הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 21420-01-15

הזרע ג'נטיקס בע"מ
המערערת
-
1.אייל ורדי
2.אוריג'ן זרעים בע"מ
המשיבים

בפני: סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד, השופטת נטע רות
נציג ציבור (עובדים) מר שי צפריר, נציגת ציבור (מעסיקים) הגב' דיתי שרון

ב"כ המערערת עו"ד גלעד וקסלמן ועו"ד אוריאל מוזס
ב"כ המשיבים עו"ד יוסי עבאדי ועו"ד עידן לרון

פסק דין

השופטת נטע רות
1. כיצד יש לפרש וליישם הסדר דיוני למינוי מומחה מטעם בית הדין, אשר קיבל תוקף של פסק דין ובאיזו מידה, אם בכלל, יש בהסדר זה כדי להגביל את היקף הראיות שיותר לצדדים להביא בנוגע לשאלה שבה התבקש המומחה לחוות דעתו.
אלה הן השאלות המרכזיות שבהן יעסוק פסק דין זה, שבמסגרתו נדרשים אנו להכריע בערעור, לאחר מתן רשות, על שלוש החלטות של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תע"א 4221-08; השופטת חנה טרכטינגוט ונציגי הציבור מר רפי גמליאל ומר אלי ביהרי) שבהן נדחו בקשות המערערת להציג ראיות נוספות בסוגיה שלגביה ניתנה חוות דעת מומחה מטעם בית הדין:

ההחלטה האחת - הייתה, כי אין המערערת רשאית להביא ראיות נוספות (חיצוניות לחוות הדעת), בשאלה שאליה התייחס המומחה בחוות דעתו: האם עשו המשיבים שימוש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" של המערערת, לצורך טיפוח ושיווק של זני אבטיחים ללא גרעינים.

ההחלטה השנייה - הייתה, כי יש לדחות את בקשת המערערת להציג למומחה שאלות הבהרה "בסבב שני" (ראיות פנימיות לחוות הדעת). זאת לאחר שהמומחה כבר נחקר על חוות דעתו על ידי המערערת בחקירה נגדית ובנוסף על כך השיב על מספר שאלות הבהרה, שהופנו אליו על ידי המערערת, בהתאם להסדר דיוני, שקיבל אף הוא תוקף של פסק דין על ידי בית דין זה.

ההחלטה השלישית - הייתה, כי יש לדחות את בקשת המערערת להורות למומחה " להשלים את חוות דעתו" ולקיים בדיקות מקצועיות שונות, בנוסף על אלה שכבר ביצע, על מנת להשיב על השאלה מושא חוות הדעת.

2. ההכרעה בשאלות דלעיל תתבסס, בין היתר, על כללים המשמשים לפירושה של החלטה שיפוטית ולפירוש חוזה. זאת, תוך עמידה על הזיקה ההדדית ביניהם ועל האופן שבו יש ליישמם לצורך פרשנותו של הסדר דיוני ספציפי הנוגע למינוי מומחה מטעם בית הדין, שקיבל תוקף של פסק דין או החלטה.

3. ההכרעה בסוגיות פרשניות אלה מלמדת גם על הגבול הדק, אם בכלל, שבין פרוצדורה למהות, מאחר והיא מצריכה התייחסות הן לשיקולי יעילות (בהיבט של משך הדיון ועלויותיו) והן לשיקולים ערכיים של חקר האמת, כיבוד האוטונומיה של הצדדים להסדר הדיוני האמור, ולשיקולים נוספים הנוגעים לזכות הגישה לערכאות, להגנה על אמון הציבור בהליך השיפוטי וחלוקה יעילה וצודקת של המשאב השיפוטי.

4. לאור מהות השאלות שהוגדרו לעיל, יש חשיבות מיוחדת לפרישתה של השתלשלות ההליכים בין הצדדים, לרבות תיאור ההסדרים הדיוניים שהתגבשו לאורך ההליך כולו בנוגע למינוי המומחה מטעם בית הדין; חלקם קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית דין זה וחלקם קיבל תוקף של החלטה על ידי בית הדין האזורי.

5. בהתאם לכך, נפרט תחילה את הרקע העובדתי ואת ההליכים שהתקיימו בין הצדדים בערכאות השונות. לאחר מכן, נדון בכללים המשמשים לפירוש הסדר דיוני שקיבל תוקף של פסק דין או החלטה בכלל, ובהתייחס להסדר דיוני הנוגע למינוי מומחה מקצועי מטעם בית הדין בפרט. לאחר מכן, נבחן על יסוד כללים אלה, כיצד יש לפרש את פסקי הדין וההחלטות שנתנו תוקף להסדרים הדיונים בדבר מינוי מומחה במקרה הספציפי שלפנינו. זאת, בכל הנוגע לתיחום היקף וסוג הראיות שהם יהיו רשאים להביא בפני בית הדין, בנוגע לשאלה שבה התבקש המומחה לחוות דעתו. לבסוף, נכריע בערעור הנוגע לכל אחת משלוש ההחלטות שדחו את בקשות המערערת להציג ראיות נוספות (פנימיות וחיצוניות) על בסיס המסקנות הנוגעות לאופן פירושו של ההסדר הדיוני שבענייננו.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים
6. המערערת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בטיפוח, פיתוח, יצור, מסחר ושיווק של גידולים חקלאיים.

7. המשיב 1 (להלן - ורדי), היה עובד המערערת, משנת 1983 ועד לחודש יולי 2004, מועד שבו פוטר מעבודתו. במשך 12 השנים האחרונות לעבודתו במערערת שימש ורדי כמנהל אגף המחקר והפיתוח ובמסגרת תפקיד זה היה אחראי על טיפוח חלק ניכר ממוצריה החקלאיים.
החל משנת 2005 משמש ורדי כמנהל במשותף במשיבה 2.

8. המשיבה 2 (להלן - המשיבה), הוקמה בחודש יולי 2005 והיא עוסקת בתחומים דומים לאלה של המערערת.

9. סמוך לאחר פיטוריו של ורדי, בחודש יולי 2004, הגישה נגדו המערערת תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בה נטען כי ורדי נטל ממנה זרעים וחומר סודי בשלהי תקופת עבודתו אצלה וכי הוא עושה בהם שימוש, שלא כדין (ת"א 2131/04 ובש"א 17481/04). הליך זה הועבר בהמשך לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, כאשר בסופו וביום 2.12.04, חתמו הצדדים על הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן - הסכם הפשרה).
במסגרת הסכם הפשרה, התחייב ורדי להימנע מלעשות שימוש או להעביר חומר סודי שהגיע לחזקתו בתקופת עבודתו במערערת, אך לא הוגבל עיסוקו בתחומי פעילותה של המערערת. להסכם הפשרה צורפה רשימה של 55 זרעים אשר ורדי הצהיר, כי אין הם מצויים ברשותו.
המערערת מנגד, התחייבה לשלם לורדי את מלוא זכויותיו בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה.

10. ביום 29.7.07, הגישה המערערת תביעה נוספת נגד ורדי לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א. 2195/07), בה נטען כי ורדי הפר את הסכם הפשרה וכי הוא מפיץ זן אבטיחים נטול גרעינים דומה לזן שטיפחה המערערת, במהלך התקופה שבה שימש כמנהל פיתוח אצלה. זאת, תוך עשיית שימוש, שלא כדין, בסודות מסחריים של המערערת. הבקשות מושא ערעור זה מתייחסות לכתב תביעה זה, שהדיון בו הועבר אף הוא לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

כתב התביעה כלל תיאור תמציתי ולקוני של עילת התביעה ושל הבסיס העובדתי שעליו היא התבססה.
בשל חשיבות הדברים להכרעה, מצאנו להביא אותם קטעים מתוך כתב התביעה המתארים את עילת התביעה ונותנים ביטוי כאמור, לאופן התמציתי שבו היא נוסחה, כמו גם לעמימות הבסיס העובדתי שעליו היא הושתתה לאמור:
"לתובעת נודע שלאחרונה הנתבע 1 החל לשווק במסגרת הנתבעת 2 זנים הזהים לזני mini seedless של התובעת או למצער (ככל שהנ תבע 1 יכחיש את האמור), זנים שהופקו מזרעי יסוד של התובעת בארץ ובחו"ל מזרעי קווים מתקדמים של התובעת שלקח מתהליך הטיפוח אצלה. זאת ועוד, הנתבע 1 אף מרהיב עוז ומצהיר בעזות מצח ובראש חוצות כי זרעי האבטיח ה-mini seedless שהוא משווק הינם כמו זן ה Ecstasy של התובעת הזן המפר או הזנים המפרים."

עוד נטען בכתב תביעה זה, כי המשיבים הכחישו, במסגרת מכתב שכתבו למערערת את הטענות כאמור, אך הודו בכך שהמשיבה עוסקת מזה מספר שנים בפיתוח של זן אבטיחים ללא זרעים. אי לכך, טענה המערערת בכתב התביעה כי
"רק בדרך נס ובמעשי להטים ניתן לפתח בתוך פחות משלוש שנים זן אבטיח mini seedless מבלי לעשות שימוש בחומר גנטי קיים" וכי "עצם טענתו של [ורדי] כי ביצע פיתוח של הזן המפר בתוך 3 שנים די בה להראות כי מדובר בפיתוח שאינו אלא שכפול או למצער, שימוש אסור בקווי הורים ו/או קווים מתקדמים של התובעת ו/או חומר גנטי ו/או סודות מסחריים אחרים שהזכות בהם שייכת ושמורה לתובעת"

מעבר לכך נטען, כי המשיבים מציעים את ה-"זנים המפרים" הנטענים במחירים מופחתים לצדדים שלישיים שנהגו לרכוש בעבר את מוצרי המערערת.
(ר' כתב התביעה שצורף כנספח לבקשת רשות הערעור שהגישה המערערת לבית דין זה; בבר"ע 38943-05-10).

על יסוד טענות אלה ולאור ניסוח העילה, שהתבטאה, לטענת המערערת, בשיווק של זן אבטיחים דומה בתכונותיו לזן המערערת, כפועל יוצא משימוש שלא כדין ב"סוד מסחרי" השייך לה, עתרה המערערת לשורה של סעדים ובכלל אלה: מתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על המשיבים לשווק ו/או להציע לשיווק זני אבטיחים אשר לצורך טיפוחם נעשה שימוש פסול ב-"סודות מסחריים" של המערערת ("זרעי יסוד" וחומר גנטי); מתן חשבונות ולחילופין, תשלום פיצוי כספי, ללא הוכחת נזק, מכוח עילות שונות, לפי חוק עוולות מסחריות התשנ"ח-1998 (להלן - חוק עוולות מסחריות), ו/או בשל פגיעה במוניטין, עוגמת נפש, "גזל" ועשיית עושר שלא כדין.

11. המשיבים מצידם לא הכחישו, במסגרת כתב ההגנה, כי הם משווקים זן אבטיחים נטול גרעינים אולם טענו מנגד, כי מדובר בזן שטופח על ידם באופן עצמאי, ללא שימוש בחומרים או בידע של המערערת. המשיבים אף תיארו את תכונותיו של זן האבטיחים שאותו טיפחו לטענתם והצביעו, באופן מפורט, על השוני המהותי בין תכונותיו של זן זה (הידוע בכינוי "קלאסיקו" להלן - קלאסיקו) לבין תכונות הזן שטיפחה המערערת (הידוע בכינוי "אקסטזי" להלן - אקסטזי) וכן טענו, כי עלה בידם לטפח את הזן במהלך תקופה של כשלוש שנים, בין היתר, הודות לשיטות טיפוח יעילות יותר מאלה (המסורבלות) הנהוגות אצל המערערת.
(ר' סעיף 47 לכתב ההגנה של המשיבים בתיק ת"א 2195/07; צורף כנספח לבקשת רשות הערעור שהגישה המערערת לבית דין זה בבר"ע 38943-05-10).

12. לאחר הגשת כתב ההגנה ובעקבות התכתבות שהייתה בין הצדדים, בנוגע לגילוי ועיון במסמכים, הגישה המערערת בקשה, שנדונה בפני רשמת בית הדין האזורי, לגילוי ועיון במסמכי הטיפוח של המשיבים (להלן - הבקשה לעיון). מסמכים שמהם ניתן היה ללמוד לשיטתה, האם אכן יש לראות בזן שמשווקים המשיבים טיפוח עצמאי או שמא עשו המשיבים שימוש פסול בסודות מסחריים של המערערת לצורך הטיפוח של זן זה.
(ר' הבקשה לעיון, צורפה כנספח לתיק המוצגים של המערערת בבר"ע 38943-05-10).

13. במסגרת הבקשה לעיון, כמו גם בכתב התביעה, לא פירטה המערערת את התכונות הייחודיות של הזן שאותו טיפחה לטענתה ובמה הוא נבדל (או דומה) מזני אבטיחים אחרים ללא גרעינים הנמכרים בשוק, לרבות אלה שאותם שווקה המשיבה בתקופה הרלוונטית לתביעה. המערערת אף לא פרטה, מהם האפיונים הדומים שבין הזן שאותו טיפחה, לטענתה, לבין ה-"זן המפר" הנטען של המשיבה.

14. בה בעת, נתנה המערערת ביטוי למשמעות הראייתית, הקריטית, שהיא ייחסה למסמכי הטיפוח של המשיבים, מושא הבקשה לעיון, לצורך ההכרעה בתביעתה (ר' סעיף 8 לבקשה לעיון) ולאור זאת, ביקשה כי יותר לה עיון גורף בשורה ארוכה של מסמכים השייכים למשיבים ובכלל אלה: מסמכים המלמדים על תוכן ההתקשרות של המשיבים עם מגדלים או עם כל גורם אחר, בקשר לשלבי הטיפוח של ה-"זן המפר" הנטען; מסמכים המלמדים על ההתקשרות של המשיבים עם לקוחות פוטנציאלים; על תהליך הייצור והטיפוח של ה-"זן המפר" הנטען; על בדיקות מעבדה שערכו המשיבים, בקשר לטיפוח ה-"זן המפר" הנטען ותוצאותיהם; על היקף המכירות של הזן הנ"ל על ידי המשיבים או מי מטעמם; על הרכישה או איסוף של חומר גנטי ו-"קווי טיפוח" מגורמים שלישיים על ידי המשיבים ועל רישום זכויות מטפחים. כמו כן, התבקש גם פלט הכניסות והיציאות של ורדי מן הארץ.

15. המשיבים מצידם, התנגדו נמרצות לבקשה לעיון. זאת, בין היתר, לאור הטענה כי מדובר במסמכים המכילים סודות מסחריים של המשיבה, ומשהמערערת לא הציגה לטענתם תשתית ראייתית, ולו מינימלית, לצורך גיבוש הזכאות לעיין בהם.

16. בד בבד, הגישו גם המשיבים בקשה לגילוי ולעיון במסמכי המערערת, שבמסגרתה עתרו לעיון במסמכים מסוימים שמהם למדה המערערת, לטענתה, על שימוש פסול שנעשה על ידם בסודותיה המסחריים. מסמכים שאת חלקם אזכרה המערערת במסגרת הבקשה לעיון, תוך שהיא טוענת לחסיונם ובכלל אלה: תוצאות הבדיקות ההשוואתיות שערכה, לדבריה, בין זני האבטיח שלה לבין אלה של המשיבים (להלן - בדיקות ההשוואה) וכן, ראיות נוספות המלמדות על הפרת הזכויות הנטענת על ידי המשיבים. בנוסף, עתרו המשיבים גם לקבלת העתק מכל הפניות של המערערת ומי מטעמה לצדדים שלישיים, הנזכרות בכתב התביעה, שבהן נטענו ביחס למשיבים, כך לדבריהם, טענות "שקריות" על ידי המערערת.
במסגרת בקשתם כאמור, הדגישו המשיבים כי תוצאותיהן של "בדיקות ההשוואה" עשויות לייתר את המשך הדיון. שכן, לטענתם, בבדיקות אלה - המשקפות השוואה גנטית או מורפולוגית בין הזן שלהם לבין זני המערערת או ל-"זרעי היסוד" שלה - יש די כדי לשלול את הטענה שלפיה, הם עשו שימוש ב-"זרעי יסוד" של המערערת או בסודות מסחריים השייכים לה לצורך טיפוח זן דומה לזן המערערת.

17. המערערת התנגדה בתוקף לחשיפתן של "בדיקות ההשוואה" שהתבקשו על ידי המשיבים. במיוחד בשלב הדיוני שבו התבקש העיון בהם וזאת, משני טעמים עקריים: הטעם האחד - הושתת על טענת " חסיון", מאחר ובדיקות אלה הוכנו, לדברי המערערת, לצורך ההליך המשפטי; הטעם השני - הושתת על שיקולי יעילות, כאשר לשיטתה של המערערת, אין די " בבדיקות ההשוואה" שבין הזנים (ללא קשר לתוצאותיהן) כדי לייתר את ההליכים ויש צורך לבדוק, בנוסף להן, גם את "זרעי היסוד" שבהם השתמשו המשיבים לצורך טיפוח "הזן המפר".

18. במאמר מוסגר יוער, כי הטעם השני שבעטיו התנגדה המערערת לחשיפתן של בדיקות ההשוואה, טומן בחובו הנחה מדעית מקצועית בנוגע לאופן הבדיקה ה"נכון" של השאלה מושא המחלוקת, אשר המבקשת לא תמכה אותה בחוות דעת מתאימה או במחקרים מדעיים.
עוד יוער, כי התנגדותה של המערערת להצגתן של "בדיקות ההשוואה" מהטעם של יעילות דיונית כביכול, מאחר ולשיטתה לא היה בהן, בכל מקרה, לייתר את ההליך מעוררת קושי.
זאת בשים לב לכך, שעיקר הטענה של המערערת בכתב התביעה היה - כי המשיבים משווקים ללקוחותיה זן אבטיחים זהה או דומה מאוד בתכונותיו לזן המערערת עד כדי הטעיית הלקוחות וכתחליף לזן שלה ו בנוסף נטען, כי טיפוח ה-"זן המפר" היה פועל יוצא של השימוש שעשו המשיבים ב-"זרעי יסוד" של המערערת, המקפלים בחובם "סוד מסחרי" השייך לה.
במילים אחרות - המערערת לא השתיתה את עילת התביעה ואת הסעדים שנגזרו ממנה על הטענה שלפיה, השימוש בזרעי היסוד שלה איפשר למשיבים לטפח זן ייחודי ושונה מהותית בתכונותיו מזן המערערת או מזנים אחרים הקיימים בשוק, וכי זן זה הניב למשיבים, בתור שכזה, יתרון ורווח כלכלי, אלא - כי השימוש ב-"זרעי יסוד" של המערערת הוביל לטיפוח "זן מפר" דומה עד זהה בתכונותיו לזן המערערת וכי דמיון זה הוא שהסב לה פגיעה כלכלית.

אי לכך, על רקע ניסוח זה של עילת התביעה, נראה כי הצגת התוצאות של "בדיקות ההשוואה", כבדיקות רלוונטיות להכרעה בשאלת הדימיון שבין הזנים, יכול והייתה מייתרת את המשך ההליך ואת הצורך לבדוק גם את מידת הדמיון, אם בכלל, שבין "זרעי היסוד" של המערערת לבין "זרעי היסוד" ששימשו את המשיבים לצורך טיפוח "הזן המפר" הנטען.
בשולי הדברים יוער, כי הליך בירור דו שלבי מעין זה של תביעות קרובות בעילתן לזו של המערערת מעוגן גם בחוק זכויות מטפחים של זני צמחים התשל"ג-1973 (ר' לדוגמה סעיף 62 לחוק זה).

לא למותר לציין כי סוגיה זו, הנוגעת לאופן הבדיקה ההולם והיעיל ביותר לצורך ההכרעה בשאלות מושא המחלוקת, שבה ועלתה גם במהלך הדיון שהתקיים בבית דין זה ביום 5.9.10 (בר"ע 38943-05-10), שבמהלכו שב והציע ב"כ המשיבים לערוך תחילה השוואה (באמצעות מומחה לדבר) בין ה- "הפרי" [של המשיבה] לבין זרע היסוד [של המערערת] ואילו ב"כ המערערת שב ודחה הצעה זו בהסתמכו לדבריו, על מידע שנימסר לו " מאנשים שכן מבינים" (ר' פרוטוקול הדיון בבר"ע 38943-05-10 מיום 5.9.10; עמ' 1 ש' 15-20).

על רקע האמור ותוך הקדמת המאוחר למוקדם נציין, כי ההסדר הדיוני שגובש בסופו של יום, שבמסגרתו התבקש המומחה מטעם בית הדין לבצע את שתי הבדיקות במקביל - בדיקת הדמיון שבין הזנים ובדיקת היקף השימוש, אם בכלל, בזרעי היסוד של מערערת לצורך טיפוח זן המשיבים - כפועל יוצא של סירוב המערערת להציג את "בדיקות ההשוואה" או לבצע תחילה את הבדיקה המשווה בין הזנים - הביאה כנראה ובסופו של יום, להארכת ההליך וסרבולו. זאת בשים לב למסקנות המומחה שמינה בית הדין, בדבר העדר דימיון בין הזנים.

19. ביום 8.3.09, ניתנה החלטה בבקשות ההדדיות של הצדדים לגילוי ועיון במסמכים (בש"א 2385/09; הרשמת חנה שניצר רהב) אשר קיבלה את החלק הארי של בקשת המערערת והורתה למשיבים לגלות לה את מרבית המסמכים שהתבקשו בבקשה לעיון (למעט פלט הכניסות והיציאות של ורדי מן הארץ, שלא נימצא רלוונטי להכרעה בהליך). זאת, בכפוף לכך שלא יעשה בהם שימוש, אלא לצורך ההליך המשפטי.
כמו כן, התקבלה בקשת המשיבים לעיון ב-"בדיקות ההשוואה" של המערערת, נוכח הרלוונטיות שלהן להכרעה בהליך, ותוך דחיית טענות החיסיון שהעלתה לגביהן המערערת.

20. על החלטה זו ערערו הן המערערת והן המשיבים, כאשר ביום 27.4.10 ניתן פסק דין בשני הערעורים (עב' 3870/09 ועב' 3873/09 בהתאמה; השופטת ורדה סמאט), שבו נדחה ערעור המערערת (בתיק עב 3873/09) והתקבל ערעור המשיבים (בתיק 3870/09).
במסגרת פסק הדין נקבע, בין היתר, ובהתייחס לערעור המשיבים על החלטת הרשמת בבקשה לעיון, כי אין לאפשר למערערת לעיין במסמכי המשיבים, היות והם כוללים סודות מסחריים. זאת, משלא עלה בידי המערערת לשכנע את בית הדין בקיומה של תשתית ראייתית מספקת התומכת בטענות שבכתב התביעה.
מעבר לכך, קבע בית הדין האזורי בפסק דינו, כי לאור הסכסוך המתמשך שבין הצדדים, אין במתן התחייבות בכתב מטעם המערערת, שלא לעשות שימוש בסודות המסחריים של המשיבים, אלא לצורך ההליך המשפטי, כדי להבטיח הגנה מספקת על סודות אלה.
בעקבות ובהתאם לפסק הדין מיום 27.4.10, חויבה אפוא המערערת לגלות את "בדיקות ההשוואה" בין הזנים ומנגד נקבע, כי אין היא זכאית לעיין במסמכי המשיבים מושא בקשתה לעיון.

21. המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין הנ"ל לבית דין זה (בר"ע 38943-05-10). לאחר קבלת רשות ובמהלך הדיון שהתקיים בערעור, ביום 5.9.10, הגיעו הצדדים להסדר דיוני למינוי מומחה מקצועי מטעם בית הדין, שקיבל תוקף של פסק דין כדלקמן:
"...תינתנה הנחיות לבית הדין האזורי לפיהן התיק יתנהל בשלב ראשון בשאלת גניבת הסוד המסחרי בדרך של מינוי מומחה מטעם בית הדין אשר יקבל לידיו את החומר המצוי בידי הצדדים בכל הנוגע לתהליך הטיפוח והפיתוח של הזן מושא התביעה והחומר שיימסר למומחה יפורט על ידי כל אחד מן הצדדים בתצהיר לרבות הטענות שתובאנה בפני המומחה. המומחה יהא רשאי כמובן לבקש כל חומר הדרוש לו למתן חוות הדעת והצדדים מחייבים למסור את החומר לידיו. לאחר שיסתיים שלב ההכרעה ולאחר קבלת חוות המומחה היה ויהיה צורך בגילוי נוסף של המסמכים והגשת תצהירים נוספים, באי כוח הצדדים יפנו לבית הדין בהתאם. חוות הדעת תהייה חסויה והצדדים יחתמו על כתב סודיות..."

פסק דין זה יכונה מכאן ולהלן, ובאופן המרמז על הבאות - פסק הדין הראשון; (ההדגשות מכאן ולהלן אינן במקור).

22. לאחר ובעקבות פסק הדין הראשון, התקיימו בבית הדין האזורי הליכים שונים, במטרה להרחיב את היקפו של ההסדר הדיוני למינוי מומחה מטעם בית הדין, כך שהוא יתפרש גם על הגדרת היקף סמכויותיו של המומחה, לרבות הגדרת השאלה שבה הוא יתבקש לחוות דעתו, הסמכות לבחור בשיטות בדיקה מקצועיות הולמות על פי שיקול דעתו, הסמכות לקבוע את היקף וסוג המידע הנדרש לגיבוש מסקנתו, הסמכות לדרוש ולקבל מידע ומסמכים מן הצדדים והחובה של הצדדים להיענות לדרישתו, וכן על אופן והיקף הבקרה של הצדדים על עבודת המומחה ומסקנותיו המקצועיות ובנוסף, גם על קביעת זהותו.
בעקבות הליכים אלה, ובסיוע בית הדין האזורי, עלה בידי הצדדים להרחיב, בצורה משמעותית, את היקפו של ההסדר הדיוני הנוגע למינוי המומחה מטעם בית הדין, באופן שהקנה למומחה סמכויות רחבות ושיקול דעת רחב בתחומים שפורטו לעיל. מנגד, הצדדים לא הגיעו להסכמה באשר לזהות המומחה ומשכך ולאחר קבלת עמדותיהם, מינה בית הדין מומחה מקצועי בתחום הספציפי של טיפוח הדלועיים, ד"ר גדי לייבוביץ (להלן - המומחה). זאת, בהתאם לבקשת המערערת ובניגוד לעמדת המשיבים, שהתנגדו למינוי זה בשל חשש מזליגת סודות מסחריים.
ההסדר הדיוני האמור, תועד בפרוטוקול הדיון מיום 12.4.11 וקיבל תוקף של החלטה כדלקמן:
אנו מסכימים כי השאלה שתועבר למומחה היא:
האם עשו הנתבעים שימוש בסוד מסחרי השייך לתובעת.
למומחה תועבר רשימת המוסכמות והפלוגתאות המשותפת אשר ערכו הצדדים.
כמו כן יעביר כל אחד מהצדדים את כל החומר הנוגע לתהליך טיפוח ופיתוח של הזן מושא התביעה.
החומר שיימסר למומחה יפורט על ידי כל אחד מהצדדים בתצהיר, לרבות הטענות שתובאנה בפני המומחה.
המומחה יהיה רשאי לבקש כל חומר הדרוש לו למתן חוות-דעת והצדדים מחויבים למסור את החומר לידיו.
המומחה יחתום על כתב סודיות בהתאם להחלטה שתשלח אליו ע"י בית הדין.
אין בהסכמה זו כדי לגרוע מההסכמה בבית הדין הארצי המתייחסת לשלב שלאחר קבלת חוות הדעת..."

23. סמוך לאחר מינויו, ובהתאם לסמכות שהוקנתה לו, ביקש המומחה מן המערערת להשיב לשאלה כיצד מתבטא, להבנתה, ה"סוד המסחרי" לו היא טוענת ב-"זן המפר" הנטען שטיפחו המשיבים, ובאופן המצביע על דמיון מהותי בין הזן שלה לבין זני המשיבים. מן המשיבים ביקש המומחה להציג תיאור של הזן, שאותו טיפחו לטענתם באופן עצמאי וכן להסביר, כיצד עלה בידם לטפחו בתוך 3 שנים.
אין חולק על כך שהמערערת לא השיבה לשאלה הספציפית והממוקדת שאותה הפנה אליה המומחה, כאמור לעיל (שאלה שאין לה מענה גם בכתב התביעה), וכי תחת זאת, היא העבירה למומחה כ-"10 ארגזים של קלסרים" גדושים בכל ספרי הטיפוח אשר לדבריה, ורדי היה אחראי עליהם בתקופת עבודתו אצלה. זאת על מנת שהמומחה יבדוק בכוחות עצמו את הטעון בדיקה וידלה מתוכם את המסמכים הרלוונטיים לדעתו לצורך מתן חוות הדעת.
(ר' פרוטוקול חקירתו הנגדית של המומחה בבית הדין האזורי מיום 30.12.12, נספח 15 לתיק המוצגים של המערערת; עמ' 7, ש' 17-27).

24. בנוסף, העבירה המערערת למומחה תצהיר שנערך על ידי ד"ר שולמית נחמה, שהועסקה במערערת, משנת 1985 ועד לפרישתה לגמלאות בשנת 2011, ומי שהייתה מעורבת לדבריה בהליך הטיפוח של דלועיים במערערת (להלן - ד"ר נחמה, ר' נספח 9 לתיק המוצגים של המערערת).

במסגרת תצהירה, פרטה ד"ר נחמה את הטעמים שבעטיים היא סברה, כי "הזן המפר" הנטען טופח על ידי המשיבים , בהסתמך על "גזילה" של "סוד מסחרי" השייך למערערת ובכלל כך ציינה את התקופה הקצרה שחלפה ממועד סיום העסקתו של ורדי במערערת ועד למועד שבו החלו המשיבים למכור זני אבטיחים ללא גרעינים; את " הדמיון הרב [שלא פורט] בין הזנים של הזרע [המערערת] לבין הזן של ורדי" ואת הפנייה המיוחסת לורדי ללקוחות המערערת "שרואים בזן שלו [של ורדי] 'כמו האקסטזי [של המערערת].'"
לתצהיר זה צורפה טבלה המפרטת את הליך הטיפוח הנטען של זן המערערת משנת 1991 ועד לסיום עבודתו של ורדי בשנת 2004. (ר' סעיף 13 לתצהיר ד"ר נחמה).

בסעיף 28 לתצהירה, המופיע לאחר תיאור מפורט של תהליך הטיפוח ואשר סביבו סבה אחת מן ההחלטות מושא הערעור שלפנינו [זו שדחתה את ה-" בקשה להשלמת חוות הדעת"], כתבה ד"ר נחמה כי במקביל לטיפוח האקסטזי, שקדה המערערת על טיפוח "מכלואים מתקדמים" אחרים, באמצעות שימוש ב-"זרעי יסוד" או "קווי הורים" של זן האקסטזי, תוך שהיא מפנה, בהקשר זה, לשישה מכלואים ספציפיים , המהווים לדבריה דוגמה לכך ובלשון התצהיר לאמור :
"כאן המקום לציין שבמקביל...נעשה שימוש בקווי ההורים של זן האקסטזי לצורך טיפוח מכלואים מתקדמים, במקביל לטיפוח קווים חדשים. מדובר בתהליך רציף שהחל עם הליך טיפוח האקסטזי ועודנו ממשיך עד היום. דוגמאות אחדות למכלואים [מתקדמים] המבוססים על קווי הורים של זן האקסטזי ניתן לראות בקלסרים 20-21 (חסוי) (לדוג': מכלואים: 5127, 5109, 5141, 5110, 5116, 6007). מטבע הדברים בידי ורדי ידע (וכנראה גם חומר רב) ביחס לתהליכים אלה, ולא כל החומר מצוי בידינו."

גם כאן יצוין, במאמר מוסגר, כי מדברים אלה, שאינם מופיעים בלב התצהיר, אלא בשוליו, ניתן להבין כי אין הם מתייחסים ל-"זן המפר" הנטען או לזנים דומים דמיון מהותי לזן האקסטזי של המערערת - אלה העומדים כאמור ביסודה של עילת התביעה כפי שהיא נוסחה על ידי המערערת אלא - לזן חדש או ל-"מכלוא מתקדם" השונה מהותית מזן האקסטזי של המערערת. זן שאינו נראה על פניו רלוונטי לעילת התביעה, כפי ניסוחה בכתב התביעה.

25. בנוסף לכך, הגישה המערערת למומחה תצהיר, שנערך על ידי מר ירון גירס, שהועסק אצלה משנת 2001 ואילך, תחילה כמקדם זנים והדרכה אגרוטכנית ולאחר מכן, כאיש שיווק. במסגרת תצהירו, עמד מר גירס על הקשרים המיוחסים למשיבים עם לקוחות המערערת. זאת, תוך שהוא מציין, בין היתר, כי חלק מן הלקוחות המרכזיים של המערערת הפסיקו את רכישת האבטיחים מן המערערת והחלו לרכוש, תחת זאת, את אבטיחי המשיבה.
(ר' סעיף 30 לתצהיר גירס; נספח 11 לתיק המוצגים של המערערת).

26. המשיבים הגיבו לתצהירי המערערת, באמצעות תצהיר שנערך על ידי ורדי שכלל בחלקו טענות עובדתיות, הסותרות את טענות המערערת, בכל הנוגע להליך הטיפוח והשיווק, הן של המערערת והן של המשיבה. זאת תוך שהוא מציג למומחה תיאור מפורט של תהליך הטיפוח העצמאי, לדבריו, של זן המשיבה שכלל: תיאור של חומר המוצא הגנטי ומקורות הזרעים ששימשו לדבריו לטיפוח זן זה; פירוט האמצעים שנדרשו לביצוען של פעולות טיפוח שונות; פירוט של תכונות האבטיח שטיפחה המשיבה וכן, השוואה בין אפיוניו של זן המשיבה לזן המערערת, המלמדת לשיטתו על העדר דימיון בין הזנים. לתצהיר זה, צורפו מסמכים שונים ובכלל אלה: הסכמים שערכה המשיבה בנוגע להשכרת שטחי גידול; פירוט של ניסויים חקלאיים שערכה המשיבה בחו"ל, בשנים 2006-2007 והסכמי התקשרות של המשיבה עם יצרני זרעים בחו"ל.

חוות דעת המומחה אשר לא מצא דמיון מהותי בין הזנים ו/או "סוד מסחרי" שנעשה בו שימוש על ידי המשיבים
27. ביום 24.1.12 הוגשה חוות הדעת המומחה.
מסקנות המומחה בחוות דעתו היו, כי קטגוריית המוצר של אבטיחים ללא גרעינים כשלעצמה איננה "סוד מסחרי" השייך למערערת, היות וישנן חברות זרעים נוספות שמתחרות במערערת בתחום זה; כי המערערת לא הראתה ידע וניסיון קונקרטיים שהם בגדר "סוד מסחרי" השייך לה ; כי הראיות שהציגה המערערת אינן מספיקות כדי להראות "דמיון מהותי" בין זן האקסטזי שלה לזן הקלאסיקו של המשיבים; כי הזן, שתיאורו נמסר על ידי המשיבים, שונה מזן המערערת במספר תכונות גנטיות מהותיות של הפרי ובכלל אלה: גודל הפרי, עובי הפסים החיצוניים שעל הקליפה, עובי הקליפה והצבע הפנימי; כי ההבדלים המהותיים הללו אינם מצביעים על שימוש ב-"קווי הורים" (או "זרעי יסוד") של האקסטזי; כי המערערת לא הביאה ראיות המלמדות על כך שהמשיבים משווקים זן דומה או זהה לזן האקסטזי; כי המערערת לא ידעה להצביע על "סודות מסחריים" שבהם עשו המשיבים שימוש ועל האופן שסודות אלה באו לידי ביטוי בזן המשיבים; כי שיטות הטיפוח של זרעי האבטיחים ללא גרעינים, שתוארו בתצהירי הצדדים הינן מוכרות וידועות ואינן "סוד מסחרי". זאת להבדיל מן האופן שבו הן מיושמות בתהליך הפיתוח; כי שיטות העבודה שתוארו על ידי ורדי בתצהירו, יכולות לאפשר פיתוח זני אבטיח ללא גרעינים תוך 3 שנים ולאפשר הפצה, בכמות מסחרית מוגבלת, תוך פרק זמן זה; כי במועד סיום עבודתו עמד לרשות ורדי ידע מקצועי שהיה פועל יוצא של ניסיונו המקצועי; כי בשוק החופשי נמכרים "זרעי יסוד" של אבטיח ללא גרעינים, שאפשרו לורדי לטפח את הזן שמשווקת המשיבה; כי הידע המקצועי שלו אפשר את טיפוחו תוך 3 שנים וכי הראיות שהציגו המשיבים אינן מספיקות להראות שתהליך הפיתוח שלהם היה עצמאי לחלוטין ולא נעשה במהלכו שימוש בידע או בניסיון קודם שמקורו במערערת (ר' נספח 14 לתיק המוצגים של המערערת).

28. סמוך לפני שהומצאה חוות הדעת לבית הדין, הודע למומחה על הפסקת עבודתו אצל מעסיקתו, באותו מועד, (חברת "זרעים גדרה") כאשר המומחה הודיע על כך לצדדים ולבית הדין ביום 22.1.12. יומיים לפני הגשתה של חוות דעתו.

29. לאחר הדברים הללו וסמוך לאחר הגשת ה של חוות הדעת, הגישה המערערת בקשה לפסילתה. זאת, בשל ניגוד עניינים שבו היה מצוי לטענתה המומחה, על רקע ההודעה שמסר לבית הדין ביום 22.1.12 בדבר הפסקת עבודתו בחברת "זרעים גדרה" וכן, לאור הפגמים שנפלו, לטענתה, בחוות הדעת עצמה. כמו כן, ביקשה המערערת כי יינתן לה לחקור את המומחה, הן לגבי ניגוד העניינים והן לגבי חוות דעתו (להלן - בקשת הפסילה).

30. ביום 18.4.12 ניתנה החלטה לפיה, נחה דעתו של בית הדין כי לא הוצג כל טעם אשר יש בו להצדיק את פסילת המומחה ואת חוות דעתו בשל ניגוד עניינים.
יחד עם זאת, התיר בית הדין למערערת לחקור את המומחה, בחקירה נגדית, על פי בקשתה, בכל הקשור לאובייקטיביות שלו וכן, לגופה של חוות הדעת.

31. ביום 30.12.12, נחקר המומחה באריכות על חוות דעתו על ידי המערערת והצדדים סיכמו טענותיהם בבקשת הפסילה.

32. במסגרת סיכומיה (בבקשת הפסילה) התמקדה המערערת בהיקף הבדיקה ובאופן הבדיקה של המומחה שהובילו לגיבוש מסקנותיו, בהשוואה להיקף ולאופן הבדיקה שהיה עליו לבצע לדעתה בעניינים עובדתיים כאלה ואחרים ובכלל אלה - זיהוי " הזן המפר הנכון" ששיווקה המשיבה בתקופה מושא התביעה ואפיוניו; זיהוי המקור לזרעים שבהם השתמשו המשיבים לצורך הטיפוח של "הזן המפר" הנטען והתחקות אחר הליך הטיפוח שביצעו המשיבים והיקף השימוש שהם עשו לטענתה ב"זרעי היסוד" של המערערת. המערערת אף השיגה על כך שהמומחה הסתמך, בעניינים אלה, על מידע שמסר לו ורדי ועל כך שהוא לא בדק או לא בדק במידה הראויה מידע זה מול מסמכים או מקורות חיצוניים.
בנוסף, טענה המערערת, כי הדרישה שהפנה אליה המומחה להשיב לשאלתו כיצד בא לידי ביטוי השימוש ב"סוד המסחרי" השייך לה לטענתה ב-"זן המפר" הנטען של המשיבים, " לא הייתה סבירה", וכי המומחה הוא שהיה צריך לבדוק שאלה זו. כמו כן, חזרה המערערת על הטענה כי המומחה היה מצוי בניגוד עניינים, בעת שערך את חוות דעתו. זאת, בשל אי הנוחות שחש לדבריו, בחקירתו הנגדית, במתן חוות הדעת. זאת, נוכח הפסקת העסקתו ב"זרעים גדרה" והצורך לחפש, עקב כך, עבודה אצל מעסיק אחר, בנסיבות שבהן המערערת, המשיבה ו-"זרעים גדרה" הינן שלוש החברות הגדולות בישראל בתחום של טיפוח דלועיים.

33. במסגרת החלטה מיום 29.1.14 , דחה בית הדין האזורי את בקשת הפסילה על כל נימוקיה: אשר לטענה בדבר "ניגוד עניינים" שב וקבע בית הדין כי מדובר ב-" טענה כללית אשר לא הוכחה ודינה להידחות." אשר לטענות הנוגעות לגופה של חוות הדעת, דחה בית הדין את כל טענות המערערת שלפיהן, המומחה לא ביצע את המוטל עליו באופן המצדיק את פסילת חוות הדעת. זאת תוך הבעת ביקורת על המערערת אשר ציפתה לדבריו כי המומחה יבצע במקומה את מלאכת איסוף הראיות שהייתה מוטלת עליה:
כך למשל, ובהתייחס לטענות המערערת כי המומחה לא בדק כראוי מהו "הזן המפר" הנטען וכי זן הקלאסיקו שהוצג לו על ידי המשיבים לא היה הזן הרלוונטי או "הזן המפר הנכון" שאותו אמור היה לבדוק, קבע בית הדין כי
"אין בעניין זה להטיל על המומחה את מלאכת הבאת הראיות...
טענת הזרע כי בשל טענה לסודות מסחריים על ידי הנתבעים אינה יכולה להוכיח מהם הזנים המשווקים על ידי הנתבעים, אינה יכולה להעביר לידי המומחה את מלאכת הבאת הראיות בתחום זה.
על התובעים הטוענים לגזילת סוד מסחרי, להוכיח בראש ובראשונה מהו המוצר המשווק על ידי הנתבעים אשר לטענתם מבוסס על סוד מסחרי שלהם.
תפקידו של המומחה לענות האם אכן מוצר זה יוצר תוך גניבת סוד מסחרי של הזרע, אך אין להטיל עליו את מלאכת חיפוש המוצר המשווק.
הזרע טענה כי נעשה שימוש בזן האקסטזי.
הנתבעים טענו כי אבטיח מיני ללא גרעינים המשווק על ידם הוא זן הקלאסיקו.
המומחה בדק את קיומם של זנים אלה.
בהיעדר ראיות לזנים אחרים, הרי שלא נפל פגם במלאכת המומחה עת בדק האם ביצור או שיווק של הקלאסיקו נעשה שימוש בסוד מסחרי של הזרע."

אשר לטענות המערערת לפיהן, המומחה לא בדק או לא בדק כראוי את מסמכי הטיפוח של המשיבה והסתמך, תחת זאת, על מידע שנמסר לו על ידי ורדי, קבע בית הדין האזורי כי שאלת הנחיצות של המסמכים כאמור, הינה שאלה שבמומחיות מקצועית ומשכך - אין הטענה בעניין זה יכולה להוות עילה לפסילת המומחה ובלשונו:
"החלטתו של המומחה להסתפק בחומר הכתוב שהוצג בפניו ולקבל את ההסבר בדבר תהליך הטיפוח, אף אם לא נסמך כולו על מחברות כתובות, מבוססת על הידע והניסיון המקצועיים שלו.
ולפיכך אין אף בהחלטה זאת שלו כדי להוות עילה לפסילתו."

אשר לטענה של המערערת כי המומחה לא בדק את "זרעי היסוד" שלה ואת היקף השימוש שעשו בהם, לדבריה, המשיבים לצורך טיפוח "הזן המפר" הנטען, קיבל בית הדין את עמדת המומחה, בחקירתו הנגדית, שלפיה, אין לה למערערת להלין בעניין זה אלא על עצמה. זאת, בשים לב לכך שהיא נמנעה מלהשיב לשאלתו, עוד בתחילת הדרך, באיזה אופן באים לידי ביטוי לגישתה "זרעי היסוד" השייכים לה, "בזן המפר" הנטען של המשיבים.

34. עם זאת, חרף הביקורת שמתח בית הדין האזורי על התנהלות המערערת הוא אפשר לה להציג למומחה שאלת הבהרה אחת, מוגבלת בהיקפה שבמסגרתה, התבקש המומחה להתייחס לשמונה "זרעי יסוד" או "קווי הורים" ספציפיים. "קווים" שלגביהם נטען, בסעיף 28 לתצהיר ד"ר נחמה, המצוטט לעיל, כי הם שימשו בשעתו את המערערת להפקת זני מכלוא מתקדמים (שאינם דומים בהכרח בתכונותיהם ל-"זן המפר" הנטען, כפי שניתן להבין מנוסח הדברים שבתצהיר). המומחה התבקש להשיב בהקשר זה לשאלה: האם המשיבים עשו שימוש ב"קווי הורים" אלה לצורך טיפוח ה-"זן המפר" הנטען ובלשון השאלה, כפי שנוסחה על ידי בית הדין האזורי: "האם עשו הנתבעים שימוש ב"סוד מסחרי" השייך להזרע גם בהסתמך על [שמונה] קווים אלה?"

בית הדין נימק החלטה זו בטעמים של חקר האמת באומרו:
"משמטרת מינוי המומחה, כמו מטרת ההליך כולו, הינה להגיע לחקר האמת, אנו מוצאים לאפשר להזרע להציג למומחה את הקווים אשר שימשו להפקת זני המכלוא המפורטים בסעיף 28 לתצהיר של שולמית נחמה."

לא למותר להעיר כי בית הדין אפשר בדיקה זו, למרות שלכאורה ועל פי חוות דעת המומחה, שנמצאה על ידו כנטולת רבב, היה שוני מהותי בין זן האקסטזי של המערערת לבין זן הקלאסיקו של המשיבה, ולמרות שגם מתצהיר ד"ר נחמה עולה, לכאורה, כי היא התייחסה, בסעיף 28 לתצהירה, למכלואים שונים מהותית מזן האקסטזי של המערערת, אשר הופקו לדבריה, בהסתמך על "זרעי יסוד" של המערערת. נסיבות שהעמידו אולי בסימן שאלה את עצם הנחיצות של בדיקה נוספת זו, באותו שלב של ההליך, לצורך חקר האמת. זאת כאמור, לאור הניסוח של עילת התביעה, שהושתתה על הטענה בדבר דמיון מהותי בין זן המערערת לבין "הזן המפר" הנטען.

35. על החלטתו של בית הדין האזורי לדחות את בקשת הפסילה, הגישה המערערת גם הפעם, בקשת רשות ערעור לבית דין זה (בר"ע 18186-02-14), כאשר במסגרת הדיון שהתקיים בערעור, ביום 29.5.14, לאחר מתן רשות, הגיעו הצדדים להסדר דיוני נוסף, שקיבל אף הוא תוקף של פסק דין (להלן – פסק הדין השני) שלפיו, המערערת תחזור בה מבקשת הפסילה ואילו המומחה יידרש להשיב למספר שאלות הבהרה "סגורות" בנוסח "מנחה" (מעבר לשאלה האחת שהתיר בית הדין האזורי להציג לו במסגרת החלטתו מיום 29.1.14) כדלקמן:
האם המומחה השווה בין זן המערערת לבין הזן שהופיע בקטלוג המשיבה לשנים 2008-2009 (שמספרו 6701), כפי שהוצג בפניו על ידי המערערת; האם עמדו בפני המומחה, טרם שנתן את חוות דעתו, התכתבויות של ורדי בקשר לרכישת זרעים מצד ג'; האם המומחה בדק התכתבויות אלה, ככל שהן עמדו בפניו; והאם יש למומחה מה להוסיף או לשנות מחוות דעתו. בסיפא לפסק הדין השני נכתב כי "בכך יסתיים נושא חוות הדעת" ובלשון פסק הדין השני לאמור:
"לסיום הבקשה שבפנינו, חוות הדעת של מר גדי ליבוביץ' לא תיפסל, אולם בהמשך להשלמה שנקבעה בסעיף 24 להחלטת בית הדין האזורי מיום 29.1.14, תיווספנה שתי ההשלמות שתופנינה אל המומחה על ידי בית הדין האזורי כמפורט להלן:

האם המומחה בדק והשווה את הזן של התובעת לזן הנטען של הנתבעת לפי מה שהוצג לו בנספח 23, [קטלוג המשיבה לשנים 2008-2009] זן 6701? המומחה ישיב לשאלה זו בהתאם לסמכויותיו.

2. האם המומחה בדק את המסמכים 9-10-11-12 המצוינים בתצהיר גילוי המסמכים של ד"ר ורדי מיום 11.1.09, והאם היו בפניך כשנתת את חוות הדעת? האם בעקבות בדיקת המסמכים יש לך משהו להוסיף או לשנות מחוות דעתך?
בכך יסתיים נושא חוות הדעת, והדיון יימשך בפני בית הדין האזורי".

36. המומחה השיב על כל השאלות מושא פסק הדין השני, במסגרת חוות דעת משלימה מיום 22.6.14 (להלן - חוות הדעת המשלימה) כדלקמן:
אשר לשאלה הראשונה - השיב המומחה כי הוא לא מצא דמיון בין ה-"קווים המתקדמים" שנזכרו בתצהירה של ד"ר נחמה לבין ה-"קווים המתקדמים" שהציגו בפניו המשיבים. "קווים" שבהם נעשה, לדברי ורדי, שימוש לצורך פיתוח זן הקלאסיקו של המשיבה.
אשר לשאלה השנייה - השיב המומחה, כי הזן, המופיע בקטלוג המשיבה לשנים 2008-2009 [מס' 6701], שאותו הציגה בפניו המערערת, תואם בתכונותיו את זן הקלאסיקו של המשיבה, שאליו גם התייחס בחוות דעתו;
אשר לשאלה השלישית - שהורכבה משתי שאלות משנה "סגורות", הנוגעות להתכתבויות של ורדי עם חוקר באוניברסיטת ג'ורג'יה, בקשר לרכישת זרעים השיב המומחה - כי התכתבויות אלה היו בפניו עובר למתן חוות הדעת וכי ורדי לא טען בפניו כי הזרעים שקיבל, בעקבות התכתבויות אלה, שימשו לטיפוח זן הקלאסיקו; אשר לשאלה הרביעית - השיב המומחה כי אין לו מה להוסיף לחוות דעתו ובלשונה של חוות הדעת המשלימה לאמור:
"1. בהתיחס לסעיף 1 בהחלטה בשאלה האם עשו הנתבעים שימוש בסוד מסחרי של התובעת בהסתמך על קווי הורים של מכלואים המפורטים בסעיף 28 בתצהיר של שולה נחמה.
1.2 הזרע הגישה בהקשר זה 2 תצהירים בשני מועדים.
הראשון שהוגש בתאריך 16.3.2014, תצהיר של מר ערן יוסוב מתאריך 4.3.2014, כעולה מהחלטת בית הדין מ 29.1.2014. לתצהיר זה צורפה רשימה ובה פירוט של 19 קוים גנטיים של אבטיח שנמצאים ברשות הזרע. בתצהיר זה לא נכללו קווי הורים של שבעת הזנים שמספריהם מפורטים בסעיף 28 בתצהיר של שולה נחמה.
בתצהיר נוסף שהוגש בתאריך 11.6.2014 בעקבות ההחלטה האחרונה של בית הדין מ 1.6.2014, הזרע העבירה רשימה מעודכנת ובה פירוט של 34 קווים גנטיים של אבטיח שנמצאים ברשותה. על פי ראיות שבידי התובעת אלה קווים גנטיים שורדי היה אחראי על פיתוח שלהם בין השנים 2001-2004. ברשימה זו סומנו ע"י הזרע 8 קווים גנטיים, שהם הורים לשבעה זני מכלוא שמספריהם מפורטים בסעיף 28 בתצהיר של שולה נחמה אליו מפנה ההחלטה. תיאור תכונות של 8 קווים אלה, אינו זהה לתיאור תכונות של קווים שהציגו הנתבעים. ממצא זה אינו תומך בטענה של התובעת לשימוש בסודותיה המסחריים לפיתוח זן מתחרה של הנתבעים בהסתמך על קווים אלה.
1.4 הזרע ביקשה את חוות דעתי, אם יתכן שורדי עשה שימוש בקווים גנטיים נוספים שברשימה לצורך פיתוח זן מתחרה לזן אקסטזי שלה (תצהיר ערן יוסוב). הזרע מבססת טענה זו על תצהיר קודם של ורדי בדבר הבדלי תכונות בין זן של הנתבעים לזן אקסטזי (סעיף 49 בתצהיר של ורדי).
למיטב הבנתי בקשה זו חורגת מהחלטה אחרונה של בית הדין. סעיף 28 בתצהיר של שולה נחמה מפורט מספרי קוד של שבעה מכלואים של הזרע, שביחס לקווי הורים שלהם ביקש בית הדין את חוות דעתי. הזרע טוענת שזנים אלה הובאו בסעיף 28 רק כדוגמא כללית לטענות שלה ביחס לנתבעים. אין בתצהיר של שולה נחמה דוגמאות קונקרטיות לזנים נוספים, או הפניה מפורשת לשמות קווים גנטיים נוספים שצורפו לרשימה בתצהיר אחרון של הזרע (מעבר לשמונה שכבר התייחסתי אליהם בסעיף הקודם).
2. בהתיחס לסעיף 2 בהחלטה בענין זן 6701 כפי שהוא מתואר בקטלוג של חברת אוריג'ן משנים 2008-2009 (נספח 23 בתצהיר התובעת).
2.1 אני מאשר שבחנתי קטלוג זה במהלך הכנת חוות דעת ראשונה. קטלוג זה הוצג לי על ידי הזרע כראיה כללית לכך שיש ברשות הנתבעים זנים נוספים, שהזרע טוענת שאף אלה הושגו תוך שימוש בסודותיה המסחריים.
2.2 הזרע לא טענה בפני קודם לכן, שזן זה (6701) של הנתבעים, זהה לזן אקסטזי. בהיעדר הפניה קונקרטית לא בדקתי זן ספציפי במהלך הכנת חוות דעת ראשונה.
2.3 בהתאם להחלטה אחרונה של ביה"ד, ביקשתי מנתבעים הבהרות בנוגע לזן זה. על פי התצהיר של ורדי מתאריך 17.6.2014, זן 6701 הנו קוד מספרי של הזן קלאסיקו של הנתבעים. קידוד זנים במספרים, ואף פרסומם מסחרי באופן זה לפני רישום שם מסחרי ו/או הגשה לרישום זכויות מטפחים, הנו תהליך מקובל בעולם חברות הזרעים. תיאור זן 6701 כפי שהוא מתואר בקטלוג אוריג'ן משנים 2008-2009 תואם את זה של הזן קלאסיקו.
2.4 מעבר להפניה לקטלוג זה של הנתבעים (נספח 23), ועל אף טענתה לדמיון בין זן 6701 לזן אקסטזי, הזרע לא הציגה בפני ראיות נוספות בענין זה.
3. בהתייחס לסעיף 3 בהחלטה בנוגע למסמכים 9-10-11-12 בתצהיר גילוי מסמכים של ורדי מתאריך 11.1.2009 בדבר חילופי מסמכי פקס עם אוניברסיטת ג'ורג'יה.
3.1 מסמכים אלה היו גלויים לפני במהלך הכנת חוות הדעת. המסמכים עסקו בבקשה של ורדי ואישורי משלוח דוגמאות זרעים לורדי ע"י חוקר באוניברסיטת ג'ורג'יה. ורדי לא טען בפני שזרעים שמפורטים במסמכים אלה שימשו אותו לצורך פיתוח זן קלאסיקו. אין לי מה להוסיף בעניין זה מעבר למה שהעדתי בחקירה נגדית".

37. יוער, כי תשובות המומחה בחוות הדעת המשלימה, כפי נוסחן, טומנות בחובן ביקורת מובלעת ואף גלויה של המומחה על שיתוף הפעולה המוגבל לו זכה מצד המערערת ועל סירובה להשיב לשאלה הממוקדת שאותה הפנה אליה כארבע שנים קודם לכן - באיזה אופן בא לידי ביטוי, לטענתה, השימוש בסודותיה המסחריים (קווי ההורים) ב-"זן המפר" הנטען. זאת, באופן שהיה מייתר, כפי שניתן להסיק מדבריו, גם את ההליך האחרון של שאלות ההבהרה, אם לא מעבר לכך.

הבקשות מושא הערעור
38. לאחר הדברים הללו, סמוך לאחר הגשת חוות הדעת המשלימה , הוגשו לבית הדין האזורי שלושת הבקשות מושא הערעור: הבקשה האחת - הועלתה על ידי המערערת במסגרת תגובתה לבקשה שהגישו המשיבים לדחיית התביעה על יסוד חוות דעת המומחה. במסגרת בקשה זו עתרה המערערת להצגת ראיות נוספות, חיצוניות לחוות הדעת, בסוגיה שאליה היא מתייחסת. שתי הבקשות הנוספות הוגשו על ידי המערערת ובמסגרתן ביקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, בנוסף לאלה שעליהן השיב בחוות הדעת המשלימה וכן להורות לו "להשלים" את חוות דעתו ובמסגרת כך להוסיף ולבדוק את כל ה-"קווים המתקדמים" שטיפחה לטענתה (34 במספר) וכיצד הם באו לידי ביטוי ב-"זן המפר" שטיפחו לטענתם המשיבים. זאת, בנוסף על הבדיקה של שמונת ה-"קווים המתקדמים" שנבחנו כבר על ידי המומחה בחוות הדעת המשלימה (אלה אשר נזכרו בסעיף 28 לתצהיר ד"ר נחמה).
שלושת הבקשות נדחו על ידי בית הדין האזורי (בהחלטה מיום 15.12.14), אשר ראה בהן חריגה מן ההסדר הדיוני למינוי מומחה מטעם בית הדין, כפי שהוא מצא ביטויו בפסק הדין הראשון ובפסק הדין השני. להלן נפרט את תוכן הבקשות את החלטת בית הדין האזורי ואת טענות הצדדים בערעור, ביחס לכל אחת מן ההחלטות.

"הבקשה להבאת ראיות נוספות" וחיצוניות הנוגעות לשאלה מושא חוות דעת המומחה, החלטת בית הדין האזורי בבקשה וטענות הצדדים בערעור.
39. כפי האמור, בקשת המערערת להציג לבית הדין האזורי ראיות נוספות (חיצוניות) הנוגעות לשאלה מושא חוות הדעת, עלתה לראשונה במסגרת התגובה שהגישה לבקשת המשיבים לדחות את התביעה על יסוד חוות דעת זו.
טענת המערערת בהקשר זה הייתה, כי מדובר בראיות חיצוניות הנדרשות לצורך ההכרעה במחלוקות עובדתיות שונות על בסיס מהימנות. מחלוקות שהמומחה לא היה מסוגל להכריע בהן ומשכך הן דורשות הכרעה שיפוטית, ובכלל אלה: מחלוקות הנוגעות למקור הגנטי של זרעי היסוד, שבהם עשו המשיבים שימוש ולנטילת זרעי יסוד או סודות מסחריים אחרים של המערערת על ידי ורדי, עובר לסיום עבודתו (ר' סעיף 91 לבקשת רשות הערעור של המערערת).

40. בית הדין האזורי קבע כאמור כי אין להתיר למערערת להציג ראיות נוספות בנוגע לשאלה שבה התבקש המומחה לחוות דעתו וכי בקשה זו אינה עולה בקנה אחד עם הסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של פסק דין (בפסק הדין הראשון), וכעולה מלשונו של פסק הדין הנ"ל. עוד קבע בית הדין האזורי, כי בטרם תינתן החלטה או פסק-דין הוא יאפשר לצדדים להשלים את טענותיהם (להבדיל מראיותיהם) בשאלה "האם הוכיחה הזרע גניבת "סוד מסחרי" על ידי הנתבעים; כי סמכות ההכרעה בשאלה נותרה כולה בידי בית הדין, כאשר מטרתה של חוות הדעת הינה לספק לו את הייעוץ הדרוש בשאלה זו, היות ומדובר בשאלה הדורשת ידע מקצועי.
בית הדין סיכם אפוא את הכרעתו בסוגיה זו באומרו:
"בהחלטה מיום 13.9.10 נקבע כי לאחר קבלת חוות דעת המומחה, היה ויהיה צורך בגילוי נוסף של המסמכים והגשת תצהירים נוספים, באי כח הצדדים יפנו לבית הדין בהתאם. הזרע לא ביקשה גילוי נוסף של מסמכים והגשת תצהירים בנושא ספציפי אלא מבקשת כי יתנהל הליך ראיות בכל הנוגע לשאלת גניבת הסוד המסחרי.
בקשה זו נוגדת את הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין...
בנסיבות העניין חוות דעתו של המומחה הינה סוף פסוק בשלב הראיות לשאלה האם עשו הנתבעים שימוש בסוד מסחרי השייך לתובעת. החלטה או פסק דין בעניין יינתנו, כאמור, לאחר שהצדדים ישלימו סיכומיהם."

41. במסגרת הליך הערעור שלפנינו , טענה המערערת כי בית הדין האזורי נתן פרשנות מוטעה להסדר הדיוני, שקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית דין זה; כי פרשנותו של בית הדין קמא שוללת את זכויותיה להגיש לבית הדין ראיות ולחקור את המשיבים, כדי להפריך את גרסתם; כי חוות דעת המומחה באה כתחליף להליך הגילוי והעיון במסמכים בלבד " כשלאחר מתן חוות הדעת אמור להיערך בירור עובדתי מקיף בבית הדין קמא"; כי בהחלטתו כאמור "בחר בית הדין להתפשט מסמכויותיו ולהעבירן למומחה"; כי קיימות מחלוקות עובדתיות שאותן לא בחן המומחה, לרבות מחלוקות הנוגעות לנסיבות עזיבתו של ורדי את המערערת ולהיקף ההתקשרויות של המשיבים עם לקוחות המערערת. מחלוקות שההכרעה בהן עשויה להשליך גם על המסקנה שיגבש בית הדין בשאלה שבה התבקש המומחה לחוות דעתו, באשר לשימוש המיוחס למשיבים ב"סודות מסחריים" של המערערת.

42. המשיבים טענו מנגד, כי יש לדחות את הערעור על החלטה זו. שכן, לטענתם, פסק הדין הראשון , "עשה חסד עם המערערת", משלא היה בידה להציג ולו ראשית ראיה "לגזל" "סוד מסחרי", בכך שהוא יצר עבורה מנגנון חלופי לבירור שאלת היסוד המקצועית בתיק זה. מנגנון שהמשיבים הסכימו לו, היות והם "ידעו" כי לא נשקפת להם כל "סכנה" מתוצאות ההליך; כי חוות דעת המומחה מראה כי למערערת אין "סוד מסחרי" וכי המשיבים לא עשו שימוש ב"סוד" כאמור אף לו היה מוכח כזה. זאת, משלא נמצא דמיון מהותי, על פי חוות הדעת, בין זן האקסטזי לבין הזן שטיפחו המשיבים, ומשעולה מחוות הדעת המומחה כי המשיבים לא השתמשו ב"זרעי יסוד" של המערערת. עוד נטען, כי קיום הליך ראיות נוסף בשאלות שהתבררו על ידי המומחה, אינו עולה בקנה אחד עם פסק הדין הראשון; כי המערערת מבקשת להתיש את המשיבים בהליכי סרק, על מנת לפגוע בהם מבחינה עסקית; כי הצדדים היו רשאים להסכים למנגנון בירור שונה מן המקובל, כל עוד הדבר אינו פוגע בזכויות סוציאליות של העובד; כי חוות דעת המומחה איננה מהווה תחליף להכרעתו של בית הדין; אף כי אין לראות בה רק תחליף להליך של עיון במסמכים, כפי טענת המערערת; כי טענות המערערת המופנות כנגד חוות הדעת שגויות הן, ומכל מקום הן הוכרעו בפסק דין סופי של בית דין זה, נוכח הדחיה של הערעור על בקשת הפסילה. טענות אלה של המשיבים שימשו בעיקרן גם לצורך הדיפת טענות המערערת בנוגע לשתי ההחלטות הנוספות של בית הדין האזורי, מושא הערעור שלפנינו, שלא התיר לה להוסיף ולהציג למומחה שאלות או בקשות הבהרה נוספות.

"הבקשה למתן הבהרות", החלטת בית הדין האזורי וטענות הצדדים בערעור
43. הבקשה הנוספת, מושא הערעור שלפנינו , הייתה - "בקשה למתן הבהרות" (להלן - הבקשה למתן הבהרות) שנועדה לשיטתה של המערערת להבהיר את "קביעותיו הלקוניות" של המומחה במסגרת חוות דעתו המשלימה.
במסגרת בקשה זו ביקשה המערערת להפנות למומחה 21 שאלות שונות, שמטרתן הייתה לטענתה להבהיר, בין היתר, מה הייתה "המתודולוגיה" שבה השתמש; מה היו המסמכים שבחן לצורך חוות הדעת המשלימה; האם ביקש מסמכים נוספים מהמשיבים, מעבר לאלה שכבר הוצגו בפניו והאם סירבו המשיבים לתת לו מסמכים שכאלה וכן, מה היה תוכן המסמכים שנמסרו לו על ידי המשיבים ובאיזה אופן הם נמסרו. המערערת נימקה בקשה זו, בין היתר, בטענה כי מחקירתו הנגדית של המומחה עלה כי המומחה לא הבין כי היה עליו לבחון גם את נכונות הטענות שטענו המשיבים בפניו או לבחון אותן בעין ביקורתית למול מסמכים וכן טענה, כי ההבהרות מושא הבקשה, נדרשות לאור הלקוניות של חוות הדעת. בנוסף נטען כי מטרת השאלות הינה - לסייע לבית הדין בהבנת חוות הדעת, לאור מכלול הראיות שעוד יוצגו בפני בית הדין בעתיד, בנוגע לסוגיה שבה התבקש המומחה לחוות דעתו.

44. למען שלמות התמונה, נפרט, באופן תמציתי, את השאלות הספציפיות שביקשה המערערת להציג למומחה ואת ההחלטה שניתנה על ידי בית הדין בנוגע אליהן כדלקמן:

שאלות 1-4 לבקשה למתן הבהרות, התייחסו לקביעתו של המומחה כי תיאור התכונות של שמונת "הקווים הגנטיים" שהוצגו לו על ידי המערערת אינו זהה לתיאור תכונות הקווים שהציגו המשיבים. בהקשר זה, נשאל המומחה מה היה מספר ה-"קווים הגנטיים" שהוא קיבל את תיאורים מהמשיבים; האם "קווים" אלה כללו "קווים" זכריים ונקביים; באילו תאריכים התקבלו "קווים" אלה ובאיזה אופן נמסר לו תיאור תכונותיהם והאם בתצהיר, ובמידה וכן, מי חתם עליו ומתי וכן, האם ביקש המומחה מן המשיבים מסמכים שיתמכו בתיאור ה-"קווים".

בית הדין דחה את הבקשה להצגת שאלות אלה בקובעו כי:
"שאלות 1-4 מתייחסות למסקנת המומחה, לפיה תכונות 8 הקווים הנוספים אינו זהה לתיאור התכונות שהוצגו על ידי הנתבעים.
אין מדובר בשאלות הבאות להבהיר את חוות הדעת, אלא נועדו לחשוף פרטי מידע ומסמכים שקיבל המומחה מהנתבעים.
להזרע ניתנה אפשרות לחקור את המומחה בחקירה נגדית ולהציג לו שאלות מסוג זה ביחס לחוות דעתו הראשונה והיא לא עשתה כן.
על פי ההחלטה מיום 29.1.14 היה על המומחה להשיב האם עשו הנתבעים שימוש בסוד מסחרי השייך להזרע גם בהסתמך על קווים אלה.
את תשובת המומחה לשאלה זו יש לקרוא ביחד עם חוות הדעת המקורית ועם תשובותיו לשאלות הצדדים בחקירה הנגדית.
בשלב זה אין מקום לשאלות מסוג זה לגבי קווים אלה."

45. במסגרת השאלה החמישית, התבקש המומחה להסביר האם הכלאה של "קווי המשיבים", שאת תיאורם קיבל מן המשיבים, תוביל באופן חד משמעי ליצירת זן בעל תכונות זהות לתכונות הזן של המשיבים.
במסגרת השאלה השישית התבקש המומחה לפרט באילו תכונות הוא מצא דמיון בין ה-"קווים הגנטיים" של המשיבים לבין איזה מבין ה-"קווים" של המערערת, תוך פירוט נקודות הדמיון בכל "קו". השאלה השביעית הייתה - מדוע נבדקה זהות בין ה-"קווים" והאם לא היה ראוי לבדוק דמיון ביניהם; השאלה השמינית הייתה - כיצד בוצעה ההשואה בין תיאור תכונות ה-"קווים" ומהם הכלים שבהם נעשה שימוש וכן, האם לא היה מקום לערוך "ניסויי שדה" לצורך השוואה זו.
השאלה התשיעית הייתה - אם הכלאה של שני "קווים" הדומים בתכונותיהם ל-"קווי המשיבים" או הכלאה של "קו המשיבים" עם "קו" הדומה בתכונותיו ל-"קו" המערערת - יכולה ליצור מכלוא הדומה בתכונותיו למכלוא של המשיבים.

ביחס לשאלות אלה ( 5-9) קבע בית הדין כי:
"מדובר בשאלות כלליות הבאות להוכיח כי המומחה בדק זהות ולא דמיון וכן להוכיח כי יש לבדוק לא רק את הקווים אלא תכונות של מכלואים אשר ניתן לייצר מקווים אלה.
כאמור, יש לקרוא את השלמת חוות הדעת ביחד עם חוות הדעת המקורית, ממנה עולה בבירור כי על מנת להוכיח כי הנתבעים עשו שימוש בסוד מסחרי השייך להזרע גם בהסתמך על 8 הקווים הנוספים, היה על הנתבעים להראות דמיון מהותי בין המכלואים והקווים מהם נוצרו לבין אבטיח המיני סידלס של הנתבעים.
המומחה, כאמור, פירט את התכונות הגנטיות המהותיות של פרי זה.
אופן ביצוע הבדיקה וההשוואה הוא עניין שבמומחיותו של המומחה ובוודאי שאין מקום כיום לבקש ביצוע ניסויי שדה ל- 8 קווים אלה ו/או הכלאות נוספות".

46. שאלות 10-18 ל בקשה למתן הבהרות נועדו למעשה ל"תקוף" את עבודת המומחה, בכל הנוגע לאיתור "הזן המפר" הנטען "הנכון" של המשיבים, בתקופה מושא המחלוקת, תוך הפניה לקטלוגים של המשיבה ולזנים שונים שהיא שיווקה על פי אותם קטלוגים.

אשר לשאלות אלה קבע בית הדין כי הן מהוות "מסע דייג" וכי תשובתו של המומחה בעניין זה הינה ברורה ומנומקת.

47. שאלות 19-21 התייחסו למסמכים שונים, שהוזכרו על ידי המשיבים בהליך גילוי המסמכים, בקשר להתקשרות לרכישת זרעים מגורמים שונים. בהקשר זה ביקשה המערערת כי המומחה ישיב לשאלות: לשם מה הועברו אליו מסמכים אלה; האם הוא ביקש מהמשיבים מידע בנוגע אליהם והאם המשיבים הציגו לו חומר גנטי שנרכש על ידם מגורמים שונים לצורך טיפוח זני האבטיחים שאותם שיווקה המשיבה בתקופה הרלוונטית.

אשר לשאלות אלה קבע בית הדין כי
"שאלות אלה מתייחסות למסמכים אשר התבקשו בגילוי המסמכים ואליהם התייחס המומחה בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית.
השאלות המבוקשות אינן באות להבהיר את תשובתו וחורגות מהשאלה שהועברה למומחה בקשר למסמכים אלה בהסכמת הצדדים."

48. מעבר לטענות שהעלתה המערערת, בכל הנוגע לעצם החסימה של דרכה להבאת ראיות נוספות, שעליהן כבר עמדנו, חזרה המערערת על הטענות שהיא העלתה בעניין זה בפני בית הדין האזורי וכן טענה, כי מדובר בשאלות שמטרתן לעמוד על דרך העבודה של המומחה; כי התשובות לשאלות אלה תאפשרנה לבית הדין לגבש הכרעה נכונה ביחס למשקל ולמשמעות הראייתית שיש לייחס לחוות הדעת, לאור מכלול הראיות שיובאו בפניו, וכי מטרת השאלות הינה – לרפא, במידה מסוימת, את הפגמים שנפלו בחוות הדעת שאליהם התייחסה בשעתו בקשת הפסילה.

49. המשיבה טענה מנגד, מעבר לטענות שהעלתה ביחס לבקשה להצגת ראיות נוספות, כי מדובר בבקשה המנוגדת ללשונו המפורשת של פסק הדין השני; כי לא הוצגה עילה להתערבות בהחלטת בייניים של בית הדין האזורי וכי אין צורך בשאלות ההבהרה לגבי חוות דעת שתוכנה ברור דיו.

ה"בקשה להשלמת חוות הדעת", החלטת בית הדין האזורי וטענות הצדדים בערעור
במסגרת ה"בקשה להשלמת חוות הדעת" ביקשה המערערת כי בית הדין האזורי יורה למומחה להוסיף ולבחון את כל "הקווים המתקדמים" של המערערת (34 במספר) ולא רק את שמונת הקווים שאותם בחן על פי פסק הדין השני, (אלה אשר נזכרו בתצהיר ד"ר נחמה כקווים ששימשו ליצירת "מכלואים מתקדמים"). כמו כן השיגה המערערת על כך שהמומחה לא בדק ולא התייחס בחוות הדעת המשלימה לדמיון ולשוני שבין קווי היסוד של המערערת לבין זן המשיבים אלא השווה בין קווי יסוד של המשיבה והמערערת בלבד.

50. במסגרת החלטתו מיום 15.12.14 , דחה בית הדין האזורי גם את בקשת ההשלמה בקובעו כי טענת המערערת שלפיה, היה על המומחה לבדוק אם המשיבים עשו שימוש ב"סוד מסחרי" השייך לה, בהסתמך על כל 34 הקווים הגנטיים, מאחר ושמונת הקווים ששימשו ליצירת המכלואים המפורטים בתצהיר ד"ר נחמה היו דוגמא בלבד - אינה עולה בקנה אחד עם החלטת בית הדין; וכן קבע כי
"הודגש כי אין זה מתפקידו של המומחה לבחון את כל הקווים המתקדמים.
יחד עם זאת משהונחה בפניו רשימה של מכלואים המבוססים על קווי ההורים של זן האקסטזי, הגם שלא הומצא תיאור הקווים להפקת זנים אלה, אפשרנו להזרע להציג למומחה את הקווים אשר שימשו להפקתם.
לא ניתנה הרשאה להזרע להציג, בשלב זה, למומחה קווים גנטיים נוספים אשר ורדי היה אחראי על פיתוחם, בין שהם הורים לזני מכלוא נוספים ובין אם לאו.
לפיכך, לא נפל פגם בעובדה כי המומחה התייחס רק לקווים אשר שימשו להפקת זני המכלוא שבסעיף 28 לתצהיר של שולה נחמה".

אשר להשגות המערערת, בנוגע לאופן הבדיקה של המומחה קבע בית הדין כי
"כל שהוטל על המומחה הוא להרחיב את הבדיקה גם לקווים אשר שימשו להפקת זני המכלוא שבסעיף 28 לתצהיר שולה נחמה.
המומחה בדק את הקווים הנוספים בהתאם להחלטה והגיע למסקנה כי תיאור תכונות של 8 הקווים הנוספים אינו זהה לתיאור תכונות של הקווים שהציגו הנתבעים.
בחוות הדעת מיום 24.1.12 הבהיר המומחה את השוני בתכונות הגנטיות בין זן האקסטזי לתיאור שנמסר על ידי הנתבעים. כך למשל, גודל פרי, שוני בפסים, הבדל בעובי הקליפה, בצבע הפנימי.
הזרע לא טענה כנגד אופן ההשוואה והמסקנה אליה הגיע המומחה לגבי זן האקסטזי"

עוד קבע בית הדין כי
בחוות הדעת המשלימה לא פירט המומחה את ההבדלים הגנטיים, אלא קבע כי תיאור תכונות 8 הקווים אינו זהה לתיאור תכונות של הקווים שהציגו הנתבעים.
אכן מדובר בקביעה כללית, המקשה להתחקות אחר הסיבות למסקנה.
יחד עם זאת, משמדובר בשלילת דמיון גנטי להבדיל מקביעה פוזיטיבית בדבר דמיון, די בקביעה זו לאור ההנמקה הקיימת מחוות הדעת מיום 24.1.12 בדבר האופן בו הגיע המומחה למסקנה בדבר שוני בתכונות הגנטיות."

51. המערערת השיגה על החלטה זו של בית הדין האזורי בטענה כי לא היה כל הגיון לבחון רק חלק מקרי של "קווי היסוד" שנמסרו לידי המומחה. במיוחד, לאחר שבית הדין האזורי עצמו כבר קבע כי מדובר בשאלה שיש לבחון אותה על מנת לרדת לחקר האמת ובמיוחד, לנוכח "האצלת הסמכויות" הנרחבת שהאציל בית הדין למומחה תוך התפרקות מסמכויותיו שלו.

52. המשיבים טענו מנגד, כי הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של פסק הדין השני ועם החלטות בית הדין האזורי; כי בית הדין האזורי אפשר בחינה של 8 קווי יסוד בלבד, שצוינו בתצהיר ד"ר נחמה, ואף זאת, לפנים משורת הדין. לאחר שקבע כי המומחה פעל כשורה וכי בדיקת הקווים לא נערכה על ידו מלכתחילה בשל מחדלי המערערת.

הכרעה
53. כפי שנאמר בפתיח, ההכרעה בשלושת הבקשות, מצריכה תחילה התייחסות לשאלות המשותפות והכלליות שהן מעלות כדלקמן:

השאלה האחת הינה - מהו היקף שיקול הדעת הנתון לבית הדין לחרוג מההליך האדוורסרי ולהגביל את הצדדים בהצגת ראיות או שאלות הבהרה בנושא שבו הוגשה חוות דעת מומחה מטעם בית הדין. במיוחד, שעה שמינוי המומחה נעשה מכוח הסדר דיוני מוסכם. זאת, בין שהסדר זה טומן בחובו הגבלה מפורשת בעניין זה ובין אם לאו.

השאלה השנייה הינה - מהו היקף ההגבלה שניתן לקרוא אל תוך ההסדר הדיוני הספציפי שהיה בענייננו על הצגת ראיות נוספות, לרבות שאלות הבהרה, בנוגע לסוגיה מושא חוות הדעת.

הסוגיה הראשונה - היקף שיקול הדעת הנתון לבית הדין לחרוג מן ההליך האדוורסרי לצורך ההכרעה בשאלה מושא חוות דעת מומחה מטעם בית הדין
54. תחילה יאמר כי נראה שעצם מינויו של מומחה ניטרלי מטעם בית הדין, מבטא למעשה הכרה של בית הדין במגבלותיה של ה-"ידיעה השיפוטית", כמו גם במגבלות הידע של הצדדים, הנוגעות לתחום המקצועי הדורש הכרעה; ומכאן גם הכרה ביכולתו המוגבלת של בית הדין לרדת לחקר האמת בתחום זה, בהתבסס על השיטה האדוורסרית המקובלת. שיטה שבה כל צד מביא את עדיו וראיותיו, על פי הבנתו, חוקר את עדי הצד שכנגד בחקירה נגדית, ובית הדין נדרש להעריך את משקלן ואת משמעותן של הראיות והעדויות לצורך ההכרעה בשאלות שבמחלוקת.
משמע - בחלק מן המקרים שבהם מוצא בית הדין מקום למנות מומחה מקצועי מטעמו המניע לכך עשוי להיות קשור בספק שעלול להתעורר, בנסיבותיהם המיוחדות, ביחס ליתרון שמקובל לייחס לשיטה האדוורסרית, בכל הנוגע לחקר האמת ולמימוש הזכות להליך הוגן.
הדבר נכון במיוחד ככל שתחום הידע שבו מדובר ספציפי יותר ומתרחק מתחום ה-"ידיעה השיפוטית" או מתחום הידיעה שניתן לייחס לצדדים.

55. כהמשך לדברים יאמר, כי מינוי מומחה ניטרלי, מטעם בית הדין, נתפס כדרך ראויה לקידומו של חקר האמת גם נוכח הפוטנציאל הטמון בו ל-"נטרול" "רעשי רקע" שמקורם בראיות חיצוניות לחוות הדעת של אותו מומחה, ובעיקר, בחוות דעת של מומחים מטעם הצדדים. זאת, משום פוטנציאל ההטיה המוסווה הגלום בהן, לטובת בעל הדין שהגיש אותן. הטיה אשר הן בית הדין והן הצד שכנגד מתקש ים לעיתים לחשוף ולבקר אותה, בשל הידע המוגבל בתחום מושא חוות הדעת.
(לבסיס האמפירי של ההנחה הנוגעת להיקף ההטיות הטמון בחוות דעת מטעם הצדדים ר' אורית נינאי-קליין, אורן פרז, "על פרוצדורה, תכלית ושיקול דעת שיפוטי בדיני נזיקין: בחינת ההסדרים למינוים ולחקירתם של מומחים רפואיים בתביעות נזקי גוף" דין ודברים ז' (ינואר 2014) 369-423; להלן - קליין ופרז).

56. על רקע זאת, זכתה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט למעמד מיוחד, בכל הנוגע למשקל הראייתי הנכבד שנהוג לייחס לה, כפי שנכתב בהקשר זה לאמור:
"חוות דעת מומחה אינה 'an ordinary guess in evening clothes', כפי שהכתירה אותה מימרה שיפוטית מפורסמת. היא אמורה לבסס הערכה מקצועית ורצינית בעניין שבמומחיות אשר לבית המשפט אין כלים או ידע לבצעה בעצמו. במובן זה אין היא ניחוש של חול המסווה עצמו בלבוש של ערב על כן, אין לראות בחוות דעת מומחה אחות חורגת ביחס לשאר הראיות המובאות במשפט. חשיבותה הרבה של חוות דעת המומחה נעוצה בכך שהיא מסייעת במימוש מטרותיו של ההליך המשפטי - קרי, הכרעה צודקת ויעילה בסכסוך על ידי בית המשפט -מקום שהתגלעה בין הצדדים מחלוקת בעניין שבמומחיות. הגשת חוות דעת מומחה מטעם בעל דין מבטאת את זכותו היסודית [של בעל דין] להבאת ראיות לצורך ביסוס טענותיו במשפט ובמובן הרחב יותר, היא מגשימה את זכות הגישה לערכאות ואת הזכות להליך נאות. הגשת חוות דעת מטעם בית המשפט מבטאת פן אחר של מימוש מטרותיו של ההליך השיפוטי. היא מסייעת לבית המשפט והן לצדדים להגיע לפתרון הסכסוך באופן יעיל יותר ובפרט אמורים הדברים מקום שניתנת הסכמת הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט"
(ר' אורי גורן, עופר דרורי, "עדויות מומחים לאחר תקנות סדר הדין האזרחי ‏‏(תיקון מס׳ 3), התשס׳ה-2005: היבטים דיוניים ‏ומהותיים" המשפט יב, (תשס"ז) 167-192).

דברים ברוח דומה נכתבו גם על ידי בית המשפט העליון בע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח' (2.11.98 להלן – עניין רוזנטל) לאמור:
"...חוות-דעת מומחה נהנית ממעמד מיוחד, עד שהיא קובעת ומעצבת בדרך-כלל את מסכת העובדות הרלוונטית ואת המסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה."

57. יתירה מזו, נדמה כי ההסתייעות במומחה מקצועי ניטרלי מטעם בית הדין, חלף הגשת ראיות בעניינים שבמומחיות מטעם הצדדים, מסייעת גם בהתמודדות עם ה"בטן הרכה" של ההליך האדוורסרי, שמקורה באי שוויון בין מדיינים וביתרון לא הוגן שבו עשוי לזכות צד להליך הנהנה מנגישות גבוהה יותר לידע רלוונטי או מיכולות כלכלי ות גבוהות יותר, בהשוואה ליריבו. זאת, באופן המשליך גם על כמות ואיכות הראיות או חוות הדעת המקצועיות שיהיה בידו להציג כדי לתמוך בעמדתו או על יכולתו לבקר ולהשיג על הראיות שתוצגנה על ידי יריבו. על "בטן רכה" זו עמדו, בין היתר, המלומדים יששכר רוזן צבי וטליה פישר וכך כתבו:

"גם תומכיה הנלהבים ביותר של השיטה [האדוורסרית] מכירים בכך שאחת מנקודות התורפה המשמעותיות שלה היא קיום של פערי שוויון מובנים בין הצדדים להליך" וכי "כדי שהמאבק בין הצדדים היריבים יוביל לחשיפת האמת הוא חייב להיערך בין צדדים שווים בכוחם. פערי כוחות בין הצדדים יגרמו להטיה אפריורית של התוצאה השיפוטית לטובת בעל הדין המוכשר או המצויד יותר."
(ר' יששכר רוזן צבי וטליה פישר "מעבר לאזרחי והפלילי סדר חדש לסדרי הדין" משפטים לח(3) תשס"ט , 298-299 , קליין ופרז וכן
Rubenstein, William. B "The Concept of Equality in Civil Procedure" 23 Cardozo L. R ev (200 1) 1865, 1873-1874).

דברים אלה נכתבו אומנם בהקשר רחב יותר, אולם נדמה כי כוחם יפה במיוחד
להליכים מורכבים המצריכים התמודדות עם סוגיות שבמומחיות ובמיוחד להליכים מורכבים המצריכים התמודדות מסוג זה המתקיימים בבתי הדין לעבודה; הליכים אשר בחלק מהם ניתן לעמוד על פער משמעותי ביחסי הכוחות בין העובד לבין מעסיק לשעבר או בין המעסיקים השונים. פער שמקורו בחוסר שוויון כלכלי בין הצדדים או בהיקף החשיפה הניכר של עובד מסוים לסודות מסחריים, כפועל יוצא מיחסי העבודה ששררו בעבר.

58. על רקע האמור, נראה כי מינוי מומחה מטעם בית הדין, מאפשר לצד החולש על נגישות לידע ומשאבים כלכליים מועטים, בהשוואה ליריבו, חיסכון משמעותי בעלויות כספיות וכן, במשך הזמן שבו הוא יידרש להתמודד עם התוצאות הכלכליות והנפשיות של הליך משפטי. כפועל יוצא מכך, מביא מינוי זה לצמצום היקף ההשפעה של אי השוויון על תוצאות ההליך השיפוטי ואף מעבר לכך.

על מנת להגשים מטרות אלה בצורה המיטבית, ותוך שאנו מביאים בחשבון כי עצם הצורך במינוי מומחה מטעם בית הדין נובע ממגבלות ההליך האדוורסרי, יידרש בית הדין אף לסטות מן הכללים המקובלים של ההליך זה (האדוורסרי), בכל הנוגע להיקף הראיות הנוספות שיותר לצד להציג בעניינים מושא חוות הדעת ו/או להיקף החקירה הנגדית של המומחה מטעם בית הדין.

59. במילים אחרות , דברים אלה , הנוגעים להיקף שיקול הדעת (הרחב) של בית הדין לחרוג מן הכללים המקובלים בהליך האדוורסרי, לרבות הגבלה של הזכות לחקור את המומחה בחקירה נגדית במקרים המתאימים, כל אימת שממונה מומחה מקצועי ניטרלי מטעם בית הדין, עשויים להיות רלוונטיים ביחס להליכים העוסקים בבירורן של מחלוקות הנוגעות לשימוש שלא כדין, המיוחס לעובד או לעובד לשעבר, בקניין רוחני או ב"סוד מסחרי" של מעסיק או מעסיק לשעבר. במיוחד שעה שמדובר בתחום ידע שהינו רחוק מתחום הידיעה השיפוטית או תחום הידע שנהוג לייחס לצדדים ובמיוחד, שעה שקיימים פערי כוחות בין המעסיק לבין העובד או בין המעסיק לבין עובד לשעבר או בין מעסיק נוכחי למעסיק לשעבר, הפועלים לטובת מי מהצדדים. נסיבות שבהן יש בצמצום הפער במשאבי ידע או במשאבים כלכליים, באמצעות מינוי מומחה ניטרלי מטעם בית הדין, כדי לתרום לא רק לחקר האמת ולהוגנות ההליך אלא גם להגנה על ערכים חיצוניים להליך השיפוטי, דוגמת חופש העיסוק, עידוד התחרות וקידום היזמות והפיתוח בתחומים שונים.

60. על רקע הדברים דלעיל, נראה כי שיקול הדעת הנתון לבית הדין לחרוג מן הכללים המקובלים בהליך האדוורסרי יהיה רחב עוד יותר שעה שמינוי המומחה מטעם בית הדין נעשה מכוח הסדר מוסכם. משמע - שעה שקיימת הכרה משותפת של בית הדין ושל הצדדים במגבלות הכללים כאמור - שלפיהם כל צד מביא את ראיותיו וזכאי לחקור בחקירה נגדית את כל עדי הצד שכנגד - להביא לחקר האמת בשאלה המצויה מחוץ לתחום הידע שניתן לייחס לצדדים ולבית הדין. כפועל יוצא מכך, יש בהסדר זה גם לבטא הסכמה של הצדדים להגבלה על היקף וכמות הראיות שיותר להם להביא בעניין מושא חוות הדעת. זאת גם בלא שהצדדים נתנו ביטוי להגבלה זו באופן מפורש, במסגרת ההסדר המוסכם.
ביטוי לתפיסה זו, בנוגע למגבלה המובלעת בעצם ההסכמה להסדר דיוני למינוי מומחה מטעם בית הדין, ניתן למצוא בסעיף 130 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין), שנתן ביטוי לפסיקה שקדמה לו, הקובע כי מינוי מומחה בהסכמה "יראה כהסדר דיוני" (אלא אם קבע בית המשפט אחרת) שלפיו, לא תוגשנה חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין ובמקרה שהוגשו חוות דעת שכאלה, לפני מינוי המומחה מטעם בית המשפט, הרי שהן תיראנה "כאילו לא נתקבלו כראיה".

ביטוי נוסף לתפיסה זו ניתן למצוא גם בדבריו של בית המשפט העליון בע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי לאמור:
מינויו מטעם בית המשפט של מומחה מוסכם על הצדדים הוא נוהג רצוי, שיש לעודד... כפועל יוצא ממינויו של המומחה אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים, ובכך שכרם; מאידך גיסא, מוגבלת, כמובן, יכולתם לערער על מסקנות המומחה. הצדדים רשאים לחקור את העד המומחה... והם אף רשאים לדרוש מן המומחה הבהרות בכתב על חוות דעתו… עקב ההגבלה על יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות מצטמצמת ממילא יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה, והיא מתמקדת בעיקר בטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו, טענות אלו חייבות למצוא ביטוין בחקירתו של העד, כי זו שיטת המבחן של הרציונאליות של מסקנותיו"
(ר' ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי פ"ד כ"ד ל"ט (4) 185, 189 (1985))

על עמדה זו חזר בית המשפט העליון גם בעניין רוזנטל, תוך שהוא מוסיף עליהם לאמור:
"בענייננו הוכנה, כזכור, חוות-הדעת על בסיס הסכמת הצדדים. הסכמה זו כמו מלמדת מעצמה, כי הצדדים נמנו וגמרו ביניהם שחוות הדעת תהווה תשקיף נאמן של המציאות הנדונה כלפי בית-המשפט, עד שזה האחרון יוכל לראותה כמשקפת נאמנה את מסכת העובדות המוגמרות והמוסכמות על הצדדים."

61. עולה אפוא מן הדברים, כי עצם ההסכמה של הצדדים על מינוי מומחה מטעם בית הדין, טומנת בחובה הסכמה להגבלה מסוימת של היקף הראיות שיותר להם להציג לבית הדין גם בלא שהגבלה זו צוינה באופן מפורש בהסדר הדיוני שמכוחו מונה המומחה. זאת במטרה לקדם בצורה המיטבית את תכליות ההסכמה.

בהתאם לכך, יקפיד בית הדין למשל הקפדה יתירה עם צד להליך המבקש להציג ראיות נוספות או להציג שאלות למומחה כחלק מ-"מסע דיג" או "יריות באפלה" וימנע "התנגחות" עם המומחה שאין בה לקדם את חקר האמת ואת הוגנות ההליך.
כמו כן, ככל שצד מבקש להציג למומחה שאלות המעמתות אותו עם טענה מקצועית, העומדת בניגוד לחוות דעתו, בין שהיא נוגעת לעובדות מסויימות שעליהן התבסס המומחה , הקשורות לתחום מומחיותו, בין שהיא נוגעת לשיטות הבדיקה המקצועיות שבהן נקט לצורך בדיקת השאלות מושא חוות הדעת ובין שהיא נוגעת להערכות המומחה את הרלוונטיות של ראיות מסוימות שהוצגו בפניו לגיבוש המסקנה הסופית ולמשמעותן הרי - שלא יהיה, בדרך כלל, די ב"ידע הכללי" של בעל הדין בסוגיות אלה (להבדיל מפרסום מקצועי רלוונטי בתחום) כדי להצדיק הצגתן של שאלות מעמתות אלה. זאת כל עוד לא ניתן למצוא בהסדר הדיוני עצמו הסכמה ספציפית בנוגע לסוגיות מקצועיות אשר המומחה פעל בניגוד להן.
כמו כן, יביא בית הדין בחשבון, בבואו להכריע בבקשה להצגת ראיות נוספות על חוות הדעת או בשאלת היקף הראיות שהוא יתיר להציג גם את התנהלות הצדדים להליך ובכלל כך - את מידת שיתוף הפעולה של הצד המבקש זאת עם המומחה מטעם בית הדין לצורך גיבוש חוות דעתו או את העיתוי והנסיבות שבהן מבקש בעל דין להציג שאלות למומחה או להביא ראיות בסוגיה מושא חוות הדעת על מנת להשיג עליה. זאת, במטרה ליתן ביטוי לערכים של יעילות והוגנות המקופלים בהסדר הדיוני כאמור.

62. בהמשך לכך נדון באופן שבו יש לפרש הסדר דיוני למינוי מומחה מטעם בית הדין אשר כולל בחובו הגבלה מפורשת ואף גורפת ביחס להיקף הראיות שיותר לצדדים להציג לבית הדין, כפי שהיה בענייננו. זאת, בין היתר, בהתחשב בדברים שפורטו לעיל, באשר למהות הכללים של ההליך האדוורסרי כאמצעי לקידומם של חקר האמת ושל הזכות להליך הוגן ולא - כמטרה בפני עצמה.

הכללים לפירוש הסדר דיוני למינוי מומחה מטעם בית הדין, שקיבל תוקף של פסק דין, הכולל הגבלה על היקף הראיות שיותר לצדדים להציג
63. ההסדר הדיוני למינוי מומחה מטעם בית הדין אשר קיבל תוקף של החלטה או של פסק דין ניחן הן במאפיינים של חוזה והן במאפייניו של פסק דין או החלטה שיפוטית המשליכים זה על זה, בכל הנוגע לקביעת כללי הפרשנות שיש ליישם לגביו (ר' רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור (24/09/01); ע"א 6763/13 חוות בי.אפ.סי בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (10.8.14)).

משמע - פרשנותן של ההחלטות ו/או פסקי הדין שאישרו הסכמה של הצדדים שנמצאה ראויה לכך, מצריכה החלה במקביל, הן של כללי הפרשנות המקובלים לפירוש החלטה שיפוטית או פסק דין והן של אלה המקובלים לפירוש הסכם. זאת באופן שבו שני סוגי הכללים משליכים זה על זה.

64. אשר לכללים המשמשים לפירוש הסכם, נקבע כידוע, כי מטרתם להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, כמו גם אחר המטרות, היעדים והאינטרסים אשר הם ביקשו להגשים באמצעותו (ר' ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ פ"ד מ"ט(2) (1995); רע"א 6565/11 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' EMI MUSIC PUBLISHING LTD (22.7.14); להלן - החברה המרכזית).

כללים אלה, נשענים בראש ובראשונה על לשון החוזה, משזו מהווה נקודת מוצא לכל פרשנות, על הנסיבות החיצוניות האופפות את החוזה ועל התנהגותם של הצדדים להליך לאחר כריתת ההסכם. התנהגות המהווה כלי פרשני לבחינת כוונתם בעת שהתקשרו בהסכם, לגבי האופן שבו הם הבינו את תוכנו עובר לכריתתו.
(ר' ע"א 376/76 פקיד השומה ירושלים נ' אריזדה (1976); בג"ץ 932/91 קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מ"ו 430(2) (1992); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד ס"א(2) 1 (2006) וכן החברה המרכזית).
בהתאם ובהמשך לכך נפסק, כי ניתן ללמוד על כוונת הצדדים להסדר פשרה (לרבות הסדר דיוני שאינו מביא לסיום ההליך), אשר התגבש במהלך ההליך השיפוטי, גם מהנסיבות הקשורות בהליך עצמו. לצורך כך, יכול בית המשפט להתחקות גם אחר הסיכויים והסיכונים שעמדו בפני הצדדים, עובר למתן פסק הדין; כנסיבות רלוונטיות להערכת אומד דעתם עובר לכריתת ההסכם (ר' ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3) 105 (2003)).

65. בה בעת ובמקביל לכך, יש להסתמך כאמור, לצורך פרשנותן של החלטות שיפוטיות או פסקי דין שאישרו הסכמה של הצדדים, גם על הכללים המקובלים לפירושם של החלטות או פסקי דין. כללים השמים אף הם דגש על " לשון ההחלטה ועל תכליתה, כפי שניתן ללמוד עליה גם ממקורות חיצוניים" ובנוסף לכך, גם על מקורות המלמדים על מאפייניה של "השיטה המשפטית" ועל-"ההיסטוריה של ההלכה השיפוטית, המבנה הנורמטיבי הכללי ועקרונות היסוד של השיטה" (ר' בג"צ 3406/91 דן בבלי רו"ח נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד מה(5) 1 (26.8.91); ע"פ 6420/10 קלאודיוסלסנר נ' מדינת ישראל (23.8.2011)).

66. אי לכך, לאור הזיקה וההדדיות שבין הכללים הפרשניים המשמשים לפירושן של החלטות שיפוטיות לבין אלה המשמשים לפירוש ההסכם, יש לראות את "עקרונות היסוד של השיטה" את "המבנה הנורמטיבי" שלה ואת "ההיסטוריה של ההלכה השיפוטית", כחלק מההסכם שבין הצדדים. במובן זה, הצדדים מוחזקים כמי שהיו מודעים לעקרונותיה של השיטה ונתנו את הסכמתם להטמעתם אל תוך הסכם הפשרה, עת שהם ביקשו כי יינתן לו תוקף של פסק דין או החלטה. זאת גם אם עקרונות אלה לא קיבלו ביטוי בלשון פסק הדין או ההחלטה. כך, לגבי הסכם פשרה המביא לסיום הסכסוך שבין הצדדים וכך, גם לגבי הסדר (פשרה) דיוני, הנוגע לסדרי הדין או להיבטים ראייתיים, לרבות הסדרים הנוגעים למינוי מומחים מקצועיים. זאת, לרבות הסדרים דיוניים הנוגעים למינוי מומחים מטעם בית הדין, הטומנים בחובם חריגה מן ההליך האדוורסרי המקובל והגבלה מראש, לפני מתן חוות הדעת (ex ante), של היקף הראיות שיותר לצדדים להביא בפני בית הדין לאחר מתן חוות הדעת ( (ex post .

67. כהמשך לדברינו לעיל, יש לבחון אפוא את " עקרונות השיטה" את "המבנה הנורמטיבי" ואת "ההיסטוריה של ההלכה השיפוטית", כפי שהם התגבשו בדין, בפסיקה ובספרות המשפטית, בכל הנוגע להסדר דיוני, שקיבל תוקף של החלטה או פסק דין שעניינו מינוי מומחה מקצועי מטעם בית הדין. זאת, תוך שימת הדגש על הסדר דיוני כאמור, הטומן בחובו, סטייה מסוימת מן ההליך האדוורסרי והגבלה על היקף הראיות וסוג הראיות שהצדדים יהיו רשאים להציג בפני בית הדין בסוגיה שבה התבקשה חוות הדעת.

68. אשר ל-"עקרונות השיטה" ול-"היסטוריה של ההלכה השיפוטית" יאמר תחילה כי הן בפסיקה והן בספרות, ניתן למצוא ביטוי לאי נחת מסוימת שמעוררים לעיתים הסדרים דיוניים החורגים מכללי השיטה האדוורסרית ומסדרי הדין או דיני הראיות הנגזרים ממנה. במיוחד, שעה שמדובר בהסדרים המגבילים , באופן גורף, את היקף ואת סוג הראיות שהצדדים יהיו רשאים להציג בפני בית המשפט לצורך גיבוש ההכרעה במחלוקת שביניהם (להלן - הסדרים דיוניים חורגים או הסדרים דיוניים מגבילים): כך למשל, שעה שהצדדים מבקשים מבית המשפט לאמץ הסדר דיוני שלפיו, ההכרעה השיפוטית תתבסס בעיקרה על ראיה יחידה שתוקפה ומהימנותה שנויים במחלוקת בעולם המדעי או המשפטי דוגמת בדיקת פוליגרף (ר' ע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי פ"ד מב(1) 446 (1988)); כך שעה שמתבקשת הכרעה שיפוטית, בהסכמה, על יסוד ראיות שהושגו בדרך לא לגיטימית וכך גם שעה שהצדדים מבקשים בהסכמה את הכרעתו של בית המשפט על יסוד תצהירי עדות ראשית, מבלי שעורכיהם נחקרו עליהם (ר' עב"ל (ארצי) 53761-01-14 דוד בר גיל - המוסד לביטוח לאומי (22.10.2015); ע"ע (ארצי) 1441/04 הדסה - לינת הצדק בית דינה חיפה (18.5.2006); ע"ע (ארצי) 11208-10-10 ד"ר ראובן רגב נ' וקטורי חברה להשקעות בע"מ) ׁׂ8.1.2013ׂׂׂׂׂ)).
הטעם לקושי זה, נעוץ בעיקרו, בהתנגשות החזיתית, הקיימת בדרך כלל, בין שיקולים של יעילות דיונית וכיבוד האוטונומיה של הצדדים להגיע להסכמות מחייבות לבין שיקולים שעניינם ירידה לחקר האמת; הוגנות דיונית ו שמירה על אמון הציבור בהליך השיפוטי, כהליך המאפשר ירידה לחקר האמת.
על התנגשות ערכים זו, כמאפיינת הסדרים דיוניים חורגים, הטיבה לעמוד המלומדת טליה פישר בכותבה לאמור:
"הבחירה של הצדדים לא בהכרח עולה בקנה אחד עם התועלת החברתית. החיסכון בעלויות ניהול ההליך עלול לפגוע ברמת ההתחקות הרצויה אחר האמת, תוך פגיעה בהרתעה או בלגיטימציה המוסדית של בית המשפט".
(ר' טליה פישר "ההסדרה החוזית של הזירה הראייתית" (טרם פורסם)).

69. עם זאת ומנגד, עיון בחקיקה ובפסיקה מלמד - כי שעה שמדובר בהסדרים דיוניים חורגים שעניינם מינוי מומחה מטעם בית המשפט, לרבות אלה הטומנים בחובם הגבלה ניכרת ואף גורפת על היקף הראיות (הפנימיות או החיצוניות) שהצדדים יהיו רשאים להציג בסוגיה שבה התבקש המומחה לחוות דעתו - הרי שהנטייה היא להכיר בלגיטימציה של הסדרים אלה, בלא להטיל בהם רבב.
כפועל יוצא מכך, קיימת גם נטייה לאשר הסכמים אלה, במסגרת החלטה שיפוטית, לעודד את עריכתם ואף לפרש את היקף ההגבלה הטמון בהם באופן רחב ואת הנסיבות שיצדיקו סטייה מהם באופן צר יחסית.

70. ביטוי למגמה זו ניתן למצוא גם כן בסעיף 130 לתקנות סדר הדין הקובע, כי בעלי הדין רשאים להסכים שלא לחקור את המומחה מטעם בית המשפט כאשר בית המשפט, רשאי לסטות מהסכמה זו ככל שהוא רואה בכך צורך לשם בירור המחלוקת.

ביטוי נוסף למגמה זו ניתן למצוא גם בפסיקה שהכירה בלגיטימציה של הסדר דיוני מגביל למינוי מומחה מטעם בית המשפט, שחסם באופן גורף לא רק הבאת "ראיות פנימיות" (באמצעות חקירת המומחה) אלא גם הבאת ראיות חיצוניות לחוות הדעת במכלול העניינים שבהם היא עסק ה (ר' ע"א 332/80 דוד חיטרמן נ' מוצרים כימיים בעמ' פ"ד ל"ז(1) 401 (1983) להלן- עניין חיטרמן). זאת כמובן בכפוף לשיקול הדעת הנתון לבית המשפט לסטות מהסכמה זו, ככל שהוא סבור כי התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות זאת.

71. הטעם ללגיטימציה של הסדרים דיוניים חורגים ומגבילים כאמור, הנוגעים למינוי מומחה מטעם בית המשפט, למול אי הנחת מהסדרים דיוניים מגבילים אחרים, נעוץ בייחודיותם של ההסדרים הנוגעים למינוי מומחה.
זאת משום שהם נתפסים, הן בפסיקה והן בספרות, כהסדרים המאפשרים הגשמה מיטבית של אותן התכליות שמקובל לייחס לכלל ההסדרים הדיוניים המגבילים (של יעילות ההליך, חסכון במשאבים של זמן ועלויות וכיבוד החופש החוזי של הצדדים) לצד תכליות נוספות אחרות. תכליות אשר מקובל לחשוב כי הסדרים דיוניים חורגים אחרים - נוגסים בהן (ירידה לחקר האמת, הוגנות דיונית, שמירה על אמון הציבור בהליך השיפוטי והגנה על ערכים חיצוניים לו).
במילים אחרות, בשונה מהסדרים דיוניים חורגים אחרים, שבהם השיקולים של יעילות וכיבוד האוטונומיה של הצדדים נתפסים כבאים על חשבון ערכים חשובים אחרים - הרי שהסדרים חורגים, בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, נתפסים ככאלה המקדמים את כלל הערכים הנזכרים לעיל, בלא שהאחד יבוא על חשבון האחר.

72. עם זאת יודגש, כי מדברינו לעיל, שבהם עמדנו על המגמה להכיר ואף לעודד הסדרים דיוניים חורגים למינוי מומחה מטעם בית המשפט, לרבות הסדרים הטומנים בחובם הגבלה ניכרת ואף גורפת על היקף הראיות שיוכלו הצדדים להציג לבית הדין בסוגיה מושא חוות הדעת - אין ללמוד כי אחת שהצדדים נתנו הסכמתם להסדר שכזה ימנע מהם לבקר כראוי את חוות דעת המומחה או את דרך עבודתו. ביקורת הנוגעת לבחינת התשתית העובדתית שעליה הסתמך המומחה ומקורה (ככל שאין מדובר במידע חסוי לצדדים על פי הסכמתם, כפי שהיה במקרה זה); לשיטות הבדיקה שבהן השתמש המומחה; למידת המובהקות או הוודאות של מסקנותיו; ללוגיקה הפנימית של חוות הדעת; להוגנות ההליך שקיים המומחה, לרבות מידת התייחסותו לראיות ולשאלות שהוצגו בפניו וכן, להיקף ההנמקה של חוות דעתו. זאת, בין על דרך של הצגת שאלות למומחה (ראיות פנימיות) ולעיתים גם באמצעות ראיות חיצוניות לחוות הדעת.
הן משום האופן שבו התוו הצדדים את דרכי הבקרה על עבודת המומחה במסגרת ההסדר הדיוני עצמו והן משום שהסדר דיוני חורג ומגביל למינוי מומחה מטעם בית הדין, אשר קיבל תוקף של החלטה שיפוטית, אינו מפקיע את סמכותו של בית הדין לסטות ממנו, בנסיבות החריגות המצדיקות לעשות כן. זאת כל אימת שהוא מגיע למסקנה כי אלמלא סטייה זו לא יינתן ביטוי ראוי דיו, לאחת או יותר מן התכליות שבבסיס ההסדר האמור. סמכות זו מהווה חלק מ"עקרונות השיטה" ומשכך היא מהווה חלק מהסכמת הצדדים , משעה שהיא קיבלה תוקף של פסק דין.

73. כללם של דברים: הסדר דיוני מגביל בדבר מינוי מומחה מטעם בית הדין, שקיבל תוקף של פסק דין, יפורש על פי הכללים המקובלים לפירוש פסק דין ולפירוש הסכם המבטאים, בין היתר, גם את עקרונות השיטה ואת יחסה להסדרים דיוניים חורגים למינוי מומחה מטעם בית הדין.
על פי עקרונות אלה נתפס ההסדר הדיוני כאמור כהסדר רצוי שיש לעודדו; נוכח כשירותו לקדם בו זמנית תכליות שונות ומגוונות של יעילות דיונית, כיבוד החופש החוזי וכן ערכים של חקר האמת, הוגנות, שמירה על אמון הציבור בהליך השיפוטי וקידום ערכים חיצוניים לו. זאת בשים לב לכך שהוא נשען ביסודו על הסכמה באשר למגבלות הידע של הצדדים ושל בית הדין בתחום המקצועי הדורש הכרעה; על הטלת ספק ביתרונה של השיטה האדוורסרית לקדם את חקר האמת בנסיבות אלה ועל כשירות ההסדר לצמצם את ההשלכות של אי השוויון בין מדיינים על תוצאות ההליך השיפוטי.
מכאן גם חשיבותו של הסדר זה בהליכים המתנהלים בבתי הדין לעבודה.
לאור האמור, ובהתאם לעקרונות השיטה, היקף ההגבלה על הבאת ראיות בסוגיה מושא חוות הדעת או הצגת שאלות למומחה יפורש על פי לשון ההסדר, על פי תוכנו; נסיבות עריכתו; התנהגות הצדדים לאחר עריכת ההסדר ובהתאם לתכליותיו המגוונות, כאמור לעיל.

מן הכלל אל הפרט - פרשנות ההסדר הדיוני המגביל למינוי מומחה מושא המחלוקת שלפנינו
74. תחילה יאמר, כי כבר מלשונו הברורה של פסק הדין הראשון, ובמיוחד על רקע התכליות והעקרונות שעליהם עמדנו, ניתן להסיק על אומד הדעת של הצדדים ועל כוונת פסק הדין להגביל את הצדדים, באופן גורף, בהבאת ראיות נוספות (חיצוניות) בנוגע לשאלה שבה התבקש המומחה לחוות דעתו. זאת, בשים לב ללשונו של פסק הדין הראשון הקובע כי ההליך יתקיים בשני שלבים כאשר "בשלב הראשון", תוכרע שאלת "גניבת הסוד המסחרי" "וזאת בדרך של מינוי מומחה מטעם בית הדין".
אם לא די בכך, הרי שגם הלשון של הסיפא לפסק הדין הראשון מלמדת על כוונה זו ובה נכתב כי "לאחר שיסתיים שלב ההכרעה ולאחר קבלת חוות הדעת המומחה יבחן הצורך בגילוי נוסף של מסמכים והגשת תצהירים". משמע - לשונו של פסק הדין הראשון בהירה וברורה וממנה עולה כי "בשלב הראשון" תוכרע שאלת גניבת הסוד על דרך של מינוי מומחה וכי רק לאחר ההכרעה בשאלה זו יבחן בית הדין את הצורך בהגשת ראיות נוספות (בשאלת הנזק).

75. אשר לנסיבות עריכתו של ההסדר, הרי שאף אלה מלמדות על אומד דעתם של הצדדים ועל כוונת ההסדר, להגביל באופן ניכר את היקף הראיות והשאלות שיותר לצדדים להציג למומחה בסוגיה מושא חוות הדעת וכן, להגביל את היקף הביקורת שהם יהיו רשאים להפעיל ביחס לחוות הדעת . זאת בשל מספר טעמים כדלקמן:

הטעם האחד נעוץ בעובדה שההסדר הדיוני למינוי מומחה מטעם בית הדין ראשיתו בהליך של ערעור (לאחר קבלת רשות) על החלטה דיונית של בית הדין האזורי בה נקבע כי אין המערערת רשאית לעיין במסמכי המשיבים, שהיו חיוניים לטענתה להוכחת התביעה, בשל הסודות המסחריים הטמונים בהם. זאת מאחר והמערערת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת התומכת בעילת התביעה. החלטה זו תאמה, על פני הדברים לפחות, את פסיקתו של בית המשפט העליון שלפיה "היקף הגילוי שבו יחויב בעל ה "סוד המסחרי", כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, ייקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש." (ר' ברע"א דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ ( 29.8.13)). בהתאם לכך היא נתנה למעשה ביטוי לנחיתות הדיונית והראייתית של המערערת , עובר לעריכת ההסדר למינוי המומחה.
נסיבות מהן ניתן ללמוד על הסכמתה של המערערת להגבלת היקף הבקרה שהיא תוכל להפעיל על חוות דעת המומחה, משהיא לא הייתה זכאית לעיין במסמכי המשיבים, כמסמכים חיוניים להפעלתה של בקרה זו.
יתירה מכך, בנסיבות אלה, ועל רקע הנחיתות הדיונית והראייתית שבה הייתה מצויה המערערת, עובר לגיבוש ההסדר, לא היה כל הגיון דיוני וכלכלי לכך, שהמשיבים יתנו הסכמתם למינוי מומחה מקצועי מטעם בית הדין, באופן שאף חייב אותם לחשוף בפניו כל מסמך ומידע שיידרש לדעתו, וחשף אותם לסיכון מסוים של זליגת סודות מסחריים. זאת לו היו יודעים כי הם יעמדו לאחר הליך ארוך ומתיש, באותו מצב שבו היו עובר לגיבוש ההסדר. מצב שבו הם נדרשים למעשה לנהל את ההליך מראשיתו, או לחילופין, להתמודד עם הליכים בלתי פוסקים של שאלות הבהרה וחקירות של המומחה לאורך שנים. לא למותר לציין כי עמדה פרשנית זו נגזרת גם מעקרונות היסוד של השיטה שהוטמעו אל תוך ההסדר הדיוני אשר נועדו להבטיח, בין היתר, הליך יעיל והוגן.

הטעם השני - לפרשנות המרחיבה של ההסדר המגביל במקרה זה, נעוץ בתוכן ההסדר הדיוני בכללותו ובהיקף הסמכויות הרחב שהוקנה במסגרתו למומחה. בעניין זה אף נקבע בעבר כי הסכמה על מתן שיקול דעת וסמכויות נרחבות למומחה, הנלמדת מלשון ההסכם, כמו גם מהתנהגות הצדדים לאחר כריתתו, תומכת במסקנה כי הצדדים התכוונו להביא את כל העניינים הקשורים למחלוקת ביניהם בפני בית המשפט באמצעות המומחה שמונה בהסכמתם ולא - בדרך אחרת (ר' עניין חיטרמן).
על היקף שיקול הדעת והסמכויות הנרחבות שהוקנו למומחה, ניתן ללמוד מן הנוסח הרחב של השאלה שבה התבקש המומחה לחוות דעתו; מהיקף הסמכויות ושיקול הדעת (הנרחבים) שהסכימו הצדדים להקנות לו לצורך גיבוש מסקנתו (בנוגע לשיטות הבדיקה, לידע הרלוונטי הנדרש לגיבוש המסקנה ולסמכות לדרוש ולקבל מסמכים ומידע מן הצדדים). בהתאם לכך, הצדדים לא מצאו מקום להטיל כל מגבלה על שיקול הדעת של המומחה, בכל הנוגע לשיטות הבדיקה שבהן יעשה שימוש, להיקף הידע והתשתית העובדתית שתידרש על מנת לחוות דעתו בשאלה מושא חוות הדעת; לרמת הוודאות הנדרשת לצורך גיבוש המסקנה הסופית והם אף הסמיכו אותו לדרוש, תוך שהם מתחייבים למסור לו, כל ידע שיידרש לו.

יתירה מכך, נראה כי ההיקף הרחב של שיקול הדעת והסמכויות הנרחבות של המומחה, שאותם יש לקרוא אל תוך ההסדר הדיוני , עולים במקרה זה בקנה אחד עם השיקול של חקר האמת, כמו גם עם שיקולים של הוגנות ויעילות. זאת בשים לב לכך שהמומחה נדרש להתייחס, בעיקרו של דבר, לסוגיות מקצועיות מובהקות ורחוקות מרחק רב מתחום הידיעה השיפוטית ומתחום הידיעה של הצדדים. זאת בנסיבות שבהן המערערת לא הייתה רשאית לעיין במסמכי המשיבים, באופן שהגביל ממילא את יכולתה לבקר את חוות הדעת ולחשוף בה ליקויים מקצועיים:

בהקשר זה יש לציין כי על פי בקשת המערערת ובהסכמת המשיבים התבקש המומחה להשיב לשאלה שנוסחה באופן רחב: האם עשו המשיבים שימוש בסודות מסחריים השייכים למערערת [לצורך טיפוח "הזן המפר"]. שאלה שעל מנת להשיב עליה נדרש המומחה להתייחס למספר סוגיות המצריכות כולן ידע מקצועי ספציפי שאינו בתחום הידיעה השיפוטית או בתחום הידיעה שיש לייחס לצדדים. זאת בשים לב להגדרה המשפטית של המונח "סוד מסחרי" שבחוק עוולות מסחריות כ-" מידע עסקי, מכל סוג שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט באמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
על רקע האמור, נדרש אפוא המומחה לבדוק תחילה, שאלה מקצועית מובהקת, בדבר מידת הדמיון שבין הזנים על פי המבחנים המקובלים בתחום (גנטיים, מורפולוגים או אחרים); בהמשך וככל שהוא היה מגיע למסקנה כי קיים דמיון שכזה, הרי שהיה עליו לבחון את עצם קיומו של "סוד מסחרי" אצל המערערת, שהיה טמון לשיטתה ב-"זרעי יסוד" שאותם טיפחה, לדבריה. זאת באופן שהצריך גם הוא הסתמכות על ידע מקצועי מובהק בדבר תנאי השוק לרבות, היקף ההשקעה הנדרש להליך הטיפוח של "זרעי היסוד" של המערערת; למצב השוק, למידת הנגישות למידע או לחומר הנדרש לטיפוח "זרעי היסוד" בשוק החופשי או הנגישות ל-"זרעי יסוד" דומים או זהים בשוק החופשי; להיקף היתרון העסקי, אם בכלל, הטמון ב-"זרעי היסוד" כאמור; לאיכות אמצעי הבטחת המידע שבהם נקטה המערערת, בהשוואה לאיכות האמצעים המקובלים בשוק לצורך ההגנה על הסוד הנטען הטמון ב-"זרעי היסוד" של המערערת.
לבסוף, ככל שהמומחה היה מגיע למסקנה בדבר קיומו של דמיון בין הזנים וכן של "סוד מסחרי" השייך למערערת - הרי שהיה עליו לבחון באיזו מידה, אם בכלל, מצא "סוד" זה ביטוי בזן המשיבה.
בנסיבות אלה, נראה כי היקף ההגבלה, הרחב יחסית , שהוסדר במסגרת ההסדר הדיוני שהיה במקרה זה - לא רק שלא פגע בקידום הערכים של חקר האמת, הוגנות ויעילות אלא אף קידם אותם.

76. אשר להתנהגות הצדדים לאחר עריכת ההסדר, הרי שאף זו מלמדת על אומד דעתם ועל כוונת ההסדר, להגביל את הצדדים בהבאת ראיות חיצוניות לחוות הדעת. זאת בשים לב לכך, שהמערערת לא עתרה להבאת ראיות חיצוניות בסוגיות מושא חוות הדעת, מאז מינוי המומחה ועד לאחר שנדחתה בקשתה לפסילת חוות דעתו. זאת למרות שלטענתה מדובר בראיות הנוגעות למחלוקות שהמומחה לא היה כשיר ולא היה אמור להכריע בהן.
לא למותר להוסיף כי העיתוי שבו בחרה המערערת לבקש לראשונה להציג לבית הדין ראיות נוספות, לאחר שגילתה ככל הנראה כי חוות הדעת איננה לטעמה, אף אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות השיטה ועם תכלית ההסדר להבטיח הגינות, יעילות דיונית וניצול מיטבי של המשאב השיפוטי.

77. כללם של דברים - לשונו, תוכנו ונסיבות עריכתו של ההסדר הדיוני המגביל שלפנינו וכן, התנהגות הצדדים לאורך ההליך - שעה שהם נבחנים על רקע עקרונות השיטה - מובילים למסקנה שלפיה, מדובר בהסדר הטומן בחובו הגבלה רחבה ואף גורפת ביחס להיקף וסוג הראיות שיותר לצדדים להציג בשאלה שבה התבקש המומחה לחוות דעתו. הגבלה שבמסגרתה נמנע מן הצדדים להציג לבית הדין ראיות נוספות, בסוגיה מושא חוות הדעת, וכן הוגבל היקף זכאותם להציג למומחה שאלות שמטרתן להשיג ולבקר עניינים מקצועיים שאותם הם בחרו, מהטעמים והנסיבות שפורטו לעיל, להשאיר, לשיקול דעתו.

78. מכאן, שלא נותר לנו אלא להוסיף מספר הערות קצרות, בנוגע לכל אחת משלושת ההחלטות, מושא הערעור, מעבר לדברים שכבר נאמרו.

הערות נוספות בנוגע להחלטה שלא התירה למערערת להביא ראיות נוספות (חיצוניות) בעניין מושא חוות הדעת.
79. תחילה יאמר כי בדברינו לעיל, בחלק שבו עמדנו על פרשנותו של ההסדר הדיוני הנוגע למינוי מומחה מטעם בית הדין ועל היקפה הרחב של ההגבלה המעוגנת בו בנוגע להבאת ראיות נוספות בסוגיה מושא חוות הדעת - יש די כדי לדחות את הערעור הנוגע לבקשה להבאת ראיות חיצוניות .

80. על כך נוסיף כי קבלת בקשה זו אף איננה עולה בקנה אחד עם עקרונות של הוגנות ויעילות המהווים אף הם חלק מן ההסדר הדיוני. זאת, בשים לב לחוסר תום הלב שמצאנו בהתנהלות המערערת, שהתבטא במכשולים שהיא הציבה בדרך למיקוד והבהרת השאלות שהן באמת אלה השנויות במחלוקת ובניסיון לייעל את ההליכים, לרבות ההליכים שהתנהלו בעקבות ההסדר: החל מן הניסוח המעורפל והחסר שבכתב התביעה, שלא הובהר בו באופן ברור מהו " הזן המפר הנטען", מהם אפיוניו ובמה הוא דומה עד זהה לזן המערערת; המשך בסירוב המערערת להציג או לבצע תחילה "בדיקות השוואה" בין הזנים, כפי המתבקש מן הניסוח של עילת התביעה; בניסיון של המערערת להטיל על המומחה לעשות בעבורה את מלאכת איסוף הראיות, לרבות זו שהיה עליה לבצע עוד טרם להגשת התביעה; בסירובה של המערערת להשיב לשאלה הממוקדת שהפנה אליה המומחה: כיצד בא לידי ביטוי ה "סוד המסחרי" שלה בזן המשיבים ו כלה - בבקשה להבא ת ראיות נוספות בעניינים שאליהם התייחסה חוות הדעת, אשר אין המומחה כשיר לדון בהם, לטענת המערערת. בקשה שאותה הגישה המערערת בשיהוי עצום, לאחר שנוכחה כנראה כי חוות הדעת איננה לטעמה ולאחר שבקשת הפסילה נדחתה. זאת לאחר שאף ניתנה למערערת הזדמנות לחקור את המומחה בחקירה נגדית ממצה.

81. בשל חשיבות הדברים מצאנו מקום לפרט מעט יותר, באותן נקודות שהוזכרו בתמציתיות לעיל, המלמדות על הקשיים בהתנהלות המערערת ובאי ההלימה של הבקשה (ולמעשה של שלושת הבקשות מושא הערעור) את ערכי היעילות וההגינות המשוקעים אל תוך ההסדר הדיוני:

בדומה לבית הדין האזורי אף אנו סבורים כי המערערת היא שהייתה אמורה להצביע תחילה על קיומו של "סוד מסחרי" ולאחר מכן, להצביע באופן ברור וממוקד, כפי שהיא גם נדרשה לעשות על ידי המומחה, על האופן שבו ל טענתה נעשה שימוש בסוד זה לצורך טיפוחו של זן דומה בתכונותיו לזן שלה ולבקש את התייחסותו המנומקת של המומחה לתיאור ממוקד זה; את זאת לא עשתה המערערת. דבר שהוביל לפגיעה לא מבוטלת ביעילות ובהגינות שאותן נועד להגשים ההסדר הדיוני למינוי המומחה.
כפי שציין בית הדין האזורי, מינוי המומחה לא בא לפטור את המערערת מנטל השכנוע ומחובת הראיה, להקנות לה יתרון דיוני או ראייתי, בהשוואה למצבה אלמלא מונה המומחה, ולהטיל על המומחה לבצע את מלאכתה של המערערת. מה עוד שמינוי המומחה, היה פועל יוצא של כשל ראייתי של המערערת שבגינו נדחתה בקשתה לעיון. בהתאם לכך, המומחה לא אמור היה לצאת מנקודת מוצא לה טוענת למעשה המערערת, אף כי באופן מובלע, של היפוך הנטל. נקודת מוצא שלפיה, המשיבים עשו שימוש ב"סוד מסחרי" של המערערת ומשכך - מוטל עליו (על המומחה) להצביע רק על האופן או על קווי היסוד שבהם נעשה שימוש מתוך שלל האופנים וקווי היסוד שהציעה המערערת מעת לעת.

עוד יאמר בהקשר זה, בהתייחס לשיקולי יעילות והגינות, כי בניגוד לטענת המערערת כיום שלפיה, "ברי כי המומחה לא מסוגל היה להכריע בשאלות עובדתיות שבתיק", המצריכות העדפת גרסה של מי מן הצדדים על פני רעותה ובהסתמך על שיקולי מהימנות - הרי שהמערערת הפנתה שאלות מסוג זה למומחה, לרבות בחקירתו הנגדית ואף ביקשה לפסול את חוות דעתו בהעדר התייחסות מספקת לטעמה לשאלות שכאלה. יתירה מכך, המערערת אף ביקשה להוסיף ולהפנות לו שאלות מעין אלה גם כיום, במסגרת הבקשה למתן הבהרות. די אם נזכיר בהקשר זה, כדוגמה, את השאלות שהפנתה המערערת למומחה, בחקירה הנגדית, בכל הנוגע לבדיקת "הזן המפר הנכון' של המשיבים ואת הפגם שהיא מצאה בכך שהמומחה לא בדק באופן מעמיק מספיק, לדעתה, האם זן הקלאסיקו הוא אכן "הזן המפר" שאליו כיוונה בכתב התביעה (בלא לתאר את תכונותיו).

82. לבסוף יאמר, כי המערערת אף לא הצביעה במקרה זה על נסיבות (וודאי שלא על נסיבות חריגות) שעשויות היו להצדיק סטייה מן ההסדר הדיוני המגביל, במטרה לקדם את חקר האמת. במיוחד, שעה שלא נימצא כל רבב בחוות הדעת או בהתנהלות המומחה. זאת גם לאחר שניתנה למערערת הזדמנות לחקור את המומחה בחקירה נגדית ולהציג בפניו שאלות הבהרה ולאחר שהטענות שהעלתה בבקשה לפסול את חוות הדעת לא התקבלו.

כן יאמר - כי לא שוכנענו שמתן אפשרות למערערת להציג לבית הדין ראיות חיצוניות, בסוגיות שאותן הביאה כדוגמה, לצורך הוכחת מעשי "הגזלה" שהיא מייחסת לורדי - יהיה בו לסייע לבית הדין לרדת לחקר האמת לצורך ההכרעה במחלוקת האמיתית שבין הצדדים, כפי שהיא נוסחה בכתב התביעה. מחלוקת אשר סבה בעיקרה סביב השאלה: האם המשיבה שיווקה בתקופה הרלוונטית לתביעה זן אבטיחים זהה או דומה מהותית באפיוניו לזן המערערת. זן שטופח לטענתה בהסתמך על סודותיה המסחריים.
זאת משעה שהמומחה לא מצא דמיון בין הזנים, על יסוד הבדיקות המקצועיות שאותן ערך; שעה שעל פי חוות דעתו המערערת לא הוכיחה "סוד מסחרי" ובשים לב לכך שהשאלה האם יש מקום לאמץ את חוות הדעת אם לאו (בשל פגמים שונים שהמערערת ניסתה למצוא בה) הוכרעה זה מכבר.

הערות נוספות בנוגע להחלטה מושא הערעור ב"בקשה למתן הבהרות" תק' (מס' 2) תשנ"ה-1995
83. ההכרעה בשאלה האם יש מקום להתיר למערערת להציג את השאלות מושא ה-"בקשה למתן הבהרות" מותנית אף היא בפרשנותו של ההסדר הדיוני המגביל למינוי מומחה, שהתגבש כזכור במספר שלבים לאורך ההליכים: זאת בהתאם לאותם עקרונות פרשניים שעליהם עמדנו לעיל; קרי, בהתאם לכללים המקובלים בפירוש פסק דין והסכמה חוזית דיונית הנוגעים למינוי מומחה מטעם בית הדין. כללים ועקרונות אשר לאורם קבענו כי יש לפרש במקרה זה בצורה רחבה את ההסדר הדיוני המגביל שבעניננו, התוחם את היקף הזכאות של הצדדים להציג ראיות נוספות על חוות הדעת, לרבות הצגת שאלות למומחה. במיוחד לאחר שכבר ניתנה למערערת הזדמנות לחקור בחקירה נגדית את המומחה ואף להציג לו שאלות הבהרה, הכוללת שאלות רבות ורחבות היקף.

ברוח זו יש לפרש אף את הנדבך האחרון של ההסדר הדיוני המגביל שמצא ביטויו בפסק הדין השני שהתיר למערערת להציג למומחה מספר מוגבל של שאלות הבהרה אחרונות בהחלט אשר התשובה להן אמורה הייתה להיות , כלשון פסק הדין השני " סוף פסוק" להליך של חוות דעת המומחה.

84. יתירה מזו, נראה כי על מנת לבטא כוונה זו באופן שאינו משתמע לשתי פנים ולמנוע את סבב השאלות הבא "שיבהיר" את שאלות ההבהרה (וחוזר חלילה) נוסחו השאלות שהוצגו למומחה, במסגרת פסק הדין השני, כשאלות סגורות ומנחות, כאשר המומחה לא נדרש לפרט ולנמק את תשובותיו לשאלות אלה. זאת, מעבר לפירוט הרב שכבר ניתן, הן בחוות הדעת המקורית, שהייתה ללא רבב והן בחקירתו הנגדית הארוכה.

85. יתירה מזו, נראה כי גם אלמלא האמירה המפורשת שבפסק הדין השני וגם אלמלא הניסוח המנחה של שאלות ההבהרה מושא פסק הדין השני, אין "הבקשה למתן הבהרות" עולה בקנה אחד עם ההסדר הדיוני המגביל בכללותו גם מטעמים נוספים:
ראשית, חלק מן השאלות מושא המחלוקת, נועד להשיג על שיטות העבודה והבדיקה המקצועית של המומחה. זאת, בלא שהוצג בסיס מחקרי ולו מינימלי להשגות אלה, וחרף הסמכות הרחבה ושיקול הדעת הרחב שהוקנה למומחה בהסדר הדיוני כאמור, בכל הנוגע לבחירת שיטות העבודה והבדיקה. זאת מעבר לכך שהמערערת איחרה את המועד לעשות כן.
שנית, חלק מן השאלות נועד לחשוף סודות מסחריים של המשיבים, באופן הנוגד את ההסדר הדיוני למינוי המומחה.
שלישית, ולא על פי סדר החשיבות, המערערת לא הראתה כיצד יהיה בתשובות לשאלות שהיא ביקשה להציג למומחה כדי לסייע לבית הדין לרדת לחקר האמת ולהכריע בשאלה שבמחלוקת, על יסוד חוות דעת המומחה כראיה יחידה.
לא למותר לציין כי המערערת עצמה נימקה את בקשתה, בין היתר, בכך שהמענה לשאלות יסייע בהערכת חוות הדעת, לאור מכלול הראיות. נימוק שאין לו כל רלוונטיות לנוכח קביעתנו שלפיה, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי שלא להתיר למערערת להביא ראיות נוספות (הן חיצוניות והן פנימיות) בסוגיה מושא חוות הדעת.
רביעית, קבלת הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות של יעילות והגינות המהווים כאמור חלק מן ההסדר הדיוני, שעה שעולה כי הדבר יביא להארכה ולסרבול של ההליך ללא כל תרומה נראית לעין לחקר האמת. זאת שעה שמנגד, קשה להתרשם כי המערערת סייעה למומחה ומכאן גם לבית הדין, לגבש את חוות הדעת ביעילות ובמהירות, באופן שהיה עשוי, קרוב לוודאי, לייתר את הצורך במתן הבהרות ואף לייתר לפחות חלק מההליכים שהיו בעבר. על הטעמים למסקנה זו עמדנו עת שהתייחסנו לבקשה להצגת ראיות נוספות ונראה כי אין מקום לחזור עליהם.

הערעור על ההחלטה להשלמת חוות הדעת
86. במסגרת הבקשה להשלמת חוות הדעת, התבקש כזכור בית הדין להורות למומחה לבדוק את כל קווי ההורים (34 במספר) שלהם טוענת המערערת ולא רק את שמונת הקווים שנזכרו בתצהיר ד"ר נחמה "כדוגמה".
דומה כי הדברים שנאמרו לעיל בנוגע לטעמים שבעטיים יש לדחות את הערעורים על דחייתן של שתי הבקשות האחרות על ידי בית הדין האזורי, מאחר ואין הן עולות בקנה אחד עם ההסדר הדיוני ותכליותיו - נכונים אף לכאן.
כאשר על דברים אלה יש להוסיף כי ה"בקשה להשלמת חוות הדעת" אינה עולה באופן ברור עם לשונו המפורשת והברורה של פסק הדין השני, שלפיו נדרש המומחה להתייחס אך ורק למספר מצומצם של "קווי הורים" שנזכרו בתצהיר ד"ר נחמה. זאת שעה שהמומחה מצידו מילא אחר הוראות פסק דין זה במלואן.

סוף דבר
87. לאור כל האמור ערעור המערערת ביחס לשלושת ההחלטות נדחה. לאור הנימוקים לדחיית הערעור שעליהם עמדנו לעיל, ובעיקר לאלה מהם הקשורים להתנהלות המערערת, סבורים אנו כי יש לחייב את המערערת בהוצאות משפט בערעור על הצד הגבוה בסך של 50,000 ₪ (25,000 ₪ לכל אחד מן המשיבים).
סכום זה ישולם למשיבים, תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק דין זה למערערת.

ניתן היום, י"ב בחשון התשע"ז (13.11.2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא, אב"ד

רונית רוזנפלד,
שופטת

נטע רות, שופטת

מר שי צפריר,
נציג ציבור (עובדים)

גברת דיתי שרון,
נציגת ציבור (מעסיקים)