הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 16597-12-20

ניתן ביום 27 דצמבר 2021

רן כהנא ו- 124 אח'
המערערים
-

.1 מדינת ישראל
.2 חברת החשמל לישראל בע"מ
.3 ההסתדרות הכללית החדשה
.4 המזכירות הארצית של עובדי חברת החשמל

המשיבות

לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק
נציגת ציבור (עובדים) גב' שרה זילברשטיין היפש, נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ
<#2#>

ב"כ המערערים עו"ד סיגל פעיל, עו"ד זוהר גיפס
ב"כ המשיבה 1 עו"ד יעל ברלב
ב"כ המשיבה 2 עו"ד חגי ורד, עו"ד רועי נפתלי
ב"כ המשיבה 3 עו"ד מירי מלכי
ב"כ המשיבה 4 עו"ד אורלי אבן זהב

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן:
ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופטת דניה דרורי ונציגי הציבור מר יהודה פיגורה ומר ליאור לוין; פ"ה 15142-04-17), שבו נדחתה תביעתם של המערערים, גמלאי חברת החשמל בפנסיה תקציבית שכיהנו בה בתפקידים בכירים ושאירים של גמלאים, למתן סעד הצהרתי שלפיו חלק מהוראות הסכם קיבוצי מיום 11.12.2016 לא יחולו בעניינם.

רקע עובדתי:
במוקד הליך זה רכיב שעות נוספות גלובליות שנכלל במשכורת הקובעת לפנסיה של גמלאי חברת חשמל, שמשולמת להם פנסיה תקציבית (להלן – שנ"ג פנסיוני).
בית הדין האזורי סקר בפסק דינו בהרחבה את השתלשלות תשלום רכיב שנ"ג פנסיוני לעובדי חברת החשמל (להלן גם – החברה) ופעולות גופים שונים (רשות החברות, הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן – הממונה או הממונה על השכר)) בהתייחס אליו. להלן, נפרט את העובדות העיקריות.
העובדים הבכירים בחברת חשמל דורגו בקבוצות שכר (א', ב, וכן הלאה, עד ה'). דרגה א' כללה את המשנה למנכ"ל, סמנכ"לים ומנהלי אגפים ומחוזות, וכן נושאי משרה נוספים (יועמ"ש ומבקר פנים) (להלן – עובדים חברי הנהלה).
רכיב שנ"ג פנסיוני שולם תחילה לעובדים חברי הנהלה, שכאמור היו מדורגים בדרגה א'. זכותם של חברי ההנהלה לתשלום רכיב זה עוגנה במזכר מיום 9.3.1977 (להלן – מזכר 77). במזכר 77 נקבע כי הוא ישולם גם בפנסיה של חברי הנהלה לשעבר. במזכר 77 פורטו שמותיהם של 14 עובדים חברי הנהלה ו- 11 גמלאים חברי הנהלה לשעבר. שיעור התשלום עמד על 50 שעות נוספות בערך של 140%, שהוא שווה ערך לתשלום בעד 70 שעות רגילות.
בפועל, תשלום רכיב שנ"ג פנסיוני הורחב מעבר לאמור במזכר 77, הן בהיבט של שיעור התשלום והן בהיבט של העובדים הזכאים לתשלום.
אשר לשיעור התשלום – החל משנת 1990 הוגדל שיעור התשלום ל-70 שעות נוספות בחודש בשיעור של 140%, שהוא שווה ערך ל- 98 שעות רגילות. הגדלה זו עוגנה במזכרים פנימיים של חברת חשמל מיום 3.5.1990 ומיום 10.7.1990.
אשר לעובדים הזכאים לתשלום – על אף שעל פי האמור במזכר 77 הזכאות לשנ"ג פנסיוני מוקנית לעובדים חברי הנהלה המדורגים בדרגה א', בפועל גם עובדים שמונו לתפקיד סגן מנהל אגף או מחוז ולאחר שהות בת מספר שנים בדרגה ב' הועלו לדרגה א' (או קיבלו את דרגה א' כדרגת פרישה) זכו להכללת רכיב שנ"ג פנסיוני בשכרם, ורכיב זה נכלל גם בשכרם הקובע לפנסיה.
על רקע הליך ביקורת בחברת החשמל שניהל מבקר המדינה בשנת 1996, נערך במהלך שנת 1996 שינוי ארגוני בחברה. במסגרת השינוי הארגוני נחסמה בחודש נובמבר 1996 דרגה א' למינויים חדשים, ובעקבות שינוי זה הדרגה הבכירה ביותר לעובדים חברי הנהלה היא דרגה ב', שבה מדורגים גם עובדים בכירים נוספים שאינם חברי הנהלה. בפועל, גם לאחר השינוי הארגוני וחסימת דרגה א', המשיך להשתלם רכיב שנ"ג פנסיוני הן לעובדים חברי הנהלה והן לקבוצה מורחבת של עובדים (סגני מנהלי אגפים/מחוזות בעלי ותק).
החל משנת 2001 ועד שנת 2014 דן הממונה בסוגיית חריגות השכר בחברת החשמל בשורה של פניות, הליכי שימוע והחלטות (סעיפים 15 – 19 לפסק דינו של בית הדין האזורי). להחלטות הרלוונטיות נתייחס בהמשך.
ביום 31.1.2011 נחתם הסכם קיבוצי בין חברת החשמל לבין נציגות העובדים (להלן – הסכם 2011). בין היתר, נועד הסכם 2011 להסדיר את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בעניין חריגות שכר בעקבות החלטות הממונה. להסכם 2011 ניתן אישור הממונה.
ביום 22.3.12 פנה סגן הממונה אל החברה ואל נציגות העובדים וביקש את התייחסותם לתשלום ארבעה רכיבי שכר חורגים. לענייננו, ביקש סגן הממונה את ההתייחסות "להכללת רכיב השעות הנוספות הגלובליות כחלק מהשכר הפנסיוני לחברי הנהלה חדשים אשר מונו לאחר שנת 1996 ואשר מדורגים בדרגה ב'".
לאחר שהועברו התייחסויות החברה ונציגות העובדים, נתן הממונה ביום 10.10.2013 החלטה לפיה רכיבי שכר אלה מהווים חריגת שכר אסורה - תשלום שעות נוספות לעובדי חוץ, בהעדר דיווח בפועל על ביצוע שעות העבודה ותוך התחייבות לתשלום 10 שעות ביום, בלי קשר לביצוע בפועל; תשלום אש"ל וכלכלה, בשיעורים ובהתאם לכללים החורגים מהמקובל בשירות המדינה; תשלום תוספת פיקודית, בשיעורים החורגים מאלו שנקבעו בהסכם הקיבוצי מיום 15.6.1994, ולעובדים שאינם זכאים כלל לתוספת על פי הסכם זה; הכללת רכיב השעות הנוספות הגלובליות בשכר הקובע לפנסיה של חברי ההנהלה המדורגים בדרגה ב', כרכיב פנסיוני לכל דבר ועניין, לאחר חסימת דרגה א' למינויים חדשים בשנת 1996 (להלן – החלטת אוקטובר 2013).
תוקפה של החלטת אוקטובר 2013 נדון בהליך ס"ק (חי) 36087-01-14 (להלן – הליך חריגות השכר). בפסק דין חלקי מיום 20.8.2014; להלן – פסק הדין החלקי) נדחו טענות חברת החשמל ונציגות העובדים כי ביסוד החלטת הממונה בנוגע לרכיבי השכר החורגים עומדים שיקולים זרים הנובעים מהניסיונות לקידום שינוי מבני בחברה, וכי החלטת הממונה נגועה בשיהוי, חוסר סבירות וחוסר מידתיות.
בעקבות פסק הדין החלקי נערך שימוע נוסף לפני הממונה על השכר וניתנה החלטה מתוקנת של הממונה על השכר ביום 12.12.2014. בהחלטה זו שינה הממונה על השכר חלק מההחלטה מיום 10.10.2013. ההחלטה בעניין רכיב שנ"ג פנסיוני נותרה על כנה (להלן – החלטת דצמבר 2014).
בהחלטות אוקטובר 2013 ודצמבר 2014 הורה הממונה לחברת החשמל לחדול או להפחית תשלום רכיבי שכר לגביהם קבע שהם חריגות שכר אסורה – תשלום שעות נוספות לעובדי חוץ; תשלומי אש"ל וכלכלה; תוספת פיקודית; שנ"ג פנסיוני.
בפסק דין מיום 3.5.2016 (להלן – פסק הדין המשלים) נפסק כמפורט להלן:
א. לא נפל פגם בהחלטות הממונה ביחס לרכיבים: תשלום שעות נוספות לעובדי חוץ, תשלומי אש"ל וכלכלה ותוספת פיקודית.
לפיכך, החלטותיו של הממונה בעניינים אלו תקפות החל מיום 10.10.13 ועל החברה לפעול בהתאם להן (בהתאם לשינויים שנקבעו בהחלטה מיום 11.12.14).
ב. באשר לשנ"ג פנסיוניות, אנו מורים כפי שפורט בסע' 98 לעיל, כי לא נפל פגם בהחלטת הממונה ביחס להרחבת ההטבה הקבועה במזכר 77' מעבר ל-70 שעות תשלום (50 שעות נוספות) והיא עומדת בתוקפה, לרבות לגבי חברי הנהלה קיימים וגמלאים.
החלטת הממונה בעניין שנ"ג פנסיוניות ביחס לקבוע במזכר 77' (70 שעות תשלום) תחול על עובדים שהפכו לחברי הנהלה לאחר 10.10.13 בלבד.
ג. לנציגות העובדים קיימת עילת שביתה כלכלית כנגד החלטות הממונה, אך זאת לאחר שתתקבל במוסדות המוסמכים לכך החלטה חדשה, לנוכח שינוי הנסיבות ומתן פסק דין זה.
למען הסר ספק - אין בהחלטתנו דבר המתייחס לסוגיית ההשבה.

על פסק הדין המשלים הגישו הממונה, חברת החשמל ונציגות העובדים ערעור לבית דין זה. בין היתר, טענה נציגות העובדים בערעורה כי בהחלטות הממונה על השכר בעבר אושר תשלום רכיב השנ"ג הפנסיוני בשיעור של 70 שעות בערך של 140% (סעיפים 249 עד 254). בעקבות חתימת ההסכם הקיבוצי ביום 11.12.2016 נמחקו הערעורים על פסק הדין המשלים, ובהסכמת הצדדים פסק הדין המשלים בוטל.
ביום 11.12.2016 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין חברת החשמל לבין נציגות העובדים (להלן – ההסכם הקיבוצי), שאושר על ידי הממונה על השכר ביום 14.12.2016. בהסכם הקיבוצי הוסדרו חריגות השכר, והוא הוחל גם על גמלאי חברת החשמל, בכפוף לאפשרות שניתנה להם שלא להיכלל בהסדר שנקבע בהסכם הקיבוצי.
לענייננו, בכל הנוגע לרכיבים תוספת פיקודית ושנ"ג פנסיוני נקבע בהסכם הקיבוצי כך:
שנ"ג פנסיוני:
הוגדרה קבוצת העובדים הזכאית לרכיב שנ"ג פנסיוני – חברי הנהלה פעילים, ומקבלי גמלה בפנסיה תקציבית (בהווה ובעתיד) שביום 10.10.2013 היו בעלי זכאות לקבל משכורת או גמלה לפי מבנה שכר כולל [כלומר שולם להם רכיב שנ"ג פנסיוני בשכר או בגמלה, שנחשב כחלק בלתי נפרד מהשכר לכל דבר ועניין, לרבות לעניין חישוב השכר הקובע לפנסיה וחישוב רכיבי שכר המשולמים על בסיס השכר הפנסיוני].
קבוצת העובדים הזכאים והם בלבד ימשיכו להיות זכאים לרכיב שנ"ג פנסיוני כחלק בלתי נפרד משכרם/גמלתם. אולם, החל מיום 1.8.2016 היקף הזכאות יעמוד על 50 שעות בערך של 140% [כלומר 70 שעות רגילות, ולא 70 שעות בערך של 140%, כלומר 98 שעות רגילות, כפי ששולם למערערים בעבר].
התוספת הפיקודית: התוספת הפיקודית תשולם החל מיום 1.8.2016 בשיעורים הקבועים בהסכם – 21.5% לסגני מנהלי אגף/מחוז; 22.5% לחברי הנהלה בדרג מנהלי אגפים/מחוזות/סמנכ"לים. זאת, בשונה מהחלטת הממונה, שכאמור ניתן לה תוקף בפסק הדין המשלים, שלפיה היא תשולם רק למנהלי אגף או מנהלי מחוז וסמנכ"לים בשיעור של 12.5% בלבד, ולא תשולם כלל לסגני מנהלי אגף או מחוז.
בכל הנוגע להחזר חריגות שכר נקבע בהסכם הקיבוצי כך:
גמלאים שפרשו בפנסיה תקציבית עד ליום חתימת ההסכם (למעט אלו שפרשו במסגרת הסכם פרישה מוקדמת), והשכר הקובע לפנסיה חושב על בסיס שנ"ג פנסיוני חורג (דהיינו למעלה מ- 50 שעות בערך של 140%, שווה ערך ל- 70 שעות רגילות) ו/או כללה תוספת פיקודית חורגת בהתאם להחלטות הממונה – יוחזרו ההפרשים עבור תקופת ההחזר, מיום 1.8.2015 עד יום 31.12.2016; סכום ההחזר לא יעלה על סכום גמלה חודשית אחת של הגמלאי נכון לחודש ינואר 2017; סכום ההחזר ינוכה מהגמלה ב- 36 תשלומים חודשיים. הוראה זו אינה חלה על שאירים.
בנוסף, חויבו הגמלאים בהחזר בעד התקופה שמיום 1.1.2017 ועד ליישום ההסכם הקיבוצי על הגמלאים. הוראה זו חלה גם על שאירים.
בכל הנוגע למנגנון יישום ההסכם הקיבוצי על גמלאים נקבע כי לאחר קבלת הודעה מחברת החשמל באשר להוראות ההסכם, כל גמלאי יוכל להודיע בתוך 60 יום כי אינו מעוניין להיכלל בהסדר שבהסכם הקיבוצי; בהעדר הודעה – יוחל על הגמלאי ההסדר שבהסכם הקיבוצי; ככל שיודיע הגמלאי שאינו מעוניין להיכלל בהסדר – תמסור חברת החשמל לממונה הודעה, והממונה יכול לפעול בהתאם לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב. הצדדים להסכם הצהירו שלא יתמכו בתביעות שיוגשו על ידי גמלאי חברת החשמל שיודיעו שאינם מעוניינים בתחולת ההסדר שנקבע בהסכם הקיבוצי.
המערערים בחרו שלא להגיש הודעה לפיה אינם מעוניינים כי ההסדר שבהסכם הקיבוצי יחול עליהם.
להשלמת התמונה יצוין כי בנוסף להליך שהוגש על ידי המערערים, ננקטו על ידי קבוצות עובדים פעילים הליכים משפטיים שבמסגרתם תקפו את הוראות ההסכם הקיבוצי, בטענה שהם קופחו וניתנה העדפה לזכויות העובדים הבכירים והגמלאים. [פ"ה (חי) 4060-12-16; פ"ה (חי) 12290-12-16]. תביעות אלה נדחו.

ההליך בבית הדין האזורי:
כאמור, המערערים הם גמלאים של חברת החשמל ושאירי גמלאים, המקבלים פנסיה תקציבית מחברת החשמל.
בקשה לסעד זמני שלא ליישם עליהם את הוראת ההסכם הקיבוצי בכל הנוגע לרכיב השנ"ג הפנסיוני נדחתה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 16.5.2017. בקשת רשות ערעור על ההחלטה נדחתה (בר"ע 63508-05-17).
המערערים טענו כי הם נמנים עם שלוש קבוצות:
האחת – גמלאים חברי הנהלה שהיו בדרגה א' שמונו לתפקידם כחברי הנהלה לפני השינוי הארגוני בחודש נובמבר 1996. 50% מקבוצה זו הינן אלמנות.
השנייה – גמלאים הנמנים עם "הרשימה הסגורה", סגני מנהלי אגפים/מחוזות ותיקים שמונו לתפקידם לפני השינוי הארגוני בחודש נובמבר 1996, היו מדורגים בדרגה ב', וזכאים לדרגה א' כדרגת פרישה. לטענת הגמלאים, קיומה של "הרשימה הסגורה" עוגן בהחלטות הממונה על השכר בעבר ובהסכם 2011.
השלישית – גמלאים חברי הנהלה (סמנכ"לים, מנהלי אגפים/מחוזות) בדרגה ב' שמונו לתפקידם לאחר השינוי הארגוני בנובמבר 1996 ועד חודש אוקטובר 2013 (מועד החלטת הממונה הראשונה שנדונה בהליך חריגות השכר).
ביסוד תביעתם של המערערים עמדה טענתם כי בכל הנוגע לגמלאים הנמנים עם הקבוצה הראשונה והשנייה רכיב השנ"ג הפנסיוני בשיעור ששולם בפועל (70 שעות בערך 140%, דהיינו 98 שעות רגילות) שולם בידיעת כל הגורמים הרלוונטיים (רשות החברות, הממונה על השכר, היועץ המשפטי, מבקר המדינה); לגמלאים אלה רכיב השנ"ג הפנסיוני בשיעור ששולם בפועל אושר מספר רב של פעמים על ידי הממונה בהחלטות קודמות, כמו גם בהסכם 2011; החלטות הממונה הקודמות והסכם 2011 מיצו את דרישות הממונה בנושא רכיב השנ"ג הפנסיוני ושיעורו; עניינם של גמלאים אלה לא היה חלק מהחלטת הממונה בחודש אוקטובר 2013 וכפועל יוצא מכך לא נדון בהליך חריגות השכר.
המערערים הדגישו כי החלטת הממונה מחודש אוקטובר 2013 ניתנה רק בהתייחס לגמלאים הנמנים עם הקבוצה השלישית, וכפועל יוצא מכך רק עניינם של אלה נדון בהליך חריגות השכר. בפסק הדין המשלים נקבע כי עם חסימת דרגה א' בעקבות השינוי הארגוני בנובמבר 1996 לא בוטל תשלום רכיב השנ"ג הפנסיוני לחברי הנהלה, וכי החלטה בעניין זה נתקבלה בפעם הראשונה בהחלטת הממונה מיום 10.10.2013. בכך אישר פסק הדין המשלים את זכאותם של הגמלאים הנמנים עם הקבוצה השלישית לרכיב השנ"ג הפנסיוני. אולם, בשוגג ועקב הטעייה אושר להם רכיב שנ"ג פנסיוני בשיעור של 50 שעות נוספות ולא בשיעור של 70 שעות נוספות. מכל מקום, גם הקביעה בפסק הדין המשלים בנוגע להפחתת שיעור השנ"ג הפנסיוני מ-70 שעות נוספות ל- 50 שעות נוספות התייחסה אך ורק למערערים הנמנים עם הקבוצה השלישית, ואינה חלה על המערערים הנמנים עם שתי הקבוצות הראשונות.
על בסיס טענתם כי רכיב שנ"ג פנסיוני הוא רכיב שכר חוקי ולא חורג, ששולם להם כדין, טענו המערערים כי כל המשיבים "סחרו" ללא זכות ובחריגה מסמכות ברכיב שכר חוקי שאושר למערערים לטובת העובדים הפעילים שזכו להטבות שונות; לא ניתן "לאזן" את זכויותיהם של הגמלאים לרכיב שנ"ג פנסיוני שאושר כדין, ובוודאי לא ניתן לערוך איזון בין רכיב שנ"ג פנסיוני שהוא חוקי לבין רכיבים אחרים המהווים חריגת שכר והיו שנויים במחלוקת; ההסכם הקיבוצי הרע את מצבם של הגמלאים, בעוד שהוא העניק זכויות משופרות לעובדים הפעילים, ועל כן אין הוא בגדר הסדר מיטיב, והוא גם פגע באינטרס ההסתמכות של הגמלאים; ההסדר שנקבע בהסכם הקיבוצי מנוגד חד משמעית לפסיקה שקבעה כי לא ניתן לפגוע בזכויות גמלאי שהתגבשו עם פרישתו, ולאחר פרישתו ניתן רק להוסיף זכויות ולא לגרוע מהן; כלל המשיבים, ובמיוחד נציגות העובדים, הפקירו את עניינם של המערערים, ונציגות העובדים הפרה את חובת הייצוג ההוגן.
בהתייחס לכך שעל פי ההסכם הקיבוצי ניתנה למערערים אפשרות לבחור בין החלת ההסדר שבהסכם הקיבוצי לבין שימוע פרטני לפני הממונה על השכר - נטען כי אין מדובר באפשרות אמיתית, שכן הובהר למערערים כי אם יבחרו במסלול של שימוע פרטני יורע מצבם לעומת ההסדר שנקבע בהסכם הקיבוצי, ובכל מקרה מדובר באפשרות לא מעשית לחלק ניכר מהמערערים ובעיקר השאירים.
על יסוד טיעוניהם המפורטים לעיל, טענו המערערים כי מקרה זה נמנה עם המקרים החריגים שבהם הוראת ההסכם הקיבוצי (בעניין הפחתת שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני מ- 70 שעות נוספות ל- 50 שעות נוספות) נגועה באי חוקיות ובהפליה אסורה, ועל כן יש להכריז על בטלותה.
בפסק דין מפורט ומנומק דחה בית הדין האזורי את תביעתם של המערערים, כמפורט להלן.
בית הדין האזורי דחה את טענת המערערים כי רכיב השנ"ג הפנסיוני ששולם להם אושר בעבר ולא היה בגדר חריגת שכר. נפסק, כי עלה בידי המערערים להוכיח שהממונה ידע במשך תקופה ממושכת על תשלום רכיב השנ"ג הפנסיוני בשיעור ששולם בפועל (70 שעות נוספות), ועל אף האמור הוא לא קבע מיד ובסמוך למועד בו נודע לו שמדובר בתשלום חורג, וכן לא קבע כי כל תשלום החורג מ- 50 שעות נוספות הוא בגדר תשלום חורג. יחד עם זאת, אין באמור כדי להוביל למסקנה שמדובר ברכיב ששולם כדין או ככזה שזכה לאישור הממונה. כך, לא הוצגו אישורים מפורשים ובכתב בנוגע לשיעור הרכיב שנ"ג פנסיוני, ועדי המערערים הודו שאין בידיהם מסמכים כאלה. המסמכים שהוצגו, ולטענת המערערים הוסתרו בתיק חריגות השכר, הם מזכרים פנימיים בין בעלי תפקידים בחברת החשמל, ורשות החברות והממונה אינם נמענים להם. אישור הממונה לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב הוא קונסטיטוטיבי וצריך להינתן במפורש, לא ניתן ללמוד מידיעתו או משתיקתו של הממונה על אישור מכללא, ואין בשתיקה זו כדי להקים חזקה שאישור כאמור ניתן. זאת ועוד. לטענות בעניין ידיעת הממונה (במובחן מאישורו ( ניתן משקל בפסק הדין המשלים במסגרת קביעת המועד לביטול ההטבה.
בכל הנוגע למערערים הנמנים עם הקבוצה השלישית (אלה שמונו לתפקידם לאחר השינוי הארגוני בנובמבר 1996) - כלל לא ניתן אישור הממונה לתשלום רכיב השנ"ג הפנסיוני. לשיהוי בהתנהלות הממונה ניתן ביטוי בפסק הדין המשלים בקביעת המועד לביטול רכיב שנ"ג פנסיוני בחודש אוקטובר 2013 ולא קודם לכן.
נכון שהליך חריגות השכר בכל הנוגע לרכיב השנ"ג הפנסיוני התמקד בשאלת חוקיות הרחבת קבוצת הזכאים להטבה גם למי שמונה לחבר הנהלה לאחר השינוי הארגוני בנובמבר 1996, אולם הממונה העלה טענות גם בנוגע להיקף ההטבה וטען שהוא חרג מאישורו.
על יסוד האמור, קבע בית הדין האזורי כי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח שהגדלת שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני מ- 50 שעות ל- 70 שעות זכתה לאישור הממונה כנדרש, ועל כן נדחתה טענתם שההסכם פגע בזכות שהוקנתה להם כדין. למצער, המערערים לא עמדו בנטל להראות שהקביעות בפסק הדין המשלים בעניין רכיב השנ"ג הפנסיוני, שהיוו את נקודת המוצא למשא מתן לחתימת ההסכם הקיבוצי, לא היו מבוססות בחומר הראיות כפי שהוצג באותו הליך. על כן, יש לדחות את טענת המערערים כי לא היה מקום שהצדדים ינהלו משא ומתן בנוגע לרכיב השנ"ג הפנסיוני או שהמשא ומתן הקיבוצי עולה כדי "סחר" כביכול בנוגע ל"רכיב שאושר כחוק".
בית הדין עמד על כך שהתערבות בית הדין בתוכנו של הסכם קיבוצי תיעשה רק במקרים חריגים שבהם הוכח שההסכם פוגע באופן קיצוני בזכות חוקתית, יוצר אפליה ברורה משיקולים לא עניינים כגון מין או גיל או עומד בסתירה להוראות חקיקה בכלל, וחקיקת מגן בפרט. בית הדין הדגיש כי יש לנקוט משנה זהירות עת נדרש בית הדין לשנות פרט מסוים מתוך מארג ההסכמות שנקבעו בהסכם הקיבוצי, עת ההנחה היא שההסכמות משקפות את האיזון בין האינטרסים של קבוצות עובדים שונות, שעל הגנתו מופקד ארגון העובדים.
בהתייחס לטענת המערערים כי ההסכם הקיבוצי קיפח את זכויותיהם, ועל כן יש הצדקה להתערבות בית הדין בתוכנו - נפסק כי המערערים לא הרימו את הנטל להוכיח כי נקודת האיזון אליה הגיעו הצדדים למשא ומתן הקיבוצי שגויה באופן המצדיק את התערבות בית הדין בהסכם הקיבוצי. נקודת המוצא למשא ומתן הקיבוצי הייתה הקביעות בפסק הדין המשלים, וביחס אליה זכו המערערים למספר יתרונות. בראש ובראשונה המערערים זכו לתשלום תוספת פיקודית (22.5% לחברי הנהלה ו- 21.5% לסגני מנהלי אגפים), בעוד שעל פי החלטת הממונה שאושרה בפסק הדין המשלים חלקם לא היו זכאים לתוספת כלל וחלקם היו זכאים לתוספת בשיעור נמוך בהרבה. מעבר לכך צומצמה תקופת ההחזר של השכר החורג ששולם למערערים; סכום ההחזר הוגבל לסכום גמלה חודשית אחת ב- 36 תשלומים; השאירים לא נדרשו להחזר לתקופה שקדמה ליום 1.1.2017. בית הדין האזורי הוסיף כי על פי הנתונים שהובאו על ידי חברת החשמל שווי התוספת הפיקודית המגיעה למערערים על פי ההסכם הקיבוצי הוא אלפי שקלים לחודש, והמערערים סירבו להתייחס לכך בעדויותיהם, ועל כן הנתונים לא הופרכו. המערערים גם לא התמודדו עם הטענה כי בחישוב הכללי יתרונות ההסכם הקיבוצי עולים על חסרונותיו. לפיכך, בראייה כוללת ההסכם הקיבוצי אינו מקפח את המערערים באופן המצדיק את התערבות בית הדין.
בהתייחס לטענת המערערים בדבר פגיעה באינטרס ההסתמכות וכי ההסכם הקיבוצי מנוגד להלכה שלפיה בכוחם של הסכמים קיבוציים להוסיף לזכויותיו של הגמלאי אך לא לגרוע מהן - נפסק כי למערערים אין זכות קנויה ליהנות מהסדרי שכר חורגים, ועל כן ההסכם אינו פוגע בזכויות מוקנות שאין לפגוע בהן לאחר מועד הפרישה.
בית הדין הוסיף כי אין מחלוקת בדבר העיקרון לפיו לא ניתן לגרוע ולהפחית מזכויותיהם המוקנות של גמלאים בהסכם קיבוצי שנחתם לאחר פרישתם, שכן הזכויות התגבשו והתקבעו במועד הפרישה. כמו כן, נכון שלפגיעה הכספית הישירה יכולה להתלוות פגיעה בתחושת היציבות והביטחון הכלכלי, ועיקרון זה מצדיק צמצום הפגיעה בזכויות גמלאים, ככל הניתן. אולם, בנסיבות המקרה הנדון, בראיית חומרת הפגיעה על רקע מכלול הנסיבות – המחלוקות ארוכות השנים בנוגע לחריגות שכר בחברת החשמל; הקביעה בפסק הדין המשלים כי הגדלת שיעור הרכיב השנ"ג הפנסיוני ל- 70 שעות נעשתה שלא כדין והיא בגדר חריגת שכר; הקביעה בהסכם הקיבוצי שמאפשרת לגמלאים להוציא עצמם מתחולתו – לא מתקיימים הטעמים המיוחדים שיצדיקו התערבות בהסכם הקיבוצי.
זאת ועוד. על כך שבהסכם הקיבוצי טמונים גם יתרונות עבור המערערים ניתן ללמוד מכך שכולם נמנעו מלעשות שימוש בזכותם להוציא עצמם מתחולת ההסכם הקיבוצי ולפנות להליך שימוע פרטני בפני הממונה. בהקשר זה, דחה בית הדין האזורי את טענת המערערים כי מדובר באפשרות בלתי ישימה בהתחשב בגילם, מצב בריאותם ויכולתם לשאת בהוצאות הכרוכות בכך, שכן ניתן היה לערוך פנייה קבוצתית לממונה בדומה לפנייה לבית הדין, ועל כן הליך השימוע הפרטני לא היה כרוך בטרחה ובהוצאות העולים על ניהול ההליך המשפטי.
בהתייחס לטענת האפליה ביחס לעובדים פעילים נפסק כי טענה זו לא הוכחה כנדרש ולא נתמכה בתשתית ראייתית או בנתונים כספיים, ולכן המערערים לא עמדו בנטל להראות שחסרונות ההסכם עולים באופן ברור על יתרונותיו, או שמדובר בהסדר בלתי מאוזן או בלתי מידתי באופן חריג או קיצוני, שמצדיק את התערבות בית הדין בהוראותיו.
בית הדין דחה את טענתם של המערערים כי הטיפול ברכיב השנ"ג הפנסיוני הוזנח על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי כי הוא רלוונטי לקבוצה קטנה של עובדים, או כי נציגות העובדים ייצגה באופן בלתי הולם את הגמלאים, וקבע כי נושא השנ"ג הפנסיוני הוסדר במקביל להסדרת כל הרכיבים האחרים. בית הדין ציין כי בהליכים שניהלו קבוצות עובדים כנגד ההסכם הקיבוצי נטען על ידי עובדים שהוא מפלה ומקנה עדיפות לבכירים ולגמלאים, ובכך יש חיזוק למסקנה שמשא ומתן קיבוצי וחתימה על הסכם קיבוצי להסדרת חריגות השכר היווה את הדרך המיטבית לעריכת האיזונים המתאימים בין האינטרסים השונים והמתנגשים של קבוצות העובדים השונות. זאת ועוד. קבלת תביעתם של המערערים עלולה כשלעצמה להוביל לאפליית המערערים לטובה מול קבוצות אחרות של עובדים שביקשו לתקוף את ההסכם הקיבוצי ותביעותיהם נדחו, או קבוצות שקיבלו על עצמן את הדין כקבוע בהסכם על תנאיו.
בית הדין הוסיף וקבע כי לא הוכח שנציגות העובדים פעלה משיקולים זרים או שרירותיים, ולא נסתרה החזקה כי נציגות העובדים פועלת באופן ענייני ובתום לב במסגרת המשא ומתן הקיבוצי. כמו כן, מהראיות עולה שעניינם של הגמלאים יוצג במסגרת המשא ומתן ויו"ר הסתדרות הגמלאים קיבל עדכונים בדבר ההסכם המתגבש במהלך המשא ומתן. גם טענת החריגה מסמכות דינה להידחות, נוכח העובדה שהמערערים לא הוכיחו שתשלום רכיב שנ"ג פנסיוני בהיקף של 70 שעות נוספות אושר כדין. מכל מקום , נקודת המוצא למשא ומתן הייתה הקביעות בפסק הדין המשלים, ועל פיהן הייתה סמכות לנציגות העובדים לנהל משא ומתן גם בנושא זה. את תוצאות המשא מתן יש לבחון בהתייחס לנקודת המוצא – החלטות הממונה כפי שאושרו בפסק הדין המשלים, ולא בהתייחס לשאיפותיהם של המערערים שלא תיגרע גמלתם.
בית הדין האזורי קיבל את טענת המשיבים כי יש לראות ב"הסכם הקיבוצי" משום עסקת חבילה הכוללת מערך שלם של הסכמות ותנאים, פרי משא ומתן ממושך ומורכב שנועד לפתור את המחלוקות רבות השנים בנוגע לחריגות שכר בחברת החשמל. בסופו של יום, על יסוד ההסכמות בהסכם הקיבוצי, הסכים הממונה למצות את טענותיו בנוגע להשבה של תשלומים חורגים. קבלת עמדת המערערים עלולה להביא לכך שתבוטל הסכמת הממונה למצות את טענותיו ולחשוף רבים מהעובדים, מהגמלאים ושאירי הגמלאים לדרישות השבה מצד הממונה. זאת ועוד. המערערים מבקשים ליהנות מפירות ההסכם, הישגיו ויתרונותיו, אך מבקשים להתנער מהוראותיו בנוגע להפחתת שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני. מעבר לכך שמדובר בעמדה שיש בה יותר משמץ חוסר תום לב, נסיבות אלה תומכות במסקנה שעל בית הדין להימנע מלהתערב בהוראות ההסכם הקיבוצי.
לסיכום קבע בית הדין האזורי כי המערערים לא הוכיחו שניתן אישור כדין להגדלת שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני מ- 50 שעות ל- 70 שעות, ויש לשנות את מסקנות פסק הדין המשלים בעניין זה; לא עמדו בנטל להראות כי תנאי ההסכם הקיבוצי מרעים את מצבם לעומת האפשרות שהחלטות הממונה על השכר כפי שאושרו בפסק הדין המשלים היו מיושמות במלואן; לא הוכיחו שהוראות ההסכם הקיבוצי מפלות אותם ביחס למנהלים או עובדים פעילים, וכי לא ניתן לפגוע בגמלתם. נוכח כל האמור לעיל, המערערים לא הראו עילה מספקת להתערבות בית הדין בהוראות ההסכם הקיבוצי.
על יסוד כל האמור נדחתה תביעתם של המערערים, והם חויבו בתשלום שכ"ט בסך של 50,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.

טענות הצדדים בערעור
בעיקרו של דבר חזרו המערערים על טענותיהם בבית הדין האזורי.
המערערים פירטו בסיכומיהם את השתלשלות העניינים והחלטות הממונה בנוגע לרכיב שנ"ג פנסיוני, ושבו על טענתם כי למערערים הנמנים עם שתי הקבוצות הראשונות אושרו בהחלטות קודמות של הממונה על השכר הן עצם הכללת השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה והן שיעורו (70 שעות נוספות), ומכל מקום בהסכם 2011 מוצו תביעות הממונה על השכר בעניינם בנושא זה. בכל הנוגע למערערים הנמנים עם הקבוצה השלישית, נוכח הקביעה בפסק הדין המשלים כי תשלום רכיב השנ"ג הפנסיוני לעובדים אלה היה כדין ולא חריגת שכר, הם זכאים לרכיב השנ"ג הפנסיוני בשיעור ששולם להם בפועל – 70 שעות נוספות.
המערערים טענו כי בית הדין האזורי התייחס לכל המערערים כאל מקשה אחת, ולא ערך את ההבחנות הנדרשות בין נסיבותיה של כל קבוצה, למרות שהבחנות אלה נערכו על ידי הממונה על השכר לאורך השנים בהחלטותיו. בהקשר זה טענו כי בית הדין האזורי התעלם מהחלטות הממונה על השכר שניתנו בעבר ומשמעותן; התעלם מעובדות משמעותיות שהוכחו במסמכים; נתן פרשנות מוטעית למסמכים שהיו לפניו; שגה בקביעתו כי החלטות הממונה על השכר מחודש אוקטובר 2013 ודצמבר 2014 חלו על המערערים הנמנים עם הקבוצה הראשונה והקבוצה השנייה, שכן לא הייתה דרישה להפחית את רכיב השנ"ג הפנסיוני מ- 70 שעות ל- 50 שעות למערערים הנמנים עם קבוצות אלה; כפועל יוצא מכך שגה בקביעתו כי פסק הדין המשלים קבע קביעות ביחס לכלל המערערים ולא רק ביחס למערערים הנמנים עם הקבוצה השלישית.
נוכח העובדה כי רכיב שנ"ג פנסיוני אושר כדין, לא הייתה לכלל המשיבים סמכות וזכות "לסחור" ברכיב שכר זה, ששולם כדין למספר מצומצם של עובדים, ו"לאזנו" אל מול רכיבי שכר אחרים המהווים חריגות שכר ומשולמים לאלפי עובדי חברת החשמל ולטובת העובדים הפעילים; חברת החשמל ונציגות העובדים מעולם לא היו מסכימות להותיר את החלטת הממונה בעניין התוספת הפיקודית על כנה. על כן, הקביעה כי ההסכמה בנוגע לתוספת הפיקודית הביאה יתרון כספי למערערים אינה רלוונטית; נוכח האמור, אין לקבל את קביעת בית הדין האזורי כי יש לראות בהסכם הקיבוצי "עסקת חבילה" וכי טענות המערערים נגועות בחוסר תום לב.
ההסכם הקיבוצי הרע את מצבם של המערערים, הפלה אותם לרעה ביחס לעובדים הפעילים ופגע באינטרס ההסתמכות; הקביעה בהסכם הקיבוצי בדבר הפחתת שיעור השנ"ג הפנסיוני עומדת בניגוד לכלל שלפיו לא ניתן לגרוע מזכויות גמלאים בהסכם הקיבוצי אלא רק להוסיף עליהן; עניינם של המערערים הופקר, ונציגות העובדים הפרה את חובת הייצוג ההוגן כלפיהם; האפשרות לבחור שלא להחיל את ההסדר בהסכם הקיבוצי ולפנות לנתיב השימוע הפרטני הייתה לא אמיתית, שכן הובהר למערערים כי אם יבחרו במסלול של שימוע פרטני יורע מצבם לעומת ההסדר שנקבע בהסכם הקיבוצי, ובכל מקרה מדובר באפשרות לא מעשית לחלק ניכר מהמערערים ובעיקר השאירים.
לסיום הלינו המערערים על סכום ההוצאות הגבוה שבו חויבו, 50,000 ₪ לכל משיב בערעור. מדובר בסכום הוצאות חריג, ובוודאי ביחס לעובדה שהמערערים העלו טענות הראויות לעיון ולליבון, כפי שנקבע בהחלטה בבקשת רשות הערעור.
המדינה טענה כי אין להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי רכיב השנ"ג הפנסיוני לא שולם כדין ומעולם לא אושר על ידי הממונה על השכר. כך, המערערים לא הוכיחו כי בשלב כלשהו ניתן אישור להגדלת שיעור הרכיב; הממונה על השכר מעולם לא חשב שתשלום רכיב השנ"ג הפנסיוני הוא תשלום מקובל, ראוי וחוקי. משיקולים שונים העדיף הממונה על השכר באותו שלב להגביל את החלטותיו לחברי הנהלה שמונו לאחר 1996. החלטות אלה היו ידועות לבית הדין בהליך חריגות השכר, והצדדים להסכם הקיבוצי בחרו לאמץ חלק זה בפסק הדין, ולשנות את האיזון שקבע הממונה על השכר בעבר. אישורו של הממונה על השכר להסכם הקיבוצי יוצר אפוא החלטה חדשה בהתאם לסמכותו של הממונה על השכר.
המדינה הוסיפה וטענה כי במסגרת ההסכם הקיבוצי וכן הסכם קיבוצי נוסף שנחתם באותו מועד המסדיר מתן תנאי פרישה מיטיבים לעובדים קבועים וקליטה של עובדים ארעיים כעובדים קבועים הגיעו הצדדים למארג כולל של הסכמות ואיזונים. אין מקום להתערבות בית הדין בתוכנו של ההסכם הקיבוצי, שכן לא הוכחו טעמים המצדיקים זאת; אישור הממונה על השכר ניתן מתוך הבנה שהסכמים אלה מהווים מארג כולל של הסכמות המבוסס על איזונים. לפיכך, שינוי כלשהו בתוכנם משמעו כי אישורו של הממונה על השכר אינו תקף עוד, ועלול להביא לפתיחת ההסכמות באופן שימוטט את מערך ההסכמות כולו.
בהתייחס למערערים נטען כי במסגרת ההסכם הקיבוצי זכו ליתרונות שונים (תשלום תוספת פיקודית אשר על פי החלטות הממונה בוטלה לחלוטין או הופחתה משמעותית; צמצום תקופת החזר חריגות השכר וקביעת תקרה לסכום ההשבה, עת השאירים קיבלו פטור מוחלט מהשבה). כמו כן, ניתנה למערערים האפשרות שלא להחיל עליהם את ההסדר שנקבע בהסכם הקיבוצי ולנהל הליך שימוע פרטני; אין בסיס לדרישת המערערים כי יינתן להם ליהנות מהזכויות שמקנה ההסכם, אולם מנגד הם לא יקחו חלק בחובות שהוטלו עליהם על פי ההסכם הקיבוצי, כך שרק העובדים הפעילים והגמלאים האחרים "ישלמו" על ההישגים, ואילו המערערים (שרובם בעלי גמלאות גבוהות במיוחד בהתחשב בהיותם חברי הנהלת החברה לשעבר ושאיריהם) ימשיכו לקבל את הרכיבים החורגים ששולמו להם. דרישתם של המערערים כי יופעל בעניינם שיקול דעת פרטני בעודם חוסים תחת הגנות ההסכם הקיבוצי נגועה בחוסר תום לב, ומהווה למעשה דרישה לשינוי ההסכם הקיבוצי. בהקשר זה טענה המדינה כי הזכות לשימוע פרטני הקבוע הסכם היא זכות ממשית.
חברת החשמל טענה כי כפי שקבע בית הדין האזורי, כל שהוכח הוא שהממונה ידע לאורך השנים שהיקף רכיב השנ"ג הפנסיוני עלה מ- 50 שעות נוספות ל- 70 שעות נוספות - ידע אך לא אישר. בהתאם לפסיקה, אישורו של הממונה על השכר צריך שיהיה מפורש, ולא ניתן להתבסס על ידיעה או על אישור משתמע, והמערערים הודו כי לא קיימים אישורים מפורשים להגדלת שיעור השנ"ג הפנסיוני.
חברת החשמל הסכימה לטענת המערערים כי החלטת הממונה על השכר מחודש אוקטובר 2013 שעמדה ביסוד הליך חריגות השכר עסקה – בכל הנוגע לרכיב השנ"ג הפנסיוני – במי שמונה לחבר הנהלה לאחר שנת 1996, וכפועל יוצא מכך גם ההליך שהתנהל בפני בית הדין האזורי עסק ביסודו של דבר במי שמונה לחבר הנהלה לאחר שנת 1996. אולם, הממונה העלה במסגרת הליך חריגות השכר בדבר טענה בדבר היקף החריגה, והקביעה בפסק הדין המשלים כי כל תשלום העולה על 50 שעות נוספות לחודש לא אושר כדין מתייחסת לכלל הזכאים לתוספת זו, והיא חלה על כל המערערים ללא קשר לחלוקה זו או אחרת לקבוצות; מעבר לכך, פסיקת בית הדין האזורי בפסק הדין המשלים בנוגע לתוספת הפיקודית חלה על המערערים; קביעות אלה בפסק הדין המשלים היו נקודת המוצא למשא ומתן להסכם הקיבוצי, ועל יסודן הושגו ההסכמות בהסכם הקיבוצי. נוכח האמור, לא יכולה להישמע הטענה כי לא ניתן היה להתייחס במסגרת המשא ומתן למי מהמערערים; בכל מקרה, לא מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות בתוכנו של ההסכם הקיבוצי.
חברת החשמל הוסיפה וטענה כי המערערים אינם רשאים לדרוש "לקרוע" תניות מתוך ההסכם הקיבוצי, כך שיוחלו עליהם ההוראות המיטיבות אך לא תוחל עליהם ההוראה בדבר הפחתת שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני; מעבר לכך, למערערים (בניגוד לעובדים הפעילים) ניתנה הבחירה בין החלת ההסדר המיטיב שנקבע בהסכם הקיבוצי ובין מתן הודעה על הסתלקות מההסכם הקיבוצי תוך פניה לנתיב של שימוע בפני הממונה על השכר. בניגוד לנטען על ידי המערערים, אפשרות השימוע הפרטני הייתה ממשית והוגנת, והם יכלו להציג את הטיעונים לפני הממונה על השכר כקבוצה. נוכח ההטבות המשמעותיות שבהסכם הקיבוצי לא בכדי ביקשו המערערים ללא יוצא מן הכלל להחיל עליהם את הוראות ההסכם הקיבוצי.
נציגות העובדים (ההסתדרות הכללית והמזכירות הארצית של עובדי חברת החשמל לישראל בע"מ( טענה כי גם לגישתה, קודם למתן פסק הדין המשלים, רכיב שנ"ג פנסיוני בשיעור 70 שעות נוספות אינו בגדר חריגת שכר. אולם, בהתבסס על אותם מסמכים (למעט שני מזכרים שהוגשו רק בהליך זה) עליהם מבססים המערערים את טענתם, קבע בית הדין האזורי בפסק הדין המשלים בהליך חריגות השכר כי ניתן אישור רק לתשלום בשיעור של 50 שעות נוספות, וקביעה זו חלה על כל המערערים בכל הקבוצות. על קביעה זו חזר בית הדין האזורי בהליך זה, לאחר שבחן שנית וביסודיות את כל המסמכים והעדויות; בהסכם הקיבוצי הוסדר רכיב שנ"ג פנסיוני בדיוק על פי קביעתו של בית הדין האזורי בפסק הדין המשלים. הסדרה זו אינה בגדר חריגה מסמכות, ובוודאי לא מהווה ייצוג בלתי הוגן ואין כל עילה להתערבות בהסכם הקיבוצי; בהתייחס לטענת המערערים כי רק בנושא רכיב השנ"ג הפנסיוני ההסכם הקיבוצי תואם את פסק הדין המשלים בעוד שביתר הנושאים הושגו הסכמות מיטיבות ביחס לפסק הדין, הרי הדבר נובע מכך שלגבי כל יתר רכיבי השכר פסק הדין המשלים הותיר את החלטת הממונה על השכר כמות שהיא, על השלכותיה הקטסטרופליות לעובדים ולגמלאים כאחת, ואילו בנוגע לרכיב השנ"ג הפנסיוני עלה בידי נציגות העובדים לשכנע את בית הדין האזורי לשנות את החלטת הממונה, כך שהזכאות תיוותר על כנה ביחס לכלל העובדים שהיו זכאים לה עד חודש אוקטובר 2013.
נציגות העובדים הוסיפה וטענה כי פעלה בהגינות, בתום לב ובנאמנות, וכי טענות המערערים כנגדה לא הוכחו, ולמעשה גם רוב המצהירים מטעם המערערים חזרו בהם מטענה זו. לגופו של עניין טענה כי הסדרת רכיבי השכר החורגים האחרים מומנה באמצעות הקצאת חלק מעלות הסכם המסגרת או הפחתת רכיב האש"ל והכלכלה, ולא מעלות ההפרש בין שנ"ג פנסיוני בשיעור של 70 שעות לבין שנ"ג פנסיוני בשיעור של 50 שעות; העובדה שההסכם הקיבוצי לא ענה על צפיות המערערים אינה מקימה עילה של ייצוג בלתי הוגן כנגד ארגון העובדים; נציגות העובדים הייתה מוסמכת לייצג את גמלאי חברת החשמל לרבות המערערים, השקיעה משאבים רבים בייצוג כלל העובדים והגמלאים, והשיגה את ההסדר המיטיב ביותר בנסיבות העניין עבור הגמלאים. נוכח האמור, לא נפל פגם בהסכמתה שלא לתמוך בתביעות שאינן עולות בקנה אחד עם ההסכם הקיבוצי. עם זאת, נשמרה לכל גמלאי הזכות לבחור שלא להחיל על עצמו את ההסכם הקיבוצי אלא לפנות לנתיב שימוע פרטני.
נציגות העובדים הצטרפה לטיעוני המדינה וחברת חשמל כי המערערים נהנו מהטבות בהסכם הקיבוצי ולא בכדי לא פנו לנתיב השימוע הפרטני, אותו יכלו לנהל כפי שניהלו את ההליך המשפטי.
לעניין ההוצאות טענה נציגות העובדים כי ההוצאות שנפסקו כנגד כל מערער בסך של 1,600 ₪ לכלל המשיבים הן סבירות ביותר באופן כללי, וסכום ההוצאות נמוך בהרבה מההוצאות שבהן נשאה נציגות העובדים בפועל בעקבות ההליך המשפטי.

הכרעה:
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, בעיקרו של דבר מנימוקיו של בית האזורי, למעט אחד – העדר אישור של הממונה להכללת רכיב השנ"ג הפנסיוני בשיעור של 70 שעות נוספות בשכר הקובע לפנסיה. בשונה מבית הדין האזורי, אנו סבורים שהוכח כי למערערים הנמנים עם הקבוצות הראשונה והשנייה, דהיינו המערערים שמונו לתפקידם עובר לשינוי הארגוני בנובמבר 1996, ניתן בעבר אישור הממונה להכללת רכיב שנ"ג פנסיוני בשכר הקובע לפנסיה בשיעור של 70 שעות. אולם, נוכח העובדה שהפחתת שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני אינה עומדת בפני עצמה, אלא היא חלק מהסדר כולל של חריגות השכר בחברת החשמל שעוגן בהסכם קיבוצי, עת לצד הפחתת שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני בגמלתם זכו המערערים להטבות בהסכם הקיבוצי; ונוכח העובדה שניתנה למערערים אפשרות בחירה בין החלת ההסדר שבהסכם הקיבוצי לבין תשלום זכויותיהם על פי דין לאחר הליך שימוע פרטני – דין תביעתם שלא להחיל עליהם רק את הוראות ההסכם הקיבוצי בעניין הפחתת רכיב שנ"ג פנסיוני להידחות.

הכללת שנ"ג פנסיוני בשכר הקובע לפנסיה בשיעור של 70 שעות נוספות אושרה למערערים שמונו עד 1996:
כאמור, אין מחלוקת כי הממונה על השכר היה מודע מזה שנים רבות לכך ששיעור רכיב שנ"ג פנסיוני עומד על 70 שעות ולא על 50 שעות, כפי שנקבע עם הנהגת הרכיב בשנת 1977. למרות האמור, בהחלטות שונות, במסגרתן עסק הממונה ברכיב שנ"ג פנסיוני, הממונה אישר את תשלומו או הכללתו של רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה לעובדים מסוימים, לא הגביל את האישור לרכיב שנ"ג פנסיוני בשיעור של 50 שעות, ולא דרש להפחית את שיעור הרכיב מ- 70 שעות ל- 50 שעות. נפרט להלן את המסמכים וההחלטות הרלוונטיים.
בעקבות דו"ח מבקר המדינה בוצעה על ידי צוות משותף של רשות החברות והממונה על השכר בדיקת חריגות שכר בחברת החשמל. הצוות הגיש דו"ח מפורט מיום 19.3.2000 (נספח 24 לתצהיר רן כהנא). במסגרת הדו"ח, פורטו החריגות השונות, ובכללן הגדלת רכיב השנ"ג הפנסיוני מ- 50 שעות ל- 70 שעות, והומלץ, בין היתר, "לבטל את תוספת 20 שעות נוספות גלובליות (מ- 50 שעות ל- 70 שעות) אשר ניתנה לבכירים".
רכיב השנ"ג הפנסיוני נדון בהחלטת הממונה על השכר מיום 24.6.2001 (נספח 13 לתצהיר כהנא). בסעיף 2 להחלטת הממונה מיום 24.6.2001 נקבע כך:
"שעות נוספות כחלק מהשכר לפנסיה": אנו מקבלים את עמדת החברה המודיעה על ביטול מתן שעות נוספות כרכיב פנסיוני לעובדים בדרגה ב' שקיבלו דרגתם אחרי 1996. לגבי עובדים בדרגה ב' שקיבלו דרגתם לפני 1996 הננו מבקשים טרם קבלת החלטה בעניין חוות דעת משפטית ע "י החברה שתבהיר האם השארת המצב הקיים לגביהם בענין הכללת השעות הנוספות במסגרת השכר הפנסיוני עלולה להוות תקדים ... כמו כן הננו מבקשים את רשימת שמות 25 העובדים הזכאים להטבה זו בחברה ותפקידיהם".

כאמור, תחילה שולמה ההטבה של רכיב שנ"ג פנסיוני לחברי הנהלה (וגמלאים חברי הנהלה לשעבר) שהיו מדורגים בדרגה א', שנחסמה בשנת 1996. לטעמנו, מהחלטה זו עולה כי לגישת הממונה על השכר רכיב שנ"ג פנסיוני לעובדים וגמלאים שהיו מדורגים בדרגה א' אינו בגדר חריגת שכר (מן הסתם נוכח העובדה שתשלום זה עוגן במזכר 77 לפני כניסתו לתוקף של חוק יסודות התקציב), ונותרה פתוחה שאלת אישור רכיב שנ"ג פנסיוני לאותם עובדים (וגמלאים) שהיו מדורגים בדרגה ב', ורכיב שנ"ג פנסיוני שולם להם לפני שנת 1996. כעולה מהחלטת הממונה מיום 24.6.2001, לא הועלתה בו דרישה להפחתת התשלום מ – 70 שעות ל – 50 שעות לאף עובד פעיל או גמלאי של חברת החשמל.
רכיב השנ"ג הפנסיוני נדון פעם נוספת בהחלטת הממונה על השכר מיום 31.7.2003. בסעיף 2 להחלטה פירט הממונה על השכר כי עולה מחוות דעת משפטית שהציגה החברה, שעל פי החלטת החברה מחודש ספטמבר 1997 עובדים שהיו מדורגים בדרגה ב' במועד השינוי הארגוני בנובמבר 1996 היו זכאים לדרגה א' כדרגת פרישה על כל המשתמע מכך, לרבות רכיב השנ"ג הפנסיוני בשיעור של 70 שעות, וכן היו זכאים לרכיב שנ"ג פנסיוני עובדים נוספים ששהו בדרגה ב' בוותק מסוים. בהחלטת הממונה מיום 31.7.2013 נקבע כך:
"א. עובדים שהיו בתפקיד סגן מנהל אגף או מחוז במועד הקובע [7.11.1996 – ל.ג.] ( קבוצה סגורה לפי הרשימות שהעברתם אלינו) יוכלו לקבל את רכיב השעות הנוספות הגלובליות כחלק מהשכר הפנסיוני וזאת עם פרישתם לגמלאות (לאחר שהייה של לפחות 5 שנים בדרגה ב').
ב. עם זאת, יש לבטל לאלתר את החלטת החברה מספטמבר 1997 לתשלום רכיב השעות הנוספות הגלובליות כרכיב פנסיוני המהווה חלק מהשכר הרגיל עבור עובדים פעילים בדרגה ב*10 ולעובדים אשר בחודש פברואר 1997 היו בשנתם העשירית בדרגה ב*. .... רכיב השעות הנוספות הגלובליות יוכל להמשיך להשתלם לעובדים בדרגה כאמור, ואולם רק כרכיב המשולם בגין עבודה נוספת ולא כרכיב פנסיוני המהווה חלק משכרם הרגיל. עם זאת, בעת יציאתם של אותם עובדים לגמלאות ניתן יהיה להביא רכיב זה בחשבון לצורך חישוב המשכורת הקובעת לפנסיה עבורם".

כלומר, על פי החלטת הממונה מיום 31.7.2003 נדרשה החברה לחדול מתשלום רכיב שנ"ג פנסיוני כחלק מהשכר הרגיל לעובדים שדורגו בדרגה ב' עובר לשינוי הארגוני בנובמבר 1996 במהלך תקופת עבודתם כעובדים פעילים, אולם ניתן אישור להכללת רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה לאותם עובדים שנכללו ברשימה הסגורה שהועברה לרשות החברות.
בסעיף 4 להחלטת הממונה מיום 31.7.2003 דן הממונה בתשלום שכר עידוד, והורה על שינוי שיטת התשלום לגבי עובדים המדורגים בדרגה א' המקבלים גם כעובדים פעילים את רכיב שנ"ג פנסיוני כחלק מהשכר הרגיל, ובמסגרת הוראה זו ציין כי "ערך שעה של עובדים בכירים המקבלים שעות נוספות גלובליות פנסיוניות בהיותם פעילים מגלם בתוכו את 70 השעות הנוספות הגלובליות לפי 140% (או כפי שנוהגת החברה להגדיר – 98 שעות נוספות לפי 100%)...".
מקובלת עלינו טענת המערערים, כי בהחלטת הממונה על השכר מיום 31.7.2003 עוגנה הכללת רכיב שנ"ג פנסיוני בשכר הקובע לפנסיה לאותה קבוצה סגורה של עובדים שהיו מדורגים בדרגה ב' בחודש נובמבר 1996 ששמותיהם פורטו ברשימות שנשלחו על ידי חברת החשמל (כאמור בסעיף 2(א) להחלטת הממונה). כפי העולה מההחלטה מיום 31.7.2003, האישור ניתן לרכיב השנ"ג הפנסיוני בשיעור ששולם בפועל – 70 שעות נוספות בערך של 140% שהווה ערך לתשלום 98 שעות רגילות – ולא ניתנה כל הנחייה להפחית את התשלום מ- 70 שעות נוספות ל- 50 שעות נוספות.
עניין רכיב השנ"ג הפנסיוני נדון שוב בהחלטת הממונה על השכר מיום 21.8.2006 (נספח 15 לתצהיר מר כהנא). בפרק ד' להחלטה חזר הממונה על השכר על החלטתו מיום 31.7.2003. כמו כן עולה מהחלטתו (סעיף ו) בעניין שכר עידוד לעובדים בכירים בחברה כי היה מודע לכך ש "ערך שעה של עובדים בכירים המקבלים שעות נוספות גלובליות פנסיוניות בהיותם פעילים מגלם בתוכו את 70 השעות הנוספות הגלובליות לפי 140% ...". גם בהחלטה זו לא נדרשה חברת החשמל להפחית את שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני מ- 70 שעות נוספות ל- 50 שעות נוספות למי מהעובדים הפעילים או הגמלאים.
זאת ועוד. ביום 31.1.2011 חתמו חברת החשמל ונציגות העובדים על הסכם קיבוצי (להלן – הסכם 2011; מוצג ת/1 בבית הדין האזורי). על פי האמור במבוא להסכם 2011, הוא בא בהמשך להידברות בין הצדדים בעניין החלטות הממונה על השכר מיום 21.8.2006, מיום 10.6.2009 ומיום 3.2.2010, והצדדים "הגיעו להסכמות בדבר הסדרת חריגות בחברת חשמל כמפורט בהחלטות האמורות". סעיף 12 להסכם 2011 מסדיר את נושא "דרגת פרישה", וקובע בסעיף 12.3 כי עובד המדורג בדרגה ב' ומעלה בסולם הבכירים אינו זכאי לדרגת פרישה אך "האמור בסעיף זה לא יחול על מי שנמנה על הרשימה שצורפה למכתב חברת החשמל לרשות החברות הממשלתיות מיום 18.2.2001 שקיבלה את אישור רשות החברות הממשלתיות והממונה על השכר. מצורף המכתב להסכם זה".
בסעיף 17.1 להסכם 2011 נקבע כי -
"הסכם זה מהווה מיצוי מלא ומוחלט של כל תביעות הצדדים ברמה הארצית וברמה המקומית הכרוכות בהגדלת עלות הסכם השכר בחברה כפי שנקבעה בהסכם זה בגין התקופה שעד יום 30.6.2012, וכן של כל תביעות הצדדים ברמה הארצית וברמה המקומית, הכרוכות בעניינים שהוסדרו בהסכם זה, לרבות המחלוקות בעניין החלטות הממונה על השכר מיום 21.8.2006, מיום 10.6.2009 ומיום 3.2.2010, ובכלל זה מיצוי דרישות ההשבה מעובדים/גמלאים; ואולם לא מוצו סעיפים 19 (החזר הוצאות רכב) ו- 23 (דרגת פרישה לבעלי דרגה א') להחלטת הממונה על השכר מיום 10.6.2009".

הנה כי כן, בהסכם 2011 אישר הממונה על השכר כי מוצו דרישותיו בנושאים שנדונו בהחלטות מיום 21.8.2006, מיום 10.6.2009 ומיום 3.2.2010 למעט אלה שצוינו במפורש בסיפא לסעיף 17.1. להסכם 2011. יובהר, כי בניגוד לאמור בסעיף 23 לפסק דינו של בית הדין האזורי, עניין "דרגת הפרישה לבעלי דרגה א'" המאוזכר בסעיף 17.1 להסכם 2011 אינו רלוונטי לענייננו, ואינו נוגע לחברי הנהלה שהיו מדורגים בדרגה ב' וקיבלו דרגת פרישה א' עם פרישתם לגמלאות. שכן, ממכתבי הממונה על השכר מיום 10.6.2009 (נספחים 30 ו- 31 לתגובת נציגות העובדים בהליך חריגות השכר) עולה כי מדובר במתן דרגת פרישה לעובדים שהיו מדורגים בדרגה א', דהיינו עובדים שניתנה להם דרגת פרישה א +. כאמור, המערערים בענייננו היו מדורגים בדרגה ב' והוענקה להם דרגת פרישה א', שאושרה בהחלטות הממונה על השכר בעבר ועוגנה בסעיף 12.3 להסכם 2011, וזאת ביחס לרשימה סגורה של עובדים.
כעולה ממכתב סגן הממונה על השכר מיום 22.3.2012 (מוצג 4 למוצגי חברת החשמל), נתבקשה תגובת החברה ונציגות העובדים בעניין תשלום "רכיב השעות הנוספות הגלובליות כחלק מהשכר הפנסיוני לחברי הנהלה חדשים אשר מונו לאחר שנת 1996 ואשר מדורגים בדרגה ב'". מכאן, ברור כי החלטת אוקטובר 2013 התייחסה רק למערערים הנמנים עם הקבוצה השלישית, דהיינו המערערים שמונו לתפקידם לאחר נובמבר 1996. גם מכתב זה תומך בטענת המערערים הנמנים עם הקבוצה הראשונה והקבוצה השנייה כי ניתן להם אישור משתמע לתשלום רכיב השנ"ג הפנסיוני בשיעור ששולם בפועל.
מכלל האמור עולה כי אכן, כטענת המערערים, בהחלטות קודמות של הממונה על השכר וכן בהסכם 2011 ניתן אישור הממונה על השכר להכללת רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה לאותם מערערים שהיו חברי הנהלה או חברי הנהלה לשעבר שהיו מדורגים בדרגה א' בנובמבר 1996, וכן לאותם מערערים שנמנו עם הרשימה הסגורה שהיו מדורגים בדרגה ב' בנובמבר 1996, ואושר להם הכללת רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה כחלק ממתן דרגה א' כדרגת פרישה עם פרישתם לגמלאות. הדברים עולים גם מתצהירה של גב' אתי גבאי מורלי בהליך חריגות השכר (נספח ממ/1 לתצהיר מר מלכין בהליך בבית הדין קמא, מוצג מש/1 למוצגי המדינה בערעור) שאישרה בסעיף 64 לתצהירה כי מעבר לעובדים שהיו מדורגים בדרגה א' בנובמבר 1996 "הייתה קבוצה סגורה של עובדים בדרגה ב' שהיו בדרגה זו ובתפקיד סגן מנהל אגף במועד הקובע, והממונה על השכר אישר שיקבלו שעות נוספות גלובליות פנסיוניות כחלק מדרגת הפרישה בלבד". כאמור, אישור זה עוגן גם בסעיף 12.3 להסכם 2011.
כפי העולה מכלל ההחלטות, בעת מתן ההחלטות היה ידוע לממונה כי שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני הוא 70 שעות בערך של 140% ולא 50 שעות בערך של 140%, ובאף החלטה לא ניתנה הוראה להפחית את שיעור התשלום. אכן, לא ניתן אישור פוזיטיבי של הממונה על השכר להגדלת רכיב השנ"ג הפנסיוני מ- 50 שעות נוספות ל- 70 שעות נוספות, ובהמלצות הדו"ח המשותף של רשות החברות והממונה על השכר מיום 19.3.2000 אף ניתנה המלצה "לבטל את תוספת 20 שעות נוספות גלובליות (מ- 50 שעות ל- 70 שעות) אשר ניתנה לבכירים". אולם, המלצת הדו"ח משנת 2000 לא יושמה בפועל. משהממונה על השכר עסק במספר החלטות בעניין רכיב השנ"ג הפנסיוני; קבע כי רכיב זה יוסיף להשתלם וייכלל בשכר הקובע לפנסיה של חברי הנהלה וחברי הנהלה לשעבר שהיו מדורגים בדרגה א' עובר לנובמבר 1996, וכן ייכלל בשכר הקובע לפנסיה של בעלי תפקידים אחרים ששמותיהם פורטו ברשימה הסגורה שהיו מדורגים בדרגה ב' עובר לנובמבר 1996; ולא נתן הוראה להפחית את שיעור התשלום מ- 70 שעות נוספות ל- 50 שעות נוספות בהחלטות שבהן ניתן אישור להכללת רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה של המערערים - יש לראות בהתנהלות זו מתן אישור של הממונה על השכר להכללת רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה בשיעור ששולם בפועל – 70 שעות נוספות בערך של 140%. לדעתנו, אין לקבל מצב שבו הממונה ידון בחריגת שכר מסוימת עת ידוע לו שיעורה המדויק, יאשר את המשך תשלומה, ושנים רבות לאחר מתן האישור יוכל לטעון כי אמנם ניתן אישור לתשלום חריגת השכר, אך יש להפחית את שיעור התשלום מסיבה זו או אחרת. משלא דרש הממונה הפחתת שיעור הרכיב בעת שדן בחריגת השכר, אישורו חל הן על עצם תשלום חריגת השכר והן על שיעורה.
האמור נכון ביתר שאת בנסיבות המקרה הנדון, נוכח הוראות הסכם 2011, שבו הצהיר הממונה על מיצוי דרישות ההשבה מעובדים ומגמלאים בכל הנוגע לנושאים שנדונו בהחלטותיו מיום 21.8.2006, מיום 10.6.2009 ומיום 3.2.2010. כאמור, בהחלטה מיום 21.8.2006 נדון עניין הכללת רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה, עת חזר הממונה על השכר על החלטתו מיום 31.7.2003.
נוסיף, כי לא ניתן להשוות בין המקרה הנדון לבין המקרים שבהם כל שהוכח הוא שהייתה לממונה על השכר מודעות לכך שהייתה חריגת שכר, כגון בעניין סדון [עע (ארצי) 48914-09-11 אפרים סדון נ' עיריית שדרות (7.1.2014)] או בעניין עמוס אהרון [ע"ע (ארצי) 1183/01  עמוס אהרון - המועצה האזורית מרחבים(24.06.2003)]. במקרים אלה נקבע כי לא זו בלבד שהממונה על השכר לא אישר את ההסכם החורג שידע עליו אלא פעל בעניין ודרש כי העובדים יחתמו על הסכם בנוסח אחר שאושר על ידו. בענייננו, כאמור, הממונה על השכר דן מספר פעמים בחריגת השכר של הכללת רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה, תוך שהיה לפניו את מלוא המידע בדבר שיעור התשלום, וקיבל החלטה לאשר את חריגת השכר לקבוצת עובדים מסוימת, מבלי שנתן הוראה כלשהי בעניין שיעור התשלום. כמובהר, בנסיבות אלה יש לראות את החלטתו כשוות ערך לאישור פוזיטיבי להמשך תשלום חריגת השכר בשיעור ששולם בפועל.
למעשה, גם הממונה על השכר מודה בטיעוניו כי בעבר, בעת שדן בחריגות שכר בחברת החשמל, אישר הכללת רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה בשיעור ששולם בפועל לאותם מערערים שמונו לתפקידם עד נובמבר 1996, וכדבריו (סעיף 49 לסיכומי המדינה) –
"משיקולים שונים העדיף הממונה על השכר באותו שלב להגביל את החלטותיו לחברי הנהלה שמונו אחרי שנת 1996. החלטות אלה היו ידועות לבית הדין הנכבד עת הכריע בפסק דין החריגות, והצדדים להסכם הקיבוצי בחרו לאמץ חלק זה בפסק הדין, ולשנות את האיזון שקבע הממונה על השכר בעבר. אישורו של הממונה על השכר להסכם הקיבוצי יוצר איפוא החלטה חדשה בהתאם לסמכותו של הממונה על השכר".
(ההדגשה הוספה – ל.ג.)

לדעתנו, יש להבחין בין סמכות הממונה על השכר לקבל החלטה חדשה, לבין שינוי ההחלטה במסגרת הסכם קיבוצי, שניתן לו אישור הממונה על השכר. בכל הנוגע לסמכות הממונה על השכר לקבל החלטה חדשה, הרי שנוכח העובדה כי ניתן בעבר אישור להכללת רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה בשיעור של 70 שעות נוספות, השאלה היא האם היה מוסמך הממונה על השכר לשנות את החלטתו הקודמת.
בכל הנוגע לשינוי החלטה קודמת שניתנה על ידי הרשות נפסק כי -
"הלכה היא כי רשות מוסמכת רשאית לחזור בה מהחלטתה בהתקיים אינטרס ציבורי ובהתקיים נסיבות מתאימות (יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב' 1383, 1396 (מהדורה שניה, 2011) (להלן: זמיר)). ... אכן, אין זה הכלל והנחת המוצא הינה כנגד חזרת הרשות מהחלטתה (דפנה ברק ארז משפט מינהלי כרך א' 373 (2010) (להלן: ברק ארז)). ערכו הרב של אינטרס ההסתמכות של הפרט על מעשי הרשות – אינטרס הכרוך בעקרון הסופיות – הוא המוביל לכך שנדרש אינטרס ציבורי משמעותי או שינוי נסיבות אשר יצדיקו חזרה שכזו מהחלטה ... מהלכה זו נובע גם שהדיון המשפטי בטענה כנגד החלטת הביטול אינו תחום רק לשאלת הסמכות, כי אם נוגע גם לסבירות שיקול הדעת שהפעילה הרשות המינהלית באיזונה בין אינטרס ההסתמכות של הפרט לבין האינטרס הציבורי שמנגד ..".
(ההדגשה הוספה – ל.ג.)
בג"צ 2778/11 בוריס קוסנוביץ – הוועדה למינוי שופטים (1.12.2011).
אשר לנסיבות בהן רשאית רשות מינהלית לחזור בה מהחלטה קודמת נפסק:
"למותר לומר – והדברים ברורים מאליהם – כי סמכותה של רשות לשנות מהחלטה קודמת, כופפת עצמה לנסיבותיו של כל עניין ועניין, וכי חייבות שתהיינה נסיבות מיוחדות שתצדקנה שינויה או ביטולה של החלטתה האוצלת על זכויות הפרט. אכן, הרשות לא תעשה שימוש בכוחה זה מעשה – שיגרה, שהרי שומה עליה להביא במניין את אינטרס הפרט. הפרט זכאי להניח כי מחזיק הוא בידו החלטה סופית ומחייבת, ורשאי הוא להסתמך על אותה החלטה ולתכנן את מהלכיו על פיה. אשר על כן, לא תעשה רשות שימוש בסמכותה זו – לשנות מהחלטה קודמת האוצלת על אינטרס הפרט – אלא באותם מקרים שבהם יגבר אינטרס הציבור על אינטרס ההסתמכות של הפרט.
...
מלאכת השקילה והשיקול הינה מן המלאכות המורכבות והעדינות, לא כל שכן שהמאבק הנטוש בין אינטרס הפרט לבין אינטרס הכלל הינו מאבק דינמי המשתנה מעניין לעניין: על פי מעמד הרשות, טיב הסמכות, מידת ההסתמכות של הפרט, הזמן שעבר מהחלטה להחלטה, עומקו של הפגם, ועוד כיוצא באלה שיקולים הנאצלים והנגזרים מטובת הפרט מזה, ומטובת הכלל מזה".
(ההדגשה הוספה – ל.ג.)
בג"צ 7193/97 עבד נ' השר לענייני דתות ויושב ראש ועדת מינויי קאדים, פ"ד נב (5) 365, ע' 347 – 375 (1998).
אנו סבורים, כי ככלל ובהעדר נסיבות חריגות ומיוחדות, משעה שהממונה על השכר דן בחריגת שכר ואישר אותה, אין הוא יכול לאחר שנים, ובוודאי לא בחלוף למעלה מעשור לאחר אישור התשלום (שכן התשלום אושר בשנת 2001 למערערים הנמנים עם הקבוצה הראשונה ובשנת 2003 למערערים הנמנים עם הקבוצה השנייה) לקבל החלטה חדשה המשנה מהחלטתו הקודמת. גם אם לממונה יש סמכות לשנות מהחלטה קודמת, הרי ככלל לעובד או לגמלאי שעניינו נדון על ידי הממונה על השכר נוצר אינטרס הסתמכות על סופיות החלטתו, שאין לפגוע בו, אלא במקרים חריגים בהתקיים נסיבות מיוחדות. הדברים אמורים במיוחד עת מדובר בגמלאים (ושאיריהם), אשר הסתמכו על החלטת הממונה במשך שנים רבות, אינם יכולים לנקוט צעדים או פעולות כלשהן בהתייחס להחלטה זו כפי שיכלו בעת שנתקבלה ההחלטה המקורית, ותלויים לחלוטין בגמלתם. כפי שקבע חברי השופט פוליאק בהחלטה בבקשת רשות הערעור, מעבר לפגיעה הכספית, (שאין להקל בה ראש עת מדובר בגמלאים בגילאים מתקדמים, וחלק מהמערערים לפנינו הם בגילאים מתקדמים מאד, שלהם מטבע הדברים הוצאות רבות בגין בריאות וסיעוד) "לעיתים הפגיעה בגמלה עלולה לגרום לגמלאי, לצד אי נוחות כספית, גם לערעור תחושת היציבות והביטחון הכלכלי והשלכותיה לא תצטמצמנה להיבט הכספי".
כללו של דבר: בשונה מבית הדין האזורי, אנו סבורים כי המערערים הוכיחו כי למערערים הנמנים עם הקבוצה הראשונה והקבוצה השנייה ניתן אישור הממונה על השכר להכללת רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה בשיעור של 70 שעות נוספות, וכי ככלל הממונה על השכר לא היה מוסמך לקבל החלטה חדשה ולהפחית את שיעור השנ"ג הפנסיוני בגמלתם.
אשר למערערים הנמנים עם הקבוצה השלישית (שהם מיעוט קטן מהמערערים), הרי שלגביהם אין חולק כי לא ניתן אישור הממונה על השכר. לא בהכרח, קביעת בית הדין האזורי בדבר זכאותם לרכיב השנ"ג הפנסיוני משמעה גם זכאות לרכיב השנ"ג הפנסיוני בשיעור של 70 שעות נוספות. נוכח המסקנה אליה הגענו בדבר תוקפה של ההוראה בהסכם הקיבוצי שבה נקבע כי רכיב השנ"ג הפנסיוני ישולם על בסיס 50 שעות נוספות, איננו מוצאים מקום להידרש לשאלה זו.
בענייננו, הגם שהפחתת שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני הייתה אחת מדרישות הממונה על השכר במסגרת המשא ומתן לחתימת ההסכם הקיבוצי, השאלה העומדת להכרעה היא תוקף הוראת ההסכם הקיבוצי שקבעה את הפחתת רכיב השנ"ג הפנסיוני, ולא תוקפה של החלטת הממונה שאישר את הוראות ההסכם הקיבוצי, ובכך נדון להלן.

אין מקום להתערבות בית הדין ולביטול הוראת ההפחתה בהסכם הקיבוצי:
הפחתת שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה מ- 70 שעות נוספות ל- 50 שעות נוספות נקבעה בהסכם קיבוצי, במסגרתו הוסדרו חריגות השכר בחברת החשמל, וזאת בהמשך לפסק הדין המשלים בהליך חריגות השכר (להלן – הוראת ההפחתה). הגם שמקובלת עלינו עמדת המערערים כי ניתן בעבר אישור הממונה על השכר להכללת רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע לפנסיה בשיעור של 70 שעות, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה הנדון, אין לקבל את תביעתם לפיה יש לבטל את הוראת ההפחתה בלבד, אך להחיל עליהם את ההוראות האחרות שבהסכם הקיבוצי.
בעיקרו של דבר, מקובלות עלינו קביעותיו והנמקותיו המפורטות של בית הדין האזורי, ואנו מאשרים אותן. על כן, נתייחס לטענות המערערים בתמצית.
לטענת המערערים, עצם ניהול המשא ומתן בעניין הפחתת הרכיב מהווה "סחר" שלא כדין ב"זכותם החוקית", וזאת תוך חריגה מסמכות. אין בידינו לקבל טענה זו. ראשית, את התנהלות הצדדים להסכם הקיבוצי, יש לבחון על פי מצב הדברים "בזמן אמת", בעת ניהול המשא ומתן הקיבוצי ולא ב"חכמה בדיעבד". נקודת המוצא למשא ומתן הייתה קביעתו של בית הדין האזורי בפסק הדין המשלים כי רכיב השנ"ג הפנסיוני שאושר כדין הוא בשיעור של 50 שעות נוספות ולא 70 שעות נוספות. אכן, נציגות העובדים ערערה על קביעה זו, אולם מובן כי לא יכלה לנהל את המשא ומתן בהנחה שערעורה בעניין זה יתקבל. ולראייה - גם מותב בית הדין האזורי בהליך זה סבר שלא ניתן אישור לרכיב שנ"ג פנסיוני בשיעור של 70 שעות אלא לרכיב שנ"ג פנסיוני בשיעור של 50 שעות בלבד. על כן, במסגרת המשא ומתן, הפחתת רכיב שנ"ג פנסיוני הייתה על שולחן המשא ומתן כחלק מחריגות השכר הטעונות הסדרה. שנית, המשא ומתן התנהל בנושאים רבים, חלקם נגעו רק לעובדים פעילים וחלקם נגעו הן לעובדים פעילים והן גמלאים. כל עוד אין מדובר בוויתור על זכויות הגמלאים לטובת זכויותיהם של העובדים הפעילים, אלא בהסכמה כוללת שמניבה הטבות גם לעובדים הפעילים וגם לגמלאים, ניהול משא ומתן והסכמה להפחתה מסוימת בשיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני (שכאמור נקבע לגביו כי הוא בגדר חריגת שכר) במסגרת הסדרה כוללת של חריגות השכר של העובדים הפעילים והגמלאים הם לגיטימיים ואינם בגדר חריגה מסמכות. זאת, בכפוף לכך שההסכמה הכוללת אינה נגועה בהפליה פסולה כנגד הגמלאים (או קבוצת עובדים אחרת) ובכפוף לשמירת זכויותיהם המוקנות של הגמלאים. כפי שיוסבר להלן, שני תנאים אלה התקיימו במקרה הנדון.
לצד הפחתת שיעור רכיב השנ"ג הגלובלי הניב ההסכם הקיבוצי הטבות למערערים. ראשית, בעוד שעל פי החלטת הממונה שאושרה בהליך חריגות השכר חלקם לא היו זכאים לתוספת פיקודית כלל וחלקם היו זכאים לתוספת פיקודית בשיעור קטן מהשיעור שנקבע בהסכם הקיבוצי, הרי בהסכם הקיבוצי נקבעה זכאותם של כל המערערים לתוספת פיקודית ובשיעור הגבוה יותר, שנקבע בהסכם הקיבוצי; שנית, נקבעו בהסכם הקיבוצי תנאים מיטיבים לעניין השבת חריגות השכר – צמצום תקופת ההחזר בגין העבר וקביעת תקרה לסכום ההשבה, עת לשאירים ניתן פטור מלא מהשבה בגין העבר. יצוין, כי בעוד שתקופת ההחזר לגמלאים (שאינם שאירים) בגין העבר הועמדה על שנה וחמישה חודשים, ותקרת סכום ההשבה על גמלה לחודש אחד, תקופת ההחזר גין העבר לעובדים פעילים הועמדה על כשנתיים ועשרה חודשים, ותקרת ההחזר הועמדה על שלוש משכורות. מעבר לכך, העובדים הפעילים נדרשו להחזר בעד התקופה שמיום 1.8.2016 ועד ליישום ההסכם הקיבוצי, ואילו הגמלאים והשאירים נדרשו להחזר בעד התקופה שמיום 1.1.2017 ועד ליישום ההסכם הקיבוצי.
אין בידינו לקבל את טענת המערערים כי עניין התוספת הפיקודית אינו רלוונטי, נוכח העובדה שלתוספת הפיקודית זכאים עובדים רבים בחברת החשמל, ועל כן חברת החשמל ונציגות העובדים לא היו מסכימות לוותר על התוספת הפיקודית. העובדה שלא רק המערערים אלא גם עובדים נוספים זכאים לתוספת הפיקודית, אינה משנה את העובדה כי בהסכם ניתנה למערערים הטבה בשווי כספי משמעותי. זאת ועוד. משנקודת המוצא למשא ומתן היה פסק הדין בהליך חריגות השכר, שבו נקבע כי התוספת הפיקודית הייתה בגדר חריגת שכר, לא ניתן לקבל את הטענה כי ההישג בעניין התוספת הפיקודית הוא בגדר "המובן מאליו", ואין להביא אותו בחשבון בבחינת מערך היתרונות והחסרונות של ההסכם הקיבוצי.
לפיכך, לצד הפחתת שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני המערערים נהנו מהטבות שהקנה להם ההסכם הקיבוצי.
בתביעתם דרשו המערערים כי בית הדין יורה על ביטול הוראת ההפחתה, ויקבע כי לא תחול עליהם, אך בד בבד כן יחולו עליהם ההוראות המיטיבות שנקבעו בהסכם הקיבוצי. לטעמנו, המערערים אינם יכולים לאחוז את החבל בשני קצותיו: מחד – ליהנות מההטבות שנקבעו בהסכם הקיבוצי, אשר חלק מהתמורה להן בהסכם הקיבוצי הייתה הפחתת רכיב השנ"ג הפנסיוני; מאידך - לא לשאת בתמורה להטבות שנקבעו בהסכם הקיבוצי, ובעניינם – הפחתה של רכיב השנ"ג הפנסיוני. מקובל עלינו כי דרישה זו של המערערים "ליהנות מכל העולמות" אינה לגיטימית ואין לקבלה [השוו: ע"ע (ארצי) 19590-07-14 אהרון נופך ז"ל - אוניברסיטת בר אילן (14.11.2016), סעיף 44 לפסק הדין והאסמכתאות שם].
בהתייחס לטענת המערערים כי נציגות העובדים הפרה את חובת הייצוג ההוגן בעניינם: ראשית, כמובהר לעיל, יש לבחון את התנהלות נציגות העובדים על פי מצב הדברים ששרר בעת ניהול המשא ומתן, סמוך לאחר שנקבע בפסק הדין המשלים שהתוספת של 20 שעות נוספות ברכיב השנ"ג הפנסיוני היא בגדר חריגת שכר, וכן אושרה החלטת הממונה על השכר בכל הנושאים האחרים. שנית, בית הדין האזורי קבע כי המערערים לא התמודדו עם הטענה כי בחישוב הכללי יתרונות ההסכם הקיבוצי עולים על חסרונותיו, לא הוכיחו כי ההסדר בהסכם הקיבוצי בלתי מאוזן או בלתי מידתי באופן קיצוני המצדיק את התערבות בית הדין בהסכם הקיבוצי, ולא הניחו תשתית ראייתית להוכחת טענתם כי הופלו ביחס לעובדים פעילים. מדובר בקביעה עובדתית, ולא מצאנו כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות ערכאת הערעור בקביעה זו. יודגש, כי גם במסגרת הערעור העלו המערערים טענות כלליות בדבר ההטבות הרבות שלהן זכו העובדים הפעילים במסגרת ההסכם הקיבוצי (והסכם קיבוצי נוסף שנחתם בעניין תנאי פרישה ומתן קביעות לעובדים ארעיים), וכן טענו כי עובדים בכירים מקבילים להם מועסקים כיום במסגרת חוזים אישיים ועל כן לא נפגעו בשכרם. אולם, המערערים לא התייחסו קונקרטית להשוואה בין היתרונות שהקנה להם ההסכם הקיבוצי לבין הפחתת רכיב השנ"ג הפנסיוני, וכפועל יוצא מכך לא הוכיחו את טענתם בדבר קיפוח זכויותיהם במסגרת ההסכם הקיבוצי. נוכח האמור המערערים גם לא הוכיחו כי ההסכם הקיבוצי הרע את מצבם. שלישית, בית הדין האזורי קבע על יסוד התרשמותו מהראיות שעניינם של הגמלאים יוצג במסגרת המשא ומתן, ויו"ר הסתדרות הגמלאים קיבל עדכונים בדבר ההסכם המתגבש במהלך משא ומתן. גם בקביעה עובדתית זו אין מקום להתערב.
לטענת המערערים, יש לבטל את הוראת ההפחתה נוכח הפסיקה שקבעה כי לא ניתן לגרוע מזכויות מוקנות של גמלאים. מבלי להידרש לשאלה כיצד יש לבחון אם נוצרה פגיעה בזכויות מוקנות, דהיינו האם בחינת כל זכות כשלעצמה (כטענת המערערים) או בחינת האיזון הכולל של הזכויות, בענייננו יש לדחות טענה זו נוכח העובדה שניתנה למערערים במסגרת ההסכם הקיבוצי זכות בחירה בין החלת ההסדר הכולל שנקבע בהסכם הקיבוצי לבין הוצאתם מתחולתו ועמידה על זכויותיהם המוקנות (לשיטתם) מול הממונה על השכר. אין בידינו לקבל את טענת המערערים כי אפשרות זו לא הייתה ממשית בשל כך שהובהר להם שאם יבחרו במסלול של שימוע פרטני יורע מצבם לעומת ההסדר שנקבע בהסכם הקיבוצי, וכן מדובר היה באפשרות לא מעשית. אשר לאפשרות המעשית לבחור במסלול של שימוע פרטני, הרי נוכח העובדה שטענתם העיקרית של המערערים הייתה טענה משותפת, דהיינו שניתן אישור כדין לרכיב שנ"ג פנסיוני, אזי כשם שהמערערים התארגנו להגשת התביעה בבית הדין יכלו להתארגן להגשת עמדה משותפת לממונה על השכר וככל הנדרש להגשת הליך משפטי בקשר להחלטתו. אכן, המסלול של שימוע פרטני לפני הממונה על השכר היה כרוך בסיכון, שכן לא ניתן היה לצפות מראש את החלטתו החדשה של הממונה (ופסיקת בית הדין, ככל שהיה מוגש הליך משפטי בקשר להחלטה החדשה), וכן היה כרוך בסיכון של אובדן ההטבות שנקבעו בהסכם הקיבוצי. אולם, הקביעה בהסכם הקיבוצי כי על הגמלאים לבחור בין ההסדר שבהסכם הקיבוצי לבין מיצוי זכויות על פי דין מול הממונה על השכר היא לגיטימית. גם בהקשר זה מבקשים המערערים ליהנות מכל העולמות: מחד – למצות את טענתם כי רכיב שנ"ג פנסיוני אושר להם כדין, ומאידך – ליהנות מההסדר שבהסכם הקיבוצי שניתן כנגד ויתור על זכויות לרבות הפחתת שיעור רכיב השנ"ג ומיצוי תביעות. ככל שמיצוי זכויות מול הממונה על פי דין מניב למערערים זכויות פחותות מהזכויות שנקבעו בהסכם הקיבוצי, המסקנה המתחייבת מכך היא שבניגוד לטענתם ההסכם הקיבוצי לא הרע את מצבם.
זאת ועוד. בעניין מיכאל כץ – אל על [ ע"ע (ארצי) 43426-08-14 מיכאל כץ - אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (14.01.2018) עמד בית דין זה על כך ש-
"פועל יוצא של האוטונומיה של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לקבוע את תנאי העבודה והשכר הוא ההלכה הפסוקה כי למעט במקרים חריגים ונדירים בית הדין יימנע מלהתערב בתוכנו של ההסכם הקיבוצי. מעצם מהותו, ההסכם הקיבוצי הוא פרי הסכמות ופשרות שבין המעסיק לבין נציגות העובדים, במסגרתו נערך איזון בין האינטרסים של המעסיק לבין העובדים, ובין העובדים בינם לבין עצמם. כך, ההסכם הקיבוצי משקף לא רק את ההסכמות והפשרות בין ההנהלה לבין נציגות העובדים, אלא גם את האיזון בין האינטרסים של קבוצות העובדים השונות, שככלל עריכתו מופקדת בידי ארגון העובדים. נוכח האמור, על בית הדין לנקוט משנה זהירות עת הוא שוקל אם להתערב בפרט אחד מתוך מכלול ההסכמות והאיזונים שיצרו הצדדים להסכם הקיבוצי, שכן התערבות בפרט אחד עשויה להשליך על כל המכלול, ולשבש ולערער את מכלול האיזונים והפשרות אליהם הגיעו הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. בהקשר זה יש להביא בחשבון כי לא תמיד יש לפני בית הדין התמונה המלאה הן על הרקע והנתונים שהביאו להסכמה הקונקרטית שאותה הוא שוקל לבטל או לשנות והן את ההשלכות שיהיו להתערבות בית הדין באותה הסכמה קונקרטית. זאת ועוד. התערבות בית הדין בתוכנו של ההסכם הקיבוצי אף פוגעת ביציבות יחסי העבודה, שכן מעבר לכך שיש בה כדי לערער את מכלול האיזונים שנקבעו בהסכם הקיבוצי, היא פוגעת גם בהסתמכות הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים והעובדים במקום העבודה על ההסכמות שהושגו במסגרת המשא ומתן קיבוצי. האמור נכון במיוחד עת מדובר בהתערבות בתוכנם של הסדרים כלכליים שלהם השלכות רוחב במקום העבודה, שכן ככלל לבית הדין אין את הכלים והנתונים הדרושים לקביעת הסדר כלכלי חלופי".

דברים אלה יפים אף לענייננו. בנסיבות המקרה, משהוראת ההפחתה היא מרכיב אחד במכלול ההסכמות שבין החברה, נציגות העובדים והממונה על השכר; משמדובר בהסכם קיבוצי שהסדיר לאחר משא ומתן ממושך מחלוקת בת שנים רבות בעניין חריגות השכר; משמדובר במארג רחב ומורכב של הסכמות ואיזון בין קבוצות עובדים שלה ן אינטרסים שונים; משלא הוכח קיפוח או הפליה של המערערים; משניתנה למערערים זכות הבחירה בין החלת ההסכם הקיבוצי לבין מיצוי זכויותיהם על פי הדין אל מול הממונה על השכר – אין מקום להתערבות בית הדין בהוראת ההפחתה בלבד, ולהצהיר על בטלותה ואי החלתה על המערערים.
אשר לערעור על הוצאות המשפט: בית הדין האזורי חייב את המערערים בתשלום הוצאות בסך של 50,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים, דהיינו 200,000 ₪. משסכום זה מתחלק בין 125 המערערים, כל אחד מהם חויב בתשלום הוצאות בסך של 1,600 ₪ לכל המשיבים. אכן המערערים הם גמלאים, אולם בנסיבות המקרה, נוכח מורכבות ההליך שניהולו דרש משאבים רבים מהמשיבות, לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל שלפיו ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקת ההוצאות. עם זאת, בהתחשב בשיעור ההוצאות שפסק בית הדין האזורי, אין צו להוצאות בערעור.
סיכומו של דבר:
למערערים הנמנים עם הקבוצה הראשונה והשניה ניתן אישור הממונה על השכר להכללת רכיב השנ"ג הפנסיוני בשכר הקובע בשיעור של 70 שעות נוספות, וככלל הממונה על השכר לא היה מוסמך לקבל החלטה חדשה בעניינם ולהפחית את שיעור השנ"ג הפנסיוני בגמלתם. אשר למערערים הנמנים עם הקבוצה השלישית – נוכח המסקנה בדבר תוקפו של ההסכם הקיבוצי, אין צורך להידרש לשאלה אם קביעת בית הדין האזורי משמעה גם זכאות לרכיב השנ"ג הפנסיוני בשיעור של 70 שעות נוספות.
בענייננו, השאלה העומדת להכרעה אינה תוקף הוראה חדשה של הממונה על השכר, אלא תוקף הוראת ההפחתה שבהסכם הקיבוצי, שבה נקבע כי שיעור רכיב השנ"ג הפנסיוני יופחת מ- 70 שעות נוספות ל- 50 שעות נוספות. בנסיבות המקרה, מהטעמים המפורטים בהרחבה לעיל, אין מקום להתערבות בית הדין בהוראת ההפחתה, להצהרה על בטלותה ולקביעה כי לא תחול על המערערים.
אין מקום להתערב בשיעור ההוצאות שפסק בית הדין האזורי. אולם, בהתחשב בשיעור ההוצאות שפסק בית הדין האזורי – אין צו להוצאות בערעור.
בשולי חוות דעתי אוסיף כי אני מצטרפת להערתו של השופט פוליאק בעניין ההליך הראוי עת מדובר בהליך של הפחתת תשלום גמלה או הפסקתה, בהתחשב בהשלכות שיש להפחתת גמלה על גמלאים. זאת כמובן, מבלי לגרוע מהחובה לערוך שימוע לעובד פעיל טרם הפחתת שכרו.

השופט רועי פוליאק:
אני מסכים לחוות דעתה המפורטת ומנומקת היטב של חברתי השופטת לאה גליקסמן על כל חלקיה.

בשולי הדברים אעיר, כי בעקבות אינטרס ההסתמכות של גמלאים וההשלכות הכספיות והנוספות שלא ניתן להקל בהן ראש כמפורט בסעיף 76 לחוות דעתה של חברתי, כוונה להפסקת תשלום גמלה או הפחתתה מחייבת לטעמי עריכת הליך סדור. כך, טרם מתן ההחלטה, יש לערוך הליך שימוע בגדרו יתאפשר לגמלאי או למי מטעמו להיערך מבעוד מועד ולפרט את השגותיו באופן ממצה כנגד הפגיעה בגמלה. ככל שההשגה תדחה, תושעה ההחלטה על הפגיעה – למעט בנסיבות מיוחדות כגון במקרה בו שולמה גמלה בעקבות מעשה מרמה - לפרק זמן מספק אשר יאפשר לגמלאי לעתור לערכאה השיפוטית המוסמכת לקבלת סעדים זמניים וקבועים כנגד ההחלטה (השוו: סעיף 44 לחוק שירות המדינה (גמלאות), התש"ל – 1970).

הנשיאה ורדה וירט ליבנה:
אני מצטרפת לחוות דעתה המפורטת של חברתי השופטת לאה גליקסמן, וכן מסכימה עם הערתו והצעתו של חברי השופט רועי פוליאק לגבי חובת השימוע בטרם יופחת לגמלאים סכום כלשהו מגימלתם והדרך המוצעת על ידו מקובלת עלי. אולם, בהליך שלפנינו לא הועלתה הטענה והצדדים לא יכלו להתייחס אליה ולטעון לגביה ולכן הערה זו היא בבחינת הצעה ולא קביעה. מוסכם עלי כי מצופה מהמעסיק לנהוג כך, וכשההליך המתאים יובא בפנינו נתייחס לכך בצורה יותר מפורשת.

נציגת ציבור גב' שרה זילברשטיין היפש:
אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת לאה גליקסמן ולהערתו של השופט פוליאק.

נציג ציבור מר עצמון ליפשיץ:
אני מצרף את הסכמתי לחוות דעתה של השופטת לאה גליקסמן. כמו כן, אני מסכים להערה של השופט רועי פוליאק, וכן להערתה של הנשיאה, השופטת ורדה וירט – ליבנה.

סוף דבר
הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ב (27 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .

ורדה וירט-ליבנה,
נשיאה, אב"ד

לאה גליקסמן,
שופטת

רועי פוליאק,
שופט

גברת שרה זילברשטיין-היפש,
נציגת ציבור (עובדים)

מר עצמון ליפשיץ,
נציג ציבור (מעסיקים)