הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 21442-10-20

ניתנה ביום 22 אוקטובר 2020

דילורם קרליקוב
המבקשת
-
1.רקמות נטיב בע"מ
2.נטליו שורצבורד
המשיבים

בשם המבקשת – עו"ד ניק בנרי

החלטה

השופטת חני אופק גנדלר
לפני בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי תל-אביב (השופטת דגית ויסמן ונציגת הציבור גב' אידה שפירא; סע"ש 18444-06-17) (להלן – פסק הדין), בגדרו נדחתה תביעתה של המבקשת כנגד המשיבים והמבקשת חויבה בהוצאות משפט בסך 12,000 ש"ח.
על פי פסק הדין, "התובעת עבדה אצל הנתבעת בשתי תקופות – 1.7.2012 עד 31.7.13 ולאחר מכן התובעת שבה לעבודה ביום 26.10.13 ועבדה אצל הנתבעת עד התפטרותה, שנכנסה לתוקף ביום 1.6.17. בתובענה זו, שסכומה עולה על 300,000 ₪ נתבעו הפרשי שכר, הפרשים לגמל ולפיצויים, פיצויי פיטורים בגין שתי תקופת עבודה, הפרשי פדיון חופשה והבראה וכן פיצויים סטטוטוריים בגין אי מסירת הודעה בכתב בדבר תנאי עבודה ופגמים בתלושי שכר. כן נתבעו פיצויים בגין עגמת נפש והפרת הסכם" (סעיף 1).
בפסק הדין נדחתה טענתה של המבקשת כי חל על העסקתה צווי ההרחבה בענף הטקסטיל, שכן "יש לקבל את גרסת הנתבעת לגבי מהות עיסוקה, שאינו ייצור בדים או תפירה, אלא הוספת פרטי רקמה על מוצרים קיימים. על כן יש לדחות את טענת התובעת כאלו הנתבעת מייצרת בדים או עוסקת בתפירת בדים. לאור קביעה עובדתית זו, גם יש לדחות את טענת התובעת לגבי תחולת צו ההרחבה בענף הטקסטיל, לאור הגדרת מפעל בצו ההרחבה מיום 1.7.1997" (סעיפים 9- 10). וכן כי "זאת ובנוסף - במישור העובדתי, הוכח שהתובעת לא עבדה במשמרות. כלומר, אפילו היו מתקבלות טענותיה לגבי תחולת צו ההרחבה בענף הטקסטיל, לא היה מקום לקבוע כי מדובר בעובדת במשמרות הזכאית לתוספת משמרות" (סעיף 12). ביחס לטענה לזכאות הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, נקבע כי "לפי תלושי השכר, שולמה לתובעת תמורה בגין עבודה בשעות נוספות" (סעיף 13). "לסיכום האמור לעיל – נדחית התביעה להפרשי שכר" (סעיף 14).
אשר לנסיבות הפסקת העבודה, מצוין כי המבקשת "אישרה בחקירתה הנגדית שהתפטרה" (סעיף 17) וכי "מתשובות התובעת, בשילוב עם ההתכתבות בין ב"כ הצדדים, עולה כי התובעת סברה כי די בכך שבא כוחה שלח מכתב התראה לנתבעת, כי אינה נדרשת להעמיד את הנתבעת בפני כוונה להתפטר" (סעיף 18). לאור זאת נפסק כי, כי "לפי ההלכה הפסוקה, מקום בו עובד מתפטר, בנסיבות בהן הוא סבור שהוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים, עליו להעמיד את המעסיק על כוונתו ולאפשר לו לתקן את הטעון תיקון... בעניינה של התובעת, עיקר טענותיה, הנוגעות להפרשי שכר שהגיעו לה לשיטתה, נדחו בפסק הדין שלעיל. על כן עניין זה לא יכול להוות נימוק מספיק לחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורים. אשר לעבודה בלילה, האסורה על פי דין, עמדת הנתבעת היתה לאפשר לתובעת לשנות את שעות עבודתה. התובעת כלל לא אפשרה לנתבעת לתקן את עניין זה. לא פנתה לנתבעת בסוגיה זו, אלא הפסיקה להתייצב בעבודה. בנסיבות אלה, אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים" (סעיפים 19- 20).
כן נדחתה התביעה ברכיבים של הפרשים בגין ביטוח פנסיוני, פדיון חופשה, פדיון הבראה, פיצויים לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 ופיצויים בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה - אשר לא הוכחו; וברכיב עגמת נפש, אשר "נסיבות סיום עבודתה של התובעת וכן תנאי עבודתה של התובעת אינם עונים על התנאים" המחמירים לפסיקתו (סעיף 29).
כן נדחתה התביעה כנגד המשיב 2, מנהל המשיבה 1, שכן "בכתב התביעה לא מפורטת כל עילה ביחס למנהל הנתבעת. מעבר לכך, כל הפעולות שיוחסו לו הן פעולות ניהול רגילות הנגזרות מיחסי עבודה במפעל. לכך יש להוסיף כי נדחו טענות התובעת לגבי הפרות של הדין שבוצעו על ידי הנתבעת. בהקשר זה יש להזכיר שלא כל הפרה של הדין מצדיקה הרמת מסך כלפי בעלי התאגיד" (סעיף 30).
לאור כל האמור, התביעה נדחתה במלואה והמבקשת חויבה בתשלום הוצאות בסך 12,000 ש"ח, כאמור.
המבקשת הגישה ערעור כנגד פסק הדין, בגדרו טוענת כי שגויה הקביעה שלא הועסקה בייצור בדים וכי לא חלים עליה צווי ההרחבה בענף הטקסטיל; שגויה דחיית רכיב תשלום הפרשי השכר, שכן עבדה במשמרות לילה וזאת מעל 7 שעות בכל משמרת, ועל כן זכאית החל מהשעה השמינית לתשלום בגין שעות נוספות, לפי סעיף 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה; כן טוענת כנגד דחיית רכיבי התביעה לתשלום הפרשים בגין ביטוח פנסיוני, פדיון חופשה, פדיון הבראה, פיצויים בגין אי עריכת תלושי שכר כדין ופיצויים בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה - אשר לטענתה הוכחו; שגויה דחיית הרכיבים של פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עגמת נפש, שכן הוכח שהמבקשת התפטרה בשל הרת התנאים במקום עבודתה. כן מערערת כנגד פסיקת הוצאות המשפט לחובתה.
המבקשת מבקשת בבקשה שלפני לעכב תשלומם של ההוצאות שנפסקו לחובתה. לטענתה, סיכויי הערעור גבוהים נוכח הנימוקים שהעלתה, כפי שפורטו לעיל. עוד טוענת, כי "אם המשיבה תפתח את התיק בהוצל"פ, ייגרם למשיבה נזק בלתי הפיך". אשר על כן, לאור ההכבדה בביצוע מחד וסיכויי הערעור מאידך, מבקשת לדחות את תשלום ההוצאות שנפסקו.

דיון והכרעה
נקודת המוצא בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין, משהכלל הוא כי הזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי. לפיכך סטייה מנקודת מוצא זו מוצדקת רק אם עומד המבקש בשני תנאים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).
לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות המבקשת, שוכנעתי כי לא הובאה הצדקה מספקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין, וזאת אף ללא צורך בקבלת תשובת הצד שכנגד.
בהתאם להלכה הפסוקה, משמדובר בחיוב כספי מובהק, בתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצוע של תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ע"א 7419/13 חג'ג' נ. מגן דוד אדום בישראל (3.11.13)). לא מצאתי כי יש הצדקה חריגה לעכב את תשלום ההוצאות שהושתו על המבקשת, קל וחומר כאשר הבקשה אינה מזכירה כלל מאזן הנוחות וקושי מיוחד בגביית השבת התשלום ככל שכך יידרש. טענתה של המבקשת להכבדה וכי ייגרם לה "נזק בלתי הפיך" נטענה בסתמיות, ללא כל פירוט וראיה. די בנימוקים אלה כדי לדחות את הבקשה. לכך אוסיף כי על פני הדברים – ומבלי להביע עמדה – לא מצאתי כי סיכויי הערעור, כשלעצמם, מצדיקים עיכוב הביצוע.
סוף דבר – דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות בבקשה זו.
ניתנה היום, ד' חשוון תשפ"א (22 אוקטובר 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .