הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 2559-10-18

ניתנה ביום 11 אפריל 2019

נגמה יאסין
המערערת

-
אלזוהור-גני ילדים ומעונות יום בע"מ
המשיבה

בשם המערערת והמשיבה שכנגד – עו"ד הישאם עיד
בשם המשיבה והמערערת שכנגד – עו"ד יפה צור

החלטה

הרשמת אפרת קוקה

1. לפני שתי בקשות: בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד מטעם המשיבה ו בקשה של המערערת לסילוק הערעור שכנגד על הסף .

תמצית העובדות וההליכים
2. המערערת, שהועסקה כסייעת לגננת אצל המשיבה, הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה לתשלום הפרשי שכר וזכויות שונות בגין תקופת עבודתה וסיומה . ככל העולה מקביעותיו של בית הדין האזורי בפסק דינו, המשיבה לא הוכרה כמוסד "מוכר שאינו רשמי" בתקופה הרלוונטית לתביעה . טענתה המרכזית של המערערת בתביעתה הי תה, כי היא זכאית לתנאי העבודה המשולמים לסייעות המועסקות במשרד החינוך או ברשויות המקומיות. טענה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי בפסק דינו . באשר לזכויות הכספיות הנוספות שתבעה המערערת קבע בית הדין האזורי , כי היא זכאית להפרש הפרשות לקרן השתלמות בסך 10,375 ש"ח, להחזר הוצאות נסיעה בסך 1,580 ש"ח ולפיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך 7,000 ש"ח. מסכומים אלה הורה בית הדין לנכות סך של 706 ש"ח אותם נותרה המערערת חייבת למשיבה.
3. המערערת הגישה ערעור על פסק הדין ביום 2.10.2018. דיון בערעור נקבע ליום 15.4.2019. המשיבה הודיעה לבית הדין ביום 3.1.2019, שלא קיבלה עותק מכתב הערעור ודבר קיומו נודע לה מהחלטת בית הדין. במענה, הודיע ב"כ המערערת לבית הדין , כי המציא למשיבה את כתב הערעור רק ביום 23.1.2019.
המשיבה הגישה לבית הדין כתב ערעור שכנגד ביום 12.2.2019. בהחלטה מאותו יום הביא בית הדין לידיעת המשיבה, שבהתאם לאישור המסירה שהוגש לבית הדין, הערעור שכנגד הוגש באיחור. או אז, הגישה המשיבה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד. המערערת מצידה, הגישה בקשה לסילוק הערעור שכנגד על הסף. זאת, נוכח האיחור בהגשת הערעור שכנגד ו אף מן הטעם שנושאיו של הערעור שכנגד, חורגים לטענת המערערת מהעניינים שהועלו בערעורהּ.

הכרעה
4. לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשות ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד להתקבל.
בכל הנוגע למועד הגשת הערעור שכנגד - המערערת הגישה לבית הדין ביום 23.1.2019 אישור מסירה ממנו עולה, שכתב הערעור הומצא למשיבה רק ביום 23.1.2019. זאת, תוך שהמערערת מציינת בהודעתה, כי "עקב תקלה משרדית שנפלה בתום לב לא בוצעה ההמצאה לפני כן". בהתאם, חל המועד האחרון להגשת הערעור שכנגד ביום 3.2.2019. הערעור שכנגד הוגש לבית הדין רק ביום 12.2.2019, קרי באיחור של 9 ימים. יצויין, כי המערערת לא טענה וממילא לא הוכיחה, שהמשיבה ידעה על הגשת הערעור במועד מוקדם יותר.
הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד נומקה בשני טעמים: מצבה הבריאותי של ב"כ המשיבה בתקופה הרלוונטית להגשת הערעור שכנגד וקיומו של ערעור תלוי ועומד מטעם המערערת על פסק הדין. בכל הנוגע למצבה הרפואי של ב"כ המשיבה נטען, כי במהלך חודש ינואר 2019 ובראשית חודש פברואר 2019, היתה מצויה ב"כ המשיבה בטיפולים ואשפוזים מתמשכים, אשר מנעו ממנה את הטיפול בהגשת הערעור שכנגד. טענה זו נתמכה באישור רפואי, המלמד על שהייתה של ב"כ המשיבה בחופשת מחלה מיום 1.1.2019 ועד יום 31.1.2019. האישור הרפואי מתייחס לשמונה מתוך אחד עשר הימים שהיו נתונים להגשת הערעור שכנגד. בנסיבות אלה ניתן לקבוע, שב"כ המשיבה הראתה כי נמנע ממנה הטיפול בהגשת הערעור שכנגד במרבית התקופה שהיתה נתונה להגשתו. טעם זה מצטרף לקיומו של ערעור תלוי ועומד על פסק הדין מטעם המערערת באותו עניין. צירופם של טעמים אלה עולה בנסיבות העניין כדי טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד. זאת, מבלי לחוות דעה בעניין סיכוייו של הערעור שכנגד.

5. דין טענתה של המערערת כי הערעור שכנגד חורג מעניינו של הערעור העיקרי להדחות.
תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה) קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד ואת המועד לכך, וזו לשונה:

"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית הדין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים".

תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה מקנה למשיב, בדומה לתקנה המקבילה ב תקנות סדר הדין האזרחי, הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות כן. זאת, הואיל והעניין מובא ממילא לפני ערכאת הערעור. מטעם זה, "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה" .
באשר לשאלה מה ייחשב "אותו עניין" – נקבע כי "שאלת התקיימותה של הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין העניין המועלה בערעור עשויה ללבוש צורות שונות, אשר לא ניתן לחזותן מראש, ודומה, כי מוטב לא לתחום קווים נוקשים בנושא זה וכי ראוי לבחון כל מקרה לגופו" (עניין אוזן). אמות המידה בקשר לכך הן:
"התיבה 'אותו עניין' מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור... הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר, שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור באותו עניין. התוצאה היא שבחינת העניין נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד... שאלת הזיקה היא שאלה של דרגה, ואינה חייבת להתבטא בחפיפה מלאה של השאלות אליהן מופנים הערעורים".
עם זאת,
"בין ערעור עיקרי ובין ערעור-שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה. ערעור-שכנגד, מעצם טיבו וטבעו מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגדו ערעור, וכתגובה לו. מכאן, שעליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם".

בית הדין הארצי לעבודה אימץ אמות מידה אלה שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בקבעו:
"בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע, איפוא בעניין זה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, הכלל כי ערעור שכנגד יוגש רק בעניין שהוא נשוא הערעור העיקרי. הווה אומר שרק אותם נושאים, ואותם עניינים, אשר הוכרעו בפסק הדין של בית הדין קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המערער לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד ...בכל מקרה אחר, על משיב המבקש לטעון לשינוי פסק הדין שבערעור, להגיש מצידו ערעור, שאם לא יעשה כן – לא ידון בית הדין הדן בערעור הראשי בטענות שהעלה בערעור שכנגד.
דרוש איפוא קשר ישיר בין הנטען בערעור העיקרי לטענות שניתן להעלותן בערעור שכנגד".

בענייננו, עיון בכתב הערעור מעלה, שהמערערת מבקשת להשיג במסגרתו על דחיית טענתה ב עניין זכאות לתנאי השכר המגיעים לסייעות המועסקות במדינה או ברשויות מקומיות; על קביעתו של בית הדין האזורי כי "הסכם הסילוק כמו גם שובר ההוצאה נחתמו על ידי התובעת, והסכום המוסכם הנזכר בהם, התקבל בידיה" ; ועל דחיית תביע תה לתשלום זכויות כספיות נוספות.
בערעור שכנגד, מבקשת המשיבה להשיג על קביעותיו של בית הדין האזורי בעניינים אלה: זכאותה של המערערת להחזר הוצאות נסיעה; זכאותה של המערערת להפרשי הפרשות לקרן השתלמות; זכאותה של המערערת לפיצוי בגין פגמים בתלושי השכר ; ואי פסיקת הוצאות לטובת המשיבה.

6. יישום אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה על נסיבות העניין מבסס את המסקנה, כי הערעור שכנגד הוא בעל זיקה מהותית וקשר ישיר לערעור העיקרי ומשכך יש להתיר את הגשתו.

טענותיה של המשיבה בערעור שכנגד בעניין העדר זכאותה של המערערת להחזר הוצאות נסיעה ולהפרשי קרן השתלמות, מבוססות בין היתר על "כתב הסילוק" שהוגש לבית הדין האזורי, ואשר שאלת תוקפו, האותנטיות שלו והתשלומים ששולמו על פיו, ה ן סוגי ות מרכזית בערעורה של המערערת. במצב דברים זה יש לקבוע, שמתקיימת זיקה ברורה בין הטענות בערעור שכנגד לאלה המועלות בערעור העיקרי. בהקשר זה ראוי לציין כי בהתאם לפסיקה, מבחן 'הזיקה העניינית' הנדרשת בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד מתקיים גם כאשר לאחד העניינים השלכה על עניין אחר.
אשר לרכיב הערעור שכנגד שעניינו פסיקת פיצוי בגין אי תקינות תלושי השכר - מדובר ברכיב שהוא בעל זיקה ברורה וישירה לטענות בערעור, שכן, המערערת עצמה מלינה על גובה הפיצוי שנפסק באותו רכיב ממש (ראו למשל סעיפים 64-65 לערעור).

סוף דבר
7. הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד מתקבלת. הבקשה לסילוק הערעור שכנגד על הסף נדחית.
8. הוצאות הבקשה יובאו בכלל חשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בסיום הליך הערעור.
9. המערערת שכנגד תגיש סיכומיה בערעור שכנגד עד ליום 1.5.2019.
המשיבה שכנגד תגיש סיכומיה בערעור שכנגד עד ליום 15.5.2019. כתבי הסיכומים יוגשו בהיקף שלא יעלה על 10 עמודים מודפסים בריווח של שורה וחצי ובחמישה עותקי נייר.
10. נוכח מתן הארכה להגשת הערעור שכנגד ומשטרם הוגשו סיכומי הצדדים בערעור שכנגד, מבוטל הדיון ביום 15.4.2019.

דיון בערעור יתקיים לפני מותב בית הדין ביום 23.5.2019 בשעה 11:30.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ט (11 אפריל 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .