הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 23928-09-18

ניתן ביום 06 אוגוסט 2019

שירותי בריאות כללית
מערערת בע"ע 33479-09-18
משיבה בע"ע 23928-09-18
משיבה בע"ע 32816-09-18
-

.1 רחל קידר

.2 קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ

.3 כלל גמל ופנסיה בע"מ
המשיבה בכל התיקים

משיבה בע"ע 23928-09-18
מערערת בע"ע 32816-09-18
משיבה בע"ע 33479-09-18

מערערת בע"ע 23928-09-18
משיבה בע"ע 32816-09-18
משיבה בע"ע 33479-09-18
בפני: השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק גנדלר, השופט אילן סופר
נציגת ציבור ( עובדים) גברת רחל בניזמן, נציג ציבור ( מעסיקים) מר מרדכי כהן
ב"כ כללית: עו"ד אור לוי, עו"ד גלית גולן רותם
ב"כ קרן הגמלאות: עו"ד שרון כפתורי שביט
ב"כ כלל גמל: עו"ד סהר שכטר
ב"כ רחל קידר: עו"ד לירן שקד, עו"ד מוריה שקד

פסק דין

לפנינו שלושה ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה ( סע"ש 32854-06-12; השופטת אביטל רימון-קפלן ונציגי הציבור גב' אהובה מטסרו ומר יוסף משען), אשר קיבל את תביעת המשיבה 1 לקבלת פיצוי על הנזק שנגרם לה עקב אי צירופה לקרן פנסיה ותיקה.

רקע עובדתי
המשיבה 1, גברת רחל קידר ( להלן – קידר), ילידת 1945, אחות מוסמכת במקצועה, הועסקה כאחות במשרד הבריאות משנת 1982 ועד לשנת 1993. בגין תקופת עבודה במשרד הבריאות הוקנו לקידר זכויות לפנסיה תקציבית מכח חוק שירות המדינה ( גמלאות) [נוסח משולב], התשל"א-1970. בחודש אפריל 1993 החלה קידר לעבוד כאחות בבית החולים לניאדו, שם בוטחה בקרן הפנסיה המקיפה של מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ ( להלן – מבטחים). ביום 1.8.1996, בסמוך לאחר סיום עבודתה בבית החולים לניאדו, בשלהי חודש יולי 1996, החלה קידר לעבוד בבית חולים כרמל, המנוהל על ידי שירותי בריאות כללית ( להלן – הכללית). במקום עבודה זה חלה על העובדים חוקת ההסתדרות אשר קבעה כי "כל עובד במוסד הסתדרותי שגילו 18 ומעלה יהיה חבר בקרן הגימלאות המרכזית לעובדי מוסדות ההסתדרות" ( להלן – קג"מ).
נכון למועד תחילת העבודה של קידר בכללית, ביום 1.8.1996, לא ניתן היה לצרף עובדים חדשים לקרנות הפנסיה הוותיקות, אשר מבטחים וקג"מ נמנות עמן, מכח החלטת הממשלה מיום 29.3.1995 ( להלן – החלטת הממשלה; על הרקע להחלטת הממשלה ראו בין היתר: בג"ץ 7691/95 ח"כ שגיא נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב (5) 577 (1998) ו – חנה הרדוף זכויות עובדים בקופות גמל 69 ואילך (1997)).
בהוראות הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, שהוצאו במקביל להחלטת הממשלה ובהוראות המשלימות לניהול קרנות פנסיה ותיקות מיום 27.3.1997 ( להלן – הוראות הניהול), ואשר הסדירו את פעילותן של קרנות הפנסיה הגרעוניות הוותיקות שנחסמו למצטרפים חדשים, נקבעו שני הסדרים הנוגעים לענייננו. ראשית, נקבע שכל עמית שהצטרף לקרן פנסיה לאחר המועד הקובע יצורף לקרנות הפנסיה החדשות. שנית, נקבע חריג לכלל זה ולפיו עמית בקרן פנסיה ותיקה גרעונית שלא הונהג בה מנגנון של איזון אקטוארי, אשר הפסיק את תשלומיו לתקופה שאינה עולה על 24 חודשים, אך לא משך כספים כלשהם מהקרן, יהיה רשאי להצטרף לקרן ותיקה אחרת שבה לא מונהג מנגנון איזון אקטוארי.
מכאן שבמועד תחילת עבודתה בכללית, נתקיים במערערת, אשר בוטחה במבטחים עד לחודש יולי 1996, החריג המאפשר המשך ביטוחה בקרן פנסיה וותיקה גרעונית, ומכוחו היה מקום לצרפה לקג"מ כמתחייב מחוקת ההסתדרות.
בית הדין האזורי קבע כי במועד תחילת עבודתה של קידר בכללית, היא הוחתמה על טופס חברות בקג"מ, ואולם לא הוכח כי טופס זה הגיע לידי קג"מ. בפועל בתקופה זו ההפקדות בוצעו לקרן הפנסיה החדשה - מיטבית עתודות קרן פנסיה ( להלן - מיטבית), שהיא קרן פנסיה חדשה, אשר הוקמה על ידי קג"מ בעקבות חסימתה לצירוף מצטרפים חדשים. ההפקדות בוצעו על ידי כללית באמצעות קג"מ, אשר העניקה שירותי תפעול גם למיטבית, וכפועל יוצא מכך גבתה הן את דמי הגמולים המיועדים לקג"מ עצמה והן את דמי הגמולים המיועדים למיטבית.
נקדים ונציין, כי במועדים הרלוונטיים, לא התקיימה הפרדה פיננסית, ניהולית ושיווקית בין קרן הפנסיה הוותיקה לבין קרן הפנסיה החדשה שהוקמה על-ידה ( בעניינו: קג"מ ומיטבית) והקרנות החדשות תופעלו באופן מלא על ידי חברת האם – הקרן הוותיקה ( ראו: בג"ץ 4497/00 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' שר האוצר, פ"ד נו(3) 608 (2002), אשר רק לאחריו נכנסה ההפרדה הניהולית והתפעולית בין הקרנות לתוקף). בעקבות הניהול המשותף ארעו " טעויות שיוך" של מבוטחים אשר צורפו לקרן חדשה למרות שחתמו על טפסי הצטרפות לקרן ותיקה ועמדו בחריג שאפשר צירופם לקרן כאמור ( ראו בהרחבה: ע"ע ( ארצי) 66349-06-14 הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון – בראל (3.12.2015). להלן – עניין בראל).
ביום 15.3.98 קידר חתמה על טופס הנושא לוגו של קג"מ. קידר פרטה את מקומות העבודה הקודמים וקרנות הפנסיה בהן בוטחה. מעל המקום המיועד לחתימה כי כל הפרטים שמסר החותם הם נכונים, צוין כי החותם מבקש "להתקבל לחברות בחברה קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ ( להלן – " קג"מ"), ולהצטרף לתכנית הפנסיה המקיפה לעמיתים חדשים – 1995 של מיטבית – חברה לניהול קרנות פנסיה בע"מ ( להלן – " הקרן"), אשר מנוהלת על ידי קג"מ. הצטרפותי הינה לפי תקנון קג"מ ולפי תקנון הקרן ובכפוף לשינויים שיחולו במסמכים אלה". לאחר הצהרה זו הופיעה חתימתה של קידר. הטופס התקבל במשרדי קג"מ. כללית ניכתה מקידר כספים לקרן פנסיה, העבירה אותם לקג"מ, ואלה שויכו בפועל, כתוצאה מטעות בשיוך אשר לא תוקנה על ידי מי מהמערערות, לקרן הפנסיה מיטבית.
ביום 23/9/98 כתבה גב' תחיה גורניצקי בשם הגוף שכונה " קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ המנהלת את קרן הפנסיה לעמיתים חדשים של מיטבית", על גבי " הלוגו המשותף" של קג"ם ומיטבית, אל מבטחים סניף נתניה. וכך נאמר:

"הנדון: החבר(ה) קידר רחל ת.ז...
החבר(ה) קידר עובד(ת) בבי"ח כרמל ומבוטח(ת) בקרן שלנו מ-8.1996.
לפי הודעתו(ה) בוטח(ה) בקרן שלכם בתקופה: 1993-1996 מעבודתו(ה) בבי"ח לניאדו.
נבקשכם להמציא לנו ולחבר(ה) אישור הקפאה כמקובל".

העתק המכתב מוען לקידר, בכתובת: רח' התאנים 16, ת.ד. 11139, חדרה 38230 ( להלן – הכתובת בחדרה), אשר אין חולק כי היא כתובת מגוריה של קידר, כאשר בסיפא למכתב, נאמר:

"לידיעת החבר(ה),
פרטי זכויותיך בהתאם לאישור הנ"ל, יצורפו לתיקך האישי ובבוא העת יובאו בחשבון הפנסיה שתגיע לך מהקרן.
אם נתונים שהועברו על ידי הקרן אינם תואמים את תקופות הביטוח שלך, עליך לפנות לקרן הנ"ל לצורך עדכון הפרטים ולדווח לנו על כך.
החשבון הכספי של זכויותיך מתקופת חברותך בקרן הנ"ל, ימשיך להתנהל בקרן הנ"ל, בנפרד מהחשבון שמתנהל בקרן שלנו"

7. על גבי המכתב הנ"ל, צוין בכתב יד: "שלחתי תזכורת ב-13.12.98".בפני בית הדין האזורי הוצג טופס מכתב תזכורת בשמה של גב' תחיה גורניצקי אל מבטחים נתניה מיום 15/11/99. בו נאמר:

טרם קיבלנו תשובה למכתבנו מ 13.12.98 בעניין רציפות זכויות הגב' קידר רחל, ת"ז... מצ"ב צילום מכתבנו.
נודה על תשובתכם בהקדם".

גם העתק מכתב זה מוען לקידר לכתובת בחדרה, ואף הוספה בו הערה בכתב יד המכוונת לתובעת, כדלקמן:

"לידיעתך, כדי להסדיר את העניין אנו מציעים לך לפנות אליהם ישירות".

בהמשך, ובהתאם לבקשה מיום 16.5.00, צירפה קידר תצהיר בו מסרה מידע בנוגע לכל מקומות העבודה בהם הועסקה, תקופות אי העסקתה וקרנות הפנסיה שביטחו אותה באותם המועדים. לאחר שקג"מ ביקשה כי קידר תצרף אישור הקפאת זכויותיה במבטחים על מנת שיהיה אפשר להחיל עליה את הסדר הרציפות, השיבה מבטחים, ביום 9.7.2000, כי נחתם הסדר רציפות בעניינה של קידר במעבר מפנסיה תקציבית למבטחים בעקבות סיום עבודתה במשרד הבריאות, המזכה בפנסיה תקציבית, ותחילת עבודתה בלניאדו עת בוטחה במבטחים. לפי מכתבה של מבטחים, לצורך החלת הסדר רציפות בעניינה בין מבטחים לבין קג"מ נדרש אישור של נציבות שירות המדינה ( להלן – נש"מ). משלב זה ואילך הופסק הטיפול בעניינה של קידר ולא התבצעה פנייה לנש"מ על מנת לקבל את האישור הנדרש.
ביום 6.3.01 נשלח מכתב נוסף נושא לוגו של " מיטבית חברה לניהול קרנות פנסיה בע"מ", "מדור פנסיות משותפות", אל מחלקת כוח אדם של בית החולים, בו נאמר:

"הנדון: קידר רחל ת"ז...
הננו מאשרים קבלת תצהיר.
הרינו להביא לידיעתכם כי בהסתמך על מכתב מבטחים מ-9.7.00 (מצ"ל תצלום) גברת קידר רחל נמנית על עמיתי קרן מיטבית ( עמית חדש).
הננו להביא לידיעתכם כי כ"עמית חדש" זכאית גברת קידר לפרוש לפנסיה זקנה עת ימלאו לה 65 שנה.
למרות האמור לעיל, בהתאם לתקנות להיום, קיימת אפשרות לפרישה לפנסיה בגיל 60 שנה בהפחתת אחוזים לצמיתות.
לידיעתכם".

על המכתב חתומות גב' אילנה גולדרינג – מנהלת אגף הפנסיות וגב' שרה ברנדפלד מנהלת מדור פנסיות משותפות ב"חברה לניהול קרנות פנסיה בע"מ". העתק המכתב נשלח אל התובעת, בכתובת בחדרה.
בפועל, קידר היתה מבוטחת לכל אורך התקופה במיטבית שהיא קרן פנסיה צוברת חדשה, שאינה נמנית עם קרנות הפנסיה הוותיקות, בניגוד למבטחים ולקג"מ, והתנהלה מולה בעניינים השוטפים הנוגעים לביטוחה הפנסיוני. כך למשל, בחודשים 10/99, 11/01 ו-1/05 מילאה קידר טפסים שונים של מיטבית לשם קבלת הלוואות ממיטבית. בחודש 10/03 הצטרפה קידר לביטוח חיים במיטבית ומלאה טופס הצטרפות מול מיטבית. ביום 3.4.09 הודיעה קידר למיטבית, כי היא מבקשת לעבור ממסלול פנסיה מקיפה למסלול פנסיית זקנה, וביום 5.5.09 הודיעה קידר למיטבית כי היא מבקשת לעבור למסלול עתיר חיסכון. במשך כל התקופה קבלה קידר דוחות שוטפים לכתובת בחדרה מאת מיטבית.
כחצי שנה לפני פרישתה של קידר לגמלאות, במהלך חודש אוקטובר 2011, פנתה אל הממונים עליה בכללית וביקשה לפעול לצורך החלת הסדר הרציפות עליה. בחודש מרץ 2012 פרשה קידר לגמלאות והחלה לקבל את קצבת הפנסיה שלה מקרנות הפנסיה שבהן הייתה חברה. ביום 18.6.2012 הגישה קידר תביעה נגד הכללית, קג"מ ומיטבית.
ההליכים בבית הדין האזורי
בתביעתה לבית הדין האזורי עתרה קידר לצירופה בדיעבד כעמיתה לקג"מ כך שתהיה זכאית לפנסיה על פי התנאים הקבועים האחיד של קרנות הפנסיה הוותיקות הגרעוניות, חלף זכויותיה, הנחותות לטענתה, לפנסיה ממיטבית בה בוטחה בפועל. לחלופין תבעה כי הכללית, קג"מ ומיטבית ישלמו את פיצוי בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מאי צירופה לקג"מ ביום שבו החלה לעבוד בכללית. לצורך הוכחת הנזק שנגרם לה צירפה חוות דעת אקטוארית מטעמה ולפיה כתוצאה מאי שיוכה כעמיתה בקג"מ נגרם לה הפסד העומד על סך של 443,447 ש"ח. לעומתה צרפו הכללית, קג"מ ומיטבית חוות דעת שלפיה ההפסד עמד על סך 323,765 ש"ח בלבד.
בית הדין קבע כי קידר הייתה מודעת לתחלופת המכתבים שבין הכללית, קג"מ ומבטחים, ולמרות זאת בחרה שלא לעסוק בעניין בעצמה על מנת לדאוג לצירופה כעמיתה בקג"מ. בית הדין גם דחה את גרסתה העובדתית לפיה הוסבר לה שהיא תוכל לטפל בעניין זה רק כחצי שנה לפני פרישתה לגמלאות. זאת בשל העובדה כי היא נמנעה מלהביא לעדות את היועץ הפנסיוני ואת הממונים עליה בכללית אשר לטענתה מסרו לה מידע זה. אי לכך קבע בית הדין האזורי כי קידר שקטה על שמריה ביחס לדרישתה לצרפה כעמיתה בקג"מ וכתוצאה מכך תביעתה לצירופה לקג"מ התיישנה.
באשר לסעד החלופי שתבעה קידר ולפיו על הכללית, קג"מ ומיטבית לפצות אותה על הנזק שנגרם לה מאי צירופה לקג"מ במועד תחילת עבודתה בכללית, קבע בית הדין כי לקידר קמה עילת תביעה קונקרטית בעניין זה רק בקרות אירוע מזכה, ולפיכך יש למנות את תקופת ההתיישנות רק החל מקרות אירוע שכזה. בענייננו אירוע מזכה התרחש בפרישתה לגמלאות, ומשכך, טרם חלפה תקופת ההתיישנות באשר לעילת התביעה הכלכלית. בהמשך עניין זה ובמענה לטענת קג"מ כי התקיים שיהוי בעניינה של קידר לאור העובדה שזו החלה לקבל תשלומים מקרן הפנסיה של מיטבית, קבע בית הדין כי הקרנות לא שינו את מצבן לרעה כפי שטענו.
בהתייחס לאופן חלוקת האחריות בתשלום הפיצוי, קבע בית הדין כי לכל אחד מהצדדים בהליך אשם תורם לכך שזכויותיה הפנסיונית של קידר נפגעו. על כן, קבע בית הדין כי כל אחד מהצדדים, כולל קידר עצמה, יישא בחלקו היחסי – רבע (25%) – באחריות לנזק שנגרם לקידר. וכך נאמר ( סעיפים 123-124 לפסק הדין):

"לטעמנו, בנסיבות מסוימות ומוגדרות אלו, כל אחד מהצדדים לתובענה אחראי באופן חלקי לתוצאה שהתרחשה, במובן זה, שהתובעת, שידעה לכל המאוחר ביום 6/3/01, כי נדרש אישור מאת נציבות שירות המדינה, לא נקטה בכל פעולה על מנת לקבלו. משדחינו את גרסת התובעת כי היא לא פעלה לקידום שמירת רציפות זכויותיה מן הטעם שכך הונחתה לעשות, נותרנו עם גרסת התובעת עצמה כי לא עשתה דבר על מנת לקדם את שמירת רציפות זכויותיה במבטחים. איננו מתיימרים לקבוע האם הדבר נעשה מפאת רשלנות או זלזול מצד התובעת או מפאת טעות של התובעת בהבנת ההשלכות של התנהלותה על זכויותיה הפנסיוניות, ודי לנו לצורך ענייננו בכך שהוכח כי התובעת לא טיפלה בענייניה כנדרש בנקודת הזמן הרלוונטית דלעיל.
אשר לקג"מ ומיטבית, הרי שבין אם הדבר נעשה לפנים משורת הדין ובין אם נעשה במסגרת הדין, ניכר כי קג"מ ומיטבית פנו למבטחים במסגרת טיפולן בשיוכה של התובעת לקרן הפנסיה הרלוונטית, ניהלו עם מבטחים התכתבות ממושכת ואף קיבלו מידע רב אותו חלקו כאמור עם הכללית ועם התובעת, אך משום מה בנסיבות שלא הובהרו לפנינו, החליטו להפסיק את טיפולן בעניינה של התובעת בשלב בו הודיעה מבטחים כי נדרש אישור מאת נציבות שירות המדינה, ולא זו אף זו, אלא שהחליטו כאמור לשייך את התובעת לקרן מיטבית בנימוק שהדבר נעשה " בהסתמך על מכתב מבטחים מ-9.7.00", הגם שכאמור באותו מכתב, לא נאמר כי לא ניתן לערוך רציפות זכויות בין מבטחים לקג"מ הוותיקה, אלא נאמר כי נדרש אישור מאת הנציבות.
ואשר לכללית, הרי שבדומה לתובעת ולקג"מ ומיטבית, גם הכללית היתה מעורבת בצורה ניכרת בהסדרת שיוכה של התובעת לקרן הפנסיה הרלוונטית, וניהלה לשם כך התכתבויות עם קג"מ ומיטבית. גם הכללית נמנעה מלפנות לנציבות שירות המדינה לאחר ה- 5/11/00, וכאשר כבר פעלה בעניינה של התובעת, הרי שכל שעשתה הוא להמציא תצהיר נוסף של התובעת למינהלת המשותפת, תצהיר שעל פני הדברים כלל לא נדרש. מכל מקום, לא נטען כי לאחר קבלת המכתב מיום 6/3/01 פעלה הכללית בכל דרך שהיא על מנת לשנות משיוכה זה של התובעת, למרות שעד אותו מועד פעלה נמרצות על מנת לעשות כן.
הנה כי כן, בנסיבות המסוימות שבנדון וחרף ניסיונם של הצדדים בתובענה זו, להטיל את האחריות לתוצאה של אי ביטוח התובעת בקג"מ הוותיקה על הצדדים האחרים לתובענה, נחה דעתנו כי כל אחד מהצדדים - להסכם " המשולש" שבין העובד, המעסיק וקרן הפנסיה ( ובענייננו, ה"הסכם המרובע" שבין התובעת, הכללית, קג"מ ומיטבית) - אחראי באופן חלקי לתוצאה של אי ביטוח התובעת בקג"מ הוותיקה בתקופת עבודתה בתובעת, וכפועל יוצא מכך, אף אחראי באופן חלקי לנזק הנובע מתוצאה זו".

באשר לשיעור הפיצוי בחר בית הדין לדחות את חוות דעתו של האקטואר מטעמה של קידר ואימץ תחתיה את חוות דעתו של האקטואר מטעמן של הכללית, קג"מ ומיטבית. על כן הכללית, קג"מ ומיטבית חויבו כל אחת לשלם לקידר סך של 80,941 ש"ח והוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח.

טענות הצדדים
על פסק דין זה של בית הדין האזורי הגישו הכללית, קג"מ ומיטבית ערעורים. בפי שלוש המערערות טענה משותפת כי הסעד ההצהרתי, לפיו יש לראות בקידר חברה בקג"מ ו"הסעד הכלכלי-פיצויי" כפי שהגדיר אותו בית הדין האזורי למעשה נובעים מאותה עילת התביעה, אשר העובדות העומדות בבסיסה הגיעו לידיעתה של קידר כבר בשנת 2001. על כן, לטענתן, בשל העובדה שעילת התביעה התיישנה זה מכבר, הרי שהסעד של פיצוי בגין הנזק שנגרם לה התיישן גם הוא במועד זה.
מעבר לטענת ההתיישנות העלתה כל אחת מהמשיבות את הטענות הרלוונטיות לעניינה. כעת נפרט את הטענות הרלוונטיות לכל אחד מן הצדדים.

טענות כללית ( ע"ע 33479-09-18)
באשר לאחריות שהטיל בית הדין על הכללית בדבר פיצויה של קידר, טענה הכללית כי חיובה בפיצוי זה נעדר מקור נורמטיבי; כי היא פעלה בתום לב, בהגינות ובאופן המקובל בנסיבות העניין; וכי לעובד קיימת אחריות אישית בכל הקשור לקביעת ההסדר הביטוחי אליו הוא משתייך. על כן, ביקשה הכללית כי בית הדין יקבע שעל קידר מוטלת 100% מהאחריות לכך שלא צורפה כעמיתה בקרן הפנסיה הוותיקה של קג"מ.
הכללית טענה עוד כי לפי המכתב ממבטחים היה על התובעת לפנות לנש"מ על מנת להסדיר את רצף זכויותיה. לטענת הכללית קידר לא פעלה להשגת האישור ולא הוכיחה בפני בית הדין קמא כי לו הייתה פונה לנש"מ הייתה מקבלת את האישור הנדרש. משכך, תביעתה כלל לא הוכחה ולא ניתן לחייב את הכללית בנזקים שנגרמו לה.

טענות קג"מ ( ע"ע 32816-09-18)
קג"מ טענה כי על פי הוראות הניהול ניתן להפעיל כלפי מבוטח הסדר רציפות רק אם טרם חלפו 24 חודשים מהרגע שהפסיק להפקיד את תגמולי הפנסיה שלו לקרן. על כן, קג"מ סבורה כי המועד האחרון לקליטתה של קידר כעמיתה בקג"מ הייתה במהלך חודש ספטמבר 1998.
עוד טענה קג"מ כי היא פעלה מול קידר כמנהלת של מיטבית ולא כקרן הפנסיה הוותיקה של קג"מ. על כן, לא נכרת חוזה מחייב בינה ובין קידר. לכל היותר מדובר במהלך משא ומתן בשלב הטרום חוזי. משכך, אין לקג"מ חובת תום לב מוגברת כפי שקבע בית הדין וודאי שאין היא חייבת בפיצויה של קידר.
בהמשך לשאלת האחריות טענה קג"מ כי בשל העובדה שלא נכרת חוזה מחייב בינה ובין קידר, מדובר בעילה נזיקית ולא חוזית, שבה בית הדין איננו מוסמך לדון.
לחלופין טענה קג"מ כי היה על בית הדין לפסוק פיצוי עיתי ולא תשלום חד פעמי. זאת לאור הוראות התקנון המפורשות של הקרן בעניין זה. לטענת קג"מ קביעת בית הדין כי קידר תקבל את כל סכום הכסף בתשלום אחד גורמת לפגיעה לא צודקת בשוויון שבינה ובין שאר חברי הקרן.

טענות מיטבית ( ע"ע 23928-09-18)
לטענת מיטבית, אין להטיל על קרן חדשה את החובה לדאוג לצירוף עמיתיה לקרן ותיקה. הליך שכזה דורש אישור של הממונה על אגף שוק ההון במשרד האוצר. מאחר וקידר לא פנתה אליו לצורך אישור צירופה לקרן ותיקה, ודאי שמיטבית אינה אחראית לכך ואין לקבוע כי היא חייבת בפיצויים כלפי המשיבה בעניין זה.
מיטבית טענה עוד כי בית הדין לא נימק מדוע בחר להטיל על כל אחד מהצדדים אחריות זהה לאי העברתה של המשיבה לקרן הוותיקה ואף לא הסביר מדוע אין אחריותה של קידר אינה בשיעור של 100% לאור העובדה שידעה על חובתה ליצור קשר עם נש"מ ועם קג"מ אך נמנעה מלעשות כן.

טענות קידר
קידר טוענת כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי ויש לדחות את שלושת הערעורים. קידר טוענת כי כתב התביעה כלל שתי עילות תביעה נפרדות. בעוד שעל עילת התביעה שעניינה ביטוחה של קידר בקג"מ חלה התיישנות, הרי שעילתה לפיצוי כספי לא התיישנה. העילה נוצרה עם פרישתה לגמלאות, שאז התגבש הנזק האקטוארי שנגרם לה. המדובר בזכויות מכוח הסדר רציפות זכויות שלא היתה מניעה לאחר שנת 1995 לצרף את קידר לקג"מ. זאת שעה שטופס ההצטרפות התקבל אצל קג"מ טרם חלפו 24 חודשים ממועד הפסקת ההפרשות למבטחים. לכל היותר נדרש אישור טכני מטעם נציבות שירות המדינה, כאשר ניתן היה לערוך רציפות זכויות בין מבטחים לקג"מ ורק בשל התרשלות הכללית לא יצא הדבר לפועל.

הכרעה
לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בכתבי טענותיהם, הגענו למסקנה כי דין הערעורים להתקבל. דעתנו היא כי העילה ממנה נובעים הסעד ההצהרתי והסעד הכספי אותם תבעה המשיבה נוצרה, לכל המאוחר, בשנת 2001, ולכן התיישנה במועד הגשת התובענה. בנסיבות אלה איננו נדרשים לטענות המערערות לגוף העניין.
על כן משמדובר בעילה אחת ובית הדין האזורי קבע כי לגבי סעד אחד העילה התיישנה מסקנה זו יפה גם כלפי הסעד האחר. דברים אלו נכונים גם אם הגדרת העילה כלפי כל אחת מהמערערות שונה בשל מהות היחסים שהיתה למשיבה עימן. כך עילת התביעה שהיתה למשיבה כנגד הכללית נגעה לאי עריכת ביטוח בקג"מ כמצוות חוקת העבודה והתרשלות באי בדיקה ופיקוח על מהלך העברת הכספים. עילת התביעה שהיתה למשיבה כנגד מיטבית נגעה לקבלת כספים על ידה ללא שנחתם טופס הצטרפות ולגבי קג"ם ספק אם נוצר קשר חוזי מחייב המבסס עילת תביעה. לאחר הגדרת עילות התביעה נפנה לבחון האם התיישנו. כאמור די בקביעת בית הדין האזורי כי הסעד ההצהרתי התיישן כדי להגיע למסקנה כי גם הסעד הכספי כטענת המשיבה התיישן כאשר שניהם נובעים מאותה עילה. יחד עם זאת מצאנו מקום להרחיב קמעה בסוגיה המשפטית של התיישנות עילה חוזית בתחום הפנסיה.
נקודת המוצא היא כי "דיני ההתיישנות נועדו להשיג איזון אינטרסים בין בעלי הדין והאינטרס הציבורי; כאשר בהתאם לאיזון זה, יש להניח לבעל דין המבקש לתבוע את זכויותיו בערכאה שיפוטית שהות מספקת להיערך לכך, בשים לב לקשיים, לעלויות ולאילוצים. מנגד, יש לקצוב מראש תקופת זמן סבירה לצורך הגשת התביעה אשר מעבר לה תוסר אימת התביעה המשפטית מהנתבע והוא לא יחויב עוד בשמירת ראיות וכן, יוסר ממנו הסיכון כי הראיות שהיו זמינות בידיו בעבר, שוב לא תהיינה בהישג ידו. זאת, באופן שיכביד על יכולתו להתגונן בפני התביעה" (מתוך ע"ע ( ארצי) 36058-12-13‏ ‏ יעקב וקסלר - י. אדרי ובניו מפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ (20.6.17) ( להלן: ענין וקסלר).
סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות) קובע כי " תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה." בהקשר למונח " עילת תובענה" נאמר ע"א 735/07 צמרות חברה לבנין נ' בנק המזרחי (5.1.11) נאמר כך:

"המושג " עילת תובענה" לצורך תחילת מניין תקופת ההתיישנות נבחן על פי הדין המהותי, בשילוב עם נתונים נוספים, הרלבנטיים להקשר של התיישנות, ובהם קיום אפשרות מעשית בידי תובע לפנות לבית המשפט לצורך הגשת תביעה, בבחינת " כוח תביעה" שרק עם התגבשותו, מתחיל מניין ההתיישנות ... " כוח תביעה" במשמעות זו פירושו קיום אפשרות ממשית בידי תובע להגיש תביעה משפטית ולזכות בסעד המבוקש, ככל שהוא יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי ובנטל הביסוס המשפטי של תביעתו. המועד להיווצרות עילת התובענה לצורך התיישנות הוא, אפוא, המועד שבו נתגבשו העובדות המקימות זכות לסעד, וכאשר נתון בידי התובע כוח קונקרטי לממש הלכה למעשה את זכות התביעה שבידו בדרך של פנייה לערכאות. אין די בקיום זכות תביעה מושגית-תיאורטית בלבד בידי התובע. נדרשת בשלות של זכות התביעה במובן קיומו של כוח, הלכה למעשה, לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית, ולזכות בסעד אם תוכח התביעה ... רק משמתקיימים תנאים אלה במלואם, מתחיל מירוץ ההתיישנות".

הנה כי כן, עולה כי במקרה שלפנינו עלינו לבחון האם התביעה הבשילה רק ביום קרות אירוע פנסיה מזכה כפי שטוענת קידר או שמא התביעה הבשילה במועד מוקדם יותר, לכל המאוחר בשנת 2000, בו נפסק הטיפול מצד המערערות בעניינה של קידר אל מול נציבות שירות המדינה.
בענין וקסלר נקבע כי ככלל מועד היווצרות העילה לעניין דיני ההתיישנות ולצורך תביעה לתשלום פיצוי מן המעסיק בגין אי הפרשה לקרן פנסיה נקבע לפי המועדים שבהם היה על המעסיק לבצע את ההפקדות, ולא לפי מועד קרות האירוע המזכה לפי תקנון קרן הפנסיה.
להבדיל מאופייה המתחדש של חובת ההפקדה הרי ששיוך למסלול פנסיוני העילה הוא פעולה נקודתית, המכתיבה את צבירת הזכויות, שיעורי ההפקדות, הצורך בניכוי מהשכר וכיוצא באלו עניינים שאינם ניתנים לשינוי מידי חודש בחודשו.
בפרשת בן ציון פרחי, על פי הוראות הסכם הפנסיה שחל על התובע במועד פרישתו, הוא היה זכאי לבחור בין שני מסלולים: מסלול א' – מסלול של פנסיה תקציבית על פי הוראות חוק שירות המדינה ( גמלאות) לבין מסלול ב' – פנסיה על פי הסכם הפנסיה ותקנות מקפת. התובע בחר במסלול ב' ולאחר כ -12 שנה הגיש תביעה לזכאות למסלול א' וזאת בטענה כי ערב הבחירה במסלולים הוצג בפניו נתון שגוי בנוגע למשכורת הקובעת לפנסיה במסלול א'. בית הדין האזורי קבע כי עילת התביעה בנוגע לבחירת המסלול מתיישנת שבע שנים לאחר ביצוע הבחירה וזאת לאחר שעמד על השיקולים לקביעת המועד להתגבשות העילה. וכך נאמר בידי חברתנו השופטת גליקסמן:

"אכן, בהתאם לפסיקה, העילה לשינוי בסיס חישוב הגמלה היא עילה המתחדשת מידי חודש בחודשו, ולכן ניתן לתבוע הפרשי גמלה מהקרן לתקופה של שבע שנים לפני הגשת התביעה [ ע"ע 17/03 מריו ויינגרט - מבטחים]. אולם, אנו סבורים כי פסיקה זו אינה חלה על המקרה הנדון, כיון שהזכות לבחור את מסלול הפנסיה היא זכות חד פעמית שעל התובע לממש עם פרישתו לגמלאות, והתובע אינו זכאי לשנות את הבסיס לחישוב הפנסיה לאחר בחירתו. אמנם, בחירתו של התובע במסלול קובעת את הבסיס לחישוב הגמלה, אולם כאמור זכות הבחירה היא חד פעמית. הפסיקה בעניין ויינגרט רלוונטית אם לטענת התובע מקפת חישבה לא נכון את הפנסיה במסלול בו הוא בחר, למשל לא התחשבה בעדכון שכרו לאחר פרישתו בחישוב המשכורת הקובעת לפנסיה. אולם, הזכות לבחור בין מסלול א' לבין מסלול ב' היא חד פעמית. לפיכך, תביעה בנוגע לשינוי המסלול שנבחר על ידי הגמלאי מתיישנת שבע שנים לאחר המועד האחרון להגשת טופס המרה.
זאת ועוד. בבחירת מסלול הפנסיה טמון סיכון וסיכוי. בעת הפרישה לגמלאות לא ניתן לחזות איזה מסלול טוב יותר, שכן קיימים נעלמים רבים: שיעור תוספות השכר שישולמו לעובדי השירות הציבורי אשר ישפיעו על עדכון שכר הדרגה; שיעור עליית המדד; מועדי תשלום תוספת היוקר. בעת הבחירה בין מסלול א' למסלול ב' נוטל על עצמו הגמלאי את הסיכון והסיכוי הטמונים בבחירתו. תביעת התובע, לאפשר לו לבחור מחדש בין מסלול א' לבין מסלול ב' 12 שנה לאחר פרישתו לגמלאות, כאשר ניתן לערוך את החישוב איזה מסלול מיטיב עם התובע וללא שהתובע נוטל על עצמו סיכון כלשהו יוצרת מצב בו כל הסיכון מוטל על הקרן. יש להדגיש, כי בבחירה כיום אין שום סיכון, שכן היא לא משפיעה על שיעור הפנסיה העתידי של התובע, לנוכח העובדה כי החל מאוקטובר 2003 עדכון הפנסיה בשני המסלולים נעשה על פי הוראות התקנון האחיד. אנו סבורים, כי מצב דברים זה מחייב את המסקנה כי זכות הבחירה בין שני מסלולי הפנסיה היא זכות חד פעמית, ועילת תביעה בנוגע לבחירה מתיישנת שבע שנים לאחר ביצוע הבחירה. [ראו: עב ( תל אביב) 4345/06 בן ציון פרחי - בזק ואח' (31.12.2008)]".

הערעור על פסק הדין נדחה תוך שנקבע, בין היתר, כי הבחירה במסלול פרישה היא חד פעמית ובלתי הדירה וכי מועד זה קבוע ויציב ואינו נתון לשינוי מידי חודש בחודשו [ ראו: ע"ע 109/09 בן ציון פרחי - בזק ואח' (11.7.2010)].
בענין מוחמד חושאן, הגישו עובדי מועצה מקומית תביעה ביום 25.5.2011 למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הם זכאים לפנסיה תקציבית ממועד תחילת עבודתם וכי המעבר לפנסיה צוברת, שנעשה במהלך חודש ספטמבר 2000 בטל. בית הדין האזורי קבע כי המועד להתגבשות עילת התביעה הוא במועד המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, בחודש ספטמבר 2000. לנוכח העובדה, שהתביעה הוגשה רק ביום 25.5.2011, למעלה מעשר שנים ממועד המעבר, התביעה התיישנה ( ס"ע 46001-05-11 חושאן ואח' - מועצה מקומית כפר מנדא (5.2.2014); ערעור על פסק הדין נדחה ע"ע 35352-04-14 חושאן ואח' - מועצה מקומית כפר מנדא (23.12.2014)).
בענייננו, המדובר באי צירופה של קידר לקרן הפנסיה הוותיקה קג"מ בניגוד להוראות חוקת העבודה ולטופס ההצטרפות עליו חתמה בעת קבלתה לכללית. המדובר במחדל אחד אף אם נזקיו מתמשכים. ויודגש, בהתאם להוראות הניהול על צירוף זה היה להתבצע תוך 24 חודשים מיום שהופסקו התשלומים למבטחים, דהיינו שנתיים מיום 1.8.96 ( אז עברה לכללית מבית החולים כרמל בו היתה מבוטחת במבטחים). מכאן כי עילת התביעה בכל הנוגע לצירופה של קידר לקג"מ התגבשה כדי כוח תביעה מהותי כבר ביום 1.8.98, וממועד זה החל לכאורה מירוץ ההתיישנות.
אף אם נניח לטובתה של קידר כי חליפת המכתבים שנמשכה גם לאחר שנת 1998 יצרה מצג בדבר אפשרות צירופה של קידר לקג"מ גם במועד זה – ומבלי להביע עמדה בדבר ההיתכנות לכך לגוף הענין ( ראו: עניין בראל) – הרי שהמכתב האחרון בעניינה נשלח ב 9.7.00. מכאן כי גם על פי הנחה מיטיבה זו הכוח המהותי להגשת התובענה התגבש בראשית שנות האלפיים, כך שבמועד הגשת בתובענה בשנת 2012 חלפה תקופת ההתיישנות.
למעשה, אף בית הדין קמא קבע כי הסעד ההצהרתי התיישן, ובענין זה דעתנו כדעתו. בית הדין קמא קבע כי הסעד הכספי לא התיישן, ובענין זה דעתנו שונה. זאת, כיוון שאופיים המתמשך של הנזקים אינו שולל את היות המחדל משיוך קידר למסלול קרן פנסיה ותיקה משום מחדל נקודתי, אשר מירוץ ההתיישנות לגביו החל לכל המאוחר בראשית שנת 2000. במילים אחרות, במועד זה היה בידי קידר כוח תביעה מהותי הן ביחס לסעד ההצהרתי והן ביחס לסעד הכספי, ללא שהיה צורך להמתין להתגבשותו המלאה של הנזק.
בנסיבות אלה, איננו נדרשים לטענותיהן הנוספות של המערערות, אך נציין כי מצאנו טעם רב על פני הדברים בטענתה של קג"מ בדבר היעדר יריבות בינה לבין קידר ובטענות נוספות של המערערות לרבות הטענות באשר לשיעור חלוקת האשם התורם בינן לבין קידר ובינן לבין עצמן.
סוף דבר
הערעור מתקבל. קידר תשיב למערערות את התשלומים שהועברו לה בתוך 60 ימים מהיום.
קידר תשלם לקג"מ ומיטבית הוצאות בסך 3,000 ₪ לכל אחת. לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת כללית.
ניתן היום, ה' אב תשע"ט (06 אוגוסט 2019) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

רועי פוליאק,
שופט, אב"ד

חני אופק גנדלר,
שופטת

אילן סופר,
שופט

גברת רחל בנזימן,
נציגת ציבור (עובדים)

מר מרדכי כהן,
נציג ציבור (מעסיקים)