בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 29005-07-12

ניתן ביום 27 יוני 2016

ד"ר טבורובסקי דמיטרי
המערער
-
ביונה-חברה למחקר ביוטכנלוגי בע"מ
המשיבה

לפני: השופטת רונית רוזנפלד, השופט אילן איטח, השופטת אביטל רימון- קפלן
נציג ציבור (עובדים) מר ראובן רבינוביץ', נציג ציבור (מעסיקים) מר משה מרבך

בשם המערער - עו"ד אלינה נפורנט ועו"ד אסף אבישר
בבשם המשיב - עו"ד גיא אבידן ועו"ד אורית ארז

פסק דין
השופטת אביטל-רימון קפלן
לפנינו ערעורו של המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ ונציגי הציבור מר יעקוב פרסול ומר ויסאם עזאם תע"א 11324-08). בפסק הדין נדחתה בעיקרה תביעתו של המערער (למעט רכיב התביעה לחופשה שנתית), ומנגד, התקבלה העתירה החלופית לה עתרה המשיבה במסגרת התביעה שכנגד שהגישה באותו הליך, וניתן כנגד המערער צו עשה המחייבו לחתום על המסמכים הנדרשים לעניין אישור הפטנט מושא המחלוקת.

רקע כללי ועיקרי העובדות

1. המשיבה היא חברה שעיסוקה בתחום הביוטכנולוגיה והפרמקולוגיה, והיא מתמחה במחקר ופיתוח בתחום התרופות. המשיבה נמצאת בבעלות חברת האם -Atir Holdings S.A (להלן - חברת עתיר) שהיא בעלת הזכויות בקניין הרוחני המפותח על ידי המשיבה. מטבע הדברים שהעבודה המדעית המתבצעת במשיבה ותוצאותיה הן למעשה הנכס היחיד של המשיבה.
2. המערער עבד אצל המשיבה מיום 1.1.05 עד ליום 6.2.08 כמדען הראשי בפרויקט ליצירת תרופה בעלת השפעה כפולה לטיפול בהפרעות התפקוד המיני. במסגרת עבודתו אצל המשיבה היה המערער שותף לפיתוח פטנט בשםHeterocyclic Compounds and Uses Treatment of Sexual Disorders (להלן - הפטנט).
3. בתחילה עבד המערער יחד עם מר רון מצייביץ', כימאי אשר סינתז את החומרים. ביום 28.3.06 הוגשה על ידי המשיבה, בקשת פטנט מקדמי בארה"ב שבה אוזכרו 3 ממציאים: המערער, מר רון מצייביץ' ומר אלכסנדר פיגין. המערער חתם על בקשה זו. ביום 28.5.06 נרשמו החומרים בארה"ב כפטנט בעל פריוריטי (דין קדימה).
4. בחודש אוגוסט 2006 התקבל לעבודה במשיבה ד"ר ולדימיר קוגן ועבודתו של מר רון מצייביץ' הועברה לד"ר קוגן להמשך סנתוז החומרים.

ביום 10.1.07 הוגשה בקשת פטנט מקדמית נוספת בה אוזכרו כממציאים המערער ומר מצייביץ.
5. בהמשך לשתי הבקשות המקדימות, הוגשה בקשת PCT בארה"ב, בקשה בינלאומית לרישום פטנט מכח אמנת Patent Cooperathon Treaty שמספרה Pct/Il2007/000404 בקשה זו אזכרה 3 ממציאים: המערער, מר מצייביץ' וד"ר קוגן. הואיל והמערער חתם על מסמכי הבקשות המקדמיות והואיל ושמו נזכר כאחד הממציאים בבקשת ה-PCT נדרשה חתימתו על מסמכי בקשה זו, אולם המערער סירב לחתום על בקשה זו, וטען כי ד"ר קוגן אינו בין ממציאי הפטנט, ועל כן הוא אינו יכול לחתום על הבקשה.
6. בתחילת חודש ספטמבר 07' פנתה המשיבה אל חברת עורכי הפטנטים עמה עבדה על מנת להתחיל ברישומה של בקשת PCT נוספת בתחום שבו עסק ד"ר קוגן, ואשר בה צוין שמו של ד"ר קוגן כממציא יחיד (להלן – בקשת הפטנט השני).
לטענת המשיבה, כשהתברר למערער על דבר הכנת בקשת הפטנט השני, חרה לו הדבר עד מאוד ומאז החל לבצע שורה של עבירות משמעת, ובכלל זה סירב, ללא הצדק לחתום על מסמכי הפטנט מושא התביעה. לאחר שהתרעות שנשלחו אל המערער כמו גם פניות חוזרות ונשנות לחתום על הבקשה, לא הועילו, ולאחר שהמשיבה חזרה והתריעה בפני המערער כי יפוטר אם ימשיך בהתנהגותו, ללא הועיל - פיטרה המשיבה את המערער מעבודתו אצלה, תוך שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, עקב הפרת משמעת חמורה.
7. המערער הגיש את תביעתו לבית הדין האזורי שבה עתר לחייב את המשיבה לשלם לו פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר ופדיון חופשה.
המשיבה הגישה לבית הדין תביעה שכנגד בה עתרה למתן צו עשה שיחייב את המערער לחתום על כל המסמכים הנדרשים לצורך רישום הפטנט בהתאם לדרישת חברת הפטנטים וכן לחייב את הנתבע לשלם למשיבה 50,000 ₪ כשיפוי להוצאות המשפטיות שנאלצה להוציא בשל סירובו של המערער לחתום על המסמכים כאמור.
לחלופין, ובמידה שבית הדין לא יענה לצו העשה שהתבקש, עתרה המשיבה לחיוב המערער בתשלום הסך של 200,000 ₪ בגין ההוצאות הצפויות בשל הצורך בהגשת בקשות לרשויות הפטנטים בארה"ב, כדי להתגבר על סירובו של המערער לחתום על המסמכים.
יצוין עוד, כי לבקשת המבקשת ניתן לה ביום 5/5/10 היתר לפיצול סעדים בתביעתה כנגד המערער, להגיש בעתיד תביעה כנגד המערער בגין הנזקים שנגרמים/יגרמו לה לנוכח התנהלותו של המערער כמתואר בכתב התביעה שכנגד.

פסק דינו של בית הדין האזורי
8. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער וקיבל בחלקה את התביעה שכנגד, ולהלן עיקרי פסק הדין.
אשר לתביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת - לעניין זה קבע בית הדין תוך הפניה לעדויות ולמסמכים שהובאו בפניו, כי הוכח שהמערער החל לבצע שורה של עבירות משמעת, ובכלל זה: נעדר מעבודתו, לא מילא אחר הוראות החברה, השמיץ את החברה בעודו עובד אצלה, וכאמור, סירב לחתום על מסמכי הפטנט. בית הדין קבע כי למרות מכתבי ההתרעה שנשלחו אליו סירב המערער למלא אחר הוראות המשיבה. אשר לסירובו של המערער לחתום על מסמכי הפטנט נקבע כי הפטנט היווה השקעה מרכזית של המשיבה ובסירובו של המערער לחתום על מסמכי הבקשה, עלולה היתה המשיבה לאבד את השקעתה בפטנט, היה ולא ירשם על שמה; כי נציגי המשיבה כמו גם עורך הפטנטים ניסו לדבר אל לבו של המערער לחתום על המסמכים אך ללא הועיל, וכך גם מכתבי האזהרה שנשלחו אליו לא נשאו פרי ועל כן הוזמן המערער לשימוע לפני פיטורים, שלאחריו פוטר.
בית הדין קבע כי מעשיו אלו של המערער מהווים הפרות משמעת המצדיקות שלילת פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
אשר לסירובו של המערער לחתום על מסמכי הפטנט - לאחר בחינת הוראות חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, הסכם העבודה שבין הצדדים ומסמכי הבקשות שנחתמו על ידי המערער, הגיע בית הדין למסקנה כי המערער התחייב מפורשות להסכים לחתום בעתיד על כל מסמך משפטי, ולעשות כל מעשה הנדרש לשם הרישום וההגנה על הפטנט. יותר מכך, בית הדין קבע על יסוד ניתוח המסמכים והעדויות שהובאו לפניו, כי המערער ניסה ללחוץ על המשיבה באמצעות סירובו לחתום על הבקשה לרישום הפטנט, ולהתנות את חתימתו בקבלת תשלום מהמשיבה, ובמילותיו של בית הדין, המערער "במעשיו מבצע מעין סחיטה כלפי ביונה, קרי שלמי לי ואחתום על המסמכים". כך גם דחה בית הדין את טענתו הנוספת של המערער לפיה הפיתוחים פותחו על ידו עת עבד במכון ויצמן, ואת טענתו הנוספת של המערער, לראשונה בסיכומיו, לפיה הפטנטים שייכים לחברת עתיר ולא למערערת.
אשר לשאלה אם ד"ר קוגן הינו חלק מממציאי הפטנט - דחה בית הדין האזורי את טענת המערער לפיה אין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בשאלה זו. לעניין זה נקבע כי עסקינן בזכויות הנובעות מכוח הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים והזכויות הנלוות אליו; ולחילופין, לבית הדין סמכות לדון בתביעה מכוח סמכות שבגררא על פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט. לגופם של דברים קבע בית הדין כי ד"ר קוגן ביצע חלק מהפיתוחים המופיעים בפטנט, ועל כן חלה על המשיבה חובה להוסיף את שמו לרשימת הממציאים, והמערער לא הוכיח אחרת. כך גם דחה בית הדין את טענתו של המערער שהועלתה לראשונה בסיכומיו, לפיה על פי הדין האמריקאי הוא מנוע מלחתום על מסמכי הבקשה, הן מן הטעם שמדובר בהרחבת חזית אסורה מבלי שהתאפשר לצד שכנגד להוכיח את הדין הזר, והן מן הטעם שהואיל והסכם העבודה נחתם בישראל והעבודה בוצעה בישראל ועל כן הדין החל הוא הדין הישראלי.
אי לכך קבע בית הדין כי בדין הוסף שמו של ד"ר קוגן לבקשה, ולא היתה כל הצדקה לסירובו של המערער לחתום על מסמכי הבקשה, אשר עליה היה חותם, לו שולמה לו התמורה שביקש.
אשר לתביעה לתשלום הפרשי שכר - בית הדין דחה את תביעת המערער לתשלום הפרשי שכר, זאת מן הטעם שהמערער לא ביסס את תביעתו זו, ולא הביא ראיות להוכחתה.
אשר לתביעה לתשלום פדיון חופשה - לאחר בחינת דוחות הנוכחות, פנקס החופשות והמשכורות ששולמו למערער, קבע בית הדין האזורי כי המשיבה חייבת למערער פדיון ימי חופשה בגין 3 ימי חופשה וחייב את המשיבה לשלם למערער סך של 1,200 ₪.
אשר לתביעה שכנגד - על יסוד קביעותיו לעיל באשר לחובתו של המערער לחתום על מסמכי הבקשה, נעתר בית הדין לסעד שהתבקש על ידי המשיבה והוציא מלפניו צו עשה המורה למערער לחתום על כל המסמכים הנדרשים ואשר עניינם הבקשה הפרוביזורית שהוגשה בעניין ו/או בקשת ה PCT-שנרשמה בעקבותיה ו/או הפטנט שנרשם ו/או שעתיד להירשם בעקבותיה, וזאת לצורך רישום הפטנט בארה"ב ו/או באירופה ו/או בכל מקום אחר, בהתאם לדרישת חברת הפטנטים, כאשר צו זה יעמוד בתוקפו עד לרישום הפטנט בפועל בפני כל רשות רלוונטית.
9. להשלמת התמונה יצוין כי כבר בכתב התביעה שכנגד, התייחסה המשיבה להליכים שהיא נאלצת לנקוט אצל הרשויות בארה"ב, על מנת להתגבר על סירובו של המערער לחתום על המסמכים הנדרשים וההוצאות שנגרמות לה בשל כך (ראו: סעיפים 42, 43.2 לכתב התביעה שכנגד), ובהמשך אף חזרה על הטענה במסגרת תצהיריה.
תוך כדי ניהול הערעור שלפנינו התברר כי בינתיים ההליכים בהם נקטה המשיבה, צלחו והביאו לרישום סופי של הפטנט, אף ללא חתימת המערער (ראו: סעיפים 22-23 לתגובת המשיבה לבקשה להוספת ראיות).

הערעור ובקשות הצדדים בערעור
10. במסגרת ערעורו שבנדון הדגיש המערער כי הוא מערער על התוצאה בפסק הדין בתביעתו כנגד המשיבה, למעט לעניין פדיון החופשה, ועל התוצאה בפסק הדין בתביעתה של המשיבה כנגדו.
11. לאחר הגשת סיכומי המערער, הגישה המשיבה בקשה למחיקת סעיפים מסיכומי המערער ולהוצאת מסמכים מתיק המוצגים שצירף המערער. מנגד, ובעקבות בקשה זו הגיש המערער בקשה להוספת ראיות חדשות, כמפורט להלן.
בקשת המשיבה למחיקת סעיפים מעיקרי הטיעון והוצאת מסמכים מתיק המוצגים
12. לטענת המשיבה, בערעורו שבנדון העלה המערער טענות המהוות הרחבת חזית אסורה, וכן צירף לתיק המוצגים ראיות חדשות אשר חלקן לא הוצגו בערכאה הדיונית ולגבי חלקן האחר ניתנה החלטה מפורשת על ידי בית הדין האזורי האוסרת את הגשתן.
אשר למחיקת טענות המערער - המשיבה עתרה למחוק את טענות המערער בדבר הפרשי השכר להם הוא זכאי לרבות הטבלה שנכללה בסיכומיו לעניין זה ואת טענותיו של המערער בדבר הדין האמריקאי.
אשר להוצאת מסמכים מתיק המוצגים - עתרה המשיבה להוציא מתיק המוצגים את חוות דעת המומחה שהוגשה ללא נטילת רשות; ולהוציא מתיק המוצגים תצהיר של המערער שנערך במסגרת תיק אחר בו מעורב המערער.
בקשת המערער לצירוף ראיות חדשות
13. המערער כאמור הגיש מצדו בקשה לצירוף ראיות חדשות לערעור. במסגרת הבקשה, עתר המערער לצרף מסמכים שיש בהם לטעמו כדי להראות כי נפתחה חקירה בארה"ב כנגד המשיבה בקשר לפטנט, וכי המשיבה החלה ברישום הפטנט ללא חתימת המערער; להוסיף תכתובות מייל שנערכו לטענתו בינו לבין המשיבה במהלך המו"מ טרם העסקתו, מהן עולה לדבריו כי דובר בין הצדדים על תגמול מיוחד שיינתן לו על פיתוח פטנטים; וכן ביקש לצרף את מכתבה של מנהלת המשיבה שעוסק בצירוף ד"ר קוגן לרשימת הממציאים של הפטנט.

עיקרי טענות הצדדים בערעור
14. לטענת המערער, טעה בית הדין האזורי בקבעו כי המערער ביצע עבירות משמעת; לטענתו, המשיבה בדתה טענות אלו כדי למנוע ממנו את הזכויות המגיעות לו. מכל מקום חולק המערער על קביעת בית הדין האזורי כי נעדר מעבודתו או כי השמיץ את המשיבה.
עוד טוען המערער כי לא היה מקום לחייבו לחתום על מסמכי רישום הפטנט שכן הוא אינו מאמין בנכונותם (בעניין זה סומך המערער את טענותיו על החוק האמריקאי לרישום פטנטים).
מוסיף המערער וטוען כי טעה בית הדין האזורי בקבעו כי הוא לא היה זכאי לתשלום נוסף תמורת הפטנט, וכי אין כל הגיון עסקי בכך שהוא היה עובד בחברה תמורת משכורת בלבד.
אשר לקביעת בית הדין האזורי בדבר מעורבותו של ד"ר קוגן בפיתוח הפטנט, טוען המערער לשתיים: ראשית - העניין אינו מסור לסמכותו העניינית של בית הדין. שנית - המשיבה לא הציגה כל ראיות למעורבותו של ד"ר קוגן בפיתוח הפטנט. עוד טוען המערער כי שגה בית הדין בכך שלא אפשר לו להביא חוות דעת מומחה להוכחת טענתו בעניין זה, וכי קביעת בית הדין לא הייתה מבוססת על חוות דעת אובייקטיביות.
לנוכח כל אלו טוען המערער כי לא היה מקום לפי חוזה העבודה שעליו חתמו הצדדים, לשלול מן המערער את זכויותיו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת (סעיף 20 לחוזה העבודה שבין הצדדים).
15. בנוסף טוען המערער כי גם לשיטתה של המשיבה, היא לא הייתה בעלת הזכויות בפטנט אלא חברת עתיר, ועל כן, לטענתו, לא היה מקום להגשת התביעה שכנגד או לקביעות עובדתיות ומשפטיות ביחס לפטנט. לגופו של עניין טוען המערער, כי טעה בית הדין האזורי בקבעו כי ההמצאה שייכת לחברה. לטענתו, הוא ומר נפורנט פיתחו את ההמצאה עוד קודם לעבודתו במשיבה.
16. כמו כן חוזר המערער על טענותיו כי הוא זכאי להפרשי השכר וכי השכר ששולם לו בפועל היה נמוך ממה שסוכם עמו. בתמיכה לטענה זו צירף המערער לכתב הערעור את טבלת הפרשי שכר.
17. המשיבה מנגד, תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי ובקביעותיו, ומדגישה כי רוב טענותיו של המערער בערעור נסבו על קביעות עובדתיות, אשר נומקו היטב בפסק הדין. כן טוענת המשיבה כי צדק בית הדין האזורי בקבעו כי המשיבה הייתה חייבת להוסיף את ד"ר קוגן לרשימת הממציאים וכי אי חתימת המערער על המסמכים היוותה עבירת משמעת חמורה המצדיקה שלילת פיצויים ודמי הודעה מוקדמת.
מוסיפה המשיבה וטוענת כי יש לדחות את טענת המערער לפיה כביכול למשיבה אין זכות תביעה כלפיו בעניין הפטנט, הן מפאת היות הטענה בגדר הרחבת חזית אסורה, והן לגופו של עניין, מן הטעם שהמערער חתם על המחאת הזכויות בפטנטים לידי עתיר ועל כן המשיבה היא בעלת דין רלוונטית.
18. אשר לטענת חוסר הסמכות העניינית, טוענת המשיבה כי מדובר בטענה שהועלתה בחוסר תום לב ואין מקום לדון בה בשלב זה של ההליך. מכל מקום, לטענת המשיבה, הואיל ומדובר בשאלה שנובעת מזכויות וחובות הנובעות מחוזה העבודה שבין המשיבה למערער, הרי שמדובר בשאלה שנמצאת בסמכותו העניינית של בית הדין.

דיון והכרעה
19. בפתח דיוננו, נפנה לדון בבקשות הצדדים בערעור, ותחילה לבקשת המערער לצירוף ראיות חדשות בערעור.

בקשת המערער לצירוף ראיות חדשות
20. המערער הגיש כאמור בקשה לצירוף ראיות חדשות לערעור, במסגרתה כאמור עתר לצרף לערעור מסמכים שיש בהם לטעמו כדי להראות כי נפתחה חקירה בארה"ב כנגד המשיבה בקשר לפטנט, וכי המשיבה החלה ברישום הפטנט ללא חתימת המערער. כן עתר המערער להוסיף תכתובות מייל שנערכו לטענתו בינו לבין המשיבה במהלך המו"מ טרם העסקתו, מהן עולה לדבריו כי דובר על תגמול מיוחד שיינתן לו על פיתוח פטנטים. לטענת המערער מסמכים אלו התגלו לו רק כעת לאחר שביצע שחזור למחשבו. כמו כן ביקש המערער להוסיף מכתב ממנהלת המשיבה, אשר לדבריו הוא לא היה מכותב עליו, ואשר עוסק בצירוף ד"ר קוגן לרשימת הממציאים של הפטנט. לטענת המערער מכתב זה מוכיח כי המשיבה פעלה מאחורי גבו וכי סמיכות הזמנים בין מכתב זה לבין מכתבו של המערער ביחס לתמלוגים המגיעים לו בגין הפטנטים אותם פיתח, מעלה חשד באשר לכוונתה של המשיבה ביחס לכיבוד זכויותיו.
21. בתגובתה לבקשת המערער, טענה המשיבה כי אין במסמכים אליהם הפנה המערער כדי ללמד על פתיחת חקירה נגדה, וכי מדובר במסמכים המלמדים על נוהל בדיקת תלונות על ידי רשות הפטנטים בארה"ב. כן טענה המשיבה כי לא ברור מדוע המערער מעלה בשלב זה את נושא רישום הפטנט בארה"ב אשר הסתיים זה מכבר, בהתחשב בכך שכבר בכתב התביעה שכנגד טענה המשיבה כי היא נוקטת הליכי רישום יקרים שמטרתם להביא לרישום הפטנט למרות היעדר חתימת המערער. אשר לתכתובות המייל טענה המשיבה כי אין להתיר את הגשתן, הן בשל השלב הדיוני המאוחר שבו הן מוגשות, הן מכיוון שהרלבנטיות שלהן לא הוסברה והן מכיוון שלא הוגשה חוות דעת מומחה באשר לאותנטיות המסמכים ואופן שחזורם. כמו כן הדגישה המשיבה כי התכתובות הינן ממועד שקדם למועד החתימה על הסכם העבודה ותוכנן סותר את תוכן חוזה העבודה ועל כן אין ללמוד מהן על זכויות המערער.
22. לאחר שעיינו בבקשת המערער להגשת ראיות נוספות, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
אשר לצירוף ראיות בשלב הערעור נקבע זה מכבר הכלל לפיו רק במקרים נדירים תאפשר ערכאת הערעור לפתוח את פרשת הראיות לאחר שניתן פסק הדין של הערכאה הראשונה; מדובר בנסיבות שבהן לא הייתה הראיה ברשות בעל הדין ושהוא לא יכול היה לדעת אודותיה בשקידה סבירה, או שנוכח בית הדין כי בעל הדין בלתי כשיר לנהל את עניינו באופן סביר [ראו: ע"ע 197/07 איל סנטו - רג'יסופט בע"מ, מיום 6.5.2008; ע"ע 764/06 אלכסנדר מדניק - מאיר גימני, מיום 22.1.2008 עב"ל 187/06 ניסים סח – המוסד לביטוח לאומי ואח', מיום 4.2.2007)].

יפים לעניין זה דברים שנפסקו עוד בדב"ע (ארצי) נה/0-36 נטי דורי - המוסד לביטוח לאומי (מיום 8/2/96), כדלקמן:
"אשר לבקשה להגיש ראיה נוספת בערעור: הלכה פסוקה היא, כי רק במקרים נדירים ביותר תאפשר ערכאת ערעור הבאת ראיות בשלב הערעור.
יפים בעניננו הדברים שנפסקו בדב"ע נב/3-151 סמי שם טוב – נאפז אל גרדאת, פד"ע כה, 42; 44:
"למערער היה 'יומו'בבית הדין, וניתנה לו מלוא האפשרות לפרוש בפני בית הדין את פרשת ראיותיו. עתה הוא עותר להתחיל את פרשתו כמעט מבראשית (5 עדים ומסמכים נוספים).
"עקרון שאין עליו עוררין הוא, שיש לשים קץ לדיונים עם מתן פסק הדין, ורק במקרים נדירים תתיר ערכאת הערעור כצעד יוצא דופן לפתוח את פרשת הראיות לאחר שניתן פסק הדין של הערכאה הראשונה.
המקרים הנדירים כאמור, עיקרם בנסיבות שבהן לא הייתה ברשות בעל הדין ראיה העשויה לשנות את התוצאה, או שהוא לא ידע על קיומה, או שנוכח בית הדין כי היה בעל הדין, המבקש את השלמת הראיות כאמור, בלתי כשיר לנהל את דיונו באופן סביר, בבחינת מי ש'אינו מבחין בין ימינו לשמאלו'.
שאם לא כך תאמר, תהא התוצאה כי מתדיינים רבים שלא היו מיוצגים בערכאה הראשונה והפסידו את דינם, יחפצו לנסות מזלם בשנית, ויעתרו לפתיחת פרשת הראיות - תוך הסתייעות הפעם בייצוג משפטי, והתוצאות - מי ישורון!
למניעת תוצאה כאמור, תנהג ערכאת הערעור ביד קמוצה ביותר, כל אימת שהיא מתבקשת לפתוח פרשת ראיות לאחר שניתן פסק דין - זולת במקרים נדירים בנסיבות שצויינו לעיל".

23. ומן הכלל לענייננו.
לא מצאנו כי המקרה שלפנינו נכנס בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים להתיר את הגשת המסמכים המבוקשים בשלב הערעור.
כך, באשר לתכתובת המייל שנערכה לטענת המערער בינו לבין המשיבה במהלך המו"מ שקדם להעסקתו, לא שוכנענו כי המערער לא היה יכול להשיג את אותם מסמכים בשקידה סבירה בעת הדיון בבית הדין האזורי, ולראיה, כאשר לדבריו ביצע שחזור למחשבו, איתר את אותם מסמכים.
למעלה מן הצריך נוסיף כי גם לגופם של דברים לא ברור כיצד יש במסמכים אלו לקדם את טענותיו של המערער, בהינתן כי אף לשיטתו מדובר במו"מ שקדם לחוזה העבודה החתום שבין הצדדים.
כך גם בכל הנוגע למכתבה של מנהלת המשיבה מיום 23/9/07 אשר עוסק בצירוף ד"ר קוגן לרשימת הממציאים של הפטנט, טוען המבקש כי במסגרת השחזור שערך כאמור למחשבו, בו שמר לדבריו את כל ההתכתבויות, הוא איתר את המכתב המלמד על כך שמנהלת המשיבה פעלה מאחורי גבו כדי לצרף את ד"ר קוגן לרשימת הממציאים.
ובכן, גם לעניין זה ברור כי בשקידה סבירה יכול היה המערער לאתר את המכתב עוד במהלך ההליכים בבית הדין האזורי, אם לשיטתו המכתב אותר במחשבו שלו (אליו העתיק לדבריו את "כל ההתכתבויות").
מכל מקום והעיקר לענייננו הוא שמנהלת המשיבה עצמה אישרה בתצהירה שפעלה באותו מועד להכנת המסמכים הנדרשים להוספת שמו של ד"ר קוגן לממציאים בבקשה לרישום (ראו: סעיף 49 לתצהיר מנהלת המשיבה בבית הדין האזורי – מוצג ה' למוצגי המשיבה), כך שאין עסקינן בעובדה ששנויה במחלוקת בין הצדדים, ולא רק שאין הצדקה אלא אף אין צורך בהגשת המכתב.
24. אי לכך ולאור המבואר לעיל, אנו מורים על דחיית בקשת המערער לצירוף ראיות חדשות בערעור.

בקשת המשיבה למחיקת סעיפים מעיקרי הטיעון והוצאת מסמכים מתיק המוצגים
25. לטענת המשיבה כאמור, בערעורו שבנדון העלה המערער טענות המהוות הרחבת חזית אסורה, וכן צירף לתיק המוצגים ראיות חדשות אשר חלקן לא הוצגו בערכאה הדיונית ולגבי חלקן ניתנה החלטה מפורשת ע"י בית הדין האזורי האוסרת את הגשתן.
אשר למחיקת טענות המערער - המשיבה עתרה למחוק את טענות המערער בדבר הפרשי השכר להם הוא זכאי לרבות הטבלה שנכללה בסיכומיו לעניין זה, מן הטעם שבערכאה הדיונית לא הוצגו כל ראיות לטענה זו, ולאור העובדה כי טענה זו נזנחה על ידי המערער ולא הועלתה בסיכומיו בבית הדין קמא.
כן עותרת המשיבה למחוק את טענותיו של המערער בדבר הדין האמריקאי. לעניין זה נטען כי בהתאם לקביעת בית הדין האזורי בפסק דינו, מדובר בהרחבת חזית אסורה. אשר להוצאת מסמכים מתיק המוצגים - עותרת המשיבה להוציא מתיק המוצגים את חוות דעת המומחה שהוגשה ללא נטילת רשות, וזאת לאחר שהצגתה בבית דין האזורי נאסרה במפורש. המשיבה מדגישה כי מדובר בחוות הדעת שנערכה במסגרת תיק אחר בו מעורבת המשיבה (אשר המערער איננו צד לו), אשר הוכנה במסגרת מגעים שנבחנו לפשרה והוסכם לגביה במפורש כי לא תוגש לבית הדין. כן עותרת המשיבה להוציא מתיק המוצגים תצהיר של המערער שנערך במסגרת תיק אחר בו מעורב המערער, מן הטעם שאין מקום להגשת ראיה חדשה בשלב זה, ובפרט מן הטעם שהמערער לא הצביע על טעם מיוחד להגשתו, העובדות המפורטות בתצהיר היו ידועות למערער עוד בזמן הדיון בערכאה הדיונית, מה גם שהמערער לא הגיש בקשה להגשת התצהיר.
26. בתגובתו לבקשה, טען המערער כי טענתו לגבי הפרשי שכר נמצאת כבר בכתב התביעה; אשר לחוות הדעת, נטען כי יש להתיר את הגשת חוות הדעת מכיוון שמדובר בראיה חשובה הדרושה להכרעה בערעור; אשר להפניה לחוק האמריקאי טוען המערער כי אין מדובר בהרחבת חזית מכיוון שמדובר רק בטיעון משפטי חדש אשר מבוסס על הטענות העובדתיות של המערער כפי שהוצגו בכתב התביעה.
27. כמבואר לעיל, רק במקרים נדירים וכצעד יוצא דופן, תתיר ערכאת הערעור צירוף ראיות חדשות בערעור שלא הוצגו לפני הערכאה הדיונית.
המערער בענייננו ביכר לדלג על שלב הגשת הבקשה להוספת ראיות חדשות וקבלת רשות לעשות כן, וצירף לכתבי טענותיו בערעור, מסמכים שכלל לא הוגשו בבית הדין האזורי. כך, צירף המערער העתק של תצהיר שלו עצמו מיום 23/9/12 בתיק ת"א 1532-06-09 בבית משפט השלום בפתח תקווה, בתביעה של המשיבה כנגדו.
אמנם מדובר בתצהיר שנערך לאחר תום פרשת הראיות בבית הדין האזורי, אך מדובר בתצהיר של המערער עצמו, שבו מצהיר המערער על עובדות שהתרחשו עוד קודם להליכים המשפטיים בשני התיקים, כך שלא היתה כל מניעה מלהגיש תצהיר של המערער ביחס לעובדות הללו עוד במסגרת ההליך בבית הדין האזורי, אם אכן היה בכך צורך.
הנה כי כן, אפילו היה המערער פועל כדין ומבקש לצרף את תצהירו הנ"ל כראיה חדשה בערעור לא היה מקום לקבלו, ולא כל שכן שכך, מקום שבו המערער עשה דין לעצמו וכלל לא טרח לבקש את רשות בית הדין לצרף ראיה חדשה לערעור.
אי לכך, אנו נעתרים לבקשת המשיבה ומורים על הוצאת תצהיר המערער בתיק ת"א 1532-06-09 מכתבי הטענות של המערער בערעור.
28. עד כאן דיוננו במסמך שצירף המערער לכתבי טענותיו בערעור, ללא בקשה לעשות כן וללא שקיבל רשות לכך מבית הדין, אלא שבכך לא סגי. בנוסף לתצהיר כאמור לעיל, צירף המערער לכתבי טענותיו בערעור את חוות דעתו של עורך הפטנטים ד"ר אילן כהן, מיום 18/7/11, מסמך שלא רק שלא ביקש ולא קיבל רשות מבית דין זה להגישו אלא שבית הדין האזורי אסר במפורש בהחלטתו מיום 21/12/11 על הגשתו לתיק.
המדובר בחוות דעת שהוכנה בתיק אחר (תע"א 12325/09, ביונה נ' מצייביץ') שהמערער אינו צד לו, וזאת במסגרת בחינת אפשרות לפשרה באותו תיק, תוך שהוסכם בין הצדדים שם כי חוות הדעת לא תוגש לבית הדין ולא תהווה ראיה בתיק ולהסכמה זו ניתן תוקף של החלטה באותו תיק. יצוין כי המערער מכיר את התובע בתיק האחר וב"כ המערער (נכון לאותו מועד) ייצג גם את התובע בתיק האחר.
המערער לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי דלעיל שאסרה במפורש על הגשת חוות הדעת לתיק, ואף לא ערער עליה במסגרת הערעור שבנדון. במקום זאת, עשה דין לעצמו וצירף את חוות הדעת לערעור, כל זאת מן הטעם שלדבריו האמור בה חשוב ביותר לתביעה שבנדון וממילא והגם שמדובר בשני בעלי דין שונים, קביעותיה נכונות גם לגבי המערער.
אין בידינו לקבל את טענותיו אלו של המערער ובמיוחד אין בידינו להסכין עם התנהלות זו של המערער.
אם סבר המערער שמדובר במידע חשוב, שומה היה עליו לדאוג לקבלת חוות דעת של מומחה מטעמו ו בעניינו, ולהגישה לבית הדין האזורי בדרך שבה מגישים ראיות, ולא לנסות להגישה לבית הדין האזורי ולאחר מכן לבית דין זה, בדרך לא דרך, תוך רמיסת ההסכמות הדיוניות שבין הצדדים בתיק האחר.
אי לכך, אנו נעתרים לבקשת המשיבה ומורים על הוצאת חוות דעת המומחה ד"ר כהן מכתבי הטענות של המערער בערעור.
29. אשר לטענות שמחיקתן מכתבי המערער התבקשה, הרי שבכל הנוגע לבקשה למחיקת טענות המערער בדבר הפרשי השכר להם הוא זכאי לרבות הטבלה שנכללה בכתב הערעור ובסיכומיו, הוספת הטבלה והטענות הנלוות לה על ידי המערער בדיעבד במסגרת ערעורו, לא רק שנעשתה ללא בקשה ולא כל שכן ללא קבלת רשות לעשות כן, אלא שאף ללא כל נימוק מדוע הפירוט שנכלל בטבלה והטענות שנלוו לה, לא נזכרו כלל בפני הערכאה הדיונית שאמורה להכריע בה ומדוע לא הוגשו מלכתחילה במסגרת כתב התביעה או למצער במסגרת תצהיר עדותו הראשית של המערער.
אי לכך, אנו מורים על מחיקת טבלת הפרשי השכר שנכללה בכתב הערעור וסיכומי המערער, על הטענות הנלוות לה.
30. אשר לטענות המערער הנסמכות על הדין האמריקאי, הרי שבניגוד לסברת המערער לפיה מדובר ב"טענות משפטיות", הסתמכות על הדין הזר מחייבת הוכחתו, ומשלא הוכח הדין הזר במסגרת ההליך שהתנהל לפני הערכאה הדיונית, אין בידינו לשעות לטענותיו אלו של המערער.
אי לכך, אנו נעתרים לבקשת המשיבה בעניין זה ומורים על מחיקת הסעיפים המתייחסים לדין האמריקאי מכתבי הטענות של המערער בערעור.
31. משאלו קביעותינו לעניין בקשות הצדדים, נפנה להלן לדון בערעור לגופו, ותחילה נפנה לערעורו של המערער על דחיית תביעתו כנגד המשיבה .

הערעור על דחיית תביעתו של המערער כנגד המשיבה
32. נקדים ונאמר כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את כלל החומר שהונח לפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין ערעורו של המערער על דחיית תביעתו כנגד המשיבה, להידחות, ולהלן נבאר טעמינו.

הערעור על דחיית התביעה להפרשי שכר
33. בכתב תביעתו כנגד המשיבה, אשר הוגש על ידו עוד בטרם היה מיוצג, עתר המערער לחיוב המשיבה בתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, והפרשי שכר לתקופת עבודתו.
אשר לרכיב תביעה זה להפרשי שכר, ציין המערער כי בגין מלוא תקופת עבודתו במשיבה, הוא זכאי להפרשי שכר בסך של 18,848 ₪ נטו, זאת לנוכח ההפרש בין השכר המוסכם לבין השכר שקיבל בפועל, כאשר הסכום הנ"ל מורכב לטענתו מ-8,389 ₪ נטו לשנת 2005; 3,283 ₪ נטו לשנת 2006; 6,076 ₪ נטו לשנת 2007; ו- 1,100 ₪ נטו לשנת 2008, הא ותו לא.
בכתב הגנתה, טענה המשיבה כי המערער אינו זכאי להפרשי שכר כלשהם; כי מדובר בדרישה תמוהה; כי המערער לא הצביע על מקור כלשהו בדין ו/או בהסכם ו/או בהתחייבות כלשהי המזכה אותו בהפרשי שכר; וכי העובדה ששכרו של המערער הועלה בשלב כלשהו, איננה מצביעה על זכאות לקבל הפרשי שכר רטרואקטיביים, בגין התקופה שקדמה להעלאה כאמור.
על אף האמור בכתב ההגנה של המשיבה, הרי שבתצהיר עדותו הראשית חזר המערער על האמור בכתב התביעה בלבד, מבלי להבהיר דבר לגבי מקור החוב, ובסיכומיו לא פירט את התביעה ברכיב זה, אלא עתר לחייב את הנתבעת בהפרשי שכר בהתאם לאמור בכתב התביעה ובתצהירו.
כאשר נחקר המערער בחקירה נגדית על תביעתו ברכיב זה בבית הדין האזורי, השיב תשובה מבולבלת, אשר ממנה השתמע כי הוא מכוון ככל הנראה לכספים שהופחתו ממנו לטענתו בתקופת הסכסוך בין הצדדים, ומכל מקום טען כי המסמכים לעניין זה צורפו לכתב התביעה (עמ' 15 לפרוטוקול בית הדין האזורי ש' 5-13).
בהינתן כי הנטל להוכיח את תביעתו מוטל על המערער, אין תמה על כך שלנוכח דלות המידע לא כל שכן הראיות בקשר לעילה זו, קבע בית הדין האזורי כי המערער לא ביסס את זכאותו להפרשי שכר ולא הרים את הנטל הנדרש. בית הדין אמנם הוסיף כי מעיון בתלושי השכר של המערער עולה שקיימים מעט חודשים בהם סכום הנטו הנקוב בתלוש נמוך יותר, אך המערער לא טרח להסביר כיצד ערך את חישובו ובגין אלו חודשים הוא תובע.
34. במסגרת ערעורו הלין המערער על בית הדין האזורי שדחה את תביעתו להפרשי שכר, באשר לדבריו, לא מדובר בחישוב אריתמטי קשה ומסובך אלא בחישוב פשוט שנמנע ממנו לפרטו לנוכח הגבלת עמודי הסיכומים בבית הדין האזורי. במסגרת כתב הערעור וסיכומיו כלל המערער טבלה שמשקפת לדבריו, את מקור הפער.
לעניין זה עתרה כאמור המשיבה למחיקת את טענות המערער בדבר הפרשי השכר להם הוא זכאי והטבלה שערך, וכאמור נעתרנו למבוקש.
35. אשר לטענות לגופן, הרי שבניגוד לסברת המערער, הבעיה במקרה זה אינה מתמצית בחישוב אריתמטי כזה או אחר או בטבלה כזו או אחרת, כי אם במחדלו המהותי של המערער מלפרוש את גרסתו וטענותיו בעניין עילה זו לפני הערכאה הדיונית, באופן שיאפשר לצד השני להתגונן מפני הטענות ובכלל זה להסביר מדוע בחודש מסוים שולם סכום מסוים ולא אחר, ולאפשר לבית הדין האזורי לרדת לחקר האמת ולהכריע ברכיב זה לכתב התביעה.
כאמור, הוספת הטענות והטבלה ע"י המערער בדיעבד במסגרת ערעורו, לא רק שנעשתה ללא בקשה ולא כל שכן רשות לעשות כן, אלא שאף ללא כל נימוק מדוע הפירוט האמור לא הוגש מלכתחילה במסגרת כתב התביעה או למצער במסגרת תצהיר עדותו הראשית של המערער, ומטעם זה הורינו על מחיקתם.
יתרה מכך, גם אלמלא הורינו על המחיקה כאמור, לא היה בטבלה או בטענות כדי לסייע למערער, שכן הטבלה, הטענות שהועלו לראשונה בערעור והתחשיב האריתמטי, הם רק התשתית הראשונית שעל בסיסה אמורים היו הצדדים להביא את טענותיהם וראיותיהם לפני הערכאה הדיונית.
משנמנע המערער מלהביא את התשתית הראייתית שאין חולק כי היתה בידיו לפני הערכאה הדיונית, למצער מהשלב שהחל להיות מיוצג על ידי עורך דין, ללא כל הסבר או הצדק, ערכאת הערעור איננה המקום לפתוח מחדש את הדיון ולשמוע ראיות בסוגיה זו.
בשולי הדברים נעיר כי גם לגופם של דברים, הטבלה שכלל המערער בערעורו אינה ברורה והיא אף אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו של המערער בעדותו בבית הדין האזורי לפיה מדובר בכספים שהופחתו ממנו בתקופת הסכסוך בין הצדדים.
36. אי לכך ערעורו של המערער על דחיית תביעתו להפרשי שכר, נדחה.

הערעור על דחיית התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת
37. כאמור, בחלק זה לערעורו משיג המערער על קביעתו של בית הדין האזורי שאישרה את החלטת המשיבה לשלול ממנו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בנסיבות פיטוריו מהמשיבה.
38. מן החומר שהונח לפני בית הדין האזורי ולפנינו עולה כי בהסכם העבודה שבין המערער למשיבה, הוטלו על המערער חובות אמון מוגברות, לנוכח מהות תפקידו הבכיר במשיבה (ראו למשל: סעיפים 2-5, 16-18 להסכם העבודה, נספח א' לתצהיר הגב' מונבליט – מנהלת המשיבה בבית הדין האזורי – מוצג ה' למוצגי המשיבה). כך גם לנוכח מהות תפקידו של המערער, נקבע, בין היתר בסעיף 16.2 (IV) להסכם העבודה כי כל המצאה, מידע, תגלית או פיתוח פרי מחקר שנעשה על-ידי המערער לבדו/או בשיתוף עם אחר, בשירות המשיבה, יהיו רכושה של המשיבה. ודוק, לנוכח הרגישות המיוחדת הכרוכה בתפקידו של המערער, הוענקה לו בסעיף 24 להסכם העבודה, הגנה משפטית מפני תביעות עתידיות בכל מקרה של תביעה משפטית כנגדו הקשורה למילוי תפקידיו במשיבה.
39. בנוסף לאמור, במסגרת בקשות הפטנט המקדמיות שהוגשו, חתם המערער על שורה של כתבי העברת זכויות (assignment) ויפויי כח, במסגרתם התחייב במפורש לחתום בעתיד על כל מסמך ולעשות כל מעשה הנדרש לשם הרישום וההגנה על הפטנט (ראו פירוט: בסעיף 23 על תת סעיפיו, לתצהירו של מר רחילוביץ בבית הדין האזורי – מוצג ה' למוצגי המשיבה).
40. זאת ועוד, חובותיו של העובד כלפי מעסיקו במישור זה, הוסדרו גם על ידי המחוקק.
פרק ח' לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן- חוק הפטנטים), שכותרתו "אמצאות שירות", עוסק באמצאות ופטנטים במישור יחסי עובד ומעביד.
סעיף 132 לפרק זה עוסק באמצאה של עובד בתקופת עבודתו ועקב עבודתו, וקובע:
"א) אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן – אמצאת שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131.
(ב) הודיע העובד בהודעתו לפי סעיף 131 כי בהעדר תשובה נוגדת של המעביד, תוך ששה חדשים מיום מתן הודעת העובד, תקום האמצאה לקנין העובד, ולא נתן המעביד תשובה נוגדת כאמור, לא תקום האמצאה לקנין המעביד".

סעיף 140 לפרק זה מוסיף וקובע:
"מי שהמציא אמצאת שירות שהבעלות עליה, כולה או מקצתה, עברה למעבידו לפי סעיף 132 או על פי הסכם, חייב לעשות את כל הנדרש ממנו על ידי המעביד לשם קבלת הגנה על האמצאה, בכל מקום שהוא, לטובת המעביד, ולחתום על כל מסמך הדרוש לכך; לא עשה כן, רשאי הרשם להתיר למעביד לעשות כן, לאחר שנתן לעובד הזדמנות להשמיע את טענותיו" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

41. עד כאן לעניין חובות העובד כלפי מעסיקו בכלל וחובות המערער כלפי המשיבה בפרט. ודוק, כפי שהדגיש המערער עצמו בהודעת הערעור וסיכומיו, לא היה חולק בין הצדדים כי זוהי חובתו של המערער לחתום על מסמכי רישום הפטנט, אלא שלטענת המערער חובתו זו חלה לגבי חתימה על מסמכי רישום אמיתיים וחוקיים ולא מסמכי רישום שלטענתו נפל בהם פגם. לטענת המערער במקרה זה נפל פגם במסמכי הרישום שכן לשמות הממציאים בבקשה הוסף שמו של ד"ר קוגן, הגם שלשיטתו לא היה כל מקום לצרפו, ועל כן לדבריו נבצר ממנו לחתום על מסמכי רישום הפטנט שלדבריו, מחייבים אותו להצהיר על דברים שהוא מאמין שאינם משקפים את האמת. כך גם הדגיש המערער בערעורו, כי סירובו לחתום על מסמכי הרישום אינו נובע מטענותיו לעניין בעלותה של המשיבה בפטנט, אלא מכך שהוא מסרב לחתום על הצהרה שמכלילה את ד"ר קוגן כממציא בפטנט, בניגוד לאמונתו (סעיף 40 לכתב הערעור).
42. מנגד, טענה המשיבה כי הסיבה שבעטיה סירב המערער לחתום על מסמכי הרישום של הפטנט, נעוצה ברצונו ל"סחוט" ממנה כספים בנקודה רגישה זו של פיתוח הפטנט. לעניין זה הבהירה המשיבה כי נוכח חתימתו של המערער של הבקשות המקדמיות לא ניתן היה להגיש את בקשת רישום הפטנט (PCT) ללא חתימתו. לטענת המשיבה סירובו זה של המערער הינו המשך ישיר להפרות המשמעת הנוספות בהן נקט החל מרגע שנודע לו (בתחילת חודש ספטמבר 07') כי ד"ר קוגן נרשם כממציא יחיד בבקשת ה-PCT של הפטנט השני, דבר שחרה לו עד מאוד.
43. בטרם נידרש לגופה של המחלוקת בין הצדדים מן הראוי להקדים ולומר, כי אין בידינו לקבל את סברת המערער לפיה כביכול, בהקשר לסוגיה זו, בית הדין האזורי לא היה מוסמך לדון בעניין מעורבותו של ד"ר קוגן בפיתוח הפטנט. לעניין זה מתעלם המערער מהוראות סעיף 76 לחוק בתי המשפט בדבר סמכות נגררת של ערכאות שיפוטיות. סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, החל בבית הדין מכח סעיף 39 לחוק בית הדין, קובע:
"הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר".

הוראת סעיף 76 הנ"ל משמיעה אותנו שתיים אלה: אחת- בית המשפט המוסמך לדון בעניין מסוים, ותוך כדי הדיון מתעוררת בו, דרך אגב, שאלה שהכרעתה נדרשת לבירור העניין, מוסמך להכריע באותה שאלה אף אם ההכרעה בה במישרין נתונה לסמכותם הייחודית של בית-משפט או של בית-דין אחר. שתיים- ההכרעה באותה שאלת אגב כוחה יהא יפה רק באותם הליכים עצמם, דהיינו: ההכרעה באותה שאלה לא תהא מעשה-בית-דין ולא תמנע מהצדדים מהעלות את אותה שאלה לפני בית המשפט המוסמך [ראו: בג"צ 1214/97 חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 647; בג"צ 727/85 קרחילי נוצר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(2) 589]. היינו, אותה הכרעה יפה רק במישור היחסים בין הצדדים להתדיינות ואך לצורך מתן הסעד שבסמכות בית המשפט [ראו: ע"א 153/71 יורשי המנוחה אלטשולר נ' בנינים ברחוב אלנבי בתל-אביב בע"מ, פ"ד כו(1) 693; ע"א 476/88 אשתר נ' נפתלי, פ"ד מה(2) 749], ואין בכוחה של אותה הכרעה אגבית לשמש מעשה בית דין לגבי בית משפט או בית דין לו נתונה הסמכות הייחודית [ראו: ע"א 10112/03 פת נ' קטלן-אסן (פסק הדין מיום 4.10.2009) ].
עם זאת מן הראוי להדגיש כי סעיף 76 הנ"ל אינו דן ב "סעד נגרר", אלא וכאמור בו "בשאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין'.." [ראו: רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס והבלו, פ"ד מד(3) 812].
לעניין זה, "שאלת אגב" אין פירושה שאלה חסרת חשיבות אלא "שאלות שפתרונן דרוש לסיום הדיון בעניין" [ראו: בג"צ 144/85 קליל נ' רשם הפטנטים והמדגמים, פד"י מב (1) 309], ועמדה על כך פרופ' נינה זלצמן בספרה מעשה בי-דין בהליך אזרחי, תשנ"א, 1991 (בעמוד 227) בציינה כי אין לפרש את סעיף 76 כקובע הוראה כללית ביחס לכוחה המחייב של כל הכרעה בדרך אגב שנתן בית המשפט, אלא הסעיף מתייחס רק למקרה שבו נדרש בית המשפט לצורך הכרעה בעניין הנתון בסמכותו, לפסוק בשאלה שאינה בתחום סמכותו.
44. בענייננו, נדרש בית הדין האזורי להכריע בשאלה האם התנהלותו של המערער כפי שהוכחה לפניו הצדיקה שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, אם לאו, נושא שהוא במובהק בתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. המערער היה זה שהעלה להגנתו את הטענה כי לא ניתן היה לדרוש ממנו לחתום על מסמכי רישום הבקשה, מן הטעם שהם כללו את שמו של ד"ר קוגן בין ממציאי הפטנט, עובדה שלדבריו הוא האמין שאינה אמת.
הנה כי כן על מנת להכריע בזכאותו של המערער לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, עניין שהוא ללא ספק בסמכותו הייחודית של בית הדין, נדרש בית הדין האזורי לדון בשאלה אגבית לאותו עניין שהועלתה על ידי המערער, בדבר הכללת שמו של ד"ר קוגן בין ממציאי הפטנט.
כמבואר לעיל, הגם שבית הדין כעניין שבשגרה אינו מוסמך לדון ולהכריע בסוגיה דלעיל, אין מניעה כי ידון ויכריע בשאלה שהציף המערער, אם היא דרושה לצורך הכרעה בעניין שהוא בסמכותו. ברי כי הכרעתו זו של בית הדין האזורי כוחה יהא יפה רק לאותו הליך ובמישור היחסים שבין הצדדים להתדיינות, אך מבחינת הסמכות, בית הדין האזורי היה מוסמך לדון ולהכריע באותה שאלה.
45. משהוסרה סוגית הסמכות מעל הפרק, נפנה להלן לגופם של דברים.
וכך, לאחר ששמע את עדי הצדדים ובחן את המסמכים שהובאו לפניו, העדיף בית הדין האזורי את גרסת המשיבה ולפיה סירובו של המערער לחתום על מסמכי הבקשה לרישום, נבע מכוונתו ללחוץ על המשיבה להיכנע לדרישותיו הכספיות. המדובר בקביעה עובדתית שנסמכה על העדויות והראיות שהובאו בפני בית הדין האזורי, והתרשמותו מהעדים שהעידו לפניו.
הלכה פסוקה היא, שמלאכת קביעת העובדות היא מלאכתה של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים ובחנה את תשתית הראיות לעומקה. ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, לא כל שכן כאשר ממצאים אלו הינם ממצאי מהימנות הנסמכים על התרשמות ישירה מהעדויות. ערכאת הערעור תתערב בעניינים שבעובדה ובמהימנות רק במקרים חריגים, בהם מתגלה על פני הדברים התעלמות מראיה בעלת משקל מכריע או שגיאה היורדת לשורש הדברים, בהערכת הראיות ובקביעת העובדות [ראו: ע"ע 299/03 חנן גרין נ' מילאון בע"מ (מיום 25.12.2005) בפסקה 4ח', וההפניות שם; עב"ל 294/05 יוסף דהן - המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.11.06); ע"ע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי (מיום 2.8.2007), בפסקה 4 לדברי השופטת ארד (כתוארה אז) וההפניות שם].
46. לא מצאנו כי במקרה זה מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בעניין זה. כעולה מן החומר שהונח בפני בית הדין האזורי (ולמעשה גם לא היה שנוי במחלוקת), יחסי הצדדים עלו על שרטון, לאחר שהתברר למערער כי ד"ר קוגן נרשם כממציא יחיד בבקשת הפטנט השני, דבר שהיה לצנינים בעיניו של המערער. לפני בית הדין האזורי הוצג מכתבו של המערער אל מנהלת המשיבה מיום 17/9/07 (נספח ב' לתצהיר מנהלת המשיבה בבית הדין האזורי – מוצג ה' למוצגי המשיבה), שבו הכתיר המערער את רישומו של ד"ר קוגן כממציא יחיד בפטנט השני, כניסיון לפגוע בזכויותיו שלו, ועל כן בהמשך המכתב דרש "ערבויות" בדמות בונוס של 5% ממכירת הפרויקט, כשהוא מתנה את המשך שיתוף הפעולה עם חברת עורכי הפטנטים של המשיבה בתשובה שיקבל מהמשיבה לדרישתו זו. כך גם הוצגו לפני בית הדין האזורי תכתובות בהן המשיבה שבה ופנתה אל המערער והתריעה שוב ושוב על הפרות המשמעת מצדו, שבאו לידי ביטוי בהיעדרויות מהעבודה (שלא אפיינו את תקופת עבודתו קודם לכן), אי העברת דוחות כנדרש, סירוב לבצע את הוראות הממונים עליו ודרישה לקבלן בכתב בניגוד לנהוג בין הצדדים, כמו גם פניות המכפישות את המשיבה בפני משרד עורכי הפטנטים עמו היא עובדת (ראו למשל: נספחים ו', ז', ח' י', יג' לתצהיר מנהלת המשיבה בבית הדין האזורי – מוצג ה' למוצגי המשיבה). לשיא הגיע חוסר שיתוף הפעולה של המערער, עת סירב כאמור לחתום על מסמכי הרישום של הפטנט, חרף פניות חוזרות מטעם עורך דינה של המשיבה (נספחים יד', טז' לתצהיר מנהלת המשיבה בבית הדין האזורי – מוצג ה' למוצגי המשיבה), וכאשר כבר טרח המערער להתייחס לפניות עורך דינה של המשיבה במכתבו מיום 27/12/07 (נספח יז' לתצהיר מנהלת המשיבה בבית הדין האזורי – מוצג ה' למוצגי המשיבה), הרי ששוב נכרך סירובו לחתום על מסמכי הרישום של הפטנט בשל הכללת שמו של ד"ר קוגן, בדרישה להסדיר את תשלום הבונוס שלדבריו הובטח לו בעבר. העדים שהעידו מטעם המשיבה תמכו באמור באותם מסמכים וגרסתם לא נסתרה בחקירה נגדית.
47. נדגיש כי עובד, ולעניין זה כל עובד, אינו אמור לחתום על שום מסמך, הצהרה או התחייבות שהוא מאמין שאינם אמת, אלא שלא די באמירתו של העובד כי הוא מאמין שההצהרה עליה נדרש לחתום אינה אמת, כי אם עליו להוכיח מדוע היא אינה אמת. בענייננו, המשיבה הגישה את תצהירו של מר יצחק רחילוביץ, עורך פטנטים, המשמש כיועץ פטנטים של המשיבה. מר רחילוביץ הצהיר בתצהירו כי הבקשה לרישום כללה פיתוחים משתי הבקשות המקדמיות ובנוסף פיתוחים מדעיים שנוצרו על ידי ד"ר קוגן. לדבריו, ככל הנראה עקב טעות לא הוכלל שמו של ד"ר קוגן בבקשה וכאשר גילה זאת הוא פעל להכללת שמו של ד"ר קוגן בבקשה. לדבריו, היה זה הוא שנוכח לדעת שהיתה נחיצות להוסיף את שמו של ד"ר קוגן כממציא לבקשה, שכן הוא המציא מספר גדול מן התרכובות הכלולות בבקשה זו, מה גם שאם שמו לא היה מוסף לבקשה, הייתה יכולה להיווצר בעיה למשיבה במיוחד ברישום הפטנט בארה"ב. מר רחילוביץ הסביר כי בארה"ב לשמותיהם האישיים של הממציאים חשיבות גדולה, ורשויות הפטנטים עוקבות אחר פעילותם האישית של הממציאים ותרומתם לפטנט הספציפי, או ביחס לאיזה חלק מהפטנט אחראי ממציא זה או אחר, הכל כפי שעולה מדוחות עבודה של הממציא הנערכים אגב עבודתם. עוד הבהיר בתצהירו כי ללא חתימת המערער באופן אישי לא תאושר הבקשה בארה"ב. מר רחילוביץ הצהיר עוד כי במהלך חודש נובמבר או דצמבר 2007 הוא נפגש עם המערער והסביר לו, בין היתר במעמד זה, את הוראות חוק הפטנטים הישראלי, וכן הסביר כי הוא עשה בדיקה ביחס לתרכובות שכלולות בבקשה ומצא שמספר גדול מהן הומצאו על ידי ד"ר קוגן בהתאם למחברות העבודה שלו, ועל כן הוא הממציא של התרכובות הנ"ל, וחובה לרשום אותו בשמות הממציאים. לדבריו, המערער חזר על סירובו לחתום על המסמכים לרישום הפטנט, בטענה שהוא אינו מסכים עם החוק הישראלי והוא אינו מסכים ששמו של ד"ר קוגן יכלל בבקשה.
מכל מקום, הבהיר מר רחילוביץ, כי הסמכות להחליט מי יכלל כממציא בבקשה לרישום פטנט, הינה של הנהלת המשיבה בהתייעצות עם עורך הפטנטים. מר רחילוביץ נחקר על תצהירו לפני בית הדין האזורי וגרסתו לא נסתרה.
48. המערער מצדו, לא הציג שום חוות דעת נגדית או תצהיר של מומחה מטעמו לתמוך בטענתו כי לא היה זה נכון לכלול את שמו של ד"ר קוגן בין הממציאים. במקום זאת ניסה כאמור המערער להגניב, בדרך לא דרך, חוות דעת שהוכנה בתיק אחר בעניינו של תובע אחר תוך הפרת ההסכמות שבין הצדדים באותו הליך שלא להגיש את חוות הדעת לבית הדין, ודוק, בניגוד לנטען על ידי המערער, בית הדין האזורי לא מנע ממנו להגיש חוות דעת מטעמו, כי אם דחה את ניסיונו להגיש לתיק מסמך חסוי שכלל לא נערך עבורו. למעלה מן הצריך יוער כי המומחה באותה חוות דעת שניסה המערער להגיש, לא הכריע בשאלה האם היה מקום להכליל את שמו של ד"ר קוגן בין הממציאים, ולא כל שכן שלא התייחס באותה חוות דעת להתנהלותו של המערער שלפנינו.
49. מכל מקום, לא היה הגיון בטענת המערער לפיה רק האמת היתה נר לרגליו בסירובו לחתום על הבקשה וכי הוא חשש מהתוצאות של הצהרת כזב, בהינתן שהניזוק העיקרי מהצהרת כזב בעניין זה היא המשיבה שהשקיעה ממיטב כספה והונה בפטנט. אין זה סביר שהמשיבה תסכן את השקעתה בפטנט רק כדי להאדיר את שמו של ד"ר קוגן, לא כל שכן שאין זה סביר שהמשיבה תביא את עצמה למצב בו היא נתונה לחסדיו של המערער והשקעותיה עשויות לרדת לטמיון, רק כדי להאדיר את שמו של ד"ר קוגן, אלא אם כן היה בכך צורך אמיתי, כעולה מעצת המומחה שטיפל בעניין מטעמה.
50. בנסיבות אלו, לנוכח מכלול הראיות שהובאו לפניו באשר להתנהלות המערער בתקופה האחרונה לעבודתו ושעה שלמול גרסת עורך הפטנטים מטעם המשיבה שלא נסתרה, עמדה רק אמירתו של המערער כי אינו מאמין בנכונות מסמכי הרישום ללא כל תימוכין, איננו רואים מקום לשנות מקביעתו של בית הדין האזורי שהעדיף את גרסת המשיבה ולפיה התנהלות המערער הונעה משיקולים זרים.
קביעתו זו של בית הדין האזורי, שהעדיף את גרסת המשיבה מעוגנת היטב בחומר הראיות שהונח לפניו ובעדויות ששמע, ואיננו רואים כל הצדקה להתערב בה.
51. משאלו הם פני הדברים, ניסיונו זה של המערער לנצל את מצוקתה של המשיבה, שנזקקה לחתימתו על מסמכי הרישום, לטובתו האישית, היא כשלעצמה מהווה הפרת משמעת חמורה מצד עובד בכיר, ועולה כדי חוסר תום לב קיצוני והפרה יסודית של חובת האמון המוגברת שחב המערער כעובד בכיר של המשיבה למעסיקתו, המצדיקים
בנסיבותיו של מקרה זה שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
על כן, בדין אישר בית הדין האזורי את החלטתה של המשיבה לשלול מהמערער פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מהמערער.
אשר לטענת המערער לפיה לא היה מקום לפי סעיף 20 לחוזה העבודה לשלול ממנו את זכויותיו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, יצוין שסייג לסעיף 20 לחוזה הם סעיפים 21 ו-22 לחוזה אשר קובעים, כי העובד לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת אם עבודתו הסתיימה בשל "termination for Cause", כאשר מונח זה הוגדר בסעיף 9.1.12 לחוזה, ככולל בין היתר נסיבות לפיהן:
"the employee is in breach of his duties of trust or loyalty to the company" או: "the employee deliberately causes harm to the company's business affairs"
על כן, אין לנו אלא לדחות את טענתו זו של התובע.
52. בשולי הדברים נציין כי לעניין זה איננו נדרשים לטענות המערער לפיהן הפטנט הומצא עוד קודם לעבודתו אצל המשיבה, ולו מן הטעם שהמערער עצמו אישר בסעיף 40 לערעורו שהוא לא סירב לחתום על המסמכים ככל שהם התייחסו למשיבה אלא בשל כך שסירב להכליל את שמו של ד"ר קוגן בין הממציאים. כך גם לעניין זה איננו נדרשים, לטענות המערער בדבר בעלות חברת עתיר בפטנט, בשים לב לכך שבמישור החוזי, התחייב המערער כלפי המשיבה בהסכם העבודה (סעיף 16.2 (IV) להסכם), כי כל המצאה, מידע, תגלית או פיתוח פרי מחקר שנעשה על ידו בשירותה, יהיו רכושה של המשיבה.
53. אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את ערעורו של המערער על דחיית תביעתו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
54. עד כאן דיוננו בערעורו של המערער על דחיית תביעתו כנגד המשיבה, ומכאן נפנה לערעורו של המערער על קבלת תביעת המשיבה כנגדו.

הערעור על קבלת תביעתה של המשיבה כנגד המערער
55. בחלק זה לערעורו משיג המערער על צו העשה שניתן על ידי בית הדין האזורי בתביעתה של המשיבה כנגדו, ואשר חייבו לחתום על מסמכי הבקשה.
56. כנזכר לעיל, הדיון בחלק זה של הערעור הפך הלכה למעשה לתיאורטי, משהתברר כי בינתיים ההליכים בהם נקטה המשיבה בארה"ב, צלחו והביאו לרישום הפטנט, אף ללא חתימת המערער.
עם זאת, משלא עלה בידי הצדדים לייתר את הצורך בהכרעה בסוגיה זו, להלן הכרעתנו.
57. נקדים ונאמר כי ספק בעינינו אם ניתן היה להעניק סעד שעניינו חיוב המערער לחתום בפועל על כתבי הבקשה.
לעניין זה נביא בשנית את הוראותיו של סעיף 140 לפרק ח' לחוק הפטנטים, אשר קובעות לאמור:
"מי שהמציא אמצאת שירות שהבעלות עליה, כולה או מקצתה, עברה למעבידו לפי סעיף 132 או על פי הסכם, חייב לעשות את כל הנדרש ממנו על ידי המעביד לשם קבלת הגנה על האמצאה, בכל מקום שהוא, לטובת המעביד, ולחתום על כל מסמך הדרוש לכך; לא עשה כן, רשאי הרשם להתיר למעביד לעשות כן, לאחר שנתן לעובד הזדמנות להשמיע את טענותיו".

הנה כי כן, בצד החובה המוטלת על העובד לעשות את כל הנדרש ממנו על ידי המעסיק לשם קבלת הגנה על אמצאת שירות, קובע חוק הפטנטים כי רשם הפטנטים מוסמך להעניק סעד למעסיק, מקום שהעובד לא מילא את חובתו כאמור, אך זאת בדרך של הסמכת המעסיק לחתום במקום העובד, ולא בדרך של חיוב העובד לחתום על המסמך הנדרש.
58. מכל מקום, איננו נדרשים לקבוע מסמרות בשאלה זו ולו מן הטעם שלעניין זה נראה כי בית הדין האזורי חרג מסמכותו.
סעיפים 189 ו-190 לחוק הפטנטים קובעים כי בית המשפט המוסמך לדון בעניין שלפי חוק זה, הוא בית המשפט המחוזי.
לא זו אף זו, אלא שכנזכר לעיל, סעיף 140 לפרק ח' לחוק הפטנטים העניק סמכות ספציפית לרשם הפטנטים ליתן סעד למעסיק, מקום שהעובד לא מילא את חובתו לעשות את כל הנדרש ממנו על ידי המעסיק לשם קבלת הגנה על אמצאת שירות.
59. הנה כי כן, לא רק שהסמכות לדון בעניינים לפי חוק הפטנטים, הוקנתה לבית המשפט המחוזי, אלא שהסמכות להכריע בתוצאות סירובו של עובד לעשות את כל הנדרש ממנו על ידי המעסיק לשם קבלת הגנה על האמצאה, ובכלל זה לחתום על כל מסמך הדרוש לכך, נמסרה באופן ספציפי לרשם הפטנטים.
60. כפי שבואר לעיל, הכלל בדבר סמכות נגררת, עוסק בנסיבות בהן נדרש בית הדין לדון בשאלה אגבית בעניין שאינו בסמכותו במסגרת הכרעתו ב עניין שהובא כדין להכרעתו, וזאת במובחן מהענקת "סעד נגרר" בעניין שהוא מלכתחילה לא סמכותו של בית הדין.
בענייננו דן בית הדין האזורי במישרין בעתירתה של המשיבה ליתן צו לחיובו של המערער לחתום על מסמכי הבקשה, עניין שאינו בתחום סמכותו העניינית של בית הדין, והעניק סעד שאף הוא אינו בסמכותו העניינית של בית הדין, וכאמור, ספק אם ניתן היה להעניק סעד זה.
61. משזו קביעתנו, ערעורו של המערער על קבלת התביעה שכנגד, מתקבל ואנו מורים כי דין צו העשה שהוצא על ידי בית הדין האזורי, להתבטל.
62. סוף דבר-
אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שערעור המערער על דחיית תביעתו כנגד המשיבה – נדחה.
ערעור המערער על קבלת תביעתה של המשיבה כנגדו – מתקבל, ואנו מורים על ביטול צו העשה שהוצא על ידי בית הדין האזורי.
על אף התוצאה אליה הגענו בערעור לגופו, הרי שנוכח קביעותינו לעיל בבקשות הצדדים בערעור, ישא המערער בהוצאות המשיבה בערעור בסכום כולל של 15,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ו (27 יוני 2016) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

רונית רוזנפלד,
שופטת [אב"ד]

אילן איטח, שופט

אביטל רימון קפלן, שופטת

_________________ _________________
מר ראובן רבינוביץ' מר משה מרבך
נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעסיקים)