הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 26775-05-18

ניתן ביום 22 ינואר 2019

איליה ברצלבר
המערער
-

מוריה שרותי נקיון אחזקה ושמירה בע"מ
המשיבה

בפני: בפני השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק גנדלר
נציגת ציבור ( עובדים) גברת חיה שחר, נציג ציבור ( מעסיקים) מר דורון קמפלר

המערער בעצמו
בשם המשיב/ה –עו"ד אליעד שלוים

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר נפתלי פאר ומר דן איל; סע"ש 12274-04-15; סע"ש 12311-04-15), שבו נתקבלה חלקית תביעתו של המערער לזכויות שונות בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כמפורט להלן.
תחולת צו ההרחבה בענף השמירה משנת 2009: מקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי, כי צו ההרחבה חל רק על מעסיקים בענף השמירה, כאשר יש לקבוע את תחום פעילותו של המעסיק על פי עיקר עיסוקו. מסקנה זו עולה, בין היתר, מהשוואת הוראות צו ההרחבה לצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי משנת 1973, שבו הוגדר עובד כ "כל עובד שכיר בעבודת שמירה או אבטחה ...". בעוד שלפי צו ההרחבה משנת 1973 תחולת הצו נקבעה לפי עיסוקו של העובד, הרי שבצו ההרחבה משנת 2009 תחולת הצו נקבעת על פי עיסוקו של המעסיק. הגדרה זו זכתה לחידוד נוסף בשנת 2014, שבו נקבע כי צו ההרחבה חל על "מעסיק העוסק בתחום השמירה ו/או האבטחה כקבוע בתוספת השניה לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו – 1996". על כן, בדין נדחו כל תביעותיו של המערער המבוססות על צו ההרחבה בענף השמירה.
גמול שעות נוספות: נקדים ונאמר כי המערער הגביל את סכום התביעה ברכיב זה בסיכומי הטענות בבית הדין האזורי ל- 20,000 ₪ (סעיף 39 לסיכומים), ובית הדין האזורי פסק לזכות המערער סך של 10,000 ₪. אנו סבורים, כי מקביעותיו של בית הדין האזורי עולה כי למערער הגיע גמול שעות נוספות ובמנוחה שבועית בסכום גבוה יותר, שמגיע לפחות לסך של 20,000 ₪, וזאת כמפורט להלן. כמשתמע מפסק דינו של בית הדין האזורי, הוא קיבל את גרסתו של המערער כי החל לעבוד בשבת בשעה 18:00 ועד למחרת בשעה 6:00, שכן הוא קבע שהמערער זכאי לגמול בעד עבודה במנוחה שבועית בחלק מחודשי השנה, שבהם צאת השבת הוא לאחר השעה 18:00, והמשמעות היא שהמערער עבד 12 שעות ביום במוצאי שבת. מכל מקום, גם אם המערער החל לעבוד בשעה 20:00 ועבד עשר שעות במוצאי שבת, כנטען על ידי המשיבה, הרי כיוון שמדובר בעבודת לילה הוא זכאי לגמול שעות נוספות החל מהשעה השמינית ולא מהשעה התשיעית. על כן, גם אם שבע השעות הראשונות במוצאי שבת הן שעות רגילות (כיוון שבחמשת ימי החול עבד 45 שעות, מתוכן 35 שעות רגילות ו- 10 שעות נוספות), הוא זכאי לגמול שעות נוספות בעד שלוש שעות בכל מוצאי שבת. תחשיב גמול שעות נוספות בעד שלוש שעות עבודה נוספות ביום שבת, בצירוף גמול בעד עבודה במנוחה שבועית בעד חלק מהשנה, מעלה כי למערער מגיע לפחות סך של 20,000 ₪. אשר על כן, על המשיבה לשלם למערער סכום נוסף בגין גמול שעות נוספות בסך של 10,000 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.4.2012 ועד למועד התשלום בפועל.
פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויים: לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל ולהתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בעניין זה. מה גם, שבגין חלק ניכר מתקופת העבודה התביעה לפיצויי הלנת שכר התיישנה. בנוגע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי הייתה מחלוקת של ממש על עצם החבות.
אי פסיקת פיצוי בגין "שימוע": בנסיבות שבהן המערער התפטר ולא פוטר, אין מקום לפסוק פיצוי בגין אי עריכת שימוע.
טענות בנוגע לתחשיב פדיון חופשה: צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי השכר רגיל לצורך תשלום דמי חופשה ופדיון חופשה אינו כולל שכר בעד שעות עבודה נוספות.
טענות בנוגע לתחשיב דמי הבראה: בשים לב לתשלומים ששולמו למערער בגין דמי הבראה בשתי שנות עבודתו האחרונות, לא מצאנו כי נפלה טעות בקביעתו של בית הדין האזורי בעניין זה.
טענות בנוגע לתחשיב דמי מחלה: הערעור בעניין זה נדחה מנימוקי בית הדין האזורי בפסק הדין (סעיף 58).
הוצאות משפט: לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בעניין הוצאות משפט.
סוף דבר: הערעור מתקבל חלקית, ואנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער הפרשי שכר (בנוסף על הפרשי השכר שנפסקו על ידי בית הדין האזורי) בסך של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.4.2011 ועד למועד התשלום בפועל.
לאור התוצאה – כל צד ישא בהוצאותיו בערעור.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ט (22 ינואר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

רועי פוליאק,
שופט

חני אופק גנדלר, שופטת

גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)

מר דורון קמפלר,
נציג ציבור (מעסיקים)