הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 19456-10-19

ניתן ביום 01 יולי 2020

סקרין לייט בע"מ
המערערת

-

רן מרון
המשיב

בפני השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק גנדלר, השופט מיכאל שפיצר
נציג ציבור (עובדים), מר יוסי רחמים , נציג ציבור (מעסיקים), מר מרדכי כהן

ב"כ המערערת עו"ד אריאל שמר ועו"ד הדס בייליס
ב"כ המשיב עו"ד ניב סופר

פסק דין

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופט דורון יפת ונציגי הציבור גב' רונית זמני ערמוני ומר יואל אופיר; סע"ש 1821-02-16) בגדרו התקבלה בחלקה תביעתו של המשיב כנגד סקרין לייט בע"מ (להלן – החברה). נקבע כי בין המשיב לחברה היו יחסי עבודה, ועל יסוד זאת נפסקו לו תשלום בעד שכר עבודה בסך של 37,602 ₪ וכן פיצויי הלנת שכר בסך 4,000 ₪, פיצויי פיטורים בסך 279,909 ₪, ופיצוי בגין היעדר תשלום מלוא ההפקדות לקרנות בסך 3,113 ₪.

2. המשיב, הנמנה עם מייסדי החברה, החזיק בשליש ממניותיה ההוניות וברבע ממניות ההצבעה בחברה. הצדדים מקיימים הליכים משפטיים שונים, כשבבית המשפט המחוזי מתנהל הליך משפטי נוסף בין הצדדים שבפנינו, ובגדרו ניתנה למשיב הרשות להגיש הגנה נגזרת בשם החברה (ת"א 68313-12-15). המשיב תבע בבית הדין האזורי סכומים מכוח עילות ביחסי עבודה, ולכן נדרש בית הדין בראש ובראשונה לשאלה אם בין הצדדים היו גם יחסי עבודה. בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בחיוב וכפועל יוצא מכך חייב את החברה בתשלום חלק מהסכומים הנתבעים.
3. החברה מערערת על קביעה זו, כשלטענתה משלא ניתן להפריד בין יחסיו של המשיב עם החברה כעובד מיחסיו כבעל מניות ונושא משרה בה – הרי שבהכרח אין לראות בו עובד. טענה זו אין בידינו לקבל. לענין אפשרות היות בעל מניות חברה עובד בה יפים הדברים שנאמרו בעע (ארצי) 242-09 ויוריטה בע"מ - יוסף רז (31.5.12). וכך נאמר:

"10. ... הכלל הוא שאין מניעה שבעל מניות בחברה ישמש במקביל גם כעובד שלה, למעשה בימינו אנו כבר מדובר ב"חזון נפרץ במציאות הכלכלית הישראלית". יחד עם זאת נקבע בעניין בלה ורי כי "יחסים מקבילים כגון אלה אינם הכלל, וקיומם מחייב אפשרות הפרדה מבחינת מהות הקשר המשפטי בין השניים". לפיכך, במקרה זה השאלה אותה יש לבחון היא האם בין המשיב למערערת התקיימו יחסי עובד – מעביד במקביל להיותו של המשיב בעל מניות במערערת. נקבע כי הנטל להוכיח שהתקיימו יחסים מקבילים כאמור מוטל על הטוען לקיומם של אותם יחסים.
...
ההבחנה וההפרדה בין 'כובעיו' השונים של האדם - כעובד וכבעל מניות (או דירקטור), אינה פשוטה כלל ועיקר, ולעניין זה נקבע בעניין דננברג כך:
 
"הגבול בין חבר בתאגיד, העובד בתאגיד בתוקף היותו חבר (או 'בעל שליטה') לבין חבר העובד בתאגיד כ'עובד' והכנסתו היא 'משכורת', הינו לעיתים דק וגמיש, ומבחנים שונים משמשים כאמצעי עזר לסייע לשופט להכריע בעניין."

בפסיקה, נקבעו מספר מבחנים לבחינת השאלה, האם בין בעל מניות (או דירקטור) לבין חברה שוררים יחסי עובד – מעביד, וביניהם בין היתר, היכולת להבחין בין תפקידו ופעילותו של האדם כ"עובד" לבין פעילותו כבעל מניות (או דירקטור); האוטנטיות של ההתקשרות הנוספת; האוטנטיות של תשלום השכר, ובכלל זה הפרופורציה בינו לבין התפקיד המבוצע; מכלול התנהגות הצדדים וכוונתם.
 
11. במקרה הנוכחי חבר לו 'הממון' (המשקיע) עם 'הידע' (המשיב) לצורך השגת רווח משותף באמצעות 'החברה החדשה' - היא המערערת. לצדדים היה ברור כי בחיבור זה אין די וכי לצורך קידומה של המערערת תידרש עבודתם ('שירות') של המייסדים – ובעיקר עבודתו השוטפת של המשיב בפיתוח התוכנה (מה שכונה בהמשך כעבודת 'מדען')...".

דברים אלה יפים גם לעניינו, ולאורם לא מצאנו כי נפלה שגגה בקביעתו של בית הדין האזורי בדבר קיומם של יחסי עובד-מעסיק. בית הדין האזורי נימק בהרחבה את מסקנתו תוך שסקר את המסד העובדתי ויישם את הדין החל. כאמור, לא מצאנו מקום להתערב במסקנתו, שכן כעולה מהסכם המייסדים ומהסכם נוסף שנחתם בשנת 2011 עם פרישת אחד מהמייסדים, המשיב היה בעל הידע המקצועי הנדרש להשגת רווח משותף. חזות ההתקשרות היתה של עובד-מעסיק, וכראיה הונפקו תלושי שכר למשיב ובוצעו הפקדות להסדרי ביטוח פנסיוני. מעיון בתלושי השכר עולה כי בוצעו ניכוי חובה כדין על יסוד תבנית העסקה של עובד, ואין חולק שהמשיב שימש כמנהל השיווק בחברה, וזה היה עיסוקו הבלעדי לכל אורך השנים.

4. בערעורה מלינה החברה על כך שבית הדין האזורי קבע כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים שכן נסיבות הפסקת הכהונה של המשיב כמנהל החברה, היו בנסיבות המצדיקות שלילת זכאותו לפיצויי פיטורים (פרק ז' לעיקרי הטיעון). לטענה זו השיב המשיב כי "דינה להידחות על הסף לא רק כי אין במדובר אמת, הוכח כי אין כל ממש בטענות אלה ואף נקבע עובדתית (ס 93 עד 102) כי הנתבעים לא הוכיחו טענותיהם (חסרות הבסיס לטענת המשיב) ואין לתת להם אפשרות פעם נוספת לפגוע במשיב" (סעיף 74 לסיכומי המשיב).

5. בסעיפים 74-75 לפסק הדין סקר בית הדין את טענות הצדדים בנוגע לקיום עילה להפחתת פיצוי הפיטורים או העדרה. בסעיף 77 לפסק הדין נקבע כך:

"מבלי להידרש לכלל הטענות שהעלו הנתבעים, בכל הנוגע לכובעו של התובע כבעל מניות בחברה, ובכלל זה הערבות האישית שניתנה על ידו לחברה, הדוחות הכספיים לשנת 2014 (האחד לא רווחי (נספח 13) והשני רווחי (נספח 14)(ע' 32 ש' 8-23), הפרות הסכם שיתוף הפעולה והסכם 2011 ועוד - טענות אשר דומה כי עליהן להתברר בבית המשפט המחוזי בהליך המתנהל בין הצדדים, הנתבעים הודו (סע' 38 לסיכומיהם), כי בשלהי שנת 2014 הוחלט, כי התובע וסמוכה יפסיקו לקבל שכר מאת החברה. הפסקת תשלום שכר לתובע, בכובעו כעובד, יהא הטעם הכלכלי והמוטיבציות של הצדדים על רקע הסכסוך העסקי ביניהם אשר יהא, מקפלת בחובה את חיוב החברה בתשלום פיצויי פיטורים לתובע. שכן, גדיעת שכרו השוטף של העובד, אשר לא הוברר בפנינו כי התנדב מרצונו ויוזמתו לוותר על שכרו, כמוה כפיטורים".

בסעיף 99 לפסק הדין בהקשרה של טענת הקיזוז נאמר כך:

"אשר לעניין "שי בונדר" – ככל הידוע לנו, הנתבעים לא תבעו את שי בונדר בגין עניין זה, כביכול האחרון חב להם כספים; ואף ולא ביקשו לזמנו לעדות.  בנוסף, החקירה במשטרה בעניין זה נסגרה מחוסר ראיות (נספח 7 לתצהיר סמוכה; ע' 15 ש' 10-11). אמנם התרשמנו כי שי בונדר עבד בשיתוף פעולה מלא עם החברה, ובעצם הוא היה נחוץ לעבודתה (ע' 14 ש' 14-29) והחשבונית בעד עבודתו היא משנת 2014 (ולא משנת 2015 כנטען על ידי החברה); ואולם, ההסברים שסופקו על ידי התובע במענה לשאלה מדוע ביקש ממר אבי קמחזי לרשום חשבונית על שם שי בונדר בע"מ, מעוררת אי נחת ותהייה. עם זאת, אין בה כדי לתמוך בטענת הקיזוז, אשר נדמה כי נזנחה בסיכומי הנתבעים. כך או כך, מר קמחזי אשר אמנם עמד על הדברים שמסר במשטרה (ע' 18 ש' 31-32), הבהיר, כי החברה קיבלה בעד תוכניות "האח הגדול" ו"המיזם" סך של כחצי מיליון ₪ (ע' 19 ש' 9), כלומר, סכומים הרבה יותר גבוהים מהסכום הנקוב בחשבונית. בד בבד מר קמחזי לא שלל כי שי בונדר ביצע את העבודה הטכנית של ההרמה (ע' 19 ש' 10-15), כמו גם שציין, "אם היה קשר טכני ביניהם (בין שי בונדר לחברה – ד.י.), זה כבר סיפור אחר" (ע' 19 ש' 30-31) ואף העיד כי הוא עובד כיום עם שי בונדר (ע' 19 ש' 32-33).
 
תימוכין לשיתוף הפעולה בין שי בונדר לבין החברה, מצאנו בעדותו של העד דור משיח, במסגרתה טען, כי שי בונדר היה מפעיל את "הסרברים של המולטי מדיה" (ע' 22 ש' 14-17), ובהמשך אישר את הדברים הבאים (ע' 23 ש' 13-18): "ש. רן שואל אותך האם זה כולל בונדר כולל הכל, כולל התקציב של 26,000 ₪ כולל את השירות של בונדר ואתה משיב כן. רן מאשר לך לסגור העיסקה ואז אתה סוגר את העיסקה נכון? ת. כן. ש. בעצם ב- 26,000 ₪ סך כל התקציב יש גם את מה שצריך לבונדר וגם מה שצריך לשלם לנתבעת?ת. כן. בעסקה הזאת."

למקרא סעיף 77 לפסק הדין סבורים אנו כי לא נקבעו ממצאים עובדתיים בנוגע לנסיבות סיום ההעסקה, ומשכך לא הוכרעה בו הטענה בדבר קיום עילה להפחתתם של פיצוי הפיטורים. אשר לאמור בסעיף 99 לפסק הדין , נבקש להקדים ולציין כי קיימת הבחנה בין עילה להפחתת פיצוי הפיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 לבין טענת קיזוז שהעלתה החברה, ולא הא בהא תליא. מעבר לכך, אף אם קיימת חפיפה מסוימת במסד העובדתי בין שתי הטענות, הרי שבנסיבות העניין אין באמירות בסעיף 99 כדי להוות הכרעה בסוגית שלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם, המצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. גם אם בית המשפט המחוזי עתיד להידרש לטענות אלה או חלקן לצורך הכרעה בטענת הקיזוז, אין בכך לייתר את הצורך להכריע בקיומה של עילה לשלילת פיצויי הפיטורים שנפסקו או הפחתתם. משכך אין מנוס מהחזרת הדיון לבית הדין האזורי לצורך הכרעה ממוקדת בטענת החברה לקיום עילה לשלילת פיצוי הפיטורים או הפחתתם, וזאת על יסוד החומר הקיים.

6. סוף דבר – ערעור החברה מקבל בחלקו במובן זה שהדיון מוחזר לבית הדין האזורי לעבודה אך לצורך הכרעה בשאלה אם קיימת עילה לשלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם. משהתקבל הערעור בחלקו אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' תמוז תש"פ (01 יולי 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

רועי פוליאק,
שופט, אב"ד

חני אופק גנדלר,
שופטת

מיכאל שפיצר,
שופט

מר יוסי רחמים,
נציג ציבור (עובדים)

מר מרדכי כהן,
נציג ציבור (מעסיקים)