הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 17242-01-21

ניתן ביום 29 יולי 2021

.1 רו-מד בע"מ
2. חווה לפיטום עופות בע"מ
המערערות בע''ע 17242-01-21
המשיבות בע''ע 17535-01-21
-

אפרים שחר

עו"ד נפתלי נשר, נאמן בפשיטת רגל
המשיב בע''ע 17242-01-21
המערער בע''ע 17535-01-21

המשיב בשני הערעורים

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן סופר, השופט מיכאל שפיצר
נציגת ציבור (עובדים) גב' ורדה אדוארדס, נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי טבצ'ניק

ב"כ רו-מד והחווה לפיטום עופות עו"ד מאירה צדוק
ב''כ אפרים שחר עו"ד אחמד מסאלחה
עו"ד נפתלי נשר בעצמו

פסק דין

לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופטת אילת שומרוני – ברנשטיין ונציגי הציבור מר יהודה פיגורה ומר אבי פרלה; סע"ש
53618-01-14), אשר קיבל בחלקה את תביעת מר אפרים שחר (להלן – שחר) נגד חברת רו – מד בע"מ (להלן – רו-מד) וחברת החווה לפיטום עופות בע"מ (להלן – החווה).
הרקע לערעור:
שחר ורו מד היו בעלי מניות בחלקים שווים של החווה. שחר וכן מר זילברמן, בעלה של גב' זילברמן בעלת המניות של רו מד, דווחו לרשויות כעובדים שכירים של החווה, ולשחר הונפקו תלושי שכר. בחודש יולי 2013 נחתם הסכם שהצדדים לו הם שחר מצד אחד, רו מד מצד שני והחווה מצד שלישי (להלן – ההסכם). בהסכם נקבע כי שחר יעביר את מניותיו לרו מד; כי בתמורה להעברת המניות, שחר ישוחרר מכל ערבויותיו, חובותיו והתחייבויותיו בנוגע לחובות החווה; כי החווה תאפשר לשחר את השימוש ברכב ששכרה בהסדר ליסינג מימוני, וכי הבעלות על הרכב תועבר לשחר עם תום תוקפו של הסכם הליסינג; כי החווה תשלם לשחר בגין שכר עבודה סך כולל של 200,000 ₪ נטו בגין שכרו וכל זכויותיו הסוציאליות בעד תקופת עבודתו בחברה, וזאת באמצעות 30 שיקים משוכים על ידי החווה החל ממועד חתימת ההסכם. בפועל, ההמחאות שנמסרו לשחר לא היו המחאות של החווה אלא המחאות של רו מד, אולם למעט שתי המחאות הן לא כובדו על ידי הבנק. בהמשך לכך, הגיש שחר תביעה לבית הדין האזורי בה עתר לתשלום יתרת שכרו ויתר זכויותיו בסך של 186,668 ₪; תשלומים ששילם בעד החזקת הרכב (בסך של 9252 ₪ + 80,000 ₪); פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 30,000 ₪. לצרכי אגרה, התביעה הועמדה על סך של 300,000 ₪.
בית הדין האזורי קבע כי ההסכם נועד לסיים את מערכת היחסים שבין החווה לבין שחר, ואין מניעה כי הסכם המסיים את מערכת היחסים בין חברה לבין בעל מניותיה שהוא גם עובד בה יכלול הן את העברת המניות והן את סיום יחסי עבודה. במקרה הנדון, ההוראה בהסכם כי שחר זכאי לשכר עבודה ותנאים סוציאליים בסך של 200,000 ₪ נטו משקפת את אומד דעתם של הצדדים; מאחר שהסכום המגיע לשחר על פי ההסכם הוגדר כשכר עבודה וזכויות סוציאליות עבור תקופת עבודתו בחווה, לבית דין סמכות עניינית לדון בתביעה. בית הדין האזורי קיבל גם את טענת שחר כי לא שולם לו שכר במהלך תקופת עבודתו בחווה. על כן, קיבל את התביעה לתשלום שכר ותנאים סוציאליים על פי הסכם בסך של 200,000 ₪ (בקיזוז התשלומים שנפרעו בסך של 13,332 ₪) בסך של 186,668 ₪. אשר לתביעה בגין אחזקת רכב קיבל בית הדין את התביעה לסך של 9,252 ₪ ששחר הוכיח כי שילם, ודחה את התביעה לסך של 80,000 ₪ בנימוק שתביעה זו לא נתמכה בשום אסמכתא. התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש נדחתה. בית הדין חייב הן את החווה והן את רו מד, בתשלום הסכומים שנפסקו לזכות שחר, וכן בתשלום הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.
כאמור, הן רו מד והחווה והן שחר ערערו על פסק הדין. להשלמת התמונה נציין כי עו"ד נפתלי נשר מונה כמנהל מיוחד לנכסי שחר, ואף הוא טען את טענותיו בפנינו.
לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעורים להידחות בעיקרם למעט בשני נושאים.
ערעור רו –מד והחווה: לרו מד ולחווה שתי טענות עיקריות: האחת – מדובר בהסכם למכירת מניות, עת משיקולים שונים התמורה הוגדרה כ"שכר עבודה". על כן, לבית הדין לא מוקנית סמכות עניינית לדון בתביעה; השנייה – זכויותיו של שחר כעובד החברה שולמו במלואן עוד בטרם נחתם ההסכם, ובית הדין האזורי שגה עת קבע כי החווה נותרה חייבת לשחר זכויות כעובד.
בכל הנוגע לטענה בדבר מהות התשלום בסך של 200,000 ₪ שנקבע בהסכם וכן בנוגע לשאלה אם במהלך תקופת העבודה שילמה החווה לשחר את שכרו – לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי. עיקר הערעור מכוון כלפי קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. כאמור, להסכם היו שלושה צדדים – רו מד, שחר והחווה, והוא כלל העברת מניות שחר לרו – מד, שחרור שחר מכל ערבויותיו, חובותיו והתחייבותיו ביחס לחובות החווה, ותשלום שכרו וזכויותיו של שחר כעובד החווה. בית הדין קבע כי ההסכם נועד לסיים סופית את מערכת היחסים בין כל הצדדים להסכם, ובכלל זאת מערכת יחסי העבודה בין שחר לחווה. עוד קבע בית הדין האזורי כי שחר הרים את הנטל להוכיח כי לא שולמו לו שכר ותנאים סוציאליים במהלך תקופת עבודתו בחווה. לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, המבוססות על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדויות ומהראיות שלפניו ומעוגנות בהן.
אשר לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בתביעה:
בכתב התביעה טען שחר כי ההסכם משקף תחשיב של שכרו וזכויותיו על פי חשבון שנערך בין הצדדים והועלה על הכתב בהסכם, עת החווה התחייבה לשלם לו סכום זה (סעיפים 7 ו- 8 לכתב התביעה), ובהמשך טען כי רו מד והחווה חייבות בתשלום הסכום יחד ולחוד.
משנקבע על ידי בית הדין האזורי כי ההתחייבות בהסכם היא לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות, ומשאין חולק כי התקיימו יחסי עבודה בין שחר לבין החווה, ומשהחווה הייתה אף היא צד להסכם – לבית הדין לעבודה סמכות עניינית במישור היחסים שבין שחר לבין החווה. לפיכך, ערעורה של החווה נדחה.
שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לסמכות העניינית במערכת היחסים שבין שחר לבין רו מד, שהיא בעלת מניות של החווה ולא התקיימו יחסי עבודה בינה לבין שחר. משאין יחסי עובד מעסיק בין שחר לרו – מד, ומשאין מדובר בתביעה שעילתה היא הרמת מסך, אלא תביעה לאכיפת התחייבות נטענת על פי הסכם בין שחר לבין רו מד, דהיינו על פי הסכם בין שני בעלי מניות, בית הדין משולל סמכות עניינית לדון בתביעה כנגד רו מד. בהינתן כי התביעה שהגיש שחר הינה בעיקרה תשלום זכויותיו כעובד, הרי שבת הפלוגתא שלו בבית הדין לעבודה הינה מעסיקתו - החווה בלבד, ולא רו – מד שאינה המעסיק. על כן, חיובה של רו מד בפסק הדין בטל. למותר לציין, כי איננו מביעים עמדה לגופו של עניין בכל הנוגע למחלוקת בין שחר לבין רו מד, אשר צריכה להתברר בערכאה המוסמכת.
ערעור שחר: הערעור מופנה כלפי דחיית תביעתו של שחר לתשלומים בעד רכב הליסינג, פסיקת ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין, שיעור ההוצאות שנפסק ואי פסיקת פיצויי הלנת שכר על הפרשי השכר. לא מצאנו מקום להתערב בקביעות בית הדין האזורי בעניינים אלו למעט באחד. בית הדין האזורי קבע שהתביעה לתשלומים בעד רכב לא הוכחה ולו בראשית ראייה, ומדובר בקביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה. לכך יש להוסיף כי עיון בתלושי השכר מעלה שמדובר ברכיב שלא מצא ביטוי בתלושי השכר בתקופת עבודתו של שחר (זקיפה או גילום), ולכן ספק האם רכיב זה קשור למעמדו כעובד ולא למעמדו כבעל מניות. בסכום הוצאות המשפט שנפסק לא מצאנו מקום להתערב, שכן מדובר בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית שהופעל תוך שימת לב לשיקולים הרלוונטיים, ולא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בשיקול דעתה. באשר לפיצויי הלנת שכר, אלו לא נתבעו ועל כן לא היה מקום לפוסקם.
אשר לפסיקת ריבית והפרשי הצמדה: בית הדין האזורי קבע כי הפרשי השכר, זכויות סוציאליות ותשלומים בעד רכב בסך 195,920 ש"ח ישולמו בתוך 30 ימים ממועד פסק הדין, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. בית הדין לא נימק מדוע לא פסק ריבית והפרשי הצמדה לכל הפחות מיום הגשת התביעה. אנו סבורים כי בשים לב לכך שההליכים בתיק עוכבו לבקשת שחר במשך כארבע שנים בהמתנה לתוצאות הליך אחר שהיה תלוי ועומד בין הצדדים בבית המשפט המחוזי, נכון שהסכום שנפסק יישא הפרשי הצמדה בלבד, וזאת ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
סוף הדבר הערעורים נדחים בעיקרם למעט בנושאים הבאים:
חיובה של רו – מד לפי פסק הדין בטל. חיובי פסק הדין יהיו ביחס לחווה בלבד. כאמור, למותר לציין, כי איננו מביעים עמדה לעניין חבותה של רו מד, ומחלוקת זו בין שחר לבין רו מד צריכה להתברר בערכאה המוסמכת.
הסכום שנפסק בסך 195,920 ש"ח יישא הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
נוכח התוצאה אליה הגענו, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ' אב תשפ"א (29 יולי 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד

אילן סופר,
שופט

מיכאל שפיצר,
שופט

גברת ורדה אדוארדס,
נציגת ציבור (עובדים)

מר צבי טבצ'ניק,
נציג ציבור (מעסיקים)