הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 29620-10-16

ניתנה ביום 15 נובמבר 2016

אהרן מורג

המבקש

-

  1. מדריכי פנאי, שותפות רשומה 540186335
  2. ידיעות שורות בע"מ ח.פ. 510067234
  3. לוח ידיעות אחרונות בע"מ ח.פ. 510913833

המשיבות

בשם המבקש
-
עו"ד עדי ביבר לקואה

בשם המשיבות
-
עו"ד ארז רייפנברג

החלטה

השופטת רונית רוזנפלד
1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 8.10.16 (השופטת אריאלה גילצר-כץ; סע"ש 55119-09-14). בפסק הדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המבקש נגד המשיבות בה טען לפיטוריו מן העבודה שלא כדין, תוך אפלייתו מטעמי גיל, ופסק כי על המבקש לשאת בשכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח ובהוצאות המשיבות בסך 2,000 ש"ח. בבקשתו מבקש המבקש להורות על עיכוב ביצוע חיובו בשכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

הרקע לבקשה
2. המשיבה 1 "מדריכי פנאי" היא שותפות רשומה בין המשיבות 2 ו-3, והמוציאה לאור של המגזין "פנאי פלוס" (להלן: מדריכי פנאי). מגזין "פנאי פלוס" מהווה חלק מקבוצת המגזינים של "ידיעות אחרונות".
המבקש, יליד שנת 1957, הוא עיתונאי במקצועו. בשנת 1988 התקשר המבקש עם מדריכי פנאי כפרילנסר. בחודש פברואר 1999 נחתם בין הצדדים הסכם עבודה אישי, על פיו הועסק המבקש כשכיר במדריכי פנאי בתפקיד כתב. ביום 30.6.14 הסתיימה תקופת עבודתו של המבקש במדריכי פנאי.

3. ביום 23.9.14 הגיש המבקש תביעתו לבית הדין האזורי, בה טען כי הוא פוטר מעבודתו במדריכי פנאי מחמת גילו. בכתב התביעה ציין המבקש, כי בשל מצבו האישי והמשפחתי הקשה, כאב לילד הלוקה באוטיזם, ועל רקע גל פיטורים קודם, ניתנה לו בשנת 2005 הבטחה על ידי גב' מרים נופך-מוזס, מנכ"ל ומנהלת רשת המגזינים בקבוצת ידיעות אחרונות, כי ימשיך לעבוד במגזין עד גיל פרישה. בניגוד להבטחה זו הוא פוטר מעבודתו ללא כל סיבה לגיטימית, מבלי שעלתה טענה על תפקודו כעובד, ומבלי שנעשה מאמץ למצוא לו תפקיד חלופי בקבוצת המגזינים של ידיעות אחרונות. כמו כן טען המבקש כי בהליך השימוע שנערך לו נפלו פגמים. על כן תבע המבקש פיצוי בגין פיטורים שלא כדין תוך הפרת אינטרס ההסתמכות שלו למקום עבודה במדריכי פנאי עד לגיל פרישה וגרימת עגמת נפש; פיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בשל הפלייה מטעמי גיל; פיצוי על הפגמים שנפלו בהליך פיטוריו. כמו כן טען המבקש כי תוספת שעות נוספות גלובלית ששולמה לו היא תוספת פיקטיבית, ועל כן יש לשלם לו הפרשי פיצויי פיטורים והפרשים בגין הפרשות פנסיוניות ודמי חופשה. את תביעתו העמיד המבקש על סך 435,444 ש"ח.
בתשובה טענו המשיבות כי למבקש לא ניתנה כל הבטחה להעסיקו עד גיל פרישה. המבקש פוטר על רקע צמצום פעילות מגזין פנאי פלוס בשנים 2013-2014, שכלל הן צמצום במצבת העובדים השכירים והן צמצום המדורים והעמודים במגזין. פיטורי המבקש נערכו לאחר תהליך ממושך ושקול במסגרתו נעשה מאמץ למצוא לו חלופות העסקה, להן סירב, ולאחר שנערך לו שימוע כדין. כמו כן טענו המשיבות כי המבקש קיבל גמול עבור שעות נוספות מאחר שלא היה פיקוח על עבודתו ותפקידו הוא בעל אמון אישי מיוחד, והוסיפו כי אם לא עבד בשעות נוספות, יש לקזז סכום זה מסך הסכומים שייפסק לטובתו.

פסק הדין של בית הדין האזורי
4. בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי את גרסת המשיבות וקבע כי הוכח לפניו כי נפח עמודי המגזין הצטמצם באופן משמעותי, וכי עקב כך, תפקידו של המבקש התייתר ולא הייתה כדאיות כלכלית בהעסקתו. המבקש לא הוכיח כי הכתבים החדשים שנקלטו במגזין פנאי פלוס נקלטו כעובדים שכירים, או כי מדריכי פנאי העדיפה העסקת כתבים צעירים יותר. לעומת זאת, המשיבות הוכיחו כי במדריכי פנאי מועסקים עובדים בגילו של המבקש, ואף מבוגרים ממנו. כמו כן קבע בית הדין, כי המבקש לא הוכיח שניתנה לו הבטחה על ידי גב' נופך-מוזס, כי יועסק עד גיל פרישה. נוסף על כך, למבקש הוצע להמשיך ולכתוב כתבות לרשת המקומונים של קבוצת ידיעות אחרונות ככתב פרילנסר ולקבל תשלום על פי כתבה, אך הוא בחר שלא להיענות להן. אמנם, קבע בית הדין, הצעות אלה לא היו דומות במהותן לעבודתו במגזין פנאי פלוס, אך הוא יכול היה להמשיך ולהתפרנס. על כן דחה בית הדין את טענות המבקש בדבר פיטוריו על רקע הפליה מחמת גיל. לעניין תביעתו של המבקש להפרשי שכר והפרשי פיצויי פיטורים נוכח היות תוספת הגמול בעבור שעות נוספות תוספת פיקטיבית קבע בית הדין כי בדין שולמו לו שעות נוספות מאחר שביצע בפועל שעות עבודה נוספות. על כן דחה בית הדין האזורי את התביעה. כאמור, בית הדין חייב את המבקש לשלם למשיבות שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.

הערעור
5. ביום 26.10.16 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. בערעורו הפנה המבקש לטעויות עובדתיות ומשפטיות שנפלו לשיטתו בפסק הדין. בתמצית, טוען המבקש בערעורו כי בית הדין לא התייחס לטענותיו כי תפקידו לא התייתר והוא אף ביקש ששכרו יופחת לשכר של כתב צעיר; כי הצעתו זו כלל לא נשקלה על ידי המשיבות; כי במקביל להחלטה על פיטוריו נקלטו כתבים צעירים בעיתון כפרילנסרים; ישנה סתירה בקביעותיו של בית הדין לעניין מהות התוספת בעבור שעות נוספות ששולמה לו; כי הושת עליו סכום שכר טרחת עורך דין והוצאות בשיעור מופרז.

הבקשה לעיכוב ביצוע
6. בבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהוגשה בד בבד עם הערעור, ביקש המבקש לעכב את תשלום סכום ההוצאות שנפסק לחובתו. בבקשתו טוען המבקש כי הושת עליו סכום שכר טרחת עורך דין והוצאות בשיעור מופרז, ללא כל נימוק, החורג בהרבה מפסיקת שכר הטרחה וההוצאות הנהוגים בבתי הדין לעבודה. סכום זה אף חריג בשים לב לכך שמדובר בתביעה שאינה הליך סרק, ועילתה היא הפליה מחמת גיל. המבקש מציין כי לא נפל פגם בהתנהלותו מול בית הדין האזורי, ובתיק התקיימו דיון מוקדם אחד ודיון הוכחות אחד.
המבקש מציין עוד כי נוכח הטעמים עליהם הצביע בערעורו, סיכויי הערעור גבוהים. לעניין מאזן הנוחות טען המבקש כי ביצוע פסק הדין מטיל עליו הכבדה בלתי רגילה, מאחר שעד היום לא הצליח להשתלב במעגל העבודה ונוכח היותו אב לילד הלוקה באוטיזם.

7. בתגובתן התנגדו המשיבות לבקשה וטענו כי הערעור סב על קביעות עובדתיות של בית הדין בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, ועל כן סיכוייו נמוכים. כמו כן בדין קבע בית הדין האזורי כי יש לחייב את המבקש בשכר טרחת עורך דין והוצאות בסכום שנפסק. מדובר בשכר טרחה והוצאות משפט בשיעור ריאלי, שנפסקו לשלוש המשיבות יחד, ובשל התנהלותו חסרת תום הלב של המבקש אשר באה לידי ביטוי בהגשת התביעה כנגדן ובהקלטות רבות שקדמו להגשתה. המשיבות מציינות כי עלות ניהול ההליך עלתה על סך ההוצאות שנפסקו על ידי בית הדין האזורי, ומכל מקום, הטלת הוצאות היא נושא שבסמכותו של בית הדין האזורי בהיותו ערכאה דיונית, ואל לה לערכאת הערעור להתערב בכך. על כן, סיכויי הערעור בנושא זה, בלשון המעטה, אינם טובים.
אשר למאזן הנוחות טוענות המשיבות כי הנזק היחסי שייגרם להן כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין גדול מן הנזק הצפוי למבקש, מאחר שהן כבר שילמו לבאי כוחן את הוצאות המשפט. מצבו הכלכלי של המבקש אינו מהווה שיקול במסגרת השיקולים בבקשה לעיכוב ביצוע, ומכל מקום, המבקש טען טענותיו לעניין ההכבדה הכלכלית הבלתי רגילה שתיגרם לו בעלמא, ללא כל פירוט או צירוף אסמכתאות מתאימות.

8. לתשובתו לתגובת המשיבות צירף המבקש תצהיר לעניין מצבו הכלכלי הקשה, תצהיר של רעייתו וכן אישור רואה חשבון על הכנסותיהם. כמו כן ציין המבקש בתצהירו כי בנסיבות אלה, בהן אין לו כל הכנסות, וההכנסות היחידות הן של רעייתו והן מועטות מאד, וכמו כן בהיותם הורים לילד אוטיסט, דבר הכרוך בהוצאות מיוחדות, תשלום סכום של 32,000 ש"ח מהווה הכבדה עצומה (סעיף 6 לתצהיר). כמו כן ציין המבקש בתצהירו כי ככל שהבקשה לא תתקבל, הוא יאלץ ליטול הלוואות. פעולה זאת עשויה לגרום לו לפגיעה כלכלית קשה, אשר עשויה להסתבר בעתיד כמיותרת.

9. בהחלטתי מיום 9.11.16 התבקשה השלמת תגובת המשיבות לנסיבותיו האישיות של המבקש, שגובו בתצהירים. ביום 10.11.16 הודיעו המשיבות כי הן מסכימות לעיכוב ביצוע חיוב המבקש על פי פסק הדין בכפוף להפקדת ערבות ראויה בקופת בית דין זה. ביום 15.11.16 הודיע המבקש כי בשל נסיבותיו לא יוכל להפקיד ערובה בבית הדין, וציין כי ביכולתו להפקיד כתב התחייבות.

הכרעה
10. כידוע וככלל, בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו. בקשת עיכוב ביצוע תוכרע על פי שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור ומאזן הנוחות, דהיינו, כי אם יזכה המבקש בערעור יהא זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מיידי יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון (ראו למשל בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989); ע"ע (ארצי) 33774-10-10 מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רבין בע"מ – אמיר אורן ו-19 אח' (16.12.10)). כמו כן נפסק לא אחת כי " במקרים בהם מבוקש עיכוב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי, הנטייה הברורה היא שלא להיעתר לבקשה אלא במקרים חריגים ודברים אלו יפים ביתר שאת שעה שמבוקש עיכוב ביצוע של תשלום סכומים אשר נפסקו כשכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט" (ראו למשל ע"א 6593/12 מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' חמאיסי (23.9.2012) בפסקה 4; ע"א 7419/13 יצחק חג'ג' נ' מגן דוד אדום בישראל (3.11.13); ע"ע (ארצי) 37940-12-14 איתיאל שינדלר - מגה קמעונאות בע"מ (8.2.15)).

11. אשר לסיכויי הערעור בקשר להוצאות שהושתו על המבקש - אכן, בית דין זה, כערכאת ערעור, כרגיל, אינו נוטה להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן הוצאות משפט. עם זאת, מבלי לקבוע עמדה חד משמעית בסוגיות שבערעור בכלל, ולעניין שיעור ההוצאות בפרט, נראה כי ככל שהערעור סב על שיעור סכום ההוצאות, הוא אינו משולל יסוד. זאת בשים לב לכך, שלכאורה, הסכום כפי שהושת על המערער חורג וגבוה במידה ניכרת מן המקובל בבית הדין בהתייחס להליכים דומים, ומבלי שניתנה לכך הנמקה בפסק הדין.
בבחינת מאזן הנוחות הכף נוטה לעבר עמדת המבקש. מבקשת המבקש שגובתה בתצהירים עולה כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מתשלום ההוצאות באופן מידי גדול לאין ערוך מן הנזק שייגרם למשיבות אם יינתן צו לעיכוב ביצוע החיוב (ראו והשוו לנסיבות שפורטו בהחלטה שניתנה בע"ע (ארצי) 51741-06-16 אהרון כהן – אוניברסיטת חיפה (14.11.16)). קביעתנו זו נכונה גם לאפשרות שהעלו המשיבות בתגובתן לטענות המבקש, בה הודיעו על הסכמתן להפקדת חלק מן הסכום שקבע בית הדין האזורי, כתנאי לעיכוב ביצוע כלל הסכום.
נציין כי לא מצאנו תועלת בהודעת המבקש בדבר נכונותו ליתן התחייבות לתשלום הסכום. זאת משעה שברור הדבר כי חיובו בסכום כפי שקבע בית הדין האזורי בעינו עומד, והחלטה זו אך מעכבת את המועד לתשלומו, עד לקביעה אחרת, ככל שתהיה כזו , במסגרת הערעור שהגיש על פסק הדין.

12. אשר על כן הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת.
תשלום סכום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט שפסק בית הדין האזורי, בסך כולל של 32,000 ש"ח, מעוכב בזאת עד להכרעה בערעור.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשע"ז (15 נובמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .