הדפסה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 1307-10-16

ניתנה ביום 07 דצמבר 2016

אילנית מרכז לשיקום בע"מ

המבקשת

-

ילנה קונדרשין
המשיבה

בשם המבקשת
-
עו"ד ורד שדות

בשם המשיבה
-
עו"ד אסף רון

החלטה

השופטת רונית רוזנפלד
1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 5.7.16 (השופט נוהאד חסן ונציגי הציבור גב' עידית סולומון ומר ירון מגל; סע"ש 14460-10-10). בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי ברובה את תביעת המשיבה נגד המבקשת אילנית מרכז לשיקום בע"מ (להלן: אילנית), ופסק כי על אילנית לשלם למשיבה פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות ודמי הבראה, וכן הוצאות משפט. בבקשתה טוענת אילנית כי בפסק הדין נפלו טעויות המצדיקות להורות על עיכוב ביצוע החיובים שנפסקו בו.

הרקע לבקשה
2. אילנית היא חברה פרטית המפעילה מוסד שיקומי למטופלים חוסים ולמטופלים בעלי מוגבלויות שכליות ובית חולים פסיכיאטרי. המשיבה, רופאה במקצועה, עבדה באילנית מיום 3.11.99 ועד ליום 15.9.10. המשיבה עבדה בתורנויות, שמשכן היה כדלקמן: בימי חול משמרות של 16 שעות; בימי שישי משמרות של 19 שעות; בימי שבת משמרות של 24 שעות. המשיבה החתימה כרטיס נוכחות בכניסתה לעבודה וביציאה ממנה, ושכרה שולם לה על בסיס שעתי בהתאם לתלושי השכר שהפיקה אילנית.
ביום 26.7.10 פנתה המשיבה לאילנית באמצעות בא כוחה, במכתב דרישה לתשלום חוב, בגין תשלומים המגיעים לה עבור תקופת עבודתה בשבע השנים האחרונות. בעקבות המכתב ערכה הנהלת אילנית ישיבה עם המשיבה, ולאחריה הודיעה למשיבה ביום 26.8.10 כי "בימים הקרובים נשיבך בהתאם". ביום 16.9.10 שלח בא כוח המשיבה לאילנית מכתב התפטרות בה ציינה כי אילנית לא התייחסה למכתבה מיום 26.7.10, ואף הפחיתה את משרתה בצורה ניכרת.
ביום 7.10.10 הגישה המשיבה תביעתה לבית הדין האזורי, בה טענה כי במשך שנים לא שולמו לה גמול בעבור שעות נוספות ודמי הבראה. כמו כן, במהלך חודש ספטמבר 2010 אילנית לא שיבצה אותה למשמרות ופגעה בהיקף משרתה. על כן טענה המשיבה כי בשל נסיבות סיום עבודתה היא זכאית לפיצויי פיטורים. אילנית טענה כי עבודתה בפועל של המשיבה היא בת ארבע שעות למשמרת, ובשאר זמן המשמרת הייתה המשיבה רשאית לעשות כרצונה בחדרה האישי ואף ללון בו. בעבור מתכונת עבודתה בפועל שולמו למשיבה כל זכויותיה. מאחר שאילנית מנהלת בית חולים סיעודי פסיכיאטרי, העסקתה של המשיבה היא זהה להעסקה בענף הסיעוד. בהתאם לפסיקת בית דין זה בפרשת גלוטן (ע"ע 157/03 (ארצי) 157/03 יולנדה גלוטן - לאה יעקב (1.1.07), להלן: פרשת גלוטן) , יש לקבוע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 אינו חל על המשיבה בשל היותה עובדת סיעודית, ואין לשלם לה שעות נוספות עבור שעות לינה והיותה חופשיה לעצמה.

פסק הדין של בית הדין האזורי
3. בית הדין קבע כי תפקידה של המשיבה לא היה תפקיד של עובדת סיעודית אלא תפקיד רפואי מובהק, וכל המטלות אותן נדרשה לבצע היו מטלות רפואיות בלבד, ולא מטלות סיעודיות. בהידרשו לטענת המשיבה כי היא זכאית לגמול עבור עבודה בשעות נוספות עמד בית הדין האזורי על הנפסק בפרשת גלוטן, וקבע כי אין דמיון בין תנאי ההעסקה באותה בפרשה ובין עניינה של המשיבה. זאת, בשל השוני המהותי בין תפקידה של המטפלת הסיעודית ובין תפקידה של המשיבה כרופאה תורנית, וכן נוכח מקום העבודה, שבפרשת גלוטן היה גם מעונה של המטפלת הסיעודית ובעניינה של המשיבה מקום העבודה הוא בית החולים. כך גם קיים שוני מהותי באפשרות הפיקוח על עבודתה של המשיבה, שהיה ניתן לפקח על שעות עבודתה, מול עבודתה של המטפלת הסיעודית. נוסף על כך דחה בית הדין את טענתה של אילנית כי עבודתה בפועל של המשיבה הסתכמה רק בארבע שעות, וכי זכויותיה הן נגזרות מעבודתה בפועל. בית הדין קבע כי היקף השעות בכל משמרת נקבע על ידי אילנית, ואם הייתה זקוקה למשיבה רק לארבע שעות במשמרת, אין זה ברור מדוע דרשה ממנה לעבוד במשמרות בנות 16 ועד 24 שעות, ובכל השעות הללו, להימצא במתחם בית החולים. כמו כן קבע בית הדין כי המשיבה נדרשה לבצע במהלך כל שעות עבודתה במשמרת מטלות רפואיות שונות כרופאה תורנית על פי צורך שהתעורר לפי קריאה, מבלי לדעת מראש מתי וכמה פעמים תידרש למילוי תפקידה. בית הדין עמד על טענתה של אילנית לפיה חל עליה ה"תיקון להיתר הכללי להעבדה במנוחה שבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או ילדים (הוראת שעה)" מיום 21.1.15, וקבע כי לא עולה מהיתר זה אישור העסקה בשעות נוספות בשכר רגיל, ללא כל תוספת. לאור האמור קבע בית הדין כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על המשיבה. מאחר שאילנית מודה כי לא שולמו לה שעות נוספות ואף סירבה לעשות כן, יש לראות את התפטרותה של המשיבה בשל כך כפיטורים. על כן קבע בית הדין כי המשיבה זכאית לפיצויי פיטורים בסך 47,110 ש"ח. כמו כן קבע בית הדין כי על אילנית לשלם למשיבה גמול בעבור שעות נוספות בסך 62,449 ש"ח על פי חישוביה, שלא נסתרו על ידי אילנית. נוסף על כך קבע בית הדין כי המשיבה זכאית לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות להעסקתה, בסך 3,966 ש"ח.
בית הדין דחה את טענתה של אילנית לקיזוז שכר בעבור חודש עבודה ממוצע של המשיבה בשל אי מתן הודעה מוקדמת, וקבע כי המשיבה האריכה את תקופת ההודעה המוקדמת בטרם התפטרה בדין מפוטרת, מאחר שאילנית הודיעה לה כי עניינה יטופל בזמן הקרוב.
אשר לתביעתה של המשיבה לפיצויי הלנת שכר קבע בית הדין כי אין לראות בשכר שלא שולם במועדו בגין שעות נוספות כ"שכר מולן", ועל כן, אין המשיבה זכאית לפיצויי הלנת שכר. בנוגע לתביעתה להלנת פיצויי פיטורים קבע בית הדין כי לא התקיימו הנסיבות המצדיקות ביטול הלנת פיצויי הפיטורים. על כן קבע בית הדין כי אילנית תשלם למשיבה 5,000 ש"ח בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. תביעתה של המשיבה לפדיון דמי חופשה, מעבר לסכום ששולם לה על ידי אילנית בעבור רכיב זה, נדחתה.
לסיכום, בית הדין האזורי פסק למשיבה סך 118,525 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.

הערעור
4. ביום 5.10.16 הגישה אילנית ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. בערעור טענה אילנית כי היא מעון ובית קבע ל-185 חוסים המתגוררים בה בקביעות, כי היא מעסיקה בענף הסיעוד וכך היה ראוי שבית הדין האזורי יסווגה. בהתאם לסיווג זה, הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה לא חלות על הצדדים. מתכונת עבודתה בפועל של המשיבה עמדה על זמן הקצר מארבע שעות במשמרת, ועל כן, זכויותיה שולמו לה כל שנות עבודתה, בהתאם להסכמתה, על פי מתכונת זו. לאור זאת, אין המשיבה זכאית לגמול עבודה בשעות נוספות. בהתאם, אין המשיבה זכאית בנסיבות התפטרותה לפיצויי פיטורים, וכל שכן, נוכח המחלוקת בדבר זכאותה לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותה, לא היה מקום לפסוק למשיבה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. עוד טענה אילנית כי לא היה מקום לדחות את טענת הקיזוז שהעלתה, נוכח התפטרות המשיבה מבלי שמסרה הודעה מוקדמת על ההתפטרות, כנדרש בדין.

הבקשה לעיכוב ביצוע
5. בד בבד עם הגשת הערעור הגישה אילנית בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בה טענה כי סיכויי ערעורה טובים, מאחר שאין בסיס משפטי לחיובים הכספיים שנפסקו למשיבה. בנוגע למאזן הנוחות ציינה אילנית כי מצבה הכלכלי "סביר", בעוד שהמשיבה היא אדם פרטי, ומשכך, ככל שתזכה בערעורה, אין בטחון כי תוכל להיפרע מן המשיבה. לטענת, אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, ייווצר לה קושי להחזיר את המצב לקדמותו. לחלופין ביקשה אילנית כי בית דין זה יורה על הפקדת סכום פסק הדין או חלק ממנו בקופת בית הדין.

6. בתגובתה התנגדה המשיבה לבקשה, וציינה כי ערעורה של אילנית הוגש כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין בנוגע לסיווגה. המשיבה מבהירה כי אילנית היא מוסד שיקומי ובית חולים פרטי פסיכיאטרי, וכי תפקידה לא היה סיעודי אלא רפואי, וכך גם היו יחסיה עם המטופלים באילנית. על כן, אבחן בית הדין נכונה את הנפסק בפרשת גלוטן מעניינה וקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקתה. כך גם סב ערעורה של אילנית על קביעותיו העובדתיות של בית הדין בנוגע לנסיבות סיום העסקתה, ועל קביעותיו בנוגע לחישוב פיצויי הפיטורים וחישוב שעות העבודה. לאור האמור טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים. אשר למאזן הנוחות טוענת המשיבה כי אין לקבל את טענתה של אילנית כי היותה אדם פרטי מהווה טעם לעיכוב ביצוע של פסק דין. המשיבה מוסיפה עוד כי היא רופאה בהשכלתה ובעיסוקה, כי מצבה הכלכלי יציב. כמו כן היא זו שצריכה לחשוש מחוסנה הכלכלי של אילנית, וכי בידיעתה כי אילנית העבירה זכויות במקרקעין מסוימים לחברה אחרת, ושתי החברות מצויות בבעלות אותו בעל מניות. דבר זה עשוי ללמד על הברחת נכסים, או על מצב כלכלי שאינו "סביר".

הכרעה
7. לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק הדין מושא הבקשה ובמסמכים הרלוונטיים בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, מטעמים כמפורט להלן.

8. כידוע וככלל, בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו. בקשת עיכוב ביצוע תוכרע על פי שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור ומאזן הנוחות, דהיינו, כי אם יזכה המבקש בערעור יהא זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מיידי יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון (ראו למשל בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989); ע"ע (ארצי) 33774-10-10 מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רבין בע"מ – אמיר אורן ו-19 אח' (16.12.10)).
כמו כן נפסק לא אחת, כי "פסק דין, שעניינו סעד כספי, לא יעוכב אלא במקרים חריגים, בהם הוכיח המבקש באמצעות תשתית ראייתית מוצקה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל" (ראו ע"א 7909/16 סיף מתכות בע"מ נ' הממונה האזורי- אגף המכס ומע"מ באר שבע (21.11.16), בפסקה 15 וההפניות שם; כמו כן ראו החלטת השופטת פרוקצ'יה בעניין ע"א 8777/08 סאלח מריסאת נ' חסן מריסאת ( 8.2.09); ע"א 2976/12 ציון בר אל נ' חיים יהודה אלכסנדר קאופמן (26.11.12) בפסקה 14 וההפניות שם; ע"ע ( ארצי) 8019-01-14 קלאסיק נעליים בע"מ - סיגל בוהדנה (1.6.14) בפסקה 15 וההפניות שם).

מן הכלל אל הפרט
9. אשר לסיכויי הערעור – מבלי לקבוע עמדה חד משמעית בסוגיות שבערעור, דומה שצדק בית הדין האזורי בקובעו כי נסיבות העסקתה של המשיבה אינן דומות לאלו שנדונו בפרשת גלוטן. באותה פרשה דובר בהעסקת עובדת סיעודית בביתה של מטופלת, שהוא גם מקום מגוריה של העובדת הסיעודית, בעוד שהמשיבה, שהיא רופאה, הועסקה במשמרות בבית חולים סיעודי.
עם זאת, אין חולק כי המשיבה הועסקה במשמרות בנות 16, 19 ו-24 שעות. מתוך חומר התיק מתעוררת שאלה אם אמנם יש לראות את כל שעות המשמרת של המשיבה כשעות עבודה. פסיקת בית הדין האזורי בקשר לשאלה זו, וחיוב אילנית בהתאם בגמול שעות נוספות בהתייחס לכל שעות המשמרת כשעות עבודה, אינה נקיה מספקות, ולא ניתן לומר כי סיכויי הערעור משוללי יסוד. פסיקת בית הדין האזורי לעניין שעות העבודה והזכאות לגמול עבודה בשעות נוספות משליכה אף על זכאותה של המשיבה לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותה, וודאי על פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לזכות המשיבה.
אשר למאזן הנוחות – אכן, אילנית לא הוכיחה כי חוסנה הכלכלי של המשיבה לא יאפשר גביית כספים ממנה, ככל שאילנית תזכה בערעור.

10. נוכח כלל האמור, ובעיקר בשים לב לסיכויי הערעור, המסקנה המתבקשת היא כי יעוכב סך 59,263 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, שהוא מחצית מן הסכום שפסק בית הדין האזורי למשיבה, וכן סך של 7,500 ש"ח שנפסק לטובתה בגין הוצאות משפט. זאת, בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית דין זה את הסכום המעוכב בתוך 21 ימים מהיום, או שבתוך פרק זמן זה תפקיד ערבות בנקאית באותו הסכום. אם לא יופקדו הסכום האמור או הערבות, יהיה על המבקשת לשלם למשיבה את מלוא הסכום הפסוק כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי.

סוף דבר
11. הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בחלקה כאמור לעיל.
אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ז (07 דצמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .