הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 2736-07-18

ניתן ביום 23 ינואר 2019

עמרם לוי
המערער
-

עמותת בתי ספר למלאכה ע"י ישיבות חב"ד ליובאוויטש בארץ ישראל
המשיבה

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק גנדלר, השופט מיכאל שפיצר
נציג ציבור (עובדים) מר שלמה כפיר, נציג ציבור (מעסיקים) מר גדעון צימרמן

ב"כ המערער - עו"ד שאול אמרני
ב"כ המשיבה - עו"ד יוסף אברמוביץ

פסק דין (מתוקן)

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה רוית צדיק ונציגי הציבור מר ברוך הראל וגברת רונית סדן; ס"ע 10479-05-11), אשר חייב את המשיבה (להלן - העמותה) לשלם למערער סך של 193,908 ש"ח עבור פיצויי פיטורים וכן סך של 49,692 ש"ח בגין פדיון חופשה שנתית. כן קיבל בית הדין האזורי את הטענות שהועלו על ידי המשיבה שלפיהן יש לקזז מהסכום שנפסק לזכות המערער סך של 286,248 ש"ח, וחייב את המערער בתשלום שכר טרחה בסך של 15,000 ש"ח.
לאחר ששמענו את טענות הצדדים ובחנו את כלל החומר שבתיק, סבורים אנו שיש לאשר את פסק דינו המפורט והמנומק של בית הדין האזורי מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, למעט בעניינים כמפורט להלן.
על פי תלושי השכר של המערער, מעסיקתו של המערער עד יום 31.5.2008 הייתה העמותה, ואילו מעסיקתו החל מיום 1.6.2008 הייתה חברת דפוס יד החמישה בע"מ (להלן – החברה).
העמותה טענה כי החל מיום 1.6.2008 המערער היה עובד של חברת "דפוס יד החמישה בע"מ", ועל פי מכתב החברה מיום 17.6.2008 בו היא התחייבה להמשיך להעסיק את העובדים באותם תנאים שבהם הועסקו בעמותה, הועברו כל זכויות העובדים שהצטברו לעובדים (פיצויים, חופשה, מחלה וכו') לחברה, והחברה קיבלה על עצמה את כל החובות לעובדים. על כן, אין יריבות בין המערער לבין העמותה, שכן החברה הייתה מעסיקתו האחרונה, ועליה חלה החובה לשלם את כל זכויותיו. המערער טען מנגד כי העמותה מנועה מלהעלות טענה זו, נוכח הזיקה שיצרה בינה לבין החברה בבקשה לביטול פסק דין שהגישה. כמו כן, טופס 161 ומסמכי שחרור קופות הגמל נחתמו על ידי העמותה, למרות שהקופות היו רשומות על שם החברה. העמותה הודתה בפה מלא כי היא הקימה את החברה ואף החזיקה ב- 100% ממניות החברה.
בית הדין האזורי קבע שיש לדחות את טענת העמותה "מבלי להידרש לשאלה האם נוצרה זיקה בין הנתבעת [העמותה] לבין החברה", וקבע כי לא הוצג הסכם בין החברה לבין העמותה, וכן כי ככל שהמערער יוכיח כי לא קיבל את מלוא זכויותיו הכספיות הרי שהוא זכאי להיפרע ממעסיקתו הראשונה, העמותה.
נציין, כי מכתב החברה מיום 17.6.2008 היה בחומר הראיות שהיה לפני בית הדין האזורי, כך שהייתה ראייה כי החברה נטלה על עצמה את מחויבות העמותה. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה הנדון, שבהן בעלי התפקידים בעמותה הקימו את החברה, ולא הוצג הסכם שבו המערער מוותר על זכויותיו מהעמותה בשל העברתו לעבודה בחברה, מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי המערער זכאי לתבוע מהעמותה את הזכויות שלא שולמו לו בעד תקופת עבודתו בעמותה.
כן נציין, כי בכתב ההגנה המקורי שהגישה העמותה היא הודתה בחבותה כלפי המערער בעד תקופת עבודתו בעמותה – 31.83 שנים. יחד עם זאת, העמותה לא נטלה על עצמה מחויבות לשלם למערער זכויות בעד תקופת עבודתו בחברה. אשר על כן, המערער זכאי לפיצויי פיטורים ולפדיון חופשה בעד תקופת עבודתו בעמותה – 31.83 שנים. מובן, כי יש להפחית מהכספים המגיעים למערער כספים ששולמו לו על ידי החברה בעד תקופת עבודתו בעמותה. על כן, מהסכום שקיבל המערער מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 106,054 ש"ח אותו יש לקזז מכספים המגיעים למערער מהעמותה, יש להפחית סך של 23,116 ש"ח (סכום פיצויי הפיטורים המוגדלים בעד תקופת העבודה בחברה), כך שבגין הכספים מהמוסד לביטוח לאומי יקוזז סך של 82,938 ש"ח.
קיזוז הכספים מכוח הסכם פשרה בתיק עב (ת"א) 7346/09:
בית הדין האזורי קיבל את טענת העמותה כי יש לקזז מהכספים המגיעים למערער את הכספים שקיבל מכוחו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין אשר נחתם בין המערער לבין החברה ביום 26.5.2010, במסגרת תביעה שהגיש המערער לבית הדין האזורי בתל אביב (עב (ת"א) 7346/09). בהסכם נאמר כי הינו "לסילוק סופי ומוחלט של תביעות התובע מהנתבעת מכל מן וסוג שהוא עד ליום 5.7.09, ומבלי להודות בכל חבות ובכל טענה תשלם הנתבעת 1 לתובע סך של 146,000".
יצוין כי המילים "תקופת עבודתו וסיום עבודתו" נמחקו, ותחתן נכתב כאמור "עד ליום 5.7.2009",כך שעל פי האמור בהסכם שנחתם הוא חל אך ורק על זכויות המערער שנוצרו עד ליום 5.7.2009, ואילו הזכאות לפיצוי פיטורים ולפדיון ימי חופשה נוצרה רק במועד מאוחר יותר עם סיום עבודתו, ביום 10.1.2010. חיזוק לאמור ניתן למצוא בכך שבהסכם הפשרה מובהר כי "התביעה נגד הנתבע 2 (מר יהודה הורוביץ) נדחית ולתובע אין ולא יהיו תביעות כנגד הנתבע 2 וכנגד כל אדם הקשור לנתבעת 1 (לרבות בגין התקופה שלאחר 5.7.09)".
מהאמור בהסכם הפשרה עולה כי הצדדים לו קבעו במפורש כי בכל הנוגע לתביעות כנגד החברה הסכם הפשרה חוסם את המערער מלהעלות תביעות בקשר לעבודתו עד ליום 5.7.09 אך אינו מונע ממנו מלהעלות תביעות המתייחסות לזכויות המגיעות לו בעד תקופה שלאחר יום 5.7.09 או בקשר לסיום עבודתו. זאת, להבדיל מתביעה אישית כנגד מר הורוביץ, שלגביה נקבע בהסכם הפשרה כי המערער לא יוכל לתבוע תביעה מכל מן וסוג שהוא ביחס לכל תקופה ומכל עילה.
התביעות שבכתב התביעה מושא הליך זה שנתקבלו בפסק דינו של בית הדין האזורי עניינן זכויות המערער הנובעות מסיום עבודתו (פיצויי פיטורים ופדיון חופשה), דהיינו זכויות שנוצרו לאחר יום 5.7.2009, ומזכאותו לאלה אין לקזז כספים ששולמו לו מכח הסכם הפשרה האמור.
חישוב פיצויי פיטורים:
נוכח העובדה שתקופת עבודתו של המערער בעמותה היא 31.83 שנים, סכום פיצויי הפיטורים המגיע לו עומד על סך של 633,078 ש"ח כמפורט להלן:
פיצויי פיטורים מוגדלים על יסוד שכר קובע בסך של 9,260 ש"ח - 464,744 ש"ח.
פיצויי פיטורים בשיעור של 100% בעד שכר במזומן בסך של 5,288 ש"ח - 168,334 ש"ח.
מסכום זה יש לקזז סכומים אלה:
סכום ששולם למערער מהמוסד לביטוח לאומי (לאחר הפחתה כמוסבר בסעיף 3 לעיל - 82,938 ש"ח.
סכום ששולם למערער מחברת מגדל – 207,914 ש"ח.
סכום ששולם למערער מאילון חברה לביטוח – 84,783 ש"ח.
סכום ששולם למערער מקופת הגמל פסגות – 72,682 ש"ח.
סכום פיצויי הפיטורים לאחר קיזוז – 184,761 ש"ח (633,078-448,317).
בחודש מאי 2008, חודש עבודתו האחרון של העובד בעמותה, יתרת החופשה עמדה על 123.63 ימי חופשה. בחודש ינואר 2010, חודש עבודתו האחרון של המערער, עמדה לזכות המערער יתרת חופשה של 115 ימים. מכאן, שהמערער ניצל חלק מימי החופשה שצבר בתקופת עבודתו בעמותה בתקופת עבודתו בחברה, ואינו זכאי לתשלום עבורם. בית הדין האזורי פסק לעובד פדיון חופשה בגין 82 ימי חופשה וזאת בהתאם להוראת סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951. בהתאם לפסיקה האמור בתלוש השכר לעניין יתרת ימי החופשה של העובד מהווה הודאה בזכות בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 [דב"ע (ארצי) נה/193 – 3 זומרפלד – מלון זוהר בע"מ (1.5.1996)].
נוכח האמור המערער זכאי לפדיון חופשה בעד 115 יום ולא בעד 82 יום כפי שפסק בית דין האזורי, דהיינו בעד 33 ימי חופשה נוספים, בסך של 19,998 ש"ח. בסך הכל זכאי המערער לפדיון חופשה בסך של 69,690 ש"ח (49,692 ש"ח + 19,998 ש"ח).
אנו דוחים את הבקשה לצירוף ראיה נוספת, שכן אין היא עומדת באמות המידה לקבלת ראיות נוספות בערעור ולא הובא כל טעם המצדיק את אי הגשתה לבית הדין האזורי. בנוסף יש פגם בכך שהראיה נוספת צורפה לבקשה.
סוף דבר – למעט בעניינים כאמור לעיל אנו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי. כפועל יוצא מכך, חיובי העמותה עומדים על סך של 254,451 ש"ח, והסכום לקיזוז עומד על סך של 140,278 ש"ח, כך שעל העמותה לשלם למערער 114,173 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.1.2010 ועד ליום התשלום בפועל.
לאור התוצאה, בטל חיובו של המערער בהוצאות שנפסקו בפסק דינו של בית הדין האזורי. לא מצאנו מקום להתערב בפסיקת ההוצאות בהחלטות הביניים השונות, ולאור הפער בין סכום התביעה ובין הסכום שנפסק לזכות המערער, כל צד ישא בהוצאותיו בערעור.
מפסק דינו של בית הדין האזורי (סעיפים 60-69 לפסק הדין) עולה כי במשך תקופה שולם למערער שכר במזומן שלא מצא ביטוי בתלושי השכר וכפועל יוצא מכך גם לא שולמו בעד חלק זה של השכר תשלומי חובה. המזכירות תעביר העתק מפסק דינו של בית הדין האזורי ופסק דין זה למנהל בתי המשפט, על מנת שיבחן אם יש מקום להעבירם לרשויות המוסמכות.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ט (23 ינואר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

חני אופק-גנדלר, שופטת

מיכאל שפיצר,
שופט

מר שלמה כפיר,
נציג ציבור (עובדים)

מר גדעון צימרמן,
נציג ציבור (מעסיקים)