הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 26821-11-17

ניתן ביום 25 נובמבר 2018

לוי ששון
המערער
-
SALOMON GIDI
המשיב

לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק
נציג ציבור ( עובדים) מר שלמה כפיר, נציג ציבור ( מעסיקים) מר גדעון צימרמן

בשם המערער – עו"ד דוד דנינו
בשם המשיב – עו"ד דוד בר חוה

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו ( השופטת כרמית פלד ונציגי הציבור ה"ה שמחה לב וזאב בירנבוים; סע"ש 48849-04-15), שבו התקבלה בחלקה הגדול תביעת המשיב, עובד זר אזרח אריתריאה, נגד המערער, בעל חנות לממכר ירקות ופירות בפתח תקווה ( להלן – החנות). בפסק הדין חויב המערער לשלם למשיב שכר עבודה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, חלף הפקדות לפנסיה, פיצויי הלנת שכר עבודה ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים וכן הוצאות משפט.
המחלוקת העיקרית בין בעלי הדין סבה על תקופת עבודת המשיב ושכרו. בעוד שהמערער טוען כי העסיק את המשיב במהלך שנת 2014 במשך חמישה ימים בלבד, טען המשיב כי הועסק על ידי המערער כשלושה עשר וחצי חודשים שהסתיימו ביום 13.2.15, והשתכר סכום כולל של 12,000 ₪ נטו מדי חודש.
נקדים ונציין, כי אין חולק שהמשיב הועסק על ידי המערער בתקופת עבודה קודמת של כשלוש שנים אשר הסתיימה במועד כלשהו בחודש דצמבר 2013 ( להלן – תקופת העסקה הראשונה). בתום תקופת ההעסקה הראשונה הגיש המשיב נגד המערער תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב-יפו בתיק סע"ש 45799-12-13 ( להלן – התביעה הראשונה). התביעה הראשונה הוגשה ביום 23.12.13. ביום 20.1.14 נערך הסכם פשרה בתביעה הראשונה בין המשיב, באמצעות בא כוחו דאז, לבין המערער אשר לא היה מיוצג, לפיו שילם המערער למשיב סכום של 26,500 ₪, כולל שכר טרחת פרקליטו של המשיב, אשר "[ י]שולם במזומן במועד חתימת הסכם זה". עם חתימת הסכם הפשרה הוגשה בקשה מוסכמת לדחיית התביעה הראשונה. בהתאם לבקשת הצדדים, דחה ביום 23.1.14 בית הדין האזורי את התביעה הראשונה.
העסקתו של המשיב – בתקופת ההעסקה הראשונה כמו גם בתקופה הרלוונטית להליך זה – התבצעה כנגד תשלום שכרו במזומן, ולא נערך בין הצדדים הסכם עבודה, לא נמסרה לו הודעה על תנאי העבודה ולא הוצאו לו תלושי שכר. לא זאת אף זאת, לפי קביעת בית הדין האזורי, בעדויות הצדדים " נפלו אי דיוקים, וזאת בלשון המעטה" ולא ניתן היה להסתמך עליהן, תוך שבית הדין האזורי ציין כי בעדויות מטעם המערער נתגלו בקיעים רבים יותר בהשוואה לעדות המשיב, כך שהוא מבכר את עדות המשיב על העדויות מטעם המערערים. בהתאם, בית הדין האזורי קיבל – בהסתמך, בין היתר, על פלט שיחות טלפון שנערכו בין הצדדים ואשר הומצא, לפיו צו שניתן על ידי בית הדין, על ידי חברת פרטנר – את גרסת המשיב לעניין תקופת העבודה ופסק כי המשיב הועסק על ידי המערער החל מיום 27.12.13 ועד ליום 13.2.15 ולעניין גובה השכר אימץ את עדותו של המשיב, בהיעדר גרסה נגדית, כי השתכר סכום של 12,000 ₪ נטו בגין עבודה של שבעה ימים בשבוע.
המערער ערער על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בסוגיות נשוא המחלוקות בין הצדדים בכלל, ועל קבלת גרסת המשיב באשר לאורכה של תקופת ההעסקה וגובה השכר בפרט. לטענת המערער, השיחות הטלפוניות המפורטות בפלט השיחות, אינן מעידות על תקופת העסקה, אלא מהוות שיחות קצרות באשר לחוב שחבה קופאית בחנות למשיב בגין הלוואה שקיבלה מהמשיב, כעולה מפתק שנטען כי הוא מהווה אסמכתא על מתן הלוואה מהמשיב לקופאית בסכום של 12,500 ₪.
לאחר שעיינו בכלל חומר התיק ושקלנו את טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית הדין האזורי לאמץ את גרסת המשיב בנוגע לעיקר תקופת העבודה, תוך שבית הדין האזורי מיישם נכונה את הוראות הדין באשר לנטלי ההוכחה הרובצים על בעלי הדין ומפרט בהרחבה את קביעותיו העובדתיות. יחד עם זאת, מצאנו כי לגבי חלק מקביעותיו – לעניין מועד תחילת העבודה ולעניין גובה השכר, קמה הצדקה להתערבותנו, הכל כמפורט להלן.
מועד תחילת העבודה
בית הדין האזורי אימץ את גרסת המשיב בדבר תקופת העבודה, בהסתמך הן על פלט השיחות והן על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדויות שנשמעו בפניו, תוך שהוא דוחה מכל וכל את גרסת המערער באשר לנסיבות עריכת הפתק ומתן ההלוואה לקופאית, שבעטיה, כנטען, נערכו השיחות הטלפוניות. לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעתו המבכרת במחלוקת על תקופת העבודה את גרסת המשיב על גרסת המערער, קביעה המבוססת כאמור על התרשמותו מהעדויות שלפניו.
עם זאת, משקבע בית הדין האזורי כי הוא מאמץ את גרסת המשיב, שלפיה חזר לעבודה בחנות שבועיים לאחר קבלת התשלומים לפי הסכם הפשרה בתביעה הראשונה, ומשעולה מהסכם הפשרה כי קבלת התשלומים לפיו היתה ביום 20.1.14, יש לקבוע כי מועד תחילת העבודה אינו יכול להיות לפני יום 4.2.14, ולא ביום 23.12.13 כפי שקבע בית הדין האזורי על יסוד גרסתו של המשיב. ערים אנו לכך כי מפלט השיחות ניתן ללמוד על שיחות שהתקיימו בין המערער למשיב גם בתקופה שלאחר סיום תקופת ההעסקה הראשונה ולפני יום 4.2.14. אלא שפלט השיחות אינו יכול לעמוד לבדו ואינו יכול ללמד לכשעצמו כי התקיימו יחסי עבודה. כך למשל, מכך שהשיחות בין הצדדים חדלו מיום 5.11.14 – לא ניתן ללמוד בהכרח כי יחסי העבודה פסקו באותו מועד. בהתאם, וכאמור לעיל, לא מצאנו הצדקה להתערב במועד סיום ההעסקה כפי שנקבע על ידי בית הדין קמא (13.2.15).
גובה השכר
באשר להשתכרות המשיב אשר לא הוצגה ראיה כלשהי לעניין גובהה, קיבל בית הדין האזורי את גרסת המשיב " בהעדר כל גרסה נגדית מטעם הנתבע" שהכחיש, כמובהר לעיל את עצם ההעסקה, למעט חמישה ימים בחודש ינואר 2014.
המערער העיד כי השכר לו טוען המשיב אינו הולם את תפקידו והקופאית אף ציינה כי אין מי שמשתכר בחנות שכר בסדרי גודל כאלה.
בנסיבות העניין ומשקביעת השכר אינה נסמכת על מתן אמון בגרסת המשיב ( שכאמור אף הוא לא נמצא מהימן על ידי בית הדין בכל דבריו) אלא על אי מסירת גרסה נגדית על ידי המעסיק, ולנוכח הסתירה בין תצהיר המשיב הנוקב בשכר של 12,500 ₪ לחקירתו שבה נקב בסכום של 12,000 ₪, מצאנו לנכון לפנות לתביעה הראשונה שהגיש המשיב, שם נטען כי לקראת תום תקופת העבודה הראשונה השתכר שכר מינימום אשר בצירוף גמול השעות הנוספות הסתכם בסכום כולל של 2,000 ₪ נטו לשבוע בגין מלוא שעות העבודה שביצע.
בהקשר זה נבהיר, כי מתצהיר המשיב עולה כי חזר לעבודה כעבור תקופת הפסקה קצרה, בעקבות הגשת התביעה הראשונה, מבלי שנטען כי חל שינוי כלשהו בתנאי ההעסקה לעומת התקופה הראשונה.
בנסיבות אלה, סבירה יותר האפשרות שבשכרו של המשיב, כנטען מטעמו בתביעה הראשונה, לא חל שינוי, מאשר האפשרות ששכרו נסק ב – 50%. ודאי כך משהמשיב לא טרח ליתן בכתב התביעה ובתצהיר כל הסבר לתוספת בשכר. נוסיף, כי לטעמנו לא עלה בידי המשיב להראות את שמשתמע מעדותו, שלפיה הגרסה המיוחסת לו בתביעה הראשונה משקפת גרסה עובדתית " שנקלטה מהאוויר" על ידי בא כוחו דאז. משכך, וגם אם העובדות המפורטות בתביעה הראשונה לא נתמכו בתצהיר המשיב, לא ניתן להתעלם מהגרסה העובדתית שפורטה בכתב התביעה מטעמו של המשיב. קל וחומר, כאשר גרסה זו סבירה יותר בהתחשב בתפקידו של המשיב בחנות ובגודל העסק.
החיובים הכספיים
כתוצאה מהתערבותנו במועד תחילת העבודה ובגובה השכר כמפורט לעיל, יש לעדכן את גובה פיצויי הפיטורים שנפסקו לזכות המשיב, וכן את שאר הזכויות הסוציאליות שנפסקו לזכותו בהתאם לתקופת העבודה שנקבעה על ידינו ( החל מיום 4.2.14 ועד ליום 13.2.15).
שכרו של המשיב בגין חודשי העבודה האחרונים ( דצמבר 2014 – 13.2.15), אשר בית הדין האזורי שוכנע כי אכן לא שולם לו, יועמד, אפוא, על 8,000 ₪ נטו לחודש חלף 12,000 ₪ נטו לחודש כנפסק ( לקשיים בקביעת סכום נטו, יחד עם העדר צורך לדקדק בכך בתביעות המוגשות על ידי עובדים ששכרם נושק לשכר המינימום, ראו ע"ע ( ארצי) 3393-02-17 גב - ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ (24.6.2018)).
סך כל השכר בגין התקופה הנ"ל עומד לפיכך על סך של 20,000 ₪ נטו, ובניכוי הסכום ששולם לפי קביעת בית הדין האזורי (2,500 ₪), הסכום שייפסק לזכות המשיב ברכיב זה יועמד על סכום של 17,500 ₪ נטו.
אשר לפיצויי הפיטורים – " השכר הקובע" הוא בשיעור שכר המינימום, כמפורט בתביעה הראשונה, ואשר נכון גם למועד סיום העבודה – 4,300 ₪. הוותק הוא שנה ועשרה ימים. לפיכך, סך כל פיצויי הפיטורים הוא 4,420 ₪.
אשר לפדיון חופשה – המשיב עבד כשנה ולכן זכאי לשכר של שבועיים ימים, קרי לסכום של 2,007 ₪ (14/30 * 4,300).
אשר לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדה לקרן הפנסיה ברכיב התגמולים – בשים לב לכך שלפי קביעת בית הדין האזורי, שעליה אין ערעור, הזכאות קמה בחלוף שישה חודשים, הרי שסכום הפיצוי הוא 1,633 ₪ (4,300 ₪ * 6% * 6.33 חודשים).
ביתר רכיבי פסק הדין, לרבות בנוגע לדמי ההבראה ( שנוכח הפער הזניח אין הצדקה לחשבם מחדש) ולחיוב המערער בתשלום פיצויי הלנה ( שכר ופיצויי פיטורים) והוצאות המשפט, לא מצאנו מקום להתערב.
סוף דבר – ערעור המערער מתקבל בחלקו, כמפורט לעיל.
לנוכח קבלת חלק מהערעור, יישא המשיב בחלק מהוצאות המערער בערעור ובשכר טרחת עורך דינו בסכום ( כולל) של 4,500 ₪, אשר ישולם באמצעות קיזוזו מחיובי המערער שטרם נפרעו.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ט (25 נובמבר 2018) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

אילן איטח,
סגן נשיאה, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה,
שופטת

רועי פוליאק,
שופט

מר שלמה כפיר,
נציג ציבור (עובדים)

מר גדעון צימרמן,
נציג ציבור (מעסיקים)