בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 22512-09-20

ניתנה ביום 29 אוקטובר 2020

עופר דביר
המבקש
-
יחזקאל מנשה
המשיב

בשם המבקש – עו"ד אברהם שטרית
בשם המשיב – עו"ד שחר דור

החלטה

השופט מיכאל שפיצר

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה תל אביב (השופטת חופית גרשון-יזרעאלי ונציגי הציבור גב' שוש ברוך וגב' שוש גולנד; סע"ש 55332-06-18) במסגרתו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיב, כך שהמבקש חויב לשלם לו בגין תקופת העסקתו אצלו וסיומה, סכומים שונים בסך של 56,070 ₪, וסכומים נוספים שעניינם בהפקדות לפנסיה ולפיצויי פיטורים או לפיצוי חלף הפקדות בהתאם להוראות פסק הדין. עוד חויב המבקש בשכר טרחת ב"כ המשיב בסך של 12,000 ₪.
בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה לבית הדין האזורי, נדחתה.

במקביל לבקשה לעיכוב ביצוע, הגיש המבקש בקשה להפקדת ערובה שאינה כספית, ולחלופ ין, הפקדת סכום התואמת את יכולתו הכל כלית על רקע המצב משק ועיסוקו כבעלים של אולפן הקלטות .

טענות הצדדים בבקשה

לטענת המבקש, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. זאת לנוכח שגיאות עובדתיות ומשפטיות בפסק הדין, שאינן מתיישבות עם התשתית הראייתית, כפי שיפורט בתמצית להלן:

שגה בית הדין עת חייב את המבקש בתשלום פיצויים עונשיים מצטברים, לרבות סכום ההוצאות, באופן בלתי מידתי לתוצאת פסק הדין, שכן מרבית רכיבי התביעה נדחו. שגה בית הדין עת חייב את המבקש בתשלום פיצוי מקסימלי בגין היעדר הודעה לעובד בסך של 15,000 ₪ , השמור למקרים קיצוניים ביותר, שעה שהמבקש הינו מעסיק צעיר וחסר ניסיון, אשר סגר את עסקו בחודש 12/18, והמשיב היה העובד היחיד שהעסיק .
בנוסף, שגה בית הדין עת חייב את המבקש בתשלום פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך של 16,500 ₪ , משזה ניתן באופן כוללני וגורף, לפי 500 ₪ לכל אחד מתלושי השכר לאורך תקופת עבודתו של המשיב , בהיעדר הבחנה או הנמקה, ובשים לב לליקויים שבתלושים.
על בית הדין היה להפעיל שיקול דעת לקולא ולחייב את המבקש בגין הזכויות הממשיות בלבד, ולחלופין , לחייבו בפיצוי עונשי מינימלי.
שגויה קביעתו של בית הדין כי עם סיום העסקתו של המשיב, קיבל לידיו תשלום פיצויים בסך של 3 ,291 ₪, שכן בפועל הודה המשיב כי הסכום ששולם לו הינו בסך של 5 ,715 ₪ (כעולה מתלוש 5/18), וכך גם צוין בפסק הדין. על כן, הסכום הנכון לתשלום עבור השלמת פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הפקדות לפנסיה הינו בסך של 18,670 ₪ ולא כפי שנפסק ( 21,094 ₪). יש להפחית מהסכום האמור את ההפרש בסך של 2,424 ₪ ומשהופקדו לקופה 17,656 ₪ לטובת המשיב, אזי יתרת התשלום צריכה להיות בסך של 1,014 ₪.
שגה בית הדין עת חייב את המבקש לעניין גמול עבודה בשעות נוספות באופן גורף משך כל תקופת העסקתו של המשיב. המבקש שילם למשיב גמול עבור עבודה בשעות נוספות כנדרש בשנת 2018, ועל כן יש להפחית לכל הפחות סכום של 2,850 ₪ ואת כל החודשים בהם לא עבד המשיב בשעות נוספות. בנוסף, יש לתקן את התעריף השעתי שנקבע באופן גורף לתקופה מ-9/15 ועד ל-4/16. עוד נטען כי נכון היה גם לקחת בחשבון את התשלומים הנוספים שקיבל המשיב תחת הגדרת "תוספות" או "עבודות חוץ" במסגרת השעות הנוספות. על האמור יש להוסיף כי בין המבקש למשיב שררו יחסי אמון, ודיווחיו אושרו ללא עוררין, כך שככל שנפלו טעויות כלשהן בתלושי השכר, לה ן טוען המשיב, הרי שיש לראות את המשיב כמי ששותף ל "אשם תורם" . ולכן, יש לקזז את שווין של שעות אלו (כ-13,500 ₪) .
שגה בית הדין עת חייב את המבקש בתשלום פיצוי עונשי נוסף בפסיקת שכ"ט ב"כ המשיב בסך של 12,000 ₪. מדובר בסכום החורג בגובהו מהמקובל בנימוק שבא כוחו הקודם של המבקש לא הגיש סיכומים במועד, ואשר בגינם גם חויב ב -1,000 ₪ לטובת ב"כ המשיב.

על טענות אלה מוסיף המבקש כי המשיב הגיש ערעור שכנגד, ויש גם בכך טעם כדי להיעתר לבקשה. המבקש הגיש נגד המשיב לבית משפט השלום, תביעות בגין חובות כספיים ששיעורן עולה על הסכום הפסוק . מדובר בתביעות שלדעת המבקש סביר שהמשיב יחויב בהן, וזאת על רקע שימוש בציוד האולפן לצרכיו הפרטיים.

באשר למאזן הנוחות, טוען המבקש כי הוא נוטה בבירור לטובתו. לדבריו, המשיב לא שילם את יתרת חובו למבקש ותלוייה ועומדת תביעתו נגד המשיב בבית משפט השלום. די בכך כדי להצביע על כך שלא יוכל להיפרע ממנו , ככל שיתקבל הערעור. שנית, יש לתת משקל רב לעובדה כי המבקש עוסק בתחום המוסיקה שנפגע כלכלית עקב נגיף הקורונה, ואשר בגינו נותר המבקש מחוסר עבודה מזה כחצי שנה וכמעט שאין בידיו הכנסות . לעומת זאת, טוען המבקש כי למשיב לא ייגרם נזק כלשהו, ככל שיעוכב ביצוע פסק הדין עד למתן הכרעה בערעור, ולכל היותר, ניתן יהיה לקזז כספים שהמשיב חב כלפי המבקש, בלא תלות לתוצאה בערעור.

מנגד, המשיב טוען כי סיכויי הערעור להתקבל קלושים. אין בבקשה זו טעם כלשהו המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, ודינה להידחות כפי שנדחתה בבית הדין האזורי. פסק הדין מבוסס על ראיות ועדויות מהן התרשם, ובית הדין ערך חישובים המיטיבים עם המבקש, כך שלא ברורה טיבה של בקשה זו. יוזכר, כי המבקש נמנע מהצגת דו"חות נוכחות, וכל טענה שהיא בעניין, נדונה והיא בגדר קביעה עובדתית שאין ערכאת הערעור מתערבת בהן.
באשר לנטען בקשר לאי הגשת הסיכומים במועד, טוען המשיב כי בית הדין נהג עם המבקש בסלחנות, בשים לב להתנהלותו או מי מטעמו. לעניין התביעות הכספיות, מדובר בהליך משפטי נפרד, שאין לו רלבנטי ות לענייננו.

באשר למאזן הנוחות, טוען המשיב כי מדובר בפסק דין כספי, מתחום המשפט המגן, אותו רשאי המשיב לממשו בלא עיכוב נוסף. באשר למצבו הכלכלי הנטען של המבקש, טוען המשיב כי המבקש מתגורר מזו תקופה בגרמניה , ובמקביל , מנסה להטעות את בית הדין ב אמצעות הגשת דו"ח כספי לכאורי, לפיו נפגעה השתכרותו. טענתו זו לא מתיישבת גם עם טענתו ולפיה סגר את עסקו ב-12/18 משיקוליו האישיים ועזב את הארץ.

בתשובה, שב המבקש על טענותיו ומוסיף כי משהוגש ערעור, הסמכות נתונה לבית דין זה, לרבות הפעלת שיקול דעתו ביחס לבקשה לעיכוב ביצוע , בלא תלות בהחלטה הדוחה את בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין בהליך קמא . הבקשה מבהירה היטב את מצבו הכלכלי ומצורפת לה תצהיר, לעומת המשיב . טענת המשיב כי המבקש עזב את הארץ - שגויה.

דיון והכרעה

נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד – הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות); השני – סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקשת, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14).

כאשר פסק הדין הוא כספי גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו, שכן ההנחה היא כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו. לפיכך "עיכוב ביצועו של חיוב כספי יינתן, על דרך הכלל, רק כאשר בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו" (ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (16.1.14)).

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה שלפני, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי.

סיכויי הערעור – על פני הדברים, קביעותיו של בית הדין קמא מושתתות בעיקרן על התרשמותו מהראיות שהוצגו בפניו וממצאיו העובדתיים. ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בקביעות עובדתיות, ועל פני הדברים סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים. עם זאת, בפי המבקש טענות הראויות להתברר, בפרט לעניין הפגמים בתלושי השכר, המשליכות בין היתר על התמורה בגין עבודה בשעות נוספות שנפסקה לזכות המשיב , וכן בשאלת גובה הפיצוי שנפסק ב גין אי מתן הודעה לעובד .

על כן, אני מורה על עיכוב ביצוע של 31,500 ₪ מתוך הסכום שנפסק, וזאת כנגד הפקדת הסכום בקופת בית הדין, או בהמצאת ערובה להנחת דעתה של רשמת בית הדין, וזאת עד ליום 16.11.2020. ככל שלא יופקד הסכום האמור או הערבות, – תתבטל החלטה זו מאליה.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת באופן חלקי כמפורט לעיל . בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לקבוע את הערעור לדיון מוקדם בפני.

ניתנה היום, י"א חשוון תשפ"א (29 אוקטובר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .