היה לפנות במסגרת ההתאחדות לכדורגל ומשהבקשה הוגשה לאחר שנדחתה הבקשה לדיון נוסף "יש לשים סוף פסוק לפשרה".
לשלמות התמונה נציין כי עניינו של המערער נבחן גם על ידי מבקר הפנים של איגוד השופטים שלא מצא הוכחה לטענה כי המלצות חברי הוועדה בנושא גריעת שופטים הוכתבו מראש כטענת מר צור. בנוסף צויין כי לביקורת הוצגה הודעת "וואטסאפ" מאת מר צור המקבלת את פסיקת בית הדין העליון בנושא המערער ומברכת עליה. נציין כי לא הועלתה טענה נגד קבילותו של דו"ח הביקורת.
ביום 21.12.17 פנה המערער לבית הדין האזורי בבקשה להורות על השבתו לתפקיד שופט בליגת העל. בהמשך, ביום 21.2.18, הגיש את כתב התביעה ובו נכללו גם סעדים כספיים חלופיים.

פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער הן כנגד שינוי דרוגו והן ביחס לתביעתו הכספית. אשר לשינוי הדרוג סיכם בית הדין האזורי כך:
"מסקנתנו היא כי בית הדין העליון התייחס לכלל הטענות התובע, בפסק דין מנומק וסביר, ולא קיימת כל עילה להתערב בו.
על כן, אנו מקבלות את טענות הנתבעת באשר לסופיות הדיון והעדר סמכות של בית הדין, בנוגע לסעד העיקרי המבוקש בתביעה – השבה לשיפוט בליגת העל."
אשר לתביעה הכספית קיבל בית הדין האזורי את טענת המשיבה לפיה המערער זנח אותה בסיכומיו, משלא התייחס אליה כלל. מעבר לזאת מצא בית הדין האזורי לדחות את התביעה הכספית אף לגופה, תוך התייחסות לרכיבי התביעה השונים.

הכרעה
לאחר שבחנו את כלל חומר התיק ושקלנו את טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות. להלן נפרט את טעמינו.
אשר לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה להידרש להליכים בקשר לגריעתו של שופט מסגל שופטי ליגת העל –
אין בידינו לקבל את טענת המערער לפיה מפסק דינו של בית הדין האזורי עולה כי לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית להידרש להליך כאמור. אין להבין את קביעת בית הדין האזורי ל"העדר סמכות" בסיכום הכרעתו כמצוטט בסעיף 12 לעיל, כקביעה המתייחסת לשאלת הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה במובחן מהסמכות של בתי המשפט.
עיון בבקשת המשיבה "למחיקת סעיפים בשל חוסר סמכות" (להלן – בקשת הסילוק) מעלה כי לוז הטענה אינה נוגעת לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לעומת סמכותו העניינית של בית המשפט, אלא לטענה כי בנסיבות של מיצוי הליכים פנימיים במוסדות השיפוט בקשר להחלטות מקצועיות אין לערכאה שיפוטית כלשהי סמכות להתערב בהחלטה, למעט אם מדובר במקרים מיוחדים של חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי. אף למקרה שכזה העשוי להצדיק התערבות לא עלתה הטענה כי הסמכות להתערב כאמור אינה מסורה לבית הדין לעבודה.
מששאלת הסמכות העניינית לא עלתה בבקשה לסילוק, ומשממילא השאלה אם החלטות בקשר לגריעתו של שופט מסגל שופטי ליגת העל עולות כדי תובענה שעילתה ביחסי עובד – מעסיק (כאמור בסעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969), לא לובנה אין צורך כי נדרש לסוגיה זו במסגרת הכרעתנו.
בהינתן כי אין טענה להעדר סמכות עניינית לדון בתובענה של המערער, שאלה נפרדת היא אם התגבשו הנסיבות המצדיקות התערבות בהחלטות של מוסדות השיפוט הפנימיים של ההתאחדות והאיגוד. לטעמנו, בדין קבע בית הדין האזורי כי במקרה זה לא התגבשו אותן נסיבות חריגות המצדיקות התערבות שכזו (ראו לעניין היקף ההתערבות בהחלטות טריבונליים פנימיים בכלל ובית הדין העליון בפרט, בין היתר: סעיפים 10 ו – 11(א) לחוק הספורט; ע"א 835/93 איגנט נ' אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מט (2) 793 (1995); ה"פ (מחוזי, חי') 219/08 כהן נ' איגוד שופטי הכדורגל (7.12.2008); ה"פ (מחוזי, ת"א) והבי נ' איגוד השופטים (12.5.2009)). עניינו של המערער נבחן בהרחבה לפני הערכאה הפנימית אליה פנה, קביעותיה סבירות ומנומקות. לאמור נוסיף את ההערות הבאות:
אין בידינו לקבל את טענת המערער לפיה מאחר שלא נשמעו בבית הדין העליון עדויות יש מקום לשמוע מחדש (DE NOVO) את ההליך בעניינו. מבלי להידרש לגופה של טענה זו, הרי דינה להידחות בנסיבות העניין מהטעמים הבאים: ראשית, לא הוכח כי הדיון לפני בית הדין העליון התנהל בניגוד לתקנון המסדיר את פעילותו או כי נמנעה הבאת עדויות. נזכיר כי לבקשה לעיון מחדש צורף תצהיר אשר נבחן לגופו. שנית, לא נטען כי המערער ביקש במהלך הדיון לפני בית הדין העליון להשמיע עדויות בהיקף כזה או אחר. קיים קושי במצב שבו המערער בהכירו את "כללי המשחק" הדיוניים בוחר לתקוף אותם לאחר שהוכרעה "תוצאת המשחק" לחובתו.
אשר לטענת המערער, הנסמכת בעיקרו של דבר על תצהירו של מר צור, לפיה הציונים של הוועדה שניתנו בקשר עליו זויפו – די אם נציין כי טענות אלה לא הוכחו לפני בית הדין העליון. בית הדין האזורי אמנם לא קבע ממצאים בקשר לעדותו של מר צור. אולם, עיון במכלול העדויות לא מאפשר לקבוע כי אכן הציונים שהוענקו למערער על ידי חברי הוועדה "הוכתבו" להם כטענתו. למול עדותו של מר צור עמדו עדויות של חברי וועדה אחרים.
זאת ועוד, נזכיר את שנקבע על ידי בית הדין העליון כי לפי התקנון של האיגוד המשקל שניתן לציון של הוועדה הוא 15% בעוד המשקל שניתן לממוצע ציוני כל הביקורות (לא של הוועדה) הוא 85% ואלו הכריעו את גורלו של המערער גם בהתעלם מציוני הוועדה.
לאור האמור בדין נדחתה הבקשה להשיב את המערער לסגל שופטי ליגת העל, וזאת גם מבלי להידרש לעובדה כי הבקשה לבית הדין הוגשה בחלוף כארבעה חודשים לאחר קבלת ההחלטה ולאחר שמשחקי ליגת העל החלו חודשים מספר קודם לכן.
אשר לתביעה הכספית החלופית (עמ' 13 – 17 לכתב התביעה) – לא מצאנו מקום להתערב במסקנותיו של בית הדין האזורי. אכן, בסיכומי המערער אין כל התייחסות לסעדים אלה ובכך די כדי לדחותם, ודאי משבפתח הסיכומים עתר המבקש לסעדים כספיים הנוגעים לסעד של השבה ותשלום שכר השונים מהסעדים הכספיים המפורטים בכתב התביעה ולא חזר כלל על עיקר הסעדים המפורטים בכתב התביעה. מעבר לאמור מקובלים עלינו טעמיו החלופיים של בית הדין האזורי בכל הנוגע לרכיב התביעה הכספית החלופית.
יחד עם זאת רשמנו לפנינו את הודעת המשיבה לפיה אין מניעה מלשחרר לטובת המערער את קופת הגמל על שמו, על אף שסעד כאמור לא התבקש בהליך.

סוף דבר – הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 20,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ט (28 יולי 2019) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

רועי פוליאק,
שופט

אילן סופר,
שופט

גברת יעל רון,
נציגת ציבור (עובדים)

מר אהוד פלד,
נציג ציבור (מעסיקים)