הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 26608-10-20

1.משאבות טאהא בע"מ
2.עלי חליל טאהא
המבקשים

-
מוחמד ניגם
המשיב

בשם המבקשים: עו"ד מוחמד אבו זיד
בשם המשיב: עו"ד האלה חמדאן

החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי נצרת (השופטת רויטל טרנר ונציגי הציבור מר אלי אבוטבול ומר אריה ציליק; סע"ש 54489-03-18) שבמסגרתו חויבו המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב סכומים שונים . פסק הדין ניתן בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

הרקע לבקשה
המבקשת 1 היא חברת "משאבות טאהא בע"מ" (להלן גם: החברה). המבקש 2 - מר עלי טאהא חליל - הוא אביו של מנהל החברה, מר פאדי טאהא (להלן : מנהל החברה).

בחודש מרץ 2018 הגיש המשיב (להלן גם: העובד) כתב תביעה נגד המבקשים. העובד טען כי המבקשים עוסקים בענף שאיבת הבטון והבנייה, וכי הוא הועסק על ידם כנהג ומפעיל משאבה בענף הבנייה החל מיום 1.7.13 ועד ליום 22.5.17 - אז הופסקה עבודתו ללא שימוע והודעה מוקדמת. בתחילה הועסק העובד ע ל ידי המבקש 2 באמצעות חברה על שם המבקש 2: "עלי טאהא ח'ליל" ובהמשך הועבר, ללא ידיעתו ומבלי ששולמו לו זכויותיו בעת ביצוע המעבר, לחברת "משאבות טאהא בע"מ" - היא המבקשת 1. העובד עתר לחייב את המבקשים בסכומים שונים בגין פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה והפקדות לקופת גמל, קרן פיצויים הפרשי שכר והלנת שכר, פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב, פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה, פיצוי בגין הפרת חובת השימוע, הלנת שכר וכן דיווח כוזב בתלושי שכר. סכום התביעה הכולל הועמד על סך של 209,000 ₪.

ביום 3.7.18 ניתן על ידי הרשמת לובנא תלחמי סוידאן פסק דין נגד המבקשים בהעדר הגנה. פסק הדין בוטל בהסכמת הצדדים ביום 15.4.19. ביום 14.11.19 הגיש העובד כתב תביעה מתוקן שבו הועמד סכום התביעה הכולל על סך של 161,616 ₪. המבקשים הכחישו את טענות העובד וטענו להגנתם, בין היתר, כי דין התביעה נגד המבקש 2 להידחות על הסף בשל העדר יריבות/עילה ובשל התיישנות; כי המבקש 2 הוא אדם חולה בן 75 ולא יכול היה להתייצב לדיונים והסמיך את בנו, מנהל החברה, להעיד במקומו; המבקש 2 לא זוכר מה שולם לעובד כשניהל את העסק מאחר שרואה החשבון שלו נפטר; העובד עבר לעבוד בחברה בהסכמתו ובידיעתו, ועזב אותה מיוזמתו; העובד נטל הלוואה מהחברה בחודש מאי 2015 בסך של 13,000 ₪ ולא החזיר אותה.

בתום דיון ההוכחות ביום 27.7.20, לאחר שנשמעו חקירותיהם של העובד וכן של מנהל החברה, שהגיש תצהיר בשם החברה ובשם המבקש 2 , הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:

"אנחנו מסכימים שיינתן בתיק פסק דין לפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ללא נימוקים.
אנו מסכימים כי כל סכום שייקבע על ידי בית הדין, בית הדין יפרט במסגרת פסק הדין, מהו הסכום שמופסק, ככל שייפסק, לפיצוי פיטורים וכן הוצאות שכ"ט עו"ד יצוינו בנפרד.
אנו מבינים מבית הדין שבמסגרת סמכותו של בית הדין בהתאם לסעיף האמור, בית הדין יכול לפסוק כל סכום אשר ייראה בעיניו כצודק, הכל בהסתמך על כתבי בי-דין שהוגשו בתיק, המסמכים שהוצגו בפני בית הדין והדברים שנאמרו היום ולאחר הגשת סיכומים קצרים.
אנו מבינים שסיכויי ערעור על פסק דין לפשרה הינם קלושים מאשר בערעור על פסק דין הניתן בדרך הרגילה.
עם מתן פסק הדין לא יהיה לצד כלשהו טענה כלפי משנהו בגין תקופה העבודה וסיומה".

להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה, ולאחר מכן נקצבו מועדי הגשת הסיכומים.

ביום 16.9.20 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי ללא נימוקים, בהתאם להסכמת הצדדים ובהתאם לסמכותו לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בית הדין החליט לחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם לעובד סך של 30,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים וסך של 35,000 ₪ בגין זכויות סוציאליות. בפסק הדין נקבע כי מסכומים אלו "יש להפחית את הסכומים שהצטברו בקופת כלל (תגמולים ופיצויים חלק המעסיק בלבד)". כן חויבו המבקשים לשלם לעובד, ביחד ולחוד, "הוצאות שכר טרחת עו"ד" בסך 7,000 ₪.

ביום 15.10.20 הגישו המבקשים הודעת ערעור שבמסגרתה טענו כי למרות שפסק הדין ניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט התוצאה הסופית אליה הגיע בית הדין האזורי אינה צודקת בעליל, בלתי סבירה ומקפחת את המבקשים בצורה קיצונית. לדעת המבקשים טעה בית הדין האזורי עת פסק לזכות העובד פיצויי פיטורים על סך 30,000 ₪ למרות שמהחומר המצוי בתיק ומחקירתו של העובד הוכח מעל לכל ספק שהוא התפטר מעבודתו אצל המבקשת 1 כאשר החליט להיות עצמאי. עוד טענו המבקשים בערעור כי טעה בית הדין האזורי עת חייב אותם ביחד ולחוד, למרות שאין קשר משפטי ביניהם. בקשר לכך פירטו המבקשים כי העובד הועסק על ידי המבקש 2 מיום 1.7.13 ועד לחודש 12/2014, ואילו החברה נוסדה ביום 9.12.14 וביום 1.1.15 החלה את פעילותה העסקית ורכשה מהמבקש 2 בהסכם בעל פה, את הציוד שהיה בבעלותו בעלות של למעלה ממיליון ₪. עוד נטען כי טעה בית הדין האזורי כאשר לא ניכה מהסכום שנפסק לזכות העובד את סכום ההלוואה על סך 13,000 ₪ שקיבל מהחברה ולא החזיר.

הבקשה וטענות הצדדים
לצד הודעת הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשתם ציינו הם, בין היתר, כי הסכום הכולל שנפסק למשיב עומד על סך 65,000 ₪ וכן 7,000 ₪ הוצאות; אם יתקבל הערעור המבקשים יתקשו לקבל מהמשיב את הכספים הללו בחזרה; סיכויי הערעור טובים ביותר; התוצאה הסופית אליה הגיע בית הדין אינה צודקת; סכום ההפקדות הכולל (כפי שבוצע בפועל לפנסיה) גבוה מהזכויות המגיעות למשיב למעשה על פי דין.

כן חזרו המבקשים על נימוקי הערעור. לבקשה צורף תצהירו של המבקש 2 שבו הצהיר כי "כל האמור בבקשה לעיכוב הליכים הוא נכון", וכן צורף כתב ערבות מטעמו.

העובד התנגד לבקשה מהטעם שבעל דין שזכה בהליך משפטי רשאי ליהנות מפרי זכייתו. העובד הוסיף וטען כי המבקשים עושים שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, וכל מטרתם היא לדחות את הקץ; סיכויי הערעור קלושים משעה שפסק הדין ניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט בהתאם להסכמת הצדדים ועל יסוד דיון ההוכחות והמסמכים שהוגשו לתיק; המבקשים טענו באופן לקוני כי אם ישולם פסק הדין למשיב יהיה קושי בגבייתו ללא נימוק ומבלי לצרף אסמכתאות; המבקשים נמנעו מלצרף תצהיר מטעם מנהל החברה.

בהודעת המבקשים מיום 22.10.20 ציינו הם כי אין בכוונתם להוסיף דבר על האמור בבקשתם לעיכוב הביצוע.

דיון והכרעה
נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות); השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).

כאשר פסק הדין הוא כספי גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו, שכן ההנחה היא כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו. לפיכך "עיכוב ביצועו של חיוב כספי יינתן, על דרך הכלל, רק כאשר בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו" (ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (16.1.14)). לצורך כך לא די בהעלאתן של טענות כוללניות אלא נדרשת הנחת תשתית עובדתית מפורטת ומבוססת, ככלל תוך תמיכתה בתצהיר (ע"א 2730/13 פלוני נ' פלוני (30.5.13)).

לאחר שנתתי דעתי לפסק הדין של בית הדין האזורי, לפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 27.7.20, לטענות הצדדים וכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

אשר לסיכויי הערעור - הצדדים הסמיכו את בית הדין האזורי לפסוק בתביעת המשיב על דרך הפשרה, ללא צורך בהנמקה. המבקשים הסכימו לאפשרות זו במפורש, בהיותם מיוצגים , ולאחר דיון הוכחות שבסיומו יצאו להתייעצות, כאשר מתווה ההסכמה מפורט וכאשר נרשם בפרוטוקול שהם מבינים שסיכויי ערעור על פסק דין לפשרה הם קלושים. בית הדין האזורי היה ער לטענות שמעלים המבקשים בהודעת הערעור, ובפניו עמדה תמונה שכללה את כתב התביעה וההגנה, תצהירי עדות ראשית , עדות העובד ומנהל החברה ו כן סיכומים. על יסוד כל אלה ניתן פסק הדין כאמור . בהתאם להלכה הפסוקה, ערכאת הערעור אינה מתערבת בפסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אלא בנסיבות חריגות (ראו למשל בג"צ 1625/19 כהן נ' פעילים ניהול תיקי השקעות בע"מ (16.4.19) ; ע"ע (ארצי) 274/07 א.ד.א. שמירה אבטחה נקיון וכ"א בע"מ - אנה וישובסקי (25.12.07)). נכון הדבר גם בנוגע לפסיקת ההוצאות, שבה תמעט ערכאת הערעור להתערב , ובהתאם תמעט אף לעכב (ע"א 7419/13 יצחק חג'ג' ואח' נ' מגן דוד אדום בישראל (3.11.13)) . נוכח האמור מצאתי כי סיכויי הערעור אינם מצדיקים עיכוב ביצוע.

יוער כי הסכום שנפסק לזכות העובד נפסק בגין זכויות קוגנטיות, ומסתכם בסך של 65,000 ₪ ( טרם הפחתת חלק המעסיק שהופקד לקופות) , כאשר סכום התביעה הכולל הועמד על כ-161,000 ₪.

אשר למאזן הנוחות - המבקשים לא השכילו להראות, ולו לכאורה, שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ויתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו . טענתם לפיה יתקשו לגבות את הכספים מהמשיב אם יתקבל הערעור, נטענה באופן סתמי וללא תימוכין . תצהירו של המבקש 2 לא הוסיף דבר, ומטעם המבקשת 1 לא הוגש תצהיר כלל. זאת למרות שלטענת המבקשים טעה בית הדין האזורי עת חייב אותם ביחד ולחוד מאחר ש"אין קשר משפטי בין הנתבעים והזכויות שמגיעות למשיב מהמערער, המערערת אינה חייבת בהם כלפי המשיב".

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. המבקשים יישאו, יחד ולחוד, בהוצאות המשיב בגין הבקשה בס כום של 2,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשפ"א (31 אוקטובר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .