בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 2849-01-20

28 אוקטובר 2020
רותם זר
המערערת
-

איל מקיאג' קוסמטיקה (2013) בע"מ
המשיבה
לפני: השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר
נציגת ציבור (עובדים) גב' ורדה אדוארדס, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' יעל אסתר עפרון
<#1#>

ב''כ המערערת עו''ד מוטי ישר
ב''כ המשיבה עו''ד יעקב בטש, עו''ד אייל שווגר

פסק דין

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציג הציבור מר אליעזר קלאי; סע''ש 17322-09-17) אשר דחה בעיקרה את תביעתה של המערערת.

2. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר ככלל מטעמיו וזאת למעט כמפורט להלן.

3. חלק מטענותיה של המערערת נוגעות להפרה נטענת של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ''ח-1988. ביחס לכך שוכנע בית הדין האזורי כי התנהלות המשיבה כלפי המערערת לרבות ההחלטה בדבר העברתה לסניף אחר נעשתה מטעמים מקצועיים ובאופן ענייני ללא קשר לעובדת היותה של המערערת בהריון באותה תקופה. בית הדין אף דחה את נ יסיונה של המערערת לקשור את התפטרותה לאחר חופשת הלידה, להרעת התנאים שנטענה על ידה ונדחתה.
מדובר בקביעות עובדתיות בעיקרן בהתבסס על התרשמותה הבלתי אמצעית של הערכאה הדיונית מהראיות ומהעדויות. בקביעות מעין אלה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב, ולא מצאנו כי מקרה זה מצדיק חריגה מכך.

4. חלק אחר של טענות המערערת נגע להפרה נטענת של חוק עבודת נשים, התשי''ד-1954. הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 9א לחוק זה, סעיף אליו אמנם לא התייחס בית הדין האזורי אך גם לא הועלתה טענה מפורשת בקשר אליו מטעם המערערת בכתב התביעה. מכל מקום בדיקת הטענה לגופה לפיה שכרה של המערערת הצטמצם בעקבות המעבר לסניף אחר מעלה כי הכנסתה של המערערת אמנם פחתה אך זאת בהתאמה להיקף עבודתה בחודשים הרלוונטיים, כאשר לא נטען על ידה שצמצום היקף העבודה היה תלוי במשיבה. משכך , לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעת בית הדין האזורי לפיה בנסיבות העניין לא הופר חוק זה.

5. עם זאת מצאנו ממש בטענת המערערת לגבי שכרה הקובע ודרך חישוב הזכויות הסוציאליות כפועל יוצא מכך. כפי שעולה מתלושי השכר ומהסכם העסקתה של המערערת, היא הועסקה בשכר חודשי. שכר היסוד האחרון עמד על 5,500 ₪ בצירוף סך של 500 ₪ בגין שעות נוספות גלובליות בגינו בוצעו הפקדות לפנסיה. גמול השעות הנוספות שולם גם בעת עבודתה באופן חלקי, וכפי שהוסכם בהסכם ההעסקה, היה על המשיבה להעביר תשלומים להסדר ביטוח פנסיוני מרכיבי השכר המהווים שכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים. משכך, גם הרכיב שכונה ''שעות נוספות גלובליות'' מהווה חלק מהשכר לכל דבר ועניין.

6. בנוסף, שולמו למערערת מספר רכיבי שכר אשר מהותם לא הוגדרה ובהם: בונוס עמידה בפעילויות, בונוס עסקאות גבוהות, עמידת הסניף ביעד, הכנסה אישית ללא יזומות, לידים. לטענת המערערת רכיבים אלה היוו עמלות אישיות בגין תפוקה שיש לכלול אותן במסגרת השכר הקובע. המשיבה אמנם הכחישה את הטענה ; לגישת המשיבה רכיבים אלה היוו בונוסים שונים. ואולם, לא זו בלבד שלא עלה בידי המשיבה להסביר את מהותם של הרכיבים, אלא שהיא אף טענה כי הפירוט יהווה פגיעה בסודות עסקיים שמהותם לא פורטה.

7. בנסיבות אלה, ומשרכיבים אלה היוו חלק עיקרי מהכנסתה של המערערת, יש לקבל את גרסתה העובדתית של המערערת לפיה רכיבים אלה מהווים חלק מהשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ''ד-1964. כמו כן, יש לראות ברכיבים אלה חלק מהשכר לצורך תמורת חופשה, דמי מחלה, הפקדות לפנסיה ודמי חג כטענת המערערת. ממוצע הרכיבים הנוספים כאמור ב-12 חודשי העבודה האחרונים מסתכם ב-3,156 ₪ לחודש כך ששכרה הקובע של המערערת לצורך תשלום פיצויי פיטורים עומד על 9,156 ₪ (5,500 ₪ שכר יסוד + 500 ₪ שעות נוספות גלובליות + 3,156 ₪ תשלום לפי תפ וקה). מטעמי נוחות ומשלא נטען אחרת על ידי מי מהצדדים, ייערכו חישובינו גם בגין הרכיבים הנוספים לפי שכר קובע זה.

8. משכך השכר הקובע לצורך הזכויות השונות שהגיעו למערערת בתקופת עבודתה ועם סיומה, גבוה ב-3,656 ₪ מהשכר ששימש בסיס לחישוב הזכויות, למעט רכיב הפנסיה שיפורט בנפרד . כפועל יוצא מכך על המשיבה לשלם למ ערערת תשלומים כדלקמן:
א. הפרש פיצויי פיטורים בסך של 7,601 ₪.
ב. הפרש בגין 14 ימי חופשה, 10.5 ימי מחלה ו-2 ימי חג בסך של 4,399 ₪.
ג. הפרש בגין הפקדות לפנסיה ב-12 חודשי ההעסקה האחרונים (משאין נתונים מדויקים לגבי התקופה שקדמה לכך) לפי מכפלת 6% בסך של 3,156 ₪ לחודש (התשלום לפי תפוקה) , בסך של 2,272 ₪.
כל הסכומים יישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה ממועד סיום העבודה ( 7.1.2017) ועד התשלום בפועל.

9. נוכח קבלת הערעור בחלקו, מבוטל בזה החיוב בהוצאות משפט ובשכ''ט עורך דין שהוטל בבית הדין האזורי בסך של 10,500 ₪ אשר על המשיבה להחזיר למערערת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהמועד בו שולם הסכום על ידי המערערת (לרבות על דרך של קיזוז) ועד המועד בו יוחזר למערערת.

10. סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו ועל המשיבה לבצע את התשלומים כאמור בסעיפים 8-9 לעיל תוך 30 יום מהיום.
בהתחשב בתוצאה, אין צו להוצאות בערעור.

ניתן היום, י' חשוון תשפ"א (28 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת, אב"ד

רועי פוליאק,
שופט

אילן סופר,
שופט

גברת ורדה אדוארדס,
נציגת ציבור (עובדים)

גברת יעל אסתר עפרון,
נציגת ציבור (מעסיקים)