הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 23868-06-20

ניתנה ביום 19 יולי 2020

תעשיות תוצרת חקלאית אביטן בני בע"מ
המבקשת
-
יצחק כחלון
המשיב

בשם המבקשת – עו"ד גיא אבני
בשם המשיב – עו"ד ישראל דולינגר

החלטה

השופטת חני אופק גנדלר
לפני בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי באר-שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם ונציגי הציבור הגב' מרים יעיש ומר יאיר כפיר; סע"ש 35426-06-13 וסע"ש 55212-07-17) מיום 26.4.20, בגדרו נדחתה תביעת המבקשת כנגד המשיב והתקבלה חלקית תביעה-שכנגד של המשיב כנגד המבקשת, כפי שיפורט להלן.
המבקשת (המעסיקה, העוסקת בגידול ואריזה של תוצרת חקלאית) הגישה כנגד המשיב (העובד, אשר הועסק אצל המשיבה כמנהל פרדסים) תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה בשל הפרת חוזה, והמשיב הגיש כנגדה תביעה-שכנגד לתשלום זכויות עובד בגין עבודתו וסיומה.
ביום 26.5.16 ניתן פסק דין (להלן – פסק הדין הראשון), בגדרו התקבלה תביעת המבקשת במלואה והתקבלה חלקית תביעת המשיב. נפסק כי על המשיב לשלם למבקשת סך של 430,200 ₪ בגין פיצוי על הפרת חוזה העסקתו והוצאות משפט בסך 15,000 ₪, וכי המבקשת תשלם למשיב פיצויי פיטורים בסך 15,000 ₪, החזר ניכוי דמי הודעה מוקדמת בסך 11,400 ₪ והחזר בגין ניכוי מהשכר שלא כדין בסך 500 ₪. המשיב הגיש ערעור כנגד פסק הדין הראשון (ע"ע 53174-06-16). בשל ייחודן של הנסיבות, הנובעות מכך שבשל אילוץ חלו חילופי גברי במותב לאחר שמיעת העדויות, הוחלט בערעור "כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי שיפנה את התיק למותב אחר על מנת שישמע את כל הראיות מבראשית...".
ביום 26.4.20 ניתן פסק דין נשוא בקשה זו (להלן – פסק הדין השני), ובגדרו של פסק הדין השני נדחתה תביעת המשיבה במלואה, לאחר שנקבע כי "התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבע השאיר 300 מיכלי פרי (או חלק מהם) בפרדס במשך 3 ימים וממילא לא הוכח כי הדבר נעשה בכוונה תחילה לגרום נזק" (סעיף 48 לפסק הדין). אשר לתביעה-שכנגד שהגיש המשיב, זו נתקבלה חלקית, ברכיבים הבאים: נקבע (כל ההדגשות במקור) כי "הנתבע ביקש לסיים את עבודתו והודיע על התפטרותו ולאחר שנתגלעה מחלוקת בין הצדדים, הודיע מר אביטן לנתבע כי הוא סיים את עבודתו. הודעה זו שניתנה לאחר שהתובע הודיע כי הוא מתפטר מהווה ויתור על תקופת הודעה מוקדמת... משלא נסתרה טענת הנתבע כי ביקש להמשיך לעבוד תקופת מה וכי מר אביטן סירב לאפשר זאת, זכאי הנתבע לחלף הודעה מוקדמת בסך של 15,000 ₪ ולהחזר הקיזוז של הודעה מוקדמת בסך של 10,200 ₪" (סעיפים 70- 71); "לטענת הנתבע קיזזה התובעת משכרו האחרון סך של 500 ₪ בגין מפרעה שכלל לא ניתנה. התובעת הכחישה את טענת הנתבע. עיון בתלוש השכר לחודש מרץ 2013 מעלה כי נוכתה מפרעה בסך של 500 ₪ אך לא הובהר מדוע ומתי שולמה מפרעה זו. בנסיבות אלה, אנו מקבלים את תביעת הנתבע ברכיב זה" (סעיף 72); "משאין מחלוקת כי צו ההרחבה בחקלאות חל על הצדדים, הרי שעל פי הוראות סעיף 36 לצו ההרחבה המפנות להוראות נספח ב' להסכם "עובד חודשי קבוע יקבל מענק שנתי בשיעור מחצית המשכורת שתשולם לו בשני חלקים שווים" . על בסיס הוראות אלה, על התובעת לשלם לנתבע מענק שנית בגין שנתיים בסך כולל של 15,000 ₪ " (סעיף 74). יתר רכיבי התביעה-שכנגד נדחו, ולא נפסק צו להוצאות.
על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור, ובגדרה בקשה לעכב ביצוע התשלומים שנפסקו לחובתה. בקשר לרכיבים של תשלום חלף הודעה מוקדמת והחזר הקיזוז שנעשה בגין כך, טוענת המבקשת כי שגויה הקביעה שהמבקשת לא אפשרה למשיב לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, שכן כעולה מהעדויות- המשיב התפטר לאלתר. משכך, אינו זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת ואילו המבקשת היתה זכאית לקזז זאת. בקשר למענק השנתי טוענת כי הטענה שזכאי לכך מכוח צו ההרחבה הועלתה רק בסיכומיו של המשיב, ומשכך צריכה היתה להידחות בגין הרחבת חזית אסורה. לגופו של עניין, טוענת כי צו ההרחבה לא חל על המשיב, אשר היה מנהל ולא עובד כפיים. המבקשת לא העלתה טענה בערעור כנגד רכיב החזר קיזוז מפרעה. לשלמות התמונה אציין, שגם המשיב הגיש ערעור על פסק הדין (ע"ע 14895-06-20).
לטענת המבקשת בבקשה שלפני, סיכויי הערעור טובים, נוכח נימוקי הערעור כפי שפורטו לעיל ונוכח הפער החריג בין פסק הדין הראשון לפסק הדין השני. אשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת, כי מצבו של המשיב רעוע, כפי שטען בעצמו עת הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הראשון. למבקשת, מאידך, לא יהיה כל קושי לשלם את הסכום הפסוק בכל שלב, ככל שיידחה הערעור.
המשיב טוען בתשובתו, כי סיכויי הערעור נמוכים, נוכח נימוקיו של בית הדין קמא בפסק הדין השני, וכי אדרבה, ישנו סיכוי טוב שדווקא הערעור מטעמו יתקבל והמשיבה תחויב בתשלומים נוספים. אשר למאזן הנוחות, טוען כי מצבו הכלכלי איתן, כפי שאף המשיבה עצמה טענה בתשובתה לבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש בהליך הקודם. משכך, לא קמה עילה לסטות מהכלל לפיו הגשת ערעור לא תעכב את ביצועו של פסק הדין עליו מערערים וכי הזוכה זכאי להנות מפירות זכייתו מיד עם הינתן פסק הדין.
המבקשת טוענת בתגובתה, כי המשיב לא סתר את הטענות בדבר מצבו הכלכלי הרעוע ולא צירף תצהיר או כל ראיה להוכחת טענתו בקשר לכך. כמו כן, אין בטענותיו מענה לנימוקי הערעור. משכך, הן סיכויי הערעור והן מאזן הנוחות נוטים לטובתה. לחילופין, מבקשת לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין.

דיון והכרעה
נקודת המוצא בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין, משהכלל הוא כי הזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי. לפיכך סטייה מנקודת מוצא זו מוצדקת רק אם עומד המבקש בשני תנאים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המב קש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).
לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – להתקבל חלקית.
כאמור, בין סיכויי הערעור ובין מאזן הנוחות קיימת מקבילית כוחות. במקרה דנן, טענת המבקשת בערעור כנגד רכיבי הזכאות לדמי הודעה מוקדמת או קיזוזם הינה בעיקרה כנגד קביעה עובדתית, בה ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב, ולכן סיכוי הערעור אינם מצדיקים כשלעצמם את עיכוב הסכום. כמו כן, אין המדובר בסכום גבוה או חריג (סך כולל של שני רכיבים אלו 25,200 ₪), המצדיק כשלעצמו עיכוב הביצוע. אשר לרכיב החזר קיזוז המפרעה, המבקשת לא ערערה כנגדו. משכך, ברכיבים אלו לא מצאתי מקום לעכבם בניגוד לכלל לפיו הזוכה זכאי להנות מפירות זכייתו באופן מיידי.
אשר לרכיב המענק השנתי, המשיב לא השיב בתשובתו לטענות המבקשת בקשר לכך – הן הטענה בדבר הרחבת חזית אסורה והן הטענה כי צו ההרחבה לא חל עליו – ולכן מצאתי כי השאלות ברכיב זה ראויות לדיון, מבלי שאחווה דעה לגביהן.
לאור האמור החלטתי לעכב את הסכום הפסוק ברכיב המענק השנתי בסך 15,000 ₪, כערכו היום, בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין תוך 21 ימים ממועד קבלת החלטה זו על ידי המבקשת.
סוף דבר – דין הבקשה להתקבל חלקית, כאמור בסעיף 8. הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון בגמר הליך הערעור.
ניתנה היום, כ"ז תמוז תש"פ (19 יולי 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .